עו”ד שושנה גלס היא עורכת דין שעורכי דין רשלניים מקבלים כאשר הם חוטפים תביעות ונאלצים להפעיל את הביטוח שלהם.

זה מה שקרה לעו”ד יוסי נקר מיוקנעם שאותו שושנה גלס ייצגה, והפסידה.  נקר חטף 50,000 ש”ח פיצוי בגין לשון הרע ועוד 25,000 ש”ח הוצאות לטובת הזוג שתבע אותו, אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז.

יוסי נקר פרסם עליהם שהם הזמינו ילד אריתראי משירותי הרווחה כפרס על כתבות יח”צ ופרסומת שעשו למשרד הרווחה ולעמותת אור שלום שמשלמת כסף להורי האומנה.  אורלי וגיא עשו פרסומת לעו”ס דורית ליבנזון מאור שלום, וליבנזון סידרה להם ילד כושי לאומנה….

יוסי נקר – זה עו”ד או סוחר מארזים של  עמבה?

האם הייתם נותנים ליוסי נקר למכור קופסאות ובקבוקים  של עמבה בשוק הסחורות של יקנעם?  סביר להניח שלא….. אחרי שתקראו איך הוא נפל בתיק הזה ולא ידע לייצג את עצמו כמו שצריך.

גם אוזלת היד והאימפוטנטיות של שושנה גלס תרמו לעניין והתוצאה היא כישלון מחפיר ומביש לשניהם בשווי 75,000 ש”ח.  בסכום הזה יוסי נקר יכול היה לקנות 5,000 אריזות עמבה ולממן את צריכת העמבה שלו ל 10 שנים קדימה….

יוסי נקר מפרסם עצמו כעו”ד שמציל ילדים משירותי הרווחה, מאומנה, מרכזי חירום מעונות ואפילו אימוץ.  אולם הכישלונות שלו כל כך רבים ויש כל כך הרבה לקוחות לא מרוצים שעל מנת למשוך לקוחות הוא חייב לעשות לעצמו תעלולי פרסומת.  תעלול הפרסומת הזה עלה לו ביוקר.

ב 2016 יוסי נקר פתח חזית מול אורלי וגיא.  הוא התעצבן שהם עשו כתבות פרסומת לשירותי האומנה של משרד הרווחה, וכפרס על שירותיהם הזמינו לעצמם ילד שחור כדי לגדל אותו ולהציג עצמם כפעילים חברתיים מצפוניים שמצילים ילדים מעתיד חרא אצל ההורים שלהם.

כדי לספק את תיאבונם של אורלי וגיא, פקידת סעד לחוק נוער היתה צריכה לחטוף ילד מאימא שלו ואכן פקידת הסעד התלבשה על איזו אימא אריתראית וחטפה לה את הילד.  הילד נמסר כפרס לאורלי וגיא שיצאו בחגיגות האדרה עצמית שהם אנשים חברתיים ומצפוניים.

מי שבפועל הפעילה את כל החוטים לחטיפת הילד היתה דורית ליבנזון מעמותת האומנה אור שלום – אותה אחת שהתראיינה אצל אורלי וגיא.

בתמונה:  סוחרת הילדים דורית ליבנזון, עו”ס נאלחת

יוסי נקר רצה להוכיח את התביעות מאחורי תעמולת השקר של משרד הרווחה שכאילו מצילים ילדים אבל בעצם חוטפים אותם מההורים שלהם ולכן הוא פרסם פוסטים, וגם איתר את האמא האתיופית וייצג אותה נגד משרד הרווחה כדי להחזיר את הילד לאמא שלו.

באחד הפוסטים כתב “”פגשתי את האם שבאומנה אצל זוג המפורסמים והיא חתמה לי על יפוי כוח. יותר מאוחר אעלה סרטון.  מסתבר שאב ו/או אם האומנה אינם מאפשרים לאם לפגוש את בנה ביחידות במרכז הקשר. דבר שהוא לא מקובל לחלוטין. לא ברור לי איך נותנים להורי אומנה לשלוט במרכז הקשר. נותנים לאם לפגוש את בנה פעם בשבועיים למשך שעה אחת.”

שושנה גלס לא יודעת לייצג בלשון הרע – לא הביאה את הראיות למשפט 

אורלי וגיא תבעו את יוסי נקר, ויחד איתו תבעו עוד 5 גולשים שהזדהו עם הפעולות של יוסי נקר:  שלומית צפרי, נחמה דר, ועוד. במשפט היה מצופה מיוסי ושושנה גלס להביא את האמא האתיופית לעדות ולהגיש את כל הראיות מתיק הנוער על האופן בו פקידת הסעד חטפה את הילד, נענתה להזמנת הילד שקיבלה מאורלי וגיא, ואחר כך התמודדה עם התביעה של יוסי נקר להחזיר את הילד.

אבל שושנה גלס החליטה שלא להיכנס לנושא הזה, לא להזמין את האימא האתיופית, ולא להציג את כל הראיות מתיק החטיפה.  התוצאה:  כישלון מחפיר.

השופט רונן אילן כתב ש”מייד לאחר קבלת ייפוי הכוח החל הנתבע גם בפרסומים התוקפים אישית את התובעים. כך לא ניתן להימנע מהתהייה שמא יש קשר בין הייצוג לתוכן הפרסומים. שמא ההתקפה האישית על התובעים והצגתם בצורה כה נלעגת לא נועדה אלא לשרת את הנתבע בכובעו כפרקליט האם הביולוגית. מצב דברים זה מקשה עוד יותר על קבלת טענת הנתבע לפרסומים שעשה בתום לב”.

אמנם ברור שהשופט תופר פה תיק ליוסי נקר שכן אורלי וגיא תובעים על הפרסומים שלטענתם מלכעיגים אותם, ואינם תובעים על עצם העובדה שהוא ייצג את האמא האתיופית.  להיפך דווקא העובדה שהוא לקח על עצמו לייצג אותה בחינם מראה שהוא באמת האמין שאורלי וגיא חטפו ילד בהזמנה אישית ללקוחה שלו.

עוד כותב השופט ש”הנתבע מלין על כך שהתובעים לא הציגו את האישורים שניתנו להם באישורם כמשפחת אומנה, ברם לא על התובעים רבץ הנטל להוכיח טענה זו אלא על הנתבע. וכאשר זולת עדותו של הנתבע ועדותם של התובעים לא הוצגה כל עדות או ראיה אחרת בקשר עם הליכי אישור התובעים כמשפחת אומנה או בקשר עם העברת הילד דווקא לחזקת התובעים כמשפחת אומנה, הרי שלא הוצגה כל ראיה לביסוס טענה זו של הנתבע. ונוכח חומרת הטענה, נוכח חומרת הניסיון לייחס לתובעים ולשירותי הרווחה )שאינם צד להליך זה( מעשה קנוניה כה חמור, קנוניה להוצאת ילד מחזקת אמו הביולוגית ללא צידוק, ניתן היה לצפות לראיות של ממש לביסוס כזו טענה. וכאלו ראיות – איין”.

וגם “כך הביקורת שהטיח הנתבע בתובעים בכל הנוגע לאישורם כמשפחת אומנה, וכך גם הביקורת שהטיח הנתבע בתובעים בכל הנוגע להתנהלותם כמשפחת אומנה. החלק השני בפרסומים שבצע הנתבע כולל ביקורת על התנהגות התובעים כמשפחת אומנה, בעיקר בטענה שנכחו בעת מפגשי הילד עם האם הביולוגית בניגוד לכל נוהל רגיל ובניסיון למנוע קשר תקין בין הילד לאם הביולוגית. גם לטענה זו לא הביא הנתבע כל בסיס בראיות. במהלך חקירתה הנגדית של אורלי ניסה הנתבע להציג בפניה טענות שנטענו בהליכים אחרים ומהם משתמעת ביקורת על נוכחות התובעים במפגשים של האם הביולוגית עם הילד. הנתבע לא הציג כל הכרעה שיפוטית התומכת בטענה זו, ואף לא ראיה שתסתור את עדות אורלי לפיה אופן התנהלות המפגשים עם האם הביולוגית הייתה כולה, ראשית עד אחרית, לפי הנחיות רשויות הרווחה ודווקא בניסיון לחזק את הקשר של הילד לאם הביולוגית”.

למה שושנה גלס לא פעלה על מנת להשיג את הראיות החסרות?  ייתכן כי היא כן פעלה והשופט דחה את הבקשה לגילוי מסמכים בטענה ל”פגיעה בפרטיות” ואחר כך הפך את הקערה על פיה וטען ש”לא הובאו ראיות”.  הכל יכול להיות.  בישראל אי אפשר לסמוך על יושרה של השופטים ואי אפשר לסמוך על יושרה של עורכי דין, ולכן זו התוצאה.

להלן פסק הדין: