וולקאם וולקאם לצחנת משטרה בבונים כרמיאל.  רוצים לקבל אישור על הגשת תלונה?  יש סיכוי שתפגשו את החוקרת לריסה אלייבסקי ושהיא תקלל אתכם.  15287-05-21.

האזרח רשבי איסקוב הגיע למשטרת כרמיאל להוציא אישור.  לריסה היתה על מחזור ולא בא לה לעבוד.  נפלט לה קללה לאזרח שהיא תבוא לזיין את אמא שלו.  האזרח בן 64.

הנה תיאור המקרה:

וביקשתי ממנה לתת לי אישור לעוה”ד שלי שהגשתי תלונה בתאריך הזה. היא פתאום התחילה לצעוק ולקלל אותי ברוסית, כך שהיא תזיין את אמא שלי. אני חושב שכל בן אדם זה הגוף ודם והנשימה שלו, איך אפשר אישה בגיל שלושים לערך ואני בגיל 64 מקללת את אמא שלי ואני נולדתי בקווקז, אצלינו יש כבוד להורים נשים וילדים. אמרתי באיזה צורה את מדברת אליי, את עובדת במשטרה בשביל המדינה בשביל האזרחים. את מקללת בן אדם שאת לא מכירה ושנפטרה בשנת 2002. אמרתי לה שאחרי המילים שלה שנכנסו לי כמו כדור בלב אני אלך ואתלונן נגדה. היא אמרה לי לך לך מפה לך להתלונן איפה שאתה רוצה.

המקרה הזה עלה למדינת ישראל 5,000 ₪ + אגרת בית משפט בסך 2,608 ₪ ושכ”ט עו”ד 3,000 ₪. סה”כ 10,608 ש”ח.  

את המדינה ייצגה אילה פיילס שרון.

להלן פסק הדין:

לפניי תביעת התובע לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזק, אשר נגרם לטענתו עקב השפלתו על-ידי חוקרת בתחנת המשטרה, במעמד הגשתו לתלונה.

בהתאם לתקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט- 2018, פסק הדין יכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי.

נושא התביעה ועיקרי הטענות

1. כאמור בפתיח, התובע הגיש נגד הנתבעת, מדינת ישראל, המשרד לבטחון פנים -משטרת ישראל, תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪. התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבעת וכנגד הגב’ לריסה אלייבסקי (להלן גם: “החוקרת”). התביעה נגד הנתבעת הנוספת נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 06/05/2022, וזאת מכוח הוראת סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). באותה החלטה, קיבלתי את בקשת הנתבעת להכיר בחסינותה של החוקרת מפני התביעה הנדונה, בשל היותה עובדת מדינה ומאחר והיא פעלה במסגרת תפקידה כשוטרת במשטרת ישראל.

2. בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 06/07/2020, ובהיות התובע בתחנת המשטרה בכרמיאל לצורך הגשת תלונה, נכנס הוא לחוקרת, ובתום מסירת הודעתו ביקש לקבל אישור בדבר הגשת תלונה. באותו מעמד וללא כל סיבה, החלה החוקרת להשפיל את התובע ואף לקלל את אימו ללא כל הצדקה.

3. על-פי כתב התביעה, הדברים והקללות שהופנו כלפי התובע ממניע גזעני על-ידי חוקרת במשטרת ישראל, פגעו בו קשות ואף השפילו אותו. נטען עוד, כי הוגשה תלונה למשטרה בשל ההתנהלות המתוארת, אשר לא זכתה למענה. בשל מעשיה של החוקרת עתר התובע לקבלת פיצוי כספי עקב עוגמת נפש שנגרמה לו.

4. במסגרת כתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את גרסת התובע אודות נסיבות האירוע נשוא התביעה וטענה כך: בתאריך 02/07/2020 הגיע התובע לתחנת המשטרה בכרמיאל והגיש תלונה בגין הטרדה באמצעות מתקן בזק ובשל כך נפתח תיק פל”א 361901/20. מספר ימים לאחר מכן, ביום 06/07/2020, הגיע התובע לתחנה בשנית על מנת לשוב ולהתלונן על אותו נושא. בתום מתן עדותו, שנגבתה על ידי החוקרת, ביקש התובע לקבל אישור על הגשת תלונה. במענה לכך, הובהר לו כי מדובר בעדות נוספת שמצורפת לתיק החקירה ולא מדובר בתלונה חדשה. החוקרת הדפיסה עבור התובע העתק האישור על הגשת התלונה שקיבל ביום 02/07/2020. תשובה זו עוררה כנראה את חמתו של התובע שדרש לקבל אישור עדכני על תלונתו מאותו יום, ואז החל לצעוק ולדבר בגנות החוקרת. לאחר חילופי דברים בין הצדדים, הפיקה החוקרת אישור נוסף לתובע מתאריך 06/07/2020. החוקרת מכחישה השפלת התובע וטוענת כי התובע הוא זה שדיבר עמה בלשון משתלחת ואמר לה, בין היתר, כי היא אישה קווקזית ואינה יכולה להרים את קולה על גבר. עוד נטען, כי החוקרת פעלה במסגרת תפקידה השלטוני, וכי לא נפל כל פגם או דופי במעשיה.

5. משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה דיונית ו/או לכל הסכמה אחרת בתיק, ולאור המחלוקת העובדתית ביניהם, הוריתי לתובע ולנתבעת להגיש תצהירי עדות ראשית.

6. התובע הגיש תצהיר מטעמו, ובמסגרתו הוא חזר על גרסתו אודות נסיבות האירוע “המשפיל” נשוא התביעה. הנתבעת הגישה תצהירה של החוקרת, שבו היא חזרה על הגרסה העובדתית המפורטת בכתב ההגנה ודחתה מכל וכל את טענות התובע והפנתה אליו אצבע מאשימה.

7. ביום 16/05/2023, התקיים דיון ההוכחות בתיק, שבמהלכו נחקרו בחקירות נגדיות התובע והחוקרת. בסוף הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם.

8. ב”כ התובע עתר בסיכומיו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בתחנת המשטרה בכרמיאל באירוע הנטען. נטען עוד שהחוקרת השפילה את התובע וקיללה את אמו, דבר שפגע בו קשות וגרם לו סבל ותחושות שליליות.

9. מנגד, ב”כ הנתבעת עתרה לדחיית התביעה וטענה כי עדותו של התובע ביחס לנסיבות האירוע מהווה עדות בעל דין יחידה שאין לה כל סיוע ואין לסמוך עליה. עוד נטען שהתובע לא הביא כל ראיה מטעמו לתמוך בטענותיו אודות הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה.

10. יצויין כי לאחר שמיעת סיכומי ב”כ הצדדים ולפני חתימת הפרוטוקול, הצעתי לצדדים הצעת פשרה שנרשמה בפרוטוקול. בהמשך לכך, נמסר כי הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות בתיק, ומכאן הכרעתי.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפני, וכן לאחר ששמעתי את העדים במהלך דיון ההוכחות והתרשמתי מהם באופן ישיר, וכן עמדתי על נסיבות התביעה והנזקים הנטענים ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

12. כידוע, לזכות הפרט לכבוד מעמד רם. מדובר בזכות חוקתית, המעוגנת בחקיקה ראשית ובחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, אשר קובע בסעיף 1 כי “זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין…”. סעיף 2 לחוק היסוד קובע עוד כי “אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם”. סעיף 8 לחוק היסוד מבהיר כי אין לפגוע “אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו“. מכאן, לכבודו של הפרט מעמד בכורה, ואין לפגוע בו אלא, כלשונו של סעיף 8 לחוק יסוד: כבדו האדם וחירותו, בחוק או לפיו מכוח הסמכה מפורשת.

13. בענייננו, עיקר המחלוקת הנדרשת להכרעה היא האם הנתבעת חרגה ממתחם הסבירות באירוע שהתרחש עת הגשת התלונה הנוספת של התובע לחוקרת ודרישתו לקבלת אישור עדכני עבור הגשת אותה תלונה.

14. סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי”ב -1952, , פוטר את המדינה מאחריות נזיקית “על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית”; אלא שאין הוא פוטר את המדינה במקרה של מעשה רשלני. כמו כן, סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שנוסחו דומה, והמקנה למזיק הגנה במקרה בו המעשה הנזיקי נעשה לפי הוראות חיקוק או בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה כזו, אינו חל במקרה של רשלנות.

15. בתא”מ (י-ם) 51744-02-14 יעקב ארגמן נ’ מדינת ישראל (30/09/2015) נדונה המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי”ב-1952 הקובע, כי ניתן להכיר באחריות על מעשה או מחדל כאשר עסקינן ב-“רשלנות שבמעשה”. נקבע, כי על בית המשפט לבחון, האם יש לייחס לקצין המשטרה מעשה רשלני בעת קבלת החלטתו כאשר אין חולק, על הרשאתו החוקית לעשות כן. הווה אומר, אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים תקום רק כי ביצוע צו החיפוש מהווה ‘רשלנות שבמעשה’. יחד עם זאת, לא כל מעשה או מחדל מוטעה של השלטון מהווה עילה לקביעת חובת זהירות כלפי הנפגע. כאשר עניינה של טענת הרשלנות הוא בהפעלת שיקול דעת, על בית המשפט לצאת מנקודת מוצא, כי המדינה לא תחויב בנזיקין למעט במקרים חריגים. אולם יתכנו מקרים שבהם הפעלת שיקול הדעת חורגת מכל אמת מידה סבירה, שאז אל לו לבית משפט להימנע מהטלת אחריות.

16. חובת הזהירות המושגית של המשטרה כלפי אזרחיה, בעת הפעלת סמכויותיה ומילוי תפקידיה השונים באכיפת החוק, מיוסדת ומושרשת מזה שנים רבות בפסיקה, הן באשר לפעולות אקטיביות, והן בגין מחדלים רשלניים. יחד עם זאת, על בית המשפט לנקוט ריסון בטרם יטיל אחריות נזיקית על המדינה בגין פעולת שוטר בעת מילוי תפקידו, לאור חשש מפגיעה באפקטיביות של פעולות אכיפה משטרתיות, בשים לב לחשיבותו של האינטרס הציבורי המחייב לאפשר למשטרה למלא את תפקידה; אולם מנגד יש לשמור על אינטרס הפרט שלא להיות מוטרד שלא לצורך בעת ביצוען של פעולות משטרתיות (ראו למשל בג”צ 7141/05 עקיבא ויתקין נ’ מפכ”ל המשטרה (27/02/2006)).

17. כפי שנקבע בפסיקה, החזקה היא שלרשות היכולת לצפות ששימוש לקוי בסמכות המוקנית לה על פי דין, יביא לנזק שנגרם עקב שימוש לקוי בסמכות. לסמכות המוענקת לרשות בהפעילה את כוחה השלטוני, נלווית אחריות לשימוש ראוי בכוח זה, כאשר הקשר בין השתיים, הסמכות מחד, והאחריות מאידך, הוא קשר “בל ינתק”.

18. אשר לעניין הגשת תלונה למשטרה והטיפול בה, חשוב להדגיש, כי אדם אשר נפגע מעבירה כלשהי, רשאי להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה בגין העבירה הנטענת בתחנת המשטרה הקרובה למקום המגורים או למקום ביצוע העבירה, או בכל תחנה אחרת. לצורך הגשת התלונה באופן פרונטלי על המתלונן למסור ולפרט את תלונתו בפני החוקר וזה עליו לרשום את דבריו. קיימת גם אפשרות להגשת תלונה באופן מקוון ולא פרונטלי.

19. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 מסדיר בפרק ד’ סימן א’ עניין הגשת תלונה למשטרה. כמו כן, פקודת המטה הארצי מס’ 14.01.01 שעניינה “אירוע תלונה ומידע אחר על עבירה – דיווח, סיווג וטיפול” מסדירה גם היא, בין היתר, נושא הגשת תלונות והטיפול בהן על-ידי המשטרה.

20. באים אנו עתה ספציפית לענייננו – אין חולק, כי התובע היה רשאי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה, גם אם מספר ימים לפני כן הגיש תלונה באותו עניין. אין עוד חולק, כי היה על החוקרת לקבל את התובע ולרשום את הודעתו ולטפל בה כמתחייב על-פי הוראות הדין, לרבות חוק החסד”פ ופקודות מטא”ר.

21. לב המחלוקת הוא בשאלה האם החוקרת ובעת הפעלת סמכויותיה בקבלת ורישום התלונה והטיפול בה פגעה בתובע באופן אשר מטיל על הנתבעת אחריות ומזכה את התובע בקלת פיצויים.

22. לצורך כך, יש לבדוק את סבירות פעולתה של החוקרת על יסוד הנתונים שהיו בפניהם בשטח ועל יסוד הוראות הדין השונות הדורשות גם מן השוטר התנהגות של בעל מקצוע זהיר ומיומן.

23. במחלוקת העובדתית בין הצדדים מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע לפיה חווה הוא השפלה מילולית ופגיעה בכבודו. עדותו של התובע הייתה אמינה ושוטפת לעניין התנהלות החוקרת. עדותה של החוקרת, בחלקה, חיזקה את גרסת התובע.

24. התובע העיד בחקירתו הנגדית (שורות 12-29 בעמ’ 9 לפרוטוקול) כדלקמן: “בתאריך זה (06/07/2020) ניגשתי לחוקר והגשתי תלונה כי מפריעים לי. ניגשתי לחוקרת שקוראים לה לריסה (נתבעת 2) היינו שני אנשים, אנחנו שנינו דוברים רוסית, ומתי שהתחלתי להגיד על התלונות שאני מחכה לדעת אם טיפלו בתלונות שלי, כשנכנסתי היא דיברה אליי מלמעלה, והרגשתי כאילו אני כלום. הגשתי תלונה וסיפרתי את כל מה שקרה. וביקשתי ממנה לתת לי אישור לעוה”ד שלי שהגשתי תלונה בתאריך הזה. היא פתאום התחילה לצעוק ולקלל אותי ברוסית, כך שהיא תזיין את אמא שלי. אני חושב שכל בן אדם זה הגוף ודם והנשימה שלו, איך אפשר אישה בגיל שלושים לערך ואני בגיל 64 מקללת את אמא שלי ואני נולדתי בקווקז, אצלינו יש כבוד להורים נשים וילדים. אמרתי באיזה צורה את מדברת אליי, את עובדת במשטרה בשביל המדינה בשביל האזרחים. את מקללת בן אדם שאת לא מכירה ושנפטרה בשנת 2002. אמרתי לה שאחרי המילים שלה שנכנסו לי כמו כדור בלב אני אלך ואתלונן נגדה. היא אמרה לי לך לך מפה לך להתלונן איפה שאתה רוצה. עליתי לקומה שניה וסיפרתי לחוקר את הכל, הוא אמר אוי ואבוי ככה היא אמרה, פתאום לריסה נכנסה ועומדת ליד הדלת והיא שמעה את הכל, אם זה לא נכון מה שאמרתי לחוקר, היא לא אמרה שזה לא נכון ושהיא לא אמרה את זה. החוקר אמר לי ללכת ושכואב לו. שאלתי אותו אם יש לו הורים בחיים הוא אמר שכן, שאלתי אותו אם מישהו יקלל את ההורים שלו זה יכאב הוא אמר שכן. אני לא זוכר את שם החוקר, יכול להיות אופיר הוא בחור צעיר. הוא אמר לי לא לדאוג, שהוא יודע שהגעתי כי מציקים לו, הוא אמר לי ללכת הביתה ויטפלו בך. ברכתי אותו ואת הילדים ואת הוריו ואת אשתו“.

בתשובתו לשאלה איזה סיבה יש לחוקרת לקלל אותו, העיד התובע כדלקמן (שורות 10-12 בעמ’ 10 לפרוטוקול) : “את זה לא צריך לשאול אותי צריך לשאול אותה. הייתי רוצה לדעת מה הסיבה שלה ששוטרת מקללת אותי. במקום לקבל עזרה היא מקללת את אמא שלי שנפטרה. אתם צריכים לדעת למה? אמא שלי נפטרה לי בידיים שלי. בטח שלא היתה לה סיבה לקלל אותי”.

25. מנגד העידה החוקרת לגבי נסיבות האירוע כדלקמן (שורות 22-36 בעמ’ 11 ושורות 1-9 בעמ’ 12 לפרוטוקול):

“ש.      האם הגיע אלייך התובע עם תלונה?

ת.         כן הגיע לתחנה להגיש תלונה. הוא נכנס אליי ביקש להגיש תלונה, אמר שכבר הגיש לפני כמה ימים ובא להוסיף עוד מספרים.

ש.        את גבית ממנו עדות?

ת.         כן.

ש.        איך התנהלה החקירה?

ת.         הסברתי לו שמכיוון שיש תלונה פתוחה אוסיף את העדות שלו לתלונה שכבר קיימת. נכנסתי לאותו תיק וגביתי את העדות ממנו.

ש.        איך הוא התנהל בזמן מסירת העדות?

ת.         אני לא זוכרת, אבל הוא התנהג בסדר.

ש.        לא היתה התנהגות חריגה מצד התובע?

ת.         עד שלב מסוים לא. אחרי שאני סיימתי לגבות ממנו עדות, אמרתי לו שסיימנו הוא ביקש לקבל אישור על הגשת תלונה. הסברתי לו שאנחנו לא פתחנו תלונה חדשה שהוספנו את העדות שלו לתלונה קודמת שהגיש כמה ימים לפני. הוא חזר על הבקשה שלו, ושוב הסברתי לו שאין תלונה חדשה ויש לו את האישור לפני כמה ימים על אותה תלונה. ואז הוא התחיל להתלהם, אני הדפסתי לו את האישור שכבר נתנו לו. הוא הסתכל וראה שהתאריך לא תואם של היום שהיה אצלי. אז הוא התחיל להגיד שאני שקרנית והוא רוצה מהיום. ואז הוא התחילו לעלות הטונים וצעקות. אני באיזה שהוא שלב כן צעקתי עליו והרמתי את הקול אחרי שצעק עלי.

ש.        היו קללות מצידך?

ת.         לא. הוא התחיל להגיד לי שהוא הסתכל על שם המשפחה שלי שמתחיל באליגייב שזה כאילו מתאים לשמות משפחה של עולי הקווקז. ואז הוא התחיל להגיד איך את מעיזה להרים את הקול שלך על גבר עם שם משפחה כזה, ואז הוא התעצבן עלי עוד יותר ואמר שהוא יתלונן עלי, ואז יצא מהמשרד בעצבים”.

26. לפי גרסת התובע, החוקרת התנהגה כלפיו באופן מתנשא בשלב הראשוני של הגשת התלונה, בו בזמן שהוא מוסר לה את הפרטים הקשורים לתלונה ומבקש לקבל אישור על הגשת תלונה. החוקרת אישרה בחקירת כי התובע “התנהג בסדר” בעת הגשת התלונה, אך הדברים השתנו משביקש לקבל אישור על הגשת תלונה חדשה, אז התחיל הוא לצעוק על החוקרת ובתגובה לך הרימה החוקרת את קולה אך הכחישה קללות (ראו גם: שורות 11-12 בעמ’ 13 לפרוטוקול). יחד עם זאת, החוקרת מסרה לתובע את מבוקשו ואף ציינה כי יתכן וטעתה בשיקול דעתה ביחס לדרישת התובע לקבל את האישור (ראו: שורות 31-32 בעמ’ 13 לפרוטוקול).

27. גרסת החוקרת מחזקת את גרסת התובע כי התנהג בצורה רגילה והיה “בסדר” במהלך מסירת הודעתו למשטרה. ככל שאכן התובע “התלהם” בסוף וקילל את החוקרת, כפי שנטען, לא ברור למה החוקרת לא רשמה דוח פעולה אשר תיעד את מה שהתרחש ובמיוחד לאור הטענה לפגיעה בשוטרת בתוך תחנת משטרה (שורות 15-16 בעמ’ 13 לפרוטוקול). זאת ועוד, החוקרת אישרה בחקירתה כי בעקבות האירוע נתבקשה להימנע מוויכוחים ולהיענות לדרישות למסירת אישור על הגשת תלונה (שורות 23-25 בעמ’ 13 לפרוטוקול). הדברים אף נרשמו בסעיף 7 למכתב מיום 10/08/2020 (מוצג רנ/3) והם מחזקים את גרסתו של התובע.

28. יש להוסיף, כי הנתבעת לא זימנה למתן עדות את הקצין אליו עלה התובע בעקבות האירוע עם החוקרת. שני הצדדים אישרו כי התובע עלה לקצין על מנת להתלונן על החוקרת, אולם הנתבעת נמנעה מזימונו לדיון חרף היותו עד שבשליטתה, והדבר פועל לרעתו של בעל דין שבחר לא לזמן עד רלוונטי.

29. כידוע, על המשטרה, כמו יתר זרועות המדינה, להפעיל את סמכויותיה בתבונה וסבירות והכל מתוך מגמה שלא לגרום נזק מעבר לנדרש. מעדויות העדים, התרשמתי כי החוקרת הפעילה את סמכותה באופן לא סביר ולא מידתי ותוך פגיעה מיותרת בתובע ובכבודו.

30. על כן, מסקנתי היא, כי התובע הוכיח ברמה הדרושה במשפט אזרחי, שהנתבעת פגעה בו בעת הגשת תלונה בתחנת המשטרה, ובכך נפל פגם בדרך עבודתה של המשטרה.

31. אשר לגובה הנזק – בקבעו את סכום הפיצויים הרלבנטי על בית המשפט לבחון אם התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת הנזקים הנטענים, ויש ליתן כמובן משקל לרשלנות ולנסיבות, כאשר כל מקרה לגופו.

32. התביעה אינה מבוססת על מסמכים ו/או פירוט ביחס לנזק הנטען, אלא שנטען כי התובע זכאי לפיצוי בסך 100,000 ₪.

33. ניכר, כי התובע הגזים בתביעתו ביחס לנזקים בעקבות האירוע נשוא התביעה.

34. זה המקום להדגיש, כי ביהמ”ש העליון במסגרת רע”א 3608/17 הנסון (ישראל) בע”מ נ. אלסייד ספאלדין (10/09/2017), קבע כי אין די בהוכחת עצם קיומו של נזק ובאחריות המזיק. על התובע להניח יסודות עובדתיים ברורים להיקפו של הנזק, ובמידת הדיוק המירבית וככל שלא יעשה כן- תדחה תביעתו. וכך נפסק בעניין הנסון: “כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט. ודוק, כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין. באותם המקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי”.

35. המקרה נשוא ענייננו דומה יותר ל“מקרים הקלים”, ולא מדובר בפעולה לא חוקית שבוצעה על ידי המשטרה.

36. מכאן, סבורני כי בשקלול הנסיבות המצדיקות מתן פיצוי לצד הנסיבות המצדיקות אי מתן פיצוי ו/או מתן פיצוי מופחת, וכן בבחינת שיקולים כלליים של מדיניות משפטית ראויה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לפסוק פיצוי חלקי, סביר והולם , ועל כן אני קובע כי סכום הפיצוי אליו זכאי התובע הוא 5,000 ₪.

סוף דבר

37. לאור כל האמור אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪.

38. אשר להוצאות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע אגרת בית משפט בסך 2,608 ₪ ושכ”ט עו”ד בסך כולל מע”מ של 3,000 ₪

39. הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

40. המזכירות תמציא פסק הדין לב”כ הצדדים ותסגור את התיק במערכת.

ניתן היום, ט”ו תשרי תשפ”ד, 30 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

PDF