איזה קטעים…. הקורבנות של הרב עזרא שיינברג מצפת גילו 40,000 ש”ח שעמותה כלשהי חייבת לעזרא שיינברג, והן הטילו על זה עיקול. פתאום באה אשתו של עזרא שיינברג, מירי שיינברג, עם פסק דין של מזונות לילדיה, ולקחה את כל הכסף. 8 הנשים שטענו שעזרא שיינברג מישש להן את הבטן והציצי, ואולי גם חדר להן בכוס יצאו בלי גרוש. 8 הנשים הללו יוצגו ע”י עו”ד פמיניסטית מורעלת ביותר, עו”ד דקלה טוטיאן זייד, https://Dikla Tutian אשר מקבלת לקוחות הישר מ”מרכז נוגה” לנפגעות עבירות מין. וואי איזה הפסד צורב. עזרא שיינברג ואשתו מירי עשו על עו”ד דקלה טוטיאן שח מט. חחח. שיינברג שם דיק לדקלה. חחח. https://עזרא שיינברג רכש דירה בישוב קצרין לקראת שחרורו https://בני הזוג, נפגעי הרב שיינברג: “הרב שהערצתי פגע באשתי בבית שלנו” https://מתלוננת נגד הרב שיינברג: “הוא ניצל אותנו בצורה מזעזעת” – וואלה! .
למי שלא מכיר את הסיפור, במשך שנים היה הרב עזרא שיינברג ידוע כמי שגואל נשים שהשחלות שלהן יבשות מעקרותן. היה עושה להן “ברכה” והן היו משריצות ילדים מייד אחרי הטיפול הרוחני (“ההרפייה). הטיפול הרוחני נקרא “הרפיה” והיה מבוקש ביותר ע”י הנשים בצפת. במסגרת ההרפיה היה מניח ידיו על כל מיני אזורים בגוף שהאישה המטופלת גרמה לו לחוש שהאישה סתומה או תקועה באותו איזור, ובאמצעות השראת הקב”ה היה משחרר את התקיעות, גורם להרפיה, פותח את השחלות והנשים היו ממליטות ילדים יהודיים כשרים. כל הנשים שהגיעו אליו ידעו בדיוק מה הוא עושה ואיך הוא עושה זאת, ונתנו לו למשש היכן שחפץ, כי ידעו שמזה מגיעה ברכת האל וזה המזור היחידי לעקרותן. רבות מהן נשלחו ע”י הבעלים שלהם שידעו היטב מה זו ההרפיה הזו.
אף אחת מהנשים המתרפאות לא הייתה מסכנה או מנוצלת. כולן היו דעתניות גדולות והגיעו לקבל ברכות באצעות מישושי גוף בהסכמה ומרצון. אף אחת לא רצתה להתלונן כי לא היה להן על מה להתלונן. חלקן גם הצליחו להשריץ תינוקות. אבל לעזרא היה אוייב מר וקנאי, הרב שמואל אליהו שהלך והגיש תלונה במשטרה. המשטרה החלה לחטט והגיעה אל כל מיני נשים ואילצה אותן להעיד נגדו.
כמו תמיד במקרים האלה, גם אם הנשים לא רצו להעיד או להתלונן, אחרי שהן ראו כי המערכת לעסה את עזרא שיינברג כמו מסטיק, ותקעו לו 7 שנים בכלא, מייד קופצות נשים מארגוני הסיוע לנשים המציעות ל”קורבנות” לעשות כסף קל ע”י הגשת תביעה נגררת. זו תביעה בה לא צריך בכלל להעיד ולהוכיח את המעשים. כך עשתה בהמת המגדר עו”ד דקלה טוטיאן זיייד, והיא חשבה שמצאה אוצר…. את אותם 40,000 ש”ח. אבל כפי שהסברנו בהתחלה, פתאום צצה לה אשתו של עזרא עם פסק דין למזונות ולקחה את כל הקופה.
אנחנו רק נאמר שאנחנו ממש לא מסכימים עם השופט רן ארנון (שופט פמינאצי וגרוע ביותר לגברים) שלמזונות מגיע “דין בכורה”. אם המזונות לא משולמים, יש בשביל זה ביטוח לאומי. תתכבד האישה ותיגש לביטוח הלאומי. אבל השופט החליט מה שהחליט ולנו לא נותר אלא לצחוק על טיפשותה של הטוטיאנית הזו.
קראו בכתבה במגזין את על עדותה (השקרית והמתודרכת) של אחת הנשים. אנחנו לא מאמינים לאף מילה. הכל מתודרך ע”י העו”ד דקלה טוטיאן:
“הגעתי ללדת בבית החולים אחרי שהפסיכולוגית והפסיכיאטרית שלי הכינו את הצוות לכך שמגיעה יולדת פגועה מינית. הלידה הייתה סיוט. הגוף שלי רעד בלי שליטה, אמרתי למיילדת שתזוז ממני ושאף אחד לא ייגע לי בגוף. היא אמרה שהיא רק רוצה לעזור לי, ועניתי לה שגם הרב אמר שהוא רוצה לעזור. היו לי פלאשבקים וממש יצאתי מאיזון. היה לי התקף חרדה מטורף ובעטתי באחת המיילדות, אפילו לא שמתי לב. גם כשרצו לתפור אותי לא נתתי לאף אחד להתקרב, בסוף עשו לי הרדמה כללית ורק ככה תפרו. התברר שנקרעתי בצורה חמורה בגלל שלא נתתי למיילדות לעשות את העבודה שלהן. כשהתעוררתי מההרדמה אמרו לי שלא אוכל ללדת יותר בלידה טבעית. אימא שלי נכנסה לחדר אחרי הלידה ואמרה לי: ‘הכול בסדר, את אחרי. יש לך ילד’, ואני בכלל הייתי בעולם אחר. הבנתי שהפגיעה נוכחת גם במקומות הכי שמחים ושהסיפור הזה ילך איתי כל החיים. שם החלטתי שאני רוצה לתבוע את עזרא שיינברג על מה שעשה לי”. https://אשתו של עזרא שיינברג: הוא הודה בפניי ששכב עם נשים – Ynet
כתבה באתר Psakdin.co.il “למי יגיעו פיצויים של רב שהורשע בעבירות מין: לילדיו או לנפגעות?”
אשתו של עבריין המין עזרא שיינברג עיקלה את פיצויי הפיטורים שלו לטובת חוב מזונות ואילו הנפגעות קיבלו עיקול זמני על הכספים במסגרת תביעה נזיקית שהגישו נגדו. בית המשפט קבע כי העדיפות היא למזונות
פיצויי הפיטורים של רב שמרצה עונש מאסר על עבירות מין חמורות בשתי נשים עוקלו פעמיים: פעם אחת במסגרת תיק הוצאה לפועל לגביית מזונות שפתחה אשתו ואם ילדיו ופעם נוספת במסגרת תביעה לפיצויים שהגישו נגדו נפגעות העבירה שטרם הוכרעה. השופט רן ארנון מבית המשפט למשפחה קבע לאחרונה כי העיקול בתיק המזונות גובר על העיקול הזמני לטובת נפגעות העבירה.
לאחר שהרב הורשע ונדון לעונש מאסר ניתן פסק דין בתביעת מזונות אישה וילדים שהגישה נגדו אשתו. בדצמבר 2018 פתחה האישה תיק הוצאה לפועל לגביית חוב המזונות שצבר בעלה ובמסגרתו הוטל עיקול על פיצויים פיטורים בסך 40,000 שקלים שחייבת לו עמותה שהעסיקה אותו. אלא שעל אותם כספים בדיוק הוטל עיקול זמני במסגרת הליכים נזיקיים שמנהלות נגדו שתי נפגעות העבירה. לפני כשנה הגישה האישה ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתיק המזונות שהורתה לה לפנות לבית המשפט שיכריע מי מהעיקולים גובר.
האישה טענה כי הרשמת הייתה צריכה להכריע בנושא בעצמה ולא לשלוח אותה לבית המשפט ולעכב את תשלומי המזונות לילדים. לטענתה, חוק ההוצאה לפועל קובע בבירור כי חוב מזונות קודם לכל חוב אחר, ולכן העיקול לטובתה גובר, בפרט כשהעיקול לטובת הנפגעות הוא זמני וניתן במסגרת הליך שטרם הוכרע.
נפגעות העבירה תמכו לעומת זאת בהחלטת הרשמת וטענו שהיא לא הייתה מוסמכת לדון בעדיפות העיקולים. עוד הן טענו שלבית המשפט למשפחה אין סמכות לבטל עיקול שהוטל על ידי בית משפט אחר, וכי המעמד של חוב לנפגעות עבירה זהה לזה של חוב מזונות. בנוסף הן טענו כי האישה והחייב מתנהלים בחוסר תום לב ומנסים להשתמש במזונות כ”צינור” להברחת כספו.
הילדים לא אשמים
אבל השופט רן ארנון דחה את טענותיהן. הוא קבע כי הרשמת טעתה והיה עליה להכריע בתחרות בין העיקולים ולפסוק לטובת האישה והילדים שכן חוק ההוצאה לפועל מעניק לחוב מזונות קדימות ברורה. השופט הבהיר עוד כי בניגוד לטענת הנפגעות, חוב שמקורו בתביעה נזיקית אזרחית נסוג מפני חוב מזונות, בפרט כשמדובר בתביעה שטרם הוכרעה.
מלבד זאת, גם לו היה מקבל את טענת הנפגעות כי ההכרעה מסורה לבית המשפט, השופט לא הסכים שבית המשפט המוסמך הוא דווקא בית המשפט שהוציא את צו העיקול. הוא הסביר כי קבלת גישת הנפגעות משמעותה שבמקרים שבהם הוטלו מספר עיקולים בבתי משפט שונים, זוכה בתיק מזונות תצטרך לכתת רגליים בין הערכאות השונות. “מדובר בעול בלתי סביר ובלתי מוצדק שעלול לעכב עיכוב משמעותי את האפשרות של הזוכה בתיק המזונות לממש את כספי זכייתה שתכליתם כיסוי הוצאות של קטינים שבוודאי לא חטאו ולא הזיקו לאיש”, כתב.
השופט אף לא סבר שהתנהלות האישה, שמנסה לגבות את תשלומי המזונות שנפסקו לה ולילדיה, נוהגת בחוסר תום לב והוסיף כי לא ברור מדוע הנפגעות לא הטילו עיקולים על זכויות וכספים אחרים של החייב.
לפיכך הערעור התקבל והשופט הורה להעביר את כספי הפיצויים לתיק המזונות בהוצאה לפועל. לפני סיום השופט העיר כי אין ספק שהחייב ביצע מעשים חמורים ביותר אלא שאל מול הנפגעות עומדים הילדים של החייב שאינם אשמים במעשיו. הנפגעות לא חויבו בהוצאות.
- ב”כ האישה:עו”ד דגן פרנקל
- ב”כ החייב: אליק ביטר, עו”ד הוצאה לפועל
- ב”כ הנפגעות: עו”ד דקלה טוטיאן, עו”ד תמר קלנברג
להלן פסק הדין של השופט הגועלי רן ארנון
| עע”ר בית משפט לעניני משפחה קריית שמונה | 29130-04-20 01/02/2021 |
| בפני השופט: רן ארנון | |
| – נגד – | |
|---|---|
| מערערת: מ’ ש’ עו”ד מטעם משרד דגן פרנקל | משיב: 1. עזרא שיינברג (אסיר) 2. עמותה 3. פלונית אלמונית 4. פלונית אלמונית עו”ד אליק ביטר (משיב 1) עו”ד מטעם משרד איתן פוגל (משיבה 2) עו”ד דקלה טוטיאן (משיבה 3) עו”ד תמר קלנברג (משיבה 4) |
| פסק דין |
למי נתונה הסמכות לדון בשאלת המאבק בין הזכויות – עיקול אצל צד שלישי שהוטל במסגרת תיק הוצאה לפועל עקב חוב מזונות, ומנגד עיקול זמני אצל אותו צד שלישי שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הליך אזרחי שטרם הגיע לסיומו – האם לראש ההוצאה לפועל, כטענת המערערים, או לבית המשפט המחוזי שתחת ידו יצא צו העיקול הזמני?
בפניי ערעור על החלטת כב’ רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב.
המערערים (להלן גם “המבקשים”) הם הזוכים בתיק הוצאה לפועל מס’ 511682-12-18 (להלן: “תיק ההוצל”פ”) שנפתח לגביית חוב מזונות מהמשיב 1 (להלן גם “החייב”). במקביל, על כספי החייב המוחזקים בין היתר בידי המשיבה 2 (להלן: “המחזיקה”), הוטל עיקול זמני במסגרת תביעות נזיקין בביהמ”ש המחוזי בנצרת (ת”א 39441-05-18 ובבית המשפט השלום בצפת ת”א 10599-05-16). המשיבות 3 – 7 הן התובעות בתביעות האזרחיות (להלן: “תביעות הנזיקין” ובהתאמה “המשיבות”).
במסגרת תיק ההוצל”פ ניתנה החלטה מאת כב’ הרשמת, בעטיה הוגש הערעור, לפיה יש להעביר את שאלת הקדימות בעיקולים להכרעת בית המשפט המוסמך. המבקשים מערערים על החלטה זו ומבקשים לקבוע כי קיימת להם קדימות מכוח הוראות סעיף 76 (א3) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967 (להלן: “חוק ההוצל”פ”) בקבלת הכספים, על פני בעלות העיקול הזמני בתביעות הנזיקין.
אציין כי בהחלטת הרשמת לא נקבע מיהו “בית המשפט המוסמך” לדון בשאלת הקדימויות בין העיקולים השונים.
רקע בקצרה:
- ביום 13.2.2017 ניתן פסק דין למזונות האישה המבקשת והקטינים – הם המערערים, מאת החייב במסגרת תמ”ש 15428-07-16. ייאמר כבר כעת, כי חרף העובדה שהחייב לא התנגד לכתב התביעה שהוגש כנגדו לפסיקת מזונות אישה וקטינים וכלל סכומי תביעה גבוהים מאד, פסק הדין שניתן היה פסק דין מנומק, המחזיק 17 עמודים וכלל ניתוח הראיות שעמדו בפני בית המשפט, לרבות יכולות כלכליות של החייב מחד וצרכי הקטינים והאישה מאידך.
- בנוסף לפסק דין למזונות אישה וקטינים ניתן פסק דין לאיזון משאבים, שם נקבע כי כלל רכושם המשותף של החייב והמבקשת יחולק בהתאם לחוק יחסי ממון, דהיינו מחצה על מחצה, מכלל הזכויות והחובות שנצברו במהלך החיים המשותפים. נוכח פסק הדין לאיזון משאבים, ועל אף שהכספים אצל המחזיקה כבר עוקלו במלואם באמצעות צו עיקול של בית המשפט המחוזי, צומצם צו העיקול באופן שמחצית מהכספים שהוחזקו אצל המחזיקה הועברו למבקשת בשל זכויותיה על פי פסק הדין לאיזון משאבים.
- ביום 12.12.2018 פתחה האישה תיק הוצל”פ לגביית חוב המזונות בלשכת ההוצאה לפועל תל אביב. במסגרת תיק ההוצל”פ ועיקול נכסי המשיב הוטל עיקול על כספי המשיב המוחזקים בידי המחזיקה – עמותה, ע”י כב’ רשמת ההוצל”פ מרים סגל. נוכח העובדה כי על הכספים המוחזקים על ידי המחזיקה הוטל עיקול במסגרת תביעות הנזיקין, הוגשה על ידי המחזיקה בקשה למתן הוראות לרשמת ההוצאה לפועל באשר לגורל הכספים המוחזקים על ידה ולאן, אם בכלל, עליה להעביר את הכספים.
- הסתבר כי החייב הוא אסיר שהורשע בגין עבירות מין חמורות שנעשו, בין היתר, כנגד מספר נשים צעירות. העבירות היו בעל חומרה מיוחדת לאור מעמדו של החייב, שהיה באותה עת סמכות רבנית, סמכות תורנית וסמכות מוסרית, שסטה מהדרך אל מחוזות עבריינות המין הנלוזה ביותר. בעקבות הרשעתו נפתחו נגדו הליכים נזיקיים שעדיין מתבררים בבית המשפט, במהלכם הוטל עיקול זמני על כספי החייב המוחזקים בידי המחזיקה.
- לאחר שניתנה תגובת המבקשים קבעה כב’ הרשמת בהחלטתה מיום 2.10.2019 שיש לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת שידון בסדר קדימות העיקולים, וזאת מאחר שהיא נעדרת סמכות לדון בקדימות בין עיקולים שחלקם הוטלו במסגרת הליך משפטי וחלקם במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בקשה לעיון חוזר נדחתה על ידי כב’ הרשמת.
- ביום 14.1.20 הגישו המבקשים בקשה למתן הוראות לבית המשפט הזה במסגרת תיק המזונות – תמ”ש 15428-07-16. הבקשה הוגשה כנגד החלטת כב’ רשמת ההוצאה לפועל בעניין החלטתה לדחות את הבקשה למימוש העיקול, ואולם ביהמ”ש (כב’ השופט קימלמן) דחה את הבקשה מהטעם שהתיק סגור ויש לנקוט בהליך עצמאי.
- לאחר החלטה זו, ובשיהוי ניכר, הוגשה על ידי האישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור וכתב הערעור. הודעת הערעור וכן הבקשה להארכת מועד הועברה לתגובת המשיבה בערעור – באותה עת הייתה זו המחזיקה בלבד.
- לאור תגובת המחזיקה כי קיימים עיקולים נוספים על הכספים, הוריתי למחזיקה להגיש הודעה ובה פרטי כל הצדדים השלישיים שהטילו עיקול על כספי החייב ומקור החיוב, והמצאת כתב הערעור לידיהם. כמו כן ביקשתי כי תוגש לעיוני עמדת בעלי העיקולים הנוספים.
- יוער כי המשיבות כולן אינן, לכאורה, צד ישיר לערעור זה. יחד עם זאת סברתי כי יהיה זה נכון לאפשר להן להביא את טענותיהן, וכי עמדתן דרושה לצורך קבלת הכרעה בערעור.
- ביום 25/10/2020 התקיים דיון במעמד המערערת, החייב באמצעות היוועדות חזותית מבית הכלא, ובאות כוח המשיבות 3 – 5 ו- 6, 7. את המחזיקה פטרתי מהתייצבות בדיון לאחר שהודיעה כי אין לה עניין בתוצאת ההליך, וכי היא תקיים כל החלטה שתינתן ביחס לכספים המוחזקים אצלה. לאחר הדיון, ובהיעדר מחלוקת עובדתית קבעתי כי הצדדים יגישו סיכומי טענותיהם בכתב.
טעמי הערעור:
- פסק הדין למזונות חלוט. בעקבותיו נפתח תיק הוצל”פ והוטלו עיקולים לגביית החוב.
- טעתה כב’ הרשמת כאשר קבעה בהחלטתה כי זכות הקדימה שבסעיף 76 לחוק ההוצל”פ אינו חל שכן לא מדובר בשני תיקי הוצל”פ, והפנתה את הצדדים לבית המשפט שיכריע בשאלת הקדימות. נטען כי חרף העיקול הזמני שהוטל מכוח צו שיפוטי היה על הרשמת לאפשר למבקשים לממש את הכספים שכן חוב המזונות קודם, קל וחומר כאשר מנגד עומד עיקול בהליך שטרם ניתן לגביו פסק דין.
- חרף הקושי הרגשי, אין רלוונטיות לכך שמדובר בעיקול בתיק שהגישו נפגעות עבירה משום שלא עומדת להן קדימות מכוח שום חוק וככל שייפתחו תיק הוצל”פ נגד החייב הן ייחשבו נושות רגילות.
- כתוצאה מהחלטת הרשמת מתעכבים הכספים המיועדים לתשלום מזונות הקטינים שכבר נפסקו. בענייננו אין מדובר בתחרות בין חובות חלוטים כי אם חוב חלוט אל מול עיקול זמני שמשקלו נמוך יותר.
- לטענת המבקשים אף הרשמת סברה כי לו היה ניתן פסק דין בתביעה הנזיקית והתובעים היו פותחים תיק הוצל”פ לגביית החוב, לא היה כל ספק והמערערים היו מקבלים את כספם מכוח דיני קדימות. מכאן לטענתם שיש להחיל אותה מסקנה ולאפשר את מימוש הכספים מבלי להמתין להכרעה בתביעה הנזיקית.
- עוד נטען כי לא ייתכן שהעיקול הזמני ימומש מבלי שתינתן קדימות לזכאים למזונות רק מאחר שלא נפתח בגינו תיק הוצל”פ. אמנם סעיף 76 לחוק מתייחס לתחרות בין זוכים בתיקי הוצל”פ יחד עם זאת, יש להתייחס לרציונאל מאחורי סעיף זה והוא שחוב מזונות קודם לכל חוב.
- המשיבות קיבלו את יומן במסגרת ערעור זה, ואולם אין בטענות שהועלו כדי לאיין את דיני הקדימות. המשיבות סירבו בחוסר תום לב להצעת הפשרה מאת בית המשפט. עוד נטען כי המשיבות יכולות להיפרע (אם וכאשר יינתן פסק דין לטובתן) מהנכסים האחרים הנטענים שקיימים לחייב והן מונעות מרצון נקם.
טענות המשיב 1 (החייב):
- לחוב המזונות יש זכות קדימה, בהיותו זכות קניינית אל מול העיקול שהינו סעד זמני. גם אם יינתן למשיבות פסק דין לפיצוי כספי תיסוג זכותן למימוש הכספים אל מול הזכות למזונות שהינה זכות יסוד של המערערים.
- בענייננו מדובר בארבעה קטינים ואשה במצב דברים לא רגיל שבו האב אסיר ואינו יכול לספק את מזונותיהם. הועלו טענות לגבי נכסים אחרים שעוקלו, אך לא הועלה טעם מדוע המשיבות אינן יכולות להיפרע מהם ולשחרר את העיקול לטובת מזונות הקטינים.
- מוכחשת הטענה בדבר הברחת או העלמת נכסים.
- צדקה כב’ הרשמת בהחלטתה כי הסמכות לדון ולהכריע בדיני קדימה נתונה לבית המשפט. מבוקש להורות על מימוש הכספים לתיק המזונות ולאפשר קיומם של הקטינים ומילוי צרכיהם.
טענות המשיבה 2 (המחזיקה):
- במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין החייב לבין המשיבה בבית הדין לעבודה, נקבע כי על המשיבה לשלם לחייב 80,000 ₪ בגין פיצויי פיטורין. בהמשך להחלטת בית המשפט הועברו מחצית מכספי הפשרה לידי המבקשת 1. נותרו בידי המשיבה 40,000 ₪ מכספי החייב, הם במרכז המחלוקת.
- למשיבה אין כל עניין בתוצאות ההליך ואולם, מאחר שהיא מחזיקה כספים של החייב אשר בגינם הוטלו עיקולים נוספים, וכדי למנוע טענות כלפיה, מבקשת כי בית המשפט יורה מה יש לעשות בכספי החייב המוחזקים בידה ולמי יש להעבירם.
טענות המשיבות 3 – 5 (המיוצגות ע”י ב”כ עו”ד קלנברג-לוי):
- צדקה הרשמת בהחלטתה להעביר את ההכרעה בנוגע לעיקולים לבית המשפט שכן היא איננה הפורום המתאים לדון בכך. משצדקה הרשמת בהחלטתה ממילא דין הערעור שהינו ערעור על החלטת הרשמת להידחות.
- צווי העיקול הזמניים שהוטלו על ידי בתי המשפט במסגרת תביעות הנזיקין אינם אבק וביטולם יכול להיעשות רק על ידי הערכאה שהוציאה את צווי העיקול.
- תקנה 106 לתקנות סדר הדין החדשות (תקסד”א, תשע”ט – 2018) שינתה את המצב המשפטי שהיה קיים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984, כאשר נקבע בה כי מחזיק אינו יכול לחזור בו מהודאתו, אלא עם בית המשפט נתן לו רשות לכך, ואף זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. על פי התקנות הקודמות היה יכול גם רשם ליתן אישור למחזיק.
- לא ניתן להביא בפני ערכאת ערעור מידע נוסף, ובפרט כאשר המשיבות אינן צד להליכים שהתנהלו בפני בית המשפט לענייני משפחה, וכלל המידע מצוי בערכאות שנתנו את צווי העיקול.
- אין בחוק או בפסיקה קביעה לגבי עדיפות חוב מזונות על פני חוב לנפגע עבירה ויש לראותם כחובות בעלי אותה דרגת קדימות.
- החלטת הרשמת אינה פוגעת כהוא זה בזכויות המערערים והם יכולים לשטוח טענותיהם בפני הערכאה השיפוטית הנכונה אשר נתנה את ההחלטה בדבר צווי העיקול. לעומת זאת קבלת הערעור משמעו פגיעה בזכויות המשיבות שלא קיבלו הזדמנות לטעון את טענותיהן.
- סיכומו של דבר – לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת וממילא הסמכות לדון בשאלת הקדימויות נתונה לבית המשפט שהוציא תחת ידיו את צווי העיקול.
טענות המשיבות 6 – 7 (המיוצגות ע”י ב”כ עו”ד טוטיאן):
- החלטת הרשמת ניתנה בצדק שכן בית המשפט הוא הערכאה הרלוונטית לדון בקדימויות. אין לרשמת סמכויות לאיין צו עיקול שהוצא על ידי בית משפט. הרחבת סמכויות ראש ההוצאה לפועל מעבר לאלו שמסורות לו בחוק הן עניין למחוקק ולא לבית המשפט
- זכות קדימה בנשייה אין משמעה איון עיקול קיים מבלי שיתקיים בכך דיון כדבעי בשינוי המבוקש, ובהצדקות לכך ככל שקיימות, הכל בפני הערכאה המוסמכת לכך.
- במקרה דנן הסמכות לדון בשאלת הקדימויות נתונה לבית המשפט המחוזי. הן מהטעם שהוא זה שהוציא תחת ידיו את צו העיקול והן מהטעם כי על פי חוק בתי המשפט וחוק השפיטה סמכותו גוברת (סעיף 14 לסיכומים).
- התנהלות המערערים והחייב נטולת תום לב. נעשו ניסיונות להברחת רכוש עוד טרם הגשת כתב האישום, לרבות ניסיון הימלטות מהארץ והברחת רכוש מחוץ לישראל.
- החייב לא התנגד לתביעת המזונות שהוגשה כנגדו, למרות שזאת כללה סכומים מופרזים ביותר.
- המערערת לא עתרה לפירוק שיתוף בדירת המגורים והיא עומדת כאבן שאין לה הופכין תחת שימוש כמדור לקטינים ולמערערת. עוד צויין כי לידי המערערת הועברו סכומים גדולים – 600,000 ₪ במסגרת איזון המשאבים, וזאת על אף שהצדדים נשואים ואין בדעתה של המערערת להתגרש. בתמצית נטען כי מזונות האישה אינם אלא “צינור” להברחת כספי החייב לתוך התא המשפחתי, תוך התחמקות מנשייה עתידית של אותן נשים שהוא פגע בהן פגיעה חמורה ביותר ובלתי נסלחת.
דיון והכרעה
- השאלה הניצבת לפתחו של בית המשפט הינה שאלה כפולה:
א. האם צדקה הרשמה בהחלטתה כי היא עצמה נעדרת סמכות לדון בשאלת הקדימויות בין העיקולים ויש לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך.
ב. ככל שצדקה הרשמת בהחלטה, האם דין הערעור להידחות או שמא יש לדון בשאלת הקדימויות במסגרת החלטת הרשמת כי הדיון יתקיים בפני בית המשפט המוסמך. שאלת משנה לשאלה זו היא מיהו אותו “בית המשפט המוסמך” שאליו כיוונה רשמת ההוצאה לפועל.
- השאלה הראשונה מבין השתיים היא, כאמור, האם ניתנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בשאלת הקדימות בין עיקול שהוטל מכח פסק דין חלוט למזונות ובין עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט במסגרת תביעה נזיקית.
- בענין סמכות רשם ההוצאה לפועל אני סבור כי הדין אינו תומך בעמדת המשיבות והוא עם המערערים.
- בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בר”ע 720/03 מיום 29.4.04 פורסם במאגרים) אומר כב’ השופט נ. הנדל את הדברים הבאים:
“בכל מקרה, וזה לב העניין, מצוות סעיף 76 לחוק הוצאה לפועל – ריבוי הליכים, זוכים ופסקי דין – היא ההוראה המנווטת את פעילות לשכת ההוצאה לפועל. ניסיון לגבות כספים רק בדרך של הטלת עיקול על כספי הלשכה אינו אלא כביש עוקף דיני הוצאה לפועל וההכרה בהם כענף עצמאי של הדין. ראש ההוצאה לפועל משול לקברניטה של אוניה הנעה על מים סוערים. המתח נוצר מהתחרות בין זוכה לבין חייב ובין זוכים שונים לבין עצמם. ושוב, היה והוטל עיקול זמני שכזה על ידי בית משפט, ואף אושר העיקול מכוח מתן פסק דין, הרי על ראש ההוצאה לפועל לדון בשאלת חלוקת כספים המצויים בלשכה על פי המפתח של דיני הוצאה לפועל”. (ההדגשה לי ר.א.)
- מפסק דין זה עולה כי לראש ההוצאה לפועל, היתה גם היתה סמכות לדון בשאלת הקדימויות מכח סעיף 76 לחוק, גם כאשר התחרות היא בין עיקול שהוטל מכח תיק ההוצאה לפועל ובין עיקול זמני (ואף קבוע !) שהוטל על ידי בית המשפט.
- חשוב לומר כי העובדה שהכספים טרם הגיעו ללשכת ההוצאה לפועל והם עדין מוחזקים – באופן טכני – אצל המחזיקה אין בה ולא כלום. על המחזיקה היה להודיע כי יש בידה כספים השייכים לחייב וכי מוטל על עליהם עיקולים נוספים מכח צווי עיקול זמני שהוצאו על ידי בתי משפט. בכך מסתיים תפקידה של המחזיקה והיה עליה להעביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל על מנת שראש ההוצאה לפועל ידון בשאלת חלוקת הכספים בהיותו אותו “קברניט של אוניה הנעה על מים סוערים”.
- לכאורה די בטיעון זה על מנת לקבל את הערעור ולקבוע כי טעתה רשמת ההוצאה לפועל בסרבה לדון בשאלת הקדימויות בין הזוכים השונים. ברם, לדעתי גם אם היה נדחה הערעור בענין סמכות רשמת ההוצאה לפועל הרי שעדיין שומה היה על בית המשפט לדון לבחון את שאלת מיהות “בית המשפט המוסמך” אליו כיוונה החלטת הרשמת.
- אקדים ואומר, אינני מקבל את טענת המשיבות כי נוכח העובדה שהחלטת הרשמת אינה שגויה (וכאמור לעיל טענה זו נדחתה על ידי), יש בכך לסתום את הגולל על טענות המערערים. שני נימוקים לעניין זה: ראשית, וכפי שכבר צוין לעיל, המערערים פנו תחילה בבקשה למתן הוראות לבית המשפט לענייני משפחה. בקשתם נדחתה אך משום שהוגשה במסגרת התיק בו ניתן פסק הדין למזונות והתיק היה סגור. מטעם זה בלבד קבע בית המשפט כי על המערערים לנקוט בהליך עצמאי. לפיכך ניתן לראות בערעור זה כאותו הליך עצמאי שאותו התבקשו המערערים לנקוט. שנית, ואולי חשוב יותר, תקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט- 2018 (להלן: “התקנות”) קבעו כללים בסיסיים על פיהם שומה על בית המשפט ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי התקנות במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן. (תקנה 3(א)). עוד נקבע בתקנות כי יש לקיים הליך משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי (תקנה 5).
- לצורך הגשמת תכלית זו אין כל טעם או הצדקה שלא לדון בטענות הצדדים לגופן. טענות שנטענו בפני באריכות, הן בכתבי הטענות, הן בדיון שהתקיים בפני והן בסיכומי הטענות שהוגשו על ידי כל הצדדים.
- אציין בהקשר זה כי טענות המשיבות כי לא ניתן להן לחקור את החייב בחקירת יכולת וכי לא ניתן להן יומן בבית המשפט – דינן דחייה. בניגוד לנטען, למשיבות ניתנה גם ניתנה הזכות לטעון כנגד העיקולים שהוטלו מכח תיק ההוצאה לפועל וזאת במסגרת ההליך שהתקיים בפני. למותר לציין כי בתיקי הוצאה לפועל שעניינם מזונות כלל לא מתקיימת חקירת יכולת לעניין המזונות השוטפים היות וממילא פסק דין למזונות הינו פסק דין הקובע תשלום חוב לשיעורים באמצעות תשלום חודשי למזונות והוא ניתן רק לאחר שנבחנת יכולתו של החייב במזונות.
מיהו בית המשפט המוסמך לדון בשאלת הקדימויות במקרה זה ?
- שאלה זו עומדת בחזית טענות המשיבות בערעור זה. לשיטתן הערכאה המוסמכת לדון בשאלת הקדימויות היא אותה ערכאה שהוציאה תחת ידיה את צו העיקול הזמני והיא בלבד. טענה זו אין בידי לקבל. ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין תיק מזונות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה (סעיף 80(ב1) לחוק ההוצאה לפועל). אין אני מוציא מכלל אפשרות כי נתונה במקרה זה סמכות מקבילה, דהיינו, הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית המשפט האזרחי שהוציא את צו העיקול. ברם, לדעתי, יש עדיפות ברורה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה, ואנמק.
- ייתכנו מקרים, כמו המקרה שבפני, על פיהם יוצאו מספר צווי עיקול זמניים על ידי מספר ערכאות, כל ערכאה בעניין שנידון בפניה. אם נלך לפי שיטת המשיבות יהיה על הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, כשבידה פסק דין חלוט בעניין מזונות קטינים, ולא עיקול זמני, לכתת רגליה בין בתי המשפט השונים ולהגיש בקשה בכל תיק בו הוטל עיקול זמני. מדובר בעול בלתי סביר ובלתי מוצדק שעלול לעכב עיכוב משמעותי את האפשרות של הזוכה בתיק המזונות לממש את כספי זכייתה שתכליתם כיסוי הוצאות של קטינים שבוודאי לא חטאו ולא הזיקו לאיש.
- לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה יכול לרכז את טענות כל בעלי העיקול הזמני מכל הערכאות ולקיים במאוחד דיון בו תתאפשר זכות טיעון לכל בעלי העניין.
- אציין, כי טענות המשיבות בעניין זה כאילו אין סמכות לקבל החלטה המקבלת את טענות המערערים היות שמשמעותה איון ההחלטה למתן צו עיקול שניתן על ידי ערכאה אחרת, לאו טענה היא. שהרי באותה מידה ניתן לטעון כי החלטת בית המשפט האזרחי שתקבל את טענות המשיבות משמעותה איון פסק דין חלוט (!) של בית המשפט לענייני משפחה ובאיזה סמכות יכולה ערכאה אחרת לאיין פסק דין חלוט של בית המשפט לענייני משפחה ?
- משהגעתי למסקנה כי לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בשאלת הקדימויות יש להכריע לגופן של הטענות.
- ייאמר כבר כעת: זכותן הלכאורית של המשיבות, השואבת את כוחה מצו עיקול זמני, נסוגה מפני זכות המערערים הנשענת על פסק דין חלוט בעניין מזונות קטינים ואישה. ואלה נימוקי.
- תקנה 107 לתקנות קובעת מפורשות כי חוק ההוצאה לפועל יחול על עיקול זמני. חוק ההוצאה לפועל משמע גם סעיף 76(א3) לחוק שזו לשונו:
סעיף 76 (א3) לחוק ההוצאה לפועל
“על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1), נבע חוב פסוק ממזונות המגיעים לפי פסק דין למזונות, ייזקפו הכספים שהתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, לאחר מכן לחשבון חוב המזונות, ולאחריו לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו בהליך שבעקבותיו התקבלו הכספים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(א1), בשינויים המחויבים, והיתרה – לפי הוראות סעיף קטן (א2).“
- מכאן שגם העיקול הזמני כפוף לדיני קדימה הקבועים בחוק ההוצאה לפועל ובענין זה לשון החוק ברורה והיא מעניקה עדיפות לחוב מזונות על פני כל חוב אחר.
- ב”כ המשיבות טענה כי זכויות הנובעות מחוב כלפי נפגע עבירה הינו חוב שמעמדו כחוב מזונות. לתמיכה בטענה זה הובא ציטוט מפסק דין ה”פ 53104-02-18 (סעיף 11 לסיכומי משיבות 3-5). מדובר בטעות, שלא לומר הטעייה. אותו פסק הדין דן במפורש בקדימות שנובעת מפיצוי שהינו חלק מגזר הדין בהליך הפלילי כלדלמן:
קדימות תשלום לנפגעי עבירה
סעיף 3(ד) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות התשנ”ה-1995 מפרט סדרי קדימויות בעת קבלת כספים במקרה בו לחייב מספר חובות. סעיף 77 ג’ לחוק העונשין קובע כי כל סכום שנגבה מאדם שנגזר עליו קנס ופיצוי, ייזקף תחילה על חשבון הפיצוי.
- אין כמובן כל דמיון בין חיוב כספי שמוטל במסגרת גזר הדין בתיק הפלילי לבין המקרה דנן. כאן מדובר בפסק דין אזרחי, שאז הפיצוי הכספי אינו בעל קדימות והוא ככל חוב כספי אחר. קל וחומר שבמקרה שבפני אין כלל פסק דין והעיקול הוא עיקול זמני בלבד, שממילא כוחו פחות ביחס לחיוב כספי הנובע מפסק דין חלוט.
- המשיבות טענו, בלשון רפה אומנם, כי החייב לא התנגד לתביעת המזונות שהוגשה על ידי המערערים ולפיכך יש לראות בכך משום חוסר תום לב וניסיון לקנוניה בין המערערים לחייב. אולם גם טענה זו דינה דחייה. פסק הדין שניתן בעניין המזונות לא קיבל את התביעה ככתבה וכלשונה, נהפוך הוא. בית המשפט חקר ובדק הן את יכולות המשיב והן את צרכי האישה והקטינים, ופסק הדין מנומק ומפורט ולא נשקפת ממנו כל קנוניה.
- עוד טענו המשיבות כי במסגרת גביית המזונות המערערת נוקטת בגישה חסרת תום לב, וכל הניסיון של גביית המזונות נעשה רק על ידי כספים שעוקלו על ידי המשיבות. עוד נטען על ידן, כי ישנם נכסים רבים שלא ננקטים בגינם הליכי גבייה לרבות כספים המגיעים לחייב מתוך ירושה.
- טענות אלה אין בידי לקבל. המשיבות לא הסבירו ולא נימקו מה מונע בעדן לנקוט הליכי עיקול ביחס לנכסים אחרים של החייב, ומכל מקום זכותו של נושה, ובוודאי של נושה בחוב מזונות לעשות ככל שלאיל ידו על מנת לגבות את החוב, לרבות בהטלת עיקול על כספים המוחזקים אצל צדדים שלישיים.
- המשיבות הוסיפו וטענו כי על אף שמדובר בחוב מזונות אין למערערת צורך אמיתי בכספים המעוקלים וזאת נוכח העובדה כי קיבלה לידה כספים במסגרת איזון המשאבים וכי ישנם מקורות אחרים מהן ניתן לפרנס ולזון את הקטינים. גם טענה זו, שאינה נשענת על תשתית עובדתית, לא ניתן לקבל.
- המחוקק העדיף במובהק את חוב המזונות על פני כל חיוב כספי אחר. את האיזון ובחינת הצורך האמיתי למזונות שוקל בית המשפט לענייני משפחה שנותן את פסק הדין למזונות, ומטבע הדברים נותן גם את פסק הדין לאיזון משאבים. לפיכך, ובניגוד לנטען, פסיקת המזונות לוקחת בחשבון את כל המקורות הכספיים שיש להורים ובכלל זה כספים שאינם בגדר הכנסה שוטפת.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומורה למחזיקה להעביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל בהתאם לצו העיקול שהוטל במסגרת תיק המזונות . הכספים ינותבו לתיק המזונות שהמערערת היא הזוכה בו.
- בטרם נעילה אציין את הברור מאליו: מעשיו של החייב הינם מהחמורים והקשים שניתן להעלות על הדעת ובשל מעשים אלה הוא נמצא אשם בדין והוא מרצה את עונשו. המשיבות החפות מכל פשע הן הנפגעות הישירות ממעשיו של החייב ואין לי ספק כי הפגיעה בהן קשה מנשוא ובוודאי תלווה אותן במהלך חייהן. יחד עם זאת, גם ילדיו הקטינים של החייב נפגעו ממעשיו, גם אם פגיעה זו היא במעגל השני. ויש לקוות כי אנו כבר מצויים בזמנים עליהם דיבר הנביא ירמיהו בנבואתו: “בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה כי אם איש בעוונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שיניו” (ירמיהו לא פסוק כח).
- חרף התוצאה אליה הגעתי ובנסיבותיו המיוחדות של תיק זה לא מצאתי לחייב את המשיבות בהוצאות.
ניתן לפרסום.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.