עו”ד נטלי בן שושן מייצגת את הפרקליטות בוועדות שחרורים של אסירים המבקשים ניכוי שליש. מדובר בפוסטמה ואין צורך בהרבה ידע שיפוטי. כל מה שהיא עושה כל הים זה אומרת “אני מתנגדת, האסיר לא עבר שיקום”. פעם כשאמרו ניקוי שליש מהמאסר, שליש באמת היה שליש ואנשים היו משתחררים. היום עם הדגש על הוכחה שהאסיר עבר “טיפול” בכלא, ועדות השחרורים האלה הפכו לזירות קרב מול הפרקליטות, כי לא משנה איזה טיפול תעשה בכלא, תמיד תבוא פוסטמה כמו נטלי בן שושן ותטען שהטיפול לא היה טוב, או לא היה מספיק.

כל זה נועד לספק פרנסה לכל מיני עובדות סוציאליות בכלא וכל מיני “מטפלים” זבל שיהיו מובטלים אם לא ימצאו להם עבודה כמשקמי אסירים בכלא. הבלוף הגדול הוא שתכניות השיקום האלה הן בלוף אחד גדול. העו”ס מרכזת במעגל מספר אסירים והם צריכים לספר לה כמה הם “מפנימים” וכמה הם “מצטערים” וש”לעולם לא אעשה זאת שוב”. כל האסירים מייעצים זה לזה מה להגיד בקבוצות האלה והעיקר שיוכלו להגיע לוועדת השליש עם אישור ש”עברו שיקום”.

זה שיקום חרטא, כי אלה ישיבות כפויות ומלאכותיות שנועדו אך ורק לעשות הצגה לעו”ס ולועדת השליש, ובאמת בכלא אי אפשר לעשות “טיפול” רציני. גם איכות המטפלים היא זבל שבזבלים.

במקרה דנן עורך דין ערבי ישראלי אשרף ג’סאר, הורשע בהונאת שני בנקים במצרים ביותר מ-20 מיליון שקל. כמו כן נקבע כי ג’סאר יפצה את הבנקים שהונה ב-800 אלף שקל. זה קרה ב 2013. הוא הורשע בהונאת שני בנקים מצריים – בנק אלעקארי אלמצרי אלערבי ובנק מצר, המצויים בבעלות ממשלת מצרים, בסכום של כ-21 מיליון שקל. בהיותו עורך דין המייצג את הבנקים, קיבל מהם ג’סאר סכומי כסף גבוהים, בטענה כי הם ישמשו אותו בתשלום אגרות עבור תביעות כספיות. זאת, בעוד שבפועל הוא הגיש בשמם תביעות לפסקי דין הצהרתיים, שסכום האגרה עבורן הוא מאות שקלים בלבד. את ההפרש שילשל ג’סאר לכיסו הפרטי. ג’סאר הורשע בכך שיצר מצג-שווא כלפי בנק אלעקארי, לפיו בכוונתו להגיש תביעה כספית בסך 78 מיליון דולר נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים לצורך טפול במימוש זכויותיו, ודרש מנציגי הבנק סך של כ-8.2 מיליון שקל עבור תשלום האגרה.

בפועל, הגיש ג’אסר תביעה בשם בנק אלעקארי למתן פסק דין הצהרתי כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ושילם סך של 954 שקל בלבד כאגרת משפט. לבנק מצר הציג הנאשם מצג-שווא, לפיו יגיש בשם הבנק לצורך מימוש זכויותיו תביעה כספית על סך כ-406 מיליון שקל, שאגרת משפט הבגינה הוא בסך של 2.5% מסכום התביעה. בפועל, הוא הגיש תביעה למחוזי בירושלים למתן פסק דין הצהרתי כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ושילם 975 שקל בלבד כאגרת משפט.

כמו שניתן לראות לא מדובר בהונאה מתוחכמת במיוחד ולא מדובר בהונאה סדרתית. העו”ד נקלע לסיטואציה של לקוחות תמימים מחו”ל שלא מבינים הרבה על החוק בישראל, הוא עבד עליהם והוציא מהם המון כסף. השאלה היא איזה טיפול צריך לעשות לו בכלא, כדי שהוא לא יעשה זאת שוב? הרי לשכת עורכי הדין שללה לו את הרישיון לצמיתות ולכן כעו”ד הוא לא יוכל יותר לשקר ללקוחות. גם עצם המעצר ופרסום שמו – כך שכל אחד יכול לקרוא עליו באיטנטרנט זה די והותר כדי למנוע האפשרות שהוא יצליח לרמות אנשים במידה וייצא לשחרור מוקדם.

העו”ד כבר ישב יותר משני שליש, ובוועדה הראשונה שלו הוא נדחה. בוועדה השניה עו”ד נטלי בן שושן טענה ש””טרם בשלה העת להורות על שחרורו. האסיר שולב כמעט שנתיים במסגרת מחלקת השיקום הכוללני הקבוצתי, אך עד היום לא שולב במחלקת טיפול פרטני”.

יצוין שההבדל הוא שבשיקום קבוצתי, קבוצת אסירים יוצאת לעבודה מחוץ לתחומי הכלא, בליווי סוהר. בשיקום הפרטני, האסיר יוצא לבד מתחומי הכלא למפעל וחוזר עצמאית ללא פיקוח.

על פי כתבה ב”פוסטה” “סנגוריו של האסיר הסבירו כי גם אם האסיר היה מבקש להשתלב בשיקום פרטני לאחר הוועדה הקודמת, הדבר לא היה אפשרי מאחר שתוכניות השיקום הופסקו עקב משבר הקורונה וסגירת בתי הסוהר. לכך השיבה נציגת המדינה עו”ד נטלי בן שושן כי “גם כאשר אסיר אינו נושא באשמה לכך שאינו משולב בטיפול – עדיין אין בכך כדי להפחית מחשיבות הטיפול לצורך הפחתת מסוכנותו”. זבל של עורכת דין כבר אמרנו????

עורכי הדין אלי כהן, רינת בנתורה וימימה אברמוביץ הציעו כי האסיר ייכנס להוסטל בטייבה במסגרת תוכנית שיקום פרטית, ואף רש”א הציגה לפני הוועדה תוכנית משופרת בפיקוחה, הכוללת איזוק אלקטרוני במשך שנה. נציגת הפרקליטות הוסיפה והעלתה כהנה וכהנה טענות על מידעים מודיעיניים שליליים.

עו”ד אלי כהן אמר לוועדה כי הפרקליטות ממחזרת טענות, המידעים ישנים, והאסיר מיצה את כל תוכניות הטיפול בכלא, אחרי שנתיים של עבודה במפעל. לפני הדיון הקודם בחודש פברואר, הוא סירב אמנם לעבור לאגף שיקום פרטני כי הגיע מועד ועדת השליש, ולאחר שהוועדה דחתה את בקשתו אי אפשר היה לשלב אותו כאמור בתוכנית המתקדמת עקב הקורונה. תוכנית רש”א לשיקום בקהילה תשלים את החסר, ומתאימה לצרכיו, אמר עו”ד כהן. “תקופת הזמן הזו, של הקורונה, קשה לאסירים פי כמה”, הדגיש, “תשעה חודשים הוא לא ראה את הילדים שלו, לא יצא לחופש, ולא מבקרים אותו. הוא עשה עבירות חמורות, מכה על חטא ולוקח אחריות”.

הוועדה החליטה הפעם בחיוב על קיצור המאסר למרות התנגדות המדינה. “לא מעט התלבטנו”, צוין בהחלטה, “הגענו למסקנה כי ניתן לתת לאסיר הזדמנות נוספת. מאז ההחלטה הקודמת הוא עשה כל שביכולתו כדי לקבל את הטיפול המיוחל בשיקום הפרטני, אך בשל צוק העיתים לא ניתן לקבל טיפול זה בין כתלי הכלא. בתוכנית רש”א קיים הטיפול הייעודי אותו לא יכול האסיר לקבל היום בכלא, ואנו סבורים כי יהא בו לתרום ולהשלים את החסר”.

מוסר ההשכל הוא שהגיע הזמן לנטרל את דרישת ה”שיקום” מוועדות השחרורים של השב”ס. לא משנה מה יעשה האסיר, תמיד תבוא לו פוסטמה כמו נטלי בן שושן שתטען שהטיםפול לא היה טוב וש”לא הופחתה המסוכנות”. השימוש במילה מסוכנות על כל אחד ואחד בוועדות הללו הוא אוטמטי, כולם מסוכנים לטענת הפרקליטות והפרקליטות תמיד מעוניינת להשאיר את כולם בכלא עד היום האחרון שנקצב להם. את הפרקליטות בכלל לא מענין שהמחוקק קבע שאחרי שני שליש, אם אין אירועים מיוחדים בכלא או מחוצה לו, האסיר אמור להשתחרר.

נציין שאבות גרושים רבים מופללים על ידי בתי המשפט ומורשעים על עבירות אלימות במשפחה שלא היו ולא נבראו רק על סמך הייללות של הגרושה התיאטרלית. לאלה אין בכלל סיכוי לעבור את ועדות השליש. הם נחשבים הכי מסוכנים שבעולם, פצצות מתקתקות והסיכוי שמישהו יתחשב בטיפולים שהם עברו הוא אפס. כפי שהסברנו אלו טיפולים ששווים לתחת: צריך לשבת שם לעשות פרצוף מסכן ולהגיד לעו”ס “אני נורא מצטער, אני הפנמתי, אני גבר אלים, עכשיו אני אדם חדש. תודה לך עו”ס יקרה שהצלחת לשנות אותי”.

מקורות:

https://9 שנות מאסר לעו”ד ישראלי שהורשע בהונאת שני בנקים מצריים – גלובס

https://N12 – מאסר לעורך דין שהונה בנקים מצריים – Mako

https://ועדת שחרורים: אסיר אינו אשם שמשבר הקורונה מונע שיקום פרטני