לפנינו תיק שבו מנעה הרשמת ניסיון עוקץ סדרתי באמצעות שימוש לרעה בתקנה 130 לתקנות סדר דין האזרחי.

התקנה הזו יש בה לקונה והיא מנוסחת מאוד גרוע.  היא עוסקת במה שקורה כשמוגש כתב הגנה והנתבע לא עונה בזמן.  לפי התקנה בית משפט אמור לתת פסק דין בהעדר הגנה, ובעבר היה מקובל שבית משפט משמש חותמת גומי, ונותן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא הסכום גם אם הוא מופרך בעליל. תאד”מ 18700-03-23. 

הרשמת אביגיל ון קרפלד סוגרת לקונה בתקנה 130

הלקונה היא שהיה צריך לכתוב בתקנה הזו שבית המשפט יברר את כתב התביעה לגופה, ישמע עדים, יקבל ראיות ויבחן קבילותן, ויחליט אם התובע בכלל זכאי לסעדים שהוא מבקש, אפילו אם אין הגנה.

הקונץ הזה היה ידוע ואי אפשר היה לעשות כלום.  עורכי הדין מכינים כתב תביעה, מגישים אותו באיזה כתובת פיקטיבית או שוכרים שליח שיפברק 3 ביקורים בכתובת שקרית, ומבקשים משהשליח לשקר שהדביק על הדלת, מחכים כמה ימים שצריך לפי התקנות, ואז מבקשים פסק דין בהעדר הגנה.

עורכי הדין התרגלו לכך שהשופטים נותנים פסק דין על עיוור, לא בודקים כלום וחותמים על פסיתא בהתאם לסכום הנדרש, ולא כמה באמת מגיע.

ככה למשל נפל יאיר נתניהו באחד מתיקי לשון הרע שבו הוא לא ענה בזמן כי ביצעו מסירה למעון ראש הממשלה, והביטחון עיכב את העברת המעטפה ליאיר נתניהו והוא לא ידע בכלל על התביעה.  השופטת כוכבה לוי פסקה נגדו 450,000 ש”ח בהעדר הגנה, למרות שזו היתה תביעה ששוויה 5,000-10,000 ש”ח.

חברות ביטוח פלסטיניות מנצלות את תקנה 130 לתקסד”א

והנה במקרה הזה הרשמת אביגיל ון קרפלד עלתה על דפוס סדרתי של ניסיונות עוקץ של חברת ביטוח פלסטינית אל עאלמיה חברה לביטוח בע”מ (שמבטחת פלסטינים שנוהגים ברכבים ישראליים בישראל), והיא הוציאה החלטה זועמת במיוחד, בה הבהירה שבית המשפט אינו חותמת גומי של כתב התביעה, ואין זכאות אוטומטית לפסק דין בהעדר הגנה.

לדברי הרשמת: “כאמור, ביהמ”ש אינו חותמת גומי לבקשה לפסק דין בהעדר הגנה. לאחרונה פסק כב’ ביהמ”ש העליון בגלגול שלישי לביטול פסק דין חלוט וקבע שפסק דין בהעדר הגנה כחותמת גומי וללא קשר לנזק הוא עיוות דין: רע”א 1990/22 דלילה יאור חורי נ’ מרים בנאי 9.6.22. כנ”ל לגבי אי מילוי הוראות התקנות שהן בגדר “כללי המשחק” המחייבים את בעלי הדין, את ב”כ ואת ביהמ”ש”.

הרשמת אפילו טרחה לבדוק את ההגשות של עוה”ד של חברת הביטוח מואייד מיעארי, וראתה שהוא סדרתי, והזהירה אותו שלא יחזור על מעשיו.  

מבצע העוקץ הוא עו”ד מואייד מיעארי פעיל לזכויות חמאס, מחבלים ונוחבה

לעו”ד מואייד מיעארי יש משרד בירושלים והוא מופיע בתיקים של מחבלים ממזרח ירושליים.  הוא נמצא בוועד המנהל של ארגון עדאללה לזכויות מחבלים, חמסנירים, עצירים בטחוניים, וכעת נוחבה.

בעשייתו האזרחית הוא מתפרנס מייצוג חברות ביטוח פלסטיניות שנתבעות בישראל על תאונות דרכים בהם מעורבים נהגים פלסטיניים וחברת הביטוח הפלסטינית מתנערת מאחריות ולא רוצה לשלם.  בראיונות שהתראיין טען שמדינת ישראל נוקאטת במדיניות לא מוסרית ואנטי דמוקרטית נגד מחבלים עם דם על הידיים שעומדים לדין או אלה שיושבים בכלא.

הנה כאן תוכלו לצפות בסטאר של הנוחבה, מואייד מיעארי:

https://youtu.be/PrtdqwbtJwI

להלן ההחלטה:

לפני בקשה למתן החלטה בבקשה לביטול מחיקת התביעה ולביטול חיוב בהוצאות.

מדובר בתביעה שנפתחה בחודש 3/23 בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים בסכום נמוך יחסית של 19,301 ₪. התיק עמד בחוסר מעש ולכן ביום 27.8.23 נשלחה התראת מחיקה על ידי המזכירות.

ביום 14.9.23 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה שנדחתה בהחלטה מנומקת ביום 21.9.23, זו ההחלטה שמבוקש לבטל.

טענת ההפתעה נדחית. ראה והשווה תיק נוסף 49427-02-23, תיק של אותה תובעת, שבו ניתנה במקרה היום החלטה וכן החלטות קודמות מיום 21.6.23 ומיום 4.7.21, דהיינו, חודשים לפני שניתנה ההחלטה בתיק זה. בהחלטה מיום 21.6.23 הובהר במפורש “להבא תישקל מחיקת בקשות דומות וכן מחיקת תביעות בעלות ותק ואף פסיקת הוצאות לאוצר המדינה ללא התראה נוספת גם בתיקים אחרים של משרד ב”כ התובעים. אין מנוס משינוי תרבות ההתדיינות וצורת ההגשות שצריכה להיות קפדנית ומדויקת, על מנת לסייע לביהמ”ש ולמנוע עומס לא מצודק”. היו החלטות נוספות דומות בתיקים אחרים. למרבה הצער, הנחיות ביהמ”ש לא הופנמו ולא יושמו משום מה והתובעת מתמידה במחדליה. ביום 14.9.23 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בתיק זה עם ליקויים אחרים. ראה והשווה גם תאד”מ 37612-01-23 מיום 27.6.23 (פורסם במאגרים) נגד אותה תובעת. גם שם התריע ביהמ”ש שלא יהיה מנוס ממחיקת תביעות ופסיקת הוצאות.

הבקשה נדחית ממכלול הנימוקים הבאים:

א. למיטב עיוני, אין בתיק זה ייפוי כח מטעם התובעת 1 לב”כ. יפוי הכח אמנם אומת על ידי עו”ד מיעארי אך ייפוי הכח ניתן לעורכי דין אחרים. רק מטעם זה הבקשה נדחית לאור תקנה 170 לתקסד”א – 2018. יפוי הכח גם חסר תאריך ללא סיבה (ע’ 9 בכתב התביעה).

ב. למיטב עיוני יפוי הכח של התובע 2 חסר תאריך ללא סיבה (ע’ 8 בכתב התביעה).

ג. אין תצהירים ערוכים כדין לפי טופס 5 שבתוספת הראשונה והתצהירים אינם מאומתים כדין בתמיכה לתביעה ולא בפעם הראשונה. הדבר בניגוד לתקנה 79(א)(1) לתקסד”א – 2018. במקום אחד נכתב כי מדובר בשגגה (סעיף 9) ובמקום אחר נטען כי אין זה מקרה ראשון (סעיף 10). בכל מקרה התקנות מחייבות ויש הבחנה בין ביצוע תיקונים בדיון קד”מ לחסר לבין מתן פסק דין בהעדר הגנה.

ד. בהתאם לתקנה 130 לתקסד”א – 2018 ביהמ”ש רשאי לדרוש הוכחה מספקת של התביעה. בכל מקרה ביהמ”ש אינו חותמת גומי. בהימ”ש רשאי לפי שיקול דעתו לבקש להתרשם מהנזק. אם התמונות בשחור לבן כמו בתיק זה (ע’ 20  ואילך בכתב התביעה) הוא רשאי למחוק את התביעה בהיות הנזק לא מוכח. בתיק זה גם הסכומים שהוגשו בחוות הדעת מושחרים ואין לצפות שביהמ”ש יערוך חישובים. יש לדאוג שהשמאי יחדל מסימון הסכומים בהדגשה (ע’ 19 בכתב התביעה).

ה. לנטען בסעיף 8, שביהמ”ש ינהל את התיקים עבור הצדדים, יתזכר, יבקש הבהרות וכו’ אין בסיס משפטי לטענה. אין זה מתפקידו של ביהמ”ש  למשמש מזכירה של המשרדים השונים, בפרט שמדובר בהיקפי מחדלים עצומים. מעבר לנדרש, הייתה התראת מחיקה בתיק ביום 27.8.23 וההתראות בתיקים אחרים יפים לתיק זה כאשר מדובר בשחקנים חוזרים ומחדלים חוזרים. ראה והשווה להחלטה בתיק 51227-10-22 מיום 18.6.22 (פורסם במאגרים).

ו. כל שהוכח בתיק זה הוא המצאה לאביו של הנתבע. לא צורפה תמצית רישום להוכחת כתובת הנתבע. אישור המסירה לא סומן ברובריקה המלמדת שבוצעה המצאה למי שגר עם הנתבע. לכן לא התקבלה המסירה. “מען” לפי תקנה 6 לתקסד”א – 2018 הוא כתובת של אדם לפי חוק מרשם האוכלוסין ולא כתובת במסמכים אחרים.

ז. תקנות סדר הדין מחייבות ואינן בגדר המלצה. על פי תקנה 3(ב) לתקסד”א -2018 קיימת חובה על בעלי הדין ובאי כוחם לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי התקנות. התנהלות גורמי שיפוט אחרים אינה מחייבת בימ”ש זה. העובדה שגורמי שיפוט עמוסים לעייפה, ולפי דברי כב’ נשיאת ביהמ”ש העליון בדימוס עובדים בתנאים לא אנושיים, אינם הצדקה או הרשאה להתנהלות עוה”ד.

ח. כאמור, ביהמ”ש אינו חותמת גומי לבקשה לפסק דין בהעדר הגנה. לאחרונה פסק כב’ ביהמ”ש העליון בגלגול שלישי לביטול פסק דין חלוט וקבע שפסק דין בהעדר הגנה כחותמת גומי וללא קשר לנזק הוא עיוות דין: רע”א 1990/22 דלילה יאור חורי נ’ מרים בנאי 9.6.22. כנ”ל לגבי אי מילוי הוראות התקנות שהן בגדר “כללי המשחק” המחייבים את בעלי הדין, את ב”כ ואת ביהמ”ש.

ט. לטענה בדבר טעות של המזכירות שהוסיפה נתבעת 2, הטענה מתקבלת והטעות תוקנה בתיק היום, אך אין בה כשלעצמה כדי להביא לשינוי החלטתי לאור האמור לעיל. אין רישיון רכב קריא בתיק (ע’ 28 בכתב התביעה) ואין זה מתפקידו של ביהמ”ש לבקש הגשה של מסמכים קריאים ושלמים. יואילו

ב”כ הצדדים לבדוק בנט לאחר כל הגשה שהמוגש קריא ושלם.

י. כפי הנאמר בהחלטה מיום 21.9.23, ההערכה היא שלמעלה מ-50% מעבודת ביהמ”ש זה לפחות היא עבודת סרק. כדי ליצור שינוי צריך להוביל שינוי וכך נעשה באופן מדורג ויש להתרגל. השינוי הוא בגדר אין ברירה וכדרך להתמודד עם עומסי עבודה בלתי אנושיים ובלתי מוצדקים על ביהמ”ש ועל המזכירות. יש הכרח בין היתר, לנהל את התיקים באופן יזום ומיטבי, למלא אחר הנחיות/החלטות ולהגיש תביעות ובקשות הראויות להתברר בשקידה ולפי הוראות התקנות.

יא. זה המקום המתאים לציין שהתביעה הוגשה ביום 9.3.23 וההמצאה הנטענת בוצעה ביום 22.5.23, אך התיק עמד בחוסר מעש עד 27.8.23. דהיינו, התיק הוא דוגמא אחת מיני רבות לניהול תיקים בתגובה להתראות מחיקה, כאשר הדבר אינו מתיישב עם תקנה 160 לתקסד”א -2018 ועקרון היסוד בדבר קיומו של דיון משפטי מהיר ויעיל וחסכון במשאבי זמן ועלויות: תקנה 5.

הצורך לתת מענה לבקשות לביטול החלטות, כמו החלטה זו, גוזל גם הוא זמן רב מאוד ללא הצדקה. אין בסיס לבקשה בסוג זה של החלטות ואין שינוי נסיבות המצדיק הגשתן. לא יהיה מנוס להבא מלפסוק הוצאות, מטעמים של האינטרס הציבורי, בבקשות לביטול החלטות שנדחות גם בתיקים אחרים ללא מתן התראה נוספת.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט’ חשוון תשפ”ד, 24 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

אביגיל ון-קרפלד

PDF