ב 24/1/2017 השופט ג’ורג’ קרא שהיה אז שופט מחוזי בת”א הרשיע את המאדאם עינת הראל בסרסרות והלבנת הון.  מי שגזרה את הדין היתה לימור מרגולין יחידי ששלחה אותה ל 3.5 שנות מאסר.

מתברר שמי שכיום מכהנת כשופטת נוער הירושלים, קטי צווטקוב, היתה העו”ד הפרטית של עינת הראל, הוגדרה בת בית של עינת, וייצגה את רוב בתי הזונות בתל אביב באותה תקופה.

פרקליטות תפרה לקטי צווטקוב תיק סיוע לסרסרות

הפרקליטים שרצו לסגור את בית הזונות, איתי פרוסט ויונתן טל החליטו לנטרל את קטי צווטקוב שלא תוכל לייצג את עינת הראל בכך שתפרו לה תיק של סיוע לסרסרות וסחר בבני אדם, ואיימו על קטי שאם לא תתהפך על הלקוחה שלה, היא תחטוף כתב תביעה.  קטי החליטה להעיד נגד הלקוחה שלה.  כיום קטי היא שופטת…..

המזימה הצליחה. עינת הראל נשארה בלי הייצוג עליו סמכה נאלצה לקחת סנגוריה ציבורית, ואלה מכרו אותה והכריחו אותה להודות ולעשות עסקת טיעון.

בתמונה:  עינת הראל אחרי שיצאה מנווה תרצה.  עם שביסון.

לפי פסק הדין היא הפעילה “בתי עסק בהם הוענקו שירותי מין בתשלום” בשלוש דירות שונות בין השנים 2006-2013, שכרה באמצעות אחרים דירות, שילמה את דמי השכירות, שיפצה את הדירות ורכשה מוצרים שונים לצורך הפעלתן כבית עסק למתן שירותי מין”, והעסיקה ופיטרה נשים שונות, קנסה אותן “אם הלקוח לא מרוצה’ וקבעה את סידור העבודה.

והיתה לה מחברת לקוחות שהמשטרה תפסה, ולא עשו עם המחברת כלום כי יש שם שמות נפיצים. …..

כמו כן, הראל פרסמה את שירותי המין באינטרנט ובעיתונים  וגם באמצעות כרטיסי ביקור שהונחו על רכבים חונים על ידי שליחים. “הנאשמת ביצעה את המעשים אף בזמן ששהתה בבית הסוהר”, נכתב בהחלטה. לפי כתב האישום הראל הפיקה הכנסות של יותר מ-5.6 מיליון שקלים מהעסקים.  נגזר עליה עונש של 44 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 32 אלף שקלים. בנוסף, יחולטו לה כספים בסך 1.2 מיליון שקלים.

עינת הראל גרושה פעמיים, גדלה בנתניה למשפחה בת שש נפשות והתייתמה מאמה כשהיתה בת שמונה. היא נישאה לאדם אמיד, בעל חברה לעבודות עפר, אך אחרי מספר שנים התגרשה ונקלעה למצב כלכלי קשה. למדה משפטים אך לא סיימה תואר.  את הכניסה לעולם הזנות כבר בשנת 1993 תיארה בעבר לא פעם כהחלטה שקיבלה מתוך בחירה, כדי לפרנס את ילדיה.

עינת הראל טענה שהסנגוריה הציבורי מכרה אותה

עינת הראל לא לקחה עו”ד פרטית והתגוננה באמצעות הסנגוריה הציבורית.  העו”ד הפרטית שלה וחברתה קטי צווטקוב (כיום שופטת) לא היתה יכולה לייצג אותה כי גם אותה האשימו בסיוע לסרסרות.

הסנ”צים לחצו עליה להודות, אבל ממש לפני גזר הדין אצל ג’ורג’ קרא היא לקחה עו”ד פרטי בועז קניג וביקשה לבטל את הסדר הטיעון שעשתה דרך הסנגוריה.

היא טענה ש”הם לעולם לא היו מוכיחים את הסכומים שנטענו”, ושיש לה “רק דירת מגורים אחת בשווי 4,000,000 ש”ח.  העו”ד החדש בועז קניג טען ש”הסנגור הציבורי ייצג אותה דחק בה להודות במסגרת הסדר טיעון, ולאחר מכן גם בהליך הגישור שניהל השופט גלעד נויטל מבית משפט המחוזי”.  בועז קניג טען ש”לימוד חומר החקירה והפרוטוקולים מבית המשפט אל מול העונש מלמד על עיוות דין קשה, העיניים רואות אך הראש מסרב להאמין”.

הבקשה נדחתה על ידי השופט ג’ורג’ קרא לפני מתן גזר הדין, כמובן.

ההגנה של עינת הראל: לא היתה סרסרות אלא מודל שיתוף קולקטיבי

עינת הראל נקטה בהגנה שמדובר בניהול בית זונות קואופרטיבי מבחירה חופשית.

“אנחנו עם שלם של נשים, ברובנו אימהות חד הוריות שלא עומדות בתשלומים ורוצות להבטיח לילדיהן עתיד טוב יותר”…”מתייחסים אלינו כמו לעברייניות או נשים שאינן אחראיות למעשיהן, אבל זו ההעדפה שלנו, במקום לעבוד בעבודות מזדמנות, לקבל 4,000 שקל ולא לגמור את החודש”.  כך אמרה בראיון ל”אולפן שישי” של ערוץ 2.

לדבריה בזכות אופיה הדומיננטי היא הפכה למנהיגה ומנהלת של ארגון מחאת הזונות נגד סגירת בתי זונות. היא הסבירה כי אכן “צמחה” להיות מארגנת ומנהיגת זונות המסייעת להן בעניינים שונים, מייצגת אותן מול הרשויות ומנסה לקדם אותן ואת ואת העסק ממנו הן מתפרנסות, והכל באופן וולונטרי ולא כבוסית או מנהלת, בטח לא סרסורית….  תפקידה היה כמעין מדריכה או “אם גדולה” של הבנות, וטענה כי בתי הבושת בהם עבדה נוהלה במשותף עם הבנות. “הדבר היחיד שעשיתי הוא להילחם בשבילן”.

הראל טענה שבית הבושת שלה הציע חדר מלון, שהעובדות במקומותיה לא נדרשו לשלם עבור סרסרות אלא הפקידו סכום שנקבע מראש עבור תנאי העבודה וחדרים שסופקו להן ב”מודל שיתופי”.

לפי המאדאם הראל, נשים נרקומניות העובדות בזנות עבור מנת סם, או נשים מנוצלות שנופלות קורבן לסרסורים אלימים, הן המיעוט. מרבית העוסקות בתחום הן נשים נורמטיביות. “לא צריך לרחם עליהן, הן לא מסכנות”… “הן רוצות לעבוד, הן עובדות מרצונן, איש אינו מכריח אותן. כשבחורה מתקשרת, אומרים לה ישר במה מדובר, לא מספרים לה סיפור שזה משהו אחר”.

הראיון המלטף של עינת הראל אצל שוש מולא

בגלל ריאיון אצל גיא פלג השופט בני שגיא נקם בה

עינת הראל עשתה מעשה בלתי שגרתי.  היא התראיינה לתקשורת כשמשפטה תלוי ועומד.  רוב הסנגורים מייעצים נגד זה כי הפרקליטות נוקמת.

אכן הנקמה של הפרקליטות לא איחרה לבוא.  הפרקליטים איתי פרוסט ויונתן טל הגישו לשופט השלום ירון גת בקשה לצו גילוי מסמכים לפי סע’ 43 לחסד”פ המיועד לגיא פלג וערוץ 12 למסור את כל סלילי הוידאו שצולמו עם המאדאם. הפרקליטים שלחו את השוטרת עו”ד רוזי שחידם להחתים את ירון גת במעמד צד אחד, וירון חתם.  60775-10-15..

בסופו של דבר ולאחר התנגדות, ירון גת דחה את הבקשה בגלל חיסיון עיתונאי.  60775-10-15.

הערר שהגישו איתי פרוסט ויונתן טל לשופט בני שגיא: 

איתי פרוסט ויונתן טל לא אמרו נואש והגישו לשופט בני שגיא במחוזי ערר לכפות על גיא פלג וערוץ 12 למסור את כל צילומי הוידאו “מרצפת העריכה” – כדי שאולי יהיה שם איזה פליטת פה שאפשר יהיה להשתמש נגדה.

בני שגיא אישר את הבקשה כתוכי של הפרקליטות, אבל זה עורר מלחמת עולם בערעור, ובית המשפט העליון – לא ידע איך לצאת מהברוך – כי זה אומר שאף אחד לא יסכים להתראיין לתקשורת, אם התקשורת נאלצת בעל כורחה לפליל את המרואיינים שלה.

לא היתה שום בושה:  למען ההרשעה איתי פרוסט ביקש מהשופט בני שגיא להכשיר הפרה של חיסיון עיתונאי – ושגיא נענה כמבוקש.

ראו בקשה של מועצת העיתונות ע”י אורנה לין

הבקשה היא להצטרך להליך אצל בני שגיא נגד בקשה לאכוף על תקשורת להפליל מרואיינים 47724-01-16

ראו ההחלטה של בני שגיא לכפות על ערוצי תקשורת להפליל את המרואיינים שלהם:

שימו לב לרמת הצביעות.  ממש באותם ימים כל שבועיים היה בני שגיא מקבל מאפי נוה כרטיסי טיסה חינם לאילת עם חדר אירוח (או סוויטה לפעמים) בהילטון מלכת שבא, כשהוא רואה את אפי מתקתק נשים כמו גרביים, והשמועה אומרת שגם הוא וגם איתן אורנשטיין קיבלו מאפי את השאריות (כלומר נשים משומשות שאפי כבר לא בא לו עליהן).

בעליון דנציציגר לא ידע מה לעשות מרוב בושה:  רעפ 7835/16

דנציציגר החליט בערעור.  היה לו קשה להגיד פשוט ונוקב שירון גת צדק ושיש פה חיסיון עיתונאי מובהק.

את גזר הדין נתנה דווקא לימור מרגולין יחידי:

ת”פ 42992/07/15 – מדינת ישראל נגד עינת הראל

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת”פ 42992-07-15 מדינת ישראל נ’ עינת הראל ואח’, 14 מרץ 2017

פרק 238/13

לפני כבוד השופטת לימור מרגולין-יחידי

המאשימה:  מדינת ישראל

נגד

הנאשמים:  עינת הראל

נוכחים:

ב”כ המאשימה עו”ד שביט

הנאשמת 1 וב”כ עו”ד זכאי ממשרד עו”ד קניג

גזר דין

תיק זה הועבר לטיפולי ע”י סגן הנשיא , כב’ השופט קרא, לאחר שנתנה הכרעת דין במסגרת הסדר טיעון שהתגבש בעקבות הליך גישור במהלך פרשת ראיות התביעה.

בפתח הדיון היום ביקשה הנאשמת לחזור בה מהודייתה ו לבטל את הכרעת הדין שניתנה ע”י כב’ השופט קרא, הבקשה הועברה להכרעתו של השופט קרא אשר החליט לדחותה, ולהשיב את התיק לטיפולי לשם שמיעת טיעונים לעונש וגזירת הדין.

במסגרת הסדר הטיעון שהתגבש תוקן כתב האישום ברביעית כאשר התיקון בעיקרו נוגע לשינוי לא מבוטל כלפי מטה בסכומי עבירות המס ועבירות הלבנת ההון.

כתב האישום המתוקן מתייחס למעשים ולעבירות שהתרחשו בשנים 2006 עד ינואר 2014, כתב האישום כולל 4 אישומים, הוגש במקור כנגד 6 נאשמים ובהם הנאשמת, כשעניינם של חמשת האחרים שמעורבותם היתה תחומה, הסתיים בהסכמות ובהתלייה ביחס לאחד הנאשמים.

האישומים הראשון והרביעי עוסקים בהכללה בפעילות של ניהול שלוש דירות שהושכרו למטרות מגורים בבנייני מגורים, אולם שימשו בפועל כבתי עסק לשרותי מין בתשלום, מדובר בבתי עסק שפעלו ברצף בזה אחר זה והיו פעילים באופן אינטנסיבי הכל כמפורט בהרחבה בכתב האישום המתוקן. עוד מתארים שני אישומים אלה פרסום של שרותי המין באמצעים שונים, הכל כמפורט בכתב האישום וכן הפרה של צו שיפוטי להפסקת עיסוק בבית העסק השני, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

האישומים השני והשלישי, נוגעים להכנסות שהפיקה הנאשמת מניהול אותם עסקים, שסכומם הכולל על פני כל שנות הפעילות עומד על 5,600,000 ₪, נדרשים לכך שהנאשמת לא הודיעה לפקיד השומה על תחילת ההתעסקות, לא ניהלה ספרים, לא הגישה דו”חות, ובהכנסות מעבירות המקור של סרסרות והחזקת מקום לזנות, המהוות רכוש אסור, ביצעה הנאשמת שורה של פעולות שתכליתן הסתרה והסוואה של מקור הרכוש האסור ושל הכספים ובין היתר הפעילה את אותם עסקים באמצעות אחרים, שילמה במזומן ובאמצעות שליחים, רשמה חשבונות על שם אחרים ועוד.

הצדדים הציגו הסדר טיעון עונשי מוסכם, הכולל עונש מאסר מוסכם, לתקופה של 44 חודשים, הפעלה של מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים בחפיפה מלאה, הטלת מאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט, השתת קנס בגובה כספים תפוסים שסכומם הכולל מגיע לכ-32,000 ₪ פחות או יותר והסכמה על חילוט סך של 1.2 מליון ₪ במתכונת, במועדים ובתנאים שהוצהרו.

במסגרת הטיעונים לעונש עמד ב”כ המאשימה על הערכים המוגנים שנפגעו, בשל כל אחת מהעבירות בהן הורשעה הנאשמת, עמד על הטעמים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון ועל סבירותו של הסדר הטיעון וביקש לכבדו. ב”כ הנאשמת עמד מצידו אף הוא על הטעמים בבסיס הסדר הטיעון, הדגיש את הנסיבות האישיות של הנאשמת ועתר אף הוא להתחשב בנאשמת ולכבד את הסדר הטיעון. הנאשמת פרטה בפני את נסיבותיה האישיות ואת תחושותיה הקשות, את מורכבות הסיטואציה והדגישה כי לאורך כל הדרך סייעה לבנות שעסקו במתן שרותי זנות, ואף חילצה רבות מהן מעולם הזנות וכן ציינה כי הדמות שהצטיירה במהלך הראיות שונה מאוד מדמותה אז, ולבטח מדמותה היום, כאשר בכל השנים האחרונות, עזבה את העיסוק ואת התחום, חזרה בתשובה והיא במקום אחר ובמאמצי שיקום והישרדות.

בבואי לבחון את הסדר הטיעון שהציגו הצדדים, אני לוקחת בחשבון את העובדה שמדובר בכתב אישום שהוא בעל חומרה של ממש, גם לאחר תיקון הסכומים, הכולל, כאמור, ארבעה אישומים ובהם עבירות של סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, פרסום שרותי זנות, גרימת מטרדים לציבור. כמו כן כולל כתב האישום הפרה של הוראה חוקית שיצאה מטעם בית משפט, לצד אלה מפרט כתב האישום עבירות מס ועבירות הלבנת הון, שהגם שהיקפיהן וסכומיהן צומצמו באופן משמעותי עדיין הן משקפות התנהלות בעלת חומרה. לקחתי בחשבון בהקשר זה את מספר העסקים, היקפי הפעילות כמתואר בכתב האישום, תקופת הפעילות הממושכת ושלל הפעולות שבוצעו במסגרת העבריינות הכלכלית.

ב”כ המאשימה עמד בהרחבה על הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות, ודומה ששיקף את אותם ערכים שהאיסור בעבירות בא למנוע בצורה מלאה. אוסיף עוד בכל הנוגע לעבירות האישום הראשון, שמעבר להגנה מפני פגיעה בכבוד הגוף והנפש יש משמעות גם להשלכות הנפסדות של סרסרות למעשה זנות, ועיסוק בזנות והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות. עוד אוסיף כי פעולות הלבנת ההון, מבטאות פשיעה כלכלית בדרגת תחכום שאינה נמוכה, ואלה ביחד עם הסתרת ההכנסות והעיסוק, משקפים עבריינות כלכלית שיטתית שפוגעת בקופה הציבורית ובנשיאה השיוויונית בנטל.

בבוחני את הסדר הטיעון המוסכם שהוצג בפני, לאור הטעמים שפורטו, הגעתי למסקנה כי מדובר בהסדר טיעון סביר המתיישב עם מתחמי הענישה, אילו הייתי נדרשת לקבוע מתחמי ענישה, הסדר שיש לכבדו. בהקשר זה לקחתי בחשבון את הנתונים הבאים:

ראשית התחשבתי בתיקון הלא מבוטל של הסכומים באישומים השני והשלישי. הצדדים אמנם לא הרחיבו טיעון בענין זה, אך יש להניח כי ההסכמה בדבר שינוי ההיקף הכספי מסך המתקרב ל- 50 מליון ₪ לסכום של 5.6 מליון ₪, מבוססת בין היתר על קשיים ראייתיים שהתגלו תוך כדי ניהול ההוכחות.

שנית, לקחתי בחשבון את ההודייה ולקיחת האחריות. יש בהתנהלות גם אם התרחשה במהלך פרשת התביעה משום חיסכון זמן שיפוטי, ובהתחשב בעברה הרלבנטי של הנאשמת ובמקום שבו היא מצוייה היום לפי דבריה, יש חשיבות להודאה וללקיחת האחריות. איני מתעלמת מן העובדה שהנאשמת ביקשה היום לחזור בה מהודייתה ואולם לאחר שעתירתה זו נדחתה, לא ניתן “לקחת” ממנה את נקודות הזכות בעצם לקיחת האחריות וגיבוש הסדר הטיעון.

שלישית לקחתי בחשבון את עברה הפלילי של הנאשמת הכולל עבר פלילי רלבנטי. מדובר במי שנגזרו עליה מאסרים מותנים בעבר ודומה שבעת הרלבנטית לכתב האישום שלפני לא הרתיעו מאסרים מותנים אלה את הנאשמת מפני חזרה על ביצוע עבירות.

עוד לקחתי בחשבון את תקופת העבירות, את העובדה שהעבירות המוקדמות הן וותיקות מאוד וכן את העובדה שמאז ביצוע העבירות האמורות חלפו למעלה משלוש שנים. לנתון זה יש משמעות גם מבחינת הצורך בהרתעה, וזאת לצד הנתונים הנוגעים לדברי הנאשמת על אודות שינוי באורח חייה ובעיסוקה.

לכל אלה אני מוסיפה את כל שתיארה הנאשמת ותיאר סניגורה ביחס לנסיבות האישיות, המשפחתיות והכלכליות, כמו גם השינוי באורחות החיים ומאבק ההישרדות שהנאשמת מנהלת.

מכלול השיקולים הללו, הביא אותי למסקנה כאמור שההסכמות העונשיות הן סבירות וראויות לכיבוד. לבית משפט הוצג גזר דין בת.פ. 6822/05, במסגרתו נגזר מאסר ע”ת לתקופה של 12 חודשים אשר בהתאם להסכמה יש להפעילו בחפיפה וכך אעשה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמת את העונשים כדלקמן:

מאסר בפועל לתקופה של 44 חודשים. אני מפעילה את המאסר המותנה בת.פ. 5822/05 לתקופה של 12 חודשים, המאסר המותנה ירוצה בחפיפה מלאה, כך שבסה”כ תרצה הנאשמת 44 חודשי מאסר.

בהתאם להסכמה, הנאשמת תתייצב לריצוי מאסרה ביום 21.5.17 בבית מעצר ניצן או בהתאם למקום המאסר שיקבע לה לאחר הליך מיון מוקדם.

מאסר ע”ת למשך 15 חודשים לתקופה של 3 שנים משחרורה מהמאסר והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירות של סרסרות למעשה זנות, עבירות מס מסוג פשע ועבירות עלחוק איסור הלבנת הון.
מאסר ע”ת למשך 8 חודשים לתקופה של 3 שנים משחרורה מהמאסר והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור את יתר העבירות בהן הורשעה.
קנס בסכום של 32,095 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו, בהתאם למוסכם ישולם הקנס מהמקורות שפירט ב”כ המאשימה אשר נתפסו ומוחזקים בידי המדינה.
הוסכם כי סך של 1.2 מליון ₪ יחולטו לטובת יחידת החילוט וזאת ביום 15.9.17.

הנאשמת תעביר את הסכום האמור ליחידת החילוט עד למועד הנדחה ואם לא תעשה כן, הרי שבהתאם להסכמת הצדדים, דירת המגורים של הנאשמת תמומש ע”י יחידת החילוט ומתוך סכום תמורת המכירה, יחולט סך של 1.2 מליון ₪ לטובת קרן החילוט, ויבוטל צו העיקול על הדירה במסגרת ההליך הפלילי. למען הסר ספק, עד החלטה אחרת עומד צו העיקול על הדירה בעינו.

ניתן בזאת צו מוצגים לשיקול דעת המאשימה.

זכות ערעור לבית משפט העליון תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ט”ז אדר תשע”ז, 14/03/2017 במעמד הנוכחים.
לימור מרגולין-יחידי , שופטת

קטי צווטקוב (כיום שופטת בירושלים) העידה שהיתה בת בית של המאדאם

איך קורה שעו”ד קטי צווטקוב העידה כעדת תביעה נגד הלקוחה שלה, וזיהתה את כתובות מכוני הליווי?  כל עורכת דין לא תסכים להיקרא לעדות ולהפר חיסיון עו”ד לקוחה.

המשטרה איימה על קטי צווטקוב שיגישו נגדה כתב אישום ושגם היא חשודה, וזו הסיבה שקטי הסכימה להלשין על הלקוחה של עינת….  כדי להציל את עצמה מכתב אישום.

לצד עדי תביעה כמו זונות ונאשמים אחרים שהורשעו בסיוע לסרסרות ונדונו לעונשים קלים (ביניהם איש קש שחתם על חוזי השכירות), העידה מטעם התביעה עדה עורכת דין קטי צווטקוב.  כיום היא שופטת ושהיתה בעבר סנגורית של הראל במספר תיקים, ולאחר מכן הפכה לחברתה הקרובה שליוותה אותה במשך שנים.

עו”ד צווטקוב סיפרה בעדותה, כי מאז שייצגה את הראל בין השנים 2006 ל-2007 הראל הפכה לבת בית אצלה, ולחברתה הטובה.

צווטקוב העידה כי עינת הראל היתה הבעלים של בית הבושת בבן יהודה כל השנים וחיזקה את טענת המדינה. לפי צווטקוב עובדה זו היתה ידועה לה כחברתה של הראל ולא כעורכת דין מייצגת, זאת משום שהתקופה בה שימשה כסנגורית שלה וטיפלה בענייני בית הבושת היתה מוקדמת יותר לתחילת יחסי החברות בינהן.

צווטקוב ציינה כי מעולם לא ראתה בה כ”סרסורית”. היא סיפרה כי הראל גייסה אותה לסייע לנשים ולקידום אג’נדה שעניינה תנאי עיסוק הולמים לעובדות בזנות.

צווטקוב סיפרה כיצד נהגה להגיע לבתי הבושת בהן פעלה הראל והדריכה את הבנות כיצד להתמודד עם פשיטות וחקירות במשטרה. לדבריה, יחד עם הראל היא ניסחה “זכותון” לעוסקות בזנות וגבתה תצהירים ועדויות על התייחסות המשטרה אליהן.

“הפחידו אותן שהזנות היא לא חוקית, איימו עליהן שיתקשרו לרווחה ויקחו להן את הילדים”, אמרה צווטקוב על התנהלות המשטרה, “אז אנחנו לימדנו אותן לא לפחד, כי לכל בחורה יש זכות לקבל חדר, מיטה, מזגן והגנה”.

צווטקוב מסרה בתגובה לכתבה על עדותה: “בית המשפט קבע שאין חיסיון ועל כן הייתי מחוייבת לתת עדות. חיסיון עו”ד לקוח אינו של עינת, אלא של האחרים אותם ייצגתי (עובדים בבית הבושת) אשר ויתרו על החיסיון ובסופו של יום העידו בעצמם נגדה כעדי תביעה. אף עורך דין אינו רוצה להימצא בסיטואציה כזו, אבל מי שהפך אותי לעדה בתיק ואף הביא לגביית עדותי ביהלום היא הראל עצמה”.

קארמה איז א ביץ’:  השוטר רונן נחשוני שאיים על קטי צווטקוף עף מהמשטרה על הטרדה מינית

איזה קטע…  השוטר שתפר לעינת הראל את התיק רונן נחשוני והעיד נגדה הועף מהמשטרה.

כתבה של איתמרה לוין, ניוז 1, פורסם 20/3/2014:

רונן נחשוני שוטר פרש בשל הטרדה מינית של נחקרת

שוטר נוסף שהיה מעורב באיומים על קטי צווטקוב היה השוטר צביקה סטוקלוב.  אותו זרקו לאילת.

בקשת החילוט הזמני עליה חתם שלמה למברגר

ראו מסמך מתיק הארכת החזקה בתפוסים

ה”ת 24226-08-14 : משטרת ישראל / ימ”ר ת”א נ’ הראל.  השופט ירון גת.

התנועה למען איכות השפיטה פנתה לאושרה גז וגלי בהרה מיארה והן מצפצות

המסע בעקבות מחברת הלקוחות החל בפניה למשרד המשפטים בבקשה לחופש מידע כדי לחשוף את המחברת.  כמו כן פניה לאושרה גז גלי בהרב מיארה לא נענתה.

להלן הפניה לחופש המידע

ולהלן הפניה להעמדה לדין של הלקוחות מהמחברת

להלן תגובת יונתן טל בענין מחברת הלקוחות של עינת הראל.  נשלח למר יהונתן קפאי מטעם התנועה למען איכות השפיטה:

בקיצור:  אין מחברת.