הגיבור של הסיפור שלפננו הוא ד”ר חיים ויסמונסקי אשר עומד בראש יחידת הסייבר של משרד המשפטים ומפר צא”פ ומפיץ את הפרוטוקול של עו”ס כנרת טל שנעצרה עם בעלה על גילוי עריות

הסיפור שלפנינו בעצם עוסק במקצוע העבודה הסוציאלית שהינה חלק בלתי נפרד מתורת הגזע הפמינאצית כפי שאנחנו אוהבים לכנות ובצדק. גיבורי הסיפור שלנו הינם שותפים טבעיים להתפתחות תורת הגזע בציון והם מורים ומחנכים דורות של עובדים סוציאלים (אשר מאז קום המדינה) העמלים בהסתה נגד מגזר שלם שכל חטאו שנולד עם בולבול בעל כורחו. כאן אנו נפגשים עם גיבורי הסיפור שלנו רועי וכנרת טל שהבור שכרו לכולנו משך עשרות שנים, הפך ביום אחד לקבר שלהם. 

קארמה איז א ביצ סיפורם של רועי וכנרת טל

למען הסר ספק, אנו סבורים שמגיע לרועי טל ואשתו כנרת את מלוא חזקת החפות, והספק שאולי מדובר בתלונת שווא וחיסול חשבונות כלשהו. לא מקובל עלינו שבחורה בת 27, יערה טל, תצוץ עם טענות כאלה רגע לפני תום תקופת ההתיישנות. זה מריח יותר מידי מסריח. בד”כ זה סימן לחיסול חשבונות אישי. איך עברו 10 שנים בלי שיערה מתלוננת בפני מישהו או שופכת את ליבה ואף אחד לא עולה על זה או מזהה את ה”סימנים המקצועיים” אצלה או אצל הוריה? זה פשוט לא הגיוני ונוגד את טבע האדם ומריח לא טוב.

אנחנו גם לא אומרים שהתיאוריות שהוא ואשתו לימדו אינן נכונות או שהתיאוריות סולפו במתכוון כדי להסוות את מה שמתרחש אצלם בבית.  למעשה כמעט ואין שום רמז באינטרנט מה בדיוק הייתה התורה הגדולה שרועי טל וכנרת טל ואשתו הפיצו (במכללת ספיר ובמסל”ן ב”ש) כי הם לא כתבו מאמרים בפרסום ציבורי!

מה שכן ברור זה שמעצר זה מחייב שינוי תפיסה ברווחה ובבתי המשפט. אנשים כמוהו וכמו אשתו, וגם כמו הפרקליטה רננה לוי שמרצה יחד איתם בתוכנית ההכשרה במכללת ספיר, הצליחו לשכנע את כל העולם ואחותו, שרק מומחים לפגיעות מיניות שעברו הכשרה מתאימה מסוגלים לאבחן ולטפל בילדים האלה שטוענים שמישהו פגע בהם מינית.  עקב כך, שופטים אינם מוכנים לקיים דיוני הוכחו כדי לברר באופן משפטי האם הייתה פגיעה מינית או לא, ובמקום זה הם ממנים מומחה לפגיעה מינית בילדים.

בסופו של דבר למומחה לפגיעה מינית בילדים אין את הכלים והיכולת לברר אם באמת הייתה פגיעה מינית. הוא לא היה בזירת האירוע. הוא לא נחשף לחקירות שתי וערב שעושים עורכי הדין בבית המשפט ויכולים להוכיח דברים כמו שההקלטות מפוברקות, שהסיפורים בלי אפשריים, שיש אליבי, שהספיור מצוץ מהאצבע, וכדומה. ה”מומחה” פשוט מקבל סיפור מהאמא או מהקטין ומתחיל לבנות על זה פרופילים מקצועיים.  למשל המציאו פרופילים שהגבר שתלטן ואם האישה משתפת פעולה אז היא תלותית, וגם שיכול מאוד להיות שההורים הפוגעים בילדיהם מינית בעצמם נפגעו מינית בעברם ומעבירים הלאה את הפגיעה המינית.

אבל דווקא המקרה של רועי טל ואשתו מוכיח שאף אחד מהפרופילים המקצועיים האלה לא התאים ואף אחד מכל אותם בעלי מקצוע לא ניחש שמדובר בפדופיל וסייענית לפדופיל.

הנה למשל מה שמפרסמים ארגוני הסיוע לנפגעים כמו מסל”ן. הם מפרסמים שיש סימנים גופניים, רגשיים, והתנהגותיים שאמורים להצביע על כך שהילד עבר תקיפה מינית. בפועל אלו סימני סרק.  מיליון דברים אחרים יכולים לגרום לכל הסימנים האלה בלי שום קשר לתקיפה מינית

ואלו הם הסימנים:

“בין הסימנים הגופניים, הרגשיים וההתנהגותיים המרכזיים ניתן למנות:

רגשיים:    ירידה או החרפה במצבו הרגשי של הילד, דכאון וחרדות ללא הסבר ברור, פגיעה עצמית לרבות ניסיונות אובדניים, סיוטים, צורך בהסתגרות ובשליטה, תלות הולכת וגדלה במבוגר, דימוי עצמי נמוך.

התנהגותיים: התנהגות חריגה לרבות רתיעה מפני התנסויות חדשות, קשיי קשב וריכוז שלא היו בעבר, ירידה בתפקוד בביה”ס/בגן, הסתגרות והתבודדות, התקפי זעם וחרדה, ניתוקים (חלום בהקיץ), תלותיות, אובדנות, סירוב לעסוק בפעילות ספורטיבית והימנעות מלבוש החושף את הגוף. בנוסף, תתכן רתיעה מקשרים ומגע או לחילופין, ידע מיני מפותח ביחס לגיל הילד והתנהגויות מיניות שאינן תואמות את הגיל (דוגמת הדגמה של מעשים מיניים במהלך משחק, או אינטראקציות חברתיות).

גופניים:   הפרעות אכילה, קשיי שינה, כאבי ראש ובטן, הרטבת לילה, דלקות בדרכי השתן ובפי הטבעת, סימני חבלה ללא הסבר תואם”.

זכרו! אלו רק סימנים, והימצאות אחד או יותר מהם אינם מהווים הוכחה לפגיעה מינית. עם זאת, אם חשתם/ן כי משהו אינו כשורה עם הילד, דברו איתו על כך: האמינו לו ועודדו אותו לשתף, ושקפו לו כי הוא אינו אשם בפגיעה שהתרחשה. חשוב לשדר לילד כי אתם יכולים לשמוע ולהכיל הכל, כי הדבר לא יזיק לכם וכי הוא בטוח במחיצתכם.

ישנם ילדים החשופים במידה רבה ולא מבוקרת לגירויים ותכנים מיניים, ועל כן מוצפים בתחושות, מחשבות והתעסקות במין. הדבר עשוי לנבוע מחשיפה לחומרים פורנוגרפיים או תכנים מיניים לא הולמים באינטרנט, טלוויזיה, תמונות, קריאה וכד’, וכן מדיבור מופרז על מין בקרב בני הבית. חשיפה שכזו יכולה להניע ילד לפגוע מינית באחרים, וכן חושפת אותו לפגיעה, משום שהנושא הופך לתמה מרכזית בחייו.

כמו שניתן לראות כמעט כל קשת ההתנהגויות האפשרית בחייו של קטין או קטינה יכולים ליפול בתוך “הסימנים” הללו, ולכן כולם כולל כולם סימני סרק ואין להסתמך כעליהם.

זה רק מראה את השרלטנות של עולם העבודה הסוציאלית.  הם מפזרים קשקושים ערטילאיים ועוטפים אותם בלשון גבוהה גבוהה, מה שמאפשר להם טווח פעולה בדיוק לפי החשק באותו רגע שכן אי אפשר לסתור סימנים שאין בהם כלום, ואין בהם שום דבר שמוכיח כי הילד נפגע מינית ע”י האבא.

כך גם לגבי הניסיונות לאפיין את פרופיל האב התוקפן מינית כלפי ילדיו.  ראו חירטוטים “מקצועיים”:  “יש שיעור גבוה יותר של קורבנות ותוקפים ברקע הפסיכוסקסואלי של המשפחה.  אוירה נוקשה או לא יציבה, הורה עם פתולוגיה מינית, חשיפה למין בין ההורים או המטפלים, אלימות במשפחה, אובדן הורה או פרידת הורים,  הכחשה של עיסוק בתכנים מיניים, מיעוט ידע מיני, בעיות זוגיות בין ההורים, דחייה הורית, הטלת משמעת עם מכות, אוירה שלילית במשפחה וחוסר שביעות רצון מהקשרים בתוך המשפחה”.

נו… ואיך מיישמים את כל זה על בני הזוג טל?  הם ממש לא מתאימים לכל ה”ספרות המקצועית”, ולכן אין מנוס מהמסקנה שמדובר בשרלטנות מקצועית, ועצם העובדה ששופטים מעבירים את מלאכת האבחון אם הייתה או לא הייתה פגיעה מינית לידי “מומחים” שכאלה מהווה חטא למקצוע השפיטה, ושלילת היכולת של החשוד או הנאשם להתמודד עם הטענות האיומות המוטחות בו – כי בתהליך שמבצע מומחה אין אפשרות לבצע חקירות נגדיות ולשלול את עצם האפשרות שלא הייתה פגיעה כלל וכלל.

לכן הגיעה העת להחזיר את זירת הבירור המקצועי אם הייתה פגיעה מינית לבתי המשפט, לבירור באמצעות חקירות נגדיות והבאת עדים למקרה, ולא להסתמך על מומחה קוואק מטעם עצמו, שמתיימר לחפש סימנים קליניים – כי אין סימנים קליניים.

וזה לא הכול.  מקומות כמו מסל”ן (המרכז לנפגעות עבירות מין) שבו רועי טל ואשתו עבדו ושם הם לימדו והירצו, פיתחו לעצמם אג’נדה פמיניסטית שהאישה תמיד צודקת, ושהמתלוננת תמיד צודקת.  הן מפיצות את הסיסמא “אנחנו מאמינות לך“, ובעצם הופכות את חזקת החפות לנטל להוכחת אי אשמה.  הדחף להאמין אוטומטית למתלוננת, ולשלול את האפשרות שמדובר בתלונות שווא, גורם לעיוותי דין ולמשפטי שדה.

מה שקורה זה שהקורבן מייד נשלחת למטפלת מטעם מסל”ן.  המטפלת יוצאת מנקודת הנחה שהאירוע אכן קרה כפי שהאישה מספרת לה, והיא מתחילה לטפל.  היא מייצרת רישומים “מקצועיים” שבהם הנחת העבודה היא שהמטופלת היא קורבן אונס או פגיעה מינית, והדברים שהיא כותבת אחר כך מצוטטים ע”י בית המשפט ומשמשים את השופטים לסיוע ראייתי להרשעת הנאשם, גם כאשר אין שום ראיות חיצוניות או פורנזיות.

את התופעה הזו חייבים להפסיק.  חייבים להפסיק לזמן לבית המשפט את המטפלות האלה של מסל”ן כי הן חוזרות כמו תוכי על דברי המתלוננת וזה מזהם את ההליך השיפוטי בציטוטים מהטיפול “התלוננה ש….. והתלוננה ש” וזה הופך ראיה מסייעת להרשעה.

פירושו של דבר שאין בעצם אבחנה מקצועית בין אבחון האם אירעה פגיעה מינית לבין טיפול בפגיעה מינית.  במסל”ן מייד מתחיל טיפול על סמך המוטו “אנחנו מאמינות לך”, וכאשר מדווחים לבית המשפט אף אחד לא מפקפק בשאלה האם בכלל המטופלת היא פגועה מינית או שהיא מזייפת את הטענות שלה.

למשל, ראו מה קרה לרועי טל.  יום למחרת פרסום שמו, החברה הכי טובה שלו, מנהלת מסל”ן ליזה ניקולאיצ’וק הודיעה שהיא מנתקת ממנו ומאשתו כל מגע, שהיא מאמינה לבת שלהם, ושהיא דוגלת באותו מוטו עלוב:  המתלוננת תמיד צודקת.

המעשה הזה הוא מעשה בזוי.  רועי טל ואשתו היו החברים שלה במשך שנים.  היא לא ראתה שום דבר שיזהיר אותה שמדובר בפדופיל.  יש גם ערך לחברות בין בני אדם, ולחזקת החפות שהם הרבה יותר נעלים ומכובדים מהאשמה מיידית של החשוד רק בגלל שצצה מישהי שמתלוננת נגדו, גם אם היא הבת שלו, וגם אם היא בת 27.

לכן חשוב שכל מרכזי הסיוע התמיכה יתרכזו קודם כל באבחון האם באמת המתלוננת צודקת, או שהיא מזייפת לפני שמייד מכתירים אותה כ”קורבן” ועוטפים אותה בצמר גפן של “אנחנו מאמינות לך”.   מטפל שמאמין אוטומטית למטופלת שלו מאבד את הניטרליות ואת המקצועיות שלו.

שיהיה ברור, רועי טל ואשתו מעולם לא אמרו שיש להקשיב גם לטענות של החשוד/הנאשם, ושיש לברר את המתלוננת אם היא באמת קורבן.  להיפך, הוא ואשתו הרחיבו את עולם המושגים של אלימות, אונס ופגיעה מינית לכמעט כל התנהגות שגרתית וטבעית שאותה הם הציעו לפרש בפריזמה של פגיעה מינית.  הם חיפשו כל הזמן איך להרחיב את מעגל המטופלים.  הם הירצו על ילדים בגנון שמשחקים משחקי נגיעה זה בזה, כאילו יש אלימות מינית גם בגנון, וגם שם צריך להתערב ולטפל בילדי גנון.

רועי טל מעולם לא ניצל את המעמד שלו כדי להתחבא מאחורי התואר דוקטור לעבודה סוציאלית ומומחה לפגיעות מיניות במשפחה ובילדים.  הוא לא טען שיש לצמצם את ההתערבות הטיפולית, אלא בדיוק להיפך, הוא טען שיש להרחיב אותה ולהתערב ולטפל בכל מי שהעובדים הסוציאליים יכולים להגיע אליו ולטפל בו.

כיום יש נשים שטוענות כי המעצר של רועי טל מוכיח כי אסור ליישם את התיאוריות של גארדנר, כי גארדנר היה פדופיל. אבל גארדנר לא היה פדופיל.  מה שמשגע את הפמינאציות הוא שגארדנר אמר שיש נשים היסטריות, אינטרסנטיות ונרקיסיסטיות שממציאות סיפורי פגיעה מינית ופדופיליה שלא היו ולא נבראו ולכן אסור לנתק את האבא (הנאשם הקבוע) מהילדים שלו, ויש לטפל דווקא באותה אישה שמשתמשת בילדים כדי לסחוט את האבא ולמנוע ממנו קשר עם ילדיו באמצעות פיברוק תלונה של פגיעה מינית בילדים המכונה עלילת שווא בז’רגון המקצועי.  לזה אין שום קשר לרועי טל והמעצר שלו.

לסיום אנו רוצים להודות לד”ר חיים ויסמונסקי על ההדלפות המכוונות, תודה לך ד”ר.

צאפ כנרת טל - נשלח לפירוול