פשוט מדהים כמה תביעות ותעסוקה לשופטים ולעו"ד מייצרת פוסי שליוּחה רוסיה אחת, ויולטה סקלר, גרושת המיליארדר אלכס סקלר. עכשיו נודע שבעלה החדש צביקי נווה החליט לתבוע את יעקב בורובסקי על ההכפשות שלו, וטוב שכך. בורובסקי עכשיו צריך להפעיל ביטוח רשלנות על 860,000 ש"ח, אולם אין סיכוי שהביטוח יכסה אותו, למרות שההכפשות שלו היו במסגרת ייצוג לקוח.
סקלר הוא אב גרוש הסובל מניכור הורי וסחיטה ווגינלית, כולל תביעות לביטול הסכם ממון בישראל ובאוסטרליה. במקום לקחת עו"ד דדיקייטד לגברים גרושים, הוא עשה הפוך על הפוך ולקח את שיא הפמינאציה, יעקב בורובסקי, שותפתו שולמית אשבול (שהיא חברה של רונן צור מימים ימימה), ועכשיו הצטרפה לצוות רומי קנבל מלכת הפמינאציה.
למה האוליגרך הסובייטי חושב שהפמינאצים יביאו לו הצלחות בבית המשפט? כבר 3 שנים הם חולבים אותו היטב, ואפילו גרמו לו לשפוך כספים בתרומה למעוז הפמינאציה, מרכז רקמן…. טימטום שאין דומה לו. חוגגים עליו בלי סוף. כולם גוזרים עליו אחוזים.
סקלר שכר את בורובסקי כדי לשלוח תלונות לפרקליטות להעמיד לדין את צבי נוה, ולשים עליו בלשים, לשכור את רונן צור שיעשה שיימינג בחוצות העיר, ויפקח על כל מערך התביעות. מכל אלה בורובסקי גוזר אחוזים.
יעקב בורובסקי חוטף תביעת לשון הרע מצביקי נוה
התביעה נגד יעקב בורובסקי מגיעה די באיחור. צביקי נווה מזמן כבר היה צריך לתבוע אותו. בורובסקי הוא שורש הבעיה. שיטת העבודה של בורובסקי מאוד פשוטה. הוא עצמו די מפגר שכלית, ומאותגר מבחינה אינטליגנטית. IQ לא משהו שנושק לרצפה. היה בעברו שוטר, וכעת כל מי שמגיע אליו, הוא מוכר לו לוקשים שיש לו קשרים במשטרה ובפרקליטות, והוא יציף את המשטרה והפרקליטות במכתבים להעמיד לדין את הנבלות, ושבסוף "האויבים" ילכו לכלא.
אלא מאי? שהקשרים שלו מזמן התפוגגו, והיום הוא נתפס כשרלטן, טיפוס ווכחני, סכסכני על גבול היתוש המטריד.
יעקב בורובסקי ניצל בשן ועין מהרשעות פליליות
עו"ד יעקב בורובסקי (ניצב בדימוס במשטרה) לא הורשע בעבירה פלילית ולא עמד לדין, אך שמו נקשר במספר פרשיות וחקירות לאורך השנים, שהמרכזית שבהן הסתיימה בסגירת התיק:
בפרשת "סלומון קרובי" וחשד לשוחד (2006): בשנת 2006, בעת ששימש כיועץ מבקר המדינה למלחמה בשחיתות, נחקר בורובסקי באזהרה בחשד לתיווך לשוחד והפרת אמונים. החשד היה שבזמן שהתמודד על תפקיד המפכ"ל (בשנת 2004), הוא הציע לכאורה לעומרי שרון (בנו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון) להחליף את החוקרים בפרשות שרון בתמורה לקידומו לתפקיד. בורובסקי הכחיש את הטענות מכל וכל.בשנת 2007 נסגר תיק החקירה נגדו על ידי פרקליטות המדינה. התיק נסגר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות". בורובסקי אף הגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה", אך הערר נדחה.
הפרת הסודיות של חנוך מילביצקי
לאורך השנים היה בורובסקי מעורב במספר מאבקים משפטיים אזרחיים ותביעות דיבה ולשון הרע (הן כתובע והן כנתבע) בעקבות סכסוכים פוליטיים מקומיים בחיפה ובעקבות פעילותו כעורך דין מייצג. , בינואר 2026 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה ערעור של בורובסקי, ופסק כי משרדו התרשל והפר חובת סודיות לאחר שהשתמש במידע שקיבל בפגישת ייעוץ כדי לייצג את הצד שכנגד בתביעה שנגעה לעמותת "בני ברוך" ויועצה המשפטי ח"כ חנוך מילביצקי. במסגרת פסק דין זה, הוגדל הפיצוי נגד בורובסקי ל 20,000 ש"ח ועד ל-100,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.
לפני מספר שנים, פנה עו"ד חנוך מילביצקי (בעת ששימש כיועץ המשפטי של "בני ברוך") אל בורובסקי כדי לבחון את האפשרות שמשרדו של בורובסקי יעניק שירותים משפטיים לעמותה. באותה תקופה, העמותה עמדה בפני מאבק משפטי מול איש עסקים אמיד (אהרון אפלבאום) שמימן פעילות נגדה.
לצורך בחינת הייצוג, נפגש מילביצקי עם בורובסקי פעמיים. במהלך פגישות הייעוץ הללו, מילביצקי שיתף את בורובסקי במידע פנימי, סודות מסחריים וקו ההגנה המשפטי המתוכנן של העמותה. בסופו של דבר, בורובסקי לא ייצג את "בני ברוך".
התביעה הוגשה לאחר ש"בני ברוך" ומילביצקי גילו שבורובסקי עשה "פניית פרסה" מוחלטת. התובעים האשימו את בורובסקי בכך שלאחר שקיבל מהם את המידע הרגיש והסודי, משרדו החל לייצג את אותו איש עסקים שניהל מאבק משפטי פומבי וקשוח נגד "בני ברוך".נטען כי בורובסקי ועובד משרדו (טרום-מתמחה) השתמשו במידע המוכמן והחומרים שקיבלו בפגישות הייעוץ החסויות כדי לסייע לאיש העסקים בהליכים המשפטיים נגד העמותה. מיוחסת לו הפרה בוטה של חובת האמון והסודיות המוטלת על עורכי דין (גם כלפי לקוח פוטנציאלי), תוך הפקת טובת הנאה כספית מייצוג הצד היריב באמצעות מידע שהושג במרמה.
ההליך המשפטי התגלגל במשך שנים. באוגוסט 2024 פסק בית משפט השלום לטובת מילביצקי והעמותה וקבע כי בורובסקי אכן התרשל והפר חובות חוקיות.
חנוך מילביצקי לוחם נגד החונטה השמאלנית
רויטל חובל חשפה על בורובסקי סודות אתיים מביכים
בכתבה עיתונאית מאת רויטל חובל ("הארץ", ינואר 2014), היא דיווחה על החלטה להעמיד את עו"ד יעקב בורובסקי לדין משמעתי בוועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין. המקרה מבוסס על חקירה של תוכנית התחקירים "המקור" (ערוץ 10) שנתיים קודם לכן, ובו מיוחסים לבורובסקי המעשים הבאים:
תדרוך ו"טוויית גרסה" לפעיל מפלגתי: בורובסקי תועד במצלמה נסתרת כשהוא מדריך אדם (שהיה למעשה תחקירן שהתחזה לפעיל בחירות שהסתבך במימון לא חוקי) כיצד לבנות סיפור אלטרנטיבי כדי להציגו בפני מבקר המדינה.
אמירות בעייתיות שהוקלטו: בורובסקי נשמע אומר לתחקירן: "תצטרך לבנות סיפור, גרסה שלך… צריך לבנות סיפור אחר. סיפור ברור. זה מקובל, כך אנחנו עושים בכל מערכת בחירות". הוא הנחה אותו לא להכחיש הכל לחלוטין, אלא לומר "לא עשיתי, אני לא מכיר".
חשד להדחה לעדות שקר: בעקבות הכתבה, הגיש ח"כ לשעבר אריה אלדד תלונה ללשכת עורכי הדין. בתלונה נטען כי בורובסקי נשמע כמי שמדיח לכאורה את הפונה אליו להעיד עדות שקר, לבנות סיפור שלא היה ולא נברא, ולחמוק מאשמה פלילית. הנושא נחשב לחמור במיוחד בציבור לנוכח תפקידו הקודם של בורובסקי כיועץ למלחמה בשחיתות במשרד מבקר המדינה וכניצב במשטרת ישראל.
תגובתו של בורובסקי (כפי שפורסמה בכתבה): בורובסקי טען כי מדובר בעריכה מגמתית של ערוץ 10. לדבריו, המתחזה קיבל ייעוץ מקצועי מלא ללא כל הדחה או הדרכה למתן עדות שקר, אלא תיאור מקצועי של הסיכונים אליהם הוא חשוף ומה שצפוי לו בעתיד. הוא הוסיף כי הוא פועל תמיד לטובת לקוחותיו וכי תפקידיו בעבר אינם עומדים בסתירה לעיסוקו כעורך דין פרטי.
יעקב בורובסקי דין משמעתי יעוץ שקרי 30-1-2014
בעקבות שידור אותו תחקיר (שבו הוצג בורובסקי כ"מאכער" המנצל קשרים במשרד המבקר), הגיש בורובסקי תביעת דיבה בסך חצי מיליון שקל נגד ערוץ 10, רביב דרוקר, מיקי רוזנטל ועו"ד רונאל פישר. התביעה הזו הסתיימה בסופו של דבר בשנת 2017 במסגרת הסדר גישור שבו ביקש בורובסקי למחוק את התביעה.
התלונה של הפרקליט שריג דמארי על בורובסקי
ראו מסמך מצורף שהוא סיכום תיק חקירה של משטרת ישראל (להב 433/יאחב"ל) מפברואר 2014. התלונה המרכזית בתיק זה (פ"א 91080/11) הוגשה על ידי עו"ד שריג דמארי, לשעבר פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה, ששימש כפרקליט המלווה במשפטו של ישראל פרי (איש עסקים שהורשע בהונאת ענק של ניצולי שואה).
עו"ד דמארי התלונן על פגיעה חמורה בפרטיותו, מעקב פסול וניסיונות של גורמים שונים להוציא עליו מידע אישי במרמה. התלונה מורכבת מכמה אירועים מרכזיים: ניסיונות התחזות ו"עוקץ" טלפוני: אלמונים התקשרו לחברות תקשורת (כמו חברת הוט) כשהם מתחזים לשמו של דמארי, וניסו להשיג את כתובת מגוריו המעודכנת ואת חשבוניות המים/תקשורת שלו. בנוסף, גורמים התקשרו לאשתו, הציגו עצמם כפקידי בנק וניסו להוציא ממנה במרמה את 4 הספרות האחרונות של כרטיס האשראי שלהם וקודים אישיים. איסוף מידע ממאגרים ממשלתיים: התגלה כי בוצעו שאילתות וחיפושים אסורים על שמו של דמארי בתוך מסופי משרד הפנים והביטוח הלאומי. הדלפת פרטים חסויים לתקשורת: דמארי התלונן כי פרטים סודיים על יציאותיו וכניסותיו לחו"ל, וכן מידע על תקופות בהן היה מובטל, הגיעו לידי עיתונאים (יואב יצחק, קלמן ליבסקינד ומור שמעוני) ופורסמו בכתבות עיתונאיות במטרה לפגוע בו.
הקשר לעו"ד יעקב בורובסקי. דמארי הפנה אצבע מאשימה ישירה כלפי ישראל פרי וצוות ההגנה שלו, שכלל את עורכי הדין יעקב בורובסקי ושולמית אשבול. לפי מסמכי המשטרה, בורובסקי ואשבול הגישו קודם לכן תלונה נגד דמארי ביאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה) בטענה שהוא שיבש הליכי משפט, ובמסגרת אותה תלונה הם אזכרו במפורש את יעדי טיסותיו המדויקים של דמארי לחו"ל – מידע חסוי שהעלה את החשד שמישהו השיג אותו עבורם באופן בלתי חוקי.
החקירה העלתה כי תחקירנית שעבדה עם משרד בורובסקי (עו"ד נעמה עמרני) אכן שכרה חוקרים פרטיים כדי לבלוש אחר דמארי ולבדוק אם יש לו "התעשרות פתאומית" או נכסים בלונדון, ואת הממצאים שהשיגה היא העבירה למשרדו של בורובסקי. באופן מפתיע גם שמו של צביקה נוה שורבב לחקירה זו, כאילו גם אותו שכרו לבלוש אחרי שריג דמארי, מטעמו של בורובסקי, אבל צבי נוה טען שהבת של הנוכל, תמר פרי פנתה אליו לחפש חשבונות של דמארי באנגליה, והוא לא מצא כלום.
שירבוב שמו של צבי נוה לחקירת יעקב בורובסקי בפרשת פרי
המשטרה קבעה כי חוקר פרטי בשם סידני בן אסולי אכן התחזה לדמארי וביצע עבירות פליליות, וכי עובד משרד הפנים שלף מידע שלא כדין.
יחד עם זאת, לגבי עו"ד יעקב בורובסקי והעיתונאים, המשטרה המליצה שלא לחקור אותם כלל ולגנוז את התיק. הנימוק היה שמדובר ב"רף נמוך מאוד של פגיעה בפרטיות" המוגדר כזוטי דברים, וכי פנייה של צוות הגנה משפטי לחוקרים פרטיים כדי לאסוף מידע על התעשרות פוטנציאלית של תובע אינה מהווה כשלעצמה עבירה פלילית, גם אם החוקר הפרטי שנשכר בקצה השרשרת ביצע עבירה בעצמו.
הממליצים על הגניזה הם מהמשטרה (האגף לחקירות ולמודיעין – אח"מ / יאחב"ל): רפ"ק אביעד דור-חי: הקצין הממונה על החקירה שניהל את התיק בפועל והמליץ ראשון על גניזתו, סנ"צ משה כחלון: ראש מפלג פשיעה מאורגנת בינלאומית ביאחב"ל (להב 433), אשר בחן את חומר החקירה והצטרף רשמית להמלצת החוקר לגנוז את התיק, וסנ"צ עו"ד לילית ניצן טייבר: עוזרת ראש אח"מ לענייני משפט, החתומה על מכתב הלוואי הרשמי המעביר את מסקנות היחידה ומציינת כי המסקנה לגנוז את התיק מקובלת גם על ראש אח"מ (ראש האגף לחקירות ולמודיעין) עצמו.
בפרקליטות המדינה (אליהם נשלח התיק לקבלת החלטה סופית), המכתב והמלצות הסגירה נשלחו להכרעתם של עו"ד יגאל שניידר ועו"ד חזקיהו גלעד (חזי גלעד), ששימשו כעוזרי פרקליט המדינה לעניינים פליליים.
מלחמת התביעות נמשכת: צביקה נווה דורש מאות אלפי שקלים מעו"ד של המיליארדר
החוקר הפרטי הגיש תביעת דיבה על סך 856,200 שקלים, בשל דברים שאמר עו"ד יעקב בורובסקי – שהאשים אותו בסחיטה ושוחד. לטענת נווה, המשטרה חקרה את הטענות ולא מצאה ראיות. בורובסקי: "פרסום לשון הרע באמצעות כלי התקשורת
מלחמת התביעות בין משפחת נווה למיליארדר אלכס סקלר ממשיכה, הפעם הוגשה תביעה נגד עורך הדין של סקלר עו"ד יעקב בורובסקי. החוקר הפרטי צביקה נווה הגיש היום לבית משפט השלום בתל אביב תביעת לשון הרע, באמצעות עו"ד גיא נוף, בטענה כי בורובסקי פרסם נגדו במהלך ריאיון שורה של האשמות חמורות וחסרות בסיס, ובהן טענות לסחיטה, שוחד, מסירת מידע כוזב למשטרה, מעורבות בהשלכת רימון רסס וביצוע "מעשי עוקץ".
התביעה מתייחסת לריאיון ששודר בפברואר בערוץ 13, בתוכנית בהנחיית רביב דרוקר. לפי כתב התביעה, בורובסקי, המייצג את איש העסקים אלכס סקלר המסוכסך עם נווה, אמר בין היתר כי נווה "מבקש לסחוט מאות מיליוני דולרים" וכי "שתל מידע כוזב למשטרת ישראל".
נווה טען כי במהלך הריאיון קשר אותו בורובסקי גם להשלכת רימון רסס לעבר ביתו של סקלר. כאשר דרוקר העיר: "בוא לא נייחס גם את זה לצביקה נווה בהיעדר הוכחות", השיב בורובסקי: "ועוד איך שכן. ועוד איך שכן". בהמשך, כאשר נשאל מדוע הרשויות לכאורה מחפות על נווה, השיב בורובסקי כי "התלונה של אלכס סקלר" היא שנווה "שיחד אנשים". דרוקר העיר בשלב זה: "אני חושב שהגענו לגבול של הדיבה שמותר לתוכנית בפעם אחת".
בתביעה נטען כי הדברים נאמרו למרות שבמהלך השידור צוין כי המשטרה חקרה את הטענות ולא מצאה ראיות. נווה מצרף גם תגובת משטרה שלפיה "בתום החקירה ומשלא עלה חשד לביצוע עבירות פליליות, תיקי החקירה נסגרו". לטענתו, הדבר מוכיח כי ההאשמות נגדו היו שקריות.
נווה דורש פיצוי של 171,240 שקל בגין כל אחד מחמישה פרסומים שלטענתו מהווים לשון הרע, ובסך הכול 856,200 שקלים, וכן צו שיורה לבורובסקי לפרסם תיקון והכחשה פומבית באותו אמצעי תקשורת. טרם הוגש כתב הגנה, והטענות עדיין לא התבררו בבית המשפט.
עו"ד יעקב בורובסקי מסר בתגובה כי "יש פרוצדורה להמציא כתב תביעה בחוק, מכשילים גם אותך לפרסם משהו בניגוד לדין. מי שרץ למסור לתקשורת מסמכים לפני שאושרו על ידי רשם בית המשפט, לא באמת מתכוון להגיש תביעה אלא לפרסם לשון הרע באמצעות כלי התקשורת".
גירושים, שלטים ותביעות
שורשי הסכסוך בין החוקר הפרטי צביקה נווה, בעלי חברת המודיעין העסקי CGI ואחיו של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נווה, לבין איש העסקים הישראלי-אוסטרלי אלכס סקלר, נעוצים במאבק גירושים על הון עתק. בשנת 2023 התגרש סקלר מרעייתו ויולטה, ובהמשך התפתח ביניהם סכסוך רכושי המתנהל בערכאות משפטיות בישראל ובאוסטרליה. בספטמבר 2023 פנתה ויולטה למשרד החקירות של נווה, ובהמשך התפתחה בין השניים מערכת יחסים זוגית והם נישאו.
הסכסוך החריף בתחילת 2026, כאשר סקלר מימן קמפיין שלטי חוצות נרחב בנתיבי איילון ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ, שבו הופיעה תמונתו של נווה לצד הכיתוב "צביקה נווה, את מי אתה סוחט היום?". סקלר אישר כי הוא עומד מאחורי הקמפיין וטען כי מטרתו לחשוף את התנהלותו של נווה. האחרון טען כי מדובר במסע הכפשה שקרי שנועד להרתיע אותו מלתמוך באשתו במאבקה הרכושי נגד גרושה.
בתגובה הגיש נווה תביעת לשון הרע בסך 10 מיליון שקל נגד סקלר וגורמים נוספים המעורבים בקמפיין, ובהמשך הגיש תביעות נוספות. המאבק גלש גם לחקירות משטרה הדדיות: סקלר נחקר בעקבות תלונות מצד נווה ורעייתו, לרבות חשדות למעקב אחריהם, והכחיש את הטענות. כך הפך סכסוך הגירושים והרכוש למאבק משפטי, משטרתי ותקשורתי רחב היקף, שבו כל אחד מהצדדים מאשים את האחר בשימוש באמצעים פסולים.
