שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, זיכה (יום ד’, 25.8.21) את אברהם טריגר מכל האישומים שיוחסו לו בפרשת ההטרדות בעיתונות החרדית. המדינה טענה, כי טריגר היה אחראי למאות שיחות הטרדה כלפי מי שפרסמו בעיתון יתד נאמן ולא פרסמו בעיתון הפלס – שני עיתונים יומיים לציבור החרדי-ליטאי. בקר קבע, כי מבחינה פלילית לא הוכחה אשמתו של טריגר, אם כי מעשיו ראויים לגינוי.

המדינה טענה, כי טריגר הקים מרכזיית טלפונים אשר כונתה “קו המאבק” או “מוקד המאבק”, בה היו 3,700 מנויים שנזקקו לקוד סודי שהוא סיפק. הללו שמעו הקלטה של טריגר, הקורא להטריד טלפונית את החברות ששם לו למטרה, באמצעות התקשרויות בלתי פוסקות למשרדיהן ולטלפונים הניידים של בכירים בהן. זאת, במטרה שיפרסמו גם בעיתון הפלס. האירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו בשנים 2015-2014 וכללו עשרות ואף מאות התקשרויות לכל מוטרד.

כתב האישום התייחס ל-14 מוטרדים, ובהם: חנה בירנבאום, מזכירתו של מנהל לשכת הפרסום הממשלתית; בן-ציון פדר, מנהל השיווק של טרה; יעקב הלפרין, בעלי אופטיקה הלפרין; אסף קידר, מנהל מרחב בחברת אסם; אסתר יעיש-לוגסי, בכירה בדוברות חברת החשמל; אליעזר מרום, מנהל יחידת המודיעין בחברת החשמל; אלון זמר, סמנכ”ל שיווק בקוקה-קולה; וניצן גולדברג, מנכ”ל אסם.

מעוף הציפור ונחיתתה

בקר אומר, שעל המדינה היה להוכיח שכל המתקשרים פעלו בעידודו של טריגר – אך היא לא עשתה זאת. התביעה אומנם טענה, כי כל המטרידים שזומנו כעדי תביעה באו במטרה לסייע לטריגר, אך למעט אחד – היא לא ביקשה להכריז עליהם כעדים עוינים ולהגיש את הודעותיהם במשטרה. בקר קובע, כי לא הוכחה הטענה בדבר זדונם של העדים. לא הוכח שטריגר הוא שמסר את הקוד הסודי לכל המנויים; להפך: אפילו עקיבא כץ, פעיל ביהדות התורה שהיה מן המוטרדים המרכזיים, הצליח להשיג אותו.

טריגר אכן קרא למאזיניו להטריד טלפונית את מי שאינם מוכנים לפרסם בעיתון הפלס. “ברם, מעבר לדברי עידוד אלה, לא הוכחו העובדות שעמדו בבסיס טענות התביעה. כאשר מתבוננים ממעל, ממעוף הציפור, על הפרשה, אכן נראה לכאורה שידו של טריגר הייתה במעל, וכי ‘ברור’ (במרכאות כפולות) כי אכן עבר את העבירות המיוחסות לו, או לפחות את חלקן. אבל, כאשר מנמיכה הציפור-המשפטית טוס, והיא נוחתת ממש על הראיות, נוברת ומפשפשת במקורה הדק בקלסרים, ביסודיות, אזי נגלית – במבט קרוב ובוחן – כי לא כצעקתה, או כציוצה”, אומר בקר.

בקר מנתח בפירוט את 14 האישומים המתייחסים למוטרדים השונים, ומראה, כי המטרידים לא הוכוונו בידי טריגר ולחלקם אף היו מניעים משלהם לבצע את ההטרדות. במקרים אחרים לא הוכח מתי עודד טריגר את שומעיו לבצע הטרדות, היו מקרים בהם הוא לא נקב בשמו של מוטרד ספציפי, והיו מקרים בהם מיעוט השיחות אינו מאפשר לקבוע שמדובר בהטרדה. לגבי חלק מטענות התביעה אומר בקר, כי אין להם אפילו בדל ראיה.

התביעה ביקשה לתפוס מרובה – מעצר ברוטלי

שמאי בקר מותח ביקורת על האופן בו עצרה המשטרה את טריגר, אותו הצדיקה בכך שהוא נמנה על הציבור החרדי הבלתי-ממושמע: “לא שוכנעתי כי היה הצדק סביר לביצוע הצווים באישון לילה, בטח ובטח לשבירת הדלת בעזרת פטיש כבד. כל זאת, מבלי לפחות לבחון, אפשרות לבצע המעצר בדרך פוגענית פחות… בשים לב למהות החשדות שעמדו נגד טריגר, ומנגד העובדה שהיה נעדר עבר פלילי, שוכנעתי כי גם אם היה עיכוב מסוים בפתיחת הדלת עת הגיעה המשטרה לביתו (הוא הסביר, באופן די משכנע, שהוא פחד וניסה בעצמו לקרוא למשטרה), ניתן היה לחשוב, לכל הפחות, על דרך לבצע את הצווים באופן פוגעני פחות, מאשר להלום בדלת, ולנסות לפרוץ אותה באמצעות פטיש כבד, בשעה שלוש לפנות בוקר”.

שמאי בקר מוסיף: “ראוי כי המשטרה תפגין התחשבות מתאימה, בבואה לבצע מעצרים מסוג זה, תוך הפעלת שיקול דעת, יצירתיות וקור רוח, על-מנת שלא יחזרו על עצמם מראות כגון דא, ביחס לעצור מסוג זה. אדגיש שוב, אין המדובר במחבל או מפגע, אלא בברנש שנחשד כי שידל אחרים להתקשר ולהטריד פלונים; מבלי להקל ראש בעבירות אלה (ואני אומר זאת ללא שמץ של ציניות, שכן כמה מהמוטרדים כמעט והתייפחו על דוכן העדים, כשתינו צרותיהם בפני בית המשפט) – אין צורך בארטילריה כה כבדה לשם טיווחו של טריגר דנא“.

לצד זאת מדגיש בקר, כי אין המדובר בפגמים ברמת חומרה המצדיקה הגנה מן הצדק.

• בסיומו של פסק הדין מדגיש בקר: “הרי טריגר הודה, אף התגאה, בייזום ובניהול מאבק אידאולוגי-טלפוני אל מול הנמסיס שלו, יתד נאמן, באמצעות הפעלת לחץ על צדדים שלישיים המפרסמים שם, אולם באותה הנשימה טען, כי לא שידל איש להטריד את פלוני או אלמוני. במשפט הפלילי, על דיני ראיותיו ונטליו – צלחה דרכו של טריגר, ואולי כך גם לנוכח העובדה שהתביעה ביקשה לתפוס מרובה (הרבה אישומים) – ולא תפסה… אולי בבית דין של מעלה, שם אין מפשפשים בקלאסרים ומדקדקים בפלטי שיחות, כך על-פי השמועה, יכולה היי

תה התוצאה להיות אחרת.
“רוצה לומר, שהתמונה שנחשפה בפני בית המשפט, בקשר לתעשיית ה’שכנועים’ וההצקות שהייתה מנת חלקם של אנשים תמימים ואומללים, על לא עוול בכפם, מחד-גיסא, וכלי הזין שבידי הנצים, קווי מאבק וצינתוקים, וצינתוקים שכנגד לעייפה, מאידך-גיסא, אינה מחמיאה לאיש, ועל כן אומר, בדרך שהתרתה המשנה – חכמים, היזהרו בדבריכם (ובצינתוקיכם) – שלא יימצא שם שמיים מתחלל על ידכם”. את המדינה ייצג עו”ד בועז ביטון, ואת טריגר – עו”ד אביגדור פלדמן.