כמה קל להעליל בישראל על גבר שהוא אנס ופדופיל?  בקלי קלות.  אפילו ראיות לא צריך.  לגבר אף פעם לא מאמינים.  השיטה היא שתוקעים אותו במעצר עד תום ההליכים עד שהוא מתחנן לבקש עסקה, ולהודות רק כדי לצאת מהמעצר.

לפנינו סיפור באתר פסק דין על מעצר נהג הסעות ילדים לבית ספר , יהודה מזרחי, שמואשם בפדופיליה על 4 קטינות.  אפשר לחשוב שהוא קרע ל 4 קטינות את הרקטום.  אחרי הכל המילה “פדופיל” מאוד מרשימה…..

אבל מדובר ב 4 קטינים שאחת אמרה שהוא ליטף לה טוסיק, ושלוש באירוע אחר אומרות שליטף את כולן מתחת לשמלה.

איך אנחנו יודעים שלא היה כלום ושום דבר?  כי הסנגורית טוענת שאין אפילו ראיות לכאורה.  היא לא היתה מעיזה לטעון כזה דבר אם זה בסוף היה מתפוצץ לה בפנים.

ועובדה שהשופט חיים פס קיבל את עמדתה (חלקית) והתיר לנאשם הזה “לנאשם לצאת מביתו 4 פעמים בשבוע בין השעות 16:00-20:00 לצורך התאווררות וסידורים”, גם בלי שקצינת מבחן מאשר את זה.

תמיד מאחורי סיפורי סבתא כאלה יש מזימה לתבוע את המעסיק

איך זה קורה שמתבשל בתיק כזה כתב אישום?  ילדה בת 12 או 13 שמשהו לא מוצא חן בעיניה יכולה לנקום באמצעות סיפור.  הן רואות את זה בסדרות הטלוויזיה האמריקאיות.  ברגע שאחת מספרת נוצרת פניקה ציבורית, האימהות מדובבות את הילדות, וכששואלים אותן אם זה קרה, שותלים בהם סיפור והוא נדבק.  לרוב יש מאחורי הסיפור תכנית מסודרת בשילוב עם עורך דין לתבוע את המעסיק.

לרוב המעסיק יפעיל ביטוח והביטוח יעדיף לשלם כסף מהר מאוד כדי להיפטר מהצרה הזאת.  לכן זה משתלם לשתול סיפור בילדה בת 12 או 13 שמישהו חשק בתחת שלה וליטף אותו.

הסיפור נשמע הזוי.  שלוש ילדות בבת אחת עומדות ומחכות לתורן שהנהג ילטף אותן מתחת לשמלה?

למה שאיש מבוגר ונשוי, שכתוב עליו שהיה מאוד נחמד לידות, הסביר להם על האוטובוס ונתן להן לשחק בכפתורים האלה של האוטובוס, שהוא יתגרה מינית מליטוף של טוסיק של ילדה בת 12 או 13?

למה שאדם שמסיע ילדים כל חייו, פתאום יחליט להתגרות מינית מליטוף טוסיק של קטינה?  ולמה רק ליטוף טוסיק?  למה לא החדרת אצבע בכוס?  למה לא לקחת את הילדה לצריף חשוך ולקרוע לה את הבתולין?

העובדות הסוציאליות תמיד כותבות ש”אי אפשר לשלול שהיה משהו”

ואז מה קורה?  הקטינה מגיעה לחוקרת ילדים שהיא עו”ס.  החוקרת מפחדת לפספס מקרה פדופיליה שיחמוק בין הכסאות והיא כותבת “הילדה נסערת”, “הילדה בכתה” ו”לא ניתן לשלול שזה קרה”.

יכול להיות שהילדה בכתה בזמן הראיון עם החוקרת ילדים כי היא לא רצתה בכלל שיגררו אותה לשם, אבל החוקרת ילדים תפרש את הבכי כסימן של פוסט טראומה מאירוע מיני חמור ביותר.

זה מספיק לפרקליטה כדי להגיש כתב אישום ולא משנה איזה גרסה יש לאיש.  מבחינת הפרקליטות זה “גירוי מיני” וזו פדופיליה.

שימו לב:  השופט חיים פס הוא שופט שארגון נעמת הקדיש לו כתבת פרגון כמה שהוא מאמין לנשים, וכמה שהוא מתייחס אליהן בכבוד.

לדברי הסנגורית: “העובדה כי מעצרו של מרשי היה רק לאחר למעלה משלושה חודשים מביצוע העבירות הנטענות, ממחישה עד כמה עסקינן בעלילה נפשעת שאינה מגובה בראיות מספיקות.

אחרת, המשמעות היחידה היא שגורמי אכיפת החוק לא ביצעו עבודתם כראוי ותוך כך סיכנו את הציבור במשך זמן כה ממושך. זה בוודאי לא עולה על הדעת והדבר מדבר בעד עצמו. גם העובדה שהשופט סירב להאריך את מעצרו בחמישה ימים כפי שהמשטרה ביקשה והסתפק בהארכת מעצר של יומיים בלבד, מדברת בעד עצמה. אמת סופה לצוף ומרשי ייפרע מכל מי שהשתתף במזימה רעה זו שכה הכפישה את שמו הטוב”.

להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 22/1/2024

נהג הסעות שנאשם בפדופיליה שוהה במעצר בית חלקי

יהודה מזרחי מואשם במעשים מגונים בילדות מתחת לגיל 14. חרף כתב האישום החמור נגדו התקבלה בקשת עו”ד מירב זמיר להתיר לו לצאת 4 פעמים בשבוע להתאווררות של 4 שעות

השופט חיים פס מבית משפט השלום בירושלים אישר לנאשם במעשים מגונים בקטינות לצאת ממעצר בית לצורך התאווררות וסידורים.

בכתב האישום שהוגש בחודש שעבר (דצמבר) לבית משפט השלום בירושלים נגד יהודה מזרחי, צוין כי הוא שימש כנהג הסעות ילדים בגוש עציון. לפי הנטען, לפני כשנה עלתה ילדה להסעה מבית ספרה באחד היישובים לביתה, ומזרחי שאל לשלומה תוך שליטף אותה בגב עד לישבן.

בשני מקרים נוספים שאירעו לפני כחצי שנה, עלו להסעה בה נהג 3 קטינות נוספות. הנאשם אמר להן שהן ילדות יפות וחמודות, הראה להן תמונות של משפחתו, נתן להן לשחק בכפתורי ההסעה וליטף אותן – אחת מהן מתחת לשמלה. כתב האישום מייחס למזרחי עבירה של מעשים מגונים בקטינות מתחת לגיל 14 לשם סיפוק, ביזוי או גירוי מיני.

בד בבד עם כתב האישום החמור הגישה הפרקליטות בקשה למעצרו עד תום ההליכים. למרות זאת, עוד באותו היום הוא שוחרר למעצר בית בפיקוח אשתו.

בדיון שהתקיים לאחרונה טענה עו”ד מירב זמיר המייצגת אותו שאין ראיות לכאורה ועל כן ביקשה לבטל את מעצר הבית כליל. השופט חיים פס ביקש להזמין תצהיר קודם לבחינת הבקשה אך בינתיים, עד לקבלת תסקיר התיר לנאשם לצאת מביתו 4 פעמים בשבוע בין השעות 16:00-20:00 לצורך התאווררות וסידורים.

בקשת המדינה להשהות ביומיים את כניסת ההחלטה לתוקף על מנת לאפשר לה לערער נדחתה.

• ב”כ הנאשם: עו”ד מירב זמיר
• ב”כ המדינה: עו”ד אלונה דרורי

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A0%D7%94%D7%92-%D7%94%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%A0%D7%90%D7%A9%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%93%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%95%D7%94%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7%D7%99