עוד שופטת פמינאצית מסלפת עובדות, חוקים ואת האמת. מדובר באחת חדשה ליאת דהן חיון מהקריות, שופטת “משפחה”. הגיעו אליה זוג ערבים, כשהגבר הוא המשמורן והאישה מקבלת ביקורים. מצב זה מאוד פשוט: המשמורת המשפטית (האפוטרופסות) היא משותפת ממילא, והמשמורת הפיסית היא אצל האבא שהוא המשמורן. האמא היא הלא-משמורנית, והיא זו שצריכה לשלם מזונות לאבא…..
מכיון שכאשר אישה לא מקבלת משמורת היא מפסידה קצבאות מהמל”ל באה השופטת לקראתה ועושה אקרובטיקה משפטית על מנת להוציא אותה כאילו למרות שהיא רק בהסדרי ראיה ולא במשמורת, לצרכים פיקטיביים השופטת מכריזה עליה השופטת כאילו היא במשמורת משותפת. זוהי קומבינה שרק שופטות פמינאציות יכולות לחשוב על כזו קומבינה.
מדובר בבני זוג ערבים מהצפון שהמשמורת ניתנה לאבא בהסכמת האישה בבית דין שרעי. מכאן יש להניח שהאמא כנראה לא ממש מחוברת לקרקע המציאות אחרת היא היתה מקבלת משמורת. לבני הזוג יש שני קטינים בני 9 ו 11 ונחתם בניהם הסכם גירושין המסדיר את המשמורת וזמני השהות. בפסק הדין אושר בבית הדין השרעי ובו נקבע כי המשמורת תהיה בלעדית בידי האב.
לאחר זמן מסויים (השופטת מחקה את התאריכים) האישה התחרטה ועתה היא דורשת משמורת מלאה בבית משפט אחר, למרות שלא היה שינוי בנסיבות כלל והגישה תביעה בבית משפט למשפחה כנגד החלטת בית הדין השרעי שהיא עצמה הסכימה לה (שימו לב מדובר בהסכם ולא בהחלטה של הקאדים המוסלמים). אין שום הסבר בפסק הדין מדוע השופטת שמה עצמה ערכאת ערעור על השופטים השרעים, ומדוע לא שלחה את הגברת לתבוע בחזרה אצל השרעים?…
השופטת ליאת דהן חיון ביקשה כמה וכמה תסקירים מעו”ס לסדרי דין. מהתסקיר עולה כי הילדים אמל האם 5 ימים בשבועים קרי 35%. עוד עולה מהתסקיר כי יש לשמר את המצב הקיים, כלומר האבא צריך להישאר משמורן!
לדברי השופטת האם טענה שהיא קיבלה הסכם מקפח, היא הייתה במצב נפשי ורגשי מאוד ושמצבה הנפשי נוצל לרעה”. בית הדין השרעי קיבל את ההסכם ולא דן בעניינם ולכן היא לא מבקשת את ביטולו. לטענתה אף אם ההסכם יוותר על כנו היא טוענת שאין מניעה לדון בעניין שוב. עוד היא טוענת כי מאחר והאב עובד אימו היא שמטפלת בילדים ומאחר והיא מבוגרת מאוד קשה לה ואין היא יכולה לדאוג לצרכים של הילדים ומשכך היא עותרת למשמורת מלאה. לאחר קבלת תסקיר העו”ס שינתה האם את עתירתה למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווים.
האב טען שההסכם ניתן ברצון חופשי של הצדדים. ההסכם קיבל תוקף של בית דין. בהסכם האם התחייבה לא לדרוש משמורת משותפת. למרות זאת האב מאפשר לה זמני שהות נרחבים יותר מחובתו. הקטינים מטופלים על ידו בשל הקושי הרגשי אותו חוו בשל הפרידה. האב מתנגד למשמורת משותפת מאחר וגרושתו אינה מתגורר באיזור אלא בעיר מרוחקת. הזנחת האם את הקטינים מחייבת את הותרת המשמורת המלאה בידיו. ולשמר את המצב הקיים.
השופטת הפמינאצית אמרה שעל פי חו”ד העו”ס הילדים רואים את שני הבתים כבתים שלהם ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם ראו למשל: בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית ואח’ פורסם בנבו, 19.7.17 סעיפים 134 ואילך לחוות דעתו של כבוד השופט פוגלמן; ע”מ חי’ 384/06 ו.א. נ’ ו.מ.פורסם בנבו, 27.3.07 (; תמ”ש )ראשל”צ 28951/09 א.ג.ג. נ’ ת.ג. פורסם בנבו, 7.1.10 , תמ”ש טב’ 12148 04 10 ס.ג. נ’ ע.ג. פורסם בנבו, 28.4.11 . זמני השהות של האם עם הילדים 35% . מששת התסקירים מומלץ להרחיב את זמני השהות של האם. לשני ההורים מסוגלות הורית טובה. האב הוא אמנם ההורה הדומיננטי בחי הילדים אך אין לפגוע במוערבות של האם בחיי הילדים.
השופטת הפמינאצית ליאת דהן חיון אמרה שפסק הדין של בית הדין השרעי אינו חוסם את דרכה של האם בהגשת תביעות בעניינם של הקטינים לרבות בשאלת המשמורת….. ממש בדיחה. אילו היה גבר טוען זאת היא הייתה זורקת אותו מכל המדרגות. לטענתה של השופטת פסק דין בעניין מזונות או משמורת איננו בבחינת מעשה בית דין…. ועל כן ניתן לשוב לפנות לבית המשפט לבחון את העניין וזאת בכפוף לשינוי נסיבות מהותי. השופטת מצטטת את ע”א 363/81 פייגנה נ’ פייגה, פ”ד לו (3) 187 (1982), “הלכת פייגה”.
לטענת השופטת כיום, כמפורט לעיל, ובהסכמת שני הצדדים, זמני השהות הורחבו באופן משמעותי, ומכאן, דה פקטו מתקיים שינוי נסיבות – מהותי המקנה לבית המשפט את הסמכות לשוב ולהידרש לשאלת המשמורת…. לדברי השופטת: “כמו כן לא מצאתי לקבל את טענת האב כי עניינו של הליך זה ברצונה של האם לקבלת דמי מזונות; דומני שמהמפורט לעיל עולה בצורה ברורה שהאם הינה אם מטיבה ששמה את טובת ילדיה לנגד עיניה ואין בתביעתה זו כל קשר בשאלת חיוב האב מזונות”.
מי שקורא את זה מבין מייד שזו שופטת שהשקר הוא נר לרגליה. שקרנית בת שקרנית שנולדה מכוס מסריח מעודף שקרים פמינאציים.
בתמונה: ליאת דהן חיון כיום שופטת משפחה פמינאצית בעברה תליינית הוצאה להורג בהוצאה לפועל
לדברי השופטת “מבלי לפגוע באמור, חשוב להזכיר כי בפסיקה הובעה לא אחת הדעה שספק אם יש משמעות מעשית להגדרת המשמורת במיוחד כאשר ישנה חלוקת זמני שהות רחבה בין שני ההורים ניתן ללמוד על העדר המשמעות המעשית להגדרת המשמורת גם מהוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובעות את חובות וזכויות שני ההורים כלפי ילדם הקטין כאפוטרופוסים משותפים שלו, ומהעובדה שלשון החוק נעדר המונח “משמורת”, וכי המונח “הורה משמורן” משמעו בעיקר “ההורה בעל ההחזקה הפיזית”, קרי מי שהקטין שוהה עמו מרבית מהזמן, וזאת מבלי לגרוע מאפוטרופסותו של ההורה האחר”.
“כידוע, החובה על ההורים לפעול במשותף בכל נושא הקשור לקטינים נובעת מכך ששניהם אפוטרופוסים משותפים על ילדיהם הקטינים וזאת בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע שבכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, על שני ההורים לפעול בהסכמה. כפי שנזכר לעיל לדידי, – ככלל, משמורת משותפת קיימת כשהקטינים שוהים אצל כל אחד מההורים פרקי זמן משמעותיים ורואים בשני הבתים את ביתם וזאת גם במקרים בהם חלוקת זמני השהות אינה שווה”.
“מכאן, לצורך הבהרה כי שני ההורים “שווים”, ובעלי זכויות וחובות כלפי הילדים, ולאור לשון החוק, יפה וחשובה הגדרת “אחריות הורית משותפת” שמשמעותה כי אין למי מהצדדים זכויות יתר ביחס לילדיהם הקטינים והם שווים בכל הנושא הקשור לאפוטרופסות ללא קשר עם חלוקת זמני השהות ביניהם או עם הגדרת המשמורת”.
לסיכום אומרת השופטת “מכל האמור לעיל, ושעה שכאמור עסקינן בשני הורים מטיבים בעלי מסוגלות הורית גבוהה; לאור רצונם של הקטינים לחלק את זמנם בשני הבתים ונוכח הפסיקה הרווחת ולפיה ‘דרך המלך’ קביעת משמורת משותפת היכן שקיימים תנאים שמאפשרים זאת מצאתי לקבוע משמורת משותפת בעניינם של שני הקטינים”.
אלא ששימו לב שמשמורת משותפת כאבסטרקט כבר קיימת בחוק וזו המשמורת המשותפת המשפטית שהיא האפוטרופסות המשותפת. זה מעולם לא נשלל מהערביה. בפועל, המשמורת הפיסית היא של האב. אי אפשר לבוא ולהגיד לצדדים קחו משמורת משותפת, אבל האב יהיה זה שאצלו הילד נמצא יותר מ 50%. אם הילד אצל האב במשמורת של מעל 50% אז האב הוא משמורן פיסי, והאם איננה משמורנית פיסית.
עוד אמרה השופטת בפסק הדין ש”לעניין זמני השהות; הלכה היא כי שהייה עם שני ההורים היא זכות הילד, ולא בחירה של מי מהוריו. כן ידוע שלזמני השהות של קטין עם שני הוריו חשיבות עליונה להתפתחותו התקינה וליכולתו לבנות קשרים זוגיים והוריים בעתיד. זמני שהות עם שני ההורים משמרת לקטין דמות אב ואם, ומסייעת בגיבוש זהותם, “וסדירותם ותכיפותם של ההסדרים משמשים אבני בוחן לכך מכאן, יש להבטיח ששני ההורים ימלאו תפקיד משמעותי בחיי הילד ויממשו את אחריותם ההורית, וכן יש לשאוף לזמני שהות הכוללים לינה שכן גם אלה מאפשרים את מימוש ההורות, ועולים בקנה אחד עם טובת הקטין”. כל זה כמובן נכון רק כשהאישה תובעת משמורת. גבר לעולם לא יוכל לצטט את זה. יצחקו עליו.
בתמונה: ליאת דהן חיון שופטת משפחה למען נשים ובעד נשים והכל בשם אחוות הוגינה
לדברי השופטת “במקרה עסקינן, מתקיימים זמני שהות בין האם לבין הקטינים בצורה רציפה ומיטיבה; כעולה מתסקירי העו”ס, במהלך השנה האחרונה זמני השהות התקיימו בצורה מיטבית, וזאת נוכח הקשר בין ההורים לקטינים ועל אף שאלה אינם שווים ראה עמוד 2 לתסקירה גם מבירור במערכות החינוך של הקטינים ניתן להתרשם מזמני השהות מיטיבים, תוך שלא היו דיווחים חריגים המעידים על מצוקה נפשית של הקטינים או סוגיות של חוסר שביעות רצון מצד שני ההורים בעניין הטיפול והדאגה מצד כל אחד מהם כלי הילדים ראה לעניין זה תסקיר העו”ס עוד ציינה העו”ס ששני ההורים מצליחים לשמור על זמני השהות כמו גם עדכונים ספציפיים בעניין הקטינים ושניהם מביעים רצון מאופן קיום זמני השהות, הקשר ביניהם ועם מערכות החינוך. יחד עם זאת, מתסקיר העו”ס עולה שההורים חלוקים לעניין אופן חלוקת זמני השהות בעוד שהאב מעדיף זמני שהות בסוף השבוע בלבד בעוד האם מבקשת הוספת יום אגב המשך קיומם של זמני השהות. העו”ס בתסקירה מצאה שלא לעשות שינויים בזמני השהות הנהוגים וזאת לאחר שהתרשמה כי אלה מיטיבים ביותר ומבטיחים את טובתם של הקטינים לרבות ברמה הלימודית, חברתית, רגשית ואישית. עוד מציינת העו”ס שזמני שהות אלה מבטיחים יציבות בחייה הקטינים ומשקפים את רצונם”.
לאור האמור אומרת השופטת ש”מכאן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בהמלצות העו”ס, ונתתי דעתי בין היתר לשמירה על שגרת יומם של הקטינים, לרצונם ולאופן קיום זמני השהות כיום, הגעתי לכלל מסקנה שהמלצות העו”ס בתסקירה משקפות את טובתם, ומכאן יש מקום לאשרן אגב הרחבתם ביום שישי בשעתיים, כאמור בהחלטה מיום XXX , וליתן להם תוקף של פס”ד. סוף דבר: אני קובעת את משמורתם של הקטינים בידי שני ההורים, כמשמורת משותפת. למען הסר ספק יובהר שאין באמור בכדי לפגוע במקום מגורי הקטינים כמו גם במסגרתם החינוכית”.
בקיצור, לפנינו שופטת שעושה קומבינה משפטית, עובדת על הצדדים, משחקת עם ההגדרות של המשמורת, ובכלל לא היה שום מקום לפתוח את פסק הדין של השרעים מכיון שלא היה שום שינוי נסיבות, לא מהותי ולא לא-מהותי. למה השופטת בכלל התעסקה עם הזוג הזה ולא שלחה את הערבושית אל השרעים? בכלל למה היה צריך כך כך הרבה תסקירים? למה בכלל היה צריך תסקיר? אם כבר רצתה השופטת לתת לערבושית הזדמנות, הייתה מתכבדת וקובעת מועד לדיון והערביה הייתה מציגה ראיותיה בלי המתנה לתסקיר, בלי עו”ס ובלי בטיח.
