כל הכבוד לסנגורים יפית וייסבוך ובנצי קבלר על זיכוי מהמם בבית המשפט העליון לנאשמים חיים שלום ודביר גיורא. למעשה זו “אי הרשעה”, ולא זיכוי אבל זה אותו דבר.
מדובר בפרשה גדולה של שוחד במשרד הבריאות. מהנדסי מזון לקחו שוחד כדי לאשר יבוא לארץ של מוצרים כמו אבקות פרוטאין לספורטאים וגלידות. כאן מדובר ב 2 יבואני תוספי תזונה לספורטאים (אבקות פרוטאין) שנתנו לעובדות מדינה שוחד. הם נתנו במשך שנים ל 2 מהנדסות מזון “מתנות” של כרטיסי מתנה של כמה מאות שקלים פעמיים בשנה, ואחד גם נתן טיפולים במתנה ששווים 3,000 ש”ח. ניל הנדל לא אומר איזה טיפולים. הוא גם בכוונה לא נותן סכום סופי של כל השוחד היא הוא רוצה ליצור תמונה של עבירה פעוטה. תיכף נראה גם למה….
מקבלי השוחד במשרד הבריאות הם לריסה גופשטיין ומוסיה (משה) טוקר. בכיר נוסף במשרד הבריאות מרקוס גולדנברג גם נעצר בפרשה.
השופט ירון לוי הרשיע אותם וגזר עליהם כמה שעות עבודות ציבור, וקנס של 30,000 ש”ח. עונש קל. הם ערעורו לעליון על ההרשעה והשופט ניל הנדל ביטל את ההרשעה וקבע שתהיה בתיק אי הרשעה.
בתמונה: השופט ירון לוי שהרשיע במחוזי תל אביב
נשאלת השאלה מה פתאום ניל הנדל מגלה רחמנות כלפי עבריינים מורשעים? מדוע הוא סבור שצריך לבוא לקראתם ולא להרשיע אותם? התשובה מאוד פשוטה. ניל הנדל סבור שעובדי מדינה שמקבלים שוחד זה דבר מבורך, זה טוב וצריך להרבות בזה. הוא בכלל לא חושב שלשחד עובד מדינה זו עבירה פלילית. עובדי מדינה אצלו הם מעל הכל: קדושים של ממש, ואם אחת קיבלה כרטיסי מתנה במשך כמה שנים כדי לזרז את הייבוא והשניה הלכה למכון וקיבלה טיפול, אין שום דבר רע בזה, מבחינתו. ככה עובד ראש של שופט מושחת. ניל הנדל. אמריקקי בעליון.
זו הסיבה שיש פה אי הרשעה ולא בגלל כל סיבה אחרת.
זיכוי אי הרשעה כרטיסי מתנה לעובדות ציבור חיים שלום דביר גיוראתחת אותו מספר תיק היו עוד נאשמים שהם עובדי מדינה שלקחו שוחד בסכומים של כ 4,500. הנה עוד אחד, מר יורם מלבסקי – עובד מדינה שהואשם ב”תיווך לשוחד”. הוא טוען להגנתו שהאכיפה בררנית (והישווה את עצמו לראש הממשלה ביבי), שיש הגנה מן הצדק, ושהסכומים כל כך נמוכים שזה לא מצדיק משפט פלילי. השופט ירון לוי ענה לו שבישראל הפרקליטות מחליטה, והשופטים לא מתערבים בהחלטות של הפרקליטות.
יורם מלבסקי טען שבגלל שכמה נאשמים שהלכו לגישור אצל בני שגיא הצליחו להוריד את סעיף האישום משוחד להפרת אמונים, הרי שבגלל שהשוחד נעלם, אי אפשר להעמיד אותו לדין בתיווך לשוחד. חייבים לציין שהטענה יפה מאוד ונכונה, אבל זה לא עזר.
על זה ענה ירון לוי ש”אי התאמות בין הכרעות דין יתכנו במערכת המנהלת משפטים נפרדים נגד נאשמים באותה פרשה ולעיתים לא יהיה מנוס מתוצאה זו. במצב דברים זה, על בית המשפט לבחון בהתאם למבחן הסתירה המהותית האם אי ההתאמות יכולות לדור בכפיפה זו עם זו, במובן המהותי-ענייני. יוטעם כי סתירה מהותית תתקיים רק במקרים שבהם הכרעות הדין מבוססות על אותה מסכת עובדתית וראייתית. כאשר אין מדובר באותה מסכת עובדתית או ראייתית – למשל, מאחר והכרעת הדין מבוססת על הסכמת הצדדים במסגרת הסדר טיעון – הרי ששאלת הסתירה בין הכרעות הדין כלל אינה מתעוררת”.
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ת”פ 58477-09-19
לפני כבוד ה שופט ירון לוי
המבקש (נאשם 5) יורם מלבסקי ע”י ב”כ עו”ד יהודה רסלר
נגד
המשיבה מדינת ישראל
החלטה
הבקשה
בקשת הנאשם 5 (להלן: “המבקש”) לביטול כתב האישום מטעמי אכיפה בררנית והגנה מן הצדק מכוח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 (להלן: “החסד”פ”) וכן “זוטי דברים”, מכוח סעיף 34יז לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”).
הרקע
כתב האישום
ביום 19.2.18 הוגש נגש המבקש – ביחד עם נאשמים נוספים העוסקים בהיבטים שונים של ייבוא מזון או ייעוץ ליבואני מזון (להלן: “הנותנים”) – כתב אישום המייחס לו עבירות תיווך לשוחד לפי סעיף 295(א) לחוק העונשין, לעובדים בשירות המזון הארצי (להלן: “שירות המזון”).
מכתב האישום עולה שבתמורה למתן השוחד, קידמו עובדי שירות המזון את בקשות הנאשמים, ובין היתר מתן עדיפות לטיפול בבקשות שהגיש המבקש.
עובדות כתב האישום תוארו בהרחבה בהחלטות קודמות של בית המשפט (מתאריכים 8.7.19 ו-12.9.19) ואיך צורך לחזור עליהן.
ההליכים
לבקשת חלק מהנאשמים להפריד את הדיון בעניינם, הורה בית המשפט, בהחלטתו מיום 12.9.19, על הפרדת הדיון בעניינם של 11 הנאשמים בכתב האישום המקורי ל-3 קבוצות. בהתאם להחלטה, הגישה המאשימה 3 כתבי אישום מתוקנים, כך שהדיון בעניינו של המבקש יתנהל במאוחד עם 4 נאשמים נוספים ויופרד מעניינם של יתר הנאשמים.
ביום 4.2.20 הודו ארבעת הנאשמים הנוספים והורשעו – במסגרת הסדר טיעון, לאחר הליך גישור בפני כב’ השופט בני שגיא – בעובדות כתבי אישום מתוקנים והדיון בעניינם הופרד.
במקביל להגשת כתב האישום המקורי (נגד “הנותנים”) הוגש כתב אישום נגד 7 עובדי שירות המזון (להלן: “הלוקחים”). בכתב אישום זה, שנדון בפני מותב אחר, יוחסה לעובדי שירות המזון לקיחת טובות הנאה מ”הנותנים” – 11 הנאשמים בכתב האישום המקורי.
במהלך חודש נובמבר 2019 הגיעה המשיבה – בעקבות הליך גישור בפני כב’ השופט בני שגיא – להסדר טיעון עם 6 מתוך 7 “לוקחים”, במסגרתו הודו בעובדות כתב אישום מתוקן והורשעו. עניינה של “הלוקחת” השביעית, שכפרה במיוחס לה, ממשיך להתנהל בפני המותב האחר.
טענות המבקש
ב”כ המבקש, עו”ד יהודה רסלר, העלה שורה של טענות, שהמרכזית בהן היא אכיפה בררנית. לטענתו, האכיפה הבררנית מהווה פגיעה בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית והיא מתבטאת בשני מישורים.
במישור הראשון, אי העמדתו לדין של ראש הממשלה בגין קבלת שוחד בפרשה המכונה “תיק 1000″, אי העמדתם לדין של ארנון מילצ’ן וג’יימס פאקר, בגין מתן שוחד לראש הממשלה, ואי העמדתה של מזכירתו של ארנון מילצ’ן, הדס קליין, בגין תיווך לשוחד בין מילצ’ן לראש הממשלה.
במישור השני, מתבטאת הפגיעה בסתירות מהותיות בין העבירות והעובדות המיוחסות למבקש בכתב האישום התלוי ועומד נגדו ובין העובדות והעבירות בכתבי האישום המתוקנים שבהם הודו והורשעו שאר הנאשמים. זאת, הגם שלמבקש ולאחרים מיוחסת נטילת חלק בפרשיה עובדתית אחת, במסגרת אירועים משותפים. לטענת המבקש תיקון כתבי האישום בעניינם של הנאשמים הנוספים בפרשה – כתוצאה מהסדרי הטיעון – יצר עיוות באיזון שבעבירת תיווך לשוחד בה מואשם המבקש.
להלן יידונו טענות המבקש כסדרן.
אכיפה בררנית בהשוואה ל”תיק 1000″ של ראש הממשלה
לטענת המבקש, חמורים ורבים הם המעשים בכתב האישום התלוי ועומד נגד ראש הממשלה בהשוואה לכתב האישום בעניינו של המבקש ולמרות זאת, הראשון הועמד לדין בגין עבירה של מרמה והפרת אמונים לעומת המבקש שהועמד לדין בגין עבירה חמורה יותר של תיווך לשוחד. בנוסף, שני נותני השוחד בתיק ראש הממשלה (מילצ’ן ופאקר) והמתווכת לשוחד (הדס קליין) לא הועמדו כלל לדין, על אף שמדובר בשווי מתנות העומד על 477,973 ₪, לעומת סכום של 4,500 ₪ המיוחס למבקש.
ע”פ הטענה, הפגיעה במבקש בולטת גם כשמשווים את נסיבות המתת: מילצ’ן נתן לראש הממשלה מתת בסתר ובאופן רציף, בעקבות דרישה מראש הממשלה, לעומת זאת המתת הנטען שהעביר המבקש ל”לוקחים”, ניתן בנסיבות פחות חמורות ובערבי חג.
ב”כ המבקש הוסיף כי עצם העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה לא הגיש כתב אישום אך בשל “ספק משפטי”, כאשר מדובר באיש ציבור, מצביע על כך שמדובר באכיפה בררנית ובשיקול דעת לקוי מצידו. על פי הטענה, על היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום ותפקיד בית המשפט הוא להכריע בהיבט המשפטי.
עוד טען הסנגור כי יש בתוספת טענותיו ביחס לאכיפה בררנית כדי להטות את הכף לטובת שינוי החלטת בית המשפט, מיום 8.7.19 לפיה נדחתה, באותו שלב, בקשת נאשם 1 לביטול כתב האישום בעילה של הגנה מן הצדק.
אכיפה בררנית בהשוואה ליתר הנאשמים בתיק
לטענת ב”כ המבקש, לא ניתן לייחס למבקש עבירה של תיווך לשוחד, ללא נותן שוחד. על פי הטענה, כדי שפלוני יהיה מתווך לשוחד הוא צריך ליצור קשר בין שניים או לפחות אחד מהם – הנותן – זאת בהתאם להוראת סעיף 295 לחוק העונשין.
לטענת הסנגור, הסתירות שנוצרו בין כתב האישום בעניינו של המבקש, לבין כתבי האישום המתוקנים במסגרת הסדרי טיעון בעניינם של המעורבים האחרים בפרשה, מתבטאות בייחוס סעיפי עבירה שונים, שלפי הטענה, החלק המיוחס להם במעשים דומה לחלק המיוחס למבקש.
במסגרת הסדרי הטיעון אליהם הגיעו נאשמים אחרים בפרשה, הומרו עבירות מתן השוחד ולקיחת השוחד לעבירות של הפרת אמונים, סיוע להפרת אמונים וקשר למעשים אחרים כאשר העובדות נותרו בעינן ולמרות זאת, עבירת התיווך לשוחד המיוחסת למבקש, נותרה על כנה. לדעת הסנגור, מדובר באותה תשתית ראייתית, מאחר ומדובר באותו כתב אישום, ולכן שינוי סעיף העבירה רק בעניינו של צד אחד, ולא באופן הדדי, גם בעניינו של המבקש, מהווה פגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות המשפטית.
“זוטי דברים”
בנוסף טען הסנגור כי מדובר ב”זוטי דברים” והפנה את ביהמ”ש לחוק שירות הציבור (מתנות), תש”ם-1979, המוציא מתחולתו מתנה קטנת ערך וסבירה לעובד ציבור (סעיף 2(ב)(1)). לטענתו, מתנה בהיקף של 250 ₪ היא סבירה לפי הנהוג בנסיבות העניין. עוד הפנה ב”כ המבקש לתקש”יר פרק 42 שעניינו מתנה “קטנת ערך”, מתנה שאינה עולה בערכה על שווה ערך ל-300 ₪, למעט מתנה הניתנת בכסף. על פי הטענה, המבקש לא העביר מתנה אחת שערכה עולה על 300 ₪, ועל כן מדובר בזוטי דברים.
תגובת המשיבה
ב”כ המשיבה, עו”ד טל פרג’ון ועו”ד ליאור אחרק, עתרו לדחיית הבקשה על הסף.
לטענתם, ההחלטה בתיקי ראש הממשלה מבוססת על ניתוח ראייתי פרטני בתיק, ואינה משליכה על ענייננו. על פי הטענה, החלטה בתיק אחד, חשוב ככל שיהיה, אינה מלמדת על אכיפה בררנית, ומכל מקום, רשויות האכיפה נוהגות להעמיד לדין עברייני שחיתות בנסיבות דומות למבקש.
עוד טענו ב”כ המשיבה כי הטענות שהוצגו בבקשה אינן מרימות את הנטל הראשוני להוכיח חשד לאכיפה בררנית – נטל המוטל על הטוען לאכיפה בררנית – ועל כן יש לדחותה על הסף.
אשר לטענת אכיפה בררנית כתוצאה מהסדרי הטיעון, לטענת ב”כ המשיבה, מבחן הסתירה המהותית והחשש מדיבור בית המשפט בשני קולות, אינם רלוונטיים כאשר מדובר בתיקון כתבי אישום במסגרת הסדר טיעון. לפי הטענה, התיקונים בכתבי האישום של “הלוקחים” הם תולדה של הסכמות שהבשילו להסדרי טיעון פרטניים, בהתבסס על מתווה שנוצר בהליך גישור. ממילא התיקונים בכתבי האישום לא יצרו סתירה מהותית בינם לבין כתב האישום בעניינו של המבקש, אלא שיקפו הקלות מקובלות וסבירות במסגרת הסדר טיעון. עוד הוסיפו ב”כ המשיבה כי אין מדובר באותה תשתית ראייתית ולכן אין אנו נכנסים כלל בשעריו של מבחן הסתירה המהותית.
באשר לטענת זוטי דברים, הציגו ב”כ המשיבה שורה של פסקי דין בהם הוגשו כתבי אישום בעבירות שוחד בסכומים נמוכים יחסית ובכך, לטענתם, נשללת הטענה, לפיה כתבי אישום בגין סכומי שוחד נמוכים אינם מוגשים לבית המשפט.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חומר הראיות שהגיש המבקש ואת הפסיקה הרלוונטית, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.
להלן טעמיי.
המסגרת הנורמטיבית
אכיפה בררנית
כאשר מועלית טענה בדבר אכיפה בררנית, על הצד המעלה טענה זו לעמוד במבחנים המנחים על פי הלכת בורוביץ ולהראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול כגון שרירות או שיקולים זרים. (ראה: ע”פ 6328/12 מדינת ישראל נ’ פולדי פרץ (10.9.13), ע”פ 4855/02 מדינת ישראל נ’ ד”ר איתמר בורוביץ (31.3.05) (להלן: ” הלכת בורוביץ”)).
“לשם העלאת טענה בדבר ‘הגנה מן הצדק’, הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, יהיה על הטוען להראות, בראש ובראשונה כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהא על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים. מטבע הדברים מדובר בשני שלבים השלובים זה בזה, ואשר רב המשותף להם. הנטל להוכיחם, שאיננו פשוט כלל וכלל, מוטל על הנאשם, באשר הפרקליטות, ככל רשות מינהלית, נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין” (פס’ 37 לפסק דינו של השופט ג’ובראן, ע”פ 3215/07 פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.8.08)).
אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון בפני החוק. ואולם, לא כל אכיפה חלקית, “סלקטיבית” או מדגמית היא אכיפה פסולה שיסודה באפליה.
טענת נאשם 1 לקיומה של אכיפה בררנית המצדיקה לטענתו מחיקת עבירת התיווך לשוחד שיוחסו לו בכתב האישום, אשר אליה הצטרף המבקש, נדונה בהרחבה בהחלטת בית המשפט מיום 8.7.19, ונדחתה. לא מצאתי שיש באיזו מטענות הסנגור במסגרת בקשה זו, או בחומר הראיות שהוגש במסגרתה (כתבי האישום המתוקנים במסגרת הסדרי הטיעון והסבר היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום בתיק 1000), כדי להצדיק שינוי ההחלטה.
“דיבור בשני קולות”
הכלל המכונה “דיבור בשני קולות” נועד למנוע סתירה בין פסקי דין הדנים באותה פרשה עובדתית (דנ”פ 4971/02 זגורי נ’ מדינת ישראל (21.4.2004) (להלן: ” עניין זגורי”)). הרציונל העומד בבסיס הכלל הוא מניעת תוצאה בלתי צודקת, המעוררת תחושת אי אמון במערכת המשפט והצדק (ע”פ 3427/91 אבו סאלח נ’ מדינת ישראל (16), 12.8.1993). תכלית הכלל היא למנוע סתירה מהותית בין פסקי הדין והוא חל רק כאשר תוצאה אחת משמיטה את הקרקע מתחת לתוצאה האחרת:
“לא בכל מקרה שבו קיימת שונוּת או אי התאמה בין ההכרעות המתקבלות בעניינם של שותפים לדבר עבירה מתעורר הקושי של דיבור של בית המשפט בשני קולות. קושי זה מתעורר אך ורק במקרים שבהם הכרעותיו של בית המשפט כוללות ממצאים עובדתיים הסותרים חזיתית זה את זה, באופן שאינו ניתן ליישוב” (ע”פ 1872/16 דז’לדטי נ’ מדינת ישראל (18.5.2017), פסקה 49).
אי התאמות בין הכרעות דין יתכנו במערכת המנהלת משפטים נפרדים נגד נאשמים באותה פרשה ולעיתים לא יהיה מנוס מתוצאה זו. במצב דברים זה, על בית המשפט לבחון בהתאם למבחן הסתירה המהותית האם אי ההתאמות יכולות לדור בכפיפה זו עם זו, במובן המהותי-ענייני. יוטעם כי סתירה מהותית תתקיים רק במקרים שבהם הכרעות הדין מבוססות על אותה מסכת עובדתית וראייתית. כאשר אין מדובר באותה מסכת עובדתית או ראייתית – למשל, מאחר והכרעת הדין מבוססת על הסכמת הצדדים במסגרת הסדר טיעון – הרי ששאלת הסתירה בין הכרעות הדין כלל אינה מתעוררת:
“ההתערבות בפסיקה סותרת תיעשה במשורה ולא בכל מצב של אי-התאמה. כך למשל בית המשפט לא ייטה להתערב במצב שבו אי-ההתאמה עשויה לנבוע מדיני הראיות או מסדרי הדין, או כאשר הובאו ראיות שונות במשפטיהם של שני הנאשמים, המביאות לקיום תשתית ראייתית עצמאית כלפי אחד לעומת היעדר ראיות מספיקות בנוגע לאחר … הוא הדין במצב שבו חלק מן הראיות קבילות כלפי האחד ואינן קבילות כלפי האחר … כך הוא גם כאשר זיכויו של האחר נשען על הסכם עד מדינה או על הסדר טיעון שנקשרו עמו. מכאן כי כאשר ההבדל בין תוצאות שני המשפטים נשען על שוני בחומר הראיות שהונח לפני שתי ערכאות השיפוט, אין מתעוררת בדרך כלל סתירה בין ההכרעות, המחייבת התאמה. מנגד, קיום קביעות סותרות בשני פסקי דין המבוססות על אותן ראיות עצמן, עשוי להיות בגדר ‘דיבור בשני קולות’ שרצוי להימנע ממנו.
((ע”פ 4391/03 אבו ריא נ’ מדינת ישראל (13.12.2005) (להלן: ” עניין אבו ריא”). ראו גם: ע”פ 8899/06 ארמין נ’ מדינת ישראל (29.7.2007); ע”פ 8250/06 פוטומקה נ’ מדינת ישראל (6.11.2008); ע”פ 2314/07 יוסף חאלדי נ’ מדינת ישראל (26.1.2009); ע”פ 6365/12 פלוני נ’ מדינת ישראל (9.10.2013); ע”פ 4205/14 נחום בן יצחק נ’ מדינת ישראל (29.51.2016)).
בענייננו, מקור אי ההתאמות, בין כתב האישום שתלוי ועומד נגד המבקש, לבין כתבי האישום האחרים שתוקנו במסגרת הסדרי הטיעון, מצוי בהסכמת הצדדים, במסגרת מתחם שיקול הדעת הנתון לתביעה (ראו, למשל, ע”פ 1958/98 פלוני נ’ מדינת ישראל (25.12.2002), פסקה 5). וודאי שלא ניתן לטעון כי הכרעות הדין שניתנו בעניינם, בעקבות הסדרי הטיעון, מבוססות על אותה מסכת עובדתית-ראייתית כבעניינו של המבקש. חשוב להדגיש בהקשר זה כי ההליך המשפטי בעניינו של המבקש נמצא בהליכים מקדמיים, המבקש טרם השיב לכתב האישום וממילא לא הוחל בשמיעת הראיות.
שינוי הוראות החיקוק שיוחסו ל”לוקחים” ול”נותנים” באישומים הכוללים את המבקש – בכתבי האישום שתוקנו במסגרת הסדרי הטיעון – מצויים במסגרת מתחם שיקול הדעת הנתון לתביעה, כמתחייב מטבעו של מוסד הסדרי הטיעון.
החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את נותני טובות ההנאה והמתווכת ב”תיק 1000″
החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את ארנון מילצ’ן, ג’יימס פאקר והדס קליין, בגין טובות הנאה לראש הממשלה, נסמכה על מסקנתו כי חומר הראיות שנאסף אינו מבסס סיכוי סביר להרשעת ראש הממשלה בעבירת שוחד. לאור האמור, ומשההחלטה מבוססת על קשיים ראייתיים, הרי שאין בה כדי לסייע לטענה של אכיפה בררנית פסולה בעניינו של המבקש.
יתרה מכך, ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות היועץ המשפטי לממשלה בהגשת כתבי אישום מקומה בפני בג”צ ולא בפני הערכאה הדיונית שאליה מוגש כתב האישום (ראה בג”צ 5699/07 פלונית א’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה (26.2.2008)).
“זוטי דברים”
העבירות המיוחסות למבקש הן, למרבית הצער, שכיחות ונפוצות. בתי משפט מרבים לדון בעבירות שוחד בנסיבות חמורות פחות משמעותית כפי שעולה, למשל, מהדוגמאות שפורטו בתגובת המשיבה מיום 10.2.20 (ראו סעיף 14 לתגובה) כך, באחד מפסקי הדין נדחה הערעור לגבי הרשעה, בשתי עבירות תיווך לשוחד, בסכומים של 350 ₪ ובהזדמנות אחרת, מתת בשווי כסף דוגמת בקבוקי בושם וחבילת סיגריות, בשווי כולל של 1000-700 ₪ (ע”פ 8489/11 עבידו נ’ מדינת ישראל (19/4/12)). בתיק נוסף הורשע אדם בעבירת תיווך לשוחד ומתן שוחד לשוטר בסך של 1,500 ₪, בתמורה לסגירת תיק משטרתי. הודגש כי עבירות השוחד פוגעות בשלטון החוק ובכלל הציבור ועלולות אף לגרום לסיכון של ממש (ת”פ 37590-05-15 מדינת ישראל נ’ אסייג (20/10/15)). בנוסף ראו דוגמאות שפורטו בהחלטת בית המשפט מיום 29.12.19 (ראו סעיף 13 להחלטה). כך למשך, הורשע נאשם ששימש בוחן רישוי , והעביר רכב מבחן שנתי, למרות שהיו בו ליקויי בטיחות, תמורת 250 ₪ (ת”פ (שלום באר שבע) 11639-03-16 מדינת ישראל נ’ אטינגר (16/5/2016)).
סוף דבר
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
המבקש ייערך למענה מפורט ולדיון מקדמי לפי סעיף 144 לחסד”פ, במועד שייקבע.
המזכירות תשלח ההחלטה לב”כ הצדדים.
ניתנה היום, י”ט אדר תש”פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
והנה גזר הדין של יורם מלבסקי
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ת”פ 58477-09-19
לפני כבוד השופט ירון לוי
המאשימה: מדינת ישראל
ע”י עו”ד אלעד אשכנזי, עו”ד ליאור אחרק ועו”ד טל פרג’ון
נגד
הנאשם 5: יורם מלבסקי, ת”ז XXXXXX189
ע”י ב”כ עו”ד יהודה רסלר
גזר דין
(נאשם 5)
פתח דבר
הנאשם 5, יורם מלבסקי, הורשע על יסוד הודאתו – במסגרת הסדר טיעון – בשתי עבירות של הפרת אמונים לפי סעיף 284 בצירוף סעיף 34ב’ לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: “החוק”) ועבירת קשירת קשר למעשים אחרים לפי סעיף 500(7) לחוק.
הנאשם הודה בכך שהעביר במספר הזדמנויות, משך שנים ספורות, טובות הנאה, לשתי מהנדסות מזון בשירות המזון הארצי, בשווי אלפי ₪, בעד פעולות הקשורות בתפקידן, כאשר היה מודע לניגוד העניינים בו נמצאות מהנדסות המזון; ובכך שקיבל מיבואן סך 500 ₪ במזומן לצורך רכישת מתנה לאחת ממהנדסות המזון.
ההליכים
ביום 19.12.2018 הוגש נגד הנאשם – ביחד עם 10 נאשמים נוספים העוסקים בהיבטים שונים של ייבוא מזון או ייעוץ ליבואני מזון – כתב אישום המייחס להם עבירות של מתן שוחד לעובדים בשירות המזון הארצי (ת”פ 44812-12-18 מדינת ישראל נ’ ניניו ואח’) (להלן: “שירות המזון”).
ביום 12.9.2019 הורה בית המשפט על הפרדת הדיון בעניינו של הנאשם, ביחד עם 4 נאשמים נוספים. בהתאם להחלטה, הוגש כתב אישום מתוקן נגד 5 נאשמים, וביניהם הנאשם.
העונשים שהושתו על יתר הנאשמים בפרשה שעניינם הסתיים במסגרת כתב האישום בתיק זה, הם:
נאשם 1 – 3 חודשי מאסר מותנ ים, קנס בסך 30,000 ₪ וצו מבחן לשנה;
נאשם 2 – 2 חודשי מאסר מותנים, קנס בסך 25,000 ₪ ו-300 שעות שירות לטובת הציבור;
נאשם 3 – 6 חודשי מאסר מותנים, קנס בסך 20,000 ₪ ו-200 שעות שירות לטובת הציבור;
עניינו של נאשם 4 נקבע למועד אחר.
העובדות
ואלה העובדות בהן הודה והורשע הנאשם:
חלק כללי
שירות המזון הוא גוף במשרד הבריאות המשמש כסמכות העליונה לקביעת הנחיות בענייני המזון במדינת ישראל, בין היתר, מופקד על פיקוח המזון המיוצר בישראל ומיובא אליה.
חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע”ו-2015 (להלן: “חוק המזון”), נועד להסדיר את אחריותם של יבואני ויצרני המזון בארץ וכן את הפיקוח על ייצור המזון ויבואו. כמו כן, קובע חוק המזון הסדרים מחמירים לייבוא מזון שהוגדר כ”מזון רגיש” – המחייב אישורים מקדימים, בדיקות ניירת ודגימות מעבדה בתדירות גבוהה יותר מזו של ייבוא מזון רגיל (להלן: “אישורי הייבוא”).
הבקשות לאישורי הייבוא מוגשות למהנדסי מזון במחלקת הייבוא – האחראית על מתן והארכת אישורי ייבוא מקדים למזון רגיש – ואלה אחראים על ביצוע בדיקות המזון ובחינת המסמכים הנוגעים למוצר המיובא, בין היתר, תנאי ייצורו ובדיקות מעבדה של הרכבו בארץ הייצור ובישראל, במטרה להבטיח שהמוצר איננו מסכן את הציבור. למהנדסים שיקול דעת רחב בקביעת עיתוי וכמות הבדיקות ובדרישות הניירת הנלוות לאישורים.
החל משנת 1990 ועד שנת 2018, עסק גיורא דביר (להלן: “דביר”), המשמש כמנכ”ל חברת “א. דגן מערכות בריאות בע”מ” (להלן: “דגן”), במתן טיפולים רפואיים ובין היתר, כירופרקטיקה, הומאופתיה ורפלקסולוגיה וכן בייבוא תוספי תזונה, המוגדרים כמזון רגיש.
החל משנת 2013 ועד שנת 2018, הועסק חיים שלום (להלן: “שלום”) במחלקת הייבוא בחברת מרשל מוצרי טבע בע”מ (להלן: “מרשל”) העוסקת בין היתר בייבוא תוספי תזונה, לרבות מוצרים המוכרזים כמזון רגיש.
במהלך שנת 2017, עסק מוסא מסרואה (להלן: “מסרואה”) בייבוא גלידות, לרבות מוצרים המוכרזים כמזון רגיש.
החל משנת 1989 ועד ליום 25.10.17, מועד פתיחת החקירה הגלויה בענייננו, עסק הנאשם במתן שירותי ייעוץ וטיפול בייבוא עבור יבואנים אל מול שירות המזון.
בתקופה הרלוונטית, שכרו דביר ושלום את שירותיו של הנאשם, זאת מתוקף תפקידם, והעבירו לידיו את בקשות הייבוא של דגן ומרשל. בדומה, פעל מסרואה מול הנאשם, על מנת שזה יעזור לו מול שירות המזון בקשר לאישורי ייבוא הגלידות.
במסגרת עיסוקו, נהג הנאשם להגיע לעיתים תכופות למשרדי שירות המזון לצורך הגשת בקשות לאישורי ייבוא של לקוחותיו וקידום קבלתם.
החל משנת 1997 ועד סוף התקופה הרלוונטית, עבדה לריסה גופשטיין (להלן: “גופשטיין”) כמהנדסת מזון במחלקת הייבוא בשירות המזון. במסגרת תפקידה עסקה במתן אישורי ייבוא מזון, היתה אחראית על ביצוע בדיקות מקצועיות למזון רגיש המיובא לישראל ובחינת מסמכים הנוגעים למוצר, בין היתר לגלידות וממתקים ללא סוכר וללא גלוטן. כמו כן, היתה חברה במספר וועדות בין משרדיות בתחום המזון.
החל משנת 2005 ועד ליום 19.9.17, עבדה ילנה לבינסקי (להלן: “לבינסקי”) כמהנדסת מזון במחלקת הייבוא בשירות המזון. במסגרת תפקידה עסקה במתן אישורי ייבוא מזון, היתה אחראית על ביצוע בדיקות מקצועיות למזון רגיש המיובא לישראל ובחינת מסמכים הנוגעים למוצר, בין היתר לתוספי תזונה. כמו כן, היתה חברה בצוות פיקוח ארצי על תוספי תזונה.
אישום ראשון – הפרת אמונים בקשר ליחסים עם גופשטיין ולבינסקי
הפרת אמונים בצוותא עם גופשטיין
במהלך התקופה הרלוונטית הכיר דביר את גופשטיין דרך הנאשם, ונפגש עמה במסגרת פרטית.
החל משנת 2014 ועד סוף התקופה הרלוונטית, במשך כשלוש שנים, בסמיכות לחגי פסח וראש השנה, העביר הנאשם כרטיסי מתנה בסך 250 ₪, אותם קיבל מדביר, לידי גופשטיין.
ערך טובות ההנאה שנתן הנאשם לגופשטיין בשם דביר הסתכם בכ -1,500 ₪.
בין השנים 2017-2014, במשך כארבע שנים, בסמיכות לחגי פסח וראש השנה, העביר הנאשם כרטיסי מתנה בסך 300 ₪, אותם קיבל משלום, לידי גופשטיין.
ערך טובות ההנאה שנתן הנאשם לגופשטיין בשם שלום הסתכם בכ-2,400 ₪.
במקביל להעברת טובות ההנאה לגופשטיין, המשיך הנאשם להגיש בשמם של דביר ושלום בקשות לגופשטיין לצורך קבלת אישורי ייבוא, וכן המשיכה גופשטיין לטפל בבקשות אלה, כל זה כאשר השניים מודעים לניגוד העניינים בה מצויה גופשטיין.
הפרת אמונים בצוותא עם לבינסקי
במהלך התקופה הרלוונטית התוודע דביר ללבינסקי באמצעות הנאשם.
החל משנת 2014 ועד סוף התקופה הרלוונטית, במשך כארבע שנים, בסמיכות לחגי פסח וראש השנה, העביר הנאשם כרטיסי מתנה טעונים בסך 250 ₪, אותם קיבל מדביר, לידי לבינסקי.
ערך טובות ההנאה שנתן הנאשם ללבינסקי בשם דביר הסתכם בכ-2,000 ₪.
בין השנים 2017-2014, במשך כארבע שנים, בסמיכות לחגי פסח וראש השנה, העביר הנאשם כרטיס מתנה טעון בסך 150 ₪, אותו קיבל משלום, לידי לבינסקי.
ערך טובות ההנאה שנתן הנאשם ללבינסקי בשם שלום הסתכם בכ-1,200 ₪.
במקביל להעברת טובות ההנאה ללבינסקי, המשיך הנאשם להגיש בשמם של דביר ושלום בקשות ללבינסקי לצורך קבלת אישורי ייבוא, וכן לבינסקי המשיכה לטפל בבקשות אלה, כל זה כאשר השניים מודעים לניגוד העניינים בה מצויה לבינסקי.
אישום שני – קשירת קשר להשיג מטרה אסורה עם מסרואה
בחודש ינואר 2017, הגיש מסרואה בקשה לאישור ייבוא גלידות מטורקיה שטופלה ע”י גופשטיין במסגרת תפקידה. לאחר מספר חודשים בהם אופן הטיפול בבקשה לא היה לשביעות רצונו, שכר מסרואה עורכת דין שתפעל לזירוז וקידום אישור הייבוא, מעשה שהכעיס את גופשטיין.
בסמיכות לחג הפסח בשנת 2017, במועד שאינו ידוע למאשימה, פנה מסרואה לנאשם וביקש לשכור את שירותיו כיועץ מזון, זאת לאחר שלא היה מרוצה מיועצי המזון שייצגו אותו עד אותה העת. במעמד זה סיפר מסרואה לנאשם על שכירת שירותיה של עורכת הדין על ידו וכעסה של גופשטיין בעקבות כך.
בתגובה לדבריו של מסרואה, התקשר הנאשם לגופשטיין – בנוכחותו של מסרואה – וזו טענה שהתעצבנה על הפנייה לעורכת הדין.
בסיום השיחה הציע הנאשם כי מסרואה ועורכת הדין יתנצלו בפני גופשטיין, ובהמשך לכך, מסרואה נתן לנאשם 500 ₪ במזומן על מנת שהנאשם יקנה לגופשטיין בקבוק משקה אלכוהולי.
הסדר הטיעון
במסגרת ההסדר הוסכם כי ב”כ הצדדים יעתרו במשותף להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות;
קנס בסך 30,000 ₪;
מאסר מותנה.
דיון והכרעה
בית המשפט איננו צד להסדר טיעון, ובבואו לבחון האם לכבדו, עליו לעמוד על היחס בין טובת ההנאה הצומחת לנאשם כתוצאה מהסדר הטיעון לעניין העונש, ובין האינטרס הציבורי. המבחן איננו מבחן הלימה אלא מבחן איזון (ראו: ע”פ 2021/17 מצגר נ’ מדינת ישראל [30.4.17], ע”פ 1958/98 פלוני נ’ מדינת ישראל פ”ד נז(1) 577 (1998)).
לאחר שבחנתי את מהות העבירות, נסיבותיהן, ראיות ההגנה לעונש (נ/7) וטיעוני ב”כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הסדר הטיעון אינו חורג ממתחם הסבירות ולפיכך החלטתי לכבדו. להלן יפורטו תמצית טעמיי.
לחובת הנאשם יש לזקוף, בראש וראשונה, את מהות המעשים – תיווך במתן טובות הנאה לעובדי ציבור, מתוך מה שעלול להתפרש כניסיון להשפיע על שיקול דעתם של עובדי הציבור, האמורי ם, במסגרת תפקידם וחובתם , לספק שירות לציבור, על בסיס שיקולים מקצועיים ועניינ יים בלבד.
בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתמשכות המעשים משך מספר שנים, באופן שיטתי; ולמתן טובות ההנאה לשתי עובדות ציבור. אף שווי טובות ההנאה, המסתכם באלפי שקלים, אינו מבוטל.
יש טעם בטענת ב”כ המאשימה כי נסיבות אלה מלמדות על כך שאין מדובר במעידה חד פעמית.
הקשבתי רוב קשב לטענות הסניגור ואף לדברו האחרון של הנאשם, שטען בין היתר, כי מתן המתנות בחגים היה נוהג מקובל במשרד הבריאות. כפי שנקבע בעניינם של נאשמים אחרים בתיק: “לעניות דעתי, בליבו של כל אדם נורמטיבי, הפונה לקבלת שירות מעובדי ציבור, אמורה להתעורר רתיעה אינטואיטיבית ממתן מתנה – גם אם מתוך כוונה תמימה – לעובד הציבור, ולו בשל החשש שהמעשה יתפרש כניסיון להשפיע על שיקול דעתו של עובד הציבור” (ראו ת”פ 58477-09-19 מדינת ישראל נ’ דביר ואח’, גזר דין מיום 20.1020, עמ’ 15, ש’ 4-1).
אין ספק כי יש בהצטברותם של מכלול מאפייני חומרה אלה פגיעה, בעוצמה בלתי מבוטלת , בערכים המוגנים העומדים מאחורי עבירות הפרת אמונים בהן הורשע הנאשם, טוהר מידות אנשי הציבור, תקינות המנהל הציבורי ואמון הציבור בעובדי הציבור.
עוד יינתן משקל לחלקו של הנאשם במעשי העבירה, שה וא חמור בהשוואה ליתר הנאשמים , במסגרת כתב האישום בתיק זה .
מנגד, יש ליתן משקל ממשי לקולה להודאת הנאשם ולחיסכון בזמן השיפוטי; לנטילת האחריות ולהבעת החרטה ; לעברו הנקי של הנאשם על רקע גילו המתקדם ; לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולמצבו הבריאותי, כפי שעולה מטיעוני הסנגור ומהמסמכים הרפואיים (נ/7); ולכך שאינו עובד ציבור.
סוף דבר
לאור כל האמור, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
6 חודשי מאסר, שי רוצו בדרך של עבודות שירות במרכז למורשת המודיעין בשדרות יריב אהרון, רמת השרון, כמפורט בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 21.09.2020.
הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 27.04.2021 בשעה 08:00 בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז של השב”ס ברמלה. מובהר בזאת לנאשם כי כל חריגה מכללי ריצוי עונש בדרך של עבודת שירות, יכולה להביא להפסקת ריצוי העונש בדרך זו ולריצוי יתרת העונש במאסר בפועל.
6 חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע.
קנס בסך 30,000 ₪, או 75 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 2,000 ₪ כל אחד, או 5 ימי מאסר כנגד כל תשלום ותשלום.
התשלום הראשון ישולם לא יותר מאוחר מיום 01.11.20 ויתרת התשלומים לא יאוחר מ-1 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יועמד הקנס, או יתרתו, לפירעון מלא לאלתר.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, ח’ חשוון תשפ”א, 26 אוקטובר 2020, במעמד הצדדים.
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
הנה עוד נאשם בסיפור שהודה. מדובר ביבואן גלידות שנתן למתווך 500 ש”ח למסור למהנדסת המזון לריסה גופשטיין שתזרז את הטיפול באישור הגדילות ליבוא.
ת”פ 58477/09/19 – מדינת ישראל נגד מוסא מסרואה
| בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו | |
| ת”פ 58477-09-19 מדינת ישראל נ’ דביר ואח’ | |
| לפני | כבוד השופט ירון לוי | |
| מאשימה | מדינת ישראל | |
| נגד | ||
| נאשם | מוסא מסרואה | |
| החלטה |
פתח דבר
- הנאשם, יבואן מזון, הורשע – על יסוד הודאתו, בגדרו של הסדר טיעון, שהושג במסגרת הליך גישור בפני כב’השופט בני שגיא – בעבירת קשר למעשים אחרים (עבירה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין, תשל”ז – 1977 (להלן: “החוק“)), בכך שמסר ליועץ מזון 500 ₪, על מנת שהאחרון יעבירם לעובדת ציבור בשירות המזון הארצי, בעד פעולות הקשורות בתפקידה.
הסדר הטיעון
- במסגרת ההסדר הוסכם כי ב”כ הצדדים יעתרו במשותף להשית על הנאשם 200 שעות לתועלת הציבור, קנס בסך 20,000 ₪ ומאסר מותנה.
- עוד הוסכם כי הנאשם יופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן שיתייחס, בין היתר, לאפשרות ביטול הרשעתו, כי המאשימה תבקש להותיר על כנה את הרשעת הנאשם וכי הנאשם רשאי לעתור לביטולה.
המחלוקת
- המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלת אופן סיום ההליך: ביטול הרשעת הנאשם, כפי שעותרת ההגנה, או הותרתה על כנה כפי שעותרת המאשימה.
ההליכים
- ביום 19.12.18 הוגש נגד הנאשם – ביחד עם 10 נאשמים נוספים העוסקים בהיבטים שונים של ייבוא מזון או ייעוץ ליבואני מזון – כתב אישום המייחס להם עבירות של מתן שוחד לעובדים בשירות המזון הארצי (להלן: “שירות המזון“).
ביום 12.9.19 הורה בית המשפט על הפרדת עניינו של הנאשם, ביחד עם 4 נאשמים נוספים, מהדיון בעניינם של יתר הנאשמים. בהתאם להחלטה, הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן.
- הדיון בעניינם של יתר הנאשמים בכתב אישום זה הסתיים, והעונשים שהושתו עליהם הם:
א. נאשם 1 – 3 חודשי מאסר מותנה, קנס על סך 30,000 ₪ וצו מבחן לשנה;
ב. נאשם 2 – 2 חודשי מאסר מותנה, קנס על סך 25,000 ₪ ו-300 שעות שירות לטובת הציבור;
ג. נאשם 3 – 6 חודשי מאסר מותנה, קנס על סך 20,000 ₪ ו-200 שעות שירות לטובת הציבור;
ד. נאשם 5 – 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנה וקנס על סך 30,000 ₪.
העובדות
- ואלה העובדות בהן הודה והורשע הנאשם:
א. במהלך שנת 2017 עסק הנאשם בייבוא גלידות למדינת ישראל.
באותה תקופה עבדה לריסה גופשטיין (להלן: “גופשטיין“) כמהנדסת מזון במחלקת הייבוא בשירות המזון, כשבמסגרת תפקידה עסקה בהיבטים שונים הנוגעים במתן אישורי ייבוא מזון; ויורם מלבסקי (להלן: “מלבסקי“) עסק במתן שירותי ייעוץ וטיפול בייבוא עבור יבואנים אל מול שירות המזון.
ב. בחודש ינואר 2017, הגיש הנאשם בקשה לאישור ייבוא גלידות מטורקיה שטופלה ע”י גופשטיין במסגרת תפקידה. לאחר מספר חודשים בהם אופן הטיפול בבקשה לא היה לשביעות רצונו, שכר הנאשם עורכת דין שתפעל לזירוז וקידום אישור הייבוא, מעשה שהכעיס את גופשטיין.
ג. בסמיכות לחג הפסח בשנת 2017, במועד שאינו ידוע, פנה הנאשם למלבסקי וביקש לשכור את שירותיו כיועץ מזון וזאת לאחר שלא היה מרוצה מיועצי המזון שייצגו אותו עד אותה העת. במעמד זה סיפר הנאשם למלבסקי על שכירת שירותיה של עורכת הדין על ידו וכעסה של גופשטיין בעקבות כך.
ד. בתגובה לדבריו של הנאשם, התקשר מלבסקי לגופשטיין – בנוכחותו של הנאשם – בשיחה מסרה גופשטיין למלבסקי כי היא “התעצבנה” מכך שהנאשם פנה לעורך הדין.
ה. בסיום השיחה הציע מלבסקי כי הנאשם ועורכת הדין יתנצלו בפני גופשטיין. כמו כן, הציע שהנאשם יקנה לגופשטיין משקה אלכוהולי או מתנה לחג הפסח. בעקבות ההצעה, נתן הנאשם למלבסקי 500 ₪ במזומן על מנת שזה יקנה לגופשטיין מתנה.
האם יש להימנע מהרשעת הנאשם?
תסקיר שירות המבחן
- מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם, בן 38, תושב נצרת, נשוי ואב לארבעה ילדים. הנאשם בעל עסק עצמאי מזה כשבע שנים בתחום ייבוא גלידות, במסגרתו מועסקים, בין היתר, שלושה מאחיו. בעברו (שנת 2012) הרשעה שהתיישנה בעבירות שבל”ר ונהיגה פוחזת. להתרשמות השירות, הנאשם אדם יציב, בעל יכולות אישיות גבוהות, והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי.
שירות המבחן התרשם שהנאשם מקבל אחריות מלאה למעשיו, מביע חרטה עמוקה ותובנה בנוגע להשלכותיהם, למשמעויותיהם ולחומרתם.
השירות סבר שההליך הפלילי מהווה עבור הנאשם גורם הרתעה משמעותי וכי לא נדרשת התערבות טיפולית או שיקומית בעניינו.
השירות ציין כי הרשעת הנאשם עלולה לפגוע ביכולתו לעסוק בייבוא מזון, וכי בכך יגרם נזק כבד לו ולמשפחתו. על כן המליץ השירות לבטל את הרשעת הנאשם ולהסתפק בענישה חינוכית במסגרת צו של”צ.
טיעוני המאשימה לעונש
- ב”כ המאשימה עתרה להותרת הרשעת הנאשם על כנה, בראש וראשונה, בשל חומרת מעשי הנאשם, שהתבטאה בעצם נכונותו לתת כספים לעובדת הציבור, ואשר אינה מתאיינת לנוכח גובה הסכום הכספי שהועבר או העובדה שההעברה נועדה על מנת לפייס את עובדת הציבור.
על פי הטענה, הרשעת הנאשם הכרחית לצרכי הרתעת הציבור, ולשם העברת מסר לפיו עבירות השחיתות חמורות הן, ודינו של כל מי שנוטל בהן חלק להיות מורשע בדין.
לדברי ב”כ המאשימה אין בסברת הנאשם כי עובדת הציבור מקשה עליו לקיים את עבודתו כדי להוות שיקול לקולה. לפי הטענה, מצופה מאדם הנתקל בעובד ציבור המתנהל שלא כשורה לטפל בקושי באמצעים כשרים כגון דיווח לממונים. נטען כי הקלה בעונשו של הנאשם, בשל קשיים שהערים עובד הציבור, עלולה להעביר מסר של מתן לגיטימציה לנכונות הנאשם לפתור את קשייו תוך עבירה על החוק.
לטענת ב”כ המאשימה, אין בהיות מעשי הנאשם פחותים בחומרתם, בהשוואה ליתר הנאשמים בפרשה, כדי להצדיק את ביטול ההרשעה, וזאת לאור עיקרון אחידות הענישה, ומאחר שיתר הנאשמים הורשעו. לפי הטענה, נסיבות העבירה וחלקו היחסי של הנאשם, בהשוואה ליתר הנאשמים, נלקחו בחשבון בהסכמה על רכיבי הענישה במסגרת הסדר הטיעון.
ב”כ המאשימה הוסיפה שהפגיעה בנאשם אינה בלתי מידתית ושהותרת הרשעתו על כנה לא תגרום לנזק קונקרטי, שכן אין הכרח שעקב הרשעתו יישלל רישיונו לייבוא מזון.
טיעוני ההגנה לעונש
- הסניגור ביקש להימנע מהרשעת הנאשם לאור מאפייני העבירה – היותה מעידה חד פעמית, בסכום נמוך – ובשל הפגיעה הבלתי מידתית בנאשם אם יורשע.
לטענת הסניגור, אם יישלל רישיון הייבוא של הנאשם, לצד הפגיעה בנאשם יפגע גם האינטרס הציבורי. זאת, שכן החברה שבבעלותו מעסיקה עשרות עובדים שעלולים למצוא עצמם ללא פרנסה.
הסניגור הדגיש שמעשי הנאשם נמצאים ברף הנמוך ביותר בהשוואה ליתר הנאשמים, שהנאשם הביע חרטה עמוקה והפסיק את קשריו עם יועץ המזון מלבסקי.
הסניגור הודיע שאם תבוטל ההרשעה מסכים הנאשם לתרום סכום הגבוה מהקנס המוסכם, לגוף שיקבע בית המשפט.
דברו אחרון של הנאשם
- בדברו האחרון, הביע הנאשם חרטה עמוקה על מעשיו ואמר כי מדובר במקרה חד פעמי שלעולם לא יחזור עליו.
דיון והכרעה
- הכלל הוא משהוכחו יסודות העבירה הפלילית, יורשע הנאשם (ע”פ 2083/96תמר כתב נ’ מדינת ישראל (להלן: “הלכת כתב“).
- סיום ההליך בלא-הרשעה הוא החריג לכלל ועל כן הימנעות מהרשעה תתאפשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הנזק לנאשם, אם יורשע, עולה על הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי, אם תבוטל ההרשעה (ראו: ע”פ 8453/15פלוני נ’ מדינת ישראל (03.01.2016); רע”פ 3989/15 גוזלאן נ’ מדינת ישראל (09.08.2015); רע”פ 3589/14 שרון לוזון נ’ מדינת ישראל (10.06.2014)). יפים לעניין זה דברי כב’ השופטת א’ פרוקצ’יה:
“יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות – גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין.”(בע”פ 9893/06 לאופר נ’ מדינת ישראל, פס’ 11 (31.12.2007)).
מן הכלל אל הפרט
- לאחר ששקלתי את מהות העבירה, נסיבותיה, נסיבותיו האישיות של הנאשם וטיעוני הצדדים, סבורני שעניינו של הנאשם נופל בגדר החריג המצדיק סיום ההליך בלא הרשעה,להלן טעמיי.
- יש טעם רב בטענת ב”כ המאשימה כי יש בעבירות השחיתות, באשר הן, כדי להשחית את המנהל הציבורי וככלל הן מצדיקות הטבעת אות קלון על העוברים אותן, באמצעות הרשעה. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק הימנעות מבחינת כל מקרה לגופו. בעניינו של הנאשם ומבלי להקל ראש בעבירה שעבר, לא ניתן להתעלם מכך שמעשי הנאשם נמצאים בתחתית הרף שבמתחם הנמוך של עבירות השחיתות באשר הן, ובהשוואה ליתר הנאשמים בכתב האישום. מדובר במקרה בודד שבו מסר הנאשם סכום לא גבוה, בסך 500 ₪, למלבסקי, בעצת מלבסקי, על מנת שזה ירכוש מתנה לעובדת שירות המזון.
לא ניתן להתעלם מכך שקודם לפנייתו לאמצעי הפסול בו בחר, ניסה הנאשם לפעול מול עובדת הציבור באמצעים כשרים – העסקת יועצי מזון ושכירת שירותי עורכת דין – ורק לאחר שעובדת השירות הבהירה לנאשם שהיא אינה רואה ברוח טובה את מאמציו לקדם את ענייניו באמצעים חוקיים, ובחלוף מספר חודשים בהם לא הצליח הנאשם לקדם את ענייניו, קיבל הנאשם את עצת יועץ המזון להעברת מתנה לפיוס העובדת. עוד לא ניתן להתעלם מהיעדר אינדיקציה לכך שהמתנה לא הועברה לעובדת הציבור.
יוטעם כי בית המשפט אינו מקל ראש בפסלות הפתרון שבו בחר הנאשם, וכי אין בנסיבות המתוארות כדי להצדיק את בחירתו לעבור על החוק, ואולם, ראוי ליתן לנסיבות אלה משקל בקביעת אופן סיום ההליך בעניינו של הנאשם.
יוטעם כי אין במסקנתי כדי לפגוע בעיקרון אחידות הענישה, שכן העיקרון חל על נאשמים הדומים זה לזה במעשיהם על נסיבותיהם ובמאפייניהם האישיים, תוך מתן ביטוי לעקרון השוויון המהותי. ויפים לעניין זה הדברים הבאים:
“עקרון אחידות הענישה ישנה חשיבות רבה. הוא משקף את ערכי השוויון, ההגינות והצדק, ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט. אלא שעקרון האחידות איננו כלל עיוור. “אין לבצע פעולת ‘העתק-הדבק’ מנאשם בתיק אחד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה” (ע”פ 5195/11 קריניאן נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.2012)). שוויון מלאכותי פוגע בשוויון המהותי. הוא אף יוצר סוג אחר של אפליה. במלאכת גזר הדין נדרש בית המשפט לבחון את הנסיבות המיוחדות שמאפיינות כל נאשם, ולחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה של המעשה והעושה.”(ע”פ 6325/11 שלמה פחימה נ’ מדינת ישראל, פס’ 10 לפסק דינו של השופט הנדל (11.12.2012)).
- ביחס לרכיב הנזק הקונקרטי לנאשם, לא נעלמה מעיני העובדה שלמשרד הבריאות שיקול דעת בהחלטה האם לשלול מהנאשם את רישיון הייבוא. אולם, מתסקיר שירות המבחן ומדברי הסניגור, עולה כי ככל שיתממש החשש בשלילת רישיונו ייגרם לנאשם נזק כלכלי כבד בדמות סגירת העסק שהקים במו ידיו, באופן העלול לגרום לפגיעה בסמוכים על שולחנו ובמועסקים על ידו. סבורני, כי בנסיבות המקרה הקונקרטי, הצביע הנאשם על פוטנציאל נזק המניח את הדעת לנזק כלכלי משמעותי.
- כעולה מתסקיר השירות בעניינו, מעשה העבירה הוא חריג בהתנהלות הנאשם, שהביע חרטה על מעשיו, הפסיק את קשריו עם יועץ המזון, הוא מנהל כיום אורח חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי, ומספק תעסוקה ופרנסה אף לעובדים נוספים.
משקל מסויים יש ליתן אף להכבדת ההליך המשפטי עצמו על הנאשם. כתב האישום נגד הנאשם הוגש במאוחד עם עשרה נאשמים נוספים, לבית המשפט המחוזי. כריכת הנאשם יחד עם יתר הנאשמים, שמעשי העבירה שיוחסו להם חמורים עשרות מונים מהמעשה שבו הודה הנאשם, הוביל להשתתפות הנאשם בהליך משפטי מורכב וממושך, שראשיתו בשלהיי 2018, הכבדה שראוי להתחשב בה, במידת מה, בקביעת ענשו.
- לאור כל האמור, מסקנתי היא שבנסיבות העניין, הנזק שייגרם לנאשם, אם יורשע בדין, גובר על הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי, אם תבוטל הרשעתו.
- אשר לרכיבי הענישה הקונקרטיים, בשים לב להלכות בית המשפט בדבר כיבוד הסדרי טיעון, לפיהן רק במקרים חריגים ייטה בית המשפט להתערב בהסכמת הצדדים, החלטתי לכבד את ההסדר.
סוף דבר
- לאור האמור, אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, וסיום ההליך ללא הרשעה.
א. הנאשם ירצה 200 שעות לתועלת הציבור שיבוצעו בהתאם לתוכנית שנקבעה בתסקיר השירות מיום 29.06.2020.
בתום ריצוי השל”צ ידווח השירות לבית המשפט.
- בהסכמתו יעביר הנאשם תרומה כספית בסך 25,000 ₪ לאגודה למלחמה בסרטן, וזאת לא יאוחר מיום 01.01.2021.
ניתנה היום, י”ח חשוון תשפ”א, 05 נובמבר 2020, בנוכחות הצדדים.
One Comment
המונחין “עבודת קודש” וגם “טובת הילד” הפכו להיות מילות קוד בסדום.
בעת גירושי פקידת הסעד עשתה עלי “עבודת קודש” למען “טובת הילד” – כאשר סיימה הרגשתי שאני רוצה למות , ביני לביני רציתי להחזיר לה גם “בעבודת קודש”, אבל החלטתי שאני לא ארד לרמה שלהן, המבין יבין.