הביטו באיש שבתמונה. זהו עוזי סלמן היועץ המשפטי של עירית תל אביב. כל מה שמענין אותו זה איך לסחוט את התושבים לשלם יותר ארנונה, יותר הטלים, ובקיצור איך לחלוב את התושבים. יועמ”ש זה החליט שכל פעם שמישהו חייב ארנונה לעיריה, צריך לסחוט מנו 1,500 ש”ח בגין טיפול משפטי. התיק דנן הגיע להוצל”פ ושם נקבע כי התנהלותה של העיריה איננה חוקית, ושבמוחו הקודח של היועמ”ש נולדה מזימה לטרטר את האזרחים, כדי לחלוב מהם כמה שיותר כסף.
להלן הכתבה מאתר Psakdin.co.il “ביקורת על נוהג פיצול חוב בעירייה: ״מטרטר את האזרח״
במסגרת הליך הוצאה לפועל עירייה טענה כי הסדר תשלומים על חוב ארנונה שנחתם מול החייבת אינו כולל שכר טרחת עורך דין. רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב ביקרה את הנוהג וקיבלה טענת ״פרעתי״ שהעלתה החייבת
ב-2019 נחתם בהוצאה לפועל הסדר תשלומים בגין חוב ארנונה לעירייה. למרות שהחייבת עמדה בתשלומים, העירייה סירבה לסגור את התיק וטענה שהיא חייבת סכום נוסף של כ-1,500 שקל עבור תשלום לבא כוחה. החייבת העלתה טענת ״פרעתי״ וציינה כי להבנתה הסדר הפשרה כלל את מלוא החוב. רשמת ההוצאה לפועל קיבלה לאחרונה את הטענה וקבעה כי המנהג לפצל את החוב לשני גופים שונים, לעירייה ולעורך דינה, הוא מלאכותי ועומד בניגוד לחובת הרשות להתנהל ביעילות.
תיק ההוצאה לפועל נפתח ב-2015 בגין חוב ארנונה. לפני כשנה וחצי נחתם בין העירייה לבין החייבת הסדר תשלומים בסך כולל של כ-6,500 שקל. בפברואר השנה (2020) ביקשה החייבת לבטל את ההגבלות בתיק והעלתה טענת ״פרעתי״. העירייה טענה כי עליה לשלם חוב נוסף של 1,469 שקל עבור שכר טרחת עורך דין. בתגובה ציינה החייבת כי פרעה את מלוא החוב. לדבריה, הסדר התשלומים, שקוים על ידה במלואו, כלל את כל הוצאות הגבייה והאכיפה. העירייה השיבה כי אין יסוד לבקשת פרעתי של החייבת ומדובר בחוסר תום לב ורצונה להשית על העירייה הוצאות נוספות.
הודתה בטעות
הרשמת יעל קינן מרקוביץ מלשכת ההוצאה לפועל תל אביב ציינה כי נציגת העירייה הודתה שנפלה טעות בהתנהלות העירייה בכך שלא צוין במפורש בהסדר התשלומים כי הוא לא כולל שכר טרחה. בכך, קבעה הרשמת, נסתרה חזקת תקינות המעשה המנהלי שעומדת בדרך כלל לרשות המקומית.
עוד הבהירה הרשמת כי רשות מקומית חייבת לנהוג בהגינות. לדבריה, הפניית החייבת להסדיר את חובה מול העירייה ומול בא כוחה לגביית שכר טרחה אין לה מקום בהסדרים המבוצעים בין אזרח לרשות המנהלית והיא מכבידה יתר על המידה על החייב שלא לצורך. ״יש לאפשר לאזרח לפרוע את חובו במקום אחד בלבד ולא “לטרטרו” לשני מקומות שונים על מנת לסלק את חובו״, כתבה. הרשמת הדגישה כי על העירייה לעשות ככל שביכולתה על מנת לסייע לאזרח ולא לסרבל את הטיפול בעניינו, בוודאי כאשר מבקש הוא לפרוע את חובו. כמו כן פיצול תשלום החוב לשני גופים שונים אינו יעיל ומנוגד לחובת הרשות השלטונית לנהוג ביעילות ולתת שירות טוב לאזרח.
היא ציינה כי קיימת בעייתיות באופן ביצוע הסדרי פשרה עם חייבים על דרך פיצול החוב בין העירייה לבין בא כוחה. מדובר בפיצול מלאכותי שכן בא כוחה של העירייה הוא שלוחה ו״שלוחו של אדם כמותו״, סיכמה הרשמת. בנסיבות אלה קיבלה הרשמת את בקשת פרעתי שהגישה החייבת. לא ניתן צו להוצאות.
להלן ההחלטה בהוצל”פ:
| לשכת ההוצאה לפועל תל-אביב | 514432-05-15 01/09/2020 |
| בפני הרשמת: יעל קינן מרקוביץ | |
| – נגד – | |
|---|---|
| xxx: xxx | xxx: xxx |
| החלטה |
א. מהות הבקשה
לפני בקשת החייב בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967.
ב. העובדות הצריכות לעניין
1.תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 17.05.2015 לביצוע תביעה על סכום קצוב .
- ביום 30.4.2019 נחתם הסדר תשלומים בין החייבת לזוכה.
- ביום 11.2.2020 הוגשה בקשה על ידי החייבת לביטול הגבלות בתיק.
ביום 12.2.2020 הובהר לחייבת כי עסקינן בתיק תביעה על סכום קצוב.
הטענה המועלית על ידי החייבת מתייחסת לתקופה שבטרם מסירת האזהרה ואף בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
מקומן של טענות אלה, על פי הדין, בהתנגדות לביצוע תובענה שהיה על החייבת להגיש במועד שנקבע באזהרה. אם חלף המועד, יש לצרף גם בקשה להארכת מועד ערוכה כדין.
ככל ועסקינן בתשלום שבוצע לאחר מועד פתיחת התיק, על החייבת לעתור בקשה בטענת פרעתי המפרטת את מועדי התשלום הנטענים ונתמכת בתצהיר ואסמכתאות רלבנטיות, כנדרש בחוק.
בהתאם להחלטה זו הוגשה ביום 26.02.2020 בקשה בטענת פרעתי על ידי החייבת .
- לאחר הקטנת חוב שבוצעה בהחלטתי מיום 21.5.20 החוב בתיק עומד על 1469 ₪.
- ביום 04.06.2020 הזוכה הסכימה להכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט , אך ביום 07.06.2020 החייבת סירבה למתן החלטה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וביקשה קיומו של הדיון. ביום 10.06.2020 התקיים דיון בבקשת פרעתי שהגישה החייבת .
בדיון ביקש ב”כ החייבת למקד את השאלה שבמחלוקת לעניין חובת תשלום שכר הטרחה בלבד, אך ב”כ הזוכה התנגדה לכך שההכרעה תתמקד רק בשאלה זו.
ג .טענות הצדדים בקליפת האגוז:
טענות החייבת :
- לטענת החייבת מעולם לא נמסרה לה אזהרה , שכן הכתובת בה נמסרה האזהרה הינה כתובת שהחייבת עזבה עוד ביום 31.8.2012. לחייבת נודע על התיק על דרך המקרה.
- התיק נפתח על אף הנחה שניתנה למבקשת אשר לבסוף בוטלה באופן שרירותי בניגוד לתקנות ההסדרים במשק המדינה(הנחה מארנונה), תשנ”ג-1993.
- החייבת פרעה את מלוא חובה למשיב ואף ביתר . תשלום החוב כלל את כל הוצאות הגבייה והאכיפה בהתאם להסדר בינה לבין העיריה .
- המחלוקת בין הצדדים הינה טענה משפטית חוזית , הנסמכת על הסכם פשרה סופי ומוחלט אשר כלל את מלוא סכום החוב בתיק וקויים ובוצע על ידי החייבת.
יש להכריע בשאלה צרה ומצומצמת של תשלום שכר הטרחה בסך 1462 ₪.
- הסכם הפשרה נוסח בכתב על ידי המשיבה . החייבת הוכיחה בהסכם בכתב ובראיות כי עמדה בהסכם הפשרה ופרעה מלוא החוב. לזוכה טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב שנוסח על ידה ונטל ההוכחה והראיה עובר לזוכה להוכיח טענותיה.
- הזוכה טוענת טענות בע”פ כנגד מסמך והזוכה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הביאה את גב’ גואנה כעדה .
- הטענה כי הסדר הפשרה בוטל כלל לא נטענה ע”י המצהירה באף לא אחת מ-3 התצהירים שהוגשו ומדובר בהרחבת חזית.
כמו כן הזוכה בתצהיר מיום 19.5.20 ציינה כי החייבת עמדה בתנאי ההסדר , אם
כך לא ברור כיצד טוענת היא לביטול ההסדר.
לעניין התשלומים יובהר כי שולמו תשלומים על ידי אחיינית החייבת וזו
האחרונה לא עדכנה את החייבת כי חזרו 2 תשלומים. כשהתגלה לחייבת הדבר,
פנתה למשיבה ופרעה בתשלום אחד את יתרת ההסדר.
- גם אם תתקבל גרסת המשיבה כי מדובר ב”הסדר תשלומים” הרי שמדובר בהסדר פשרה לכל דבר ועניין, שכן נאמר ע”י גו’אנה כי עסקינן בפרעון מלוא חובה של המבקשת כלפי המשיבה.
- במסגרת החקירה הנגדית התברר כי הזוכה נוהגת שלא להקטין תשלומי חוב שמשולמים ע”י חייבים בתיקי הוצאה לפועל, בניגוד לחוק, עד אשר מסיים החייב את התשלומים.
העדה מטעם הזוכה , הבהירה כי מדובר במחדל וטעות.
- לא בוצעה הקטנת חוב בגין התשלום לעירייה ותיק ההוצאה לפועל עומד על סכום מנופח שאינו כולל את התשלומים ששולמו זה מכבר.
עובדה זו פגעה בחייבת שכן לא בוטל עיכוב יציאה מהארץ אשר ניתן לחייבת.
- גב’ ג’ואנה נציגת העירייה הבהירה לחייבת כי לאחר תשלום מלוא החוב בהתאם להסדר , יבוטלו ההליכים וייסגר תיק ההוצאה לפועל.
- לסיכום, ההסדר עם העירייה הושג בידיעה כי הוא כולל חיובי קרן, ריבית, שכר טרחה והוצאות.
טענות הזוכה:
1.בקשת המבקשת בטענת פרעתי שגויה מיסודה ומתבססת על הסדר שנערך עם החייבת ביום 30.04.2019 בסך 6,455 ₪ אשר לפיו היה על החייבת לשלם את החוב בתשעה תשלומים בסך 720 ש”ח.
בטרם נערך עם החייבת הסדר , נדרש ממנה לשלם סך של 700 ₪ כדמי רצינות.
- הסדר התשלומים נכנס לתוקף במאי 2019 והחייבת עמדה בהסדר אך נותר לה תשלום בסך של 1,439 בגין שכ”ט עו”ד .
החייבת לא שילמה את שלושת התשלומים האחרונים וביום 04.02.2020 הגיעה למחלקת הגביה בעירייה ושילמה את שלושת התשלומים בסך של 2,266 ₪ .
במעמד זה הובהר לחייבת כי עליה לשלם שכר טרחה בסך 1439 ₪, אך החייבת סירבה לשלם תשלום זה.
- ביום 4.2.2020 החייבת שלחה מכתב למחלקת הארנונה בעניין ההסדר ונענתה כי נותר לה לשלם סך של 1439 ₪.
החייבת לא קיבלה אישור מהזוכה כי התיק נסגר ועל כן גם לא יכלה להזמין טיסה ולהסתמך על סגירת התיק.
- בתיק מעודכנת מסירה מלאה של האזהרה ובעניין זה אין לחייבת אלא להלין על עצמה.
לו סמוכה ובטוחה החייבת בטענה כי לא הומצאה לה האזהרה , היה עליה לטעון טענה זו לראשונה מול כבוד רשמת הוצאה לפועל ולא להמתין כשנתיים לעיקולים והגבלות והוצאות מיותרות מטעם הזוכה ולטעון טענה זו לראשונה במסגרת בקשת פרעתי.
רק כאשר הוטלה הגבלה על רשיון הנהיגה של החייבת מצאה היא לנכון להסדיר חובה.
- ההנחה בארנונה בוטלה שכן התברר כי החייבת קיבלה סכום לא מבוטל של 260,000 ₪.
6.אין כל יסוד עובדתי ומשפטי לבקשת פרעתי של החייבת ומדובר בחוסר תום לב ורצונה להשית הוצאות נוספות על הזוכה, תוך התעלמות בוטה מחיוביה ומרכיב תשלום בסיסי של שכר טרחת עורך דין.
7.החייבת טועה כאשר טוענת היא שהסדר התשלומים הינו הסכם פשרה. הסדר התשלומים כשמו כן הוא ומשמעו פריסת תשלומים . באף מקום לא נכתב כי מדובר בהסכם פשרה או חוזה הסדר .
8.החייבת הפרה את החוזה ולא שילמה את כל התשלומים במועד. החייבת אינה יכולה להסתמך על חלקים בהסדר המתאימים לה ולבקש שהרשות תמלא את חלקה כאשר חלקה של החייבת נשמט למול חוב הרשות.
- הזוכה נוהגת לבצע הקטנות חוב כנדרש על פי חוק, אך במקרה דנן נפלה שגגה.
ד. דיון והכרעה:
השאלות המרכזיות העומדת לדיון הינן :
- האם ניתן לראות במסירת האזהרה לחייבת כמסירה מלאה ?
- האם החייבת פרעה את מלוא החוב בהתאם להסדר בינה לבין העירייה או שעדיין עליה לשלם שכר טרחת עורך דין והתשלום לעירייה אינו מהווה פרעון סופי של החוב.
- האם ניתן לחייב את העירייה במתן הנחה מארנונה לחייבת?
- מה משמעות אי הקטנת החוב במועד על ידי הזוכה?
בהערת אגב יוער כי אמנם ב”כ החייבת ביקש למקד את הדיון רק לשאלת שכר טרחת עורך דין, אך ב”כ הזוכה התנגדה למיקוד הדיון בשאלה זו בלבד ולפיכך ידונו כל הטענות אשר עלו בבקשת פרעתי שהגישה החייבת.
- המסגרת החוקתית:
1.1 נטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה (ראו רע”א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע”מ נ’ קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע”מ ((פורסם בנבו), 1.11.2006) ; רע”א 5438/09 עו”ד יוסף גרוסמן נ’ שמואל אסי אסלן, פורסם בנבו, 19.11.09 ; דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, 189 (2008) (להלן: בר-אופיר)). במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה, הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, “זאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב” (בר-אופיר, עמ’ 189). אך חשוב לזכור כי גם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי הראשוני מוטל על כתפי החייב, ובמה דברים אמורים? אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מעוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי. כפי שציין בית המשפט העליון:
“אין צורך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע” (ד”נ 4/69 נוימן ובנין חברה לביטוח בע”מ נ’ כהן, פ”ד כד(2) 229, 291 (1970). ראו גם ע”פ 28/49 זרקא נ’ היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ”ד ד 504 (1950); יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1505 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003); בר-אופיר, עמ’ 189).
יש לבחון האם החייבת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה .
ה. דיון ומסקנות:
1.המצאת אזהרה:
לטענת החייבת לא נמסרה לה האזהרה ובסעיף 9 לבקשת פרעתי ציינה החייבת כי נודע לה על התיק על דרך המקרה, ללא ציון האופן בו נודע לה על התיק.
אין בידי לקבל את טענת החייבת לעניין האזהרה שכן הכתובת העדכנית במשרד הפנים הינה יחזקאל שטרייכמן 10 תל אביב.
משלא עדכנה החייבת את כתובתה אין לה אלא להלין על עצמה.
כמו כן בבקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים מיום 8.12.2015 ציינה החייבת באותיות קידוש לבנה תיק זה במסגרת רשימת התיקים הפתוחים נגדה ולפיכך לא ברורה הטענה כנגד אישור המסירה.
הבקשה לאיחוד תיקים הוגשה במסגרת תיק פרטני שמספרו 0106026140.
כאמור במסגרת הבקשה לאיחוד תיקים מיום 8.12.2015 צויין תיק זה ותיק האיחוד נפתח ביום 22.12.2015 וביום זה עודכנה אזהרה מלאה בתיק ( אף שניתן היה לעדכן מסירה עוד ביום 8.12.2015)(.
החייבת מופנית להוראת סעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי אם הגיש חייב בקשה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו , יראו אותו כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה ביום הגשת הבקשה האמורה.
לפיכך לא ברור מדוע החייבת טוענת לעניין האזהרה.
ביום 28.1.2016 הגישה החייבת בקשה לביטול עיכוב יציאה מן הארץ ולא העלתה כל טענה במסגרת הבקשה כנגד החוב או האזהרה.
יתרה מכך בבקשה זו ציינה החייבת בסעיף 7 ו-8 לבקשה כי היא מודעת לחובותיה.
וכך מציינת החייבת בבקשה האמורה:
רק ביום 9.2.2020 העלתה החייבת טענות מפורטות כנגד החוב במסגרת בקשת ביטול הגבלת יציאה מהארץ.
כאמור עיון בתיק מעלה כי בוצעה מסירה מלאה ביום 22.12.2015 ואפנה את החייבת לתיק האלקטרוני .
לעניין זה ראה הלכה ברצפ(חי’) 5242-02-09 יוסף אבו נאג’ נ’ משה פרי ( פורסם בנבו) ובה נפסק בהסתמך על סעיף 79א לחוק ההוצאה לפועל:
” 79א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967, קובע:”מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת שבלשכה והכולל פרטים בדבר תוכנם של צו, דרישה, אזהרה (ההדגשה איננה במקור)או מסמך אחר, ישמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו…”. היינו – על הטוען כנגד הרישום במחשבי ההוצל”פ, מוטל הנטל לסתור. ראו גם: רע”א 8040/98 – מרים פרושינובסקי נ’ סמואל שטרן .תק-על 99(2), 549 ,עמ’ 550.”
לאור האמור, תיק האלקטרוני ובו מצויין כי האזהרה נמסרה לידי החייבת הינו מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת בלשכת ההוצאה לפועל והוא משמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו.
החייבת לא סתרה את הראיה לכאורה.
- האם החייבת פרעה את מלוא חובותיה?
החייבת טוענת כי פרעה את מלוא החוב בהתאם להסדר עם העירייה הכולל אף את שכר הטרחה.
2.1 בסעיף 309 לפקודת העיריות ( נוסח חדש ) נקבעה הסמכות של העיריה לגבות חוב ארנונה בפיגור:
“ ארנונה בפיגור
- לא שולם החוב כתום חמישה עשר יום לאחר המצאת ההודעה כאמור, יהיה לארנונה, בפיגור, וראש העיריה רשאי ליתן צו הרשאה בחתימת ידו ובחותמת העיריה המופנה לגובה הארנונה ומורה לו לדרוש תשלומו לאלתר, ואם לא ישולם – לגבותו על ידי תפיסת מיטלטליו של החייב ומכירתם, באופן שנקבע להלן.”
ובסעיף 317 נקבע:
“ברירה לגבות ארנונה בגביית חוב
- על אף האמור בסעיפים 309-315, כל מקום שהארנונה בפיגור, רשאי ראש העיריה במקום לנקוט הליכים לפי הסעיפים האמורים, או במקום להמשיך בהם, לפתוח בהליכים לגביית הארנונה כחוב אזרחי.”
כעיקרון, לעירייה כרשות מקומית עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי .
בע”א 6066/97 עיריית תל אביב יפו נגד אבן אור פסגת רוממה בע”מ, פד”י נד(3) 749 נכתב כהאי לשנא:
” אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין omnia praesumuntur rite et solemniter esse acta. ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית (ראו, למשל, רע”פ 1088/86 מחמוד נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פ”ד מד(2) 417; בג”צ 7351/95 גבעוני נ. השר לענייני דתות, פ”ד נ (4) 89, 128; בג”צ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקנר נ. מנהל רשות העתיקות, פ”ד נב (4) 774, 793); חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי (ראו F. Bennion, Statutory Interpretation 888 (3d ed, 1997) )…”
כעת שומה עלינו לבדוק האם החייבת הרימה את הנטל לסתור ולו לכאורה את תקינות פעולת הרשות.
בדיון מיום 10.6.2020 החייבת בחקירתה ציינה כי בעת החתימה על הרשאה לחיוב חשבון הבנק לצורך תשלום בהתאם להסדר התשלומים, הבינה מפקידת העירייה, גב’ גו’אנה, כי ההסדר כלל הכל כולל שכר טרחה- ראה עמוד 2 לפרוטוקול הדיון.
לאחר ששני תשלומים לא שולמו בהתאם להסדר ביקשה החייבת לברר כיצד לשלם את החוב ורק במועד זה התבקשה לשלם גם שכר טרחה- ראה עמוד 3 לפרוטוקול.
בחקירתה, נציגת הזוכה, גב’ פנינה קרן השיבה לשאלת ב”כ החייבת מדוע לא נרשם בהסדר כי הוא אינו כולל חוב נוסף של 1462 ₪ עבור שכר טרחה, השיבה:
” ת. אני מניחה שג’ואנה שכחה לרשם זאת. בהתחלה אמרתי נעשה הסדר עם החייבת שהיתה אמורה לעמוד ב 9 תשלומים לא עמדה בהם וכנראה שג’ואנה מי שעשתה את ההסכם בטעות לא רשמה את שכ”ט…- ראה עמוד 6 לפרוטוקול.
וכן במענה לשאלת ב”כ החייבת האם תמיד היא מחתימה על הסדר שלא כולל את כל החוב השיבה:
” ש. את תמיד מחתימה על הסדר שלא כולל את כל החוב.
ת. אנחנו אמורים לכלול את שכ”ט אמרתי יתכן שג’ואנה לא רשמה כי שכחה את שכ”ט בתום לב. היא לא עמדה בהסכם- ראה עמוד 6 לפרוטוקול.
נציגת העיריה טענה באופן מפורש כי נפלה טעות בהתנהלות העירייה בכך שלא צויין במפורש בהסדר כי הוא לא כולל שכר טרחה.
משמע החייבת עמדה בנטל לסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי.
2.2 חובת ההגינות המוטלת על רשות מקומית:
ברע”א 3502/06 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע נגד עיריית חיפה ( פורסם בנבו) נכתב בזו הלשון:
“נעבור כעת לדון, בקצרה, בחובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית. סוגיה זו נדונה, בין היתר, על ידי כבוד השופט זמיר בבג”ץ 164/97 קונטרם בע”מ נ’ משרד האוצר, אגף המכס והמע”מ, פ”ד נב(1) 289). כך מציין השופט זמיר, בעמוד 319 לפסק הדין:
“אבן פינה היא בדיני המינהל הציבורי שהרשות המינהלית, בהיותה נאמן של הציבור, חייבת לנהוג בהגינות… חובת ההגינות חלה על הרשות, בראש ובראשונה, כלפי הציבור. זוהי חובה של נאמן כלפי הנהנה. אך בפועל, כיוון שהציבור מורכב מבני-אדם, החובה אינה חלה רק כלפי הציבור, כגוף ערטילאי, אלא היא חלה גם כלפי כל אדם.”
ובאשר לתוכן חובת ההגינות, אומר השופט זמיר באותו פסק דין, בעמוד 321:
“מה כוללת חובת ההגינות? אין לכך תשובה ממצה אפילו לגבי חובת הרשות כלפי האזרח, אף שחובה זאת הוכרה על-ידי בית משפט זה מזמן. גם אין זה רצוי שתינתן תשובה ממצה. חובת ההגינות היא, על-פי טיבה, מושג עמום שניתן וראוי למלא אותו תוכן מעת לעת לפי הצרכים המשתנים. אין זה רצוי לתחום אותו בהגדרה נוקשה. צריך להשאיר בה קצוות פתוחים כדי שניתן יהיה להוסיף ולגזור ממנה כללים חדשים ככל שיידרש.”
אכן, חובת ההגינות של הרשות הוכרה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה, והיא לובשת צורות שונות המשתנות בהתאם לנסיבות הקונקרטיות ובהתאם לצרכים המשתנים. ראה גם בג”צ 7542/05 מר גל פורטמן נ’ מר מאיר שטרית (לא פורסם, 25.10.2006), סעיף 16 לפסק הדין; וכן יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך א 35-36 (התשנ”ו).”
הזוכה לא דיווחה על הקטנות חוב לתיק על אף ההסדר עם החייבת וראה להלן האמור בסעיף 4 להחלטתי.
ואף בדיון מיום 10.6.20 ציינה נציגת העירייה :” נכון שיש מחדל אני לא מכחישה …יכול להיות במקרה הזה טעינו אבל לא כשגרה…”- ראה עמוד 5 לפרוטוקול.
בענייננו מדובר בהתנהלות שאינה תקינה של הזוכה כרשות מנהלית.
נוסף על כך סבורה אני כי הפניית החייבת להסדיר את חובה מול העירייה ומול ב”כ הזוכה לגביית שכר טרחה אין לה מקום בהסדרים המבוצעים בין אזרח לרשות המנהלית והיא מכבידה יתר על המידה על החייב שלא לצורך.
יש לאפשר לאזרח לפרוע את חובו במקום אחד בלבד ולא “לטרטרו ” לשני מקומות שונים על מנת לסלק את חובו.
על העירייה לעשות ככל שביכולתה על מנת לסייע לאזרח ולא לסרבל את הטיפול בעניינו , בוודאי כאשר מבקש הוא לפרוע את חובו.
כמו כן פיצול תשלום החוב לשני גופים שונים אינו יעיל ומנוגד לחובת הרשות השלטונית לנהוג ביעילות.
יפים לעניין זה דברי השופט זמיר בספרו הסמכות המנהלית, כרך ב’ – ההליך המנהלי, הוצאת נבו(2011), עמוד 1007:
“רשות מינהלית – ורשות מקומית בכלל זה – היא נאמן הציבור, ועליה לפעול בהגינות וביעילות… אמנם הרשות נדרשת גם לפעול בהגינות , אך ההגינות כשהיא לעצמה לא תספיק כדי לגונן או להצדיק רשות שאינה יעילה. שהרי הרשות לא הוקמה כדי לנהוג בהגינות, אלא כדי לספק שירות. ההגינות אפוא אינה תכלית לעצמה אלא היא סייג לתכלית. התכלית של הרשות היא לספק שירות טוב. הסייג אומר שעל הרשות לספק את השירות באופן הוגן…אי לכך, היעילות ראויה למעמד של עיקרון משפטי, לא פחות מן ההגינות…מכל מקום, ברור כי היעילות המינהלית היא בדרך כלל שיקול ראשון במעלה המנחה את המחוקק כאשר הוא מקנה סמכות לרשות מנהלית…”
אין חולק כי התנהלות הרשות בפיצול מלאכותי של תשלום החוב הן לעירייה והן לבא כוחה , כאשר נפתח תיק הוצאה לפועל אחד עבור שני מרכיבי החוב, אינה מהווה יעילות שלטונית ומתן שירות טוב לאזרח ואין מקום לפיצול החוב כאמור.
מן המקובץ עולה כי קיימת בעייתיות באופן ביצוע הסדרי פשרה עם חייבים על דרך פיצול החוב בין העירייה לבין בא כוחה ומדובר בפיצול מלאכותי גרידא.
משנה תוקף מקבלים הדברים, נוכח העובדה כי בא כח העירייה הינו שלוחה .
במקרה בו עו”ד מייצג את לקוחו, הרי הוא פועל כשלוחו של הלקוח.
לעניין זה ראה חוק השליחות , תשכ”ה-1965.
סעיף 1 לחוק השליחות קובע:
“השליחות ונושאה
1.)א)שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי.
(ב(כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית.
דין השליחות
- שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח.”
לא ניתן להפריד בין שני הגורמים הללו: העירייה ובא כוחה.
בא כח העירייה הינו “שלוחו של אדם כמותו.”
2.3 השתק:
השופט זמיר בספרו הסמכות המנהלית, כרך ב’ – ההליך המנהלי, הוצאת נבו(2011), עמוד 1004 , כותב:
” מכאן צמחה גם תורת ההשתק המנהלי:” לא יכול להיות ספק, כי עקרונות מינהל תקין אינם סובלים מצב שבו מדברת הרשות בשתי לשונות… אולם השאלה היא,אם הסעד הראוי לכך בכל מקרה הוא השתקה מלהעלות את הטענה המאוחרת. אכן התשובה היא כי בנסיבות מסויימות, אם כי לא בכל מקרה, התנהגות הרשות עשויה ליצור השתק של הרשות כלפי האזרח: תפיסת הצדק שביסוד תורת ההשתק – בייחוד לנוכח חובת ההגינות המוגברת של הרשות כלפי האזרח- מצדיקה החלת ההשתק דווקא במשפט המינהלי…”.
ולענייננו, משהבהירה העדה מטעם הזוכה בדיון מיום 10.6.20:” בהתחלה אמרתי נעשה הסדר עם החייבת שהיתה אמורה לעמוד ב 9 תשלומים לא עמדה בהם וכנראה שגו’אנה מי שעשתה את ההסכם בטעות לא רשמה את שכ”ט …” , סבורה אני כי זהו המקרה בו יש להחיל את תורת ההשתק ויש לקבוע כי הזוכה אינה יכולה לבצע מקצה שיפורים בהסכם עליו הסתמכה החייבת.
2.4 משכך הם פני הדברים ונוכח העובדה כי במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה, הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, “זאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב” (בר-אופיר, עמ’ 189 ) .אני סבורה כי יש להעביר את הנטל המשני לסתור טענת החייב לזוכה, שכן רק היא כעורכת ההסדר תשלומים עם החייבת, להוכיח כי ההסדר כולל את קרן החוב בלבד ולא כולל שכר טרחה, כטענת הזוכה.
העירייה לא מצאה לנכון להביא את גו’אנה לעדות על אף שהינה עדיין עובדת עירייה ורק עברה למחלקה אחרת- ראה עמוד 5 לפרוטוקול.
בעניין זה ראוי לציין את הציטוטים אשר הובאו בתא( תא) 219704/04, פרקש נגד עיריית תל אביב ( פורסם בנבו):
“ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים,
חובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו
קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ”ט) 1391).” (ע”א 8151/98 שטרנברג נ’ ד”ר צ’צ’יק פ”ד נו(1), 539
עמ’ 551-552).ב
“אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו,וכי בעל הדין,
שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד.”
(ע”א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו ואח’ פ”ד מה(4), 651 ,עמ’ 658-659).ו
בנוסף, הזוכה לא הוכיחה את טענת העדה , גב’ פנינה קרן, כי בוטל ההסכם עם החייבת משלא עמדה בהסדר התשלומים כסדרו( ראה שורה 26 בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון).
לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו בפסק דין תא(מרכז) 1724-09-07, אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות בע”מ נגד מועצה מקומית תל מונד( פורסם בנבו):
יודגש כי נטל השכנוע להוכחת טענה בדבר בטלותו של הסכם מוטל על הטוען לביטולו (ראו: ע”א 2286/07 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע”מ נ’ רפאלי (פורסם במאגרים משפטיים, [פורסם בנבו], [פורסם בנבו], 28.3.2011), והשוו: ע”א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע”מ נ’ יהודית אולצ’יק, פ”ד נ(2) 41, 43 (1996)). שכן, “נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט” (ע”א 78/04 המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ שלום גרשון הובלות בע”מ (פורסם במאגרים משפטיים, [פורסם בנבו], 5.10.2006) בפסקה 13 בפסק הדין, וראו גם: ע”א 2032/06 האגי נ’ עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (פורסם במאגרים משפטיים, [פורסם בנבו], 1.2.2009) בפסקה 41 בפסק הדין, ע”א 6283/97 אלכסנדרוב נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(3) 254, 264 (1998), ע”א 357/72 עזיז נ’ בצלציוני, פ”ד כז(1) 741, 744 (1973), י. קדמי על הראיות (חלק רביעי, 2009) בעמ’ 1723-1726).
משנדחתה טענת הזוכה בדבר בטלות ההסכם, אין צורך עוד לדון בשאלת הרחבת החזית בנוגע לטענה זו.
נוכח האמור בהחלטתי זו , אני סבורה כי הזוכה לא עמדה בנטל המשני לסתור טענות החייב כי ההסדר תשלומים כולל שכר טרחה .
2.5 ניסוח ההסכם על ידי הזוכה :
ההסכם עליו חתמה החייבת נוסח על ידי הזוכה.
אף אם היתה מתקבלת טענת הזוכה כי ניתן לקבל פרשנות ולפיה ההסכם אינו כולל שכר טרחה , הרי שלענייננו יפים הדברים שנאמרו בפסק דין תא ( מוזי ב”ש) 721303, אחים טבקול בע”מ נגד החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע”מ(פורסם בנבו):
גם לו היה הפירוש שמציעה הנתבעת סביר, הכלל הוא כשיש מחלוקת לענין פירוש חוזה ומוצעים שני פירושים סבירים על פי התכלית, בדרך כלל, הוא יפורש כנגד המנסח:
בע”א 1068/07 אינג’ יוסף רייטן נ’ מרכזי שליטה בע”מ, [פורסם בנבו] תק-על 2009(4), 4345 , 4353 (2009), נקבע:
“אכן, הסכם השכר נוסח על ידי המערער והלכה ידועה היא, שחוזה הניתן לפירושים שונים, יפורש כנגד הצד המנסח. ואולם, “כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך” (ע”א 631/83 “המגן” חברה לבטוח בע”מ נ’ “מדינת הילדים” בע”מ, פ”ד לט(4) 561, 573-572 (1985). ראו גם ע”א 9609/01 מול הים (1978) בע”מ נ’ שגב, פ”ד נח(4) 106, 136 (2004) וההפניות שם). נוכח תכליתו של הסכם השכר כאמור לעיל, אין מקום להחלת כלל זה על המקרה דנן.”
2.6 טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.
הזוכה טוענת טענות כנגד הסדר התשלומים בכתב מיום 30.4.20.
לעניין זה יש לדחות טענות בעל פה כנגד המסמך כאמור בעמ”ש 113270118, הבן והאב נגד האשה (פורסם בנבו).
יפים הדברים אשר נאמרו בפסק הדין:
“משחתמו הצדדים על חוזה, עומדים הם בחזקתם שהסכימו לכל האמור בו, לשבט או לחסד” (ראו ע”א 1/84 נתן נ’ סטרוד, פ”ד מב(1) 670,661 (19.4.1988); וראו גם ע”א 16/80 לולו נ’ סלומון, פ”ד לז (4) 70, 73 (18.9.1983)).
חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אינו יכול לנער חוצנו ממנו (ע”א 1319/06 משה שלק נ’ טנא נגה (שווק) 1981 בע”מ (פורסם בנבו, 20.3.2007))”.
כותרת המסמך אינה מעלה או מורידה לעניין מהות המסמך המהווה פריסת תשלומים וסגירת חוב לאחר העמידה בפריסת התשלומים האמורה.
- האם ניתן לחייב את העירייה במתן הנחה בארנונה? מהו החוב של החייבת?
בהחלטתי החלוטה מיום 12.2.2020נכתב:
“יובהר לחייב כי עסקינן בתיק תביעה על סכום קצוב.
הטענה המועלית על ידי החייב מתייחסת לתקופה שבטרם מסירת האזהרה ואף בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
מקומן של טענות אלה, על פי הדין, בהתנגדות לביצוע תובענה שהיה על החייב להגיש במועד שנקבע באזהרה. אם חלף המועד, יש לצרף גם בקשה להארכת מועד ערוכה כדין.
ככל ועסקינן בתשלום שבוצע לאחר מועד פתיחת התיק, על החייב לעתור בקשה בטענת פרעתי המפרטת את מועדי התשלום הנטענים ונתמכת בתצהיר ואסמכתאות רלבנטיות, כנדרש בחוק.”
דהיינו לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בטענה האמורה ועל החייבת היה לפעול כאמור בהחלטתי זו.
ויוער כי הכרעתו של רשם ההוצאה לפועל אינה מקימה מעשה בית דין, וכבר נפסק כי ככל שהסוגיה העומדת לפתחו חורגת מתחום הביצוע ועניינה הכרעה בסכסוך חדש, אין הוא מוסמך לדון בה (ראה ע”א (ת”א) 1191/05 אגוזי נועם נ’ בנק דיסקונט סניף ראשי ת”א (פורסם בנבו, 13.03.2007).
נוכח האמור טענה זו של החייבת אשר הועלתה בסעיף 2 לבקשת פרעתי- נדחית.
4.הזוכה לא הקטינה את החוב במועד על אף התשלומים ששולמה לה ולא התכחשה להם הזוכה בתגובתה לטענת הפרעתי.
הזוכה לא פעלה בהתאם לסעיף 19 א לחוק ההוצאה לפועל ולא דיווחה על קבלת תשלומים לתיק ורק בעקבות החלטתי מיום 21.5.20 הוקטן החוב.
סעיף 19א (ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הוצאות על זוכה שלא דיווח במועד על הקטנות החוב.
משלא דיווחה הזוכה כנדרש ממנה על פי חוק על הקטנות החוב וללא הסבר מניח את הדעת ראוי לחייבה בהוצאות.
ו. סיכום
אני מורה על קבלת בקשת הפרעתי שהגישה החייבת באופן חלקי.
נוכח קבלה חלקית של הבקשה , כמתואר בהחלטתי זו והתנהלות הזוכה, כל צד ישא בהוצאותיו.
המזכירות תסגור את התיק ותבטל כל ההליכים בו.
| י”ב אלול תש”פ01 ספטמבר 2020 | ||
| תאריך | יעל קינן מרקוביץ, רשמת |
