לפנינו עוד פסק דין מחריד של שופטת אולטרה פמינאצית מבית המשפט העליון, יעל וילנר. גם פמיניסטית, גם דתייה וגם שונאת גברים קלינית. ראו איך דפקה את האבא הגרוש אייל גנץ. רע”א 183/20.
זו השופטת שחושבת שהדת היהודית קבעה שרק גברים אחראים למזונות, ושום אישה יהודיה לא צריכה להשתתף במזונות. נשים רק מקבלות ולא נותנות. כך זה לשיטתה של יעל וילנר.
לפנינו פסק דין אכזרי במיוחד של גברים בשפיטת רגל שלא יכולים להיפטר מחוב המזונות שהוביל אותם לפשיטת הרגל. צדובר בתביעה של הזונה אורית גרון נגד האבא המסכן אייל גנץ. את הזונה ייצג עו”ד רועי אשכרי.
תמונה עדכנית 2022 יעל וילנר – נוחבה פמינאצית
יעל וילנר כששפטה בחיפה היא זו שקבעה שאם הילדים נמצאים חצי מהזמן אצל האבא וחצי מהזמן אצל האמא, אז אפשר לעשות הנחה קטנה לאבא של 25% מהמזונות לא כולל מדור. ולזה השופטת קוראת העצמת נשים ושיויון מגדרי.
נאמר שהאבא הגרוש יוני קפאח תבע הכלבה יעל וילנר בקליפורניה בגין פשעים נגד האנושות והפרה של אמנת האו”ם נגד עבדות בחודש יולי 2020.
הזונה אורית גרון יצרה הלכה גרועה לעתיד הגברים: מה קורה למזונות אחרי פשיטת רגל
הפעם הגיעה עוד סוגיה לבית המשפט העליון אשר אפשרה לה “לפרש” את החוק לטעמה, כך שאפשר יהיה להחדיר את הפגיון עוד יותר עמוק בגברים גרושים המגיעים לפשיטת רגל.
השאלה היא מה קורה עם המזונות אחרי הפשיטת רגל? לכאורה החוק נועד לתת לבן אדם התחלה חדשה למחוק לו את החובות כדי שיוכל להתחיל חיים חדשים, אבל לא זה המצב אצל יעל וילנר. לא ולא.
יעל וילנר אסור להרפות בהתעללות בגבר הגרוש
מבחינתה של יעל וילנר אסור להרפות בהתעללות בגבר הגרוש גם כאשר הוא יוצא מפשיטת רגל, ואחרי כל מיני תעלולים משפטיים היא קובעת שהגרושה אורית גרון תוכל לגבות את כל המזונות שהצטברו בהוצאה לפועל במשך כל השנים בהם בעלה לשעבר היה בפשיטת רגל. ומנין חושבת הגברת יעל וילנר שאייל גנץ יוכל למצוא עשרות אלפי שקלים ואולי מעל מאות אלפי שקלים שמצטברים בהוצאה לפועל בריבית נשך?
הרי כדי לצאת מפשיטת הרגל הגבר נדרש להביא כסף לנושים שלו וגם לממן את המנהל המיוחד שהוא מקבל בעשרות אלפי שקלים.
איך בדיוק תוכל אורית גרון “לגבות” את המזונות? כך בעצם השופטת יעל וילנר חורצת את גורלו של אייל גנץ להמשך עיקולים, המשך מעצרי מזונות, המשך הגבלות על כרטיסי אשראי וחשבונות בנק, והוא ייאלץ לרדת למחתרת ולהיעלם. לא נתפלא אם בקרוב מאוד אייל גנץ יפסיק לחיות.
השופט עודד מאור נתן החלטה יפה ונורמלית ואורית גרון ערערה
קראו בהמשך את החלטתו היפה והמנומקת של השופט עודד מאור. עודד מאור היה ראוי לשבת בעליון ולא הזונה הפמינאצית-פמידוסית יעל וילנר שבשמחה היתה פותחת קרמטוריום לגברים גרושים ושולחת כל גבר גרוש בישראל לגטו וילנה.
מגשרת שרית פשלי רוצה שיבואו אליה גברים לגישור. חחח
קבלו בדיחה: העורכת דין שמייצגת את אורית גרון, עו”ד שרית פשלי, זאת שערערה על הפסק דין של עודד מאור, ורצתה לרושש את הגרוש הנכה שיישאר חייב מזונות עד המוות, עוד מפרסמת שהיא רוצה גברים שיבואו אליה למשרד לעשות גישור…
מי הגבר הפסיכי שיבוא לשרית פשלי לגישור, שהיא תרוקן אותו ותחסל אותו ותשאיר אותו בלי תחתונים?
| בבית המשפט העליון |
| לפני: | כבוד השופטת י’ וילנר |
| המבקשת: | אורית גרון |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. אייל גנץ |
| 2. דוד גולדבלט-לוי (מנהל מיוחד) | |
| 3. כונס הנכסים הרשמי |
| בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש”ר 42116-12-17 מיום 8.12.2019, שניתנה על-ידי כב’ השופט ע’ מאור |
בשם המבקשת: עו”ד שרית פשלי
בשם המשיב 1: עו”ד רועי אשכרי
בשם המשיב 2: בעצמו
בשם המשיב 3: עו”ד רועי נירון
| פסק-דין |
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט ע’ מאור) בפש”ר 42116-12-17 מיום 8.12.2019, בגדרה נקבע כי יש לראות בתשלומי מזונות קצובים (במסגרת הליך פשיטת הרגל) אשר העביר המשיב 1 (להלן: המשיב) לידי המבקשת, היא אם שני ילדיו הקטינים, כתשלום מזונות מכוח פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. משכך, נקבע כי אף לאחר שיינתן למשיב הפטר, לא ניתן יהיה לגבות הימנו את ההפרש בין סכום המזונות שהוקצב כאמור לבין הסכום שנפסק על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
2. בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה ביום 8.1.2020, ובה העלתה המבקשת טענות שונות נגד החלטת בית המשפט המחוזי, אשר לא ראיתי לפרטן נוכח ההתפתחות שתתואר מיד בסמוך.
3. כחודש ומחצה לאחר הגשתה של הבקשה דנן ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבע”ם 2255/19 פלוני נ’ פלונית (23.2.2020). בפסק דין זה נקבע כי הקצבת מזונות במסגרת הליך פשיטת הרגל מכוח סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם-1980 (להלן: הפקודה) אינה מפחיתה את סכום המזונות אשר נפסק על-ידי בית המשפט לענייני משפחה או הערכאה הדתית המוסמכת לכך. על רקע זה, נקבע כי “עם ביטולה של הקצבת המזונות (ככלל, בתום הליך פשיטת הרגל) רשאים זכאי המזונות לגבות מן החייב את ההפרש שבין סכום המזונות שהוקצב להם לבין הסכום הפסוק” (ראו: שם, בפסקה 33 לחוות דעתי, אליה הצטרפו השופטים י’ עמית וד’ מינץ).
בתוך כך, צוין בעניין פלוני כי לשונו של סעיף 128 לפקודה מלמדת שהסמכות לקבוע את סכום המזונות אשר מחויב הורה לשלם לילדיו, ואף לשנותו, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד או לערכאה הדתית המוסמכת, בעוד ש”סעיף 128 לפקודה מסמיך את בית המשפט של פשיטת רגל אך ‘להקציב’ לזכאי המזונות ‘סכומי כסף’ אשר ישמשו למחייתם בתקופה בה מצוי החייב בהליך פשיטת רגל – וזאת, למעשה, ‘על חשבון’ חוב המזונות הפסוק” (ראו: שם, בפסקה 24 לחוות דעתי). עוד צוין שם כי ברי ש”בנסיבות המצדיקות זאת, פתוחה בפני החייב הדרך לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה בבקשה להפחתת המזונות שהושתו עליו, כאמור בסעיף 13(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959″ (ראו: שם). כמו כן, נקבע כי הפרשנות הלשונית המתוארת לעיל מתיישבת אף עם תכליתו הסובייקטיבית של סעיף 128 לפקודה, וכי אין בתכליתו השיקומית של הליך פשיטת הרגל כדי לשנות מן המסקנות האמורות, שכן “ככלל, במאזן שבין שיקום החייב לבין חובתו המוסרית והסוציאלית לשלם מזונות לילדיו, מבכרת פקודת פשיטת הרגל את חובת תשלום המזונות” (ראו: שם, בפסקאות 34-27 לחוות דעתי).
4. בעקבות פסק הדין שניתן בעניין פלוני כאמור הודיע הנאמן על נכסי המשיב, הוא המשיב 2, כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה דנן לשיקול דעתו של בית המשפט, והמשיב 3 – כונס הנכסים הרשמי, טען בתשובתו כי יש לקבל את הבקשה.
5. לעומת זאת, טוען המשיב כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, חרף הקביעות בעניין פלוני, יש להותיר בידי בית המשפט של פשיטת הרגל שיקול דעת לקבוע כי “במקרים מיוחדים” כדוגמת המקרה דנן, אין מקום להתיר לזכאי מזונות לגבות מן החייב את ההפרש שבין סכום המזונות המוקצב לבין סכום המזונות הפסוק. בין היתר, נטען כי שלילה גורפת של שיקול הדעת האמור עלולה להוביל לאי-צדק ולגרום עוול לחייבים רבים; כי ישנם מקרים בהם לא תצמח לחייב כל תועלת מפנייה לערכאה אשר פסקה את חוב המזונות בבקשת הפחתה, אף אם מצבו הכלכלי קשה; וכי אין מקום להשוואה בין עניינו של המשיב לבין נסיבות המקרה אשר נדון בעניין פלוני.
6. לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984, ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה דנן כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.
7. דין הערעור להתקבל, וזאת נוכח הקביעות הברורות שבעניין פלוני המתואר לעיל, בו נפסק כאמור כי בית המשפט של פשיטת הרגל כלל אינו מוסמך להפחית את חוב המזונות אשר נפסק בידי הערכאה המוסמכת לכך (להבדיל מלהקציב מזונות באופן זמני). ממילא, בשל היעדר הסמכות כאמור, אף אין מקום להעניק לבית המשפט של פשיטת הרגל שיקול דעת לקבוע “במקרים מיוחדים”, כדברי המשיב, כי בתום הקצבת המזונות הזכאים לא יורשו לגבות מן החייב את ההפרש שבין סכום המזונות המוקצב לבין סכום המזונות הפסוק, ובכך לקבוע, הלכה למעשה, כי תשלום על-פי הקצבת מזונות (ומכוח החלטת בית המשפט של פשיטת הרגל) ייחשב כתשלום של חוב המזונות הפסוק (אשר נקבע בידי בית המשפט לענייני משפחה או הערכאה הדתית המוסמכת).
8. נוכח האמור, יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנן, שכן זו אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות הלשונית והתכליתית הנלמדת, כאמור, מפסק הדין בעניין פלוני, ועם יתר הקביעות שבפסק דין זה.
9. אשר על כן, הערעור מתקבל.
בנסיבות העניין, ואך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ”ז בניסן התש”ף (21.4.2020).
| ש ו פ ט ת |
PDF רע”א 183/20 בעליון
פסד יעל וינר בעליון אורית גרון נ אייל גנץ אחרי פשיטת רגל הגרושה תמשיך לסחוט מזונות זונה 183-20ההחלטה של השופט עודד מאור
כעת לא נותר אלא לקרוא את ההחלטה של בית המשפט המחוזי של השופט עודד מאור שמספר לנו איך אייל גנץ הגיע בכלל לפשיטת הרגל. מי שקורא את ההחלטה של יעל וילנר מקבלת תמונה סטירילית כאילו אייל הגיע לפשיטת רגל סתם כך בגלל טעויות כלכליות בחייו.
ראו פש”ר 42116-12-17 אייל גנץ נ’ כונס נכסים רשמי תל אביב ואח’. את אייל גנץ ייצג רועי אשכרי. המנהל המיוחד היה דוד גודבלט לוי. בתמונה מימין – הנאמן.
עודד מאור, השופט מספק לנו את הסיפור. הוא מספר שאותה אורית גרון העלילה עליו עלילות שווא, מוטטה אותו בחובות לעורכי דין בגלל התלונות שלה וגרמה לו להתמוטטות. כלומר מדובר בגרושה מהגהנום.
השופט עודד מאור גם מספר שאייל גנץ עבר תאונה קשה והוא 100% נכה, כך שגם לעבוד הוא איננו יכול. יעל וילנר כמובן לא טרחה לפרט את הנתון הזה כי אם היא תכתוב את זה בפסק הדין שלה, מי שיקרא את זה יחשוב שהיא מכשפה זדונית.
להלן כתבה באתר פסק דין על החלטת השופט עודד מאור
פורסם 11/12/2019
המחוזי: גרושתו של פושט רגל לא תוכל לגבות הפרשי מזונות
בתקופת פשיטת הרגל מזונות הילדים נקצבו על 2,000 שקל – 1,200 שקל פחות ממה שפסק בית המשפט למשפחה. בית המשפט המחוזי קבע שהחייב פטור מלשלם את ההפרש שייווצר עד להפטר כדי שיוכל לפתוח דף חדש ללא גיבנת כלכלית.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב בפסק דין חדש ועקרוני שקובע כי תשלום מזונות ילדים שנקצבו בפשיטת רגל נחשב לתשלום מלא של סכום המזונות שנפסק בבית המשפט למשפחה. המשמעות היא כי לא ניתן לגבות מהחייב את ההפרש שנצבר בתקופת פשיטת הרגל במקרה שבו המזונות הקצובים נמוכים יותר. השופט עודד מאור קבע כי חייב שעמד בכל התשלומים כסדרם צריך לסיים את הליך פשיטת הרגל ללא גיבנת כלכלית שתכניס אותו ל”מעגל קסמים” של הליכי חדלות פירעון.
אב לתאומים בני 10 התמוטט לפני כשנתיים נפשית וכלכלית עקב הליכי גירושים קשים, והגיש בקשה לפשיטת רגל בשל חובות של 350 אלף שקל. במסגרת ההליך בית המשפט של פשיטת הרגל קצב את מזונות הילדים על 2,000 שקל– 1,200 שקל פחות מהמזונות שנפסקו להם בבית המשפט למשפחה.
אחרי כשנתיים שבמהלכן שילם החייב מדי חודש את המזונות הקצובים, צו תשלומים של 450 שקל ועוד 500 שקל לכיסוי חוב מזונות עבר, הגיש המנהל המיוחד דוח מסכם והציע מתווה שלפיו החייב יקבל צו הפטר לאחר שישלם את מלוא החובות לנושים ב-45 תשלומים של 1,250 שקל.
החייב הסכים לתוכנית אך ביקש לקבוע שהמזונות הקצובים ששילם במסגרת ההליך ייחשבו כתשלום מלא של מזונות הילדים. המנהל המיוחד תמך בבקשתו.
אלא שגרושתו התנגדה וביקשה לאפשר לה לגבות את ההפרש שיצטבר עד תום פשיטת הרגל, שלפי המתווה המוצע מסתכם ב-81,600 שקל. היא טענה בין היתר כי בית המשפט של פשיטת הרגל לא רשאי להתערב בסכום המזונות שפסק בית המשפט למשפחה, וכי הפטר בפשיטת רגל לא חל על חוב מזונות.
לא הגיוני
השופט עודד מאור קיבל את בקשת החייב. אחד הטעמים לכך הוא לשון פקודת פשיטת הרגל, שלפיה תשלום מזונות קצובים כמוהו כתשלום מזונות פסוקים.
הסבר נוסף הושתת על מודל המזונות השוויוני בין ההורים. השופט ציין כי פסק הדין של בית המשפט למשפחה, שניתן לפני ההלכה שניתנה בבית המשפט העליון לפני כשנתיים (בע”מ 919/15), לא לקח בחשבון את הכנסות האם.
לעומת זאת, בית המשפט של פשיטת הרגל, שמחויב לקחת בחשבון אינטרסים רחבים יותר, קבע סכום נמוך יותר משום שהתרשם כי האם יכולה להשלים את הפער.
מכאן, שההפרש אינו חוב מזונות שצו ההפטר בדרך כלל לא חל עליו אלא חוב לאם שהשתתפה במימון צורכי הילדים (כפי שלפי הפסיקה העכשווית עליה לעשות ממילא). כלומר, זהו חוב רגיל שההפטר יכול לחול עליו.
מעבר לזה, השופט ציין כי חוק חדלות פירעון החדש מפנה חייבים שחובותיהם נמוכים מ-150 אלף שקל להליכי חדלות פירעון. מכאן, שאם גרושתו של החייב תפנה לגביית ההפרש בהוצאה לפועל ייווצר “‘מעגל קסמים’ בו יוחזר החייב להליכי הוצאה לפועל… יופנה להליך חדלות פירעון… וחוזר חלילה. המדובר בתוצאה שאינה מתקבלת על השכל הישר, הגיונם של דברים והדין”, כתב.
“יש לאפשר לחייב במזונות שעומד באופן מלא בדרישות הליך פשיטת הרגל, ומשלם את המזונות שהוקצבו כסדרם לפתוח דף חדש, כשאינו נושא על גבו את סכום ההפרש בין סכום המזונות שנפסק לבין סכום המזונות שהוקצב”, סיכם השופט את החלטתו.
- ב”כ החייב: עו”ד רועי אשכרי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
- ב”כ המנהל המיוחד: אודליה ג’רמילו, עוד פשיטת רגל
- ב”כ הגרושה: לא צוין
להלן ההחלטה של עודד מאור פשר 42116-12-17
|
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו |
|
|
|
|
|
פש”ר 42116-12-17 גנץ נ’ כונס נכסים רשמי תל אביב ואח’ לפני כבוד השופט עודד מאור 8.12.19 |
|
|
|
|
|
|
בעניין
ובעניין |
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם – 1980
אייל גנץ – החייב ע”י ב”כ עו”ד רועי אשכרי (הלשכה לסיוע משפטי) |
|
|
|
||
|
ובעניין |
1. כונס הנכסים הרשמי תל אביב 2. דוד גולדבלט-לוי (מנהל מיוחד) ע”י ב”כ עו”ד אודליה ג’רמילו
|
|
|
|
||
|
החלטה |
כללי
- החייב הגיש ביום 20.12.17 בקשה למתן צו כינוס, להכרזתו כפושט רגל וליתן לו הפטר מחובותיו; במסגרת בקשתו הצהיר על חובות ל- 9 נושים בסכום חובות כולל של 350,000 ₪.
- ביום 22.2.18 ניתן צו כינוס בעניינו של החייב, והושת עליו תשלום חודשי של 450 ₪.
במסגרת תצהיר ההסתבכות ציין החייב שהסתבכותו הכלכלית נבעה כתוצאה מהתמוטטות נפשית עקב הליכי סרק משפטיים אליהם נגרר, לטענתו, שלא בטובתו על ידי גרושתו, וכי במשך תקופה של 4 חודשים לא יכול היה לעבוד בשל מצבו הרפואי והנפשי הקשה ועל כן, לא יכול היה לעמוד בתשלומים החודשיים ועל כן ההלוואות שנטל לא שולמו.
המנהל המיוחד, שבדק את נסיבותיו של החייב, ציין במסגרת הדוח המסכם שההסתבכות הכלכלית החלה בשל “סכסוך גירושין קשה מנשוא, כאשר החייב הציג פסקי דין מביהמ”ש לענייני משפחה … ולפיהם החייב סבל מהליך גירושין קשה אשר כלל האשמות שווא חוזרות ונשנות מצד גרושתו. החייב נאלץ להתגונן מפני תביעות רבות ושילם עשרות אלפי שקלים לעו”ד…”.
יוער שלא נמצא שהחובות נוצרו בחוסר תום לב, וציין שהחייב שיתף פעולה בהליך פשיטת הרגל ועמד בחובותיו במסגרתו.
מזונות הקטינים
- החייב גרוש ואב לשני קטינים, תאומים, ילידי דצמבר 2009;
ביום 27.10.16 פסק בית המשפט לענייני משפחה את מזונותיהם הזמניים של שני הקטינים בסכום של 3,200 ₪ לחודש, ובישיבת יום 25.12.16 פסק בית המשפט לענייני משפחה שסכום מזונות הזמניים יהפוך למזונות קבועים אליהם מתווספים מחצית הוצאות החינוך (להלן: “סכום המזונות הפסוק“).
בחודש מרץ 2018 הגישה גרושתו של החייב, אמם של הקטינים (להלן: “אם הקטינים“), בקשה להקצבת מזונות בהתאם להוראות סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם – 1980 (להלן: “פקודת פשיטת הרגל“).
- בטרם הועברה הבקשה להקצבת מזונות לתגובה, ביקשתי מאם הקטינים להמציא לעיוני את פירוט הוצאות משק ביתה והכנסותיה, וכן ביקשתי כי תפרט את הוצאות הקטינים, על מנת שניתן יהיה להידרש לבקשה להקצבת מזונות.
תחת הגשת הפרטים האמורים, הגישו אם הקטינים והחייב הודעה בהסכמה כי יוקצב הסכום החודשי של 2,000 ₪ בגין מזונות שוטפים, ובנוסף החייב ישלם 500 ₪ בגין חוב עבר.
המנהל המיוחד סבר שהסכמת הצדדים ביחס להקצבת המזונות מאוזנת וראויה. ניתנה החלטה המורה על הקצבת הסכום החודשי של 2,000 ₪ כמזונות, וזאת בהתאם להוראות סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (להלן: “סכום המזונות הקצוב“).
- מעת שהוקצבו המזונות, נוצר הפרש של 1,200 ₪ לחודש בין סכום המזונות הפסוק (3,200 ₪) לבין סכום המזונות הקצוב (2,000 ₪) (להלן: “סכום ההפרש“), סכום אותו החייב מנוע מלשלם כל עוד הוא בהליך פשיטת הרגל.
בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל ולמתן צו הפטר
- ערב הדיון בבקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל, הגיש המנהל המיוחד דוח מסכם, בו הוא פירט את נסיבות ההסתבכות הכלכלית, ואת נסיבותיו האישיות של החייב.
התברר שתוך כדי ההליך נפגע החייב בתאונת עבודה קשה, כשבעקבותיה שהה בחופשת מחלה. נקבעה לו נכות רפואית של 100% והוא אף הוכר כנכה מטעם המוסד לביטוח לאומי, ובתקופה זו התקיים החייב מקצבאות שונות בגין אובדן כושר עבודה.
חלק מהסכומים שקיבל החייב בגין פגיעתו בעבודה, הועבר גם לטובת קופת פשיטת הרגל שלו, לטובת הנושים.
- המנהל המיוחד סבר שבשים לב לכספים שהתקבלו בקופה, לרבות מכספי ירושה להם היה זכאי החייב, ובשים לב לסכום החובות הכולל, ראוי שיינתן לחייב הפטר מחובותיו, בכפוף לכך שישלם את מלוא סכום החובות שנתבעו בהליך (100% דיווידנד לנושים) ולכך יוסיף את הוצאותיו של ההליך, ובפועל – החייב יוסיף לקופת פשיטת הרגל 45 תשלומים חודשיים נוספים של 1,250 ₪ כל אחד.
- החייב הביע את הסכמתו בכתב לתוכנית ההפטר המוצעת במסגרתה ישלם את מלוא החובות שקדמו למתן צו הכינוס (לרבות חוב מזונות העבר שנתבע).
- החייב ביקש שבית המשפט יקבע שעם תשלום סכום המזונות הקצוב, יראו את התשלום שבוצע, כתשלום על פי פסק דין למזונות (להלן: “הבקשה“).
- אֵם הקטינים הודיעה בכתב שהיא מתנגדת לבקשה לראות בתשלום סכום המזונות הקצוב כתשלום סכום המזונות הפסוק, והודיעה כי כל סכום שלא ישולם על ידי החייב בהתאם לפסק הדין [למזונות] יוגדל בהתאם בתיק ההוצאה לפועל, ויהווה כחוב מזונות עד התשלום בפועל.
- בעת הדיון שהתקיים ביום 18.11.19 התבררה בקשתו להכרזתו כפושט רגל ולמתון צו הפטר, וניתנה הקובעת שתנאי להפטר החייב מחובותיו שקדמו למתן צו הכינוס הוא תשלום סכום העולה כדי 100% דיווידנד לנושים (ובכללם חוב מזונות עבר), ועל סכום זה יוסיף גם את הוצאות ההליך.
- בעת הדיון חזר החייב על הבקשה, אותה תמך בעמדה שהובעה בספרות המקצועית, וציין את נסיבות חייו וההסתבכות הכלכלית שפורטו על ידו, המלמדות על מצב קיצוני וקשה, כאשר בית המשפט לענייני משפחה קובע התייחסות חמורה ביחס לאֵם הקטינים ולהתנהלותה מול החייב, שיש בה לתמוך בעמדת החייב ביחס לנסיבותיו הקשות.
המנהל המיוחד תמך בבקשת החייב, “בנסיבותיו האישיות הקשות, ובשים לב להחלטות בית המשפט לענייני משפחה בעניינו של החייב“.
הכונס הרשמי, על אף שהתבקש, בחר שלא הגיב.
- אֵם הקטינים הגישה התנגדות בכתב לבקשה עוד טרם הדיון, ואף אפשרתי לה להגיש טיעון משלים נוסף לאחר הדיון, ואכן, ביום 1.12.19 הגישה התנגדות מפורטת לבקשת החייב, וטענה שיש לדחות אותה. לשיטתה, על החייב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה מתאימה, וכאשר בית משפט של פשיטת רגל אינו דן בעניינם של הקטינים, ולא דן לגופו של עניין בצרכיהם ובמזונותיהם, תוך שהיא מדגישה שעסקינן במזונות קטינים שנבחנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואין לשאלת המזונות לקטינים, כל קשר בין מערכת היחסים בין החייב לבינה, אם ילדיו.
אֵם הקטינים ציינה שסכום הקציבה אינו משנה את סכום המזונות הפסוק, אלא המדובר במעין סכום ביניים זמני שתוקפו כל עוד החייב בהליך פשיטת רגל.
אֵם הקטינים מאשרת שכל תשלום ששולם וישולם במסגרת הליך פשיטת הרגל ינוכה מהתשלום המזונות, אולם לשיטתה, בית המשפט של פשיטת הרגל אינו מוסמך לקבוע את גובה החיוב במזונות, אלא עליו לקצוב את הסכום שישולם במהלך ההליך.
אֵם הקטינים גם הפנתה לפסיקת בתי המשפט בעניין זה, ועמדתה היא בסופו של דבר כי אין להיעתר לבקשה, כאשר החובה לשלם מזונות היא חובה מוסרית ובסיסית ולטעמה, בקשת החייב חותרת תחת העיקרון לפיו ככלל, ההפטר לא חל על חוב מזונות. אמם של הקטינים סברה שבקשת החייב אף עולה כדי ניצול לרעה של ההליך ועתרה כי הבקשה תידחה.
השאלה העומדת לדיון
- אם כן, הבקשה מעוררת את השאלה, האם ניתן לראות בתשלום סכום המזונות הקצוב חלֵף תשלום סכום המזונות הפסוק, וזאת לאחר שיינתן צו הפטר.
התוצאה המעשית של קביעה כזו היא, כי עם קבלת צו ההפטר, לא ניתן יהיה לשוב ולגבות מהחייב את סכום ההפרש שהצטבר לאורך החודשים בהם שהה בהליך פשיטת הרגל.
מובן שממועד צו ההפטר ואילך – ימשיך לשלם את סכום המזונות הפסוק באופן שוטף ורציף.
- בבסיס הבקשה עומדת הנחת החייב שמתן אפשרות לחזור ולגבות ממנו בהליכי ההוצאה לפועל את סכום ההפרש, שיצטבר לעשרות אלפי שקלים, ישוב ויחזיר אותו למעגל החובות, דבר שאין בו כדי לממש את תכלית פקודת פשיטת הרגל, המאפשרת לחייב לפתוח דף חדש בחייו.
על מנת שהתמונה העובדתית בתיק זה תעמוד לנגד עינינו, סכום המזונות שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה עמד על 3,200 ₪ לחודש, הסכום הקצוב נקבע על סך של 2,000 ₪ חל ממתן צו הכינוס (ינואר 2018); עד לדיון בחודש נובמבר 2019 חלפו 23 חודשים, ולהם יש להוסיף עוד 45 חודשים שהם פרק הזמן שנקבע לתוכנית ההפטר, היינו, התקופה בה ישהה החייב בהליך (ממועד צו הכינוס עד למועד ההפטר) מוערכת כיום כ- 68 חודשים, בה יצטבר הפרש מזונות בסכום כולל של 81,600 ₪ (1,200 ₪ X 68 חודשים).
- אם כן – נפנה לדון בבקשת החייב לפיה עם קבלת צו ההפטר, והתשלום החודשי של 2,000 ₪ כמזונות שוטפים, לא ניתן יהיה לגבות ממנו את ההפרש של 81,600 ₪ שנוצר בין הסכום הקצוב לסכום הפסוק.
דיון והכרעה
מטרות הליך פשיטת הרגל
- בקליפת אגוז נזכיר שמטרתו העיקרית של הליך פשיטת הרגל היא לרכז ולכנס את כלל נכסי החייב ולחלקם בין הנושים באופן שוויוני מחד, ומנגד לשמור על זכויות החייב וליתן לו הפטר מחובותיו (ראו: ע”א 6416/01 בנבנישתי נ’ כונס הנכסים הרשמי, פ”ד נז (4) 197 (2003).
מתן הפטר למי שנקלע לחובות ומתן האפשרות לפתוח פרק חדש בחייו הכלכליים היא ערך חשוב ומשמעותי, שאף נקבע מפורשות בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע”ח – 2018 (להלן: “חוק חדלות פירעון“) כאשר תכלית “שיקום החייב” היא אחת ממטרותיו המרכזיות של ההליך.
הווה אומר, שאם נמצאנו למדים שחובותיו של החייב לא נוצרו בחוסר תום-לב, והתנהלותו בהליך פשיטת הרגל אף היא אינה נגועה בחוסר תום לב, או למצער ככזו המחייבת את ביטול ההליך, יש לשאוף לאפשר לחייב, לאחר שנחקר בדבר נכסיו מהם ניתן להיפרע לטובת החובות, לפתוח דף חדש, ולפטור אותו מחובות העבר.
lawdata – דטהחוקאין המדובר בהפטר גורף על כלל החובות. הוראות סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל, קובעות כי מתן צו ההפטר פוטר את החייב מכל חוב בר-תביעה בהליך של פשיטת רגל, למעט החובות המוחרגים והמנויים בסעיף קטן (א), ובהקשר לדיון שלפנינו – “חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לפי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהוא”.
על מזונות בפשיטת רגל והקצבתם
- חיוב במזונות ילדים קטינים מוסדר בסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959 (להלן: “חוק המזונות“), כאשר לפי סעיף זה, יחולו על מזונות קטין, ילדו של החייב או של בן-זוגו, הוראות הדין האישי של ההורה. כאשר להורה אין דין אישי, או שדינו האישי אינו מחייבו במזונות, יחולו הוראות חוק המזונות.
- די אם נאמר שלצרכי הדיון, הורים יהודיים חייבים במזונות ילדיהם על פי הוראות הדין העברי, וככלל החובה הראשונית רובצת על האב, ולו בקטני- קטינים.
- משנכנס חייב במזונות להליכי פשיטת רגל, ומשניתן צו כינוס בעניינו, הרי מעוכבים ההליכים המשפטיים כנגדו (סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל) לרבות הליכי גבייה של חוב מזונות שוטף, ועל כן המחוקק קבע הסדר ייחודי בפקודת פשיטת הרגל, וזאת לאור החשיבות הנודעת והבסיסית לתשלום המזונות באופן שוטף, ועל פי האמור בסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל רשאי בית המשפט של פשיטת רגל “להקציב מזונות” לזכאי למזונות סכומים שונים מזמן לזמן.
הקצבת מזונות נועדה, אם כן, להבטיח את צורכיהם ההכרחיים של הזכאים למזונות, דרך כלל קטינים, ולמזער ככל הניתן את הפגיעה הכלכלית שעלולה להיגרם להם כתוצאה מכניסתו של החייב להליכי פשיטת רגל.
- הוראת סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, שעניינה הקצבת מזונות, קובעת כך:
- ניתן צו כינוס, רשאי בית המשפט, לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מחייב על פי פסק דין מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.
- הקצבה לפי סעיף קטן (א) דינה כדין תשלום על פי פסק הדין.
- …
- …”
תנאי ראשון להקצבת המזונות הוא קיומו של פסק דין למזונות, שיוצא מלפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי; לאחר מכן על בית המשפט של פשיטת רגל, שהוא הטריבונל המפקח על ניהול נכסי החייב, הכנסותיו וחיוביו, לבחון ולאזן בין האינטרסים המתחרים בעניין: “החלטה של בית המשפט לפשיטת רגל בדבר קציבת מזונות מצריכה עריכתו של איזון בין האינטרסים המתחרים של הנושים, הזכאי למזונות והחייב. לפיכך על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מדי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל ולהכנסותיו של החייב” (ראו: רע”א 7210/09 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 3.1.10). ונפסק: “מלאכת איזון מעין זו, מטבעה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה” (ראו: רע”א 8756/15 וייס נ’ וייס (פורסם בנבו, 3.1.16)).
- אם אמרנו ששיקוליו של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי הפוסק מזונות הוא צורכיהם ההכרחיים של הזכאים למזונות (בענייננו, הקטינים), הרי שיקולי בית המשפט של פשיטת רגל הם רחבים יותר ונוגעים לאיזון בין אינטרסים שונים כאשר נבחנים בו לא רק צורכיהם ההכרחיים של הזכאים למזונות, אלא גם הכנסותיו של החייב וכן הכנסותיו העצמאיות של הזכאי למזונות (ראו: ע”א 8993/04 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 20.9.07) והאינטרסים של הנושים בהליך.
- ודוק, במסגרת הדיון להקצבת מזונות בית המשפט של פשיטת רגל בוחן גם את יכולותיו הכלכליות של ההורה השני, ולא רק של החייב עצמו (ההורה הראשון), כך שהאיזון נעשה תוך בחינת מכלול הנתונים הצרכים לעניין (ראו: פש”ר 24887-04-18 רווית שהרבני בן חיים נ’ הכונס הרשמי תל אביב (פורסם בנבו, 1.8.19).
במילים אחרות – הקצבת המזונות נעשית על בסיס פסק הדין למזונות שניתן, תוך שנבדקות במסגרתו הכנסות שני ההורים ונכסיהם, כך שסכום המזונות שהוקצב משקף בסופו של דבר איזון מידתי של סכום המזונות שנפסק בין שני ההורים גם יחד החבים במזונות ילדיהם.
משמעות הדברים היא, שעל אף העובדה שפעמים רבות סכום המזונות שנקצב נופל מסכום המזונות שנפסק, סכום הקציבה לא אמור לפגוע בפועל בקטינים בכל הנוגע לצורכיהם ההכרחיים, כאשר מכללא נקבע שבהפרש יישא ההורה השני, שאינו החייב.
- בעוד שפסק המזונות שיוצא מלפני בית המשפט לענייני משפחה או בית דין דתי קובע חיוב על פי הדין האישי, והשיקולים עיקרם הם צורכיו ההכרחיים של הקטין ועל מי תחול החובה לשלם את המזונות של הצרכים ההכרחיים, כאשר במקרים רבים בעבר לא ניתן ביטוי של ממש להכנסות ההורה השני של הילד (או למצער הדבר לא בא לידי ביטוי בהנמקה לפסק הדין), כאשר בניגוד לכך ולאורך השנים הקצבת מזונות (בהליך פשיטת הרגל) נעשית על פי אמות מידה שוויוניות בין שני הוריו של הקטין החבים במזונות ילדיהם.
עקרון זה, של שוויון בין ההורים בכל הקשור לחובתם המשותפת למזונות ילדיהם הקטינים, אינו זר למשפט הישראלי, וראוי להפנות לעניין זה להוראות סעיף 3א לחוק המזונות, הקובעת כי:
(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.מיום 28.5.1981
תיקון מס’ 2
מהמקובץ עולה שהקצבת מזונות בהליך פשיטת רגל מפעילה ומגשימה, הלכה למעשה, את הוראת סעיף 3א לחוק המזונות האמור.
- לא זו אף זו. הבחינה השוויונית בין חובת שני ההורים גם יחד במזונות ילדיהם הקטינים באה לידי ביטוי גם בפסק דינו של בית המשפט העליון ב- בע”מ 919/15 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 19.7.17), עת שינה את ההלכה הפסוקה בהתייחס לפרשנות הדין העברי בכל הנוגע לחיוב אב יהודי במזונות ילדיו הקטינים, וקבע שמגיל 6 ואילך חובת המזונות תיקבע לפי יחס הכנסות ההורים, ליכולותיהם הכלכליות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות רכוש ושכר עבודה.
אמנם פסק הדין בבע”מ 919/15 הנ”ל התייחס למקרה של משמורת משותפת, אולם מצאתי לציין שכבר נפסק שגם במקרים בהם לא נעשית חלוקת זמני שהייה שוויונית ממש בין ההורים, אין זה סביר שיהיה דין אישי אחד לילדים החולקים זמני שהייה בשוויוניות לאלו שלא (ראו: עמ”ש 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (פורסם בנבו, 20.12.17) – כך שסוגיית החלוקה השוויונית בנטל המזונות היא עניין שיש להידרש לו, ככל שעסקינן בהקצבתם בהליך פשיטת רגל.
- את האמור הבאתי וזאת על מנת לתמוך בכך שקיימת מגמה לעבר חלוקה שווה בחבות למזונות קטינים, כאשר החיוב במזונות לגבי הצרכים ההכרחיים לא יוטל בהכרח רק על האב (הוא החייב).
למען הסר ספק, בית המשפט של פשיטת רגל אינו מחליף את שיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה הדן במזונות; את עצם החיוב ואת הסכום הראוי קובע בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, וממילא בהעדר פסק דין (או החלטה) למזונות לא ניתן להידרש כלל לשאלת ההקצבה, וגם לאחר שנפסקו יכול מי מהצדדים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי בבקשה להפחתת המזונות או להגדלתם, אולם סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל הוא הסדר ספציפי במסגרת הליך קולקטיבי של חדלות-פרעון בו נמצא חייב, המחייב מערכת איזונים רחבה ושונה, המביאה בחשבון את האינטרסים של כלל המעורבים בהליך (חייב, הזכאי למזונות ונושים אחרים) ושהיא חלק ממכלול חיים שלם של החייב והסכום שהוקצב נקבע כאמור, על יסוד איזון רחב וכולל ושאינו מתמקד בנקודת מבט צרה או אינטרס של אחד מהמשתתפים, חשוב ומשמעותי ככל שיהיה.
- אם כן, סכום המזונות שהוקצב, כאשר הוא בוחן את יכולות שני ההורים גם יחד, נועד להבטיח קיומו של הזכאי למזונות בהתאם לסכום שקבע בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי.
- אין לכחד כי פעמים לא מעטות סכום המזונות הקצוב נופל מסכום המזונות הפסוק.
- ההפרש נובע, כאמור, ממכלול האינטרסים הנשקלים בהליך פשיטת הרגל, וגם ביחס להכנסות ההורה השני.
יש להניח שלאור פסק דינו של בית המשפט העליון ב-בע”מ 919/15 הנ”ל, ולכשיתברר שסכום המזונות הפסוק מאזן כבר בין הכנסות ההורה האחד לאלו של ההורה השני, לא מן הנמנע שבעתיד, בעת הדיון בשאלת הקצבת המזונות, נקודת האיזון בעת הקצבת המזונות תהא בין הזכאי למזונות לבין הנושים, כאשר ממילא כבר ניתן ביטוי בפסיקת סכום המזונות להכנסות ההורה השני, וייתכן שלהבא בעת הקצבת מזונות, הרי סכומי המזונות שיוקצבו לא יופחתו משמעותית מסכומי המזונות שנפסקו, וזאת גם בשים לב לאינטרס של הנושים אחרים.
על בית המשפט במצב דברים זה, לתת ביטוי לכך שהפחתה בסכום מזונות מטילה מעמסה על ההורה השני, שאינו בפשיטת רגל, כאשר ממילא נושא הוא בחובתו במזונות.
הדברים יבואו לידי ביטוי בפסיקת מזונות מאוחרת יותר, כאשר יובאו תיקים שנפסקו בהם מזונות לאור הלכת בית המשפט העליון ב-בע”מ 919/15 האמורה, ועל פיה החלו בית המשפט לענייני משפחה לפסוק על פי אמות מידה שוויוניות.
לסיכום עניין זה, שאינו אלא בבחינת למעלה מהצורך, הרי בפסקי דין למזונות בהם לכתחילה נפסקו סכומי מזונות שוויוניים בין שני ההורים, שומה יהיה על בית המשפט של פשיטת רגל לשקול באופן שונה את הפרמטרים הנשקלים כיום.
אולם כאשר ממילא ענייננו הוא בפסק דין שיצא מלפני בית המשפט לענייני משפחה טרם תחולת הלכת בע”מ 919/15 ועל כן, הבחינה שנעשתה בעת הקצבת הסכום בתיק זה היתה שוויונית בין שני ההורים גם יחד מה שלא למדתי שעשה בית המשפט לענייני משפחה.
הפטר מחוב מזונות
- יש לחלק את הדיון בסוגיית המזונות ל-3 תקופות מרכזיות:
תקופת העבר – חוב מזונות שנצבר לגבי כל התקופה שקדמה למתן צו הכינוס;
תקופת הביניים – היא התקופה שממועד צו הכינוס ועד ליום מתן צו ההפטר, היינו כל התקופה בה שוהה החייב בהליך פשיטת הרגל;
תקופת העתיד – חיובי המזונות החל מיום מתן צו ההפטר ואילך.
חוב מזונות לתקופת העבר, הוא חוב בר-תביעה, הנהנה גם מעדיפות בחלוקת כספי הנשייה (ראו סעיף 78(3)(ד) לפקודת פשיטת הרגל); ההפטר שניתן לא יחול לגביו – זולת אם הורה בית המשפט מפורשות אחרת.
חוב המזונות לתקופת העתיד, איננו חוב בר-תביעה (ראו סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל) ולא ניתן לפטור ממנו.
חוב המזונות בתקופת הביניים – כל עוד החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל, החייב מנוע מלשלם את סכום המזונות הפסוק ועל כן משלם את סכום המזונות הקצוב.
חוב מזונות עבר הוא חוב בר-תביעה, ונהנה מדין קדימה בעת חלוקת כספי הנשייה. במקרה שלפנינו אמור החייב לשלם את מלוא סכום מזונות העבר.
עם זאת, פעמים לא מעטות אין די בסכום שמשלם החייב לקופת פשיטת הרגל, כדי לכסות את חובותיו במלואם, ועל כן ההפטר שניתן לפושט-רגל פוטר אותו מהחובות בני התביעה שקדמו למתן צו הכינוס, למעט חריגים כאשר לעניין מזונות נאמר כך: “צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה… חבות לפי לפסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה” (סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל).
- ההלכה הפסוקה קבעה שרק במקרים חריגים יינתן לחייב הפטר מלא או חלקי מחוב מזונות עבר (ראו: ע”א 1003/09 מקבילי נ’ כונס הכנסים הרשמי, (פורסם בנבו, 4.1.10); רע”א 7940/13 קצקה נ’ כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 29.1.14) ע”א 6456/13 יוסף גמזו נ’ נעמה ישעיהו (פורסם בנבו, 3.5.15)).
- לא יהיה למעלה מן הצורך להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ב-ע”א 5628/14, רע”א 2254/15 יוסף סלימאן נ’ סמירה סלימאן (פורסם באתרים משפטיים, ניתן ביום 26.9.16) בו סקר בית המשפט את השיקולים הרלוונטיים להחלת החריג המאפשר הכללת חוב המזונות בצו ההפטר, ובהם: כושר הפירעון של החייב ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצבו הבריאותי; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות היווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת ‘תרומתו’ של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו; אם החייב עושה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו או שמא החוב נפרע רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגענה זכויותיהם של החייב או של הזכאים לקיום מינימאלי בכבוד, וכמובן תום לב החייב.
בחינת הפסיקה מלמדת שעל אף שהמדובר בחוב מזונות, הרי שיהיו מקרים חריגים הקשורים בנסיבות האישיות של החייב עצמו שיצדיקו את מתן ההפטר מחוב מזונות עבר, וכחוט השני עולה המגמה לפיה שאם בראשית הדרך אנו מתבוננים בחוב המזונות מנקודת מבטו של הזכאי למזונות, צרכיו ונסיבותיו, הרי בחלוף השנים, משתנה נקודת האיזון והמטוטלת נעה לכיוון החייב וההתבוננות היא האם יש בנסיבותיו האישיות ונסיבות חייו כדי להצדיק מתן הפטר מחוב מזונות העבר.
הסכום שנקצב חלף הסכום שנפסק – האמנם?!
- כאמור, הבקשה שלפני איננה לפטור את החייב מחוב מזונות העבר, ואיננה לפטור אותו מתשלום המזונות השוטפים לתקופת העתיד, זו שתבוא לאחר מתן צו ההפטר.
- החייב מבקש שאך לגבי תקופת הביניים יקבע בית המשפט שתשלום סכום המזונות שהוקצב, דינו כדין תשלום על פי פסק המזונות.
כאשר המשמעות המעשית היא כי לא ניתן יהיה לגבות ממנו את ההפרש בסך של 81,600 ₪ כמפורט לעיל, לאחר סיום הליך פשיטת הרגל בהפטר.
- אם כן – על מנת להידרש לבקשתו יש לפנות תחילה להוראות פקודת פשיטת הרגל, שם נקבע בסעיף 128 (ב) לפקודת פשיטת הרגל כי: “הקצבה לפי סעיף קטן (א), דינה כדין תשלום על פי פסק הדין“.
- כידוע, נקודת המוצא לכל בחינה פרשנית היא לשון החוק. היא קובעת את המסגרת אשר בתוכה תפעל התכלית החקיקתית, עת המשמעות הלשונית קובעת את גבולות הפרשנות (ראו: א’ ברק פרשנות במשפט, כרך שני: פרשנות החקיקה, עמוד 97).
אם זוהי הוראת הפקודה, אזי על פי פשוטם של דברים: תשלום על פי הקצבה, דינו כדין תשלום על פי פסק הדין.
אם נאמר אחרת, היינו, אם נפרש את הדברים אחרת, תתעורר השאלה מדוע קבע המחוקק את סעיף קטן (ב) שאין לו תקומה בלא קביעה זו; חזקה על המחוקק שאינו משחית מילותיו לריק. על כן, סבורני שיש לקבל את הבקשה בהיותה תואמת את הוראות הדין.
- זאת ועוד; טעם נוסף, שיש בו כדי לחזק את התוצאה אליה אני מגיע, לפיה תשלום הסכום שהוקצב, דינו כדין תשלום הסכום שנפסק, ואין לאפשר את גביית ההפרש בשלב מאוחר יותר, היא כי אותו הפרש אינו אלא סכום שהחייב מנוע להסדירו או לשלמו, כל עוד הוא בהליך פשיטת הרגל.
עם החודשים הופך סכום ההפרש למעין “חסכון” לטובת הזכאי למזונות, כשאין זה סביר שבמצב זה, שנמנע מחייב לשלם את כל סכום הפסק במלואו (לאור ההקצבה) ייאלץ לפרוע אותו מיד עם סיום הליך פשיטת הרגל, אחרת יהיה חשוף להליכי הוצאה לפועל (ראו עודד מאור ואסף דגני, הפטר – חדלות פרעון של יחידים, כרך א, עמוד 214); הרי מטרתו השיקומית של ההליך פשיטת הרגל תסוכל עת ייצא החייב מההליך עם “גיבנת כלכלית” איתה עליו להתמודד מחדש.
ממזונות להשבה
- אם אמרנו שמלאכת הקצבת המזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, היא איזון בין ההורה האחד להורה השני, כאשר הבסיס הוא סכום פסק הדין למזונות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, הרי ההפרש שנוצר שבין סכום המזונות שהוקצב לבין סכום המזונות הפסוק, הופך במצב דברים – לכל היותר – לסכום השבה אולם לבטח אין המדובר במזונות.
- כאמור, סכום המזונות החודשי שנפסק הוא 3,200 ₪, בעוד שסכום המזונות שהוקצב הוא 2,000 ₪, הרי בפועל אם הקטינים, ההורה השני, חולקת בסכום מזונות הקטינים בשיעור ההפרש בסך של 1,200 ₪.
בפועל, הקטינים אינם נפגעים מסכום ההקצבה. הם זכאים ומקבלים את מלוא סכום המזונות הפסוק (3,200 ₪) משני הוריהם גם יחד מדי חודש בחודשו, ועל כן, ההפרש בסך 1,200 ₪ כבר איננו עוד “חוב מזונות” אלא לכל היותר “חוב השבה” שעשוי לקום לטובת אם הקטינים (אם ייקבע שעל החייב להשיב להם אותו).
- בתקופת הביניים סכום המזונות שהוקצב הוא סכום המזונות השוטפים שעל החייב לשלם, וההפרש הופך ל”חוב רגיל”, אותו עשויה לתבוע האם מהחייב, האב.
- לפרשנות זו – הרואה את המעבר של חוב מזונות שוטף ממעמד של בכורה למעמד של “חוב רגיל” – אני גם מגיע מהיקש לפסק דינו של בית המשפט העליון, ב-בע”מ 7628/17 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 25.9.19) בו חזר על הלכת שרגאי (שנפסקה ב-בר”ע 120/69 שרגאי נ’ שרגאי, פ”ד כג (2) 171 (1969)) לפיה לא ניתן לכרוך מזונות ילדים לתביעת גירושין, אלא רק “תביעה להשבת יציאות” שהיא – במובן הלכת שרגאי – אינה אלא התחשבנות כספית בין ההורים – לה הילד אינו צד כלל, ואין נקבעים במסגרתה החיובים המהותיים למזונות הילד, כאשר ההורה שהוציא הוצאות עבור מזונות הילדים בהם חייב ההורה האחר, תובע את השבתם.
העולה מפסק הדין הנזכר לעיל הוא כי התחשבנות כספית, גם ביחס למזונות, היא חוב של הורה אחד כלפי משנהו, אותו ניתן לתבוע האחד מהשני, חוב שאינו קשור כבר לשאלת המזונות השוטפים, כך שעמדתי זו תואמת הלכה זו של בית המשפט העליון.
אם כך, הרי תביעת ההשבה של סכום ההפרש אינה אלא חוב רגיל, “חסכון” שנצבר – באשר בפועל, עם ההקצבה, עת שוקל בית המשפט ועורך איזון ביחס ליכולותיהם הכלכליות של שני ההורים יחד, בהתאם לעקרונות השוויון, ולכן ההפרש מהווה למעשה את הסכום שאותו נושא הצד השני, על פי חובתו לפי סעיף 3ב לחוק המזונות, ולכן אין כאן סכום השבה ולכן אין לאפשר גבייתו, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להתקבל.
הפניית החייב לבית המשפט לענייני משפחה
- לתוצאה אליה אני מגיע עלולות להיות דעות אחרות להן אני מודע. כך למשל, נמצא מי שאמר שעל החייב לפנות בבקשה לבית המשפט לענייני משפחה להפחתה רטרואקטיבית של המזונות, וכך לא ייאלץ לשלם את סכום ההפרש (ראו: רמ”ש 44894-06-18 ג.נ. נגד ג.ש. (פורסם בנבו, 21.2.19).
אין בידי, להיות שותף לעמדה זו שהיתה נכונה לשעתה ולנסיבות העניין שעמדו לפני בית המשפט בהקשר אחר.
- בבחינת ההפטר (או ההפחתה) אין עומד האינטרס של הזכאי למזונות לעצמו אלא יש לשקול גם את זה של החייב עצמו, המבקש לצאת לדרך חדשה. בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי לא שוקל, וגם ולא אמור לשקול, את האינטרס האמור של החייב.
אינני מוצא את הטעם לשלוח את הצדדים להתדיינות נוספת רק על מנת להפחית את סכום המזונות (בכל הנוגע לתקופה בה החייב בהליך שפיטת הרגל), כשניתן לעשות כך בהתאם להוראה מפורשת בסעיף 128 (ב) לפקודת פשיטת הרגל.
הלכה היא כי רק מקום שארע שינוי נסיבות מהותי ניתן יהא לשוב ולבחון את סכום המזונות שנפסק (ראו למשל: ע”א 511/78 דלהרוזה נ’ דלרוזה, פ”ד לג (1) 499). עיון בפסיקה הרווחת, מעלה כי על פרשנותו של המונח “שינוי נסיבות” להיעשות באופן דווקני לשם שמירה על האיזון בין עקרון סופיות הדיון מחד גיסא, לבין הצורך לאפשר גישה חוזרת לערכאות על פי נסיבות החייב המשתנות מאידך גיסא (ראו: מ”א 410/94 הלוי נ’ הלוי (15.2.96), ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, לו (3) 187 (1982).
- רק שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק דין למזונות יצדיק את השינוי בשיעור המזונות, וזאת מן הטעם שפסק הדין למזונות צופה פני עתיד (ראו: ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי, פ”ד לו (3)179, (1982).
הפניית חייב חזרה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להקטנת המזונות, תלויה בשאלה אם חל שינוי נסיבות שיצדיק שינוי בשיעור המזונות, ולא בנקל ייעתר לכך בית המשפט לענייני משפחה, כאשר ממילא בחינת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי היא בפריזמה הצרה של הדין האישי, ובכל מקרה תתייחס רק לתקופת הביניים, כאשר בכל הקשור למזונות שלאחר מתן ההפטר, ימשיך ויחול על החייב מלוא סכום פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
עמדה זו גם מתעלמת מכלל יסוד בהליכי פשיטת רגל שחייב לא יכול לנקוט בהליך משפטי בלא קבלת אישור של בית המשפט, וספק שבית המשפט של פשיטת רגל יאשר לנקוט בהליך זה בבית המשפט לענייני משפחה, שהוא הליך משפטי שעלותו הכלכלית גבוהה, ושהתועלת לצדו נמוכה עד מאד, ועל כן, כאמור, תפיסה זו היתה נכונה לשעתה ולנסיבותיה, בלא להביא בחשבון את כלל הנסיבות המתחייבות.
שיקומו הכלכלי של החייב
- התוצאה אליה אני מגיע משתלבת היטב עם תכלית החקיקה החדשה שבאה לידי ביטוי בחוק חדלות פירעון.
חוק חדלות פירעון, שנכנס לתוקפו לפני מספר חודשים, ערך רפורמה מקיפה והסדיר את דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים, וכפי שמגדיר סעיף 1 שבו, שם לו למטרה להביא ככל האפשר לשיקומם הכלכלי של חייבים חדלי פירעון, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ולקדם את שילובם מחדש של חייבים במרקם החיים הכלכליים (ראו בג”ץ 2804/18 דן כוכבי נ’ הכנסת (פורסם בנבו, 22.5.18).
על אף שסוגיה זו העומדת לפני איננה חוסה מפורשות תחת הוראות החוק החדש הרי היא מהווה מקור פרשני ביחס למצב הקיים, כאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בע”א 8263/16 אור סיטי נדל”ן נ’ עו”ד איתן ארז (פורסם בנבו, 19.3.18), הרי “שאין בכך כדי לשלול השפעה פרשנית מסוימת של החוק החדש על המצב המשפטי הקיים (ראו גם: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה 51-55 (1993); בג”ץ 8250/09 שוורץ נ’ הממונה על תשלום הגמלאות [פורסם בנבו] (11.7.2012); ע”א 7765/04 מנהל מיסוי מקרקעין רחובות נ’ חפציבה בניה פיתוח והשקעות בע”מ [פורסם בנבו] (5.8.2010)“.
- ראוי לציין שבחוק חדלות פירעון חל ההסדר של הקצבת מזונות כפי שהוא מופיע בפקודת פשיטת הרגל, כך שנכון יהיה לשקול גם את מטרות חוק חדלות פירעון ולפרש לאורו את הסוגיה העומדת לדיון לפני.
במסגרת חקיקת חוק חדלות פירעון, תוקן גם חוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז – 1967 והוסף לחוק ההוצאה לפועל סעיף 7א2 הקובע שאם אין ביכולת חייב לשלם את החוב הפסוק במלואו, או במקרים של חוב רגיל והוא לא יכול לשלם את החוב הפסוק בתקופות ובשיעורים שנקבעו בסעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל, יודיע החייב על כך -ומקום שסך חובותיו נופל מ- 150,000 ₪ יראו את בקשתו כבקשה לצו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ויינתן צו לפתיחת הליכים (ביחס לחובות גבוהים יותר המתנהלים אצל הממונה, יודיעו לחייב על האפשרות לפנות לממונה בבקשה לפתוח בהליך חדלות פירעון חדש).
- משמעות הדברים ברורה; הימים בהם נקבעו צווי תשלומים נמוכים במסגרת חקירת יכולת לחייב, שלא שירתו את מטרת מימוש פסק הדין בזמן קצר ולא סייעו לא לחייב, אלא רק העמיקו את חובותיו (כאשר פעמים רבות סכום הריבית החודשית על החוב הפסוק עלתה על צו התשלומים החודשי שנפסק), ולא לנושה שלא מקבל אלא סכומים זעומים, פסו ועברו מן העולם, ואין כל טעם בקביעת תשלומים זניחים על חשבון החוב, והמגמה כיום היא לסיים את הליכי ההוצאה לפועל ולאפשר לחייב לפתוח בהתחלה חדשה (FRESH START).
- אם כן, החזרת החייב שוב ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לגבות את סכום ההפרש, אין בה כל תוחלת, לאור ההוראה המפורשת המעבירה אותו חזרה להליך של חדלות פירעון.
החזרת החייב להליכי הוצאה לפועל יוצרת אם כן, לאור חוק החדלות פירעון ותיקון הוראות חוק ההוצאה לפועל, “מעגל קסמים” בו יוחזר החייב להליכי הוצאה לפועל, הוא יודיע שאינו יכול לשלם את החוב, יופנה להליך חדלות פירעון (כאשר ממילא החוב היחיד יהיה חוב מזונות שלגביו, כאמור, לא יחול הפטר (אלא בנסיבות מיוחדות)) וחוזר חלילה.
המדובר בתוצאה שאינה מתקבלת על השכל הישר, הגיונם של דברים והדין.
פריסת חוב עבר בהוצאה לפועל
- לא נעלמה מעיני הוראת סעיף 69ב1 לחוק ההוצאה לפועל (שבאה אל העולם טרם הוספת סעיף 7א2 הנ”ל) המאפשרת לרשם ההוצאה לפועל לפרוס את מזונות העבר. לשיטתי היא לא חלה בענייננו.
אני סבור שסעיף 69ב1 מתייחס לשלושה סוגים של מקרים:
האחד, ביחס לאותם תיקי הוצאה לפועל לגביית מזונות שנמצאים במערכת ההוצאה לפועל בסכומים גבוהים כאבן שאין לה הופכין, תיקים שנפתחו טרם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, במסגרתו הוסף סעיף 7א2 לחוק ההוצאה לפועל;
השני, ביחס לאותם מקרים בהם ניתן לחייב הפטר מחובותיו בני- התביעה, אולם חוב מזונות העבר לא שולם במלואו, והחייב לא הופטר ממנו, ועל כן חוזרים לגבות אותו בלשכת ההוצאה לפועל;
והשלישי; מקום שהחייב החל בהליכי פשיטת רגל, אולם אלה בוטלו מסיבה כלשהי, ועל כן חוזרים ללשכת ההוצאה לפועל לגבות את מזונות העבר, וכן את סכום ההפרש שנצבר במהלך התקופה בין החוב הפסוק לחוב הקצוב.
- כאמור, אין המדובר במקרים כמו המקרה שלפני, במסגרתו, יסולק כל חוב מזונות העבר (שקדמו למתן צו הכינוס), כתנאי להפטר, והמדובר אך בסכום ההפרש שבין סכום המזונות הקצוב לבין סכום המזונות הפסוק, שמוביל את החייב שוב להליכי חדלות פירעון.
מטרת המחוקק היא לאפשר הליכי גבייה מהירים ויעילים – כך שלא יצטבר חוב מחוץ למערכת ההוצאה לפועל ללא גביה, והמזונות השוטפים ייגבו במהירות, ורק במקרים שמניתי לעיל, ניתן יהיה לבקש לפרוס את חוב העבר.
סיכום וסיום
- מכל הטעמים האמורים, לשון החוק, תכלית החקיקה, וקריאה כוללת של הוראות הדין הרלוונטיות, אני מגיע למסקנה אחת – עם קבלת ההפטר, יש לראות את תשלום סכום המזונות הקצוב, כתשלום על פי סכום המזונות הפסוק, וכפועל יוצא, אין לגבות עוד את ההפרש שנוצר.
- יש לאפשר לחייב במזונות שעומד באופן מלא בדרישות הליך פשיטת הרגל, ומשלם את המזונות שהוקצבו כסדרם לפתוח דף חדש, כשאינו נושא על גבו את הסכום ההפרש בין סכום המזונות שנפסק לבין סכום מזונות שהוקצב.
- החייב ימשיך וישלם את סכום המזונות שהוקצבו ואת הסכום החודשי שנקבע כתנאי להפטר כסדרם ובמועדם. בעל התפקיד יודיע עם סיום התשלומים.
לאחר מתן צו ההפטר, ובכפוף מידה דווקנית של החייב בחובותיו בהליך, לרבות תשלום סכום המזונות הקצוב במלואו ובמועדו, יראו את תשלום סכום המזונות הקצוב כתשלום סכום המזונות הפסוק, בהתאם להוראות סעיף 128 (ב) לפקודת פשיטת הרגל, ולא ניתן יהיה לגבות מהחייב את ההפרש שייווצר.
ניתנה היום, י’ כסלו תש”פ, 08 דצמבר 2019, בלשכתי, בהעדר הצדדים.
עודד מאור
עוד נציין שהמזונות עבור 2 ילדים היו 3,200 ש”ח לא כולל הוצאות חינוך, ושבמהלך תקופת פשיטת הרגל אייל שילם לאורית גרון 2,000 ש”ח כל חודש ועוד 500 ש”ח על פיגורים וחובות עבר. כלומר ההפרש הוא 1,200 ש”ח כל חודש שאורית דורשת על תקופת הפשיטת רגל.
אנחנו לא מצליחים להבין איך שופטים בישראל, יעל וילנר וחבריה בחונטה הפמיניסטית, סבורים שמי שנכנס לפשיטת רגל צריך להמשיך ולשלם את הסכום שנקצב לו כשהייתה לו עבודה (עם הוצאות חינוך זה יכול להגיע ל 3,700 ש”ח בחודש ועל זה יש גם ריבית נשך), או איך בכלל הוא יכול לשלם סכומים כאלה בפשיטת רגל? הרי פשיטת רגל היא שינוי נסיבות מהותי.
הנסיבות שהיו בזמן שניתן פסק הדין למזונות (הייתה עבודה ולא הייתה פשיטת רגל) לא קיימים יותר. שינוי נסיבות מצריך פסק דין חדש של מזונות. רק בפמיניסטאן יכולים שופטים זדוניים להתעלם מהעובדה שהנסיבות השתנו, ולדרוש להקיז מהגבר את ליטרת הדם.
פסד-של-עודד-מאור-הפרשי-מזונות-אחרי-פשטר-אורית-גרון-אייל-גנץ-42116-12-17ולמי שמתפלא מאין אנו יודעים את שמה של אורית גרון? יעל וילנר בעצמה פרסמה אותו בכותרת פסק הדין המזוויע שלה – והוא מופיע בכל המאגרים המשפטיים.
עדכון 18/2/2024 אורית גרון סחטה את אייל גנץ עוד פעם שיבקש להסיר כתבה זו
ולמה שנוריד את הכתבה? בגלל הערעור של אורית גרון עכשיו כל הגברים יידפקו. השופט עודד מאור נתן החלטה יפה ומנומקת. הכלבה הזנותית אורית גרון ערערה וזכתה, ועכשיו כל הגברים בפשיטת רגל נדפקים. אנחנו לא מזילים דמעות על הילדים שלה.
אנו נשקול להסיר את הכתבה רק אם אורית גרון תפנה לבית המשפט העליון ותבקש לבטל את פסק הדין שהיא זכתה בו.
