ועדת אתיקה חיפה בראשות תמי אולמן ושאדי סרוג'י: לא משעים את עו"ד חאלד דסוקי שהכניס טלפונים למחבלים נתפס עם נשק ופעמיים ישב בכלא ל 3 שנים ו 13 חודש

שמישהו יסביר לנו איך עו"ד חאלד דסוקי מג'דיידה מכר (טל. 054-8058294) הוא עדיין עו"ד פעיל?  ב 2012 הרשיעו אותו על הכנסת טלפונים עם מצלמות למחבלים בכלא קציעות, שעטף אותם בעיתונים, והוא נשפט ל 3 שנים בכלא. השופטים ברוך אזולאי ונתן זלוצובר והשופטת יעל רז לוי קבעו שמעשיו של דסוקי חמורים ביותר שכן הוא מעל באמון שנתנו בו הסוהרים, וסיכן את בטחון המדינה.

השופטים קבעו ש"לא רק שדסוקי בגד בסוהרים אלא גם עשה יד אחת עם האסיר. הנאשם בביצוע העבירה פעל למעשה לאפשר את הקשר האסור בין אסירים לעולם החיצוני, דבר שנגדע בזמן על ידי תפיסת הטלפונים. המעשה היה יכול להסתיים בתכנון פעולות טרור והוצאתם לפועל".

ב 2017 הוא שלח מכתבים לאביגדור ליברמן ודרש ממנו לא לצמצם את זרם החשמל לעזה. מייד לאחר מכן הגיש עתירה לבית המשפט העליון בשם 12 מחבלים ועמותות מעזה.

ב 2021 עוד פעם נשפט על החזקת נשק עם 13 כדורים.  לא ידוע למי התכון למסור את הנשק.  חטף 13 חודש בכלא.

איך האיש הזה חאלד דסוקי תומך חמאס הוא עדיין עו"ד?  איך אחרי כלא של 3 שנים פעם אחת ו 13 חודש פעם שניה, לא ביטלו לו את הרישיון?  הרי אם שוחרר ב 2015, הוא היה אמור להמתין לפחות 7 שנים עד שיוכל לקבל רישיון בחזרה.  אז איך קרה שב 2017 פנה לבגץ בשם לא פחות מ 12 גורמים בעזה ודרש להגדיל את החשמל לעזה?

מי מימן אותו?  מי שילם את שכר טרחתו?  איך לקוחות מעזה העבירו כסף לעו"ד בישראל? התשובה למה לא הישעו לו את הרישיון מאוד פשוטה.  בחיפה המחוז נשלט ע"י ערבושים ותמי אולמן שהיא תומכת טרור.  לכן בחיפה מתנפלים על עורכי דין מהימין, אבל לא נוגעים בתומכי הטרור, שהרי כולם שם חברים של תמי אולמן ושאדי סארוג'י, הבובה שלה.

אם ב 2021 עוד פעם חטף 13 חודש בכלא, איך בדצמבר 2025 הוא ייצג בעליון את עודאי מוברשם בתיק המ"ע 17615-12-25 אצל אלכס שטיין, ובאוקטובר 2025 ייצג בעליון את ואיל אלגאגוב בתיק בג"ץ 66900-10-25?

ואיל אלגאגוב הוא "פעיל החזית העממית; מסית לפעילות צבאית והתנגדות אלימה; ונוכחותו בשטח מסוכנת לביטחון האזור".  ביהמ"ש העליון קבע ש"בנסיבות אלו לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתו של המפקד הצבאי".

 

עורכי דין ערבים עם רישיון עושים הון תועפות של כסף בימים אלה מכל הייצוגים של מחבלים וחמסניקים בבתי המשפט.

 

להלן הכתבה על ההרשעה ב 2012 ע"י שמעון איפרגן

שלוש שנות מאסר לעורך דין ישראלי שהבריח טלפונים סלולריים למחבלים

להלן ההרשעה בעליון של חאלד דסוקי על החזקת נשק ב 2021

 

ב 2021 חאלד דסוקי הורשע על החזקת נשק עם 13 כדורים במחסנית.  הוא חטף על זה 13 חודשים בכלא…..  איך ב 2025 הוא מייצג מחבלים בעליון?

ומי ייצג את חאלד דסוקי ב 2021?  עו"ד מוחמאד ענבוסי, שגם הוא חטף תיק פלילי על סיוע לטרור. עת"א (חיפה) 4362-11-25 – מוחמד ענבוסי נ' שירות בתי הסוהר.

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  6011/21

לפני:	כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל
	כבוד השופט ג' קרא
	כבוד השופט י' אלרון

 

המערער:

חאלד דסוקי

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.07.2021 בת"פ 36140-05-19 שניתן על ידי כבוד השופט ח' טרסי

תאריך הישיבה:

י"ז בכסלו התשפ"ב

(21.11.2021)

 

בשם המערער:

עו"ד מוחמד ענאבוסי

 

בשם המשיבה:

עו"ד עודד ציון

 

בשם שירות המבחן:

גב' ברכה וייס

 

פסק-דין

 

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

 

מונח לפנינו ערעור, שבו מסתייג המערער מחומרת עונש המאסר בפועל שנגזר עליו – תקופה בת 13 חודשים בניכוי ימי המעצר. בנוסף לכך נדון המערער למאסר על תנאי וקנס. על פי עובדות כתב האישום, המערער החזיק על גופו אקדח טעון במחסנית עם 13 כדורים תואמים. עקב כך הורשע המערער בעבירה של החזקת נשק.

 

הסנגור שם דגש בעבירה בה הורשע המערער, ובכך שלא הורשע בעבירה של נשיאת נשק, וזאת בעקבות הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים. ברם, בית המשפט רשאי – ולמעשה חייב – להתייחס לעובדות בכתב האישום, ולא רק לסעיפי העבירה שנקובים בו. עובדות אלה מלמדות כי מעשיו של המערער מגלים מסוכנות ברורה. הוא הסתובב בשטחה של עיר עם אקדח טעון. השיקול של הרתעת הרבים בעל משקל רב, ובמיוחד בתקופה זו, בה מבוצעות עבירות רבות הכרוכות בשימוש בנשק, על מגוון האפשרויות השונות. בהינתן זאת, ועל פי מבחן המעשה והעושה, אין לקבל את עמדת הסנגור. אין לומר כי טעה בית המשפט באופן שמצדיק התערבות, בכך שלא גזר על המערער מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, או מאסר לריצוי בבית סוהר לתקופה קצרה יותר. עולה כי בית המשפט התחשב במכלול הנסיבות, ועולה אף כי העונש נוטה לקולא.

 

הערעור נדחה. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר הדרים, ביום 30.12.2021, לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

 

 

ניתן היום, כ"א בכסלו התשפ"ב (‏25.11.2021).

 

 

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

PDF

פסד חאלד דסוקי נ מדי עוד תומך חמאס מחזיק נשק עפ 6011-21

 

 

 

להלן המכתב ששלח חאלד דסוקי לאביגדור ליברמן ב 2017

 

 

PDF

 

מכתב חאלד דסוקי לאביגדור ליברמן הספקת חשמל לחמאס בעזה 2017

להלן הפס"ד בעתירה שהגיש דסוקי לעליון על החשמל לעזה ב 2017

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 7328/17

לפני:	כבוד השופט ע' פוגלמן
	כבוד השופטת ד' ברק-ארז
	כבוד השופט מ' מזוז

העותרים:	1. סמיר מטייר
	2. זיאדנה מחמוד
	3. ראתייס אנד פריהתסוידין
	4. באסם שוראב מחברת חשמל בחבל עזה
	5. מוחמד אבו חלים מהנהלת ביה"ח עזה
	6. נביל אבו שמאל מנכ"ל עמותה לחקלאות ולאיכות הסביבה
	7. עמותת בתי אפיה בעזה
	8. ד"ר כמאל עואד חטאב, מנכ"ל ביה"ח עזה
	9. ד"ר פדל נעים, אגודת הרופאים בעזה
	10. ד"ר חוסאם מוחמד עזאם, אגודת הווטרינרים בעזה
	11. נזאר מוחמד עיאש, אגודת הרוקחים בעזה
	12. ד"ר יוסף אלעקאד מנהל ביה"ח האירופי בעזה

 

נ ג ד

 

המשיבים:	1. ממשלת ישראל
	2. ראש הממשלה
	3. שר הביטחון

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרים:

עו"ד חאלד דסוקי

 

פסק-דין

 

השופט ע' פוגלמן:

 

עניינה של העתירה שלפנינו בצמצום אספקת החשמל והדלק לרצועת עזה (להלן: הרצועה). לדברי העותרים, הפחתת החשמל והדלק שמועברים לרצועה על ידי ישראל פוגעת במספר רב של תושבים, ובהם תינוקות, קשישים וחולים; ומובילה לפגיעה באספקת שירותים חיוניים אחרים ברצועה ובהם אספקת מים לתושבים. על רקע זה מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה "שלא תיפגענה התשתיות הדרושות להפעלת שירותים רפואיים, מערכת המים והביוב, מכשירים ביתיים שדרושים לקירור מזון ושירותים נוספים, שדרושים לשמירה על שלומם, בריאתם ותקינות חייהם וחיי משפחותיהם [של העותרים – ע' פ']". לעתירתם צירפו העותרים מכתבים שמהם עולה כי הם פנו לראש הממשלה, לשר הביטחון וליועץ המשפטי לממשלה להורות על ביטול ההחלטה האמורה. ביום 18.9.2017 השיבה לשכת היועץ המשפטי לממשלה לבא כוח העותרים כי המענה לפנייה עודנו מצוי בשלבי גיבוש.

 

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להימחק על הסף. כך שכן טענות העותרים מנוסחות באופן כוללני, מבלי לפרט את התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית שעליה נסמכים העותרים (בג"ץ 1685/17 עזרא נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 2 (16.3.2017)). אכן, לתיאור התשתית העובדתית והמשפטית לביסוס טענותיהם מפנים העותרים לעתירה שהוגשה בבג"ץ 9132/07 אלבסיוני נ' ראש הממשלה (30.1.2008), שבגדרו דחה בית משפט זה (כב' הנשיאה ד' ביניש, והשופטים א' חיות וי' אלון) עתירה שתקפה את החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני מיום 19.9.2007 לצמצם את אספקת הדלק והחשמל לרצועת עזה. אולם בכך אין די. ככל שטוענים העותרים כי עניינם מעלה שאלה שטרם הוכרעה בבית משפט זה, עליהם להצביע על המסכת העובדתית והמשפטית הרלוונטית, ואין הם יכולים להפנות באופן כללי וסתמי לטיעונים שנשמעו במסגרת הליך אחר שבו לא נטלו חלק.

 

העתירה נמחקת אפוא. אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ‏ט' בחשון התשע"ח (‏29.10.2017).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

_

 

PDF

 

עתירה של חאלד דסוקי אספקת חשמל למחבלי חמאס בעזה בגץ 7328-17

 

להלן ההרשעה של חאלד דסוקי ב 2012 בעליון

 

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

ע"פ  5152/12

 

לפני:	כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
	כבוד השופט נ' הנדל
	כבוד השופט י' עמית

 

המערער:

חאלד דסוקי

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע  בתפ"ח 1139/09, שניתן על ידי כבוד השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר וי' רז לוי

 

בשם המערער:

עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד ימימה אברמוביץ'

 

בשם המשיבה:

עו"ד יאיר חמודות

 

 

פסק-דין

 

השופט נ' הנדל:

 

1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 1139/09 (כב' השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר וי' רז לוי), בגדרו הורשע המערער בעבירות של קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק; מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; איסור הכנסת חפץ אסור לפי סעיפים 41 ו-52 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; איסור העברה של חפץ אסור לפי סעיפים 42 ו-52 לפקודה. בגין העבירות האמורות הושת על המערער, בין היתר, עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה נגד ביטחון המדינה במשך שלוש שנים.

 

רקע עובדתי

 

2. מעובדות כתב האישום בו הורשע המערער, עולה התמונה העובדתית הבאה: בעת הרלוונטית לאישום היה המערער עורך-דין, וחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. ביום 6.7.2009 הגיע המערער לבית הכלא "קציעות" (להלן: "הכלא"), על מנת להיפגש עם ארבעה אסירים. בין האסירים אחד – זיאד קוואסמה (להלן: "קוואסמה") – אשר ריצה עונש מאסר ממושך בכלא, בשל עבירות ביטחון שנעברו בהיותו חבר בארגון החמאס. במסגרת מאסרו, סווג קוואסמה כאסיר ביטחוני, המשוייך לארגון החמאס. בעת שהמתין המערער להגעת האסירים לחדר המפגש, הניח את ידו על שלושה טלפונים ניידים, ושני כרטיסי סים. בסביבות השעה 09:00, נפגש המערער עם קוואסמה לבדו, ובמהלך המפגש עטף את מכשירי הטלפון וכרטיסי הסים בנייר, והעבירם לקוואסמה מתחת לדלת אשר חצצה ביניהם. במעשיו אלה, נטען בכתב האישום, קשר המערער קשר להעניק שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, העניק שירות כאמור, הכניס חפצים אסורים לכלא והעבירם לאסיר ביטחוני. אשר על כן הואשם הוא בסעיפי האישום המתוארים לעיל.

 

הכרעת בית משפט קמא

 

3. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער במיוחס לו. בהליך קמא כפר המערער במעשים המפורטים בכתב האישום, לרבות העברת חפצים אסורים לקוואסמה. עמדה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא. לצורך הצגת עיקר הכרעת הדין יצוין כבר עתה כי בא-כוח המערער אינו ממקד ערעורו בגזרה העובדתית של הכרעת הדין – דהיינו, העברת הטלפונים בין המערער לבין קוואסמה – וכלשונו: "לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, והודאתו של המערער בהעברת הטלפונים לידי האסיר, הרי שאין נקודה זו נתונה עוד במחלוקת" (סעיף 12 להודעת הערעור).

 

על כן, תוצג הכרעת בית משפט קמא בעיקר ביחס לרכיב הנסיבתי של העבירות בהן הורשע המערער – האם ניתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. זו הסוגיה השנויה במחלוקת לפנינו. בעניין זה, נתן בית משפט קמא משקל לסתירות שעלו בעדות המערער בשאלת ידיעתו כי קוואסמה הינו אסיר בטחוני. צוינו ההבדלים בגרסאות המערער, אשר בחקירתו הראשונה אמר כי האסירים אותם פגש בביקורו: "הם כולם ביטחוניים מהשטחים" (פסקה 4ג. להכרעת הדין), כאשר לאחר מכן טען כי ייתכן שקוואסמה אינו אסיר ביטחוני, כיוון שראה אותו מטאטא בשטח הביקור: "[ולאסיר] בטחוני לא נותנים לעבוד לפי מיטב ידיעתי" (שם). בגרסה מאוחרת יותר ציין כי הניח שאחד האסירים הינו ביטחוני, כיוון שהוא הופרד משאר האסירים. ביחס לכך קבע בית המשפט המחוזי: "גרסתו של הנאשם בעניין זה לפיה ידע שמדובר באסירים ביטחוניים, גרסה שניתנה בעניין זה ביום האירוע ובטרם חישב צעדיו לעניין הגרסה שיבנה בסופו של יום שתתאים לטענה שלא ידע שאלה אסירים ביטחוניים, היא הגרסה האוטנטית, הנכונה ומשקפת את ידיעתו. גרסה זו גם מתיישבת כפי שיוסבר להלן עם כל הראיות האחרות המעידות על כך שבאסירים ביטחוניים מדובר… התפתלות גרסתו של[המערער] בהמשך בעניין זה פועלת לחובתו".

 

לאחר שהכריע בית משפט קמא בסוגיות העובדתיות, נפנָה הוא לבחינת המסגרת הנורמטיבית. צוין כי הגדרתו של אסיר כ"אסיר ביטחוני" הינה החלטה אדמיניסטרטיבית שנועדה להקל על ניהולו התקין של מתקן הכליאה. הודגש כי קוואסמה נידון לעונש של 13 שנות מאסר בגין עבירות נגד ביטחון המדינה, וכי על פי תדפיס מערכת "צוהר" של שב"ס, מוגדר קוואסמה כמשתייך לחמאס. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי:

 

"חזקה שאדם המוסר מכשירי פלאפון וכרטיסי סים לאסיר ביטחוני, קל וחומר כך כשמדובר בעורך דין שעיסוקו בטיפול באסירים ביטחוניים, יודע ומבין את הסיכון והחשש שחפצים אסורים אלה עלולים לשמש את ציבור האסירים הביטחוניים שלא לצרכי שמיים, אלא עלולים לשמש בדיוק לצרכים האסורים אותם מנסה שב"ס למנוע. הנטל להוכיח שהמעשה בוצע בתום לב מוטל על הנאשם. "תום לבב" אין פירושו היתממות. יתרה מכך, במקרה זה יש לקבוע כי הנסיבות מצביעות על ידיעת הנאשם שהוא מבצע שירות אסור עבור התאגדות אסורה או שלפחות עצם עיניים בעניין זה ועצימת עיניים שקולה לכוונה".

 

בסופו של דיון נקבע כי הוכחה מעל לכל ספק סביר אשמתו של המערער בעבירות המיוחסות לו. במסגרת גזר הדין, ולאחר שנשקלו הטענות לקולא ולחומרא, הושת על המערער עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה נגד ביטחון המדינה, ו-4 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מסוג עוון בה הורשע בתיק.

 

 

 

 

טענות הצדדים

 

4. כאמור לעיל, בא כוח המערער ממקד טיעוניו בגזרה הנסיבתית של עבירת "מתן שירות להתאחדות בלתי-מותרת". לאמור, "מתן שירות" בדמות העברת טלפונים סלולאריים – קיים, אולם הנסיבה "להתאחדות בלתי מותרת" – זהו המונח הקבוע בסעיף ולא "אסיר בטחוני" – אינה בנמצא. ראשית נטען כי נוכח היות סיווגו של אסיר כ"ביטחוני", סיווג אדמיניסטרטיבי גרידא, הרי שאין הוא נותן אינדיקציה לאופי העבירה הביטחונית שבוצעה, ויתרה מכך – אין הסיווג מגלה האם האסיר משתייך לארגון כלשהו דרך קבע, ספורדית או בכלל. הודגש כי קוואסמה מצוי במאסר כבר שמונה שנים, וגם בכך יש אינדיקציה לפיה ייתכן ואיבד כל קשר עם ארגון החמאס. בהמשך לאמור נטען כי לא הוצגה בפני בית המשפט תמונה עדכנית לפיה האסיר קוואסמה עודנו משתייך להתאחדות בלתי מותרת, והנטל מוטל היה על כתפי התביעה להוכיח כאמור. אף לא נטען באיזה אופן נהנית אותה התאחדות מהשירות הטלפוני שסופק.

 

הסניגור אף הטעים ביחס ליסוד הנפשי הנדרש בעבירה. הודגש כי בית משפט קמא קבע אמנם חזקה לפיה המעביר מכשירי טלפון סלולארי לאסיר ביטחוני, מבין את הסיכון הגלום בהעברה מעין זו – ובמיוחד כאשר מדובר בעורך דין. ואולם, בענייננו נטען כי החזקה האמורה ניתנת לסתירה. זאת בשל העובדה כי המדובר בפגישה הראשונה אי פעם בין המערער לבין קוואסמה. גם העובדה שקוואסמה זכה לביקורים סדירים ללא כל התנגדות מטעם גורמי המודיעין, מקשה על הוכחת מודעותו של המערער לכך שקוואסמה השתייך להתאחדות בלתי מותרת. לעניין זה הוסף כי "עצימת העיניים" הנטענת של המערער, ניתנת לייחוס רק לרכיב ההכרתי, ולאו לרכיב החפצי – הרצון בקיום הפעולה האסורה.

 

במישור הכללי, יותר נטען כי נתקיימה בעניינו של המערער אכיפה בררנית, שעה שקיימים מקרים רבים בהם הוכנסו טלפונים סלולאריים לבתי הסוהר, והתביעה לא הגישה כתבי אישום בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.

 

באשר לגזר הדין נטען כי הושת על המערער עונש החמור יתר על המידה בנסיבות העניין, וכי במגוון רחב של פסקי דין, הדומים לענייננו, הוטלו עונשים קלים בהרבה מזה שנגזר על המערער.

 

5. לטענת המשיבה, דין הערעור להידחות. נטען כי מחומרי החקירה בתיק דנא עולה כי בבתי הסוהר קיימת "תעשייה" של הברחת טלפונים סלולאריים, בהם נעשה שימוש מאורגן ולא שימוש פרטי, כטענת המערער. לעניין זה, כמות הטלפונים המדוברים – חמישה במספר (לרבות כרטיסי סים) – מדברת בעד עצמה. צוין כי ניתן לראות בהמשכיות פעילותם של אסירים ביטחוניים במסגרת הארגון אליו הם משתייכים, כמצוי בגדרי הידיעה השיפוטית. באשר לעונש, סבורה המדינה כי המדובר בעונש מתאים בנסיבות העניין, כפי שאלה פורטו בהכרעת בית משפט קמא, ובמיוחד נוכח היותו של המערער עורך דין, שבגד באמון המקצועי שניתן בו.

 

דיון והכרעה

 

6. אחד ממאפייניו המעניינים של עולם המשפט הוא בכך שלעיתים, בתוככי סבכו של יער העבות העובדתי והראייתי, שוכנת סוגיה משפטית צרה להכרעה. בענייננו, עולה השאלה: האם כל אסיר המסווג כ"בטחוני" הינו חבר בהתאחדות בלתי מותרת, באופן המוכיח את הנסיבה "התאחדות בלתי מותרת", הקבועה בסעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. לגישתי, עיון בחומר שהוגש על ידי התביעה במהלך המשפט הנדון, אינו עונה על השאלה ברמת הוודאות הנדרשת בהליך הפלילי.

 

כמוסכם על הצדדים, וכפי שנקבע בערכאה קמא, עצם סיווגו של האסיר כ"אסיר בטחוני" אינו מהווה סיווג שבדין, כי אם סיווג פרוצדוראלי-אדמיניסטרטיבי של שירות בתי הסוהר. אמנם, מהחומר שהוגש בשלב מאוחר יותר של דיוננו בעניינו של קוואסמה (ואשר קשיים במציאתו על ידי התביעה והסנגוריה עד לימים האחרונים הביאו לעיכוב במתן הכרעה זו) עולה כי הורשע הוא על פי הודאתו בעבירות ביטחוניות חמורות. ברם, הן בהליך העיקרי והן בערעור הסתמכה המדינה בעיקר על הסיווג המינהלי האמור בטיעוניה. בנסיבות העניין, אין בדבר די. אבהיר.

 

עיון בסיכומי הצדדים ובהכרעת בית המשפט המחוזי מגלה כי עיקר הדיון בערכאה קמא עסק בסוגיה העובדתית של ביצוע העבירה. האם העביר המערער חפצים, ובאיזה חפצים עסקינן. קו ההגנה שהוצג על ידי המערער ביקש ללמד כי לא היו דברים מעולם, ולו היו – חפצים תמימים היו. לפי קו זה, טענה המדינה בסיכומיה כי העברת הטלפונים בוצעה גם בוצעה וזאת על רקע היותו של קוואסמה אסיר בטחוני. אולם, לא בטיעוניה בכתב ואף לא בהשלמת סיכומיה בעל פה לא נתנה המדינה דעתה לטענתו החלופית של המערער בסיכומיו לפיה: "המאשימה לא הביאה כל ראיה אשר מצביעה על כך שהאסיר הביטחוני עדיין פעיל בארגון ומשרת בו שכן האסיר בעדותו ציין שלא נחקר ולא הייתה לו חקירה בשב"כ או במשטרה בעבירות ביטחון מאז שנעצר מזה שנים". אף עיון בחקירתו הנגדית של המערער מלמד כי נקודה זו לא הובלטה כראוי על ידי התביעה. ודוק, אין בענייננו צורך להגדרת רף הראיות הנדרש לצורך הוכחת השתייכות של אסיר להתאחדות בלתי מותרת בנקודה כלשהי על ציר זמן. היעדרה של כל ראיה נוספת מטעם המאשימה ביחס לקוואסמה באופן פרטני בתקופה הרלוונטית, ואף לא ביחס לסידורים והסדרים בבית הכלא קציעות, ולו במישור הכללי, עומדת לרועץ לתביעה בהליך הוכחת האשמה. כמו כן, ניתן היה להציג בבית המשפט חומר רחב ומפורט יותר לגבי הנהלים והמשמעויות של הסיווג הבטחוני.

 

בנסיבות התיק דנא, בגדרו לא הובאו תימוכין מספיקים, אין ההרשעה יכולה לעמוד על כנה. גם אם קיים חשד נגד המערער, ואף שראוי להילחם נגד התופעה של הברחת מכשירים סלולאריים לכתלי הכלא, אין באלה להשלים את החסר אל מול קו ההגנה של הסנגוריה. ודוק, אין לקבוע כי הרכיב הנסיבתי של עבירת מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת אינו ניתן להוכחה, או אפילו שיש קושי בדבר, אלא שהוא לא הוכח בפועל במסגרת הליך זה.

 

7. במצב דברים זה, הייתי מציע לחברי לזכות את המערער, מחמת הספק, מהעבירות של קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק; ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.

 

לצד מסקנה זו, יש לזכור כי אין להתערב בקביעה העובדתית לפיה העביר המערער לקוואסמה מכשירי טלפון סלולארי, וממילא המערער הודה בשלב הערעור בביצוע המעשים האמורים. על כן, יש להותיר על כנה את הרשעתו של המערער בעבירות של איסור הכנסת חפץ אסור לפי סעיפים 41 ו-52 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; ואיסור העברה של חפץ אסור לפי סעיפים 42 ו-52 לפקודה פקודת בתי הסוהר. העונש המקסימאלי הקבוע בגין עבירות אלה הינו שישה חודשי מאסר. לא אסתיר כי הואיל ומדובר בעורך דין אשר מעל באמון שניתן בו, הייתי נוטה לשקול הטלת עונש חמור יותר, לו היה מאפשר כן המחוקק. על כן, הייתי מציע לחברי שבהתאם לתוצאה בערעור על הכרעת הדין, נגזור על המערער שישה חודשי מאסר בפועל.

 

 

ש ו פ ט

 

השופט י' עמית:

 

1. המערער הוא עורך דין במקצועו, והגיע לבית הכלא על מנת להיפגש עם מספר אסירים, שאחד מהם הוא קוואסמה. כפי שציין בית משפט קמא, אין זה סביר שהמערער הלך להיפגש עם אסירים מבלי שידע מה העבירות בגינן נדונו לעונשי מאסר וכיצד הם מסווגים, וכפי שהתבטא המערער עצמו בחקירתו הראשונה "… כפי שאני יודע הם כולם ביטחוניים מהשטחים".

 

מסכים אני עם חברי, השופט הנדל, כי לא סגי בעצם סיווגו של אסיר כבטחוני, כדי להביא למסקנה כי אותו אסיר הוא חבר בהתאחדות בלתי מותרת, וממילא, להרשעת נאשם בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. אילו הבריח המערער מכשיר טלפון אחד, נקל היה עלי להצטרף למסקנתו של חברי. דא עקא, שהמערער הורשע בהברחה של שלושה טלפונים ניידים, ומכאן קמה מסקנה המעוגנת בהגיון ובשכל הישר, כי המערער ידע שהטלפונים לא נועדו אך ורק לשימושו האישי של קוואסמה. לכן, גם אם קוואסמה עצמו אינו משתייך להתאחדות בלתי מוכרת, עובר הנטל אל המערער להראות כי לא התכוון, או כי לא עצם את עיניו מהאפשרות כי מכשיר או שניים יועברו לחבריו של קוואסמה לתא או לאגף, לאסירים שהם עצמם חברים בהתאחדות בלתי מותרת. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שהמערער הוא עורך דין שעיסוקו בטיפול באסירים בטחוניים, וככזה, הוא מודע לנפקות הסיווג של אסיר בטחוני ולמאפייני האסירים באגף הבטחוני.

 

מטעם זה, אני סבור כי יש להותיר את ההרשעה על כנה.

 

2. אשר לעונש שהוטל על המערער, אציין כי אך לאחרונה דן בית משפט זה ברמת הענישה הראויה לעבירה של הברחת טלפונים סלולריים לאסירים בטחוניים (ע"פ 2891/12 מדינת ישראל נ' מוראד רבעא (15.7.2012)). בתוצאה הסופית נחלקו הדעות, אך בהיבט העקרוני, לא הייתה מחלוקת לגבי חומרת העבירה, ועמדה על כך השופטת ד' ברק-ארז:

 

"החומרה הנודעת להברחת טלפונים אל תוך בית הסוהר מקבלת משנה תוקף כאשר אמצעי התקשורת המוברח מיועד לאסירים ביטחוניים אשר ממשיכים לפעול כנגד המדינה אף בתוך בית הכלא. זאת ועוד: הטכנולוגיה הרווחת כיום במכשירי הטלפונים הניידים הופכת אותם ליותר מאמצעי לתקשורת קולית גרידא. כפי שמצוין בחוות הדעת שהגישה המדינה 'הטכנולוגיה הקיימת במכשירים סלולאריים מתקדמים הקיימים בשוק מעניקה לכלואים יכולות תקשורת מגוונות עם גורמים מחוץ לכלא. מעבר לשיחות קוליות ושליחת מסרונים (SMS), ביכולת הכלואים לנהל שיחות וידאו בסלולר, לשגר מידע מסוגים שונים באינטרנט או חומר מצולם באמצעות תמונות (MMS)' [ …] במלים אחרות: הברחת מכשירי טלפון אל בין כתלי הכלא נחשבת על-ידי גורמי הביטחון לפעילות בעלת השלכות מזיקות ביותר. השלכותיה חורגות הרבה מעבר לשאלות של משמעת בבית הסוהר עצמו אל עבר היבטים ביטחוניים ממש ומניעת פעילות של פשע וטרור מחוץ לכותלי בית הסוהר. מבחינה זו, כל הברחה של מכשיר טלפון אל בית הסוהר יוצרת איום פוטנציאלי על שלום הציבור […] שימוש בטלפונים בבית הכלא מסייע לאסירים ביטחוניים לשמור על יכולת מבצעית גבוהה וכתוצאה מכך להוציא לפועל פיגועים. באמצעות המכשירים הסלולאריים מקיימים האסירים הביטחוניים קשרים עם תשתיות הטרור הקיימות וכן מקימים חדשות, כל זאת מתוך כותלי הכלא. בפועל, שימוש בטלפונים סלולאריים מאיין, לפחות באופן חלקי, את נוכחות החומות הבצורות של הכלא ועולם כמנהגו נוהג רק לכאורה. על רקע הדברים האמורים, ברור שהענישה במקרים מסוג זה צריכה להיות משמעותית".

 

 

3. הערה לפני סיום.

 

מאחר שהסכמתי עם חברי, השופט הנדל, כי ברמת העקרון, לא סגי בעצם סיווגו של אסיר כ"בטחוני" כדי להוכיח את הנסיבה של התאחדות בלתי מוכרת, ומנגד, לאור החומרה היתרה שיש לייחס להברחת טלפונים סלולריים לבתי הכלא, טוב היה עושה המחוקק, אילו קבע עבירה נפרדת ומיוחדת לכך. זאת, באשר העונש על העבירות של הכנסה והעברה של "חפץ אסור" לפי סעיפים 41 ו-42 בצירוף סעיף 52 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, עומד על ששה חודשים בלבד, עונש הרחוק ממתחם הענישה ההולם לעבירה כגון דא.

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

המשנָה לנשיא מ' נאור:

 

1. אני מצרפת דעתי לדעתו של חברי השופט הנדל. אכן, לא מן הנמנע כי המערער זוכה מן ההפקר, אך גם לדעתי לא עמדה התביעה בנטל להוכיח במידת הוודאות הנדרשת את כל יסודות העבירה. נראה כי המחלוקת הגורפת שהיתה בערכאה הראשונה לגבי עצם עשיית המעשה השכיחה את שצריך היה לזכור. גם לעניין העונש אני מצטרפת לדברי חברי השופט הנדל.

 

2. מקובלת עלי קריאתו של חברי השופט עמית למחוקק בעניין הצורך לקבוע עבירה מיוחדת להברחת טלפונים סלולאריים (ואולי גם מכשירים נוספים) לבית הכלא.

 

 

 

ה מ ש נָ ה  ל נ ש י א

 

 

 

הוחלט כאמור, ברוב דעות בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

 

 

 

ניתן היום, י"ב באייר התשע"ג (22.4.2013).

 

 

 

ה מ ש נָ ה  ל נ ש י א                                ש ו פ ט                                      ש ו פ ט

 

PDF

 

עליון הרשעה חאלד דסוקי עורך דין הכניס טלפונים למחבלים עפ 5152-12