1.עניין לנו בתובענה, במסגרתה עתרה התובעת להכרה במחלת הריאות בה לקה בעלה המנוח כפגיעה בעבודה.

2.הצדדים הגיעו להסכמה אודות מינוי מומחה, גיבשו רשימת עובדות מוסכמות, ובית הדין מינה מומחה מטעמו. ביום 5.9.19 השיב המומחה על שנשאל, ובין השאר קבע כי המנוח סבל ממחלת ריאות חסימתית כרונית COPD בדרגת חומרה קשה מאוד, כאשר מועד אבחון המחלה לא מוצג באסמכתא הרפואית המוצגת. עוד ציין כי “העובדה שהמנוח היה מעשן כבד בעברו מסבכת עוד יותר את מלאכת בחינת הקשר הסיבתי, כיוון שידוע שהעישון הוא גורם מספר אחת להתפתחות המחלה ממנה סבל המנוח בריאותיו. אי לכך המידע הקיים בתיק אינו מאפשר לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסבירות הנדרשת”.

3.ביום 1.12.19 קבע בית הדין כי למומחה יועבר כלל החומר הרפואי ונספח נוסף, ונקבע שבין השאר יענה המומחה על סיבת פטירתו של המנוח, קרי האם המנוח נפטר כתוצאה ממחלת הריאות בה לקה.

4.ביום 8.3.20 ענה המומחה בהאי לישנא:

“כאמור לקראת פטירתו ב-16.8.15 היה המנוח במצב כללי ירוד מאוד הן פיזי והן שכלי על רקע מספר רב של מחלות כרוניות כולל מערכת לב וכלי הדם, מערכת נשימה מערכת עצבים המרכזית, כליות ודרכי השתן ועוד. אומנם, לא צורפה לתיק תעודת פטירה, אך לפי סיכום אשפוז במרכז רפואי יוספטל המנוח נפטר מדום לב ונשימה על רקע COPD (זיהום מפושט)

והלם שגרם לקריסת מערכות כללית. מוזכרים שני מקורות הזיהום המפושט: זיהום בדרכי השתן עם עצירת שתן ושארית גדולה של 1,500 מ”ל וזיהום בעור – צלוליטיס בשוק ימין.

אי לכך לא ניתן לקבוע שהמנוח נפטר כתוצאה ממחלת ריאות אך ללא ספק מחלת הריאות הקשה תרמה את חלקה בהידרדרות מצבו לקראת פטירתו”.

5.לאור החלטת המומחה, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 22.3.20 כי למומחה תועבר רשימת עובדות מוסכמות והמומחה יחווה דעתו ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלקת הריאות בה לקה. לפיכך הועברו למומחה השאלות הבאות:

“א.מה היה ליקויו של המנוח בכל הנוגע לריאותיו?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

ג.ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד.ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? (“השפעה משמעותית” על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)”.

6.ביום 17.5.20 ענה המומחה בזו הלשון:

“א.תשובה שלילית. המידע שמוצג באסמכתא הרפואית אינו מאפשר לקבוע את קיומו של קשר סיבתי בסבירות הנדרשת. לא ברור מתי אובחנה המחלה אצל המנוח, על כן לא ברור איך מועד האבחון מסתדר עם פרטי ההיסטוריה התעסוקתית (מהו סדר הדברים על ציר הזמן). מועד פטירתו – 21 שנים לאחר פרישתו מעבודה, וחשיפתו התעסוקתית המועטה (אם בכלל) במהלך לפחות 7 שנים אחרונות של עבודתו מעלים את רף אי הוודאות. יש להוסיף לכך גם קיומו של גורם סיכון עוצמתי ביותר בלתי תלוי בעבודתו – העישון הכבד, אשר, כידוע לבדו מסוגל לגרום למחלה ריאתית מסוג שאובחן אצל המנוח”.

7.ביום 17.5.20 קבע בית הדין דיון לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה. ביום 24.6.20 הגישה התובעת בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה, ולאחר תגובת הנתבע אישר בית הדין את הבקשה במלואה כך שלמומחה הוצגו שאלות ההבהרה המבוקשות.

ביום 17.11.20 ענה המומחה על השאלות עליהן נשאל, תוך שהוא משנה את מסקנתו עד שלב זה ועונה כך:

“תשובה חיובית. כעת לאחר עיון באסמכתא רפואית רלוונטית אני סבור כי יחד עם היסטוריה של העישון בעברו לעבודתו של המנוח הייתה תרומה משמעותית (מעל 20%) להתפתחות המחלה הריאתית”.

8.ביום 2.12.20 הציג הנתבע בקשה לפסילת תשובות המומחה היות, והוצג למומחה מידע מטעה וחלקי וגם בהיעדר חומר רפואי רלוונטי. לאחר בחינת טענות הצדדים קבע בית הדין בהחלטתו מיום 27.1.21 את הדברים הבאים:

“בהמשך להחלטה מיום 18.8.20, יש להוסיף ולהבהיר, כי מהטבלה שבמסמך הרפואי מיום 14.12.04 עולה כי המנוח החל לעשן בגיל 14, ועישן עד גיל 75, כאשר מגיל 40 עד גיל 75 הפחית במחצית את כמות הסיגריות היומית, מ-40 ל-20”.

בהחלטה מיום 7.2.21 בית הדין הותיר את ההחלטה על כנה, לאחר שבחן את התנגדות הנתבע. בהחלטה מיום 7.4.21 דחה בית הדין את בקשת הנתבע להצגת שאלות הבהרה, וקבע אלו מסמכים רפואיים יועברו למומחה.

9.ביום 6.5.21 ענה המומחה על השאלה שנשאל וקבע כדלהלן:

“למיטב הבנתי אין מבין הרישומים הנ”ל כל מידע שיכול לסתור את מסקנתי בתיק זה, אשר הוצגה בחוות הדעת ובתשובות לשאלות הבהרה רבות חוזרות ונשנות, והיא בעינה עומדת”.

עוד באותו היום נקבע מועד לדיון לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה, וביום 10.5.21 הגיש הנתבע “בקשה דחופה למשלוח שאלות הבהרה ודחיית הדיון והגשת סיכומים בכתב”.

10.בהחלטה מיום 13.6.21 דחה בית הדין את הבקשה והורה על הגשת סיכומים בכתב.

לפיכך, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. לאחר הגשת סיכומי התובע הגיש הנתבע בקשה לשליחת שאלות הבהרה נוספות, בקשה אשר נדחתה בהחלטה מיום 27.10.21.

טענות הצדדים

11.לטענת התובעת, בעלה המנוח נפטר בטרם עת ממחלת ריאות שנגרמה עקב עבודתו וחשיפתו התעסוקתית לאורך השנים, עת עבד בנמל אילת בין השנים 1956 ועד לפרישתו בשנת 1994.

המומחה קבע כי המנוח נפטר כתוצאה ממחלת הריאות הקשה בה לקה. עוד קבע המומחה ונתן כמה חוות דעת, כאשר שלל תחילה קיומו של קשר סיבתי, אך זאת תוך התבססות על תשתית עובדתית חלקית שהועברה אליו. גם בחוות דעתו מיום 17.5.20 שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי, אך ביום 17.11.20 כאשר ענה לשאלות ההבהרה קבע הוא כי קיים קש”ס בנסיבות המקרה דנן, וביום 6.5.21 ענה שוב תוך שהוא חוזר על מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי, קרי נותר בעמדתו. לסיכום טענה התובעת, כי על בית הדין לסמוך ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולקבל את התובענה.

12.לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה היות ולא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין סיבת מותו. יש לקבל את עמדת המומחה טרם ששינה עמדתו, לפיה מחלת הריאות לא קשורה לעבודתו של המנוח. על בית הדין לסטות ממסקנת המומחה, היות וקביעתו התבססה על עובדה לא נכונה והבהרה מטעה ביחס להרגלי העישון של המנוח. בנוסף, בחוות דעתו לא נקבעה מהי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הפטירה. המנוח היה מעשן כבד וסבל ממחלות רבות. השינוי בעמדת המומחה נעשה רק לאחר שהוטעה ביחס להרגלי העישון של המנוח, וסבר כי הפסיק לעשן שנים לפני שצומצמה החשיפה. המומחה לא בחן במלואה את הרשומה הרפואית מיום 14.12.04 והוא נסמך רק על חלקה, תוך שהוא נצמד לעובדות שצוינו בשאלה, שלא עולות בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות. מעיון בתשובת המומחה מיום 7.4.21 עולה, כי הוא לא הבין מהי השאלה ומדוע התבקש לעיין במסמכים אליהם הופנה, היות והוא השיב 5 תשובות שונות ביחס לכל מסמך. המומחה לא הבין שעליו להתייחס להרגלי העישון של המנוח. המנוח עישן בשנת 2007 בהיות בן 75, ובמשך שנים ארוכות גם לאחר שהחשיפה בעבודתו צומצמה. לפיכך, יש להעדיף את קביעותיו הראשונות והברורות של המומחה. לא הוכחה “תאונה” לפי תורת המיקרוטראומה. רוב שנות עבודתו התובע עבד בעבודה משרדית, וב-20 השנה האחרונות לעבודתו נחשף לכל היותר שעה עד שעתיים ביום לסוג חומרים שריכוזם לא ברור. הרגלי העישון של המנוח מנתקים את הקשר הסיבתי, וממילא לא הוברר משקל תנאי העבודה על מותו, כאשר המומחה קבע (ביום 25.2.20) כי מחלת הריאות איננה הסיבה שגרמה לפטירה אלא תרמה לפטירתו יחד עם גורמים נוספים.

לסיכום, טען הנתבע כי יש לדחות את התובענה.

דיון והכרעה

13.לאחר עיון בטענות הצדדים, בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל, וזאת בהסתמך על תשובות המומחה, ונפרט.

14.בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

“בתי הדין לעבודה מייחסים בד”כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת

מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה”ד גדולה יותר ומובטחת במידה

מירבית”.

ראו:

עב”ל (ארצי) 411/97 בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פיסקה 4 לפסה”ד).

סטיב אדלר, ‘מומחים יועצים רפואיים בביה”ד לעבודה’, המשפט ב’ (התשנ”ה) 199, 212.

יצחק לובוצקי, ‘סדר הדין במשפט העבודה’, מהדורת 2016, פרק 12 עמ’ 63.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות “יסמוך ביה”ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן”.

ראו:

דב”ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה – המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:

“ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה”.

ראו:

עב”ל (ארצי) 1035/04 ביקל- המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסה”ד).

15.במקרה דנן ישנן נסיבות יוצאות דופן, ולפיהן שינה המומחה את מסקנתו, ומצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלה בה לקה ושכתוצאה ממנה נפטר. יצוין, כי לאורך כל הדרך המומחה ענה על שנשאל באופן מפורט וענייני; וכאשר סבר כי אין מספיק אסמכתאות רפואיות ונתוני ניטור סביבתיים, ציין זאת ברחל בתך הקטנה, תוך שהוא קובע כי המידע הקיים בתיק אינו מאפשר לקבוע קיומו של קשר סיבתי. יצוין, כי למרות קביעה זו המומחה ערך דיון במסגרתו טען שהמנוח סבל ממחלת ריאות חסימתית בדרגת חומרה קשה.

בחוות דעתו מיום 8.3.20 ציין המומחה, כי אומנם לא ניתן לקבוע שהמנוח נפטר כתוצאה ממחלת הריאות, אך המחלה תרמה את חלקה בהידרדרות מצבו לקראת פטירתו.

גם בחוות דעתו השלישית מיום 17.5.20 חזר המומחה על קביעתו, כי לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסבירות הנדרשת וכי יש בנתונים ובנסיבות כדי להעלות את “רף אי הוודאות”.

בתשובתו מיום 17.11.20 התייחס המומחה למסמכים רפואיים אליהם נדרש, תוך שהוא קובע כי המנוח סבל ממחלה ריאתית מתקדמת, שהובילה בסופו של דבר לאי ספיקה נשימתית על רקע הרס הדרגתי של הרקמה הריאתית. המומחה הוסיף כי אין במסמכים הרפואיים אליהם הופנה כדי ללמד על תרומה משמעותית לסבירות הקשר הסיבתי במקרה דנן; אך בהמשך תשובותיו שינה מסקנתו, וקבע כי מעיון ברישום הרפואי מיום 14.12.04 ומיום 7.5.09 בנושא מועד הפסקת העישון, סבור הוא כי לתנאי עבודתו של המנוח יחד עם היסטורית העישון שלו הייתה תרומה משמעותית להתפתחות המחלה הריאתית.

גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה (מיום 6.5.21), עת הופנה ל-5 מסמכים שונים ונתבקש לענות האם יש בהם כדי לשנות מסקנתו, ענה הוא בשלילה, תוך שהוא מתייחס לכל מסמך בנפרד, ונותר איתן בדעתו הן לעניין שאלת קיומו של הקשר הסיבתי והן לסיבת פטירתו של המנוח, כמו גם ביחס להיקף העישון ולתקופתו. המומחה לקח בחשבון כי המנוח היה מעשן כבד, ואף ציין זאת, תוך שהוא התייחס למסמכים וקבע כי ניתן ללמוד מהם שהמנוח הפסיק לעשן בערך בשנים 1977 – 1972.

16.מכל האמור לעיל עולה, כי המומחה ענה על כל השאלות עליהן נשאל במספר סבבים, תוך שהוא מתייחס למסמכים שהועברו לעיונו בצורה בהירה ועניינית. המומחה אומנם שינה מסקנתו, אך נתן הסבר ברור לכך, וזאת בהסתמך על הרישומים הרפואיים שהוצגו לו. המומחה התייחס לכלל המחלות מהן סבל המנוח, תוך שהוא מציין כי למחלת הריאות תרומה משמעותית לפטירתו וכי הגורמים לאותה מחלת ריאות הינם תנאי עבודתו של המנוח. המומחה ציין גם את היותו של המנוח מעשן כבד, אך קבע כי לתנאי עבודתו תרומה משמעותית להתפתחות המחלה הריאתית, תוך שהוא מוסיף וקובע באופן חד משמעי שאין ברישומים שהועברו לעיונו כדי לסתור מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יצוין, כי הרישום במסמך הרפואי של קופת חולים לפיה המנוח היה מעשן כבד הינו רישום קבוע המצוין יחד עם מחלות נוספות כרוניות וקבועות של המנוח לאורך השנים; אך אין בו כדי להשליך על מועד הפסקת העישון. דווקא מעיון במסמכים הרפואיים משנת 2015 עת התאשפז המנוח בבית החולים, עולה כי לא צוין בהם כי עישן, וזאת בשים לב כי תוארו מצבו הרפואי, נסיבות התנהלותו היום יומית ונתוניו האישיים לרבות הסוציאליים. בנוסף, קיים רישום משנת 5/09 שם צוין כי המנוח הפסיק לעשן לפני 32 שנה.

אחרית דבר

17.דין התובענה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו”ד בסך 6,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

18.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ”ה שבט תשפ”ב, (27 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר דן ברקאי נציג ציבור מעסיקים		יוסף יוספי שופט