עוד פדיחה מהדהדת ללהב 433 – יחידת ה”עילית” של המשטרה. עוד מוקיון משטרתי עם תעודת עורך דין, בועז ביטון, הפסיד! והפעם ההפסד הוא מול אביגדור פלדמן.
הפרשה היא פרשת הצינתוקים. צינתוק זה שיחה וניתוק כדי לגרום לאדם לחזור אליך ולהיות מחוייב בשיחה, אבל ניתן גם להפעיל צינתוקים במערכת אוטומטית כדי להטריד, וניתן גם לקרוא לקהל לצלצל לבן אדם ולנתק לו רק כדי להציק לו.
הסכסוך הוא בין העיתון של הדוסים יתד נאמן שהצליח למשוך מפרסמים חילוניים כמו קוקה קולה, טמפו אוסם וטרה, ובין המתחרה שלו עיתון הפלס.
הטענה היא שהנאשם אברהם טריגר ביקש מהחברים שלו לעשות צינתוקים לבעלי תפקידים בחברות הפרסום כדי להכריח אותם לפרסם גם בהפלס. אבל אביגדור פלדמן הוכיח שכל מי שצלצל וצינתק עשה את זה מיוזמתו, ולא בגלל שהיה מושפע מאברהם טריגר, והם לא היו זקוקים לטריגר שיגיד להם מה לעשות כי הם רצו לעשות זאת בעצמם. לא היצתה הסתה. לא היתה השפעה, והכל היה בלוף של הפרקליטות. הסיפור זה נמרח בבתי המשפט 7 שנים!!!!!
על פי כתב האישום: “בהמשך למתואר לעיל, ועל מנת להגביר ולהרחיב את מסכת ההטרדות, הקים הנאשם מרכזייה טלפונית שכונתה ‘קו המאבק’ ו/או ‘מוקד המאבק'” )להלן: קו המאבק(; קו המאבק כלל כ- 3,700 “מנויים” ועל מנת “לגשת” אליו היה על המתקשר להצטייד ב”קוד סודי שאותו סיפק הנאשם”. לאחר הקשת הקוד הסודי, “שומע המתקשר הקלטה של הנאשם, כשהוא קורא למאזינים להטריד ללא הרף את החברות, וזאת באמצעות שיחות טלפון בלתי פוסקות לטלפונים הניידים השייכים לבעלי התפקידים באותן חברות, וכן לטלפונים המשרדיים שלהם”. על פי כתב האישום, המתקשר לקו המאבק ומזין את הקוד הסודי “מקבל הנחיות, אותן הקליט הנאשם מראש, ביחס לזהות עובדי החברות שאותם יש להטריד”; קו המאבק “חשף” את מספרי הטלפונים של עובדי החברות, “ואף אפשר הפניית שיחות ישירות אל מספרי הטלפון של עובדי החברות”.
“כתב האישום מתאר כי אדם המתקשר לקו המאבק מבלי להזין את הקוד הסודי, שומע שם “דברי רבנים” )כך שבכל מקרה לא יצא שהשחית זמנו לשווא, חלילה). לסיכום החלק הכללי מתאר כתב האישום כי: “הנאשם שידל את המתקשרים, תוך שהוא משכנע, מעודד, דורש ומפציר בהם בדרך שיש בה משום הפעלת לחץ, להטריד את עובדי החברות, וכתוצאה מכך החלה מסכת הטרדות כנגד עובדי החברות, כפי שיפורט בכתב אישום זה”.
בועז ביטון טען שמספיק שהנאשם הקים את מוקד המאבק וקרא לחברים שלו לעשות צינתוקים, כדי להאשים אותו בהטרדת כל מי שקיבל צינתוק, ולא משנה מי צלצל וצינתק. בועז ביטון טען שאפשר להאשים אותו בכל הצינתטוקים באמצעות קשירת קשר, שידול, סיוע, ועוד כל מיני תיאוריות הפללה שלפיהם גם מי שלא עשה משהו בעצמו יכול להיות מורשע בגלל מעשים של אחרים. בועז ביטון נכשל.
השופט שהביא את הזיכוי הוא שמאי בקר והפעם יש להוריד בפניו את הכובע על ההשקעה והאומץ לעמוד בפני להב 433 (שאם אנחנו לא טועים אלה חקרו אותו בפרשת מישוש האיברים האינטימיים של הבת שלו בת ה 4 בגנון לפני 5 שנים)…..
להלן כתבה של איתמר לוין בניוז 1 25/8/2021:
זיכוי בפרשת ההטרדות (הצינתוקים) בעיתונות החרדית |
אברהם טריגר הואשם שעמד מאחורי מאות שיחות ההטרדה למי שלא פרסמו בעיתון הפלס בעת תחרותו הקשה עם יתד נאמן בית משפט השלום קובע: המדינה לא הוכיחה שהוא הפעיל את המטרידים ולחלקם היו מניעים משלהם מותח ביקורת על האופן בו עצרה המשטרה את טריגר ▪ ▪ ▪
שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, זיכה (יום ד’, 25.8.21) את אברהם טריגר מכל האישומים שיוחסו לו בפרשת ההטרדות בעיתונות החרדית. המדינה טענה, כי טריגר היה אחראי למאות שיחות הטרדה כלפי מי שפרסמו בעיתון יתד נאמן ולא פרסמו בעיתון הפלס – שני עיתונים יומיים לציבור החרדי-ליטאי. בקר קבע, כי מבחינה פלילית לא הוכחה אשמתו של טריגר, אם כי מעשיו ראויים לגינוי. המדינה טענה, כי טריגר הקים מרכזיית טלפונים אשר כונתה “קו המאבק” או “מוקד המאבק”, בה היו 3,700 מנויים שנזקקו לקוד סודי שהוא סיפק. הללו שמעו הקלטה של טריגר, הקורא להטריד טלפונית את החברות ששם לו למטרה, באמצעות התקשרויות בלתי פוסקות למשרדיהן ולטלפונים הניידים של בכירים בהן. זאת, במטרה שיפרסמו גם בעיתון הפלס. האירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו בשנים 2015-2014 וכללו עשרות ואף מאות התקשרויות לכל מוטרד. כתב האישום התייחס ל-14 מוטרדים, ובהם: חנה בירנבאום, מזכירתו של מנהל לשכת הפרסום הממשלתית; בן-ציון פדר, מנהל השיווק של טרה; יעקב הלפרין, בעלי אופטיקה הלפרין; אסף קידר, מנהל מרחב בחברת אסם; אסתר יעיש-לוגסי, בכירה בדוברות חברת החשמל; אליעזר מרום, מנהל יחידת המודיעין בחברת החשמל; אלון זמר, סמנכ”ל שיווק בקוקה-קולה; וניצן גולדברג, מנכ”ל אסם. מעוף הציפור ונחיתתה בקר אומר, שעל המדינה היה להוכיח שכל המתקשרים פעלו בעידודו של טריגר – אך היא לא עשתה זאת. התביעה אומנם טענה, כי כל המטרידים שזומנו כעדי תביעה באו במטרה לסייע לטריגר, אך למעט אחד – היא לא ביקשה להכריז עליהם כעדים עוינים ולהגיש את הודעותיהם במשטרה. בקר קובע, כי לא הוכחה הטענה בדבר זדונם של העדים. לא הוכח שטריגר הוא שמסר את הקוד הסודי לכל המנויים; להפך: אפילו עקיבא כץ, פעיל ביהדות התורה שהיה מן המוטרדים המרכזיים, הצליח להשיג אותו. טריגר אכן קרא למאזיניו להטריד טלפונית את מי שאינם מוכנים לפרסם בעיתון הפלס. “ברם, מעבר לדברי עידוד אלה, לא הוכחו העובדות שעמדו בבסיס טענות התביעה. כאשר מתבוננים ממעל, ממעוף הציפור, על הפרשה, אכן נראה לכאורה שידו של טריגר הייתה במעל, וכי ‘ברור’ (במרכאות כפולות) כי אכן עבר את העבירות המיוחסות לו, או לפחות את חלקן. אבל, כאשר מנמיכה הציפור-המשפטית טוס, והיא נוחתת ממש על הראיות, נוברת ומפשפשת במקורה הדק בקלסרים, ביסודיות, אזי נגלית – במבט קרוב ובוחן – כי לא כצעקתה, או כציוצה”, אומר בקר. בקר מנתח בפירוט את 14 האישומים המתייחסים למוטרדים השונים, ומראה, כי המטרידים לא הוכוונו בידי טריגר ולחלקם אף היו מניעים משלהם לבצע את ההטרדות. במקרים אחרים לא הוכח מתי עודד טריגר את שומעיו לבצע הטרדות, היו מקרים בהם הוא לא נקב בשמו של מוטרד ספציפי, והיו מקרים בהם מיעוט השיחות אינו מאפשר לקבוע שמדובר בהטרדה. לגבי חלק מטענות התביעה אומר בקר, כי אין להם אפילו בדל ראיה. התביעה ביקשה לתפוס מרובה – מעצר ברוטלי שמאי בקר מותח ביקורת על האופן בו עצרה המשטרה את טריגר, אותו הצדיקה בכך שהוא נמנה על הציבור החרדי הבלתי-ממושמע: “לא שוכנעתי כי היה הצדק סביר לביצוע הצווים באישון לילה, בטח ובטח לשבירת הדלת בעזרת פטיש כבד. כל זאת, מבלי לפחות לבחון, אפשרות לבצע המעצר בדרך פוגענית פחות… בשים לב למהות החשדות שעמדו נגד טריגר, ומנגד העובדה שהיה נעדר עבר פלילי, שוכנעתי כי גם אם היה עיכוב מסוים בפתיחת הדלת עת הגיעה המשטרה לביתו (הוא הסביר, באופן די משכנע, שהוא פחד וניסה בעצמו לקרוא למשטרה), ניתן היה לחשוב, לכל הפחות, על דרך לבצע את הצווים באופן פוגעני פחות, מאשר להלום בדלת, ולנסות לפרוץ אותה באמצעות פטיש כבד, בשעה שלוש לפנות בוקר”. שמאי בקר מוסיף: “ראוי כי המשטרה תפגין התחשבות מתאימה, בבואה לבצע מעצרים מסוג זה, תוך הפעלת שיקול דעת, יצירתיות וקור רוח, על-מנת שלא יחזרו על עצמם מראות כגון דא, ביחס לעצור מסוג זה. אדגיש שוב, אין המדובר במחבל או מפגע, אלא בברנש שנחשד כי שידל אחרים להתקשר ולהטריד פלונים; מבלי להקל ראש בעבירות אלה (ואני אומר זאת ללא שמץ של ציניות, שכן כמה מהמוטרדים כמעט והתייפחו על דוכן העדים, כשתינו צרותיהם בפני בית המשפט) – אין צורך בארטילריה כה כבדה לשם טיווחו של טריגר דנא“. לצד זאת מדגיש בקר, כי אין המדובר בפגמים ברמת חומרה המצדיקה הגנה מן הצדק.
תה התוצאה להיות אחרת. |
וכתבה נוספת של גלעד מורג, ווינט 25/8/2021
“מזכה אותך, אבל לא בתלהבות”: פסיקה לטובת נאשם מרכזי בפרשת עיתון “הפלס”
לאברהם טריגר יוחסו 14 סעיפי אישום בגין הפעלה לכאורה של תעשיית הטרדות נגד אנשי עסקים שלא פרסמו בתשלום בעיתון החרדי. השופט קבע שהמשטרה לא הוכיחה שהוא שידל את המטרידים – ומתח עליה ביקורת
זיכוי מדי נ אברהם טריגר צינתוקים שמאי בקר