הפסד צורב לעו”ד משה בוזגלו: ייצג אוקראינית שרצתה לבטל הסכם ממון בטענות שהיתה צעירה ולא הבינה עברית – ג’מילה ג’בארין כיסחה לו את הצורה

 

בעניין הקטין :                            ס.ט.

פסק דין

 

לפני תביעות בעניין  מזונות, משמורת, ורכוש, ותביעה לביטול הסכם ממון שאושר וקבל תוקף של פסק דין.

רקע עובדתי –

1. התובעת ( שתיקרא להלן: התובעת , האם  ו/או  האישה)  נולדה באוקראינה והיא  חסרת דת.

הנתבע  ( שייקרא להלן: הנתבע, האב   ו/או האיש),  נולד באוקראינה, יהודי בדתו, עלה לארץ בשנת 2001

 

2. הצדדים הכירו באוקראינה, והם נישאו בנישואים אזרחיים שם בתאריך X

 

3. בשנת 2009 עלתה האישה לארץ, ועברה לגור ביחד עם האיש .בשנת 2016 נולד בנם המשותף.

 

4. הצדדים התגוררו תחילה בדירת החמה , אימו של האיש , גב’ ס’   בעיר X. החמה  הייתה אז תושבת חו”ל והיא עלתה לארץ יחד עם בעלה  בשנת 2017.( להלן : החמה, גב’ ס’).

 

5. בתאריך 7/10/14 מכרה החמה את הדירה שלה בעיר X, הצדדים  כאן המשיכו להתגורר  בדירה זו בשכירות  עד לחודש 10/2016 ,עת  העתיקו מגוריהם לעיר C.

 

6. לאחר מכירת הדירה של החמה בעיר X ובסמוך לכך, נרכשו שתי דירות בעיר C שנרשמו על שם האיש:

דירה    ברח’ נ’ ודירה  נוספת  ברח’ ה’, לפי הסכם מתאריך 28-10-14 .

בגין הדירה ברח’ נ’ ,הצדדים נטלו הלוואת משכנתא על הסך של כ 325,000 ₪ הצדדים עברו להתגורר בדירה זו   החל מחודש 10/2016 ,  דירה זו היא נשוא המחלוקת כאן.(להלן” דירת המגורים”).

 

7. בתאריך 25/11/2014, כחודש לאחר רכישת דירת המגורים, חתמו הצדדים על “הסכם ממון”; שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 15/12/2014 ,במסגרת תה”ס 62471-11-14 בבית משפט לענייני משפחה בעיר X, בנוכחות הצדדים ועו”ד א’.

לפי הסכם הממון, האיש הוא בעל הזכויות בדירה ברח’ ה’, וגם בדירה ברח’ נ’ נשוא הסכסוך, כאשר לאישה יש   חלק יחסי בדירה ברח’ נ’, בגובה  סכום המימון מהלוואת המשכנתא.

 

8. לימים , נישואי הצדדים עלו על השרטון והליכים משפטים החלו ביניהם.

האישה  הגישה תביעה למזונות קטין ואישה ,תלה”מ 22261-06-17., תביעה למשמורת, תל”מ 22300-06-17, תביעה לביטול הסכם ממון בתיק תלה”מ 22321-06-17 ; ותביעה ל”חלוקת רכוש” תלה”מ 26419-07-19 .

האיש הגיש תביעה למשמורת משותפת , תלה”מ 65757-01-18. , כן הגיש “בקשה להתרת נישואין”, בתיק 7852-06-17 . בתאריך 29/1/2018  ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין המתיר את נישואי הצדדים.

 

9. בין לבין ב8/2017 יצאה האישה  מבית המגורים לדירה שכורה בעיר C , ולאחר מכן ב8/2018 עברה יחד עם הקטין להתגורר בדירה שכורה בעיר ח’.
10. הצדדים לא הגיעו להסכמות והגישו תצהירי עדות ראשית, האישה הגישה תצהירים מטעמה והאיש הגיש תצהירים מטעמו, ותצהירים מטעם אמו גב’ ס’ ומטעם עו”ד א’

. הצדדים והעדים נחקרו בפניי, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

התביעה לביטול הסכם ממון -תלה”מ 22321-06-17 –

11. האישה עותרת לביטול הסכם הממון מיום 25/11/2014.

 

12. הסכם הממון מתייחס בעיקר לשתי דירות בעיר C שרשומות על שמו של האיש, הדירה הראשונה ברח’ נ’  ששימשה דירת המגורים של הצדדים ,והדירה  השנייה שברחוב ה’.

לפי הסכם ההמון (סעיף3.1-3.2 )אביו של האיש-, מימן מכספו  את רכישת שתי דירות המגורים הרשומות על שם האיש. כאשר למטרת רכישת הדירה ברח’ נ’, “נטלו בני הזוג הלוואת משכנתא משלימה .

כן לפי סעיף 3.3 להסכם הממון: ” הצדדים מצהירים ומסכימים בזה , כי כל זכויותיו של הבעל בדירות ….הינן ותישארנה בעתיד, בבעלות בלעדית של הבעל. אין וגם לא היה, בנישואיהם ובחייהם המשותפים כדי להעניק לאישה זכויות עתידיות כלשהן בקשר אליהן , מכל מין וסוג שהוא , פרט לחלק היחסי אשר מומן ע”י בני הזוג יחדיו באמצעות הלוואת המשכנתא , ורק חלק יחסי זה יהווה רכוש משותף”.

בסעיף3.6 להסכם הממון, נקבע כי “על הרכוש הנפרד לא יחול “הסדר איזון משאבים “כמשמעו בחוק יחסי ממון בין בני זוג”..  ובסעיף3.8 להסכם ממון שוב נקבע ” ..מוסכם בין הצדדים כי הרכוש הנפרד של הבעל כולל בין היתר גם את החלק היחסי בדירה הראשונה אשר לא מומן ע”י הלוואת המשכנתא שנטלו הצדדים ואת הדירה השנייה בשלמות” .

 

13. לטענת האישה ,ההסכם נחתם בנסיבות של  טעות, הטעייה ומצג שווא, כפייה ועושק, ניצול  , גזל, מרמה, תרמית, הונאה וחוסר תם לב.

לשיטתה, במועד אישור ההסכם, היא היתה צעירה ועולה חדשה שלא הכירה את ישראל ואת שפתה ותרבותה, היא הייתה תלויה לחלוטין באיש ובמשפחתו ,וחוסר ניסיונה הינו מובהק ובולט , היא הוחתמה על החוזה שהוצג לה ע”י האיש ועו”ד א’ כמסמכי רכישת הדירה בנחל צבי ומסמכי משכנתא.

 

14. מנגד לשיטת האיש, לא מתקיימת כל עילה לביטול הסכם הממון. האישה חתמה על ההסכם מרצון חופשי, לאחר שהבינה את תוכנו, כאשר ההסכם הוסבר ותורגם להם ע”י עו”ד  א’לשפה הרוסית ; האישה הייתה מעורבת בהסכם ועוה”ד ייצג את שניהם; הדירה בח’  נ’ נרכשה באמצעות משכנתא וכספים מקרובי משפחה-אמו/הוריו של האיש , כך שיש הגיון בהסכם הממון בעניין היות האיש בעל הזכויות בדירות  ,כאשר לאישה רק חלק יחסי  בגובה המשכנתא.

 

מצב משפטי-

15. פסק דין שבהסכמה מורכב משני חלקים – ההסכם שבין בעלי הדין, והחלטת בית המשפט אשר נתנה להסכם זה תוקף של פסק דין .על המבקש לתקוף פסק דין שבהסכמה לבחור באחת משתי דרכים: אחת -תקיפת ההסכם שבבסיס פסק הדין באמצעות הגשת תביעה עצמאית ונפרדת, או שנית, תקיפת פגמים שנפלו בהליך השיפוטי שאישר את ההסכם, בדרך של הגשת ערעור( רעא 3960/05 עו”ד נפתלי נשר נ’ שיבלי ראיף בן פאיז)

ודוק, הנטל המוטל על כתפי מי שעותר לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הוא כבד.( עמש (ת”א) 38753-06-19‏‏ פלונית נ’ פלוני)

עילות לפי חוק החוזים

16. סעיף 15 לחוק החוזים קובע לעניין הטעיה- “מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, “הטעיה” – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן”.

לענין סעיף 15 לחוק זה, נקבע בעא 2469/06 ‏ ‏ רונן סויסה נ’ חברת זאגא בע”מ, “העילה לביטול חוזה בשל הטעיה קמה אפוא בהתקיים היסודות הבאים: א) טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה ב) הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד ג) קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות  “.

 

17. לענין כפיה קבוע סעיף 17 לחוק החוזים”:

א)מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

(ב)אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה

ובע”א 2299/99‏ שפייר נ’ דיור לעולה בע”מ, פ”ד נה(4) 213, נקבע לענין סעיף 17 לחוק החוזים:”תכליתו של החוק גלויה וברורה: מקום שאדם קושר עצמו בהסכם אך בשל לחץ ששלל ממנו את יכולת הברירה, דין הוא שתהא זכות בידו לבטל את ההסכם. שלילת יסוד הרצון החופשי מקנה זכות לביטול ההסכם. … השאלה אם נתקיימה כפייה אם לאו, שאלה תלוית-נסיבות היא. ”

 

18. ולענין עושק קובע סעיף 18 לחוק החוזים “מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה”

בעא 2041/05‏ ‏ דוד מחקשווילי נ’ רחל מיכקשווילי, נקבע

“עילת הביטול מסוג עושק מושתתת על שלושה יסודות מצטברים הקבועים בסעיף 18 הנ”ל:

א. מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון)

ב. התנהגותו של העושק (ניצול מצבו של המתקשר)

ג. תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. ”

ובהמשך נקבע….” היסודות הנ”ל אינם רק מצטברים אלא “שלובים זה בזה ככלים שלובים” וקיימת ביניהם תלות הדדית המתבטאת בכך שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר כן תטה הכף לכיוון המסקנה שמתקיימים היסודות האחרים. ”

 

דיון והכרעה-

19. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי, לאחר שבחנתי את נסיבות עריכת ההסכם, עובר לאישורו בבית משפט וכלה בראיות שהובאו בפניי, שוכנעתי כי האישה חתמה על ההסכם מרצון חופשי, ולאחר שהבינה את תוכנו והיא לא הוכיחה כל עילה לביטול ההסכם .

 

20. כבר כאן אציין כי ,האישה העלתה טענותיה באופן לא מסודר ולא בהיר, לא עקבי, לא ממוקד, לא ישיר, מסורבל, חסר ומקוטע, כשהיא “מנסה לשפר מעת לעת את גרסתה; גם בעדותה , לא ידעה למסור עדות קוהרנטית ונינוחה ,אלא הותירה רושם של עדות מדוקלמת ומודרכת. מנגד, האיש מסר עדות פשוטה וספונטנית והותיר בי רושם חיובי מהימן ; בגרסת האיש, עלו “אי דיוקים וחוסרים” אך אלה לא היו במהותם של הדברים .

 

21. האישה, באמצעות בא כוחה, העלתה באופן גורף , כמעט כל טענה אפשרית לתקיפת הסכם הממון , בבחינת “הנייר סובל הכל” וזאת תוך ערבוב, ללא הסבר ופירוט כדבעי לבסיסי העובדתי לטענות אלה, דבר שאף פגם במהימנות גרסתה. היא העלתה טענות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

 

22. גם הסעד אשר נתבקש ע”י האישה פוגע במהימנותה.

בכתב התביעה לביטול הסכם הממון  עותרת האישה  לבטל את ההסכם וליתן צו המורה למנהל מקרקעי ישראל להוסיף את שמה כבעלים על הנכסים המופיעים בהסכם; להחיל על הצדדים את “הסדר לאיזון משאבים” כמשמעו בחוק יחסי ממון בין בני זוג ;לחילופין לשנות את ההסכם ולקבוע כי חוק יחסי ממון יחול על הבית ברח’ נ’ .

אולם במהלך הדיונים, ניכר היה שלב הסכסוך בין הצדדים הוא לגבי הזכויות בדירה ברח נ’- ולא לגבי הדירה ברח’ ה’ כאשר האישה   מקדה את טענותיה לזכויותיה בדירה זו, תוך תקיפת הסכם הממון בעניין זה. ובסיכומיה היא עתרה  לקבוע כי ההסכם הוא בטל , וכי היא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה ברח’ נ’.

 

23. בכל מקרה, התובעת לא הביאה ראיות מוצקות לתמיכת טענותיה .

ואתייחס להלן לשלל טענותיה של האישה.

 

נסיבות עריכת הסכם הממון –

24. נסיבות עריכת ההסכם כפי שהוכח בפניי, וגם אישורו בבית המשפט, מלמדות דווקא כי ההסכם נחתם לאחר משא ומתן ומספר פגישות, בהם הייתה מעורבת גם האישה  , וכי עו”ד תרגם והסביר  לצדדים את תוכן ההסכם , וכי אלה חתמו מרצון חופשי ולאחר שהבינו תוכנו.

 

25. על נסיבות עריכת הסכם נלמד מגרסאות הצדדים עצמם ועורך ההסכם , עו”ד א’. גרסתם של האיש ועו”ד א’ עדיפה בעיניי מאשר זו של האישה. אלה מסרו גרסה סבירה , משתלבת ותואמת אחת את השנייה, ולא התרשמתי כי מדובר בגרסאות מתואמות . ואילו האישה מסרה גרסה בלתי משכנעת בלתי מבוססת בראיות , ולא זכתה לאמוני.

 

26. גרסת האיש –

לשיטת האיש,  האישה חתמה על ההסכם מרצונה הטוב והחופשי, ההסכם נערך ע”י עו”ד א’ שהוא  חבר /מכר של שניהם,  עו”ד ייצג את שניהם, וכל אחד מהם נתן לו יפוי כוח ; הייתה פגישה  ראשונה בביתם של הצדדים , פגישה שניה בתאריך 24/11/14 במשרד של העו”ד , ופגישה נוספת לחתימת ההסכם במשרד עו”ד , וכל הפגישות בנוכחות שני הצדדים  , כאשר לשיטתו האישה הייתה מעורבת ,במו”מ להסכם ואף בקשה שינויים. כן לדברי האיש הם דברו ברוסית אך הטיוטה וההסכם נערכו  בעברית, ועו”ד  הסביר כל דבר לצדדים ברוסית .

האיש נחקר על גרסתו ועדותו לא נסתרה, והוא הותיר בי רושם חיובי ואמין. (עמ28ש1-13). גרסת האיש נתמכת בחומר הראיות שהונח בפניי, כפי שיפורט להלן.

 

27. גרסת עו”ד א’-

תימוכין מלא לגרסת האיש, נמצא בגרסת עו”ד א’. עו”ד א’ הגיש תצהיר מתאריך 24/1/18 עליו נחקר בפניי. עו”ד א’ הותיר בי רושם חיובי ומהימן ביותר. התרשמתי כי הוא מספר את הדברים כהווייתם, ללא כל נטייה לצד כלשהו והוא מסר עדות מהימנה, סבירה ומשכנעת ומתיישבת עם גרסתו של האיש, ולא מצאתי כל טעם שלא לקבל אותה על אף טענות האישה כלפיו.

 

28. עו”ד א’ תיאר בתצהירו ובחקירתו את נסיבות עריכת הסכם הממון; לשיטתו, הוא הבהיר לצדדים כי הוא מייצג את שניהם בתהליך עריכת ההסכם ואישורו בבית המשפט ולשם כך, כל אחד מהם חתם על ייפוי כוח נפרד.

כן לשיטת עו”ד ,  נערכו  3 פגישות לצורך חתימת ההסכם. פגישה בבית הצדדים בעיר X אז, כמה ימים לפני חתימת ההסכם ואינו זוכר תאריך מדויק, בפגישה זו הכין טיוטה עם ראשי תיבות; פגישה בתאריך 24/11/14 במשרדו, בה עלו מספר שינויים/תיקונים,  ופגישה למחרת בתאריך 25-11-14 במשרדו לצורך חתימת הסכם.

עו”ד  הצהיר כי הוא שולט היטב בשפות העברית והרוסית, ברמה של שפת אם, וכי כל הפגישות עם בני הזוג התנהלו בשפה הרוסית

עו”ד  מסר גם כי, שני הצדדים בקשו מספר תיקונים. בחקירתו נתן דוגמא שהאישה התעקשה על כך שתכולת הדירה תכנס להסכם ועל זה היה דיון ארוך; עו”ד  הקריא את כל ההסכם שנערך בשפה העברית והוא הסביר כל משפט ומשפט לשני הצדדים ותרגם הכל לשפה הרוסית. כדבריו “..הייתה טיוטה והמשכנו לעבור עליה, לעבור ממש משפט משפט, בני הזוג לא מבינים את ההשלכות המשפטיות, הסברתי ממש כל משפט ומשפט גם לאיש וגם  לאישה וגם המלצות שלי ותרגמתי הכל לרוסית”.(עמ10ש1-3). …”בעל פה ,ממש אחרי כל משפט הגיע תרגום גם מילולית וגם משפטית”(עמ10ש5) .עו”ד  הוסיף, כי תהליך עריכה סופית וחתימת ההסכם ארך מספר שעות. ההסכם נחתם ע”י הצדדים רק לאחר ששניהם , כל אחד בתורו, אשר בפניו כי הבינו את תוכנו של ההסכם וכי הינם חותמים מרצונם החופשי. ( עמ’9). (עמ 10 1-31 ).

 

גרסת האישה-

29. האישה לא מסרה במקשה אחת, גרסה מלאה ברורה דיה לעניין נסיבות חתימת ההסכם, וגרסתה הייתה מקוטעת ובלתי קוהרנטית.

בכתב התביעה לביטול ההסכם, ספרה על פגישה מקדמית עם עוה”ד א’ בה נכחו האיש והחמה(אמו של האיש)  שהכתיבו את הוראות ההסכם, מבלי  שהיא שהייתה מעורבת או נוכחת בפגישה , וכן הוסיפה וסיפרה  על פגישה אחת אליה הגיעה בה הוצג לה ההסכם הגמור; כאשר לשיטתה האיש ועו”ד א’  הטעו אותה בכך שהציגו בפניה מצג שווא כי מדובר בהסכם רגיל המתחייב מעצם רכישת הדירות שיאפשר את אישור המשכנתא המשותפת שלקחו לרכישת הבית, תוך ניצול למצבה.

ואילו בתצהירה מסרה כי , ביום 25/11/14,  כחודש לאחר רכישת הבית ברח’ נ’  , לקח אותה האיש לחברו הקרוב עו”ד א’ כדי לחתום על מסמכים הקשורים ברכישת הבית ברח’ נ’  , כאשר כל המסמכים היו בשפה העברית שפה שאינה דוברת, קוראת או כותבת באותה תקופה; ההסכם לא הוסבר ולא תורגם לה. היא לא הייתה צד בהכנת ההסכם, לא הייתה שותפה למשא ומתן, ולא נטלה כל חלק, ולא נכחה באף מפגש עם עוה”ד א’ מלבד המפגש בו חתמה על מסמכים שהוגשו לה; כן לשיטתה לא הבינה כי עו”ד א’ מייצג אותה כביכול וכי הוא חותמת על מסמכים שמנשלים אותה מזכויותיה בבית, אילולי ידעה במה מדובר, לא הייתה חותמת על המסמכים .

היא חתמה /הוחתמה בתמימותה, על הסכם הממון שהוצג לה ע”י האיש ועו”ד א’ כמסמכי רכישת הדירה ברח’ נ’  ומשכנתא . במיוחד שעה שהצדדים חתמו חודש לפני על פתיחת חשבון בנק משותף ולקחו משכנתא משותפת לרכישת הדירה לאחר 6 שנות נישואין  באמצעות כספי הצדדים ובמימון משכנתא שלקחו הצדדים במשותף.

 

30. גם בחקירתה , האישה מסרה גרסה סותרת חלקית, והתרשמתי כי היא בוחרת במה לומר .

האישה העידה בחקירתה כי עו”ד:

“קרא את ההסכם ותרגם לרוסית כמה סעיפים, העביר כמה דפים ואמר זה לא    

 צריך וזה לא צריך ,וזהו”;(עמ16ש27-28)

“ש. אמרת שעו”ד תרגם לך כמה סעיפים ברוסית, איזה סעיפים?

 ת. הוא אמר לגבי הדירה שיש לי שם חלק מהדירה “.( עמ’ 16 שורות 35-36).

ובהמשך :

“ש. כאשר הלך לעו”ד על איזה מסמכים חשבת שאת חותמת ?

  ת.שהוא קנה דירה והוא רוצה לתת לי חלק בדירה

 ש. מה אמר עו”ד? איזה חלק יש לך בדירה?

ת. לא זוכרת מה אמר לי אחוזים”.( עמ’ 17 שורות 19-22).

31. לא האמנתי לגרסת ולעדות האישה כי,לא הבינה על מה שחתמה או שעו”ד לא הסביר ולא תירגם לה את ההסכם  לשפה הרוסית המובנה אליה . ניכר הרושם כי היא ניסתה לגמד ואף לבטל כל מעורבות מצידה בעריכת ההסכם מלבד חתימתה עליו ללא הבנה כטענתה. עדותה הייתה בלתי קוהרנטית בעליל, אלא הייתה עדות מודרכת ומותאמת . בכל מקרה לגרסה זו של אישה אין כל תימוכין בראיות חיצוניות אובייקטיביות, והיא עומדת בניגוד לגרסתם של האיש ועו”ד א’, המקובלות עליי יותר.
32. כן בהינתן נסיבות עריכת ההסכם כפי שהוכח בפניי, האישה לא הוכיחה את כל טענותיה כנגד הסכם. כפי שיפורט להלן.

 

קשיי השפה העברית-

33. לשיטת האישה, בשנת 2014, בעת חתימת הסכם הממון, היא לא הבינה, לא דברה ולא קראה כלל את השפה העברית, כאשר גם היום היא מתקשה לדבר ולקרוא בעברית; ולטענתה היה על עוה”ד להכין תרגום למסמכים לרוסית.

 

34. כפי שעולה מעדות האישה עצמה, היא עלתה לארץ ב2009 (עמ7ש22) למדה שנה ב”אולפן”, (עמ16ש26) ,היא עבדה כטענתה 5 שנים בעיר X כסייעת בגן ילדים של משפחות רוסיות, בו תקשרה עם הילדים “ברוסית וקצת בעברית”, ( עמ16ש21-25).

בהעדר כל ראיה אחרת, מקובלת עלי  גרסת האישה  כי בשנת 2014 בעת החתימה על הסכם הממון היא לא ידעה לקרוא או לכתוב בעברית, ולו  ברמה המאפשרת לה לקרוא ולהבין את ההסכם ותוכנו.

 

35. בהקשר זה אעיר כי,  מחקירת האישה  בעניין זה התרשמתי כי היא מנסה  להפחית משליטתה בשפה העברית  לרבות בהבנת השפה המדוברת  גם היום.  שני הצדדים לא הביאו ראיות לעניין מידת שליטת האישה בשפה העברית המדוברת  במועד חתימת ההסכם בשנת 2014,  אך  אציין כי האישה הופיעה בפני בכל הדיונים  החל משנת 2017 ולא נזקקה לתרגום, היא  נחקרה בפני בדיון במזונות זמניים מיום 5/7/2017  ומסרה את גרסתה בעברית וענתה על כל השאלות שהופנו לה ע”י בית המשפט ללא צורך בשירותי תרגום.  האישה אף חתמה על התצהירים הארוכים והמפורטים אשר הוגשו לתיקים שבנדון , כאשר התצהירים נערכו ע”י ב”כ עו”ד משה  בוזגלו, שלא נטען כי הוא דובר השפה  הרוסית ואין שום הערה על גבי התצהירים או כתבי הטענות כי הם תורגמו לשפה הרוסית המובנה לאישה.

רק בעת שמיעת הראיות ביקשה האישה מתורגמנית לשפה הרוסית, וגם במהלך החקירה התרשמתי כי היא הבינה את השאלות עוד בטרם התרגום וענתה על הרבה מהשאלות ישירות.

 

36. מעיון בהסכם הממון עולה כי הוא מנוסח בשפה העברית, ואין שום הערה של עו”ד על גבי ההסכם כי הוא תרגם לצדדים את ההסכם.

בנסיבות, ולאור הטענה כי האישה אינה יודעת לקרוא ולכתוב בעברית, עובר הנטל על הנתבע להוכיח כי אכן האישה הבינה את המסמך עליו חתמה, וסבורני, כי הוא עמד בנטל זה.

האיש  מסר כאמור לעיל כי עו”ד א’ תרגם להם את ההסכם לשפה הרוסית והסביר להם את ההסכם ומשמעותו, וגם העיד מטעמו את עו”ד א’ אשר מסר כאמור לעיל שהוא תרגם לצדדים את כל ההסכם. עדותם של האיש ועו”ד א’ הייתה עדות מהימנה  והיא מקובלת עלי.

בנסיבות, אני דוחה את טענת האישה כי עקב קשיי שפה לא הינה את תוכן ההסכם.

 

ייצוג ע”י עו”ד –

37. האישה העלתה טענות כרימון כנגד עו”ד א’  ואף האשמות קשות בדבר הפרה ביודעין לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין,  שעיקרם קיום יחסי חברות טובה וקירבה בינו לבין האיש, יחסים שהם מעבר ליחסי עו”ד-לקוח ,והיכרותם הייתה עוד לפני הכרות שלה עם האיש;  טענות כי עו”ד עשה יד אחד עם האיש להונות, לרמות ולנשל את האישה מזכויותיה; טענות כי עוה”ד הכיר את האישה וידע שהיא אינה דוברת  וקוראת השפה העברית ושאין לה מושג על מה היא חותמת.

 

38. אך מלבד העלאות הטענות והפרחתן לחלל הריק , האישה לא הביאה בדל ראיה לביסוסן. מדובר בטענות קשות של הונאה ותרמית, ללא כל ביסוס עובדתי או ראייתי.

כאמור, עו”ד א’ העיד בפניי, הוא הותיר בי רושם חיובי ומהימן ביותר . התרשמתי כי הוא סיפר את הדברים כהווייתם ולא עלה ספק שמא “עשה יד” עם האיש כנגד האישה.

התרשמתי כי גם האיש וגם עו”ד  תיארו את היחסים ביניהם, ללא כל ניסיון לגמד או להקטין או להסתיר את מהות הקשר ביניהם ,כפי שמנסה לתאר ולטעון האישה.

 

39. מעדות האיש ועו”ד א’ עולה כי, לא הייתה הכרות קודמת בין האיש ועו”ד , אלא ההיכרות של עו”ד הייתה מתחילתה, עם שני בני הזוג בשנים 2009-2010 , היה להם חברים משותפים, אשר המליצו על עו”ד א’ לטפל  לבני הזוג בעניין קבלת האישה לאזרחות, וכך התחיל הקשר ביניהם כולל בנות הזוג , וכלל לעתים, מפגשים, וביקורים בבתים , היחסים ביניהם היו יחסי ידידות ומכרים  רגילים ולא חברות קרובה, עו”ד ביקר בביתם במשך השנים  כ 4-5 פעמים  (עדות האיש עמ’ 27 שורות 14-34 ) (עדות עו”ד עמ’ 8 שורות 1-14, 22-36).

 

40. האישה הדגישה כי, במסגרת תיק התרת הנישואין הגיש האיש תצהיר מטעם עו”ד א’ מתאריך 27/5/17. אולם לדעתי, אין בכך כדי להושיע לאישה. מעיון בתצהיר עולה שעו”ד מצהיר שהוא חברו של האיש ומצהיר על ההרכב המשפחתי והדתות של הצדדים  ומשפחותיהם ,לרבות של האישה עצמה ;כך שאין בתצהיר כל עדות או נקיטת עמדה של עו”ד לצד  או לטובת האיש. מהתצהיר עולה כי עו”ד מכיר שני הצדדים ולא יותר.אין בהגשת תצהיר זה כדי להוות אינדיקציה או בדל ראיה לטענה של האישה  שעו”ד יחבור ויעשה יד אחת עם האיש כנגד האישה.

כך גם קיום ישיבה עם עוה”ד א’ בעניין ההסכם בבית הצדדים , אין בה כלום. הפגישה  בבית  הצדדים ובנוכחות שניהם , לא הוסתרה, ועו”ד א’  הסביר בחקירתו כי הדבר אינו “חריג”(עמ9ש4). ובפרט לאור מערכת היחסים ביניהם.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כל פסול או רבותא, בכך שעוה”ד א’, אשר מוכר לשני הצדדים, הוא שטיפל בעריכת הסכם הממון ואישורו בבית המשפט; יתירה מזו, גם אם שררו בין האיש ועו”ד יחסי חברות  , אין די בכך כדי ללמד על פסול בייצוג עו”ד א’ בענין זה  ואף טבעי שאדם פונה לעו”ד שמכיר ,כדי לטפל בעניינו . ובפרט שעו”ד דובר השפה הרוסית כשפת אם.

 

41. לעניין ייצוג הצדדים בהסכם הממון ואישורו, מקובל עליי כי עו”ד א’ ייצג את שניהם, ואיני מקבלת טענות האישה כנגד ייפוי הכוח, וכי היא חתמה ללא ידיעתה כי מדובר בייפוי כוח ,או כי הייצוג נכפה עליה וכו.  מדובר בטענות סותרות ומוגזמות .והועלו  כניסיון  מאוחר להתנער מהחתימה על ייפוי הכוח.

אני מקבלת את גרסתו המהימנה של עו”ד א’ לפיה הבהיר לצדדים כי הוא מייצג את שניהם בתהליך עריכת ההסכם ואישורו בבית המשפט ולשם כך כל אחד מהם חתם על ייפוי כוח נפרד( עמ9ש20 ); ראיה חותכת לכך נמצא בשני ייפוי כוח נפרדים חתומים ע”י הצדדים מתאריך 24/11/14. גם האיש עצמו תמך בגרסה זו.

אינני מקבלת טענת ב”כ האישה כי ,נפלו סתירות בגרסאות האיש ועו”ד א’,  בשאלת מי פנה לעו”ד א’ או במועד החתימה על ייפוי הכוח. עו”ד א’ מסר כי האיש פנה אליו טלפונית ( עמ’ 8 שורה 1)  וכן כי לפני שבני הזוג חתמו על ההסכם הם חתמו על ייפוי הכוח ( עמ’ 10 שורות 16-23 ) והאיש מסר כי  הוא פנה טלפונית לעו”ד ( עמ’ 27 שורות 13-14)החתימה על ייפוי הכוח הייתה ב 24/11/2014 ולמחרת היום 25/11/2014 הייתה חתימה על ההסכם( עמ’ 28 שורות 17-34). גם אם נפלו אי דיוקים פה ושם בגרסאות האיש ועו”ד א’,  הרי  מדובר באי דיוקים קלים שאינם יורדים לשורשו של עניין. ואיני מקבלת את ניסיונה של האישה להסיק מכך מסקנות מרחיקות לכך כנגד התנהלות עוה”ד א’ והאיש.

כן לא הובאו כל ראיות, ולו הקל שבהן, המלמדות כי עוה”ד א’ ייצג את ענייניו של האיש בלבד ולא האישה.

 

42. לסיכום- האישה לא הוכיחה, בלשון המעטה, כל שלל טענותיה בדבר שיתוף מלא בין עו”ד א’ והאיש למעשה תרמית, הטעיה, עושק והונאה כלפיה במטרה לנשלה מזכויותיה. וטענותיה להפרת עו”ד את כללי האתיקה לרבות קיום ענין אישי וניגוד אינטרסים , הן טענות כבדות ,קשות ומוגזמות שאין להן כל בסיס ראייתי .

 

טעות, הטעיה-

43. מטיעוני הצדדים עולה כי ,הסכם הרכישה עבור הדירה ברח’ נ’ נכרת בחודש 10/2014 וכחודש לאחר מכן נחתם הסכם הממון בחודש 25/11/2014.

בהקשר זה אציין כי, הצדדים לא הציגו לתיק את חוזה הרכישה של הדירה הנ”ל.

 

44. האישה טענה בתצהירה כי לא הייתה מעורבת כלל בפרטי רכישת הדירה ברח  נ’, וכי האיש רשם הדירה על שמו בלבד ,זאת ללא ידיעתה ואישורה ומאחורי גבה , כאשר היא ידעה זאת רק בדיעבד.

וכן כי האישה הוחתמה על הסכם הממון, ע”י האיש ועו”ד , בחושבה כי היא חותמת על מסמכי רכישה ומשכנתא בעניין הדירה ברח’ נ’.

האישה לא הביאה כל ראיה , מלבד גרסתה היא, לכך שההסכם הממון הוצג לה ע”י האיש ועו”ד א’ כמסמכים בעניין רכישת הדירה ברח’ נ’  והמשכנתא. ולא הוכיחה את טענתה כי לא ידעה  בזמן אמת?, כי הדירה ברח נ’ , נרשמה על שם האיש בלבד, והתרשמתי כי טענתה זו בא אך לשרת טענתה כנגד הסכם הממון .

 

45. האישה נחקרה בעניין גרסתה הנ”ל , והיא מסרה גרסה  עם סתירות מהותיות,

גרסה מהוססת, חסרה ,וניכר הרושם כי מנסה למסור תשובות מדוקלמות  המתאימות לתביעתה. ועדותה  בעניין זה השאירה רושם בלתי אמין ביותר

• על אף הטענה של האישה בתצהירה כי לא ידעה על רכישת הדירה ברח’ נ’ בזמן אמת , הרי גרסה זו לא עמדה לה בחקירתה הנגדית והיא נתנה גרסאות סותרות ולא תואמות; מחקירתה עולה כי היא כן יודעת לא מעט פרטים מהותיים מהאיש עצמו ומאמו , כך למשל היא יודעת על כוונה לרכוש דירה, מחיר הדירה הוא 770,000 ₪ כי רכישת הדירה מומנה במשכנתא בסך 320,000₪ שנטלו, וגם מכספי מכירה של דירת אימו של האיש  בעיר X, כי הדירה של אימו של האיש נמכרה בסך של 950,000 ₪ , שהאיש מסר לה כי חתם על הסכם רכישה של הדירה  , היא ידעה על החוזה אחריי שנחתם, ידעה ששמה לא מופיע בחוזה הרכישה והיא סמכה על האיש   (עמ13, ש1-14, 19-28 ועמ14ש 1-8, 26-36 .
• לאישה אין תשובה אחת ברורה לשאלה מתי ידעה כי הדירה רשומה על שם האיש בלבד, והשיבה באופן כללי ,חסר ועמום; היא השיבה פעם בכללי “אחר כך ידעתי” (עמ14ש19), בהמשך השיבה כי ידעה אחרי שהיה חוזה רכישה!(עמ14ש26-29) ;האישה מסרה גרסה עמומה גם לעניין חוזה רכישה עצמו כשלדבריה, היא כן ראתה את חוזה הרכישה וזאת לראשונה “אחרי שחתמו אותו”, ואילו בהמשך כשנשאלה מתי נודע על הסכם הרכישה, לפני הסכם הממון או אחריו? השיבה ” זה היה באותו זמן, באותו חודש, חשבתי שמדובר במסמכים של הדירה” (ע17שש17-18);
• האישה אישרה בעדותה כי היא ידעה מהאיש עצמו על המשכנתא שלקחו בני הזוג, ידעה שהיא חותמת על מסמכי המשכנתא, סכום המשכנתא  וחתמה על המסמכים. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתה כי חתמה על הסכם הממון בהטעיה כי מדובר בהסכם רכישה ומשכנתא( עמ’ 13 שורות 26-34).

 

46. האישה אשרה בעדותה כי לא הייתה מעורבת במו”מ לרכישת הדירה, ולא נכחה בעת חתימת ההסכם, היא אף אשרה כי לא שאלה את האיש אודות ההסכם , ולא שאלה למה היא לא בהסכם ,למה היא לא צריכה לחתום (עמ13ש14-27) התנהלות נטענת זו של האישה, אינה מתיישבת עם התנהלות של בן זוג סביר שסבור שיש לו זכויות בדירה שקונים. אי מעורבות של האישה ברכישת הדירה כטענתה היא ,מחזקת הטענה של האיש כי הדירה היא של האיש ללא כוונה לתת לאישה זכויות מליאות בה, בהתאם להסכם הממון.

 

47. בנוסף, התנהלות האישה לאחר שידעה כי הדירה רשומה על שם האיש בלבד, כפי שעולה מעדותה , שהיא לא עשתה כלום ולא בררה ענין זה עם האיש, תמוהה ומחלישה את גרסתה לזכויותיה במלוא הדירה ; (עמ14ש34 השווה עמ17שש25-27) היא אף אשרה כי לא ניסתה לבוא בדין ובדברים עם האיש ולשנות את זה.

 

48. בנסיבות אלה אני דוחה את טענתה של האישה כי לא ידעה בזמן אמת על רישום הדירה ברח’ נ’ על שמו של האיש. וכי היא הוחתמה על הסכם הממון  בטעות /הטעיה כי מדובר בהסכם הרכישה של הדירה.

 

מקורות מימון הדירה ברח’ נ’ –

49. מטיעוני הצדדים והמסמכים אשר הוגשו  עולה כי, לאמו של האיש הייתה דירה בעירX.

בהתאם למוצג נ/1  עולה כי הדירה נרכשה ב-  בשנת 2008  כאשר האימא של האיש עדיין הייתה אזרחית אוקראינית, במחיר של 720,000 ₪, והאיש חתם על הסכם הרכישה, באמצעות ייפוי כוח נוטריוני, הוא חתם כמיפוי כוח שכן מדובר בדירה של אמו(עמ15ש15-36).דירה זו נמכרה ב7/10/2014  בסך של 950,000 ₪ ( נ/13) ,

ולאחר מכן נרכשו שתי דירות בעירC, הדירה בה התגוררו בני הזוג ברח’ נ’  אשר נרכשה  28/10/2014 בסך של 770,000 ₪ ועליה נרשמה משכנתה  משותפת על שם שני בני הזוג בסך של כ-  325,000 ₪  , ונרכשה גם דירה נוספת בסמוך לכך  ברח’ ה’ .שתי הדירות נרשמו על שם האיש.

ודוקו, לא הוצגו בפני הסכמי רכישה של שתי הדירות בעירC.

 

50. לשיטת האיש , בהתאם לאמור בהסכם הממון, הדירה ברח’ נ’ בה התגוררו בני הזוג נרכשה באמצעות משכנתא וגם מכספים ממקורות חיצוניים לתא המשפחתי-כסף של אמו/הוריו , והדירה ברח’ ה’ מכספי הוריו ועל כן נערך הסכם הממון ,לפיו לאישה יש חלק יחסי בדירה ברח’ נ’ בלבד ,בגובה סכום המשכנתא.

 

51. ניסיון האישה בסיכומיה להוכיח כי, הדירה ברח’ נ’, נרכשה מכספים משותפים של הצדדים , כולל משכנתא, במטרה לערער את תוכן הסכם הממון בעניין דירה זו, נכשל. ובעניין זה עדיפה בעיני גרסת האיש כי הדירה ברח’ נ’ נרכשה מהמשכנתא ומימון חיצוני מהוריו.

 

52. גרסת האישה בעניין מקורות מימון הדירה ברח’ נ’ , הינה גרסה בלתי עקבית בעליל , מסורבלת ובלתי סדורה, משתנה ומשתפרת מפעם לפעם, ובעיקר אינה נתמכת בראיות מוצקות.

א.    בכתב התביעה טענה  האישה  כי ,לצורך מימון הדירה, נטלו בני הזוג, משכנתא משותפת בסך של 325,000 ₪ .והיא חזרה על גרסתה זו גם בתצהירה.

ב.    בחקירתה אישרה האישה ומסרה כי הדירה ברח נ’, נרכשה במשכנתא משותפת של הצדדים , וגם באמצעות כספי מכירה של דירת החמה בעיר X(עמ13ש6-7, ש28-27, ועמ14ש3-6); בעצם היא מאשרת את גרסת האיש עצמו בעניין זה.

האישה נשאלה באופן ברור :

“ש.      הדירה עלתה 770,000 ₪, לקחתם משכנתא 320,000 ₪, כלומר 450,000 ₪ שולמו מכספים שקבלה אמו של הנתבע ממכירת הבית  בעירX. מאיפה הגיעו ה450,000 ₪?

ת.         מהדירה של אמו של הנתבע בעיר X “. ( עמ14ש3-8).

ג.     בסיכומים  פתאום  האישה מציגה גרסה מפורטת ,”משופרת” ואף סותרת לעדותה. לשיטתה, הדירה ברח’ נ’ , נרכשה מכספים של הצדדים עצמם ומשכנתא משותפת שנטלו שניהם ,כאשר  היא מפרטת התשלומים אשר  הועברו מחשבון האיש בבנק הפועלים למוכרים, כשהיא מפנה למוצגים נ/8, נ/10,.עוד טוענת האישה בסיכומיה כי ההעברות מחו”ל על סך של 40,000 $  ,הוענקו ע”י הורי האיש לבני הזוג במתנה והועברו לחשבון האיש.

עוד טוענת האישה כי  הדירה של החמה בעיר X נרכשה ונמכרה במזומן בכספים שהוברחו ע”י האיש ומשפחתו מאוקרינה ומחו”ל, ומכספים אלו נרכשה הדירה ברח’ הנגב במזומן.

 

53. מלבד הבעייתיות בגרסאות השונות הנ”ל  של האישה, הפוגמת במהימנותה, היא לא הוכיחה את גרסתה המפורטת בסיכומיה לפיה הדירה ברח’ נ’   נרכשה בכספים משותפים של בני הזוג.
54. כאמור, לפי טיעוני הצדדים תמורת הדירה ברח’ נ’ היא 770,000 ₪ .

אין מחלוקת כי תשלום חלק מתמורה זו היה באמצעות משכנתא, בסך של 325,000 ₪, ולראיה נמצא  בנספח ב’ לתביעה.

באשר לתשלום יתרת תמורה זו, האישה מפנה לתשלומים אשר בוצעו ע”ס 200,000 ₪ ביום 30/11/2014 ,    174,000 ₪ מיום 10/12/2014  וסך של 70,000 ₪ מיום  10/12/2014, אך האישה לא הוכיחה כי זה היה באמצעות “כספים משותפים.

בהתאם לגרסת האיש ולמסמכים אשר צורפו מדובר בכספים אשר מקורם בכספי הוריו של האיש.

 

55. האיש טען בתצהירו כי רוב הכסף לרכישת הדירות בעירC התקבל מקרובי משפחה (אמו ובעלה)שמכרו דירות בעירX ובאוקרינה. ובנוסף בני הזוג  לקחו משכנתא בסכום של 320,000 ₪ שקל.

האיש נחקר בעניין זה וגרסתו לא נסתרה. הוא נתן עדות ספונטנית והשאיר רושם חיובי ואמין. האיש   הסביר בעדותו את גרסתו . לדבריו דירת אמו בעירX  נמכרה ב2014 בסך של 950,000 ₪, כאשר יתרת משכנתא בגינה עמדה על סך של 230,000 ₪  ונשארה יתרה בסך של 720,000 ₪ (עמ19ש29-36)(עמ25ש20-22).

אמו נתנה לו למעשה כסף במתנה לרכישת הדירה ברח’ נ’ .לפני שקנה את הדירה ברח’ נ’ , דיבר  עם האישה ואמר לה שיש מתנה מאימא ונלך וניקח משכנתא, והמשכנתא זה רכוש משותף, חצי חצי “(עמ20ש17-29).

 

56. האיש הסביר בעדותו כי, לצדדים היה חשבון משותף בבנק טפחות, שנפתח ב2014,(עמ18, ש3-4,ש,20);  מספר חשבון הוא ס דפי חשבון הוצגו וסומנו נ/12-נ13) מחשבון זה שולמה המשכנתא, חשבון   הפך להיות פרטי של האיש לאחר הפירוד ( עמ29ש16-20)

לאיש חשבון בנק  נוסף מס’ X בבנק הפועלים  ; דפי חשבון הוצגו וסומנו נ/2-נ/8 במהלך חקירת האיש ( עמ23).

 

57. האיש הסביר בעדותו תשלום התמורה מעבר לסכום המשכנתא: מכספים ממכירת דירת האם בעירX, שהעבירה אמו  למוכרים ישירות , לתיק הוגש וסומן נ/10, דף “קבלת תשלום ע”ח מכירת דירה” מתאריך 30/11/14 לפיו מוכרי הדירה ברח’ נ’  מאשרים קבלת סך של 200,000 ₪ מהרוכשים, בהתאם לחוזה מיום 28/10/14 .

וגם בכספים שהעבירה האם מחו”ל לחשבון האיש והלה העביר למוכרים ( עמ’ 26, שורות 4-5, 6-12, 15-22).

58. חיזוק לגרסה הנ”ל נמצא בנ/8 , לעניין העברת מט”ח לחשבונו והעברת התשלומים למוכרים.

מעיון במוצג נ/8  נמצא כי בחשבון האיש, יש פעולות של העברת כספים לחשבונו  ומכירת “מטח” בסך של כ-  230,458 ש”ח,

בתאריך 19/11/14 בשווי של 76,035 ש”ח

בתאריך 1/12/14 בשווי 37,874 ₪,

בתאריך9/12/14 בשווי של 102,394 ₪,

בתאריך 15/12/14 בשווי של 14,155 ₪,

מהמסכים אשר הוצגו לתיק עולה כי ,תשלום ע”ס 174,000 ₪  הועבר ביום 10/12/14 מחשבונו של האיש  לחשבון המוכרים (מוצג נ/8דף146).

ותשלום אחרון ע”ס 70,000 ₪, הועבר ביום 10/12/14 מחשבונו של האיש לחשבון הנאמן (מוצג נ/8, דף146);

כך שהכסף אשר העביר האיש למוכרים מחשבונו , מקורו מהעברות שבוצעו לחשבונו מחו”ל.

 

59. הטענה של האישה בסיכומיה כי מדובר בכספים שקבלו הצדדים “כעזרה מהורי הצדדים” ,לא הוכחה.

לא הובאה כל הוכחה כי הוריה של האישה העבירו לה כסף או שהכסף אשר הועבר ניתן כמתנה לשני בני הזוג ולא רק לאיש.

 

60. לעניין הדירה ברח’ ה’ האיש מסר עדות חד משמעית לפיה מדובר בדירה שרכשו הוריו בכספם הם בתמורה של 630,000 ש”ח , כאשר הוא רק ביצע את העסקה עבורם תוך שמסביר רישום הדירה על שמו מאחר והוריו אז לא היו תושבי הארץ . האיש הוסיף, כי הוריו השכירו דירה זו, וזאת עד שעלו לארץ ועברו  אליה ב2017 (עמ21ש1-19) (עמ23ש29-30, עמ24ש1-7) (עמ26 ש25-26)

אמנם האיש לא הביא ראיות לענין דרכי תשלום התמורה ברח’ ה’ ,אך בהקשר זה אציין כי האישה עצמה מסרה  בתצהיריה שדירה  זו נרכשה ע”י אמו של האיש מכיוון שתכננה לעשות עלייה לישראל (סעיף 19לתצהירה מיום  30/11/17 סעיף 17 לתצהירה מ15/7/19 ).

 

61. גרסת החמה-

תימוכין לגרסת האיש נמצא בגרסת אמו  זו מסרה תצהיר מתאריך 4/2/18. היא הצהירה  כי במשפחתה  היו דירות בעירX ובאוקרינה, לאחר מכירת דירות אלה  החליטו לקנות דירות בעיר C על שמו של בנה האיש,  מכיוון שבתקופה הרלוונטית עוד לא  עלו לישראל.

62. החמה נחקרה בפניי. היא הותירה בי רושם חיובי ומהימן ביותר ; מסרה גרסה פשוטה, ספונטאנית וכנה ועדותה זכתה לאמוני המלא. החמה מסרה גרסה ברורה ותומכת לזו של האיש.

תחילה לעניין הדירה בעיר X , החמה  אשרה ומסרה בעדותה כי בתאריך 18/8/08 רכשה היא ובעלה,  דירה בעירX, בסך של 740,000 ₪ בערך, היא  נטלה משכנתא בסך של 290,000 ₪, (נ/12 ) היא רכשה את הדירה כאשר בנה –האיש כאן, עוד לא היה נשוי ולא הכיר את האישה; החמה  הסבירה כי בנה חתום על הסכם כמיופה כוח שלה, כי אז היא גרה באוקרינה (עמ’30ש16-33).

החמה   מסרה כי בשנת 2014 מכרה את הדירה בעירX, לאחר סילוק המשכנתא נותר סך של 750,000 או770,000 ₪ . כספי מכירת הדירה בעירX, שימשו לצורך רכישת הדירה ברח’ נ’, והיא נתנה כסף זה במתנה לבנה. ומהתמורה עבור מכירת הדירות באוקרינה   קנו את הדירה ברח’ ה’כשהיא מפנה למסמכים ברוסית בעניין מכירות הדירות באוקרינה (עמ31ש17-34 ועמ32ש1-19). היא הסבירה כי הדירה  ברח’ ה’ נרשמה על שם בנה  שיהיה אחראי ויכול להשכיר את הדירה שכן הם היו עדיין בחו”ל (עמ32ש30-34)

החמה אשרה שלא היה הסכם בכתב בעניין המתנה לבנה כי היה הסכם ממון ובו היה כתוב שזה חלק שההורים העבירו רק לאיש , ולאישה  יש חלק יחסי במשכנתא.”( עמ33) .

עדות ספונטנית זו של החמה  אף מסבירה לדעתי את ההיגיון בהסכם הממון, שכן הדירות מומנו מההורים למעט המשכנתא.

 

63. מכל המפורט לעיל שוכנעתי כי ,הדירה ברח’ נ’, נרכשה בכספי משכנתא וכסף מחוץ לתא המשפחתי; האיש וגם אמו הותירו עליי רושם כללי חיובי ומהימן ומסרו גרסאות משתלבות אחת עם השנייה.

ניסיון האישה לתקוף את גרסת האיש ואמו וההפניה –לשיטתה- לסתירות ולחסרים בגרסאותיהם, אין בו כדי להושיע לה .אמנם נתגלו, לעתים, אי דיוקים וחסרים בעדותם והתרשמתי כי הם לא היו מעוניינים לגלות למשל ,דרך העברת הכסף מאוקרינה לארץ, אך אלה לא היו במהותם של הדברים. העיקר לעניינו, הוא מקור קבלת הכסף לצורך רכישת הדירה ברח’ נ’  , האם זה מקורו בכספים משותפים של הצדדים או שמא כספים מחוץ לתא המשפחתי, ולא דרך קבלת הכסף, ומשכך אין לייחס משקל של ממש לאי דיוקים וחסרים שנתגלו בגרסת האיש בעניין ( האם קבל כסף מאמו, או מהוריו, האם מחשבונותיהם בחו”ל , האם מכספי מכרית הדירה בעירX כו’.) זאת גם בהתחשב בכך שסוגיה זו של דרך העברת הכספים  עלתה בעיקר במהלך החקירות ולא בכתבי הטענות.

 

64. במצב דברים זה, נמצא, לפי עדות האיש, הנתמכת בעדות אמו , המקובלות עליי, כי הדירה ברח’ נ’, נרכשה מכספי משכנתא וכספים שקיבל מאמו. והאישה לא הוכיחה בראיות מוצקות גרסתה בסיכומיה לפיה הדירה נרכשה מכספים משותפים.

 

65. אוסיף כי, לא התרשמתי ולא הוכח בפניי כי, הצדדים הצליחו לחסוך ביחד, בתקופה של 5.5 שנים , כסף לצורך רכישת הדירה ברח’  נ’ , זאת בהתחשב בכך שמדובר בבני זוג צעירים, כאשר האישה עלתה לארץ לאחר הנישואין ב2009. לשיטת האישה  עצמה  , בתחילת הנישואין ובעת  שהצדדים התגוררו בערX, עבד האיש  באחזקה X למשך כ-4 שנים בשכר מינימום. והיא החלה לעבוד בעבודות מזדמנות כמו טיפול בקשישים , עבודות ניקיון ובסלון יופי, וב 2/2012 החלה לעבוד במשרה מלאה כסייעת בגן ילדים,  שם עבדה למשך 5 שנים עד לידת הקטין והשתכרה אז סך של כ 4,000 ₪ (עמ11ש23-24).
66. לסיכום-מכלל הראיות שהובאו בפני עולה כי הדירה ברח’ נ’ נרכשה מכספי משכנתא שקיבלו בני הזוג ומכספים שמקורם מהורי האיש.

 

67. אילוץ-

האישה לא הוכיחה כי, חתמה על הסכם תחת כפיה או אילוץ. האישה לא הוכיחה טענתה כי חתמה על ההסכם לאחר שהורו לה לעשות כן ואיימו עליה כי אם לא תחתום ,היא תצטרך לעזוב הכל ולחזור לביתה באוקרינה .לטענה זו אין בדל של ראיה.

 

ניצול ועושק- תקנת ציבור-

68. האישה לא הוכיחה גם כי ,היא חתמה /הוחתמה על הסכם הממון, תחת ניצול ועושק כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים.

א.    האישה לא הוכיחה כי בעת ההסכם הייתה במצב של  “חולשה”, הבאה לכלל ביטוי “במצוקה, בחולשה שכלית או גופנית או בחוסר ניסיון”( ע”א 9609/01‏ מול הים (1978) בע”מ נ’ עו”ד שגב, פ”ד נח(4) 106).

-נכון שהאישה עלתה מאוקרינה לארץ. והיו לה בהתחלה, ככל עולה חדש, קשיי הסתגלות וקשיי שפה. אולם מאז עלייה בשנת 2009 ועד חתימת הסכם הממון בסוף 2014 , עברו כ5 שנים, בהם השתקעה וחייה בארץ עם בעלה -האיש, עבדה במספר מקומות , קיבלה כטענתה היא מעמד של תשובות ישראל כבר ב2/2010ומעמד אזרחות ישראלית ב2015 . האישה לא הוכיחה כי בעת הסכם הממון, הייתה במצב של “חולשה” כמשמעה בסעיף 18 לחוק החוזים

-האישה לא הוכיחה “חולשה” אחרת, המתבטאת במצבה הרפואי נפשי, האישה ספרה בעדותה על מחלת אפילפסיה ממנה סובלת, אך לא פירטה או הסבירה איך מחלה זו השפיעה עליה בעת חתימת ההסכם.

ב.    בין כך ובין אחרת, האישה לא הוכיחה כי האיש, “ניצל” מצב חולשה נטען.

ג.     האישה לא הוכיחה, גם כי “תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל”;

אמנם לפי הסכם הממון , האיש הוא בעל זכויות בשתי דירות בעירC, כאשר דירה שנמצאת רחב ה’, אינה חלק מהסכסוך בין הצדדים כאמור לעיל .  ולגבי הדירה ברח’ נ’  לאישה נשמר חלקה יחסי שממון ע”י בני הזוג באמצעות הלוואת המשכנתא; אך  הדבר הוא הגיוני בנסיבות העניין, בפרט ששוכנעתי  כי דירה זו נרכשה מכספי משכנתא וכספים מהורי האיש , כך שהסכם ההמון אף מבטא זאת באופן צודק .

גם עוה”ד א’ הסביר את ההיגיון בהסכם כשהוא מכחיש טענה של נישול זכויות האישה(ראה עדותו עמ11ש2-8).:

” ש.     אם אגיד לך שיש נישול מלא של האישה  מכל הזכויות   ?

ת.         נישול ממה? זה לא נכון. מדובר שם על חלוקת רכוש משותף שנצבר לאחר הנישואין, אם האיש לצורך העניין מגיע לנישואין הללו עם דירה שנרכשה על חשבון הוריו הוא לא אמור להתחלק איתה וזה נשמע לי הגיוני בהסכם ממון, מצד שני אם בני הזוג נטלו משכנתא כדי לקנות דירה חדשה אז הגיוני שלאישה תהא מחצית מאותה משכנתא וזה בא לידי ביטוי בהסכם ויש סעיף שמדבר על זה ספציפית. הסכם הממון גם תוקן ואושר על ידי בית המשפט ביוזמתו.

 

אישור ההסכם בבית המשפט-

69. נמצא ,כי גם הליך אישור ההסכם בפני בית המשפט, מלמד על חתימת הצדדים על ההסכם מרצון חופשי, ולאחר הבנה לאמור בהסכם; לא רק זאת, בית משפט עצמו פנה בשאלות לצדדים עצמם, ואף הציע/המליץ על תיקון בהסכם. ובעניין זה מקובלת עליי יותר גרסת האיש ועוד א’ לעניין מעמד אישור ההסכם , על פני זו של האישה; אפרט

 

70. בבית משפט לענייני משפחה בעירX, הוגשה בקשה לאישור הסכם הממון בתיק תה”ס 62471-11-14, ע”י שני הצדדים- “המבקשים,” שניהם באמצעות עו”ד א’ כפי שעולה מבקשה עצמה שצורפה לכתב הגנה של האיש.

 

71. לדיון אישור ההסכם בבית משפט, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון , נכחו הצדדים עצמם וב”כ עו”ד א’. הצדדים “המבקשים” עצמם מסרו ” מודיעים כי הגענו להסכם, מבקשים לאשר את הסכם ולתת לו תוקף של פסק דין להסכם, אנו חתמו על ההסכם מרצוננו החופשי, מבינים את ההסכם, את משמעותו ואת תוצאותיו”.

 

72. מתצהיר ועדות עו”ד א’ עולה, כי גם במעמד אישור ההסכם בפני בית המשפט, היה הסבר ותרגום להסכם.

עו”ד א’הסביר בתצהירו, כי הגיש בקשה לזימון שירותי תרגום, והחלטת השופטת הייתה שאין מניעה שעו”ד עצמו יתרגם, ובני הזוג עצמם לא התנגדו לכך (סעיפים11-13 לתצהירו)  .הוא עמד על גרסתו זו בחקירתו, תימוכין לגרסה זו, נמצא גם בעדות האיש עצמו שסיפר על בקשה לתרגום ולכך שהשופטת אמרה כי מאחר ועו”ד מייצג את שני הצדדים ודובר רוסית ,אין התנגדות שעו”ד ייתרגם (עמ29ש6-9)

עוד א’ בעדותו, אישר בוודאות כי הודיע לבית משפט שהוא מייצג את שני בני הזוג וערך את ההסכם. והוסיף כי הציגו שני ייפוי כוח (עמ12ש18-20).

כן לשיטת עו”ד א’,  במהלך הדיון , השופטת הקריאה כל סעיף וסעיף מתוך ההסכם והוא תרגם את דבריה ישרות לצדדים בשפה הרוסית. כן השופטת פנתה בשאלות לצדדים עצמם, השופטת אף הציעה/המליצה לתקן סעיף3.3. להסכם הממון( עמ12ש25-36 , 17, 13, 5)ודוקו, בפרוטוקול הדיון  נרשם מפורשות מפי הצדדים: “מוסכם עלינו כי במקרה של פקיעת הנישואין חלילה תהיה זכאית האישה לסך השווה ל20% משווה הדירה לאחר סילוק המשכנתא”. דבר שיש בו ללמד כי ההסכם כן נבחן במעמד אישורו.

בסופו של יום, בית משפט , וכפי שנרשם מפורשות בפרוטוקול הדיון , לאחר שתוכן ההסכם הוסבר והובהר לצדדים והם הצהירו כי עשו את ההסכם מרצונם החופשי ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו “, אישר את ההסכם ונתן לו תקוף של פסק.

 

73. האיש עצמו הצהיר כי השופטת הקריאה את סעיפים של ההסכם, שאלה אם הכל מובן והסבירה משמעותם.; בחקירתו סיפר גם כי עוה”ד תרגם לאישה כל דבר שהיה בדיון, . הוא אשר גם כי השופטת המליצה לשנות בהסכם והוסיף כי “השופטת עצמה הסבירה כל מילה ומילה ושאלה האם זה ברור ואם זה לא ברור אז עורך הדין היה מתרגם לנו”(עמ29ש10-16)   (עמ30ש1-5)
74. האיש ועו”ד א’ הותירו בי רושם חיובי גם בעניין זה ואני מקבלת את גרסאותיהם, שכן מדובר בגרסאות סבירות, המתיישבות אחת עם השנייה.
75. מול זאת, מסרה האישה גרסה בלתי סבירה ובלתי מבוססת; לשיטת האישה, לפני הדיון לאישור ההסכם בביהמ”ש, קיבלה הנחיות מהאיש ועו”ד א’, לענות בחיוב לזה שהיא מסכימה ומבינה על מה חתמה, וכך עשתה. לדבריה, במעמד הדיון לא הבינה דבר ממה שנאמר בביהמ”ש למרות שהשופטת הקריאה את הסכם בעברית , היא ענתה “כן ” לשופטת כפי שהורו לה . ( לא האמנתי גם לגרסה זו של האישה, בהיותה בלתי סבירה ובלתי משכנעת וגם ללא כל ראיה לכך ,זאת בשים לב לכך שאיש ועו”ד הכחישו כי נתנו הנחיות כאלה לאישה (עדות עו”ד א’ עמ11ש9-13, ועדות האיש עמ29ש10-16).

האישה בסיכומיה העלתה שלל טענות כנגד הליך אישור ההסכם בניסיון להוכיח פגמים בהליך זה. אולם שוב היא מפריחה טענות לחלל האוויר ללא בדל של ראיה.

 

76. סוף דבר -האישה לא הצליחה להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת תביעתה לביטול הסכם ההמון. אני מורה על דחיית תביעה זו .

 

תביעה לחלוקת רכוש –תלה”מ 26419-07-17

77. האישה הגישה ב7/2017 תביעה ל”חלוקת רכוש” –;לשיטתה, כל הנכסים והכספים שנצבו במהלך שנות הנישואין, הם פרי מאמץ משותף ולכן היא זכאית למחציתם. היא פרטה את “הרכוש המשותף” (שם סעיף21) שכולל:

א.    דירה ברח’  נ’ עליה רובצת משכנתא שמשולמת ע”י הצדדים.

ב.    “ו/או הידרה ברחוב ה’ .

ג.     כספי שפוץ  בסך כ100,000 ש”ח, במידה ותביעה לביטול הסכם הממון תידחה.

ד.    חשבון משותף מתנהל בבנק מזרחי טפחות , מס ס

ה.    רכב טיוטה , מ.ר. X.

ו.     תכולת דירת מגורים משותפת.

 

78. הצדדים נישאו בשנת 2009 . ומשכך חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג (להלן: “חוק יחסי ממון”). סעיף 3 (א) לחוק יחסי הממון קובע לאמור: “לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2.”.

 

79. כאמור לעיל, התביעה לביטול הסכם ההמון נדחתה. משמע’ הסכם ההמון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, קיים ומחייב את הצדדים. בנסיבות אלה, איזון המשאבים של רכוש של הצדדים יהיה בהתאם להסכם הממון , ובמידה שהסכם אינו קובע אחרת יראו אותם כמסמיכים להסדר איזון משאבים בחוק יחסי ממון; אבחן להלן את הזכויות של הצדדים בכל נכס.
80. בדיון מיום 15-10-17 , הגיעו הצדדים להסכמות, שצמצמו את המחלוקות ביניהם ואשר קבלו תוקף של החלטה , ואלה עיקרם:

• מוסכם כי החיוב בתשלום המשכנתא החל מחודש 6/17 יחול על הנתבע-אביגור.

ב.   מוסכם כי הצדדים ישתפו פעולה ביניהם לצורך חתימה על המסמכים על מנת להוציא את התבעת-מרינה מחיוב המשכנתא, וכן מהחשבון המשותף, ….

ג.    מוסכם כי הנתבע יישא ביתרת החובה בחשבון המשותף.

ד.   מוסכם כ כל צד נשאר עם זכות או חובה הנמצאת על שמו בכל חשבון בנק אחר או אצל צד ג בתקופת החיים המשותפים.

ה.   מוסכם כי כל צד נשאר עם הזכויות הסוציאליות הרשומות על שמו לרבות פנסיה, קופות גמל, קרן השתלמות.

ו.    מוסכם כי הנתבע יעביר לידי התובעת תוך 60 ימים מהיום, מחצית משווי הרכב נכון ל1.6.17 לפי מחירון לוי יצחק.

הצדדים הסכימו  גם כי המועד הקובע לאיזון משאבים הוא מחודש6/17 ,וזאת מבלי לפגוע

בטענות מי מהצדדים לעניין הברחת כספים מהחשבון המשותף (שם עמ’6)

 

דירה ברח  נ’

81. לפי הסכם הממון,(סעיף3.3) האיש הוא בעל הזכויות בדירה ורק החלק היחסי אשר ממון בהלוואת המשכנתא הוא משותף. בהתאם לאמור בהסכם הממון ובפרוטוקול הדיון מיום 15/12/2014  במסגרת תיק אישור ההסכם 62471-11-14  ( שורות 18-20) האישה זכאית ל 20%  משווי הדירה בעת הפירוד.

הצדדים הסכימו כי המועד הקובע הינו 1/6/2017, ועל כן האישה זכאית ל 20% משווי הדירה  נכון למועד זה , בהתאם להערכת שמאי .

כספי שיפוץ-

82. לשיטת האישה, בשנת2016 בזמן שהייתה בביקור באוקרינה, בוצע שיפוץ בדירת המגורים מכספים בחשבון משותף של הצדדים, בהיקף של כ100,000 ₪ ,וזאת ע”י האיש יחד עם אביו ופועל שהביאו מאוקרינה, כאשר לטענתה בפועל המוכרים המשיכו להתגורר בדירה עד יולי2016 .

 

83. האיש אישר בחקירתו כי בוצע שיפוץ בבית בשנת 2016, עת שהתה האישה באוקראינה למשך שלושה חודשים , זה כלל החלפת ריצוף, צנרת חשמל ומטבח ( עמ’ 26 שורות 30-31 ) ( עמ’ 27 ( שורות 1-11) אך לשיטתו השיפוץ בוצע גם בחלק מכספי המשכנתא ובחלקו מכספי מכירת הדירה של החמה בעירX. (עמ27ש 11-12 ; ( עמ’ 29 ש26-27),.

 

84. אם כן מטיעוני הצדדים עולה כיף אכן בוצע שיפוץ בדירת המגורים, אך לא הובאו ראיות לעניין היקף השיפוץ ועלותו.

האישה  , לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ עליה ולא הוכיחה כי נעשה בדירה שיפוץ בשווי של 100,000 ₪ ששולמו מהחשבון המשותף או מכספים משותפים של הצדדים.. גרסתה, לא נתמכה בראיות או במסמכים מספקים, לא בעניין מהות ולא בהיקף השיפוץ ובעיקר למקור הכספים . האישה צירפה לתביעתה לחלוקת רכוש, דפי חשבון משותף  של הצדדים מס’201055 ודפי וכרטיסי אשראי, (נספח ה’, 1-11); אך לא הפנתה ולא פירטה לאיזה תשלומים היא מפנה והיה על ביהמ”ש לנבור ולחפור במסמכים . מעיון בדפים אלה נמצא למשל מספר חיובים  מ2016 בגין “איקאה קרית אתא או “קרמיקה יפיע”, ב2017 חיוב בגין “נילרט בע”מ” ; חיוב לאייס , מטבחי זיו וכו’ אך מדובר בחיובים בסכומים לא גבוהים המסתכמים במספר בודד של אלפי שקלים ולא מעבר.

בנסיבות, אני קובעת כי האישה לא הוכיחה את טענתה כי בוצע שיפוץ בדירת המגורים  בסכום של 100,000 ₪ אשר שולם מכספים משותפים מהחשבון המשותף.

 

תכולת הדירה ברח’ נ’

85. לעניין תכולת הדירה, האישה העלתה טענה בכללי לעניין תכולת הדירה וטענה  :”מוצרי חשמל, ריהוט, ,כלים ומצעים אך לא פירטה מהו הרכוש ולא צירפה  אסמכתאות מספקות. יחד עם זאת, מקובל עליי , בהעדר ראיות סותרות, כי מטלטליו ותכולה של דירה מגורים בה התגוררו הצדדים, הם רכוש משותף. בנסיבות אלה, ולפי סעיף   סעיף 10 (ב) לחוק המיטלטלין ,לטעמי, הדרך הצודקת והיעילה לצורך פירוק המיטלטלין היא על ידי חלוקה בעין.  מאחר והאישה עזבה את דירת המגורים עוד מחודש 8/2017 האיש, יעביר תוך 30 ימים מיום פסק הדין , שתי רשימות של מיטלטלין המשותפים  , והאישה  תבחר אחת מבין הרשימות והמיטלטלין ברשימה שבחרה . האישה תדאג להובלת המיטלטלין מדירת המגורים ותישא בעלות ההובלה וזאת תוך 30 ימים מיום העברת הרשימה.

 

רכב טיוטה מ.ר. X

86. לצדדים רכב מסוג Xשנת 2011,

בעניין הרכב הגיעו הצדדים להסכמות .

בתאריך 15-10-2017,  הצדדים הסכימו כי האיש יעביר לידי האישה , מחצית משווי הרכב  לפי מחירון לוי יצחק נכון ל1.6.17 .

בהמשך ,בדיון 17/2/2019 הגיעו  ב”כ הצדדים להסכמות נוספות שקבלו תוקף של החלטה, לפיהם, (עמ3ש23) מוסכם  כי על האיש לשלם לאישה  יתרת הפרש בגין שווי הרכב  בסך של 1,800 ₪ וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן תהיה רשאית מרינה לגבות הסכום באמצעות רשות האכיפה והגביה.. כן מוסכם כי הרכב יועבר על שם האיש ושני הצדדים יחתמו על המסמכים הנדרשים לצורך כך וזאת תוך 10 ימים לאחר ביצוע התשלום.

 

כספים וחשבונות בנק וזכויות סוציאליות

87. כאמור לעיל הצדדים הגיעו להסכמות בעניין זה. ואין מה להוסיף.

 

טענות להברחת /בזבוז כספים-

88. האישה העלתה באופן כללי טענות להברחת /בזבוז כספים מצד האיש.

דין טענה זו להידחות על הסף

אחת, מרינה זנחה דרישתה זו בסיכומים מטעמה, ודי בכך כדי לדחות אותה .(לעניין טענה שנזנחה בסיכומים ראה ע א 447/92‏ רוט‎ ‎נ’ אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן,) [פורסם בנבו].

שנית, לגופם של דברים, מלבד הפרחת הטענות לחלל הריק , היא לא הביאה בדל ראיה   להוכחת גרסתה בעניין זה.

האישה העלתה בכתב תביעה וגם בתצהירה  טענות לתשלום מחשבון משותף שלהם, בגין הוצאות שונות :הוצאות שהיית הוריו של האיש בארץ כולל הוצאות טיסות וכלכלה,  הוצאות טיסות וכלכלה של פועל אוקראיני , שהגיע לשפץ את דירת המגורים;, וגם הוצאות של מטפלות מאוקרינה שבאו לעזור לאישה  לטפל בקטין .

גם אם נקבל טענות אלה של האישה , הרי מדובר בסופו של יום בהוצאות ותשלומים, לפחות בחלקן, לטובת התא המשפחתי, או כי הוצאות אלה נעשו במהלך החיים המשותפים והאישה לא הוכיחה כי היא התנגדה להוצאות אלה בעת הוצאתן.

בית משפט עיין בדפי חשבון X ע”ש שני הצדדים, ודפי כרטיסי אשראי , לתקופות בשנת 2017, ובשנת 2016, שצירפה לתצהירה -נספחים1-11 וגם נספח ג’ . דפים אלה מלמדים בעיקר על תנועות כספיות רגילות בגין הוצאות מחייה וכלכלה . אין במסמכים אלה די כדי ללמד על התנהלות כספית חד צדדית לא תקינה מצד האיש , או  כי האיש  “פיזר” כספים על נשים ומעודנים .

 

89. סוף דבר– לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמפורט לעיל.

 

תביעת האם  למשמורת 22300-06-17–

90. האישה הגישה ב6/2017 תביעה למשמורת הקטין, והאיש בתורו ב1/2018 תביעה למשמורת משותפת .
91. האישה יצאה מדירת המגורים ב 8/2017  לדירה שכורה בעירC , ולאחר מכן ב8/2018 עברה יחד עם הקטין לדירה שכורה בעיר ח’. במהלך ניהול התיקים הוגשו מספר תסקירים  וניתנו החלטות ביניים בעניין זמני השהות, בהתאם לשינוי הנסיבות.

 

92. לתיק בית משפט נתקבל תסקיר מתאריך 7/2/2018 מטעם העו”ס מלשכת הרווחה בעירC ולפיו העו”ס המליצה על משמורת אצל האם עם הסדרי שהות לאב יומיים באמצעו שבוע  למספר שעות , ובסוף  שבוע , פעם ביום שיש ופעם ביום שבת למספר שעות ללא לינה.

 

93. בין לבין, ב8/2018, האם עוברת עם הקטין לעיר ח’.

לאחר המעבר לח’, האב הגיש  בקשות להחזרת הקטין לעיר C ולרישומו במסגרת חינוך שם, והאם הגישה בקשות   לאכוף חלוקת זמני השהות   .בדיון מיום 17/2/2019  הגיעו הצדדים להסכמות זמניות  לפיהן המשמורת הזמנית של הקטין תהיה אצל האם ,וחלוקת זמני שהות בין הקטין לאב , תתקיים בימי שני  למספר שעות ובסופי שבוע, פעם ביום שיש ופעם ביום שבת, ללא לינה.

 

94. העו”ס מלשכת הרווחה בעיר ח’ הגישה תסקיר מיום 17/2/2019 ותסקיר משלים מתאריך 20/3/19 ; בתסקיר האחרון המליצה העו”ס להרחיב את חלוקת זמני השהות בין הקטין לאב  החל מ29/3/19, כך שבנוסף לימי ב’ באמצע שבוע האב יאסוף הקטין , בכל סופ”ש שני, מיום שישי מהמסגרת ויחזירו  בשבת בשעה 18:00 לבית האם בעיר ח’.

 

95. האב הגיש ב12/7/2020 בקשה לשינוי חלוקת זמני השהות ,בן היתר, גם  בעקבות התפרצות הקורונה ולבטל את חלוקת זמני השהות בימי שני  . והאם הגישה בתורה  ב29/7/20 בקשה לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט בשל הפרת חלוקת זמני השהות , שכן לטענתה האב מפר את חלוקת זמני השהות המוסכמת, ובפרט באמצע השבוע.

 

96. במהלך שמיעת הראיות ,בדיון מיום 21/12/20 , חזר בו האב מתביעתו למשמורת משותפת , לאור המרחק בין העיר C לבין העיר ח’, והסכים למשמורת הקטין אצל האם ,בהמשך ניתן ביום 29/12/20  פסק דין בתיק  65757-01-18  לפיו המשמורת הקבועה עבור הקטין תהיה אצל האם, כך שהמחלוקת הצטמצמה לחלוקת זמני השהות בלבד.

 

97. האם מעלה הרבה טענות כנגד התנהלות האב .לשיטתה, מדובר באב מפר סדרתי של זמני שהות המצומצמים שלו עם הקטין, האב הפסיק לחלוטין ובאופן קבוע לקחת את הקטין בימי שני דבר הגורם נזק לקטין. היא עותרת:

א.    להורות לאב לקיים את חלוקת זמני השהות במועדים הקבועים ,בימי שני איסוף  הקטין מהמסגרת והחזרתו   לבית האם בשעה 19:30, וכל סוף שבוע שני-איסוף הקטין מהמסגרת החינוכית ביום שישי והחזרתו לבית האם ביום שבת בשעה 18:00.

ב.    לקבוע זמני שהות שווים בחגים וימי חופשה אחרים כולל החופש הגדול.

ג.     ככל ולא יקיים האב את האמור בסעיף א, יש לחייבו בסנקציה כספית של 450 ₪ בכל פעם, אשר תהיה ניתנת  לגביה בלשכת ההוצל”פ כחוב מזונות, בגין כל איחור ו/או עמידה חלקית בזמני השהות/ ואו חיסור.

ד.    לחייב את האב בגין כל הפרות שבוצעו עד היום שגרמו לאם להוצאות רבות ולא מתוכננות.

ה.    לתת לעו”ס לסדרי דין סמכויות בתיק למשך שנתיים נוספות.

 

98. מנגד, האב בקש לקבוע זמני שהות הולמים. הוא עתר לבטל חלוקת זמני השהות באמצע השבוע, לדחות הבקשה לביזיון בית המשפט או חיובו בסנקציה בגין אי קיום חלוקת זמני השהות. האב ציין  לחובת האם, את  המעבר שעשתה לעיר ח’ ללא הסכמתו, וטען לקשיים  בקיום חלוקת זמני שהות כתוצאה ממעבר זה, ובתוך זה, קשיים בקיום הסדרי שהות עם בנו, הוצאות נסיעה, איבוד זמן עבודה שכן נאלץ להעדר כדי לקיים הסדרים , ולשיטתו על האם  לשאת בנטל מעבר זה ,אשר הכביד והקשה על קיום חלוקת זמני השהות באמצע השבוע, בנוסף לאור מחלת “קרוהן” שסובל ממנה הכביד הדבר על קיום חלוקת זמני שהות בתקופת הקורונה . לשיטתו הוא עושה מאמצים אדירים לראות את בנו ולטפל בו, כשהוא מעלה טענות כנגד האם אשר סובלת ממחלת האפילפסיה  “מטלטלת ” אותו, ומכחיש טענותיה באי טיפול בקטין.

דיון והכרעה-

99. כידוע, שומה על בית-המשפט לשקול את “טובת הקטין” לגופו, כעקרון על, בכל עניין ועניין הבא לפניו ואשר כרוך בו עניינו של קטין .

 

100. כאמור לעיל, לאור עמדת האב עצמו, ניתן פסק דין לפיו המשמורת הקבועה על הקטין תהיה אצל האם.

כפי שעולה מהתסקירים ,האם היא ההורה הדומיננטי והמרכזי בחייו של הקטין. לאם יכולות הוריות טובות והיא מטפלת בקטין היטב בהתאם לצרכיו ושומרת עליו בכל רמות הצרכים. שאלת מחלת האם – שסובלת מאפילפסיה, לא נעלמה מעיני העו”ס  והדבר הובא בתסקירים כך שעניין זה,  לא הווה מכשול בשאלת המשמורת .

 

101. יש לציין לחובת האם , המעבר החד צדדי שלה עם הקטין לעיר ח’ ; ללא מעורבות והסכמת האב, ובקשותיה  לאחר מעברה לעיר ח’, לאכוף  חלוקת זמני השהות אשר הומלצו  והוסכמו כאשר שני הצדדים התגוררו בעירC, מבלי להתחשב בשינוי הנסיבות אשר הצריך שינוי בחלוקת זמני השהות.

יחד עם זאת, המעבר לעיר ח’ הינו  בבחינת “מעשה עשוי” , האב לא הגיש בסמוך למעבר או לאחר מכן  כל בקשה לאסור את המעבר ,וכבר עברה תקופה בלתי מבוטלת מאז. מה גם שהמעבר לעיר ח’ אינו למקום מרוחק המונע קיום חלוקת זמני שהות,  והצדדים התנהלו בהתאם למצב זה,  ואף נקבעו הסדרי שהות בהתאם. כך שניתן להתאים את חלוקת זמני השהות למצב החדש אשר נוצר.

 

102. כפי שעולה מהתסקירים ,גם האב הנו אב אוהב וטוב לבנו , האם  לא הוכיחה טענותיה כנגד  מסוגלות האב לטפל בקטין עת שוהה אצלו, והאב הכחיש בתורו טענות אלה (עמ7ש16-22 דיון 16-6-19). אולם וכפי שעולה מכלל הראיות שהוצגו  בפניי, האב לא הקפיד כדבעי על קיום הסדרי השהות  עם הקטין כפי שנקבעו, היו איחורים ואף הפרות; והוא לא הוכיח  כי אי קיום זמני השהות כסדרם בא בעטיה של האם  וכי היא זו  שהערימה קשיים על קיומם.

א.    מהתסקיר מתאריך 13/2/19 עולה כי האב  לא פגש את בנו 5 חודשים, לאחר המעבר לעיר ח’.

ב.    מדברי האב  עצמו בדיונים עולה כי,הוא  לא קיים את הסדרי השהות כפי שנקבעו. כך למשל בדיון 17/2/19 (עמ2ש7-12) מסר כי ” כרגע מאז שהיא עברה לעיר ח’ ,אני לא הולך לראות אותו באמצע השבוע , אני כן מנסה לקיים , כשהייתי מגיע אז שהוא חולה או שהיו כל מיני תירוצים אחרים “, ומוסיף ומדבר על אילוצי עבודתו.

ג.     בדיון 21/6/20 (עמ22ש6-18) האם מסרה כי בתקופת הקורונה, האב הפסיק לקחת את הקטין להסדרי שהות למשך חודש וחצי, ואחרי הקורונה לקח אותו רק לסופי שבוע ולא בימי שני; האב  לא הכחיש זאת והוא בעצמו מסר כי, הפסיק לקחת את הקטין ביום שני,  לאור התפרצות הקורונה, והיותו חולה במחלת כרונית מסוכנת-“קרוהן” ונמצא בסכנת הדבקות בקורונה, והדבר נעשה בהמלצת  הרופא ובסיכום בין ההורים  . הוא הוסיף כי   אחרי הקורונה חזר לקחת את הקטין בסופי שבוע. אך סירב  לקחת הקטין בימי  שני וכדבריו ” אני לא רוצה לסכן את עצמי בגלל הקורונה, אין לי בעיה לקחת אותו בסופי שבוע  אבל בימי שני זה בעייתי, להגיע לשעתיים לפארק קצת קשה לי” .

ד.    האם בעצמה , או באמצעות ב”כ כוחה,  התלוננה וספרה פעם אחר פעם כי האב  אינו מקיים את הסדרי השהות כפי שנקבעו ( ראה למשל דיון 15/10/17 עמ4ש18, דיון 17/2/19 עמ1/ש18, דיון 21/6/20עמ22ש6, דיון 21/12/20 עמ34ש1-2);

גם בתגובה שהגישה האם לבקשת האב לשינוי הסדרי השהות בעקבות הקורונה, חזרה והדגישה את ההפרות להסדרי השהות . היא גם צירפה לתגובתה  טבלה של “זמני שהות עם הקטין  ממרץ2020ועד 17/7/2020 ,המפרטת את מועדים בהם לא הגיע האב להסדרים, כעשרים  פעמים כולל אמצע וסוף שבוע.

האם  אף הגישה כאמור ב29/7/20 בקשה   לפי פקודת בזיון בית המשפט ,בה חזרה וטענה להפרת האב את הסדרי השהות חרף החלטות בית המשפט; היא עתרה לאכוף במאסר או בקנס את ביצוע ההחלטות, לקבוע סנקציות בגין כל הפרה של הסדרי הראיה.

ה.    במצב דברים זה, אני קובעת כי האב   אכן הפר את הסדר השהות הזמניים , בעיקר באמצע השבוע,  ולא קיים אותם  כסדרם.

 

103. על אף התנהלות האב בעניין הסדרי השהות כמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון לאכוף קיום הסדר השהות לפי הליך ביזיון בית המשפט; כידוע, הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה קיצוני , בנוסף במקרה דנן  מדובר בחלוקת זמני שהות זמניים , טרם ניתן פסק דין סופי וטרם נבחנו טענות הצדדים, לרבות טענות האב כי לא היה יכול לקיים את חלוקת זמני השהות  לאור תקופת הקורונה והמחלה ממנה סובל.

יחד עם זאת, אי קיום חלוקת זמני השהות פוגע לא רק בטובת הקטין, אלא גם  בכיסה של האם ומטיל עליה הוצאות נוספות עבור הקטין  בזמני השהות שבוטלו ,כאשר מנגד האב חוסך הוצאות אלה ; ועל כן בנסיבות העניין ובהתחשב בכלל הנסיבות  כמפורט לעיל, מצאתי לחייב את האב לשלם לידי האם פיצוי כספי עבור המפגשים אשר בוטלו ולא קוימו

בסך גלובאלי  של 4,000 ₪, כאשר סכום זה ייגבה כחוב מזונות.

 

104. אינני מקבלת טענת האב כי אין לקבוע בכלל חלוקת זמני שהות באמצע השבוע בינו לבין הקטין; מטבע הדברים קיום חלוקת זמני השהות או איסוף קטין ממסגרת חינוך פוגע בלוח הזמנים של ההורה , בסידור עבודתו  ובנוחיותו, אך אין לשכוח כי   קיום הסדרי שהות בין הורה  לקטין אינה רק זכותו של ההורה אלא חובתו כלפי הקטין  וחלק מאחריותו ההורית  , לטובת הקטין ולמען התפתחותו התקינה  . חשוב כי הקטין יכיר את ההורה, יקיים קשר רציף איתו ויתפתח בצלו , קביעת חלוקת זמני שהות באמצע השבוע ולו  למספר שעות תשמר הקשר בין האב לקטין ובפרט לאור גילו הרך בשנים, וכן לא תפגע בעבודתו ובפרנסתו של האב יתר על המידה.

בנוסף, לא מצאתי לקבל טענת האב כי על האם להשתתף בהסעת  הקטין בהסדרי השהות. כאמור, האם סובלת ממחלת אפילפסיה ואין באחזקתה רכב , אך ענין עלות  הוצאות ההסעה יובא בחשבון בקביעת סכום המזונות.

105. במקרה דנן, בהתחשב כי האב מגיע מהעירC לעיר ח’ לקיום הסדרי השהות , בהמלצות העו”ס ,גילו הרך של הקטין, בהתנהלות הצדדים , בעובדה כי המפגש ביום  שני הינו למספר שעות בודדות ועל האב והקטין לבלות הזמן במרחב הציבורי , אם במקום  סגור או פתוח , במחלת הקרוהן ממנה סובל האב וסכנת ההידבקות בקורונה , ובאיזון בין זכותו וחובתו של האב להסדרי שהות עם הקטין, אני מורה כדלקמן :

• המשמורת הקבועה של הקטין תהיה אצל האם.
• האב יקיים חלוקת זמני שהות עם הקטין בסופי שבוע ,אחת לשבועיים, האב  יאסוף הקטין מהמסגרת החינוכית  בימי שישי ,ויחזירו לבית האם  בשעה 18:00 ביום שבת. כשאין מסגרת חינוכית האיש יאסוף הקטין מבית האם בשעה 13:30.
• אחת לשבועיים, כאשר הקטין נמצא בסוף שבוע אצל האם , האב יאסוף הקטין בימי שני מבית האם בשעה 17:30  ויחזירו לבית האם עד לשעה 19:30.
• אני מורה על חלוקת זמני שהות שווים בחגים, ובכל שנה בסדר מתהפך ולסירוגין.
• אני מסמיכה את העו”ס במקום מגורי הקטין בלשכת הרווחה בעיריית ח’ בהתאם לסעיפים 19 ו 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לקבוע חלוקת זמני השהות בין ההורים והקטין בחגים, קביעת שיחה טלפונית בין ההורה לקטין בזמנים שהקטין אצל ההורה השני, תוקף ההסמכה במשך שנה מיום פניית אחד הצדדים.
• במידה והאב לא יקיים את חלוקת זמני השהות הוא ישלם פיצוי כספי בגין כל הפרה , בסך של 150 ₪ עבור מפגש באמצע השבוע ובסך של 250 ₪ עבור סוף השבוע. הסכום ייגבה כחוב מזונות. על האם להמשיך ולדאוג לעשות רשימות לעניין המועדים שלא התקיימה חלוקת זמני השהות.
• האב ישלם לידי האם את הסך של 4,000 ₪ כמפורט בסעיף 103 לפסק הדין תוך 30 ימים מיום פסק הדין, שאם לא כן היא תהיה רשאית לגבות הסכום כחוב מזונות ברשות האכיפה והגביה.

 

תביעה למזונות תלה”מ 22261-06-17-

106. האם עתרה בתביעתה לפסוק מזונות עבור הקטין, בסך של 4,450 ₪ לחודש  ומדור בסך של 1,300 ₪ לחודש. כן היא עתרה לפסוק מזונות אישה.

 

107. בעת הגשת התביעה למזונות, הצדדים עדיין היו מתגוררים תחת קורת גג אחת. ולאחר מכן יצאה האם  והקטין לדירה שכורה בעירC ובהמשך עברה להתגורר בשכירות בעיר ח’ ועל כן ניתנו מספר החלטות זמניות בעניין המזונות:

א.    בדיון מיום  5/7/2017 הגיעו הצדדים להסכמות שקבלו תוקף של החלטה לפיהן :

כל עוד האם  מתגוררת ביחד עם הקטין בבית המגורים, יישא האב בכל הוצאות אחזקת הבית, לרבות משכנתא, חשמל, מים, ארנונה, וכו’, ובנוסף ישלם לידי האם  סך של 1,500 ₪ וזאת החל מ15/7/17 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

ב.    לאחר יציאת האם והקטין  מדירת המגורים לדירה שכורה ,ניתנה החלטה  מיום   22/8/2017 המחייבת את האב לשלם  לאם ע”ח מזונות זמניים ,סך של 1,800 ₪ החל מיום 10/8/17 ובכל 10 לחודש שלאחריו. כאשר קצבת הילדים תועבר לידי האם התובעת, ושני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות ודמי מען/פעוטון.

ג.     בדיון מיום 15/10/2017 , ומיום 17/2/2019 ,הסכימו  הצדדים, כי החלטה בעניין מזונות מיום 22/8/17 תעמוד על כנה עד למתן פסק דין, וכן כי שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות  חינוך ובהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

 

דיון והכרעה

108. במקרה דנן, האב הוא יהודי ואילו האם הינה חסרת דת. ומשכך חל סעיף 3(ב)  לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), -1959, ולפיו , חיוב במזונות יהיה לפי חוק זה .

סעיף 3א לחוק הנ”ל  קובע לאמור:

(א)        אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב)        בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי

להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

וסעיף 6 לחוק קובע את היקף המזונות: “היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב.”.

הכנסות האיש-

109. לשיטת האישה, בתחילת הנישואין ובעת שהצדדים התגוררו בעירX, עבד האיש  באחזקה למשך כ-4 שנים בשכר מינימום, אח”כ החל לימודי הנדסאי חשמל בערב למשך 3 שנים , ועבד בעבודה חלקית בחברת שמירה. עם סיום לימודיו הועסק בחברות שונות , שכרו ההתחלתי  היה סך של כ7,000 ₪ לחודש ורכב צמוד. וכיום משתכר כ10,000 ₪ כולל שווי רכב צמוד מעבודתו.

 

110. מנגד, האיש טען תחילה בכתב ההגנה כי, הוא עובד כמנהל עבודה בחברת Xומשתכר סך של 5,000-6,000 ₪ לחודש. ( צירף תלושי שכר עבור חודשים 1-5/2017.) –ובתצהירו טען כי הוא עובד בחברת X, ומשתכר סך של 8,000 ₪ ברוטו לחודש(צירף תלושי שכר/נספח א,עבור חודשים 1-10/2019).

 

111. מעיון בתלושי השכר האחרונים של האיש לשנת 2019  עולה כי, ממוצע  שכרו נטו (לאחר ניכוי חובה) הוא 8,289 ₪ לחודש  .כן האיש מקבל לעתים “שווי מתנות”, וגם יש לו ניכוי עבור פינקיס חברה לביטוח.

בהתחשב שהאיש  הוא אדם צעיר בריא בגופו ונפשו  , יש לו תואר הנדסאי, ועובד בעבודה מסודרת ,יש לו פוטנציאל טוב  להתקדם ולהגדיל את הכנסתו ,על כן  אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותו על סך של 10,000ש”ח לחודש.

בהקשר זה אציין כי, האיש לא הביא כל ראיה כי מחלת “קרוהן” ממנה סובל פגעה או פוגעת בכושר השתכרותו.

מתדפיס תנועות חשבון הבנק שצירף האיש בבנק מזרחי לתקופה 1/9/19- 1/11/19 , עולה כי הוא משלם משכנתא בממוצע סך של 1,500 ₪ לחודש ועל כן ,הכנסתו הפנויה לאחר קיזוז המשכנתא עומדת על הסך של כ- 8,500 ₪.

בנוסף, נמצאת בבעלות האיש דירה ברח ‘ נ’. כאשר על דירה זו רובצת משכנתא בסך של 325,000 ₪ (קרן).

 

השתכרות  האישה-האם

112. לשיטת האישה היא סובלת ממחלת האפילפסיה, נקבעה לה נכות ע”י המל”ל ,מקבלת קצבת נכות והיא חסרת כל  , לעתים הייתה עובדת ומשתכרת  סכומים הפחותים משכר המינימום  ולפעמים לא עבדה כי לא מצאה עבודה .

מנגד לשיטת האיש , האישה  עובדת והיא מקבלת  הנחות לאור הנכות שנקבעה לה.

 

113. מהמסמכים אשר צורפו ע”י האישה ( נספח ב לתצהירה) -אישורי זכאות לקצבאות לשנת 2018 ו2019, עולה כי, לאישה נקבעה נכות בשיעור של 40% , ונקבעה לה דרגת אי כושר של 65% החל מ1/4/16, ומקבלת קצבה (יחיד+1 ילד ) בסך של כ- 2,937 ₪ לחודש.

 

114. מטענות האישה עצמה עולה כי, היו תקופות בהן עבדה והשתכרה ותקופות אחרות בהן לא עבדה .

לטענתה בתקופת המגורים בעירX , היא החלה לעבוד בעבודות מזדמנות כמו טיפול בקשישים , עבודות ניקיון ובסלון יופי, וזאת עד 2/2012 אז החלה לעבוד במשרה מלאה כסייעת בגן ילדים,  שם עבדה למשך 5 שנים עד לידת הקטין . בעדותה מסרה כי בעבודתה בגן אז השתכרה סך של כ 4,000 ₪ (עמ11ש23-24)

עוד טענה האישה כי  היו תקופות , בעיקר לאחר לידת הקטין, שלא עבדה לאור מצבה הבריאותי ומחלת האפילפסיה ממנה סובלת מילדותה, וכן כי כל  נטל גידול הילד נופל על כתפיה, והיא בודדת בארץ ללא משפחה שיכולה לסייע לה. האישה צירפה מסמך לעניין רישומה בלשכת התעסוקה ב 23/2/2017 וכן מסמך מטעם מל”ל מתאריך 8/5/17 בדבר תשלום דמי אבטלה  בסך של 3,288 ₪.

עוד מסרה האישה כי לאחר מעברה לעיר ח’  היא עבדה  כעוזרת גננת במעון בחצי משרה והרוויחה כ2,300 ₪ בממוצע לחודש. (עמ11ש1-18 השווה עמ’9ש18-20) היא צירפה  תלושי שכר עבור חודשים( 9-12/2018 ו1-5/2019 -נספח א לתצהיר) , אך עם תחילת משבר הקורונה פוטרה מעבודתה וכיום היא משתכרת סך של 2,647 ₪ מקצבת נכות ועוד 1,200 ₪ דמי אבטלה (חל”ת) וקצבת ילדים ,ובסך הכל טענה להכנסה חודשית של כ4,100 ₪ .

 

115. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שהאישה חולת אפילפסיה, מוכרת ע”י המל”ל כבעלת נכות , ולתנודות בעבודתה, ולעובדה שהיא המטפלת העיקרית בקטין שהינו רך בשנים ,אני מעמידה את פוטנציאל ההכנסה ( כולל קצבת הנכות ) על סך כולל  של כ-  4,500 ₪ לחודש.

 

116. האישה שוכרת דירה בעיר ח’ ומשלמת שכירות בסך של 2,600 ₪ ( נספח ג’ לתצהיר)(עדותה עמ10 ש32-36 ועמ11ש18-22 )

בנסיבות אלה לאישה  יש הכנסה פנויה בסך  של כ-2,000 ₪.

צרכי הקטין–

117. האישה העמידה  בכתב התביעה את צרכי הקטין(לא כולל מדור) על סך של 4,450 ₪ לחודש ,בתצהירה העמידה את צרכי הקטין (לא כולל מדור)  על סך של 3,994 ₪ לחודש , והכל בצירוף מחציות חינוך ורפואה.

לעניין המדור טענה האישה  בתצהירה  למדור בסך של 3210 ₪ לחודש; דמי  שכירות בסך  של 2,600 ₪ לחודש, בנוסף להוצאות אחזקת הבית ,כאשר חלקו היחסי של הקטין במדור והוצאותיו (בשיעור של 33%) מסתכם בסך של 1,149 ₪ לחודש .

האישה  מבקשת להתחשב לעניין קביעת המזונות , בגילו של הקטין ,פער ההכנסות והרכוש הגדול בין הצדדים, מצבה הרפואי/כלכלי של האישה  וזמני השהות המצומצמים של האב עם הקטין .

 

118. האיש טען כי סכומי המזונות הנתבעים הם מוגזמים ומופרזים ובקש בתצהירו לקבוע מזונות קטין בסך של 900 ₪ לחודש, בהתחשב  בהכנסתו והוצאותיו, בכך שהאישה עובדת ומשתכרת, מקבלת קצבת נכות ומגיע לה הנחות. וכן בהתחשב שהאישה העבירה מגוריה לעיר ח’  הכשילה המשמורת המשותפת ונגרמים עלויות גבוהות של הוצאות הנסיעה לצורך קיום חלוקת זמני השהות.

 

119. האישה צירפה לתצהירה אסופת מסמכים (קבלות/חשבוניות ודפי פירוט כרטיס אשראי שלה)להוכחת צרכי הקטין נספחים ד-י; אך לא הביאה ראיות  מליאות לעניין הצרכים הנטענים.

בנסיבות אלה מאחר וצרכי הקטין הנתבעים לא נתמכו כולם במסמכים, מוסמך בית המשפט להעריך את הסכום הנדרש על פי ניסיונו (ראה לעניין זה: ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד ל”ט(3)824 ו- ע”א 687/83 מזור נ’ מזור , פ”ד ל”ח(3) 24).

 

120. הקטין יליד 21/6/2016, בן כשנה ביום הגשת התביעה למזונות , וכיום בן  5שנים. כאמור הקטין נמצא במשמורת האם , האב מקיים חלוקת זמני שהות מצומצמת עם הקטין , בהתחשב בפער ההכנסות של הצדדים, בעובדה שלאיש דירה בבעלותו, שהאישה מקבלת קצבת נכות ואינה עובדת בעבודה סדורה , וכן בעובדה שהאיש נושא בהוצאות הנסיעה מהעיר C לעיר ח’ מצאתי להעמיד את חלקו של האב במזונות הקטין כולל מדור והוצאותיו על הסך של 2,000 ₪ ,בנוסף למחצית  בהוצאות חינוך ורפואה חריגות.

 

121. במקרה דנן, לא מצאתי ללכת שבי אחר נוסחאות מתמטיות , ישנם שיקולים נוספים אשר יש לתת עליהם את הדעת בעת פסיקת מזונות , במקרה דנן יתכנו שינויים כאלה או אחרים בשיעור קצבת הנכות אשר מקבלת האישה או בהטבה של שכר הדירה או סיוע ממשרד השיכון , בהשתכרות המשתנה שלה;  בנוסף החיים דינמיים, ולא תמיד חלוקת זמני השהות מתקיימת ככתבה וכלשונה , לפעמים האב  יאסוף  הקטין בימים שאינם הסדרי שהות, כמו כן יש לתת את הדעת לעניין החגים, החופשות והאירועים הפרטיים ולא תמיד נשמרת חלוקת זמני השהות, לפעמים יש יותר זמן אצל האב ולפעמים  פחות זמן ,כך שהנוסחה המתמטית אינה יכולה לענות על כל השינויים המתחוללים בכל עת ועת . אך במארג  כל השיקולים  סבורני כי, הסכום הנ”ל 2,000  ₪,  עם חלוקה שווה בין ההורים ליתר ההוצאות המיוחדות בריאות וחינוך, משקף  נכונה את צרכי הקטין  , ואת יחסי ההכנסות וזמני השהות של המשפחה שבנדון.

בהקשר זה  אפנה לדברים שנאמרו בסעיף 126 להלכת בע”מ 919/15:

“גם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים.”

 

122. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל ,אני מורה כדלקמן:

 

א.    אני מחייבת את הנתבע לשלם מזונות הקטין  לידי התובעת  בסך של 2,000 ₪ לחודש(כולל מדור ואחזקתו ) החל מחודש 8/2021.

עד למזונות חודש 7/2021  כולל ,תעמוד על כנה ההחלטה בעניין  מזונות זמניים ( 1,800 ₪).

ב.    סכום המזונות  ישולם מדי חודש, ולא יאוחר מה-10 לכל חודש, עבור אותו חודש תשלום.

ג.     סכום המזונות יהא  צמוד למדד יוקר המחיה שפורסם ביום15/7/2021  ויעודכן אחת לשישה  חודשים, ללא תשלומים למפרע וללא הפרשי מדד שליליים, עדכון ראשון  החל 15/12/2021.

ד.    בנוסף לדמי המזונות אני מחייבת את הנתבע במחצית  הוצאות ואגרות חינוך רגילות  וחריגות, לרבות : אגרות חינוך ,מעון, צהרון, סל תרבות ,תלבושת אחידה, ציוד בית ספר, רכישת ספרים, טיולים, אבחונים ,שיעורים פרטיים .

שיעורי עזר ואבחונים בהתאם להסכמת הצדדים ובהעדר הסכמה  (ככל שיידרש הקטין   בהמלצת גורם מקצועי ו/או פדגוגי מוסמך ).

ה.    אני מחייבת את הנתבע במחצית  עלות קייטנת קיץ בשני מחזורים ,ומחצית  עלות חוג   לשנה (בכפוף להשתתפות הקטין בפועל ).

ו.     אני מחייבת את הנתבע במחצית הוצאות בריאות חריגות של הקטין, אשר אינן מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתי (טיפולי שיניים, משקפיים וטיפולים פסיכולוגיים), בכפוף לתיאום בין הצדדים ובהעדר הסכמה, על פי המלצת רופא המשפחה או הגורם המטפל, והכול על פי קבלות.

ז.    דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקצבת הילדים המשולמת לה ע”י המל”ל .

ח.    כל מענק אשר מקבלת התובעת מהמוסד לביטוח לאומי  עבור הקטין בגין היותה אימא חד הורית  ,יקוזז מסכום הוצאות החינוך בתחילת כל שנת לימודים, וביתרת ההוצאות  יתחלקו הצדדים בחלקים שווים.

ט.    השתתפות הנתבע במחצית ההוצאות כמפורט לעיל, הינה בסכומים לאחר קיזוז ההנחות המגיעות בפועל.

י.     המזונות ישולמו עד הגיע הקטין  לגיל 18 שנים או עד לסיום כיתה י”ב לפי המאוחר. בתקופת השירות הצבאי  החובה, המזונות יופחתו ויעמדו  יהיו בשיעור של שליש.

יא.  סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הערות לפני סיום-

123. האישה עתרה בכתב תביעה לפסוק מזונות אישה, והאיש התנגד בכתב הגנתו לכך.

בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק מזונות אישה. האישה לא עמדה על טענתה זו בסיכומיה, והצדדים ממילא התגרשו ב29/1/2018 .

124. התובעת בסיכומיה בקשה לבטל את צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הקטין .

צו עיכוב היציאה ניתן  ביום 28/6/2017  לפי בקשת האב  במסגרת תיק 22261-06-17 ,והוארך בהתאם להסכמת הצדדים מיום 5/7/2017.

בהעדר הסכמה מטעם הצדדים, לא מצאתי בשלב זה להורות על ביטול  צו עיכוב היציאה נגד הקטין. צו העיכוב נועד להבטיח הסדרי השהות בין האב לבין הקטין.

על מבקש ביטול צו העיכוב, להגיש בקשה מפורטת ולפרט יעד הנסיעה, מטרת הנסיעה ותקופת הנסיעה; לאחר קבלת תגובת ההורה  השני ו/או  הבטחת או הפקדת ערבויות מתאימות להחזרת הקטין לארץ ,תינתן החלטה בהתאם.

 

125. לשיטת ב”כ התובעת ,הוא מייצג את התובעת מאז שנת 2017 במסגרת פרויקט “שכר מצווה” בכל תיקים, והתנהלות חסרת תום הלב של הנתבע גרמה להתמשכות ההליכים והוצאות  גבוהות לתובעת  , על כן הוא מבקש לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט שכ”ט עוד ומע”מ כחוק בכל התיקים. לא מצאתי לקבל טענות אלה. מדובר במספר תיקים שמתנהלים בפני בית המשפט מזה מספר שנים, אך לא מצאתי כי התנהלות מצד הנתבע דווקא היא שגרמה להמשך ההליכים , ואין לייחס לו חוסר תום לב  בהתנהלותו.

 

סוף דבר-

126. לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן :

א.        אני דוחה את התביעה לביטול הסכם ממון -תלה”מ 22321-06-17.

ב.        אני מקבלת באופן חלקי את התביעה הרכושית -תלה”מ 26419-07-17 כמפורט לעיל.

ג.         אני מקבלת את תביעת התובעת  למשמורת הקטין -תלה”מ 22300-07-17 ומורה

כמפורט בסעיף 105 לפסק הדין.

• אני מקבלת את תביעת האם למזונות הקטין כמפורט לעיל, ודוחה את התביעה למזונות האישה-תלה”מ-2261-06-17 ומורה כמפורט בסעיף 122 לפסק הדין .

 

126. לאור התוצאה אליה הגעתי כל צד יישא בהוצאותיו.

 

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור כל התיקים בכותרת.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  ב’ אלול תשפ”א, 10 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.