דר’ פאולה רושקה היא הממונה במשרד הבריאות על התמכרויות. בתאריך 5/6/2020 דיווח עידו אפרתי ב”הארץ” על השקת תכנית גמילה למכורים לזנות. הכתבה יוצאת מתוך נקודת הנחה “טהרנית” ו”מוסרית” כאילו זנות היא משהו לא מוסרי ולא חוקי ושיש לדכא בגברים את יצר הביקורים אצל זונות. המטרה היא לגרום למטופל “לקבל אחריות על ניצול הנשים בזנות”.

פאולה רושקה הקימה תכנית לסירוס פסיכולוגי של ייצר המין של הגברים

 

המטרה היא להעביר לגבר מסר שהוא פגום, לא מוסרי, איש רע שמנצל נשים, ולגרום לו לדכא את יצר המין כדי שלא יבקר זונות. ואנו שואלים מי בכלל אישר את התכנית הזו ל”גמילה מהתמכרות לזנות” כתכנית מוכרת המקובלת על בעלי המקצוע? האם זה לא ניסוי בבני אדם? דר’ פאולה רושקה מודה שאין כל ניסיון בתחום הזה וש”לאורך השנים היו פחות פתרונות ומענים להתמכרות הזו. אבל זו כנראה תופעה רחבה שאנחנו רק בתחילת הדרך להבין את היקפיה”.

ואנחנו שואלים, מי נתן לפסיכיאטרית הזו, פאולה רושקה רישיון לטפל בבני אדם באופן פסיכיאטרי? מדבריה נשמע כאילו הזנות זו תופעה חדשה שהפסיכיאטרים לא ידעו עליה, ושהם רק בתחילת הדרך… האמנם? מה עם רחב הזונה בימי התנ”ך? היא לא הייתה זונה? מה עם פרויד? הוא לא הכיר את תופעת הזנות?

ממתי ביקור אצל זונות זו תופעה מסוכנת לחברה????

 

והנה מגיעה לה אחת שחושבת שהיא קולומבוס שמגלה את אמריקה, ועוד אומרת שזו “כנראה” תופעה רחבה. באמת???? הבעיה עם התכנית המטופשת הזו היא שאף אחד לא ניסה את זה בשום מקום אחר בעולם, מהסיבה הפשוטה שברוב מדינות העולם הזנות היא חוקית. אם הזנות היא חוקית בהולנד, בלגיה וגרמניה, אי אפשר לטפל בבני אדם ולנסות להחדיר להם למוח שמה שהם עושים (ביקור זונות) הוא לא מוסרי או לא חוקי. רק במדינה פמיניסטאנית אפשר לכפות על גברים להשתתף בטיפולים שנועדו לדכא את היצר הטבעי שלהם בטענות מופרכות בעליל כאילו זנות זה ניצול של גוף האישה.

רוב הזונות טוענות שהן בכלל לא מנוצלות

 

לא ברור איך מתמודדת פאולה רושקה עם העובדה שרוב הזונות טוענות שהן בכלל לא מנוצלות, אלא להיפך, הן אלו שמנצלות את הגברים ומוציאות מהם כסף. רוב הזונות עצמן הן נגד חוק הפללת הלקוח מהסיבה הפשוטה שהן רוצות לעבוד במקצוע כי זה נוח להם, מתאים להן, משתלם להן, והן לא מסוגלות לעבוד בעבודות של שכר מינימום. אם כך, אין אפשר למכור ללקוחות הגברים סיפורי סרק כאילו הם צריכים להודות בכך שהם מנצלים את גוף האישה?

וקיים עוד דבר בעייתי בתכנית זו של פאולה רושקה. בדיוק כפי שבימים אלה מנסים להוציא מהחוק טיפולי המרה, כלומר טיפולים שנועדו להפוך גברים הומואים לסטרייטים, כי אלו טיפולים נגד טבע האדם, כך גם הטיפולים הללו “להתמכרות מזנות” נועדו לדכא בגברים הללו את יצר האדם. מה פאולה רושקה מצפה שגבר יעשה עם יצר המין שלו כשאשתו החוקית לא רוצה לקבל זין באותו לילה? שהוא יעשה ביד? איך בדיוק יעבוד התהליך בו גבר יבין שהוא “מנצל נשים” יתמודד עם הזיקפה שלו שצריכה פורקן?

אם האישה לא נותנת מין לגבר צריך להביא אותה לטיפול אצל פאולה רושקה???

 

לפי פאולה רושקה, צריך להביא גם את הנשים של הבעלים שמבקרים זונות לקבוצה טיפולית. מעניין איך יטפלו בנשים האלה? מה יגידו להם? שהן פריג’ידיות ושבגלל שהן לא נותנות לגבר את מה שהוא צריך בלילה, הוא יוצא לזונה “ומנצל את גופה”? במקרה של גבר “מכור למין” שיש לו אישה, הוא הרי קנה אותה תמורת הכתובה, ולכן היא אמורה לתת לו מין. על מנת לצמצם את הביקורים אצל הזונות, הנשים החוקיות צריכות להגביר את התיאבון המיני שלהן, ולתת יותר מין לבעלים שלהם. בשביל זה לא צריך פסיכיאטרים וגם לא צריך קבוצה טיפולית. בוודאי שכל התכנית הזו שנויה במחלוקת מפני שכל המשתתפים בתכנית זו הם בעצם שפני ניסיון של פאולה רושקה ושל האג’נדה הפמינאצית של מירב מיכאלי.

ממש לא הצלחנו להבין איך מטפלים בגבר נשוי שאשתו לא רוצה לתת לו מין, ואיך מטפלים באישה הקפואה מינית שבגללה הגבר הולך לזונה, כי היא לו פותחת לו את הפות?

מי זה אבי אקשטיין העו”ס הקוקסינל?

 

פאולה רושקה הפריטה את התכנית ושמה אותה בידיו של אחד בשם אבי אקשטיין, עובד סוציאלי שאביו הוא הרב אקשטיין. לידי המערכת הגיעו עדויות שאותו אבי אקשטיין מנהל את המכון שלו ככת לכל דבר וענין, ושבסופו של דבר כל זוג שמגיע אליו לטיפול מתפרק ומגיע לגירושין, שזו בעצם התרופה היחידה.

הגולש דויד יעקב כותב: “יש ראיות לכך שאנשים שעוברים טיפול שם מתנתקים מההורים שלהם משפחה שלהם חברים שלהם. באם הם נשואים/ נשואות מנתקים ומפרידים בין בני הזוג לרמה של גירושים ומקדישים את כל כולם לקבוצה ולכת. כאשר במשך הטיפול שיכול גם לקחת שנים יש שטיפת מח שחייבים להקשיב ולעשות מה שראש הכת אומר ובמידה ולא מקשיבים אתה עובר השפלות ושטיפת מוח. ההוכחות מוכיחות שמרגע שנכנסת לטיפול הם שולטים בך בצורה אבסולוטית לגבי החיים שלך כולל חיי המין השלך. הנשים לא ישתפו פעולה במין עם הבעל ללא אישור המטפלים וראש הכת עצמו בעצמו. ראש הכת שולט בקבוצה של הנשים ברמה של מה יאכלו מה ילבשו. מתי ילכו למקוה ומתי לא. ניתוק רגשי ופיזי מהבעל ומהילדים. להכל יש הוכחות בכתב בהקלטות וכו”.

הגולש יהושע י כתב: “אני מכיר אישית זוג שכמעט התגרש רק בגלל שהאישה החלה לקבל “טיפולים” מ”אנשי מקצוע” מפוקפקים ולהשתתף בקבוצת תמיכה של נשים חרדיות מירושלים. אט אט החלה לנתק את עצמה מהבעל ועמדה רגע לפני בריחה מהבית עם הילדים. בניסי ניסים הצעד הזה נמנע. תוך כדי יסורים גדולים לבעל ולילדים”.

שרון אלרועי פרייס ממשרד הבריאות הפיקה עלון יחסי ציבור לפאולה רושקה

את הדו”ח חיברה עו”ס ממרפאת לוינסקי בשם יעל גור. 

 

דוח שרון אלרועי פרייס על טיפולי משרד הבריאות לגברים שרוצים לזיין זונות

 

 

 

 

פאולה רושקה ממשרד הבריאות מפעילה לראשונה תוכנית גמילה למכורים לזנות

בתוכנית משתתפים 15 מכורים שהצטרפו מיוזמתם, חלקם רווקים ואחרים בעלי משפחות, והיא צפויה לקלוט בהמשך עד 38 מטופלים. במקביל צפויה לפעול קבוצה עבור בנות הזוג של הזנאים.

משרד הבריאות החל לראשונה להפעיל תוכנית גמילה עבור מכורים לזנות. בתוכנית, שהחלה לפני כמה שבועות במרכז לטיפול בהתמכרויות של עמותת “רטורנו” בירושלים, משתתפים 15 זנאים מכורים שהצטרפו מיוזמתם, והיא צפויה להתרחב בהמשך. היא נוצרה וזוכה למימון ציבורי בעקבות החוק להפללת לקוחות זנות, שאושר בכנסת בינואר 2019 ויישומו טרם החל.

חלק מהגברים פנו לרטורנו כדי להשתתף בתוכנית בעקבות מודעות שפורסמו בקבוצות תמיכה כמו סקסוהוליסטים אנונימיים (SA), אחרים הופנו אליה על ידי אנשי מקצוע ומטפלים. היא צפויה להימשך כחצי שנה במתכונת של שני מפגשים שבועיים, וכוללת טיפול קבוצתי ופרטני ושימוש בגישת 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות. בין היתר, המכורים ייפגשו בתוכנית מדריכים שהם מכורים לשעבר, בוגרי תוכנית הגמילה להתמכרות למין במרכז.

“המטרה הראשונית היא לעצור את דפוס ההתנהגות הפוגעני”, הסביר מנהל היחידות הטיפוליות של “רטורנו”, אבי אקשטיין. “עיקר העבודה היא במישור הפסיכו־חינוכי על המרכיבים ההתנהגותיים. בבסיס הטיפול בהתמכרות התנהגותית עומדת התפיסה כי ‘זה לא משנה לאן אתה רץ, אלא מאיפה אתה בורח'”. לדבריו, “טיפול טוב מצליח לעבור כבר בשלב מוקדם יחסית מההתמקדות במניעת ההתנהגות ההתמכרותית אל הסיבות להתפתחותה, ואילו חלופות צריך ליישם כדי שלא לחזור לאותו דפוס התנהגותי. טיפול של חצי שנה יכול להוות בסיס משמעותי, אבל התהליך נמשך גם לאחר מכן במסגרות תמיכה ותחזוקה שונות”.

“רטורנו” מפעילה במשך יותר משני עשורים כפר טיפולי שבו פועלות מסגרות רבות לגמילה מסמים, אלכוהול, הימורים, פורנו ומין. המסגרות השונות, שחלקן פרטיות ואחרות ממומנות על ידי המדינה, מותאמות לקהלים, גילים ומגזרים שונים. “יש לנו הרבה ניסיון בטיפול בהתמכרות למין, שאחד הביטויים שלה הוא צריכת זנות“, אמר אקשטיין. לדבריו, “כרגע ישנם 15 מטופלים, רובם מהמגזר החרדי־דתי, והתוכנית מתוכננת להתרחב ולתת מענה ל–38 מטופלים”.

 

הרקע של המשתתפים מגוון: גילם נע בין תחילת שנות ה–20 לסוף שנות ה–30 ויש בהם רווקים, נשואים עם ילדים ופרודים. “הצריכה ההתמכרותית של זנות מגיעה לרוב עם עוד מאפיינים, של אוננות כפייתית או מציצנות”, הסבירה מנהלת היחידה האמבולטורית של “רטורנו” שבמסגרתה מתקיימת התוכנית, עדי עבאדי־שפירא.

 

 

“גם אופי וסוג צריכת הזנות מגוון — של זנות ממין זכר, זנות רחוב, דירות אירוח או זנות צמרת”. לדבריה, תדירות צריכת הזנות אינה תמיד המדד להתמכרות. “כשמישהו סובל מספיק מההתמכרות עד כדי כך שהוא פונה לעזרה, זה לא תמיד קשור אם הוא הולך פעם בחודש או בכל יום, או כמה כסף הוא מוציא. יש מקרים של מכורים שמוציאים סכומים מאד גבוהים וזה מהווה מוקד לחץ, ויש שלא”, אמרה.

לדברי עבאדי־שפירא, המרכז הוצף בפניות להשתתפות בתוכנית עקב המימון הציבורי שלו היא זוכה, אולם רק מי שמזוהה כבעל התנהגות התמכרותית — ולא כל צרכן זנות — יכול להתקבל. “אנחנו מסננים המון המון אנשים”, אמרה, “חלקם השתמשו בשירותי זנות פעם או פעמיים ומגיעים בעיקר בגלל תחושת אשמה, בין אם זה כלפי הרב או האשה ומנסים למצוא לכך פתרון”.

“משכך כאבים”

רונן (שם בדוי), מכור לשעבר שמשמש כמדריך בתוכניות לגמילה להתמכרות ממין בכפר הטיפולי, מרכז את ההדרכה בתוכנית החדשה. לדבריו, יותר מ–90% מהמטופלים בהתמכרות למין עברו פגיעה מינית בתקופת הילדות או הנערות, או חוו חשיפה מינית לא מותאמת. “הם אנשים עם אינטליגנציה רגשית מטורפת שחיים בתחושה של חטא נורא, וההתמכרות שלהם לזנות היא בגלל כאב רגשי מאוד גדול”, אמר, “ההתמכרות היא סוג של משכך כאבים. המכור למין הוא אדם שלא יודע להתמודד עם הרגש שמציף אותו, ומה שמרגיע אותו הן רמות גבוהות של דופמין במוח — ומין נותן לו את זה”.

לדבריו, ההתמכרות של הזנאי המכור אינה בהכרח לאקט המיני עצמו או לרגע הפורקן. “אחד החניכים שלי בתוכנית תיאר את זה באופן שממחיש עד כמה זה נוכח”, הסביר, “הוא אמר: ‘כשאני יודע שיש לי תור ואני הולך אליה היום בערב או מחר בבוקר וזה הולך לקרות — היום שלי טוב. לא אכפת לי שהבוס שלי צועק עליי או שאשתי תריב אתי’. החיים הם סביב זה, סביב הלפני ואחרי”. רונן ציין כי תחושת הסוד, ההסתרה וההגעה למפגש בלי להיראות הם חלק בלתי נפרד מהריגוש עבור המכורים. “זה מלווה בהמון הסתרה מהסביבה, בבושה ובנקיפות מצפון. ההבדל בין אדם שצורך שירותי זנות למכור”, הסביר, “הוא שהמכור יודע שמה שהוא עושה זה דבר פסול ומזיק ומאוד לא רוצה לעשות את זה, אבל פשוט לא יכול להפסיק, בדיוק כמו אלכוהוליסט או מהמר כפייתי”.

“בפגישות הראשונות אתה רואה את המכורים פוגשים לראשונה אנשים במצב דומה”, אמר רונן, “הם יכולים לגלות פתאום שאדם שגדל אתם בשכונה, למד אתם בבית ספר או שירת אתם במילואים מחזיק גם הוא בסוד גדול ועושה את אותם דברים נוראיים שלא מדברים עליהם. פתאום אפשר לדבר על זה. יש איזו נחמה בלדעת שאתה לא לבד”.

15 חברי הקבוצה החדשה התקבלו מתוך עשרות פונים שעברו פגישת אבחון ראשונית. “אנחנו צריכים להבין שאכן מדובר בהתמכרות התנהגותית ולא פחות חשוב, שהאדם נמצא במקום שהוא מסוגל להתחייב לתוכנית”, אמר רונן, “בחלק מהמקרים אתה מגלה שאנשים עדיין לא הגיעו למקום הזה שבו הם בשלים להתחייב לתוכנית”.

קבוצת נשים

במקביל לקבוצת המכורים, בקרוב צפויה להיפתח במסגרת התוכנית קבוצה עבור בנות הזוג שלהם, כפי שנהוג גם בתוכניות גמילה אחרות. “קבוצה כזו היא מאוד חשובה בטיפול בהתמכרויות”, הסבירה עבאדי־שפירא, “היא מבוססת על ההבנה שלא מספיק שהמכור ישתנה אלא שגם המערכת המשפחתית צריכה לעבור שינוי. במרבית המקרים אלה לא זוגות טריים שבקושי מכירים האחד את השני. יש כאן מערכות יחסית ארוכות שמאפשרות את הדבר הזה”.

“אשתו של הגבר המכור נפגעת שלא באשמתה כמובן, אבל יש גם ביחסי הזוגיות מרכיב שמאפשר לממש את ההתמכרות ומעדיף להתעלם מן הבעיה”, אמר רונן, “ולכן חלק מההתמודדות והפתרון היא לעסוק בזה. במקרים רבים האשה מקבלת את השקר ומעדיפה לא לדעת”. לדבריו, “בחברה החרדית זה תקף במיוחד, כיוון שיש תלות גדולה ביחסים ובערך של שלמות המשפחה”. הוא הוסיף: “אתה נתקל בנשים שבתחומי חיים אחרים מאוד חזקות ודומיננטיות, מנהלות בארגונים שבמקום העבודה שלהן יודעות להעמיד במקום כל עובד — אבל לא יודעות כיצד להתמודד עם בעיית ההתמכרות של הבעל”.

השתתפות הנשים אינה קלה, אך לדברי הצוות חיונית להבנה שלזוגיות ולמשפחה יש תפקיד בשיקום, וכדי להעניק לנשות המכורים כלים להתמודדות ולשיקום הקשר. “רוב נשות המכורים בוחרות להמשיך ולהתמודד עם זה ביחד עם בן הזוג ולא לפרק את הבית”, ציין רונן, “הן עוברות תהליך טיפולי שמעצים אותן ובונה אותם להתמודדות, ופתאום האשה מתחילה להציב גבולות בבית”. לדבריו, הדרך לחיים נורמטיביים ושיקום היחסים ארוכה ו”בדומה להתמכרויות אחרות, המכור ממשיך להתמודד עם דחפיו”.

האם גם הסוגיה הערכית, הניצול שכרוך בצריכת שירותי זנות, מקבלת מקום בתוכנית? המטופלים ממלאים שאלון עמדות לגבי היבטים שונים בזנות בתחילה, באמצע ובסוף התוכנית. לפי עבאדי־שפירא, “התוכנית אמנם בתחילתה, אבל אפשר ללמוד בינתיים שבכל הקשור לגרימת סבל לזולת, המטופל רואה את הסבל שהוא גורם לבת זוגו ולעצמו. המקום שמצליח להבין צריכת זנות כפוגענית מגיע בשלב מאוחר יותר”.

בתמונה: הוילה של אבי אקשטיין בבית שמש, שם מתנהלת הכת של “רטורנו”. בפייסבוק נכתב: “זהירות !!!!!! כת בבית שמש במסווה של מקום טיפולי. זהו המקום בבית שמש שבו מתנהל הכת. כשראש הכת של רטורנו-מפגשים בבית שמש זה אבי אקשטיין. המקום דואג באופן שיטתי להפריד בין משפחות בין בעל לאשה ובין אבא לילדים.

לדברי רונן, חלק מרכזי מההדרכה, שחוזר לכל אורך התוכנית, נוגע לקבלת אחריות על המעשים והשלכותיהם על הסביבה. “השלב הראשון בקבלת האחריות מתייחס לפגיעה בסביבה הקרובה, באשה, בילדים ובמחיר האישי של המכור — של זניחת חלומות ופגיעה בקריירה ועוד. ההבנה וקבלת אחריות בהקשר של ניצול הנשים בזנות מגיע רק בהמשך”. הוא הוסיף כי “אין שום דרך להפוך מכור למין לאדם שהוא א־מיני. מין ימשיך לסקרן אותו וזה חלק משמעותי מחייו של מכור למין. אבל בתהליך של קבלת אחריות ומתן כלים להתמודדות, מציב לעצמו המכור מעצורים”.

הפעלת התוכנית, לראשונה במימון ציבורי, מעידה על המודעות הגוברת להתמכרויות התנהגותיות. “התופעה של התמכרות למין פחות מדוברת”, אמרה ד”ר פאולה רושקה, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות, “היא מלווה בהרבה סטיגמה ורבים לא ממהרים להודות בכך שהם מכורים. לכן, לאורך שנים היו פחות פתרונות ומענים להתמכרות הזו. אבל זו כנראה תופעה רחבה, שאנחנו רק בתחילת הדרך להבין את היקפיה”.

https://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.8897668