מי רוצה לשכור את שירותיו של הלוזר אייל בסרגליק?  הנה אפילו כשמדובר בתביעות קטנות הוא מפסיד.  לקוח מאוכזב יצחק אלימלך תבע אותו בתביעות קטנות הוא החמיץ מועדים פעמיים, ביקש ביטול פסק דין שניתן נגדו פעמיים.  הוא איחר לדיון וטען שלא ידע איפה החדר של הדיונים.

אחר כך חטף ג’ננה על הרשם מיכאל שמפל שפסק נגדו, והגיש נגדו בקשת פסלות.  הנשיאה אסתר חיות זרקה את הלוזר בסרגליק מכל המדרגות. שלחה אותו לאכול נקניקיית קילבסה בפולניה.  ע”א 7214/21.

כל הכבוד על האומץ להגיש בקשת פסלות.  זה אכן אמיץ, אבל בסרגליק עשה את זה רק כי מדובר ברשם בתיק אזרחי שהסיכוי שהוא ייתקל ברשם מיכאל שמפל שוב פעם הוא אפסי.  אבל בתיקים פליליים בהם השופטים עושים שמות בלקוחות שלו, מעוותים דין, לא נותנים חומרי חקירה, עוצרים לתום הליכים על מה בכך, מקבלים ראיות לא כשרות….   נגד אלה אין לאייל בסרגליק האומץ להגיש פסלות.

בגלל איחור של 20 דקות הרשם חייב את בסרגליק ב 1,500 ש”ח (750 לאלימלך ו 750 למדינת ישראל).  הרשםמיכאל שמפל  גם כתב עליו שהוא “זרק לפח שעה וחצי של זמן שיפוטי”.  בסרגליק התעצבן כי הרשם אמר עליו שהוא מתעסק עם פחי אשפה, ובסרגליק כתב לאסתר חיות שאלו “אמירות קשות”, ו”זלזול” המצדיקים פסילה.

ביננו לביננו, בסרגליק צודק.  הרשם היה צריך לגלות סבלנות.  20 דקות איחור זה לא סוף העולם.  גם בעליון אנשים מוזמנים ל 9:00 בבוקר והדיון מתחיל רק ב 13:00 בצהריים.  בכל בתי המשפט אנשים מוזמנים לשעות הבוקר והדיונים מתחילים שעה, שעתיים אחר כך, וזה בסדר כי דיון משפטי זה לא שעון שוויצרי.  הרשם בעצמו אמר על עצמו שנקט “בלשון חריפה, מעט
צינית ואף מעט ‘מחנכת’ וייתכן, בראייה לאחור, כי מן הראוי היה לנסחה אחרת”.

בכל מקרה בסרגליק חטף זובור ציבורי וזה מאוד לא נעים.  כדאי שאת הזעם שלו הוא יוציא בפעילות בלשכה לשינוי היחס המזלזל של השופטים בבעלי הדין ובעורכי הדין.

נגד יצחק אלימלך הוגש כתב אישום ב 2014 על סחר זעיר של 4 עסקאות קנביס עם סוכן משטרתי מדיח.  מ”ת 27491-11-14.