בפניי ערעור מאוחד על שומות מס הכנסה שהוצאו למערער, מר טוני ברגיג (להלן: “המערער“), לשנים 2008 – 2013 (להלן: “שנות המס שבשומה“).

רקע רלוונטי ועיקרי הערעור

1. בהתאם לממצאי חקירת משטרת ישראל, המערער היה הבעלים של רשת בתי הימורים בלתי-חוקיים משנת 2008 ועד לשנת 2014. על מנת להפעיל ולנהל את בתי ההימורים, המערער הסתייע בגב’ מירב חג’ג’ (להלן: “מירב“). בחלק מהשנים היה למערער שותף נוסף בבתי ההימורים – מר אופיר ברנס (להלן: “ברנס“). עוד אשוב בהמשך הדברים לשותפות שבין המערער ובין ברנס.
2. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ניהול בתי ההימורים. במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל, חתם המערער ביום 21.3.2017 על הסדר טיעון לפיו הודה בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בגדרי ת”פ (מחוזי מרכז) 28056-03-15 מדינת ישראל נ’ ברגיג (להלן: “כתב האישום המתוקן“).
3. ביום 13.5.2020 ניתן גזר הדין בהליך הפלילי. על המערער נגזרו 15 חודשי מאסר והוטל עליו קנס כספי. המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון (ע”פ 4091/20 ברגיג נ’ מדינת ישראל). ביום 4.1.2021, בעקבות המלצת בית המשפט העליון בדיון שנערך לפניו, חזר בו המערער מערעורו וגזר הדין שניתן נגדו הפך חלוט.
4. בהתאם לכתב האישום המתוקן בו הודה, המערער ארגן משחקי הימורים במספר מקומות בראשון לציון, בבאר יעקב, במשמר השבעה ובגן הוורדים, החל משנת 2008 ועד לחודש מרץ 2014. המערער, בעצמו או באמצעות אחרים, שכר חללים לביצוע המשחקים (להלן: “דירות ההימורים” או “הדירות“), ניהל את דירות ההימורים והעסיק עובדים לצורך כך.
5. בכתב האישום המתוקן פורטה תקופת הפעילות של כל דירת הימורים (להלן: “תקופת הפעילות“). כן צוין בכתב האישום המתוקן, כי המערער ניהל מעקב אחר ההכנסות ממקומות ההימורים בכך שהורה לעובדים במקום (להלן: “הדילרים“) לתעד במחברות עבודה בדירות ההימורים את ההכנסות מהימורים (להלן: “המחברות“). מעת לעת נהג המערער להשמיד את המחברות על מנת להסתיר את הכנסותיו מהרשויות.
6. במספר הזדמנויות לאורך התקופה, פשטה משטרת ישראל על חלק מדירות ההימורים. בפשיטות שבוצעו, במועדים שונים ובדירות הימורים שונות, נתפסו חלק מהמחברות. במחברות נרשמו משיכות שבוצעו במזומן על ידי המערער או מי מטעמו, מתוך הכספים שהצטברו בקופת דירת ההימורים (להלן: “המשיכות“). במחברות שנתפסו פורטו גם, לצד המשיכות, סכומים אותם “הזרים” המערער לצורך פעילותן השוטפת של הדירות ועל מנת שיהיה כסף בקופת מקום ההימורים (להלן: “ההזרמות“).
7. המערער דיווח בדוחותיו לשנות המס שבשומה בעיקר על הכנסות מקיוסק אשר בבעלותו, כאשר בשנת המס 2008 דווח גם על הכנסות מעסק נוסף שכונה “הפנתר הוורוד”. המערער לא דיווח על הכנסות כלשהן מניהול משחקי הימורים.
8. לפיכך, הוציא פקיד השומה למערער שומות על שנות המס שבשומה בגין ההכנסות מניהול משחקי ההימורים.

פקיד השומה ערך את תחשיבי השומה כדלהלן:

המשיב סכם את המשיכות בכל מחברת וחילק במספר הימים שבתקופה המצוינת במחברת (ולא רק במספר הימים שבהם נעשו המשיכות, ראו סעיף 27 לסיכומי המשיב, ובכך הפחית את השומה), כך שהתקבל ממוצע יומי של משיכות לכל מחברת (להלן: “הממוצע היומי“). הממוצע היומי של כל מחברת הוכפל בתקופת הפעילות של כל דירת הימורים בה נמצאה המחברת, כפי שזו מפורטת בכתב האישום המתוקן, והסכום שהתקבל נקבע כהכנסה של אותה דירה.

במקרה בו לא נתפסה מחברת בדירת ההימורים, אך המערער הודה בהפעלת הדירה בכתב האישום המתוקן, נלקח לצורך חישוב הכנסת הדירה הממוצע היומי הנמוך ביותר מבין כל הדירות, והוא הוכפל בתקופת הפעילות המפורטת בכתב האישום המתוקן של אותה דירה.

9. מסך ההכנסות שהתקבלו התיר המשיב למערער לנכות הוצאות מסוימות, על אף שאלו לא גובו בראיות. כך, המשיב התיר למערער ניכוי בסכום של 2,200 ש”ח לכל חודש של פעילות בדירה בגין תשלום שכר דירה; ניכוי בסכום של 2,000 ש”ח לכל חודש של פעילות בדירה בגין תשלום חשבונות חשמל; ניכוי בסכום של 400 ש”ח לכל חודש של פעילות בדירה בגין תשלום חשבונות מים וארנונה; ניכוי בסכום של 100 ש”ח לכל חודש של פעילות בדירה בגין תשלום ועד בית; וניכוי בסכום של 400 ש”ח לכל יום של פעילות בדירה בגין הוצאות כיבוד.
10. מנגד, המשיב לא התיר למערער לנכות את ההוצאות הבאות: שכר עובדים (מעבר לשכר שנמשך מקופת דירת ההימורים); תשלום זכיות למהמרים (מעבר לתשלום שנעשה מקופת דירת ההימורים); עלות רכישת מכונות ההימורים וציוד קבוע אחר כגון כסאות, שולחנות ומצלמות; ועלות תיקון מכונות ההימורים.
11. כמו כן, מאחר שהמערער לא ניהל ספרים כדין, הגדיל המשיב את שיעורי המס בהתאם לסעיף 191ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“).
12. המערער כופר בתחשיבי המשיב והגיש על השומות את הערעורים דנן. המערער טוען כי נפלו פגמים בשומות ובהליך הוצאתן, וכי הן אינן משקפות נכונה לא את ההכנסות מדירות ההימורים ולא את ההוצאות בגין הפעלתן.

אדון להלן בטענות המערער כסדרן ולאחר מכן אסכם את תחשיב השומה לאור מסקנותיי בטענות השונות.

דיון והכרעה

הכנסות

13. על מנת לעמוד על הכנסתו החייבת של המערער, יש לברר תחילה מהו סך הכנסתו של המערער מדירות ההימורים לכל שנת מס. בענייננו, בירור זה מורכב משני נדבכים – ההכנסה היומית בכל דירה ומשך פעילותה. אדון בשני נדבכים אלו להלן.

הכנסות מדירות ההימורים

טענות המערער

14. המערער כופר בכך שפעילות ההימורים תועדה במחברות ולדידו על המשיב להציג ראיות כי המחברות נתפסו בפשיטות בדירותיו של המערער.
15. במהלך הפעלתן של הדירות, המערער התייחס אך ורק למונים של מכונות ההימורים, ולא למחברות. המשטרה השמידה את “המוחות” של מכונות ההימורים, כך שלא ניתן לעמוד במדויק על ההכנסות, שלא באשמת המערער. דירה יכולה להרוויח בזמן נתון ולהפסיד בזמן נתון כך ששברי המחברות שלכאורה נתפסו, לעולם לא יוכלו לשקף את ההכנסות לאשורן. לפיכך, יש לעשות שימוש במחברות לטובת המערער, כך שיילקח בחשבון הממוצע היומי הנמוך ביותר של הכנסה לפי המחברות שנתפסו. המערער צירף שומה חלופית בהתאם לעמדתו זו (נספח ג’ לסיכומי המערער).
16. המערער אינו זוכר מה היו הרווחים בכל דירה, אולם הוא יודע לומר האם מדובר במקום גדול או קטן וכדומה. מדובר בפעילות שלא בהכרח רווחית כל הזמן. עדי המערער תיארו כי בדירה היו 6 – 8 מכונות הימורים, כשלרוב היו מעט אנשים ולעיתים יותר. הסכומים בהם נוקב המשיב הם סכומים דמיוניים, שאינם משקפים את הפעילות.
17. כטענה כללית, תוהה המערער – אם אכן הוא הרוויח עשרות מיליוני שקלים מפעילות ההימורים, מדוע הוא היה צריך להכניס שותף לפעילות ומדוע הוא היה צריך לבקש הלוואות מהבנק ומגורמים שונים? התשובה לכך ברורה – מדובר בעסק שלעיתים הרוויח, אך שגם הפסיד לא מעט, בפרט נוכח פשיטות המשטרה הרבות.

טענות המשיב

18. המערער עצמו מודה במסגרת כתב האישום בכך שהועברו אליו רשימות של הכנסות והוצאות המקום על ידי הדילרים או על ידי מירב, ועל כן יש לדחות את ניסיונו לטעון כי אין לו קשר למחברות וכי אין לו ידע לגבי הרשום בהן. גם הדילרים שעבדו בדירות מטעם המערער העידו לגבי המחברות ודרך קריאתן.
19. הטענה כי על המשיב להציג ראיות בנוגע לתפיסת המחברות היא הרחבת חזית, לאחר שהטענה לא עלתה לא בדיוני השומה ולא בהודעות המפרשות. די והותר ראיות קשרו את המחברות לפעילות ההימורים של המערער והסבירו את האמור בהן.
20. אכן מדובר בחלקי מחברות. אולם, המערער נמנע מלתת הסבר לאן נעלמו יתר המחברות. העובדה כי המחברות נתפסו פעם אחר פעם בדירות ההימורים מעידות על שיטתיות ועל מהותן של המחברות כמייצגות את הכספים שמשך המערער, בתקופות הכלולות באותן מחברות. המשיב עשה שימוש בנתונים אלו כדי לחשב את רווחי המערער בתקופת הפעילות, וזאת בהעדר ספרים קבילים או ראיות טובות יותר. באין מקור כלשהו שיכול ללמד על תזרים הכספים בדירות מלבד המחברות, בחן המשיב את ההכנסה המיוחסת לכל דירה כפי שזו משתקפת במחברות, והתאים אותה לתקופת פעילותה של הדירה.

דיון

21. בנוגע לבחינת ההכנסות של כל דירה בתקופת פעילותה, מקובלת עלי כעקרון שיטת המשיב, שהסתמך על הנתון הרלוונטי המדויק ביותר שהיה ביכולתו להשיג – המחברות שנמצאו בדירות, המתעדות, אף אם באופן חלקי, את משיכות הכספים מהדירה. כאשר לא נמצאו מחברות בדירה ספציפית, ייחס המשיב לדירות אחרות את הממוצע היומי המינימלי.
22. המערער טוען כי לא ברור מה מקור המחברות וכי הוא לא היה קשור אליהן.

לא ניתן לקבל טענה זו.

23. ראשית, טענה זו עומדת בסתירה לכתב האישום המתוקן בו המערער הודה (וראו סעיף 5 בעמ’ 30 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב. כן ראו שם סעיף י”ד בעמ’ 5, סעיף ז’ בעמ’ 6, סעיף ה’ בעמ’ 7 וכו’).
24. שנית, בחקירתו, התייחס המערער במפורש למחברות, והוא אף הסביר כי מדובר במשיכות והזרמות של כספים להימורים במכונות:

“כב’ הש’ סרוסי: אגב, כשכתוב במחברת משיכות והזרמות, זה משיכות מהמכונה והזרמות למכונה?

העד, מר טוני בר גיג: כן, לכל המכונות” (עמ’ 40, ש’ 1 – 3 לפרוטוקול 1.4.2019. יצוין כי ההפניות מתייחסות למספרי העמודים כפי שהם מופיעים במערכת נט המשפט).

כמו כן במהלך חקירתו, הודה המערער, אגב דבריו, כי היה מודע למחברות ולרישום בהן, שכן הוא טען שזכיות גדולות לא היו נרשמות במחברות:

“העד, מר טוני בר גיג: הוא זכה זכייה הכי גדולה שיכול להיות, זה כמו ג’ק פוט מצטבר, יש במכונה ג’ק פוט מצטבר שעולה, עולה. הוא זכה בזכייה גדולה מאוד. כולם דיברו על הזכייה הזאת, הוא קיבל את הכסף הזה מחוץ למקום וזה לא נרשם באף מחברת.

עו”ד ויזל: אולי במחברות שאין בפנינו?

העד, מר טוני בר גיג: לא, לא, לא, זה לא נרשם במחברת, כי מה שקיבלו מחוץ לעסק לא נרשם במחברת” (עמ’ 67, ש’ 6 – 12 לפרוטוקול 1.4.2019).

כאשר עומת עם אמירתו זו, המערער לא סיפק מענה ראוי לשינוי גרסתו (עמ’ 67 לפרוטוקול 1.4.2019).

המערער אף הודה פעמים נוספות, כי הוא היה מודע לרישום שנעשה במחברות (למשל, עמ’ 51 ו-56 לפרוטוקול 1.4.2019), אך הוא לא ייחס לו כל חשיבות מכיוון ש”מי יבוא ויבדוק מחברת? במחברת אפשר לרשום מה שרוצים. אולי הם שכחו לרשום הזרמות, אולי הם שכחו לרשום משיכות, הפוך, אולי הם שכחו לרשום תקלות, לא התייחסתי לזה” (עמ’ 52, ש’ 8 – 11 לפרוטוקול 1.4.2019).

המערער לא הצליח להסביר מדוע העובדים ניהלו מחברות מפורטות מרצונם החופשי כפי שניסה לטעון (עמ’ 53 ו-56 לפרוטוקול 1.4.2019) כאשר במקביל הוא טען כי הרישום במחברות נעשה תחת ידיעתה של מירב לשם ניהול המקום ולמציאת אי-סדרים כספיים (עמ’ 54 לפרוטוקול 1.4.2019).

גרסתו של המערער, כי הוא לא היה מודע לרישומן של המחברות וכי הוא לא ייחס להן כל חשיבות, מעלה תהיות, בלשון המעטה.

25. שלישית, מהעדויות עולה, מעל לכל ספק, כי אכן נוהלו מחברות התואמות את המחברות המוצגות (למשל, עמ’ 40 – 41, 70, 91 ו-97 לפרוטוקול 20.12.2020), ואילו המערער לא הביא כל ראיה לכך שהמחברות המוצגות לא תואמות את המחברות שנוהלו בזמן אמת. כך למשל העיד כפיר טל, ששימש כדילר אצל המערער:

  “ש: אין בעיה. אני מפנה אותך לעמוד 295, תסביר לי מה אנחנו רואים.

ת: משיכות והזרמות.

ש: מה זה משיכות?

ת: כסף יצא?

ש: זה כסף שמירב לקחה? יכול להיות?

ת: כן” (עמ’ 70, ש’ 15 – 20 לפרוטוקול 20.12.2020).

וכך העיד עופר שמואלי, אשר שימש גם הוא כדילר אצל המערער:

“ש: … אתה מכיר את המחברת הזאת. זה דברים היית רושם? זה דברים שהיית משתתף ברישום שלהם?

ת: זה משיכות, כן.

ש: אתה מכיר את הדברים האלה? זה [ד]ברים שהיית רואה בזמן שהיית משמרת?

ת: כן.

ש: כן, היית רואה?

ת: כן.

ש: טוב, אז מה זה סכום של משיכה ומה זה הזרמה?

ת: משיכה זה שהייתי נותן את ה[כ]סף שייקחו, שלא להשאיר אצלי.

ש: שמי, שמירב באה ולוקחת?

ת: כן” (עמ’ 41, ש’ 22 – עמ’ 42, ש’ 2 לפרוטוקול 20.12.2020).

המערער סירב להעמיד גרסה חלופית לעדויות של כפיר טל ועופר שמואלי בנוגע לרישום ולפרטיו במחברות והוא אף לא כפר בדבריהם, אלא רק טען שהוא לא יודע במה מדובר (עמ’ 60 – 62 לפרוטוקול 1.4.2019).

26. רביעית, וזה העיקר, בכל תחשיבי השומה החלופיים שהציג המערער, בחישוב ההכנסות מההימורים הסתמך המערער אך ורק על תחשיבי המשיב (וראו תצהיר העדות מטעם המערער ונספחים א’-ד’ לסיכומי המערער). כלומר, לשיטת המערער עצמו, יש לחשב את הכנסתו כפי שחישב אותה המשיב, ובהסתמך על הנתונים שנמצאו במחברות כאשר טור המשיכות שיקף את הסכומים שנמשכו מקופת ההימורים.
27. מלבד טענות בעלמא, המערער לא סיפק כל אינדיקציה טובה או מדויקת יותר לגובה ההכנסות, ולפיכך, צדק המשיב כאשר הסתמך על הנתונים אשר משקפים באופן הטוב והמדויק ביותר את הכנסות דירות ההימורים:

“ממילא, הנטל המוטל על הנישום להוכיח שנפל פגם בשומה הוא רב. לא די בהצבעה על ראיות מהן עולה שהיה מקום לקבוע שומה אחרת, אלא על הנישום להוכיח כי הערכת פקיד השומה הייתה שרירותית או מופרכת בעיקרה, באמצעות הגשת ראיות אמינות וברורות משלו” (ע”א 5072/19 שווארמה א.ש. בע”מ נ’ פקיד שומה חדרה, פס’ 29 (9.5.2021) (להלן: “עניין שווארמה בע”מ“).

28. לא ניתן לקבל את טענות המערער בשומה החלופית השלישית והרביעית (נספחים ג’ ו-ד’ לסיכומי המערער) כי יש להתבסס על המחיר הממוצע הנמוך ביותר או אך ורק על הרשום במחברות, מבלי להכפיל את הממוצע בתקופת הפעילות. שהרי, המערער הודה שנהג להשמיד מפעם לפעם את המחברות (סעיף 5 בעמ’ 30 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב), כך שיש לצאת מנקודת הנחה כי תיעוד ההכנסות במחברות חסר ולא משקף את כלל ההכנסות.

הדרך המדויקת ביותר לחישוב ההכנסות אפוא היא לשייך כל מחברת לדירה תוך הכפלה הממוצע היומי על פיה בתקופת הפעילות בדירה. אין כל טעם, חוץ מהפחתה מלאכותית, להתבסס דווקא על הסכום הנמוך ביותר מכל המחברות או רק על הרשום בהן, מבלי להתאים את הנתונים לדירה ולתקופת הפעילות.

29. בהקשר זה אציין, כי לא ניתן לקבל את טענת המערער, כי מכיוון שהמשטרה השמידה את “המוחות” של מכונות ההימורים, נפגמה הגנתו, שלא באשמתו.

על המערער מוטלת החובה לנהל ספרים שישקפו בפני המשיב את הכנסותיו ויהוו נתיב ביקורת ראוי בעת הצורך. המערער לא עשה זאת. מעבר לכך שספק אם המונים במכונות ההימורים יכולים להוות נתיב ביקורת ראוי, על המערער היה לצפות כי אפשר והמשטרה תחלט ותשמיד את “המוחות” של מכונות ההימורים (וראו סעיפים 234 ו-235 לחוק העונשין, התשל”ז-1977), ואם אכן היה מעוניין שיהיה תיעוד ראוי בפני רשויות המס, באחריותו היה לדאוג לכך, מבלי להסתמך רק על המונים ששימשו אותו לצרכיו הפרטיים. על המשטרה לא חלה כל חובה להשאיר את “המוחות” בחזקת המערער על מנת שישמשו אותו בהליכים האזרחיים מול המשיב, בוודאי כאשר לא נטען, ובטח שלא הוכח, כי המערער פנה למשטרה בבקשה להוציא את הנתונים מהמוחות טרם השמדתם.

יתרה מזו, המערער הודה בכתב האישום המתוקן כי השמיד את המחברות שתיעדו את הכנסות דירות ההימורים בכוונה תחילה “על מנת להסתיר את הכנסותיו מהרשויות” (סעיף 5 בעמ’ 30 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב). כלומר, בזמן אמת המערער כלל לא היה מעוניין בשמירת התיעוד ובניהול נתיב ביקורת.

לא השמדת המכונות היא הגורם לכך שאין תיעוד של ההכנסות, אלא המערער, שהעדיף לטשטש את עקבותיו. המערער לא יכול להתנער מתוצאות פעולותיו ולהאשים גורמים אחרים בכך. כל טענה כנגד רשויות אכיפת החוק בהקשר זה וניסיון לגלגל את האחריות לפתחה של המדינה היא טענה מיתממת, שדינה דחייה. האחריות לנהל ספרים כדין מוטלת על המערער ללא קשר למונים, והוא לא יכול להתפרק מאחריותו זו ולהעבירה אל המשיב.

30. אף אינני סבורה כי יש ממש בטענת המערער, כי הוא נאלץ לקחת הלוואות ולכן לא ייתכן שהוא הפיק את הסכומים המיוחסים לו.

פעמים רבות לבעלי הכנסות משמעותיות יש הוצאות משמעותיות אף יותר, לגיטימיות או בלתי לגיטימיות, ולא מן הנמנע שגם המערער הוציא את כל כספו, על אף הכנסותיו הרבות, בדיוק כפי שהוציא כ-3.2 מיליון ש”ח שקיבל כהלוואה מברנס (עמ’ 258 לפרוטוקול 6.1.2021, וראו עמ’ 22 לפרוטוקול 1.4.2019 שם המערער מאשר כי היה מהמר באותה התקופה ועמ’ 24 לפרוטוקול 1.4.2019 שם המערער מספר כי כיום הוא מטופל בגמילה מהימורים). די בהליך דנן כדי להיווכח כיצד נהרסים חייהם של אנשים אשר מוציאים את כל כספם לריק (ראו למשל עמ’ 24 ו-27 לפרוטוקול 20.12.2020). אין זה מתפקידו של בית המשפט לברר מה נעשה עם כספי המערער, בכל מקרה אין בכך כדי להוכיח שהם לא התקבלו אצלו ובוודאי שאין בכך כדי לפטור מתשלום מס בגין ההכנסות שכן התקבלו, טרם הוצאתן.

31. אציין כי מצאתי, כי הסכומים שהמשיב נקב בהם כהכנסות הם הגיוניים ותואמים את הראיות בהליך.

כך, העד מקסים זרבינסקי טען בעדותו כי הפסיד 2 – 3 מיליון שקלים בהימורים במשך כ-10 שנים (עמ’ 24 לפרוטוקול 20.12.2020). לפי העד חנן גרוס ייתכן שהפסיד חצי מיליון שקלים (עמ’ 83 לפרוטוקול 20.12.2020). המערער טען כי יש לו רשימה של 70 – 90 לקוחות קבועים (עמ’ 14, 25 ו-71 לפרוטוקול 1.4.2019). לא מן הנמנע שגם יתר הלקוחות הפסידו לאורך השנים כחצי מיליון ש”ח כל אחד – דבר שמביא להכנסה של לכל הפחות כ-35 מיליון ש”ח. גם בכתב האישום המתוקן צוין כי הופקדו לחשבון הבנק של המערער כ-12 מיליון ש”ח (סעיף 12 בעמ’ 27 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב).

32. עם זאת, ועל אף הסכמתי עם תחשיבי המשיב, מצאתי לשנות מעט את חישוב ההכנסות היומיות בהתאם לאמור בכל מחברת, כך שיופחתו סכומי ההזרמות מהמשיכות.

אמנם, עדי המערער תיארו באופן שונה את מהות ההזרמות (והשוו למשל את עדותם של הדילרים כפיר טל ועופר שמואלי), והמערער לא הביא כל תחשיב חלופי מטעמו בעניין זה, אולם ממכלול הראיות שנפרסו בפני עולה, כי ההזרמות שימשו בעיקרן כמעין בסיס תזרימי לתחילת הפעילות היומית. כך מצוין במפורש בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער: “על מנת שיהיה כסף בקופת מקום ההימורים, דאגה נאשמת 3 [מירב – י”ס], בהנחיית נאשמים 1 ו-2 [המערער וברנס – י”ס], ‘להזרים’ כסף למקום ההימורים באופן שוטף” (סעיף 7 בעמ’ 26 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב).

וכך העיד הדילר כפיר טל בחקירתו:

“ש: מה זה הזרמות?

ת: כסף שנכנס פנימה.

ש: שמירב הביאה.

ת: חזרה” (עמ’ 70, ש’ 21 – 24 לפרוטוקול 20.12.2020).

33. בחלק מן המחברות שנתפסו ניתן להיווכח, כי ההזרמה הראשונה נעשתה יום לפני המשיכה הראשונה. כלומר, מדובר במזומן התחלתי שהובא לדירות בהנחיית המערער, אשר אינו מהווה חלק מרווחי הפעילות. זאת בדומה לאשר נעשה בבתי עסק, בהם עובר לתחילת הפעילות היומית מוכנס מזומן לקופה אשר אינו מהווה חלק מההכנסה. מדובר למעשה בכסף “חיצוני” השייך לבעל העסק.

אותו מזומן התחלתי התערבב בהכנסות ונמשך כחלק מהן, על אף שמקורו אינו ברווחי הפעילות, ולכן אני סבורה כי יש להפחיתו מן ההכנסות.

כך למשל, אם ביום מסוים נרשמה הזרמה של סכום מסוים, נניח 1,000 ש”ח, ובאותו היום נרשמה גם משיכה של סכום מסוים, נניח של 5,000 ש”ח, אותה משיכה כוללת בחובה את אותם 1,000 ש”ח שהוכנסו לקופה בתחילת הפעילות, כך שהעסק הכניס באותו היום 4,000 ש”ח, ולא 5,000 ש”ח. מדובר במין הלוואה יומית, אשר נפרעת לאחר שמצטברים מספיק כספים בקופה.

לצורך העניין, אם כתוצאה מההימורים היה באופן תמידי מספיק כסף בקופה, כדי לשלם למהמרים שזכו, כלל לא היה צורך בהזרמות. ואכן, ניתן להיווכח מהמחברות כי ההזרמות פחתו ואף פסקו לאחר כמה ימים של פעילות מתמשכת בדירה.

34. אבהיר, כי לא מצאתי כי רישום ההזרמות הוא רישום התשלומים של זכיות למהמרים, שכן ממכלול העדויות עולה, כי סכומי הזכיות שולמו באופן שוטף מתוך הכספים שהצטברו בקופה, ללא רישום כלשהו (וראו למשל, סעיף 6 בעמ’ 26 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב: “על פי הנחיית הנאשמים 1-3, או מי מטעמם, אם זכה אחד המהמרים במקום בסכום כסף כלשהו, שולם סכום זה על ידי הדילרים מתוך כלל התשלומים שהתקבלו מידי המהמרים באותה משמרת והיה בקופה“).

כמו כן, מועדי ההזרמות מחזקים את המסקנה, כי לא מדובר ברשימה המשקפת תשלום זכיות למהמרים.

35. ממילא, אף אם היה מדובר בתשלום זכיות למהמרים, לא מצאתי כי יש הבדל בין הוצאות אלו ששימשו לפעולות בלתי-חוקיות, לבין יתר ההוצאות שהכיר בהן המשיב, אשר גם הן שימשו לפעילות בלתי-חוקית. יתרה מזו, המשיב הכיר הלכה למעשה גם בזכיות ששולמו למהמרים באופן שוטף מתוך הקופה כהוצאות, שהרי הוא לא הגדיל את השומה ביחס לסכומים אלו, וכל הפרדה בין סוגי תשלום הזכיות תהיה מלאכותית ולא קוהרנטית.

משך פעילות דירות ההימורים

36. לאחר חישוב ממוצע ההכנסות היומי לכל דירה בהתאם לנתונים שנמצאו במחברות, יש לבחון כמה זמן פעלה כל דירה, על מנת לעמוד על ההכנסות בכללותן. גם בעניין זה נחלקו המערער והמשיב.

טענות המערער

37. לטענת המערער, רק דירה אחת פעלה בזמן נתון ולא מספר דירות במקביל. המשיב לא הצליח לאמת את שיטתו בהליך ההוכחות. כל שטען המשיב הוא, כי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער מאשר זאת. עם זאת, המערער הסביר כי כשנאמר בכתב האישום המתוקן כי פעלו מספר דירות בזמן נתון, הכוונה היא שהוחזקו דירות חלופיות למעבר מהיר למקרה שבו תתבצע פשיטה משטרתית על המקום. מכיוון שלוקח זמן לתקן את הדירות לאחר הפשיטות ומכיוון שהמערער רצה למנוע מעבר של מהמרים למתחרים, היה לו חשוב להחזיק דירות חלופיות.
38. כאשר נשאל נציג המשיב, האם נמצא בחומרי החקירה שנאספו בתיק אסמכתאות בדבר פשיטות שהתקיימו במקביל הוא השיב בשלילה, ומשעה שהמשטרה לא פשטה על כמה מקומות במקביל, על אף שלכאורה לא הייתה לה מניעה לעשות כן, אין מנוס מלהסיק כי לא היו מספר דירות הימורים שפעלו במקביל.
39. הסכמי השכירות נעשו מול אנשי קש, כך שגם אם המערער היה מעוניין, הוא לא יכול היה לבקש את חשבונות החשמל או המים על מנת להוכיח כי לא נעשה שימוש בדירות בזמן נתון.
40. לא היו מספיק שחקנים כדי להפנות אותם למספר דירות במקביל. המהמרים גם נהגו להתקשר למירב על מנת לדעת לאן להגיע.
41. בחקירתו החוזרת הבהיר העד מקסים זרבינסקי לגבי חקירתו במשטרה, בה אמר כי דירות הימורים פעלו בבאר יעקב ובראשון לציון, כי כוונתו הייתה שמקומות אלו שימשו כמקומות חלופיים, ולא כדירות שפעלו במקביל.
42. גם יתר עדי המערער העידו, כי לא פעלו מקומות במקביל. בנוסף, מספר הדילרים שהועסקו בכל תקופה, כשלושה במספר, מלמד כי לא פעלו דירות במקביל.
43. המשיב קבע, כי הדירות השונות פעלו פעם באופן רציף ובמשך 30 ימים בחודש, ופעם באופן שאינו רציף ובמשך 25 ימים בחודש. אין כל היגיון בקביעת המשיב ולפיכך צירף המערער שומה חלופית המתבססת על המשיכות הרשומות במחברת בלבד (נספח ד’ לסיכומי המערער).

טענות המשיב

44. במסגרת כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, פורטו תקופות הפעילות של הנכסים השונים בהם הפעיל המערער את דירות ההימורים. לגבי כל נכס ונכס אישר המערער באופן מפורט וספציפי את תקופת הפעילות באותו מקום. משמעות הודיה זו היא כי בתקופות שונות פעלה יותר מדירה אחת במקביל. המערער אינו יכול לטעון טענות שסותרות את העובדות הכלולות בכתב האישום המתוקן. מתן אפשרות שכזו, אינו עולה בקנה אחד עם הרציונל של הסדר הטיעון. על המערער חל השתק מכוח הודאתו.
45. מעבר להשתק שחל על המערער, הרי שסעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971 (להלן: “פקודת הראיות“) קובע כי “הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי“.

המערער הורשע בהתאם להודאתו, הערעור שהוגש על גזר הדין נמשך, ועל כן מדובר בפסק דין חלוט המרשיע את המערער, והקבוע בו קביל במשפט זה בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות.

46. המערער אינו רשאי להביא ראיות לסתור את הקבוע בכתב האישום המתוקן, שכן לא הגיש בקשה בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות, ולא קיבל היתר לעשות כן. ממילא, ברירת המחדל היא קבלת פסק הדין הפלילי כראיה ואילו האפשרות להביא ראיות לסתור היא החריג, וזאת רק כאשר נגרם עיוות דין או שקופחו זכויותיהם של הנאשמים. מסקנה זו נכונה ביתר שאת מקום בו הודה המערער בעובדות פסק הדין הפלילי החלוט.
47. לשון כתב האישום ברורה וחד משמעית ומתייחסת לפעילות בפועל של דירות אלו, ולא רק להחזקתן כעתודה לפעילות במקרה הצורך.
48. הטענה כי פעלה רק דירה אחת בכל פעם מהווה הרחבת חזית, שכן בדיוני השומה, בהודעות המפרשות ובתצהיר מטעם המערער לא עלתה טענה זו.
49. גם לגופם של דברים, הן המערער והן מירב נשאלו באופן מפורש ולא ידעו להציג גרסה כלשהי לגבי תקופת הפעילות של כל דירה. טענה הסותרת את האמור בכתב האישום המתוקן תוכל להתקבל רק בליווי ראיות ברורות של ממש המוכיחות עיוות דין.
50. יתר העדים מטעם המערער שהתבקשו להעיד לגבי תקופת הפעילות, לא היו יכולים לדעת מידיעה אישית אם במקביל למקום שבו הימרו או עבדו, פעל מקום נוסף.

דיון

51. לא ניתן לקבל את טענות המערער בעניין זה.

המערער הודה בכתב האישום המתוקן בתקופת הפעילות של כל דירה, והוא לא יכול להתנער מהודאתו זו כאשר היא חדלה מלשרת אותו. על המערער לקבל על עצמו את תוצאות פעולותיו, שכוללות, בין היתר, הודאה מפורשת בתקופת הפעילות.

בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות, הממצאים והמסקנות של פסק הדין החלוט יהיו קבילים כראיה לכאורה בהליך דנן, ולא מצאתי כל סיבה לשנות מעניין זה. זאת בייחוד כאשר מלבד טענות בעלמא, לא הובאה ולו ראשית ראיה מזמן אמת שיכולה לתמוך בגרסת המערער. המערער העלה ספקולציות שונות, אולם הוא נמנע מלהביא ראיות שיתמכו בהן.

52. אף טענת המערער, לפיה מעולם לא נערכה פשיטה משטרתית על כמה דירות במקביל ולפיכך בהכרח לא פעלו דירות במקביל, לא יכולה לעמוד.

ייתכן באותה המידה, שהמשטרה משיקוליה שלה, נמנעה מלפשוט על כמה מקומות במקביל. לא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי שכזה על סמך השערה בנוגע לפעילות המשטרה. לא הובאה כל הוכחה, כי המשטרה נוהגת לבצע פשיטות במקביל והמערער עצמו טוען שיש עשרה מקומות שפועלים במקביל בראשון לציון (עמ’ 76 לפרוטוקול 1.4.2019), ולא הובאה כל ראיה כי אי-פעם נערכה במקביל פשיטה על כולם. ייתכן גם שהמשטרה כלל לא ידעה על הדירות במקביל, וכל פעם היא ידעה רק על דירה אחת. ממילא, המערער לא הביא דוח של פשיטות המשטרה ממנו ניתן ללמוד מתי נערכו הפשיטות וכי אכן הן לא התבצעו במקביל.

53. לא ניתן לקבל גם את טענת המערער, כי הדירות היו רשומות על שמם של גורמים אחרים ולפיכך הוא לא יכול היה להציג חשבונות שמוכיחים את טענתו.

המערער נהג שלא כדין בכך שרשם את הדירות והחשבונות על שמם של אחרים (אנשי קש או “קופים”), על מנת להרחיק את עצמו מהפעילות האסורה (וראו למשל עמ’ 26 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב).

כידוע, הנטל בהליך מוטל על המערער, ואם בהתנהגותו שלא כדין הוא גרם לכך שהוא לא יוכל להוכיח את טענותיו, עליו לשאת בתוצאות מעשיו (עניין שווארמה בע”מ, פס’ 21 ו-26).

אחריותו של המערער היא להציג את החשבונות, ואם הם היו רשומים על שם של אחר והמערער לא דאג כי אותו אחר יעביר לו את החשבונות, אין לו לבוא בטרוניה אלא אל עצמו.

54. יש לדחות גם את הטענה, כי לא היו מספיק מהמרים על מנת לפתוח כמה מקומות במקביל.

המערער לא הביא כל ראיה לכך ולא ניתן להסתמך על עדויות המערער והעדים בעניין זה (ואף בכלל, כפי שיובהר להלן).

כך למשל, המערער טען כי מרבית המהמרים היו מגיעים בשעות הצהריים של אמצע השבוע, במקביל לשעות העבודה (עמ’ 80 לפרוטוקול 1.4.2019). לעומת זאת, העד מקסים זרבינסקי העיד שדווקא בערבים ובסופי השבוע, כשאנשים לא היו בעבודה, הדירות היו מלאות ואילו באמצע השבוע הוא היה יכול לשבת לבד (עמ’ 27 לפרוטוקול 20.12.2020).

עוד נטען כי היו בין 6 ל-10 מכונות הימורים בדירה וכספי הזכייה שולמו באופן שוטף מהקופה (למשל, עמ’ 26 ו-28 לפרוטוקול 20.12.2020), בעוד שהעד מר סייג טען כי לא היו מעל 3 – 4 מכונות בדירה, וכי בכל סכום זכיה הוא היה הולך לקיוסק (עמ’ 77 – 78 לפרוטוקול 20.12.2020).

55. לא ניתן לקבל את טענת המערער, כי בכתב האישום המתוקן הוא התייחס רק להחזקה בדירות, ולא להימורים בפועל. לשון כתב האישום ברורה וחד משמעית. בכתב האישום צוין במפורש כי במהלך התקופות “ארגנו וניהלו” הנאשמים משחקים אסורים.
56. יתרה מזו, אין כל משמעות להודאה של המערער בהחזקה בדירות, אילולא נעשתה בהן פעילות של הימורים. הפעילות האסורה היא לא ההחזקה של הדירות, אלא ארגון וניהול המשחקים האסורים באותן דירות, כלומר, ביצוע פעולות ההימורים בפועל.

המשמעות היחידה לפיכך שניתן ליחס לפירוט תקופת הפעילות, היא הפעלת הדירה להימורים, שאם לא כן, אין לכך כל רלוונטיות לכתב האישום המתוקן.

57. בנוסף, לא הובאה כל גרסה סדורה חליפית מטעם המערער למשך הפעילות של כל דירה ודירה.

גם בשומה החלופית מטעם המערער, שמתייחסת לפעילותה של דירה אחת בלבד (נספח ג’ לסיכומי המערער), המערער לא פירט בדבר הדירות השונות והכנסתן, אלא רק ייחס הכנסה לדירה אחת “גנרית” על-פי הממוצע היומי הנמוך ביותר של ההכנסות.

בכל הכבוד, המערער לא יכול לבחור לעצמו את הנתונים שהכי נוחים לו ולהתבסס אך ורק עליהם. לו אכן רק דירה אחת פעלה בכל פעם, היה על המערער להבהיר באיזו דירה מדובר ומה הייתה ההכנסה בה. במצב עניינים שכזה, אין מנוס מדחיית הטענה.

המערער טוען, כי אינו יכול לזכור מתי פעלה כל דירה ודירה, לכמה זמן ובעקבות אילו פשיטות נאלצו להחליף דירות (למשל, עמ’ 79 ו-88 לפרוטוקול 1.4.2019 וסעיף 80 לסיכומי המערער).

לפיכך, גם אם באופן עקרוני הייתה מתקבלת טענתו, הרי שמבחינה מעשית לא ניתן היה להפיק ממנה הרבה לעניין השומה. כך שממילא אין כל סיבה להתערב בשיקול דעתו של המשיב בנוגע לדרך בניית השומה.

58. על כל האמור לעיל יש להוסיף, כי גם מחקירתו של העד מקסים זרבינסקי במשטרה ובהליך עולה כי פעלו מקומות במקביל, למצער בחלק מן התקופה (עמ’ 30, ש’ 22 – 28, ועמ’ 31, ש’ 18 – 29 לפרוטוקול 20.12.2020):

“ש: טוב. יש אפשרות שאתה אולי זוכר איזה מקומות פעלו במקביל? אתה אומר ‘הימרנו במקום אחד ואחרי הפשיטה עברנו למקום אחר’. אתה זוכר איזה מקומות היו בוא זמנית בתקופות השונות?

ת: קשה לי להגיד עכשיו. לפי מה שזכור לי נגיד, בתקופה שהייתה הפשיטה הזאת בבאר יעקב אז בחלק מהתקופה היה מקום בזבוטינסקי ובאר יעקב אז היו פותחים אותם לחלקים, איפה שהיה נראה להם שיש פחות פשיטות, מידע פנימי. אני לא הייתי קרוב כל כך, הייתי מהמר סך הכול.

…

ש: אני מפנה אותך לעמוד 159 לחקירה שלך במשטרה, שוב נספח י”ח. אתה כותב שם ‘בזבוטינסקי קשה לי להגיד בדיוק כי גם שם לא הייתי הרבה. זבוטינסקי היה פתוח במקביל עם באר יעקב, הייתי מעדיף לנסוע לשם כי אני גר בראשון’. כלומר שהייתה תקופה שהיו שני מקומות שפתוחים, אתה בחרת ללכת להמר באחד מהם.

…

ת: זה לא בדיוק הכוונה שלי. הכוונה שלי זה שהמקומות האלה עבדו בוא זמנית פעם אחת, פעם שנייה, אבל כשאני הייתי מחליט לנסוע, אני לא הייתי נוסע כל יום, אז הייתי בוחר את הימים שזבוטינסקי היה פתוח“.

59. לאור האמור אני סבורה כי יש ליחס פעילות בדירות בהתאם לתקופות בהן הודה המערער במסגרת ההליך הפלילי.
60. עם זאת, מצאתי לשנות מעט מתחשיב המשיב כמפורט בסיכומים מטעמו.

ראשית, כאמור לעיל, יש להפחית את ה”הזרמות” מההכנסות המיוחסות ב”משיכות” (ראו סעיפים 35-32 לעיל). שנית, על מנת לחשב את הממוצע היומי לכל דירה יש לחלק את סכום ההכנסות (“משיכות” פחות “הזרמות” כאמור) במלוא תקופת הפעילות כפי שהיא מופיעה במחברות, לרבות בימים בהם נרשמו רק הזרמות, ללא משיכות. אומנם בימים אלו לא נרשמה הכנסה, אולם התבצעה בדירה פעילות. שלישית, כפועל יוצא מן האמור, לאחר קבלת הממוצע היומי, ברובם המוחלט של המקרים, יש להכפיל את הממוצע שהתקבל ב-30 ימים לחודש (חלף 25 ימים לחודש לשיטת המשיב בדירות מסוימות), שכן הממוצע היומי כבר מביא בחשבון וכולל בתוכו ימים ללא פעילות הימורים או הכנסה.

על אף ניסיונו להקל עם המערער, מרגע שהמשיב כלל בממוצע היומי ימים ללא פעילות, היה עליו להכפיל את הממוצע בחודש מלא (30 ימים) ולא ב-25 ימים.

כפועל יוצא, גישתי אומנם מקלה עם המערער בחישוב הממוצע היומי, אולם מחמירה עמו בהכפלת תקופת הפעילות.

לפיכך, ובהתאם לתחשיב המשיב בסיכומים מטעמו, יש ליחס למערער כהכנסה את הסכומים הבאים:

• שמוטקין 5 בראשון לציון: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה מחודשיים וחצי בשנת 2008. סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 227,760 ש”ח, בין הימים 18.7.2008 – 5.8.2008. מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 19,600 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 208,160 ש”ח. חילוק הסכום ב-19 ימי פעילות, יביא לממוצע יומי בסך של 10,956 ש”ח. הכפלת הממוצע היומי ב-75 ימי הפעילות של הדירה תביא להכנסה לשנת 2008 בסך של 821,700 ש”ח (לעומת הכנסה של 899,053 ש”ח לפי סיכומי המשיב; ושל 948,975 ש”ח לפי תצהיר המשיב).
• ברשבסקי (שמוטקין) 5 ו/או 7 בראשון לציון: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה משנתיים בין השנים 2009 – 2012. סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 592,623 ש”ח, בין הימים 22.10.2011 – 7.2.2012. מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 103,150 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 489,473 ש”ח. חילוק הסכום ב-109 ימי פעילות (שכן ההזרמה הראשונה נעשתה כבר ביום 22.10.2011), יביא לממוצע יומי בסך של 4,490 ש”ח (יוער כי זהו הממוצע היומי הנמוך ביותר מבין כל המחברות). הכפלת הממוצע היומי בשנתיים של פעילות תביא להכנסה של 3,232,800 ש”ח לכל השנים, ובחלוקה שווה של 6 חודשים לכל שנה תביא להכנסה בסך של 808,200 ש”ח לכל אחת מהשנים 2009 – 2012 (לעומת הכנסה של 1,493,250 ש”ח לשנת 2009, של 1,741,500 ש”ח לשנת 2011 ושל 126,350 ש”ח לשנת 2012 לפי סיכומי המשיב; ושל 1,851,947 ש”ח לשנת 2009, של 2,002,800 ש”ח לשנת 2011 ושל 192,050 ש”ח לשנת 2012 לפי תצהיר המשיב).

בהקשר זה אעיר שתי הערות. ראשית, אני סבורה כי אין לחלק את הפעילות בין השנים בצורה אקראית כפי שחילק המשיב, אלא כי יש לחלק את סך התקופה של 24 חודשים (שנתיים) בארבע השנים (2009 – 2012) באופן שווה, כך שייוחסו 6 חודשים של פעילות לכל שנה. שנית, לא מצאתי לייחס את ההכנסות מהמחברת בהתאם לשנים השונות, אלא לייחס את הממוצע היומי מהמחברת בדירה לכל שנות הפעילות בדירה.

• שמוטקין 8 בראשון לציון: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה משישה חודשים בשנת 2010, לתקופה שלא פחתה משנה בשנת 2011 ובתקופה שלא פחתה משישה חודשים בשנת 2012. בדירה נתפסו שתי מחברות. אחת לשנת 2010 ואחת לשנת 2012.

בכל הנוגע למחברת משנת 2010 – סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 306,310 ש”ח, בין הימים 12.6.2010 – 28.6.2010. מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 12,000 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 294,310 ש”ח. חילוק הסכום ב-17 ימי פעילות, יביא לממוצע יומי בסך של 17,312 ש”ח. הכפלת הממוצע היומי בששת חודשי הפעילות של הדירה בשנת 2010 תביא להכנסה לשנת 2010 בסך של 3,116,160 ש”ח (לעומת הכנסה של 3,243,240 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).

בכל הנוגע למחברת משנת 2012 – סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 111,950 ש”ח, בין הימים 5.6.2012 – 10.6.2012 ו-11.7.2012 – 15.7.2012. מסכום זה יש להפחית הזרמה בסך של 3,000 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 108,950 ש”ח. חילוק הסכום ב-11 ימי פעילות, יביא לממוצע יומי בסך של 9,904 ש”ח (ממוצע זה כולל עבודה שאינה רציפה ולכן יוכפל ב- 25 ימים בחודש, כשיטת המשיב). הכפלת הממוצע היומי בששת חודשי הפעילות של הדירה בשנת 2012 תביא להכנסה לשנת 2012 בסך של 1,485,600 ש”ח (לעומת הכנסה של 1,526,591 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב) .

בכל הנוגע לשנת 2011 – יש לקבל את בקשת המשיב לתקן את השומה בהתאם להודאת המערער בכתב האישום המתוקן. הממוצע היומי של שתי המחברות שנמצאו בדירה עומד על סך של 14,402 ש”ח (סכום המשיכות בשתי המחברות, פחות סכום ההזרמות בשתי המחברות, לחלק לסכום ימי הפעילות בשתי המחברות). ממוצע זה כולל עבודה רציפה (המחברת לשנת 2010) ועבודה שאינה רציפה (המחברת לשנת 2012). לכן, אני סבורה כי יש להקל עם המערער וללכת לשיטתו של המשיב, ולהכפיל את הממוצע ב-25 ימים לחודש. בהתאם, סכום ההכנסה לשנת 2011 יעמוד על סך של 4,320,600 ש”ח (לעומת הכנסה של 4,481,400 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).

• הרצל 30 בראשון לציון: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה משישה חודשים בשנת 2012. סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 423,650 ש”ח, בין הימים 20.4.2012 – 4.6.2012. מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 57,800 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 365,850 ש”ח. חילוק הסכום ב-46 ימי פעילות (שכן ההזרמה הראשונה נעשתה כבר ביום 20.4.2012), יביא לממוצע יומי בסך של 7,953 ש”ח. הכפלת הממוצע היומי בששת חודשי הפעילות של הדירה תביא להכנסה לשנת 2012 בסך של 1,431,540 ש”ח (לעומת הכנסה של 1,657,758 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).
• הגדוד העברי 45 בראשון לציון: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה משישה חודשים בשנת 2013. סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 160,200 ש”ח, בין הימים 29.11.2013 – 25.12.2008. מסכום זה יש להפחית הזרמה בסך של 550 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 159,650 ש”ח. חילוק הסכום ב-27 ימי פעילות (שכן ההזרמה הראשונה נעשתה כבר ביום 29.11.2013), יביא לממוצע יומי בסך של 5,913 ש”ח. הכפלת הממוצע היומי בששת חודשי הפעילות של הדירה תביא להכנסה לשנת 2013 בסך של 1,064,340 ש”ח (לעומת הכנסה של 961,200 ש”ח לפי סיכומי המשיב; ושל 1,092,270 ש”ח לפי תצהיר המשיב).
• ז’בוטינסקי 31 בבאר יעקב: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה של 15 ימים בשנת 2013 ולתקופה נוספת בלתי ידועה בשנת 2012. המחברת שנתפסה בדירה מתארת את כלל הפעילות של 15 ימים לשנת 2013, בהתאם להודאת המערער. סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 85,289 ש”ח. מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 12,167 ש”ח, כך שההכנסה לשנת 2013 עומדת על סך של 73,122 ש”ח (לעומת הכנסה של 85,289 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב), והממוצע היומי עומד על סך של 4,875 ש”ח.

דעתי עם המשיב כי היה מקום לחייב את המערער במס גם בגין שנת 2012, אולם משהמשיב הלך לפנים משורת הדין עם המערער, לא אתערב בקביעתו זו.

• ז’בוטינסקי 44 (תרמ”ב 32) בראשון לציון: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה משנה וארבעה חודשים בין אוקטובר 2012 ובין פברואר 2014. סכום המשיכות במחברת שנתפסה בדירה עומד על סך של 67,000 ש”ח, בין הימים 11.10 – 21.10 (השנה לא צוינה במחברת). מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 5,700 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 61,300 ש”ח. חילוק הסכום ב-11 ימי פעילות (שכן ההזרמה הראשונה נעשתה כבר ביום 11.10), יביא לממוצע יומי בסך של 5,573 ש”ח. המשיב ביקש לחייב את המערער רק עבור חודשיים בשנת 2012. לפיכך, הכפלת הממוצע היומי בחודשיים של פעילות לשנת 2012 ובשנה מלאה לשנת 2013 תביא להכנסה לשנת 2012 בסך של 334,380 ש”ח, ולהכנסה לשנת 2013 בסך של 2,006,280 ש”ח (לעומת הכנסה של 335,000 ש”ח לשנת 2012 ושל 2,010,000 ש”ח לשנת 2013 לפי סיכומי המשיב; ושל 558,332 ש”ח לשנת 2012 ושל 3,349,992 לשנת 2013 לפי תצהיר המשיב).
• איילה 35 בבאר יעקב: בהסדר הטיעון הודה המערער כי הדירה פעלה לתקופה שלא פחתה מ-25 חודשים בין השנים 2012 – 2014. סכום המשיכות במחברות שנתפסה בדירה עומד על סך של 618,570 ש”ח, בין הימים 29.3 – 12.5 ו-11.10 – 15.10 (השנה לא צוינה במחברת). מסכום זה יש להפחית הזרמות בסך של 52,800 ש”ח, כך שסך ההכנסה עומד על 565,770 ש”ח. חילוק הסכום ב-50 ימי פעילות (שכן ההזרמות הראשונות נעשו כבר בימים 29.3 ו-11.10), יביא לממוצע יומי בסך של 11,315 ש”ח. המשיב ייחס 9 חודשי פעילות לשנת 2012 ו-12 חודשי פעילות לשנת 2013. הכפלת הממוצע היומי בתשעת חודשי הפעילות של הדירה לשנת 2012 וב-12 חודשי הפעילות לשנת 2013 תביא להכנסה לשנת 2012 בסך של 3,055,050 ש”ח ולהכנסה לשנת 2013 בסך של 4,073,400 ש”ח (לעומת הכנסה של 3,479,220 ש”ח לשנת 2012 ושל 4,638,960 ש”ח לשנת 2013 לפי סיכומי ותצהיר המשיב).

61. עוד אציין בקשר להכנסות, כי בתחשיב ההכנסות שבסיכומי המשיב לא נעשתה התאמה לרווח הממוצע היומי הנמוך ביותר מכל המחברות שנתפסו בדירות ההימורים.

כך, המשיב התייחס לרווח ממוצע יומי של 5,686 ש”ח, לפי המחברת שנתפסה בדירה בז’בוטינסקי 31 בבאר יעקב (ראו למשל סעיפים 32 – 34 לסיכומי המשיב), כאל הרווח הממוצע היומי הנמוך ביותר, למרות שהרווח הממוצע היומי הנמוך ביותר בחישוביו בסיכומים עמד על 5,430 ש”ח, לפי המחברת שנתפסה בברשבסקי (שמוטקין) 5 ו/או 7 בראשון לציון (סעיף 35 לסיכומי המערער).

מכל מקום, על המשיב להתאים את הרווח הממוצע היומי הנמוך, בגין כל הדירות שלא נתפסו בהן מחברות, בהתאם לחישוב החדש שעומד על סך של 4,490 ש”ח (הדירה בברשבסקי (שמוטקין) 5 ו/או 7 בראשון לציון, ראו סעיף 60.2 לעיל).

62. נוסף על כך, מכיוון שהממוצע היומי הנמוך ביותר כבר כולל בחישוב הממוצע ימים ללא פעילות, יש להכפיל אותו במלוא תקופת הפעילות שיוחסה לדירה (7 ימים בשבוע ו-30 ימים בחודש).

לשם המחשה, בשמוטקין 3 הודה המערער, כי הדירה פעלה בתקופה של לא פחות משלושה שבועות בשנת 2008. לפיכך, במקום להכפיל את הממוצע היומי ב-15 ימים, כפי שעשה המשיב, הרי שלאור הכללת הימים ללא הפעילות בחישוב הממוצע, יש להכפיל את הממוצע ב-21 ימים.

לאור זאת, יש להעמיד את תחשיב ההכנסות בדירות שלא נתפסו בהן מחברות, כדלהלן (אזכיר, כי הממוצע היומי לחישוב בדירות שלא נתפסה בהן מחברת עומד על סך של 4,490 ש”ח, בהתאם לסעיף 60.2 לעיל):

• שמוטקין 3 בראשון לציון: כאמור לעיל, בהתאם להודאת המערער, הדירה פעלה בתקופה של לא פחות משלושה שבועות בשנת 2008. לפיכך, ההכנסה לשנת 2008 עומדת על סך של 94,290 ש”ח (לעומת 85,290 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).
• הרצל 13 פינת צבי פרנק בראשון לציון: המערער הודה, כי הדירה פעלה בתקופה שלא תפחת משנה במהלך שנת 2008. לפיכך, ההכנסה לשנת 2008 עומדת על סך של 1,616,400 ש”ח (לעומת 1,705,800 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).
• פינסקר 44 בראשון לציון: המערער הודה, כי הדירה פעלה בתקופה שלא תפחת מחודש בכל אחת מהשנים 2008 – 2009. לפיכך ההכנסה לכל אחת מהשנים 2008 – 2009 עומדת על סך של 134,700 ש”ח (לעומת 142,150 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).
• יהודה הלוי 32 ראשון לציון: המערער הודה כי הדירה פעלה בתקופה שלא תפחת מ-4 ימים במהלך שנת 2009. לפיכך, ההכנסה לשנת 2009 עומדת על סך של 17,960 ש”ח (לעומת 22,744 ש”ח לפי סיכומי ותצהיר המשיב).

63. לסיכום האמור לעיל, יש לקבוע את ההכנסות לשנים כדלהלן:

לשנת 2008 – 2,667,090 ש”ח (לעומת 2,832,293 ש”ח לפי סיכומי המשיב);

לשנת 2009 – 960,860 ש”ח (לעומת 1,658,144 ש”ח לפי סיכומי המשיב);

לשנת 2010 – 3,924,360 ש”ח (לעומת 3,243,240 ש”ח לפי סיכומי המשיב);

לשנת 2011 – 5,128,800 ש”ח (לעומת 6,222,900 ש”ח לפי סיכומי המשיב);

לשנת 2012 – 7,114,770 ש”ח (לעומת 7,124,919 ש”ח לפי סיכומי המשיב);

לשנת 2013 – 7,217,142 ש”ח (לעומת 7,695,449 ש”ח לפי סיכומי המשיב);

ובסה”כ – 27,013,022 ש”ח (לעומת 28,776,945 ש”ח לפי סיכומי המשיב).

הוצאות

64. מכלל ההכנסות שהתקבלו, ניכה המשיב הוצאות מסוימות וסירב לנכות הוצאות אחרות, כמפורט לעיל. גם בעניין זה נחלקו המערער והמשיב.

טענות המערער

65. לטענת המערער, המשיב לא הכיר בזכיות המהמרים. מקום ההימורים היה דוגל בהחזרה של למעלה מ-85% מההכנסות למהמרים, וכך גם העידו עדי המערער. כמו כן, כאשר היו זכיות בסכומים גדולים, הכספים לא שולמו מתוך הקופה ולא נרשמו במחברות. במקרה זה, או שמירב הייתה מביאה את הכספים, או שהזוכה היה נשלח לקיוסק של המערער לאסוף את הכספים. המערער צירף לסיכומיו שומה חלופית המביאה בחשבון את זכיות המהמרים כך שהופחתו 80% מסכום ההכנסות (נספח ב’ לסיכומי המערער).
66. לרוב, סכומי הזכיות לא היו גבוהים אלא היו מתחת לסכומים הקבועים בצו מס הכנסה (קביעת סכום לענין השתכרות או רווח מהימורים והגרלות או מפעילות נושאת פרסים), תשס”ג-2003 (להלן: “צו מס הכנסה“). משמע, כאשר הזכייה היא מתחת לסך של כ-70,000 ש”ח, אין לנכות מס ומשכך אין חובת ניכוי מס במקור בענייננו.
67. המשיב לא הכיר בהוצאות שכר ששילם המערער לעובדיו. אין רלוונטיות לחובת ניכוי מס במקור גם בהקשר זה, מכיוון שמדובר בעסק לא חוקי שלא ניתן לנכות במסגרתו מס במקור. בנוסף, בסכומי המשכורת המדוברים, העובדים אינם מגיעים למדרגת מס כלשהי וכפועל יוצא לא ניתן לנכות מס גם מסיבה זו. השכר לדילרים היה משולם לרוב באמצעות כספים מחוץ לדירה, אולם אם היה כסף בדירה אז הדילר יכול היה למשוך את משכורתו מהקופה בגין אותה משמרת.
68. המשיב הכיר חלקית בהוצאות הנהלה וכלליות ולא הכיר בהוצאות רכוש קבוע, דוגמת כיסאות, שולחנות, מצלמות ומכונות ההימורים. בהתייחס למכונות ההימורים, העיד ספק המכונות כי מחיר המכונות יכול להשתנות ולנוע בין 1,600 ש”ח ל-4,600 ש”ח.
69. עדי המערער העידו על שהתרחש בעת פשיטות המשטרה, כיצד השוטרים היו משחיתים את דירת ההימורים ואת כל הציוד שהיה בה.
70. המשיב קבע את ההוצאות באופן לא ברור, ומבלי שביסס אותן.

טענות המשיב

71. לטענת המשיב אין להכיר כהוצאה בסכומים ששולמו למהמרים כזכיות, משום שמדובר בתשלום לא חוקי. תשלום למהמרים הוא חלק בלתי נפרד מארגון פעילות ההימורים עצמה, ומשכך אינו חוקי וככזה, אסור בניכוי בהתאם לסעיף 32(16) לפקודה.
72. גם אם אין בעצם התשלום משום עבירה, הרי שהתשלום עצמו נוגד את תקנת הציבור ומשכך הוא אסור.
73. פקיד השומה התיר לנכות הוצאות חוקיות במהותן, כשכר דירה, חשמל, מים וכיו”ב. יחד עם זאת, תשלום למהמרים, שהוא בלב ליבו של עסק ההימורים, הוא תשלום בלתי-חוקי, ולמצער, נוגד את תקנת הציבור במידה כזו שתאיין את מטרותיו של החוק אם יותר בניכוי.
74. חלק גדול מן התשלומים למהמרים שולמו במקום, ועל כן הפחיתו את המשיכות שנלקחו על ידי המערער מן הדירה. משכך, צומצם הנזק שנגרם למערער וגם בכך יש משום איזון ראוי בין הצורך בשמירה על תקנת הציבור לבין החובה להגיע לשומת אמת במקרה זה.
75. כמו כן, סכומי התשלומים למהמרים כלל לא הוכחו. לא הוכח מה היקף הסכומים ואם מדובר בסכומים משמעותיים מתוך ההכנסות.
76. בהתאם לסעיף 2א לפקודה, יראו הכנסות של אדם מהימורים חוקיים כהכנסה. בהתאם לסעיף 164 לפקודה חלה על המערער חובה לדווח כדין על מקבלי ההכנסה ועל סכום התקבולים בגין תשלומים אלו, ועל כן, בהתאם לסעיף 32א לפקודה, עשה המשיב נכון כאשר לא התיר את ניכויין של הוצאות אלו מהשומה, משום שלא נוכה מסכומים אלו מס במקור כנדרש. הפטור שניתן בצו מס הכנסה ניתן להימורים שנעשו במסגרת חוקית בלבד.
77. כמו כן, כדי לחשב את הכנסתו של המערער לאחר הפחתת זכיות המהמרים, היה על המערער להציג את הסכומים אשר הושקעו על ידי המהמרים, ומהם לגזור את רווחי המערער. אלא שנתונים בעניין זה לא הוצגו למשיב ולבית המשפט, ומשכך דין טענת המערער להידחות.
78. גם ביחס לשכר העובדים, המערער לא ניכה מס במקור ולא הגיש דו”ח בהתאם להוראות הפקודה. מקום בו לא עמד הנישום בהוראות החוק ולא דיווח כדין על מקבלי התשלום וסכומו, לא יתיר לו פקיד השומה לנכות הוצאות אלו. משכך, אין מנוס מלדחות את טענותיו של המערער לניכוי הוצאות השכר מהכנסותיו.
79. לפחות בחלק מן המקרים, נמשך השכר ישירות מהקופה, ועל כן הקטין את המשיכות על פיהן חושבה השומה. בדרך זו ממילא הוכרו הוצאות אלו לפנים משורת הדין, ואם יתיר בית המשפט לנכותן בשנית, יהא בכך כדי לגרום להפחתת החיוב במס שלא כדין.
80. בנוגע לרכישת מכונות ההימורים ותחזוקתן, מדובר ברכישה של רכוש קבוע, ועל כן ממילא לא ניתן לנכות את עלות המכונות בפני עצמן, אלא לכל היותר את הפחת בגינן. המערער לא הוכיח את מספר הפעמים שבהן פשטה המשטרה והחרימה את המכונות, והוא גם לא הציג גרסה מסודרת ביחס לעלות המכונות, לכן גם מן הטעם הזה יש לדחות את טענותיו. רכישת המכונות מהווה הוצאה בלתי-חוקית, ולכל הפחות כזו הנוגדת את תקנת הציבור, ועל כן אין להתיר את ניכויין. זאת ועוד, מכיוון שמדובר ברכוש קבוע והמערער לא ניהל ספרים כלל, אזי בהתאם לסעיף 33(א) לפקודה רשאי פקיד השומה לסרב להתיר הוצאות כגון אלו.
81. ציוד ורכוש שהוחרם בשל ביצוע עבירות פליליות ממילא אינו מוכר כהוצאה מוכרת ואין לאפשר לנכות את ההוצאות בגינו.
82. טענות ביחס לרכישת ציוד אחר, כגון מצלמות, כיסאות ושולחנות – לא הוכחה. לא הוכח כי אלה הוחרמו או נהרסו על ידי המשטרה, לא הוכח כי נרכשו חדשים במקומם ולא הוכחה עלותם. כך או כך בהתאם לסעיף 33(א) לפקודה אין להתיר למערער לנכות את הפחת בגין רכישת רכוש קבוע.

דיון

83. בתחשיבים החלופיים שצירף לסיכומיו טוען המערער ביחס לשני סוגי הוצאות שלדידו יש לנכות מההכנסות – תשלומים למהמרים והוצאות שכר. ביחס לכל השאר, לרבות עלות המכונות והציוד הקבוע, הוא לא העמיד כל חישוב עדכני והוא לא נקב בסכום מדויק (וראו נספחים א’-ד’ לסיכומי המערער). לפיכך, אתייחס בעיקר לשתי הטענות הללו. בשולי הדברים אתייחס גם ליתר ההוצאות הנטענות.
84. לא ניתן לקבל את טענת המערער בנוגע לניכוי הוצאות של 80% מהמשיכות בגין התשלומים למהמרים (נספחים ב’ וג’ לסיכומי המערער).

כפי שהעידו הן המערער והן העדים מטעמו, הזכיות “הרגילות” שולמו ישירות מהקופה ולא נרשמו במחברת (למשל, עמ’ 35 לפרוטוקול 1.4.2019, עמ’ 28 – 29, 39, 47, 67, 96 ו-99 לפרוטוקול 20.12.2020, ובעיקר עמ’ 26 לכתב האישום המתוקן, ס’ 6: “על פי הנחיית הנאשמים 1-3 או מי מטעמם, אם זכה אחד המהמרים במקום בסכום כסף כלשהו, שולם סכום זה על ידי הדילרים מתוך כלל התשלומים שהתקבלו מידי המהמרים באותה משמרת והיה בקופה“).

85. כך שככלל, המשיכות בוצעו לאחר תשלום הזכיות ומרביתן ממילא נכללו במסגרת השומה (וראו עמ’ 99, ש’ 22 – 24 לפרוטוקול 20.12.2020: “ש: הכסף שצריך להיות לך זה בעצם הכספים של הרווחים, זה מה שנשאר אצלכם ביד כי כל השאר שולם למהמרים. ת: כן“).
86. אמנם, מחומר הראיות עולה כי זכיות “גדולות” שולמו שלא מהקופה (למשל, עמ’ 27, סעיף 8 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב; עמ’ 96 לפרוטוקול 20.12.2020), אולם לא הובאה ולו ראשית ראיה לסכומן ומה היחס בינן לבין הזכיות “הקטנות”. הדילר כפיר טל טען כי “היו כמה פעמים כאלה” (עמ’ 68, ש’ 19 לפרוטוקול 20.12.2020) וכשנשאל האם “זה היה קורה הרבה” ענה רק כי זה “היה קורה” (שם, ש’ 23 – 24).
87. בית המשפט לא יכול להיעתר לבקשה להפחית סכומים ניכרים מהשומה כאשר אין בפניו ולו בדל ראיה או אסמכתא בדבר גובה התשלומים ותדירותם, וכאשר כל שנטען הוא שיש להפחית 80% מההכנסות בגין כלל התשלומים למהמרים.

כידוע, הנטל בעניין זה מוטל על המערער, וללא ביסוס איתן לטענותיו לא ניתן לקבלן (ע”א 352/86 פקיד שומה פתח-תקוה נ’ אורן, פ”ד מד(2) 554, 560 (1990); ע”א 8945/06 בוסקילה נ’ מנהל מע”מ באר שבע, פס’ כ”א (16.3.2010)).

אף לא הגיוני שמצבו של המערער, שלא ניהל ספרים ועסק בפעילות עבריינית, יהיה טוב יותר מזה של אדם שעוסק בפעילות נורמטיבית הטוען להפחתה של השומה מבלי לבססה בבדל תחשיב או הוכחה.

כמו כן כאמור, הפחתה שכזו תביא לניכוי ביתר של תשלומי הזכיות.

88. אינני מוצאת לקבוע מסמרות בשאלה, האם מדובר בהוצאות שנוגדות את הוראות החוק או רק את תקנת הציבור, אולם אציין בעניין זה בקצרה, כי מרגע שהמשיב הכיר באופן מסוים בהוצאות בגין תשלום הזכיות למהמרים (התשלומים ששולמו מהקופה ולא נכללו במשיכות), אין עוד מקום לעשות איפה ואיפה בין התשלומים, וראוי כי הוא יכיר בכלל ההוצאות מסוג זה. בנוסף, גם תשלומי חשבון החשמל, שכר הדירה, ארנונה וכיוצ”ב מאפשרים ומקיימים את הפעילות הבלתי-חוקית, כך שלכאורה לפי גישתו של המשיב לא היה מקום להתיר את ההוצאות גם בגינם (וראו לעניין זה ע”א 6726/05 הידרולה בע”מ נ’ פקיד שומה ת”א 1, פס’ י”ב (5.6.2008)).

משעה שהמשיב התיר במקרה דנן את ההוצאות מסוג זה, על מנת לנסות ולשקף את הכנסתו האמיתית של המערער, יש להמשיך וללכת בדרך זו ואין להפריד בין סוגי ההוצאות השונים. לפיכך, גם אם יש מקום לקבל את הטענה כי ההוצאות המדוברות נוגדות את תקנת הציבור או כי הן בלתי חוקיות, עדיין ניתן לנכותן בנסיבות המקרה הספציפיות, בהן המשיב ממילא הכיר בחלק מן ההוצאות.

89. בכל הנוגע לטענה בדבר הוצאות השכר – גם כאן, מחומר הראיות עולה, לרבות מהודאתו של המערער בכתב האישום המתוקן, כי פעמים רבות שכר העובדים היה נמשך על-ידם מהקופה, ולפיכך רישום המשיכות נעשה לאחר ניכוי השכר ששולם והוצאות השכר כבר כלולות בחישוב ההכנסה (עמ’ 27 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב, בסעיף 9: “פדיון המשחקים האסורים, אשר לעיתים היה לאחר ניכוי שכר הדילרים…“; וכן עמ’ 53 ו-111 לפרוטוקול 1.4.2019; עמ’ 70, ש’ 29 – עמ’ 71, ש’ 2 לפרוטוקול 20.12.2020: “ש: איך קיבלת את המשכורת? ת: במזומן. ש: לקחת מהקופה? ת: כן“; ועמ’ 42 – 43 ו-106 לפרוטוקול 20.12.2020).
90. אמנם, מחומר הראיות עולה כי לעיתים חלק מהשכר שולם גם באופן חיצוני, אולם גם כאן, בדומה לתשלום הזכיות למהמרים, לא סופק כל נתון בנוגע לשיעור השכר ששולם שלא מהקופה. כך למשל, הדילר כפיר טל אישר כי הסכומים המופיעים בתצהירו כמשכורת אינם נכונים (עמ’ 65, ש’ 1 – 4 לפרוטוקול 20.12.2020). כאשר נשאל המערער לגבי העובדה, שגם אם רוצים להכיר בשכר הדילרים אי אפשר להבין מתצהירו מה היה השכר ששולם להם בפועל, ענה כי הוא לא מעוניין שיכירו לו בשכר (עמ’ 110, ש’ 20 – 29 לפרוטוקול 1.4.2019).
91. על זאת יש להוסיף, כי לא ניתן לנכות את ההוצאה לפי סעיף 32א לפקודה, לאור זאת שהמערער הודה כי לא ניכה מהשכר מס במקור (עמ’ 33 לפרוטוקול 1.4.2019).

אין משמעות לכך שהמערער לא יכול היה לנכות את המס לאור אופי הפעילות. גם כאן, לא סביר בעיניי שמצבו של המערער יהיה טוב יותר מזה של אדם שהעסיק עובדים בעסק לגיטימי וחוקי, המבקש לנכות כהוצאה שכר שלא נוכה בגינו מס במקור.

92. בנוגע ליתר ההוצאות הנטענות (מחירי המכונות, עלות הפשיטות וכו’) המערער לא הביא בסיכומיו גרסה אחת קוהרנטית ושלמה בנוגע לגובהן ולא העמיד את הסכום הראוי לניכוי לשיטתו.

יתרה מזו, המערער לא הביא בדל אסמכתא או הוכחה מזמן אמת לאותן הוצאות, כגון קבלות, תלונה למח”ש בנוגע לפשיטות וכדומה (עמ’ 105 לפרוטוקול 1.4.2019). מטענותיו אף לא עולה כמה פשיטות התקיימו ובכמה מתוך אותן פשיטות אכן נהרס הציוד (עמ’ 76 – 77 ו-102 לפרוטוקול 1.4.2019, עמ’ 46, 73 – 74, 78 – 79, ו-103 לפרוטוקול 20.12.2020).

93. עניין זה מתחזק לאור העובדה שב”כ המערער טען שכל החומר נמצא בתיק הפלילי (עמ’ 103 לפרוטוקול 1.4.2019).

אם אכן כך, על המערער היה להציג את הראיות ביתר קלות. לא ניתן לקבל את הטענה כי על פקיד השומה הייתה מוטלת האחריות לבדוק זאת. הנטל להוכחת ההוצאות רובץ על המערער, ואם הוא סובר שההוצאות שנקבעו בשומה לא משקפות את הוצאות האמת, מחובתו להוכיח זאת.

94. טעם נוסף לכך שלא ניתן לקבל את טענות המערער ביחס להוצאות, היא העובדה שהמערער הודה במפורש כי לא דייק בתצהירו (עמ’ 117, ש’ 17 – 22 לפרוטוקול 1.4.2019) ולאור הסתירות בין האמור שם ובין עדי המערער.

כך למשל בנוגע למחירי המכונות, בתצהיר המערער נטען כי עלות כל מכונה הייתה 4,600 ש”ח, אולם בחקירתו הנגדית טען אברהם ברקוביץ, אחד מספקי המכונות, כי הוא מכר למערער את המכונות גם במחיר של 1,600 ש”ח (עמ’ 56 לפרוטוקול 20.12.2020).

כך, בתצהיר העדות הצהיר המערער כי נרכשו 56 מכונות, אולם בחקירתו הנגדית הוא הודה שהוא לא זוכר כמה “מוחות” נקנו מיפת נגר ומאברהם ברקוביץ (עמ’ 106 – 107 לפרוטוקול 1.4.2019).

95. עם זאת וחרף האמור, לפנים משורת הדין, מצאתי להפחית 10% מסכום ההכנסות בכל שנה בגין ההוצאות השונות – תשלום זכיות גדולות למהמרים, שכר לדילרים שלא נמשך מהקופה, פשיטות ותשלום על תחזוקה והוצאות פחת. זאת, נוסף על ההוצאות שהכיר בהן המשיב. בהפחתה זו, שאינה על הצד הגבוה, מצאתי לאזן בין הניסיון להגיע לתוצאה שתשקף את הכנסותיו “האמיתיות” של המערער, לבין מסקנותיי הנ”ל בדבר אופיין של ההוצאות והעובדה שהמערער לא סיפק כל ראיה לתמיכה בטענותיו ולא העמיד כל גרסה חלופית קוהרנטית ושלמה (וראו ע”א 4157/13 דמארי נ’ פקיד שומה רחובות (3.2.2015)).

אכיפה בררנית

96. את מרבית טיעוניו הקדיש המערער לסוגיית השותפות עם ברנס בפעילות ההימורים ולטענה כי יש להחיל בענייננו את אותו הסדר שחל על ברנס.

טענות המערער

97. לטענת המערער, המשיב ביצע הפליה פסולה בינו ובין שותפו דאז, ברנס. כך, משומה של 12,886,209 ש”ח שיצאה לברנס, שילם ברנס, בהסכמת המשיב, מס בשיעור של 550,000 ש”ח בלבד, המשקף הכנסה חייבת בסך של 900,000 ש”ח בלבד. כלומר, ברנס שילם מס בגין ההכנסה החייבת בשיעור של 4.27% בלבד מהשומה המקורית. לעומת זאת, למערער מייחסים הכנסות כבירות, מבלי להגיע עמו להסדר דומה. המשיב לא ידע להסביר מדוע הפלה בין המערער לבין ברנס. מן הראוי שייקבע כי על המערער לשלם מס כפי ששילם ברנס, כלומר, בשיעור של כ-4.27%, כך שיעמוד, לכל היותר, על סך של 1,331,943 ש”ח (מתוך השומה לפי תצהיר המשיב בסך של 31,206,709 ש”ח, נספח א’ לסיכומי המערער).
98. עוד נטען כי ברנס היה שותף של המערער משנת 2012. חיזוק לכך ניתן למצוא במסגרת חקירותיו במשטרה של ברנס בשנת 2014. מדובר באירועים שהתרחשו לפני לא מעט שנים, כך שלהביא ראיות מזמן אמת בדבר השותפות, לרבות חקירת עדים, הוא נטל עצום עבור המערער.
99. ברנס הינו שותף מלא של המערער, והוא היה זכאי ל-50% מרווחי פעילות ההימורים בשנים הרלוונטיות. המשיב אינו יכול לטעון שברנס שותף 10% בפעילות, כאשר במסגרת ההליך הפלילי למערער ולברנס חולטו כמעט אותם סכומים. במסגרת חקירתו הנגדית, לא ידע נציג המשיב להשיב מדוע קבע כי חלקו של ברנס בשותפות הוא 10%, מלבד הודאתו של ברנס בהליך הפלילי. נציג המשיב גם לא ידע להשיב לראיות שהוצגו מהן עולה כי ברנס היה שותף של 50% בפעילות ההימורים. לא ניתן להסתמך על הודאתו של ברנס אשר שיקר בחקירותיו במשטרה.

טענות המשיב

100. במסגרת כתב האישום המתוקן הודה המערער כי ברנס היה שותפו העסקי בין יולי 2013 לבין מרץ 2014. במסגרת הליך זה, טוען המערער כי ברנס היה שותפו עוד קודם לכן, וכבר משנת 2012. המערער אינו יכול לטעון טענות הסותרות את הודאתו, הן מחמת השתק והן לאור הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות. כמו כן, לא הוצגו ראיות מספיקות כדי לסתור את האמור בכתב האישום המתוקן. ברנס בעדותו אישר שהוא היה שותף של המערער לפי התאריכים שמצוינים בכתב האישום המתוקן.
101. הטענות בדבר השותפות והאכיפה הבררנית לא עלו במסגרת ההודעות המפרשות ודינן להידחות גם מן הטעם הזה.
102. בהתאם להלכה, ניתן לגבות מכל המעורבים בפרשה את מלוא סכום המס ביחד ולחוד, ובלבד שהמס ייגבה פעם אחת בלבד.
103. אין בידי פקיד השומה או בית המשפט לקבוע מה חלקו של ברנס בעסקי ההימורים. המשיב מתחייב שלא לגבות יותר מגובה המס המחויב מפעילות ההימורים. החלוקה של החובות בין השותפים היא עניין פנימי שעל המערער וברנס להסדיר ביניהם.
104. אף אם טענתו של המערער הייתה מתקבלת, הרי שהתחשיב שערך המערער לוקה בחסר.
105. ברנס היה שותף פסיבי בעסקי ההימורים, הצטרף אליהם רק בסופם, ולא היה מעורב בניהול ובארגון הפעילות עצמה. בנסיבות אלו, בחירתו של פקיד השומה שלא להשקיע משאבים בניהול ההליך נגדו, אלא להגיע להסדר, הייתה סבירה.

דיון

106. עוד קודם לבחינת המשמעות המשפטית של השותפות בעסקי ההימורים בין המערער ובין ברנס, יש לבחון מבחינה עובדתית, מאיזה תאריך ובכמה אחוזים המערער וברנס היו שותפים.

מחומר הראיות שנפרס בפניי עולה, כי השותפות בעסקי ההימורים בין המערער ובין ברנס החלה בחודש יולי 2013, וכי במשך תקופת השותפות, הם היו שותפים בחלקים שווים (50% כל אחד).

107. בכל הנוגע לתקופת השותפות, המערער הודה במפורש בכתב האישום המתוקן כי ברנס היה שותף בעסקי ההימורים החל מחודש יולי 2013: “בין השנים 2008 ו-2014 … ארגנו וניהלו הנאשמים 1 ו-3 [המערער ומירב – י”ס], בצוותא חדא, משחקים אסורים כהגדרתם בחוק העונשין … ובין יולי 2013 ועד מרץ 2014, עשו כן בצוותא חדא עם נאשם 2 [ברנס – י”ס]” (עמ’ 2, סעיף 1 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב).
108. לא מצאתי כי יש לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו המפורשת בכתב האישום המתוקן.

אומנם, בנקודה זו מדובר בהרחבתה של הטענה העובדתית, בשונה מחזרה מהטענה העובדתית (דוגמת שינוי הגרסה בדבר תקופת פעילות דירות ההימורים), אולם עדיין יש להעניק משקל נכבד להודאתו המפורשת של המערער בהליך הפלילי אשר נקבה בתאריכים מדויקים ביחס לתקופת השותפות. זאת בייחוד כאשר יתר הראיות מצביעות על כך שהשותפות החלה במועד זה, ולמצער, הן אינן מצביעות באופן ברור על כל מועד אחר.

109. כך, ברנס עצמו העיד בחקירתו כי הוא היה שותף בעסקי ההימורים החל מאמצע שנת 2013 (עמ’ 259, ש’ 22 – 28 לפרוטוקול 6.1.2021):

“ש: אוקי. כשאתה מדבר כאן בעדות שלך על 8 חודשים [של פעילות בעסקי ההימורים – י”ס], אתה מדבר על 8 חודשים לפני ה-17.3.2014, נכון? זאת אומרת מיוני, יולי, אוגוסט, 13′,

ת: משהו כזה.

ש: נכון?

ת: משהו כזה. יש את התאריכים שם בכתב האישום. אני לא זוכר בדיוק. לא זוכר במדויק את התאריכים אבל זה בערך התקופה של ההיכרות שלי איתו“.

110. המערער, שיכול היה להוכיח את טענתו בדבר מועד השותפות באמצעות חקירת ברנס, נמנע מלשאול או לעמת אותו עם כל גרסה אחרת, והוא אף השלים עם גרסתו (עמ’ 247, ש’ 1 – 4 לפרוטוקול 6.1.2021, חקירתו של ב”כ המערער את ברנס):

“ש: מה אתה ראית בשותפות,

ת: אני יכול להעיד על ה-8 חודשים,

ש: אתה ראית עסק ב-8 חודשים הללו שמרוויח עשרות מיליונים?

ת: אני יכול להעיד רק על ה-8 חודשים…“.

111. לא ניתן ללמוד מחקירותיו של ברנס במשטרה כי השותפות שלו עם המערער בעסקי ההימורים החלה בשנת 2012. בחקירותיו הסביר ברנס כי הוא העניק הלוואה למערער כנגד קבלת המחאות דחויות שונות בשנת 2012. אולם, השותפות בעסקי ההימורים כנגד אותה הלוואה החלה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שאותן המחאות “חזרו” ולאחר שהמערער לא הצליח להשיב את ההלוואה שלקח.

במילים אחרות, ההתייחסויות לשנת 2012 נעשו בקשר לנתינת ההלוואות למערער, ואילו השותפות בעסקי ההימורים, שהחלה כתוצאה מכישלון החזרת ההלוואות, החלה רק בשלב מאוחר יותר, במחצית השנייה של שנת 2013 (וראו עמ’ 24 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתצהיר המשיב, בו מפורטים תאריכי ההמחאות שברנס נתן למערער בתמורה לשותפות. כל ההמחאות ניתנו מחודש יולי 2013 והלאה).

למרבה הצער, המערער לא דייק במשמעות שנתן להפניות, אשר לכאורה מהוות מסד לטענותיו, עניין שחזר על עצמו באופן עקבי לכל אורך סיכומיו (ראו רק לשם ההמחשה, סעיפים 10, 16, 31, 35, 44 ו-78 לסיכומי המערער).

112. עם זאת, אני סבורה כי בזמנים בהם ברנס היה שותף של המערער, הוא היה שותף בשיעור של 50%.

כך עולה משלל האינדיקציות שיפורטו להלן, וכן מן ההיגיון – מדובר בשותפות “סתם”, מבלי שנטענו, ובטח שלא הוכחו, תנאים מיוחדים למיסודה.

וראו עמ’ 245, ש’ 22 – 24 לפרוטוקול 6.1.2021:

“העד , מר ברנס : אני לא שותף ב-10 אחוז. אני הייתי שותף ב-99 אחוז. אם את רוצה למען הפרוטוקול אז אין פה 10 אחוז או 50 אחוז כי מעולם לא קיבלתי כסף. כי כשהוא הציע לי שותפות 50-50 אמרתי לו בסדר“.

וכן עמ’ 246, ש’ 12 – 16 לפרוטוקול 6.1.2021:

“עו”ד דהן : … אחת באמת המחלוקות כמו שציינת מול פקיד השומה, מה חלקך בשותפות הזאת. אתה אומר מבחינתך, אתה שואל אם זה נכון שטוני אמר לי אתה כנגד אותה הלוואה שנתת לו, אתה תיכנס איתי בעסק מה שנקרא עסק ההימורים 50-50, נכון?

העד , מר ברנס : כל שקל שאני ארוויח חצי יהיה שלך. כן“.

113. מן הצד השני, לביסוס טענתו, כי ברנס היה שותף של 10% בלבד, מסתמך המשיב אך על האמור בכתב האישום המתוקן של ברנס (נספח 5 לתצהיר המשיב), ולא של המערער, ולעמדתו, אין מניעה כי בית המשפט יקבע אחרת (עמ’ 142 לפרוטוקול 23.12.2020).
114. לאחר שעמדנו, מבחינה עובדתית, על תקופת ואחוזי השותפות, נותר לדון במשמעות המשפטית של שותפות זו לעניין שומת המערער.
115. המערער מתייחס להיבטים העולים מעניין השותפות עם ברנס כמכלול, אולם יש להפריד בין שתי שאלות שונות, בעלות משמעות שונה.

הראשונה היא, האם יש להחיל על המערער את אותו הסדר שהוצע לברנס, והשנייה היא מהי, אם בכלל, משמעות היותו של ברנס שותף של המערער, לשומה שהוצאה למערער. אתייחס לשתי שאלות אלו כסדרן.

116. בכל הנוגע לטענה בדבר החלת ההסדר של ברנס על המערער, לא מצאתי כי יש בה ממש.

אף אם אניח כי המשיב נהג עם ברנס באופן מקל, אין זה מקנה למערער פטור מחיובו על פי דין. כידוע, “אף במצב שבו מוכחת טענה לאכיפה סלקטיבית, אין משמעות הדבר כי יוקנה סעד ‘חיובי’ של אי אכיפת הדין לטוען לכך. זאת, שכן ביטול ההחלטה המפלה אינו מקים זכות לפלוני שאינה מוכרת לו בדין” (ע”א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות בע”מ נ’ עיריית תל אביב יפו, פס’ 25 (18.8.2011)). כך ברשויות מנהליות בכלל, ובענייני מס בפרט (רע”א 7998/17 פלוני נ’ רשות המיסים, פס’ 7 (13.11.2017); ע”מ (מחוזי ת”א) 34974-12-17 דקל עובדים זרים בע”מ נ’ פקיד שומה גוש דן, פס’ 77 – 79 (3.2.2020) והאסמכתאות שם; ע”מ (מחוזי ת”א) 49874-08-15 אביוב גולד בע”מ ואח’ נ’ אגף המכס ומע”מ חקירות (24.2.2021); ע”מ (מחוזי ת”א) 38310-01-21 ויסמן נ’ פקיד שומה תל אביב 4, פס’ 55 (16.3.2021)).

117. גם ב-ע”מ (מחוזי ת”א) 9601-04-10 קסוטו נ’ פקיד שומה רחובות (25.8.2019) (להלן: “עניין קסוטו“) בו תולה המערער את יהבו, בית המשפט לא פטר את הנישום מתשלום המס עקב אי-החיוב במס של יתר המעורבים (האחים גבאי), אלא הוא רק פטר את הנישום מתשלום המס הנוגע לחלקם של אותם מעורבים. באותו מקרה נקבע כי הנישום לא צריך לשלם מס בגין חלקם של אחרים, אולם את חלקו הוא היה צריך גם צריך לשלם באופן מלא. במילים אחרות, גם בעניין קסוטו אותו הביא המערער כאסמכתא לטענותיו, בית המשפט לא הקל על הנישום מתשלום חלקו המלא, אלא אך פטר אותו מתשלום חלקם של אחרים, וראו עמ’ 83 – 84 לעניין קסוטו:

“כאשר מדובר בעניין מנהלי, כמו במקרה שלפניי, חלים שני עקרונות: הראשון, כי אין לקבוע מכוח השוויון, כי פעולה מנהלית לא תקינה שהוחלה במקום אחד תוחל גם על אחרים, והשנייה, כי גם אם מדובר בהחלטה פגומה, על בית המשפט לבחור באמצעי הפחות חמור האפשרי שיהיה בו כדי לרפא את אותם פגמים … מכוח שני עקרונות אלו התוצאה במקרה זה לא צריכה להיות ביטול השומה, כפי שטוען המערער. ראשית, גם אם נפל פגם בפעולת הרשות שלא להוציא שומות בעניינם של האחים גבאי, הרי שאין להחיל תוצאה פגומה זו גם בעניינו של המערער, שכן, בכתב האישום הודה המערער בכך שהארגון שבין ראשיו הוא נמנה, מכר דלקים בהיקפים עצומים“.

118. קביעה זו מובילה אותנו לשאלה השנייה והיא, מהי משמעות היותו של ברנס שותף לעסקי ההימורים בתקופה מסוימת, לעניין השומה שהוצאה למערער.
119. ככלל, כפי שנקבע בע”א 33/00 אגף המכס והמע”מ נ’ סוריה, פ”ד נח(5) 1 (2003) (להלן: “עניין סוריה“) שותפים לפעילות פלילית חייבים ביחד ולחוד בתשלום המס בגין הפעילות (וראו גם עניין קסוטו בעמ’ 75; וכן ע”מ (מחוזי ת”א) 1031-07 קסוטו נ’ מנהל מס ערך מוסף רחובות (17.11.2015)).
120. אולם, ועל אף הכלל האמור, מצאתי לפטור את המערער מתשלום חלקו של ברנס במס, בדומה לאשר נקבע בעניין קסוטו. לא מצאתי כי בענייננו ההפחתה המשמעותית שנעשתה לשומתו של ברנס נעשתה על בסיס מוצק כלשהו, ולא הייתה כל מניעה לחייבו במס בגין מלוא ההכנסה שיוחסה לו כתוצאה מעסקי ההימורים. בשונה מעניין סוריה, בו פטרו עד מדינה מתשלום מלוא חלקו בפעילות כחלק מהסכם העדתו, במקרה דנן אין כל סיבה נראית לעין לפטור את ברנס מתשלום מלוא חלקו. גם נציג המשיב לא ידע להשיב בחקירתו מה ההיגיון שעמד בבסיס ההסדר עם ברנס (למשל, עמ’ 166 לפרוטוקול 23.12.2020). לפיכך אני סבורה, בדומה למסקנת בית המשפט בעניין קסוטו, כי אין מקום לחייב את המערער בחלקו של ברנס עקב מחדלה של הרשות, וראו דברי בית המשפט בעניין קסוטו, בעמ’ 84 לפסק הדין:

“הדרך הראויה במקרה זה היא לייחס למערער רק שליש מהכ[נ]סות הארגון כפי שפורט לעיל. הרי אין מחלוקת כי לו היו מוצאות שומות גם לאחים גבאי, אזי החיוב היה של שלושתם, כל אחד על מלוא סכום המס, עד לגבייה מלאה שדל [צ”ל של – י”ס] המס בלבד. בהחלט ייתכן כי פעולות גבייה היו מביאות לגבייה חלקית מכל אחד מהם, ויתכן כי מלוא הסכום היה נגבה דווקא מהאחים גבאי. לאור האכיפה הבררנית, יש לאפשר למערער ל[י]הנות מאפשרויות אלו, ולהעמיד את חלקו על שליש בהכנסות הארגון“.

121. לפיכך, מצאתי להפחית רבע משומתו של המערער לשנת 2013 בגין חלקו של ברנס ברווחים לשנה זו (השותפות עם ברנס החלה בחודש יולי 2013). יצוין, כי מסקנתי זו היא על דעת המשיב, שכבר הציע הצעה זו למערער כמענה לטענותיו, אולם המערער התנגד לה (עמ’ 143, ש’ 14 – 17 לפרוטוקול 23.12.2020).

עוללות

122. המערער טוען כי בכך שהושמדו “המוחות” של מכונות ההימורים, יש לראות את המשיב כאחראי על “השמדת הספרים” ולכן אין לחייב אותו בהגדלת שיעורי המס בגין אי-ניהול ספרים בהתאם לסעיף 191ב לפקודה.

יש לדחות את הטענה.

כמפורט לעיל בחלק העוסק בהכנסות מהימורים, המערער לא יכול להיבנות מטענה זו, ועניין זה נכון גם לעניין הגדלת שיעורי המס. המוחות לא היוו ספרי חשבונות המאפשרים מעקב וביקורת אחר ההכנסות וההוצאות והם לא הושמדו כתוצאה ממחדלו של המשיב, ולפיכך בדין חויב המערער בהגדלת שיעור המס.

123. בכל הנוגע לתצהירי יפת נגר וציפורה יוסף, לא מצאתי להכריע בעניין קבילותם, שכן הכרעתי לא מבוססת על תצהיריהם ואין באמור בהם כדי לשנות מהכרעתי.
124. בהקשר זה אעיר, כי ממילא, ובאופן כללי, לא מצאתי לתת אמון רב בדברי המערער ובעדיו, שכן גרסתם לא הייתה מהימנה ולכן גם לא מצאתי לתת משקל וערך ראייתי רב לעדויותיהם. הן המערער והן חלק גדול מעדיו, לא אמרו אמת, בלשון המעטה, במשטרה. כך למשל, אישרה מירב בחקירתה הנגדית במענה לשאלה, האם שיקרה למשטרה, כי “סילפתי פה ושם” (עמ’ 95, ש’ 13 לפרוטוקול דיון 20.12.2020), ובעוד שבמהלך חקירותיה במשטרה הכחישה כל קשר לפעילות ההימורים, ביקשה במסגרת הליך זה לתת עדות מפורטת בבית המשפט לגבי התנהלות מערך ההימורים של המערער. העד כפיר טל, ששימש כדילר אצל המערער, טען בחקירתו במשטרה כי הוא מאבטח בלבד וכי צביקה שירי הוא הבעלים של דירות ההימורים, ולא המערער (נספחים א’ ו-ב’ לתצהיר המשלים מטעם המשיב, חקירותיו של כפיר טל במשטרה). העד עופר שמואלי אישר כי העיד עדות שקר במשטרה (עמ’ 36 לפרוטוקול 20.12.2020) והעד מקסים זרבינסקי טען כי ייתכן שהגזים בחקירותיו במשטרה (עמ’ 26 לפרוטוקול 20.12.2020).
125. נוסף על כך, גרסאות המערער ועדיו לא היו קוהרנטיות והיו רוויות בסתירות. כך למשל, ורק לשם ההמחשה, אציג כמה דוגמאות, שכן ניתן למצוא דוגמאות רבות לכל אורך ההליך:

המערער הכחיש כל קשר למחברות, על אף שממכלול הראיות והעדויות, לרבות זו שלו, עולה כי הוא היה מודע לניהולן.

המערער טען כי סך הכול נערכו כ-100 פשיטות על הדירות, אולם במקביל טען כי היו בין 2 ל-4 פשיטות על כל דירה. מכאן, או שהמערער לא דיבר אמת ביחס למספר הפשיטות הכולל, או שהמערער הסתיר דירות נוספות שהפעיל (עמ’ 76 – 77 לפרוטוקול 1.4.2019).

מירב טענה בעדותה, כי לא ידעה מה הרווח מפעילות ההימורים ושזה לא היה מתפקידה להתעסק בכספים (עמ’ 87 לפרוטוקול 20.12.2020) אך מצד שני טענה שהגיעה להעיד משום שמדובר בסכומי שומה דמיוניים שהם מעולם לא הרוויחו (עמ’ 96 ש’ 19 לפרוטוקול 20.12.2020), ולאחר מכן מצאה לטעון כי רווחי הפעילות היו בסך של 30,000 – 50,000 ש”ח בחודש (עמ’ 99 לפרוטוקול 20.12.2020).

מירב גם טענה בתצהירה בנוגע לפשיטות המשטרה כי “בכל פשיטה כזו תפסה המשטרה כסף מזומן בסך ממוצע של כ-10,000 ש”ח לפשיטה” (סעיף 55 לתצהיר מירב). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותה, כי עקב הפשיטות היא והמערער לא נהגו להשאיר סכומים גדולים בקופת הדירות (עמ’ 105 לפרוטוקול 20.12.2020). כאשר נשאלה על כך, היא לא הצליחה ליישב את הסתירה וענתה, בניגוד מוחלט לאמור בתצהירה, כי “את נתפסת אולי על משפט אחד במקרה אולי פשיטה הייתה והיה שם 10,000 ש”ח. לא מאמינה שבכל פשיטה היה 10,000 ש”ח, לא יכול להיות דבר כזה” (עמ’ 106, ש’ 8 – 9 לפרוטוקול 20.12.2020).

עוד טענה מירב שאין לה זיכרון טוב והיא אף לא זוכרת את תאריך יום ההולדת של אמה (עמ’ 88 לפרוטוקול 20.12.2020), אולם לאחר מכן היא טענה שבתשלום השכר לדילרים היא הסתמכה על זיכרונה (עמ’ 106 לפרוטוקול 20.12.2020).

כמו כן, כאמור, המערער הודה כי היו רשומים פרטים לא נכונים בתצהירו (עמ’ 117 לפרוטוקול 1.4.2019).

מירב כלל לא זכרה פרטים שהיא הצהירה עליהם, תוך שהיא מתבלבלת בין האמור בתצהירה לבין חקירתה במשטרה (עמ’ 102 ו-104 לפרוטוקול 20.12.2020).

כן התברר כאמור כי העד כפיר טל, ששימש כדילר אצל המערער, לא דייק בתצהירו בנוגע לגובה השכר שקיבל (עמ’ 65, ש’ 4 לפרוטוקול 20.12.2020), ולדרך בה קיבל אותו. בעוד שבתצהירו טען שמירב שילמה לו את המשכורת ללא קשר לכספים שהופקדו בקופה (סעיף 6 לתצהיר), בחקירתו הודה שמשך את המשכורת מהקופה בדירה (עמ’ 71, ש’ 2 לפרוטוקול 20.12.2020). כמו כן, בסעיף 15 לתצהירו טען טל שלמיטב ידיעתו ברנס הצטרף למערער כשותף בשנת 2012, ובחקירתו הנגדית לעומת זאת טען שהוא לא זוכר את המועד (עמ’ 72, ש’ 28 – 29 לפרוטוקול 20.12.2020).

במהלך החקירות נתגלו גם סתירות מהותיות בין גרסותיהם של העדים השונים. כך למשל, המערער טען כי מירב היא שהנחתה את הדילרים לנהל את הרישום במחברות (עמ’ 37, ש’ 1 – 2 לפרוטוקול 1.4.2019), לעומת זאת, מירב בעדותה טענה כי דווקא המערער הוא זה שהנחה את הדילרים לנהל רישום במחברות (עמ’ 91, ש’ 23 – 25 לפרוטוקול 20.12.2020). כמו כן, מירב טענה בחקירתה שהמערער החליט על הכול בנוגע לפעילות והורה לה מה לעשות (עמ’ 92 לפרוטוקול 20.12.2020), ואילו לגרסת המערער מירב פעלה בעצמאות מלאה והיא זו שניהלה את הפעילות (למשל, עמ’ 25, 27, 34 ו-37 לפרוטוקול 1.4.2019).

כך גם היו סתירות מהותיות בנוגע למחיר מכונות ההימורים, כאמור לעיל, וכן היו סתירות מהותיות בנוגע לאחוזי הרווח של מכונות ההימורים ולאפשרות הכיוון של אחוזי הרווח (ראו למשל והשוו בין עמ’ 25 – 26, 47, 53, 57 – 59, 84 ו-108 לפרוטוקול 20.12.2020).

דוגמה נוספת היא טענת המערער, כי מרבית המהמרים היו מגיעים בשעות הצהריים של אמצע שבוע, במקביל לשעות העבודה (עמ’ 80 לפרוטוקול 1.4.2019), לעומת עדותו של העד מקסים זרבינסקי שהעיד, כי דווקא בערבים ובסופי השבוע היה המקום מלא, כשאנשים לא היו בעבודה, ואילו באמצע השבוע הוא יכול היה לשבת לבד (עמ’ 27 לפרוטוקול 20.12.2020).

126. השומות החלופיות שהציג המערער בסיכומיו גם הן מדגישות את אי-אמינות גרסתו. המערער ערך בשומות מטעמו מעין “קטיף דובדבנים” (Cherry Picking), בו בחר רק בנתונים ש”מסתדרים” לו, והתעלם מאלו שאינם. כך, בשומה החלופית השנייה (נספח ב’ לסיכומי המערער), דרש המערער הכרה בהוצאות שכר בסך של 2,880,000 ש”ח, אולם בשומות החלופיות השלישית והרביעית, בהן הפחית את סכומי הכנסתו (נספחים ג’ ו-ד’ לסיכומי המערער), הוא נמנע מלדרוש את הוצאות השכר, ככל הנראה מכיוון שהפחתה כאמור הייתה גורמת, באופן אבסורדי, לתוצאה שמשמעותה היא פעילות הפסדית. בכל השומות החלופיות המערער אף לא הפחית את ההזרמות או את ההוצאות הנוספות שהציג בתצהירו, שכן הפחתתן הייתה מביאה לתוצאה הפסדית שאיננה יכולה לעמוד.

יוצא מכך, כי או שהמערער לא העמיד גרסה ראויה להוצאותיו, או שהוא לא העמיד גרסה ראויה להכנסותיו, שכן אם נקבל את כל טענותיו כמכלול, התוצאה היא שקופת האוצר עוד תצטרך לקזז למערער תשלומים בגין פעילותו ההפסדית כביכול.

המערער לא יכול “לשחק” עם הנתונים בהתאם לתוצאה אליה הוא מכוון, פעם אחת להעמיד גרסה עובדתית כי יש לו הוצאות נכבדות, ופעם שנייה להעמיד גרסה עובדתית כי כביכול היו לו הכנסות נמוכות. על המערער להבין שלא מדובר כאן במשחק של “חתול ועכבר” שמטרתו היא להפחית עד כמה שניתן את המס בו יחויב. לו היה המערער כן בכוונותיו, ברצותו לשלם את המס הנכון והראוי, חזקה עליו שהיה מעמיד גרסה אחת המייצגת לדעתו את האמת. אם אין ביכולתו לעשות כן, תמוה כיצד הוא מרהיב עוז לטעון כי גרסת המשיב איננה מייצגת את האמת, ומכל מקום, אין לו לבוא בטענות אלא אל עצמו.

אזכיר, כי המשיב בנה את השומה מרסיסי מידע שהיו מצויים בפניו, כך שלא מן הנמנע כי ייתכנו “חורים” בגרסתו, אולם המערער, שהוא בעל הידע והנגישות לכל המידע, הוא זה שהיה צריך לספק את הגרסה השלמה והנכונה, ולכן גם הנטל עליו לעשות כן.

127. המערער העלה טענות שונות מהן עולה לכאורה התנהלות בעייתית של המשיב בהוצאת השומות. כך למשל נטען כי לא ברור מי הוציא את השומות; כי לא נערכה כל ביקורת בתיק; כי המשיב בחר לתקן את השומות במסגרת תצהיריו; כי ההודעות שצורפו לתצהיר המשלים מטעם המשיב לא עמדו לנגד עיניו של המשיב בעת הוצאת השומה; כי צורפו מאות עמודי הודעות מבלי להסביר את טיבן; ועוד כהנה וכהנה טענות מן הגורן ומן היקב, שלדידו של המערער מצדיקות את דחיית השומה וקבלת הערעור.

אין לקבל טענות אלו.

לא מצאתי כל ראיה לפגיעה במערער או בהליך וממילא גם אם היו פגמים מסוימים, הם נרפאו במסגרת הביקורת השיפוטית של בית המשפט בהליך (עניין שווארמה בע”מ, פס’ 16).

מעבר לכך, אני סבורה כי טענות אלו של המערער רק מעידות על חולשת טענותיו לגופן. שהרי, במקום להתמקד בביסוס טענותיו לגופן, על ידי הצגת ראיות טובות והוכחה פוזיטיבית של גרסה חלופית, המערער התרכז במציאת פגמים בהליך ובעמדת המשיב. כך למשל, 73 מתוך 120 עמודים של פרוטוקול חקירת המשיב הוקדשו לשאלת השותפות עם ברנס ולטענת האכיפה הבררנית, למרות שמדובר, לכל היותר ובהנחה שהיו מתקבלות כל טענותיו בהקשר זה, רק במחצית השומה לשנים 2012 – 2013, כלומר, כרבע מכלל השומה. יפים לענייננו הדברים שנאמרו לאחרונה בגדרי ע”פ 4039/19 נחמני נ’ מדינת ישראל, פס’ 102 לפסק דינו של כב’ השופט עמית (17.3.2021):

“הערעור דנן הוא אך דוגמה אחת מני רבות לתהליך שעובר המשפט הפלילי בשני העשורים האחרונים – משיח של ראיות לשיח של זכויות. בימים עברו, המשפט הפלילי התמקד בעבודה המייגעת והאפורה של בחינת כל ראיה לגופה, קבילותה, משקלה והצטברותה למכלול של ראיות, והכל על מנת לממש את תכלית כל התכליות של המשפט – חקר האמת. אך בעשורים האחרונים דומה כי המקום של ה’יש הראייתי’ הולך ונזנח לטובת טענות לפגמים כאלה ואחרים בחקירה ובהליכי התביעה, טענות לאי חוקיות של מעשה זה או אחר במהלך החיפוש-תפיסה-חקירה, טענות להגנה מן הצדק ועוד. טענות כאלה, מסיטות את ההליך הפלילי מדרך המלך ומהתכלית של חקר האמת, גורמות להליך הפלילי להסתרבל ולהתארך עוד יותר, ולמעשה מביאות להיפוך תפקידים: ‘הנאשם קם מכיסאו והופך לקטיגור, והמאשימה אמורה מכאן ואילך להתגונן ולהוכיח כי פעלה כחוק’ (עניין בן עוז, בפסקה 11). מבלי לכפור בתרומת שיח הזכויות להליך הפלילי ולזכויות הנאשם, לטעמי, הגיעה העת כי ההליך הפלילי שהלך והסתרבל ישיל מעליו משקולות שנוספו לו בשנים האחרונות, ויחזור ויעמיד במרכז הבמה את החתירה לבירור האמת העובדתית“.

וכן בפסק דינו של כב’ השופט גרוסקופף:

“קשה להשתחרר מהרושם שבמסגרת ההליכים הפליליים במדינת ישראל נעשה בשנים האחרונות שימוש מופרז בטיעונים אלה [הגנה מן הצדק וכדומה – י”ס]. לא כל חסר בחקירה פלילית מקים טענה לרשלנות המשטרה; לא כל החלטה המבחינה בין מעורבים במעשי עבירה מגלה חשש לאכיפה סלקטיבית; לא בכל הליך ניתן לטעון כי קופחו זכויות הנאשם. הניסיון מלמד כי רק במקרים מעטים וחריגים השימוש בשיח הזכויות הוא מוצדק, וכי במרבית ההליכים הפליליים בהם נעשה בו שימוש הוא כסות להעדר טענות של ממש לגופם של דברים. הישענות בלתי מוצדקת על שיח של זכויות במסגרת הליכים פליליים, ובמיוחד שימוש חסר בסיס בטענה של ‘הגנה מן הצדק’, אינם פועלים לטובת התכלית לשמה נוצרו – הגנת זכויות האדם במסגרת ההליך הפלילי. ראוי לנאשמים וסנגורים כי יעשו שימוש מושכל בכלים אלה, תוך ייחודם למצבים החריגים להם נועדו“.

128. אדגיש, כי אין בדברים אלו כדי להקל מהחובה הכבדה המוטלת על המשיב כרשות ציבורית להתנהל כראוי תוך שמירת מלוא זכויות הנישומים.

אך למרות ששיח של זכויות הוא חשוב ביותר בכל הנוגע להתנהלות רשות המיסים אל מול הנישומים, בה בעת יש להימנע מלעשות שימוש בשיח הזכויות במקרים שאינם מתאימים לכך, תוך שימוש בו ככסות להעדר טענות “אמיתיות” רלוונטיות אחרות.

129. יש מקום כי בית המשפט יביע את מורת רוחו מדרך התנהלותו של המערער, שבחר לנהל הליך ארוך ויקר, רב שנים, מבלי שסיפק במסגרתו ולו בדל של גרסה חלופית הגיונית, תוך שהוא מעמיד טענות מפוקפקות, בלשון המעטה. התנהלות זו מן הראוי שתבוא לידי ביטוי בהוצאות הנכבדות שיושתו עליו. אומנם במהלך הערעור חלה הפחתה בשומה שהוצאה למערער, אך ניתן לומר כי הפחתה זו נעשתה על אף טענות המערער, ולא בגללן.
130. סיכומם של דברים, הערעור נדחה, למעט ההתחשבות בהזרמות, הכרה “גלובלית” בהוצאות נוספות והפחתת רבע מן השומה לשנת 2013.

בהינתן מורכבות ההליך והתנהלות המערער, עליה עמדתי לעיל, המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 100,000 ש”ח.

ניתן היום, ל’ סיוון תשפ”א, 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

ירדנה סרוסי

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A4%D7%A1-%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A1-%D7%91%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%A0%D7%95-%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%95-%D7%A2%D7%9C-%D7%99