לפנינו תיק בטיפולו של הפרקליט חיים ויסמונסקי, תיק “סייבר” ששווה בקושי 118,000 ש”ח. לטענתו של חיים ויסמונסקי שני נוכלים הקימו 2 אתרים בתקופת הקורונה (אדל מרקט ופרוטקט לנד), לקחו את מספרי האשראי ולא סיפקו את המוצרים שהבטיחו ל 30 לקוחות. כלומר עקיצה ממוצעת של 4,000 ש”ח ללקוח עקוץ.
הנאשמים הם אוראל גולסה שחי באוקראינה, ושמעון אוחיון שבהתחלה יוצג ע”י עו”ד חגי וגנפלד (בשלב המעצר), וכשוגנפלד בא לייצג את אוחיון, הסייבר עצרו את וגנפלד.
אחרי שעצרו את חגי וגנפלד, שמעון אוחיון לקח את עו”ד פסיכי בשם דניאל פאר. ווגנפלד לקח את עו”ד אבי עמירם.
תיק פלילי עיקרי אצל השופט עודד מורנו: ת”פ 25261-03-21 מדינת ישראל נ’ וגנפלד. דיון הבא ב 12/10/2023. תיק חומרי חקירה אצל השופטת אליענא דניאלי: בע”ח 56686-10-21.
שימו לב השופטת עינת רון (הבטטה שהתפוצצה) כתבה שלחגי וגנפלד יש הכרות עם השופט מנחם מזרחי, ומזרחי מנוע מלגעת בתיק. מענין למה.
חיים ויסמונסקי הפעיל את נחש הצפע הזאתי, שיר בן עמי רויטמן כדי לעצור ולהגיש כתב אישום נגד וגנפלד.
למה ויסמונסקי נתן הוראה לעצור את וגנפלד ולהגיש נגדו כתב אישום?
שימו לב, חגי וגנפלד העו”ד שהגיע לדיון המעצר להגן על שמעון אוחיון אחד מבעלי האתרים, נעצר בעצמו, חטף 5 ימי מעצר בית והוא צורף לכתב האישום כנאשם.
נשאלת השאלה מה הוא עשה? עורך דין מגיע לייצג לקוח ומוצא את עצמו מואשם באותה פרשה ועם כתב אישום? זה לא מוזר?????
ממה שכתוב באתר פוסטה, עו”ד וגנפלד הגיע לייצג את אוחיון כשאוחיון נעצר. אוחיון ביקש ממנו להעלים ראוטר, ובגלל זה ויסמונסקי החליט דפוק לוגנפלד אישומים של שותפות בעקיצות.
נשאלת השאלה, איך האנשים של ויסמונסקי ידעו שאוחיון ביקש מווגלנפלד להעלים ראוטר?
או שבמשטרה האזינו לשיחות חסויות בין עורך דין ולקוח, או שאוחיון עשה כיפה אדומה על וגנפלד וניסה למכור אותו בתמורה לשחרור מהמעצר. אם כן, זה נכשל.
דניאל פאר הסנגור של אוחיון מאשים את וגנפלד. טמטום חושים
ראו הצהרתו של עו”ד דניאל פאר שמייצג את אוחיון “עולה לכאורה כי מרשי (אוחיון) שודל על ידי בא כוחו לשעבר לבנות אתרים וכל חלקו, אם היה כזה, היה בבנייתם בלבד. אני סמוך בטוח שבית המשפט יזכה את מרשי מהעבירות המיוחסות לו”.
נראה שאוחיון מנסה לבנות לעצמו אליבי שהוא “שודל” ע”י וגנפלד, אבל איזה אליבי זה? הרי אם הוא שודל זה אומר שהוא באמת עשה וביצע. ואם הוא “שודל” אז מה הוא ביקש להעלים את הראוטר?????
עו”ד דניאל פאר מצטייר פה כאידיוט גמור. טיפש. זה לא דבר שמצהירים לעיתונות (שותף נגד שותף) כי זה רק מסבך את שניהם ביחד, את אוחיון ואת וגנפלד. יש לנו פה “סנגור” מטושטש בטמטמת חושים.
אז מה מייחסים לעו”ד וגנפלד ברמה הפלילית?
אמרנו כבר שמייחסים לו העלמת הראוטר לבקשתו של אוחיון. זה אמור להיות שיבוש אבל לא שותפות פשע…. וגם מייחסים לו אספקה של רשימת שמות וכרטיסי אשראי ממשרד עורכי דין ““אייל נון עמי נבון ושות'”.
לגבי הראוטר הטענה מוזרה, כי אם הראוטר היה בהישג יד של וגנפלד, ואוחיון רצה להעלים אותו אז כנראה שלאוחיון יש אינטרס שמידע מפליל בראוטר ייעלם….
ברגע שוגנפלד שומע מדניאל פאר שאוחיון מאשים אותו, כל מה שנשאר לוגנפלד לעשות זה למסור את הראוטר למשטרה ולדפוק את אוחיון…..
אבל מה שבעייתי בזה שזה לכאורה מבסס עבודת צוות ביחד. בפועל מדובר רק באפשרות קלושה של שיבוש שכן אנחנו בכלל לא יודעים אם וגנפלד עשה משהו בנוגע לראוטר.
מה שהכי מוזר זה רשימת הלקוחות של משרד עורכי דין עם מספרי האשראי. לא הבנו כלום. הפרקליטות הוציאה הודעה המפארת את פיצוח הפרשה, והשופרות הזדרזו להעתיק אותה ולפרסם אותה כמו שהיא. אבל הודעת הפרקליטות לכשעצמה מוזרה….. בלשון המעטה.
נטען שוגנפלד גנב רשימת לקוחות ממשרד עורכי דין עם כרטיסי האשראי שלהם, ונתן אותה לאחד משני השותפים שהקימו את האתרים כדי לעקוץ את הלקוחות.
זה לא מוזר? אם הוא נתן רשימת כרטיסי אשראי של לקוחות למטרת עקיצת אשראי, בשביל ממה צריך אתר למוצרי קורונה? הרי אם יש את השמות והכרטיסים, אפשר להתחיל לעקוץ, גם בלי האתר….. (כלומר לגהץ את המספרים במערכת הסליקה שאוחיון הפעיל. לא כתוב שום דבר איך גיהצו ואיך סלקו את האשראי).
הרי נטען שהאתר הוקם כדי לקבל כרטיסי אשראי של לקוחות שמחפשים מוצרי קורונה, ואז לעקוץ אותם, אז איך זה מסתדר עם הטענה שוגנפלד הביא להם מספרי אשראי מוכנים לעקיצה?
אנחנו מבינים שיכול להיות שהיה צריך אתר על מנת לגהץ דרכו את מספרי האשראי. אבל בשביל לעשות את זה צריך לעבור הזדנות דרך ויזה ונאסטר קארד ולכן יותר סביר שסלקו דרך איזו חברה אוקראינית.
אבל השאלה הגדולה היא את מי הם עקצו? את מי שגלש ורצה להזמין מוצרי קורונה, או את הלקוחות של המשרד הקודם של וגנפלד (משרד “אייל נון עמי נבון ושות’).
לא ראינו טענה שעקצו את הלקוחות של משרד עורכי הדין. מה שכן נטען זה שנעקצו גולשים באתרים. אז על מה מעמידים את וגנפלד לדין?
והבדיחה היא שבלשכת עורכי הדין קיימו דיון על השעיה זמנית והירשו לוגנפלד להמשיך לעובד תחת פיקוח במשרד אייל נון. נו… איך זה מסתדר עם הטענה שהוא גנס את רשימת הלקוחות של המשרד וניסה לעקוץ??? בד”מ 32/21.
מהבקשה לחומרי חקירה נראה שהפרקליטות מרמה ומשקרת
הגיעה לעיוננו הבקשה של וגנפלד לחומרי חקירה והשופטת שנתנה את ההחלטה היא אליענא דניאלי מפתח תקוה.
ממה שכתוב בבקשה עולה שחוקרי הסייבר של ויסמנוסקי בכלל לא מצאו את הרשימה שהם טוענים שוגנפלד העביר לאוחיון שניהל את האתר.
וגנפלד טוען שהוא רוצה שהפרקליטים יעבירו לו את כל המידע שחילצו מהטלפונים, מחשבים ותיבות דואר של אוחיון כדי שהוא יוכל לבסס את האליבי שלו, והמשטרה לא רוצה לתת לו.
הנה תקציר הבקשה של וגנפלד:
“בחיפוש שנערך בביתו של עד התביעה אוחיון, נתפסו מוצגים שונים. המבקש עותר לקבל העתק דיגיטלי מדויק ומלא של מוצגים אלו, ובהם טלפונים סלולריים, החסנים ניידים, מחשבים ניידים וכיוצא בזה, הכל על מנת שמומחה מטעמו יוכל יסרוק את המוצגים ולהפיק את מלוא המידע המצוי בהם, על מנת שההגנה תיחשף למלוא חומרי החקירה. לשיטת המבקש, יתכן שיוכל להפיק מהחומרים מידע אותו כשלה היחידה החוקרת להפיק, ואשר עשוי לתמוך בקו ההגנה שלו, ובכלל זה לשחזר מידע אותו מחק אוחיון. כן נטען כי המבקש רוצה לדעת אם כל החומר הרלוונטי הועבר לידי המשטרה, שכן יתכן שהמשטרה סבורה שכל החומר נפרק מהמחשב אך לא כך הדבר. נטען כי אין ראיות דיגיטליות להידברות בין המבקש לאוחיון בנוגע לאתר המצוין באישום, וכי לו היו בידי המבקש ראיות דיגיטליות, הוא יכול היה להראות שאוחיון פעל להקמת האתר, איחסונו, מימונו ועוד, ללא כל מעורבות של המבקש (ווגנפלד)”.
גם השופטת אליענא דניאלי לא רוצה לתת לו את חומרי החקירה.
אז איך הוא אמור להתמודד עם כתב אישום כאשר כל החומר נמצא במשטרה ואין לנאשם גישה אליו?????
נציין שזה קורה בגלל הלכה שהמציא השופט יצחק עמית בפרשת רונאל פישר, הלכה שבעצם גוזרת על נאשמים להגיע למשפט הפלילי, בלי גישה לחומרים שבהם נמצא המידע שיזכה אותם.
נציין שהשופטת המגעילה אליענא דניאלי כותבת שלא נראה לה שבחומרים האלה יש תועלת לנאשם ווגנפלד…..
מאיפה היא יודעת???? מה היא נביאה? איך שופט בישראל מעז לכתוב שטויות מטופשות כאלה כאילו לנאשם אין תועלת בחומרי החקירה שהוא מבקש ללמוד אותם ולנתח אותם?
מהבקשה אנו למדים שויסמונסקי בכלל לא מצא את התיקיה עם הלקוחות של משרד עורכי הדין. אם ככה אז על מה העמידו אותו לדין, בלי התיקייה ובלי שום ראיות דיגיטליות לתיקייה הזו?
ראו: “המבקש (וודנפלד) ציין, לשם ביסוס טענתו באשר לאי מיצוי מלוא החומרים הרלוונטיים, כי לגרסת אוחיון תיקיית הלקוחות עברה בג’מבו מייל בין השניים. לפיכך, הדעת נותנת כי ניתן למצוא העברה שכזו במחשבו של אוחיון, ולחילופין מחיקה של ההעברה. ואולם אוחיון טען בפני החוקר כי אינו מוצא את ההעברה, והמשטרה לא הוסיפה לחקור בסוגיה זו ולחפש בעצמה. אוחיון טען עוד, כי התיקייה הועברה בלינק בטלגרם. גם להעברה שכזו אמורים היו להימצא עקבות דיגיטליים, אולם אלו לא נמצאו. נטען כי לדברי אוחיון הוא העביר את תכולת התיקייה להחסן ובו ספריות בשם אייל גולן ומשה פרץ, ואולם גם תיקיות אלו לא נמצאו”.
“אייל נון עמי נבון ושות'” הוא המשרד שהפרקליטות טוענת שווגנפלד פילח את כרטיסי האשראי של הלקוחות
שימו לב שכל האתרים שהעתיקו “העתק-הדבק” את ההודעות לעיתונות של הפרקליטות, לא טרחו לחפש מה שם המשרד שממנו לכאורה נגנבה רשימת כרטיסי האשראי של הלקוחות.
ובכן זה היה מאוד קל למצוא את זה בפייסבוק. תסתכלו ברשימה של מי שמייצג את העמותה של משרתי המילואים.
המשרד של חגי ווגנפלד “אייל נון עמי נבון ושות”
להלן כתבה של אמיר זוהר באתר פוסטה פורסם 10/6/2023
אישום: עוקץ הקורונה של אוראל גולסה ושות’
שלושה ישראלים הקימו אתרי אינטרנט למכירת מוצרים להתמודדות עם קורונה. יותר מ-118 אלף שקל נעקצו מלקוחות והועברו לחשבונות אשראי אי שם בעולם * גולסה עדיין לא נעצר, וסנגורו לשעבר של הנאשם היחיד בתיק חשוד שקשר איתו קשר לביצוע הונאה בכרטיס חיוב, ומסר לו פרטי אשראי של לקוחות ממשרד עורכי הדין בו עבד
מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה הגישה לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום נגד תושב העיר שמעון אוחיון (35), בו היא מייחסת לו שורה ארוכה של עבירות הונאה שביצע באמצעות האינטרנט, תוך ניצול משבר הקורונה והביקוש למוצרי חיטוי ותברואה (10 יוני).
לפי כתב האישום שהוגש על ידי עו”ד שיר בן-עמי רויטמן בתום חקירת מחלקת הסייבר בימ”ר מרכז, במהלך החודשים מרס-אפריל 2020 הקים אוחיון שני אתרי אינטרנט שנחזו בכזב לאתרים לממכר מוצרים להתמודדות עם נגיף הקורונה. אחד האתרים נקרא “אדל מרקט”. האתר השני, “פרוטקטלנד” הוקם בשיתוף פעולה עם חברו, עו”ד חגי וגנפלד.
באתרים פורסמו למכירה, בין היתר, מסיכות פנים, ג’ל חיטוי ומד חום לייזר.
נטען כי הנאשם השתמש בפרטי האשראי של משתמשים שביצעו הזמנות באתרים, ללא ידיעתם או הסכמתם, וביצע העברות כספים באלפי שקלים לכרטיסי אשראי ששימשו אותו ואת שני שותפיו שטרם נעצרו. לאחר מכן, כך נטען, מאותם חשבונות אשראי הועברו כספים לארנק ביטקוין ששימש את אוחיון. אחד השותפים המוזכרים הוא אוראל גולסה, המוכר למשטרה ומתגורר כיום בחו”ל.
לטענת הפרקליטות, עד למעצרו הונה אוחיון 30 נפגעי עבירה בסכום כולל של יותר מ-118 אלף שקל, וביצע ניסיונות לקבל במרמה אלפי שקלים נוספים באותה שיטה.
עו”ד וגנפלד היה זה שייצג את אוחיון לאחר שזה נעצר. בהמשך נחשד בעצמו במעורבות בתיק. על מעורבות זו, לכאורה, ניתן ללמוד משני אישומים בכתב האישום נגד אוחיון. באחד מהם נטען כי במועד לא ידוע קשר אוחיון יחד עם וגנפלד לבצע הונאה בכרטיסי חיוב. נטען כי במסגרת הקשר ולצורך קידומו, וגנפלד העביר לאוחיון תיקייה המכילה פרטי כרטיס אשראי ומספרי זהות של לקוחות במשרד עורכי דין בו עבד וגנפלד בתקופה הרלוונטית. זאת, כך נטען, ללא הסכמת או ידיעת בעלי כרטיסי האשראי להעברת המידע כאמור, ובידיעתו של אוחיון כי מדובר בפרטים הנמסרים ללא ידיעה או הסכמה כאמור.
באישום הרביעי נטען כי לאחר מעצרו של אוחיון בתיק זה, הוא פנה ל-וגנפלד שייצג אותו בדיון מעצר ימים, וביקש ממנו להעביר את נתב האינטרנט ששימש אותו לצורך הפעלת אתר “אדלמרקט” ואשר נמצא
במחסן בבעלות הנאשם למקום אחר, על מנת שהמשטרה לא תשים ידיה על הנתב. כמו כן, לטענת הפרקליטות, במהלך חודש אפריל 2020 או בסמוך לכך, אוחיון התקין על מכשיר הטלפון הנייד ששימש אותו להפעלת אתר “אדל מרקט”, תוכנות למחיקת היסטוריית הגלישה.
מהפרקליטות נמסר בתגובה לפניית אתר “פוסטה”, כי עו”ד וגנפלד מוגדר כחשוד בתיק, וכי הוא שהה לאחר חקירתו בחמישה ימי מעצר בית.
הפרקליטות טוענת כי אוחיון הודה במיוחס לו. כתב האישום מייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, העברת מידע כוזב במחשב ושיבוש מהלכי משפט. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה הפרקליטות מבית המשפט להאריך את מעצר הבית של הנאשם עד תום ההליכים, תוך תנאי איסור שימוש בטלפון ומחשב. בבקשה ציינה הפרקליטות את התחכום במעשיו של הנאשם, החשש משיבוש מהלכי משפט, ביצוע המעשים בצוותא בדרך של חלוקת תפקידים, וניצול נפגעי העבירה במצב חירום לאומי בשל התפרצות נגיף הקורונה.
עו”ד דניאל פאר, המייצג את הנאשם, מסר בתגובה: “היום הוגש כתב אישום על ידי פרקליטות סייבר נגד מרשי לבית משפט שלום ראשון לציון בפני שופט תורן בעבירות לפי חוק המחשבים הונאה בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכים. בהסכמת הצדדים שוחרר למעצר בית מלא עם מפקחים אנחנו נלמד את התיק, וניתן מענה מקיף בתיק העיקרי. כבר בשלב זה, עולה לכאורה כי מרשי שודל על ידי בא כוחו לשעבר לבנות אתרים וכל חלקו, אם היה כזה ,היה בבנייתם בלבד. אני סמוך בטוח שבית המשפט יזכה את מרשי מהעבירות המיוחסות לו”.
אישום: עוקץ הקורונה של אוראל גולסה ושות’ – פוסטה (posta.co.il)
https://posta.co.il/article/8745-2/
עו”ד חגי ווגנפלד ממשיך לעבוד כעו”ד אם כי הלשכה הגבילה את תחומי העיסוק שלו בהשעיה זמנית חלקית.
להלן ההחלטה של השופטת אליענא דניאלי בענין חומרי חקירה
| בית משפט השלום בפתח תקווה | |
| בע”ח 56686-10-21 מדינת ישראל נ’ וגנפלד
תיק חיצוני: |
|
| בפני | כבוד השופטת אליאנא דניאלי
|
|
|
המבקש |
חגי וגנפלד |
|
|
נגד
|
||
| המשיבה | מדינת ישראל | |
| החלטה
|
רקע
בפני 2 בקשות לעיון בחומר חקירה, במסגרתן מבוקש כי אורה למשיבה להמציא למבקש, הוא הנאשם, עותקים דיגיטליים של פריטים אשר נתפסו במסגרת החקירה, לצד מסמכים נוספים.
ניפנה תחילה לכתב האישום שהוגש כנגד המבקש
כנגד המבקש, עורך דין במקצועו, הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לביצוע עוון, בניגוד לסעיף 499(א)(2) בחוק העונשין, התשל”ז – 1977 ופגיעה בפרטיות, בניגוד לסעיף 5 בנסיבות סעיף 2(9) בחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981.
מעובדות כתב האישום עולה כי עובר ליום 17.3.20, קשר המבקש עם אדם בשם שמעון אוחיון, לבצע עבירות פליליות ולהפיק רווח כספי למבקש ולאוחיון.
נטען כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, העביר המבקש לאוחיון, ללא הסכמת הבעלים, תיקיה ממוחשבת המכילה פרטי כרטיס אשראי, צילומי תעודות זהות ודרכונים של לקוחות במשרד עורכי הדין בו עבד אותה עת, כדי שאוחיון ישתמש בהם ויחייב את בעלי הכרטיסים, ללא הסכמתם או ידיעתם.
עוד במסגרת הקשר ולשם קידומו, ב-17.3.20 או בסמוך לכך, הקים אוחיון אתר אינטרנט שנחזה בכזב לחנות וירטואלית לממכר מוצרי פארם שונים, ואשר שווק על ידי אוחיון בכזב כחנות וירטואלית המחזיקה במוצרים להתמודדות עם נגיף הקורונה. במהלך בניית האתר, שלח המבקש לאוחיון רעיונות למוצרים שיוצעו למכירה כביכול באתר שיוקם.
אוחיון הקים את האתר על דעתו של המבקש ובמסגרת הקשר ביניהם, במטרה לדלות במרמה פרטי כרטיסי אשראי של המשתמשים שיבקשו לרכוש מוצרים באתר, הכל לצורך שימוש בכרטיסי האשראי והפקת רווח כספי במרמה לתועלתם של המבקש ואוחיון, והגם שמלכתחילה לא היה בכוונתם לספק את המוצרים שיירכשו באתר.
הבקשה וטענות הצדדים
בחיפוש שנערך בביתו של עד התביעה אוחיון, נתפסו מוצגים שונים.
המבקש עותר לקבל העתק דיגיטלי מדויק ומלא של מוצגים אלו, ובהם טלפונים סלולריים, החסנים ניידים, מחשבים ניידים וכיוצא בזה, הכל על מנת שמומחה מטעמו יוכל יסרוק את המוצגים ולהפיק את מלוא המידע המצוי בהם, על מנת שההגנה תיחשף למלוא חומרי החקירה. לשיטת המבקש, יתכן שיוכל להפיק מהחומרים מידע אותו כשלה היחידה החוקרת להפיק, ואשר עשוי לתמוך בקו ההגנה שלו, ובכלל זה לשחזר מידע אותו מחק אוחיון.
כן נטען כי המבקש רוצה לדעת אם כל החומר הרלוונטי הועבר לידי המשטרה, שכן יתכן שהמשטרה סבורה שכל החומר נפרק מהמחשב אך לא כך הדבר.
נטען כי אין ראיות דיגיטליות להידברות בין המבקש לאוחיון בנוגע לאתר המצוין באישום, וכי לו היו בידי המבקש ראיות דיגיטליות, הוא יכול היה להראות שאוחיון פעל להקמת האתר, איחסונו, מימונו ועוד, ללא כל מעורבות של המבקש.
עוד מבוקש כי המשיבה תערוך פאראפרזה של תוכן המסמכים שסווגו על ידה כ”חסרי רלוונטיות” ותעבירם לידי המבקש. לחילופין התבקש כי המסמכים במלואם יועברו לבית המשפט, לשם מתן החלטה בדבר הרלוונטיות שלהם.
בבקשה המשלימה, נטען כי לאחר עיון בחומרי החקירה והשוואתם אל מול רשימות החומרים שנמסרו על ידי המשיבה, נותרו 10 מסמכים אותם מבקש המבקש לקבל, בהיותם חומר חקירה כמשמעותו בפסיקה: דו”ח תובנות מרכז הסייבר הארצי במשטרת ישראל (להלן: “מס”א”), דו”ח תובנות ניתוח אתרים, פנייה לחברת PAYSEND, ניתוח פלטפורמות מס”א, מענה מחברת FACEBOOK, מסמך מס”א לגבי “אדלמרקט”, מענה ממס”א לגבי PAYBOX, בקשה לחקירת עורך דין, מעברים של אוראל גולסה והניסיונות לאתר את אוראל גולסה ואחר – אותם מכנה הבקשה – “השותפים האמיתיים”.
נטען כי בין המבקש לאוחיון היכרות ארוכה על רקע עיסוקו של המבקש כעו”ד, ובין השניים אף נוצר קשר חברי. במסגרת קשר זה הציע אוחיון למבקש לפתוח עסק משותף ליבוא ולמכירת מוצרים שונים, בדומה לעסק אותו החזיק אוחיון בשם “ימית דילס”. הוצע כי העסק החדש – “ליאו דילס”, ימזג לתוכו את פעילות העסק הקיים, על מחזור העסקים שלו, מלאי וכדומה. לטענת המבקש, הוא סבר כי עסקיו של אוחיון לגיטימיים, השניים החזיקו מחסן ובו מצאי מוצרים, וסיפקו מוצרים ושירות ללקוחות. מפאת עיסוקו כעורך דין, הותיר המבקש את כל הפעילות בעסק המשותף בידי אוחיון, שהיה אחראי על הקמת העסק והאתר, בשל היותו בעל ידע טכנולוגי רב, בעוד המבקש חסר ידע טכני מסוג זה. “תפקיד” המבקש היה להזרים כספים לעסק – כ-180,000 ₪ בתחילה, ובהמשך סכומים נוספים. אוחיון הפעיל את העסק, עשה בו כבשלו, לא השקיע כספים משלו, ואף הוציא ממנו את כספי המבקש.
מנימוקי הבקשה עולה עוד כי במקביל לפעילות העסק המשותף והחוקי, בחר אוחיון להקים אתרים נוספים, ביניהם האתר מושא כתב האישום, אשר למבקש לא היה קשר אליו. אתר זה יורט על ידי הרשות החוקרת זמן קצר לאחר עלייתו לאוויר, כשאוחיון מקים באותה עת אתר נוסף, באמצעותו ביצע הונאות בהיקפים גדולים, אשר אין חולק שלמבקש לא היה קשר או ידיעה לגביו.
נטען כי התפוסים המבוקשים אוצרים בתוכם מידע רב באשר לפעולותיו של אוחיון, הלגיטימיות ואלה ששימשו לתרגילי ההונאה שביצע, כשבנוסף, שימשו לפחות חלק מהתפוסים לתקשורת הן עם המבקש והן עם שותפיו הנוספים של אוחיון, האחד באוקראינה שזהותו ידועה, והשני שזהותו ומקום הימצאו לא ידועים.
לטענת המבקש, מומחים מטעמו עשויים להצליח במקום בו היחידה החוקרת כשלה, ולהפיק מהתפוסים מידע חיוני נוסף שישמש להגנתו, בפרט מידע באשר לאי מעורבותו בתרגילי ההונאה וכן בנוגע לאישום בדבר הפגיעה בפרטיות.
נטען כי התיק למעשה מושתת על ראיות דיגיטליות, וכי היחידה החוקרת מעלה בתפקידה, שעה שאוחיון שלט בחומרים שהועברו לעיונה, הסתיר את מעורבות האחרים ו”הקריב” את המבקש, תוך הסטת החוקרים מאפיקי חקירה מסוימים והעמקת אפיקי חקירה אחרים. כך לדוגמא, טען המבקש כי הקלטות מאחד ממכשירי הסלולר של אוחיון נבחרו על ידי אוחיון בקפידה, כשהמבקש מניח כי אוחיון הקליט שיחות רבות נוספות, עם מעורבים נוספים, שלא הועברו לחוקרים ולא הופקו ממכשירו הסלולרי.
בעצת מומחה מחשב מיומן, התבקש לפיכך לקבל עותק דיגיטלי מהתפוסים המצויים בידי הרשות החוקרת, על מנת לשחזר את מלוא החומרים המצויים עליהם.
המבקש ציין, לשם ביסוס טענתו באשר לאי מיצוי מלוא החומרים הרלוונטיים, כי לגרסת אוחיון תיקיית הלקוחות עברה בג’מבו מייל בין השניים. לפיכך, הדעת נותנת כי ניתן למצוא העברה שכזו במחשבו של אוחיון, ולחילופין מחיקה של ההעברה. ואולם אוחיון טען בפני החוקר כי אינו מוצא את ההעברה, והמשטרה לא הוסיפה לחקור בסוגיה זו ולחפש בעצמה.
אוחיון טען עוד, כי התיקייה הועברה בלינק בטלגרם. גם להעברה שכזו אמורים היו להימצא עקבות דיגיטליים, אולם אלו לא נמצאו.
נטען כי לדברי אוחיון הוא העביר את תכולת התיקייה להחסן ובו ספריות בשם אייל גולן ומשה פרץ, ואולם גם תיקיות אלו לא נמצאו.
יצויין כי ב”כ המבקש אישר במסגרת הדיון בפניי כי המבקש הודה בחקירתו כי העביר את התיקיה לאוחיון, ואולם לטענתו ככל שיימצא כי הדבר לא נעשה, באמצעות בדיקה דיגיטלית מעמיקה, תהא לכך השלכה על מהימנות אמרת המבקש.
עוד נטען בהקשר לכך, כי אף אם העובדה שהמשטרה לא הצליחה למצוא את ההעברה לה טען אוחיון, משרתת את ההגנה, מבקשת ההגנה למצוא ראיות נוספות לאי אמירת האמת ולמעשה לאי העברת התיקיה כלל, בחומר הדיגיטלי.
בהתייחסו למסמכים המבוקשים בבקשה המשלימה, טען המבקש כי חלק מהמסמכים הוגדרו “תרשומת פנימית”, אולם מכותרתם עלה כי מדובר במסמכים מהותיים, אשר יש בהם כדי ללמוד גם על היקף החקירה שבוצעה על מנת לאתר, לזהות ולהעמיד לדין את השותפים האמיתיים של אוחיון ובפרט אלו שהרוויחו בפועל מכספי ההונאה.
לשיטתו, ניתן להניח כי יש במסמכים אלו מידע מהותי, לרבות בהתייחס לניהול אתרי האינטרנט ותפעולם, פרופיל הפייסבוק ששימש לביצוע ההונאות, ומידע בדבר העברת כספים ביישומים שונים.
לחילופין התבקש לקבל מיפוי מלא של החומר, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בבש”פ 6071/17, מדינת ישראל נ’ רונאל פישר ואח’, ניתן ביום 27.8.17 (פורסם בנבו) (להלן:”בש”פ פישר”), וכן לבצע חיפוש של 73 מילות קוד שצורפו לבקשה, ובהן המילים כרטיס, אשראי, קוד, לאמת, קורונה, ₪, פרויקט, העברה, ועוד.
אשר לבקשה לחקירת עורך דין, נטען כי הועברה להגנה רק תוצאת הבקשה, קרי, אישור הממונה על חקירת המבקש, אולם על מנת לבחון האם אישור הממונה ניתן לאחר שהובאו בפניו הנתונים הרלוונטיים ואם לא נפל בה פגם מנהלי, התבקש לקבל את הבקשה עצמה.
בהתייחס לבקשה לרישום המעברים של אוראל גולסה והניסיונות לאתר את שותפיו האמיתיים של אוחיון, נטען כי אלו חיוניים לניהול התיק נוכח הטענות בדבר מחדלי חקירה ואכיפה בררנית, שעה שמי שהרוויח מההונאה לא הועמד לדין.
בהתייחס למכלול הבקשות, נטען כי יש לפעול בהתאם ל”מבחן העל”, שעניינו ברלוונטיות החומר לכתב האישום. כן היפנה ב”כ המשיב לתגובת המדינה בת”פ (מחוזי ירושלים) 67104-01-20, מדינת ישראל נ’ נתניהו ואח’, במסגרתו התבקשה בקשה דומה למיפוי החומרים. נטען כי הגם ששם דובר בהיקף נרחב בהרבה של חומר, הציעה המדינה להעביר לידי ההגנה מעין אינדקס של החומר שנמצא.
המשיבה הטעימה בראשית הדברים כי חומר הראיות אינו מבוסס רק על ראיות דיגיטליות אלא גם על גרסת המבקש, המודה כי העביר לאוחיון תיקיה עם פרטי הלקוחות, וכן על גרסת אוחיון.
אשר לחומרים עצמם, נטען כי מלוא חומר החקירה הועבר לידי המבקש, ובכללו תוצרים רלוונטיים ממחשבו של אוחיון. המשטרה ביצעה חיפוש של כל החומרים העוסקים בקשר בין אוחיון למבקש, וטענת המבקש כאילו החיפוש הסתמך על הפניות של אוחיון לחומרים ספציפיים, אינה מגובה בדו”חות הפעולה, ואין לה על מה לסמוך.
בהתייחסה לקבלת כלל התפוסים בתיק החקירה, ולחילופין לבקשה לביצוע חיפושים נוספים בחומרי המחשב הובהר כי כלל התפוסים בתיק שייכים לאוחיון, אשר הורשע ביום 4.10.21 במסגרת הסדר טיעון. בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מס’ 7.14 “עקרונות הפעולה בנוגע לאופן התפיסה, החיפוש ההעתקה והעיון במחשבים ובחומרי מחשב, תיעודם והעמדת התוצאים המהווים “חומר חקירה” לעיון ההגנה” (להלן: “הנחיית פרקליט המדינה”) כמו גם מטעמים של מניעת פגיעה עודפת בפרטיותו של אוחיון, הועברו למבקש חומרי המחשב שנמצאו רלוונטיים בלבד.
עוד טענה המשיבה, כי טענות ההגנה נשענות על ניחוש או הנחה כי במכשירים מצוי חומר נוסף הקשור לפרשה, שיוכיח את אי מעורבותו של המבקש, ואולם הנחה זו נעדרת בסיס ואינה אלא בבחינת “מסע דיג”. היא אינה נסמכת על חומר הראיות ובסתירה לדו”חות החיפוש שערכה היחידה החוקרת ביחס לכלל התפוסים. לפיכך, התנגדה המשיבה גם לבקשה לעריכת חיפוש בהתאם למילים שהתבקשו, לגביה נטען כי היא אינה עומדת במבחן ההיגיון וקבלתה תטיל נטל בלתי סביר ובלתי מוצדק על הרשות החוקרת.
עם זאת, בדיון מיום 31.3.22 הבהירה המשיבה (ע’ 9 ש’ 7), כי היא מסכימה לחיפוש המילים שהתבקשו, וכי טרם עשתה כן על מנת שלא לבצע חיפוש חלקי, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשות נוספות מטעם המבקש.
הובהר כי חוקרי הסייבר יעמדו מטבע הדברים לחקירתו הנגדית של המבקש, וכן נטען כי העדר ראיה פורנזית אין משמעה כי אירוע מסוים לא התרחש. אשר להעדר ראיות דיגיטליות בדבר העברת התיקיה בין המבקש לאוחיון, הובהר כי תיקיית לקוחות המשרד בו עבד המבקש נמצאה בידי אוחיון, וכי קיימת גם התכתבות בין המבקש לאוחיון בה מצוין כי צריך את “המחברות”, כשלשיטת המשיבה מדובר בכרטיסי אשראי. כן צוין כי בהתכתבות בין השניים לגבי האתר, נכתב כי האתר צריך להיראות אמין, כי נשלחו תמונות של מוצרים אולם אין התכתבות לגבי עצם רכישת הסחורה, וכי אוחיון מודה כי מדובר היה בהמצאה.
נטען כי אם תאותר התיקייה, יהא בכך כדי לחזק את ראיות המשיבה, וככל שלא תאותר התיקייה – יישאר המצב הראייתי כפי שהוא, קרי – העדר תמיכה לטענת המעורבים כי התיקיה הועברה על ידי המבקש. מכאן שאין משמעות רבה לחיפוש הנוסף המתבקש כעת.
עוד הובהר, כי בדו”חות החקירה לא כתוב כיצד בוצע החיפוש, ועל בסיס מה, כי הנחיית פרקליט המדינה פורסמה רק לאחר החקירה בתיק זה; אין חולק כי המבקש היה בקושי כלכלי בתקופה הרלוונטית, כי 73 המילים אותן ביקש לחפש אינן רלוונטיות בהכרח לטענותיו, וכי משיחה עם היחידה החוקרת עלה כי ביחס לרוב המילים המבוקשות נעשה חיפוש על ידם, הגם שהדברים אינם מפורטים בדו”חות החיפוש.
בהתייחסה לפרפראזה המבוקשת מהמסמכים שסווגו כ”לא רלוונטיים”, טענה המשיבה כי מדובר בעדויות שנאספו לגבי אתר בשם sell4you.il שלא נמצא לו קשר למעורבים בתיק החקירה.
אשר לקבלת מיפוי כלל חומרי המחשב התפוסים נטען כי המשיבה פנתה ליחידה החוקרת בבקשה לעריכת מיפוי שכזה, וזה יועבר לידי המבקש לכשיתקבל. בדיון נוסף שהתקיים הוברר כי המבקש אכן קיבל לידיו את מיפוי רשימת התפוסים הנמצאת בידי המשטרה, ובעקבות כך ביקש לקבל לידיו את רשימת התפוסים שנתפסו בעבר והושבו לאוחיון, לשם השוואה.
בהתייחסה לבקשה המשלימה לקבלת מסמכים, ציינה המשיבה כי גם בקשה זו מבוססת על השערת המבקש שהמסמכים עשויים לסייע לו להוכיח פגמים בהתנהלותה, אולם מדובר גם כאן ב”מסע דיג” בלתי מסוים ובלתי ממוקד.
לגופו של עניין, בהתייחס לבקשה לקבלת ארבעת המסמכים שהוכנו על ידי מס”א ומסמך הבקשה לחקירת עורך דין, נטען כי לא מדובר בחומרי חקירה אלא במסמכים הדומים לאלה המוגשים לשופט בהליך מעצר, כשאין בהם חומר ראייתי מובהק והם מהווים למעשה עיבוד וריכוז של חומרי הגלם שנאספו בחקירה ונמסרו למבקש כחלק מחומר החקירה בתיק. עוד נטען בהקשר זה כי יש במסמכים כדי לגלות את דרכי התנהלות משטרת ישראל ולפגוע בתפקודה המקצועי.
בהתייחס לפניית מס”א לחברת PAYSEND טוענת המשיבה כי לא מדובר בחומר חקירה. הפנייה לחברה זו לא נענתה, ולא ברור כיצד הפנייה תסייע למבקש לברר את היקף החקירה שבוצעה כדי לאתר את השותפים הנוספים לעבירה. נטען כי בדומה לעזרה משפטית, לגביה נקבע בפסיקה שהיא מהווה תרשומת פנימית, חשיפת המסמך עלולה להביא לפגיעה בשיתוף הפעולה בין המדינה לגופים פרטיים זרים ובתפקוד המשטרה, והכל כשלמסמך עצמו אין ערך ראייתי.
המענה שניתן מחברות FACEBOOK ו – PAYBOX הועבר למבקש כחלק מחומר החקירה, והמסמכים המבוקשים עתה הם עיבוד וניתוח חומרי הגלם ואין מקום להעבירם, מהטעמים שפורטו לעיל.
בהתייחס למסמכים המעידים על ניסיונות איתורם של אוראל גולסה והאחר, צוין כי לא ברור אלו מסמכים חסרים, ולכן התבקש כי ב”כ המבקש יפרט מהם חומרי החקירה הדרושים לו.
הוסכם להעביר לידי המבקש את רישום המעברים של אוראל גולסה.
בסיום הדיון הוסכם בין הצדדים כי הם יידברו באופן ישיר באשר להעברת חומרים שונים, וכי במידת הצורך ייקבע דיון נוסף. בדיון ההמשך הוברר כי המשיבה הציעה למבקש כי מומחה ההגנה יגיע למשרדי הסייבר ויחד עם מומחה התביעה יבוצע החיפוש המבוקש. ברם המבקש התנגד להצעה, שיש בה לטענתו משום חשיפת קו ההגנה שלו בפני המשיבה. הוא הסכים כי המומחה מטעמו יבצע את החיפוש במשרדי היחידה החוקרת.
lawdata – דטהחוק
דיון והכרעה
בקשות המבקש מעוררות שוב את שאלת היקף עיון ההגנה בראיות דיגיטליות, כמו גם בחומר נוסף המצוי בתיק החקירה.
אין חולק כי בהתאם לסעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב – 1982, מסורה לנאשם הזכות לעיין בחומר החקירה, כמו גם ברשימת חומרים שנרשמו או נאספו במהלך החקירה בידי הרשות החוקרת, והנוגעים לאישום.
במסגרת פסיקה מרובה שניתנה בסוגיות אלו, עמדו בתי המשפט על כך שיש לפרש את המונח חומר חקירה בהרחבה, כחלק מזכותו של נאשם להליך הוגן וכחלק מהאינטרס לחקר האמת, כאשר השלב הראשוני הוא בחינת רלוונטיות החומר לכתב האישום (ראה בש”פ 5535/13, מדינת ישראל נ’ שימשילשווילי, ניתן ביום 15.8.13 (פורסם בנבו)).
לצד החובה להעביר לידי נאשם את מלוא החומר הרלוונטי, עמד בית המשפט העליון על כך שהנחת המוצא היא כי רשויות התביעה והחקירה פועלות במקצועיות ובהגינות בסווגן את חומרי החקירה, ובהעברתם לידי ההגנה (ראה בש”פ 3152/05 בן יעיש נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 10.5.06 (פורסם בנבו)).
בהתאם להלכה הפסוקה, נכון הדבר גם כאשר עסקינן בתפוסים ובחומרים דיגיטליים – גם לגביהם, כמו לגבי כל חומר חקירה אחר, ההנחה היא כי המשטרה מבצעת את החיפוש באופן מושכל והגון.
בבש”פ פישר התייחס כב’ השופט עמית לסוגיית כמות המידע האגורה במחשבים, ולדילמות הקשורות במיצוי מידע זה:
“לחומר מחשב מאפיינים יחודיים שהחשוב בהם הוא היקפו העצום של החומר שנתפס, בבחינת “ארכיב כמעט אינסופי” (רע”פ 8873/07, 10573/08 היינץ ישראל בע”מ נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17 (2.1.2011) (להלן: עניין היינץ)), או כ”חול הדיגיטאלי על שפת הים הווירטואלית” (השופט גונטובניק בבש”פ (מחוזי ת”א) 38030-03-17 ברמלי נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (16.7.2017)).”
באותו עניין עמד בית המשפט העליון על כך שהטלפונים הניידים והמחשבים בימינו, מהווים למעשה מעין יומן אינטימי עמוס פרטים, אשר חשיפתו עלולה לפגוע הן בפרטיות בעל אותו טלפון או מחשב והן בפרטיותם של צדדים שלישיים.
בהתאם לכך, נדחתה ההצעה כי מלוא החומר שנתפס יועבר כפי שהוא לידי ההגנה, בהתחשב בהנחת המוצא לפיה ברי שהחומר הרב כולל גם מידע שאינו רלוונטי, ואשר יש בו כאמור משום פגיעה בפרטיות.
נידונה טענת ההגנה כי חיפוש על ידי המשטרה עלול לחשוף את קו ההגנה, אך נקבע כי יש לאזן את זכותו של הנאשם אל מול זכויות אחרות (ור’ – באופן כללי לגבי קבלת טלפון נייד ומיפויו גם את בש”פ 1286/21, עמית אלמוג נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 25.3.21 (פורסם בנבו)).
לפיכך נבחרה בעניין פישר האפשרות במסגרתה תעביר המאשימה לידי ההגנה אפיון ראשוני של המידע שנתפס, וזו תוכל להציע מילות חיפוש. בית המשפט העליון חזר בהקשר זה על ההנחות לפיהן התביעה נוהגת בהגינות וכי רשויות החקירה מנסות למצוא בחומרי המחשב חומרים רלוונטים, ללא אבחנה בין חומרים שהם לטובת הנאשם או לחובתו.
כן הובהר כי על החיפוש המושכל להיות מתועד על ידי החוקר.
בבש”פ 6662/19, מדינת ישראל נ’ יניב בן עוז ואח’, ניתן ביום 24.11.19 (פורסם בנבו), נידון עררה של המדינה אשר חויבה על ידי בית המשפט המחוזי להעביר לידי ההגנה בקשה לעזרה משפטית שהוגשה על ידי המדינה לגרמניה. בית המשפט העליון קיבל את הערר, הבהיר שוב כי הנחת היסוד היא שהתביעה ממלאה תפקידה במיומנות ובהגינות, וכי על ההגנה לעמוד במבחן הרלוונטיות. עוד נקבע כי הבקשה לעזרה משפטית היא בבחינת תרשומת פנימית המהווה סיכום ועיבוד של החקירה, ולכן אין בה כדי לסייע להגנה.
אני מוצאת להפנות גם להנחיית פרקליט המדינה, אשר ביקשה לקבוע עקרונות באשר לסוגיות שונות הכרוכות בתפיסת, העתקת ועיון במחשבים. ההנחייה פורסמה ביום 15.11.20, קרי לאחר ביצוע החקירה בתיק זה, אולם ניתן להקיש ממנה לענייננו. ההנחייה עומדת על כך שלא ניתן לסרוק בעין את כל חומרי המחשב הנתפסים במהלך חקירה, ולפיכך קיים הכרח לבצע סינון של החומר. כן מוטעם כי על הנאשם לקבל את חומרי המחשב הרלוונטים, בלווית תיעוד באשר לדרך הגעת החוקרים לחומרים שהופקו. במקרה שבפניי, שעה שההנחייה פורסמה כאמור לאחר החקירה, לא קיים תיעוד מלא באשר לדרך ההגעה לחומרים, ולפיכך נמנעת מהמבקש למעשה האפשרות לעמוד על מתודולוגיית החיפוש. עם זאת, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ואף לא ניתן בשלב זה להורות לגופי החקירה לבצע חקירה מחודשת – למעשה בכל התיקים שנחקרו טרם פרסום ההנחייה, על מנת לעמוד על מתודולוגיית החיפוש. בחנתי את ההערות אותן מסר לידי ב”כ המבקש בכתב בכל הנוגע לאי יישום הנחיית פרקליט המדינה, אך נמצא כי בהינתן שכאמור ההנחייה עוד לא הייתה בתוקף בעת ביצוע החקירה בתיק זה, תוכל ההגנה לחקור את החוקרים הרלוונטיים אודות אופן החיפוש, במסגרת הבאת הראיות, ככל שיגיעו לכך הצדדים.
כן בחנתי את הפניית המבקש לעמדת המשיבה בעניין אלוביץ (ת”פ 67104-01-20 נתניהו ואח’ המוזכר לעיל), ואולם באותה תגובה היפנתה המשיבה למזכרים קיימים לגבי אופן החיפוש, בדומה לתגובת המשיבה במקרה שבפניי, וכאמור – איני מוצאת מקום להורות על יצור חומרים חדשים כעת, אף אם דרך ביצוע החיפוש לא תועדה במלואה.
עוד יאמר, כי לטענת המבקש כאילו החוקרים ביצעו חיפוש על בסיס הנחיית אוחיון וכי הוא ששלט בחומרים שנבחנו, ללא הפעלת שיקול דעת של השוטרים, אין על מה לסמוך, בהתבסס על זיכרונות הדברים והמסמכים המצויים בתיק, ואשר הועברו לידי המבקש.
בהינתן דברים אלו, הרי שבקשת המבקש לתור בעצמו אחר חומרי החקירה, ולקבל לידיו את מלוא התפוסים הדיגיטליים, עומדת בסתירה לפסיקת בית המשפט העליון אשר צוטטה לעיל, והיא בבחינת מסע דיג מובהק. כך גם לא נמצא בסיס לסברה כי נשמטו מהמשטרה חומרים אשר דווקא מומחה המבקש יוכל לגלות.
כאמור, חזקה שהיחידה החוקרת עשתה עבודתה נאמנה, ונוכח הסבירות הוודאית, הנלמדת מניסיון החיים, כי יש בחומר שנתפס גם מידע שאינו רלוונטי לכתב האישום, ואשר חשיפתו עלולה לפגוע פגיעה משמעותית בפרטיות ובערכים מוגנים אחרים של צדדים שלישיים, אין מקום להיעתר לבקשה לביצוע החיפוש על ידי מומחה מטעם המבקש.
יוזכר עוד, כי ב”כ המבקש אישר בפניי כי המבקש עצמו, עו”ד כאמור, הודה בחקירת המשטרה כי העביר לידי אוחיון את התיקיה האמורה, כי התיקיה נמצאה אליבא דמשיבה אצל אוחיון, וגם בפריזמה זו יש לבחון את מכלול הבקשות.
משכך, ובהתחשב בכל האמור לעיל, אני מורה ליחידה החוקרת לחפש בחומרים התפוסים את מילות החיפוש אותן ביקש המבקש, בקשה לה בסופו של דבר אף המשיבה הסכימה, וכפי הצעתה – ככל שיתבקש כי מומחה ההגנה יבצע יחד עם מומחה המשטרה את החיפוש במשרדי הסייבר, ניתן יהא לבצע את החיפוש בדרך זו.
חזקה על היחידה החוקרת שתעביר את כלל החומרים הרלוונטיים לחקירתו של המבקש.
ככל שיימצאו במסגרת החיפוש האמור חומרים אשר המשיבה תסבור כי אלו פוגעים בפרטיות אוחיון או אחרים, ושהם במובהק אינם רלוונטיים לתיק זה, תוכל שלא להעבירם למבקש, וליידע חלף העברת החומרים להגנה, את ההגנה, בדבר קיומם, על מנת שההגנה תוכל לשקול המשך צעדיה.
אשר לחומרים אשר סווגו כ”לא רלוונטיים”, הרי שמשלטענת המשיבה עסקינן בעדויות לגבי אתר שלא נמצא לו קשר למי מהמעורבים בתיק החקירה, אין מקום להעבירם לידי המבקש.
אשר לחומרים שהוגדרו כתרשומת פנימית (לבקשת המבקש ולשם הנוחות יאמר כי מדובר במסמכים שסומנו על ידי היחידה החוקרת או המשיבה כ-138, 209, 256, 272, 274,276, 286 ו-298),
הרי שאף בחינתם תוך פרשנות רחבה למונח חומר חקירה, מלמדת כי אלו מהווים משום תרשומת פנימית מובהקת, הכוללת את עיבוד הנתונים, ואלו מהווים לפיכך מסמכי עבודה פנימיים. יתרה מכך, עיון בהם מביא למסקנה כי חשיפתם בפני המבקש לא תסייע להגנתו.
בהתאם להלכה הפסוקה, חשיפת מסמכים אלה והעברתם לידי המבקש, עלולה להביא לפגיעה בתפקוד המקצועי של היחידה החוקרת (ראה לעניין זה בש”פ 4776/18, פלוני נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 12.7.18 (פורסם בנבו)), ומשום כך אין מקום להעברתם.
באופן פרטני יאמר באשר לפנייה לחברת פייסנד, כי כמוצהר על ידי המשיבה, זו לא הניבה דבר, ומשכך, בדומה לפסיקה שעניינה בעזרה משפטית, איני מוצאת כי יש בעצם הפנייה אל החברה כדי להועיל להגנה. מכל מקום מובהר כי אין המדובר בחומרי חקירה אשר נמנעו מהמבקש, אלא בניתוח ועיבוד חומרי חקירה קיימים שהועברו לידיו.
כך הדבר גם בפניות לחברות FACEBOOK ו – PAYBOX, מסמכים המהווים אף הם עיבוד וניתוח של חומרי הגלם, ולא חומרי הגלם בעצמם.
אשר לניסיונות האיתור של גולסה ואחר, הובהר כאמור בתגובת המשיבה כי לא ברור לאילו מסמכים מפנה המבקש. משכך, לא הוצגו בפניי מסמכים בעניין זה. את רשימת המעברים של גולסה קיבל ב”כ המבקש במסגרת הדיונים בבקשה זו, וכך גם את מיפוי החומרים שנתפסו בתיק. על כן, בשלב זה, אין מקום להורת על העברת חומרים נוספים.
אשר לקבלת האישור לחקור את המבקש – עו”ד במקצועו, יאמר כי בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.5.22, התקבלו במעמד צד אחד הבהרות למסמכים שנמסרו לעיוני בדיון קודם.
כן ביקשה ב”כ המשיבה להעביר לבית המשפט את עמדת קצין האח”מ המחוזי נוכח כוונתי להעביר לידי המבקש פרטים שונים מהמסמך במסגרתו הותרה חקירת המבקש.
ביום 26.5.22, לאחר דיון זה, ניתנה בכתב הסכמת המשיבה להעביר לידי המבקש את ההנמקות שהתירו את חקירת המבקש, שעניינן בכך שאוחיון ויתר על חסיון עו”ד (הוא המבקש) -לקוח, וכן בכך שהמבקש היה שותף לדבר עבירה. זאת, מבלי לוותר על עמדתה העקרונית של המשיבה כי המסמך עצמו מהווה תרשומת פנימית, ועל עמדתה שלא ניתן לתקוף את שיקול דעתה המנהלי במסגרת ההליך הפלילי.
לאחר שבחנתי את המסמך האמור, התרשמתי כי הוא אכן מהווה תרשומת פנימית, הכוללת עיבוד החומר הקיים, וכי אין מקום להעברת מידע נוסף מתוכו, מלבד המידע שפורט לעיל.
טרם סיום יוטעם כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 24.5.22 הוסכם כי המשיבה תעביר לידי המבקש את רשימת המסמכים אשר הועברו לעיוני ואשר לפי דבריה הועברו זה מכבר לידי המבקש, בהיותם חומרי חקירה – וחזקה כי כך יעשה בהקדם.
בכפוף לאמור לעיל – תם הדיון בבקשה.
החומר שהועבר לבחינתי יושב למשיבה.
זכות ערר כדין.
ניתנה היום, כ”ח אייר תשפ”ב, 29 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
אליאנא דניאלי
חגי וגנפלד נ מדי אליענא דניאלי חומרי חקירה דיגיטלים 56686-10-21
להלן כתב האישום נגד אוחיון
בבית משפט השלום בראשון לציון ת״פ 20-
המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות מחלקת הסייבר, פרקליטות המדינה רח‘ הנרייטה סולד 1, תל אביב, מיקוד 61330 טלפון: 073-3924455, פקס: 02-6468009
– נגד –
הנאשם: שמעון בן מרדכי אוחיון, יליד 1985, ת״ז … מרח‘ … ראשון לציון
אישום
מבוא:
1. ביום 17.3.2020 או בסמוך לכך, בשיתוף פעולה עם עורך הדין חגי וגנפלד, חברו של הנאשם (להלן: “וגנפלד“), הקים הנאשם אתר אינטרנט שנחזה בכזב לחנות וירטואלית לממכר מוצרי פארם בשם www.protectlandil.com (להלן: “פרוטקטלנד“). אתר פרוטקטלנד פעל ברציפות מיום הקמתו ועד למועד שאינו ידוע במדויק למאשימה במחצית הראשונה של חודש אפריל 2020.
2. ביום 11.4.2020 או בסמוך לכך, הקים הנאשם אתר אינטרנט נוסף, שנחזה גם כן בכזב לחנות וירטואלית לממכר מוצרי פארם בשם www.adelmarket.com (להלן: “אדל מרקט“). אתר אדל מרקט פעל ברציפות מיום הקמתו ועד ליום 3.5.2020, עת הוסר על ידי משטרת ישראל (להלן יחד: “האתרים” או “המיזם העברייני“).
3. הנאשם שימש כמנהל הבלעדי של האתרים, אשר שווקו על ידו בכזב כחנויות וירטואליות המחזיקות במוצרים חיוניים להתמודדות עם נגיף הקורונה. באתרים פורסמו למכירה, בין היתר, מסיכות פנים, גיל חיטוי ומד חום לייזר.
4. אתרים אלה היוו תשתית לביצוע עבירות פליליות ולהפקת רווח כספי לנאשם ולשני שותפים – –אוראל גולסה (להלן: “גולסה“) ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: “השותף אי“) (להלן ביחד: “השותפים“), עמם קשר הנאשם קשר לצורך ביצוע העבירות. במסגרת הקשר ולצורך קידומו, סוכם כי השותפים יעבירו לנאשם פרטים של כרטיסי אשראי של אנשים שונים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: “כרטיסי ההונאה“), אליהם יעביר הנאשם את כספי ההונאה, ולאחר מכן יקבל לארנק וירטואלי שבשימושו חלק מכספי ההונאה.
5. על פי המיזם העברייני שניהל הנאשם, הזמנת המוצרים באתרים בוצעה באמצעות הזנה של פרטי ההזדהות הבאים על–ידי המשתמשים שנכנסו לאותם אתרים: שם פרטי ושם משפחה, כתובת דואר אלקטרוני, מספר טלפון, כתובת למשלוח וכתובת לתשלום. לצורך ביצוע התשלום בגין ההזמנה נדרשו המשתמשים באתרים (להלן: “המתלוננים“) להזין את פרטי כרטיס האשראי שלהם. לאחר מכן, נשלחה לכתובות הדואר האלקטרוני שהזינו המתלוננים הודעה כוזבת בה נכתב כי ההזמנה תתבצע מיד לאחר אישור התשלום, בצירוף פרטי ההזמנה.
6. לאחר אישור ההזמנה, יצר הנאשם קשר עם המתלוננים באמצעות יישומון WhatsApp-n להעברת מסרים מידיים (להלן: “וואטסאפ“) תוך שהזדהה כנציג האתרים, ותיאם עמם מועד לקבלת המשלוח ביודעו כי המוצרים לא יסופקו והכל כחלק ממצג השווא המתואר לעיל.
7. במקביל להתכתבות עם המתלוננים בוואטסאפ, ובסמוך לתיאום מועד המשלוח עמם, השתמש
הנאשם בכרטיסי האשראי של המתלוננים, ללא ידיעתם ו/או הסכמתם, לביצוע העברות כספים בסכומים שונים, הגבוהים מסכום ההזמנות של המתלוננים (להלן: “סכום ההעברה“). זאת,
באמצעות חברת “Paysend” המאפשרת ביצוע העברות כספים בין–לאומיות או באמצעות היישומון “פייבוקס“, המאפשר העברות תשלומים בין משתמשי היישומון.
8. עבור כל העברה שביצע הנאשם לכרטיסי ההונאה, קיבל הנאשם מגולסה או מהשותף א‘ חלק מרווח ההונאה בסכום שנע בין 200 ל-300 דולרים אמריקניים.
9. הסכומים שולמו לנאשם על–ידי השותפים במטבעות מבוזרים מסוג “ביטקוין” לארנק וירטואלי, המשמש לאחסנה ולמסחר בביטקוין, אשר כתובתו אינה ידועה למאשימה.
10. המבוא מהווה חלק בלתי נפרד מהאישומים שלהלן.
אישום ראשון – הונאות בכרטיסי חיוב באמצעות חברת “Paysend”:
א. העובדות
1. במסגרת המיזם העברייני, ביצעו המתלוננים רכישות באתרים פרוטקלנד ואדל מרקט, אשר היו בניהולו של הנאשם, בין התאריכים 6.4.2020 ו-27.4.2020 כמפורט בטבלה להלן.
2. בהמשך להזמנה שבוצעה על ידי המתלוננים בכל אחד מן האתרים, השתמש הנאשם בפרטים שהוזנו על–ידי המתלוננים, וזאת ללא ידיעתם או הסכמתם של המתלוננים, בכך שהזין את פרטי כרטיס האשראי ואת מספר הטלפון שלהם באתר חברת “paysend”, בצירוף סכום ההעברה, אשר היה גבוה מן הסכום המקורי שאותו ביקשו המתלוננים לשלם במסגרת ההזמנה שביצעו באתרים, ובצירוף פרטי כרטיסי ההונאה.
3. לצורך השלמת העסקאות באתר חברת “paysend”, נדרש הנאשם להזין באתר החברה קוד אימות חד פעמי שנשלח על ידי חברת האשראי למכשיר הטלפון הנייד של בעל כרטיס האשראי במעמד ביצוע העסקה באתר החברה.
4. בכדי לקבל את קוד האימות ולהשלים את העסקה, כתב הנאשם למתלוננים בכזב בהודעת וואטסאפ , כי על–מנת לאמת את התשלום עבור הרכישות שביצעו באתרים עליהם להעביר לידיו קוד שיקבלו במסרון מחברת האשראי.
5. על מנת להניע את המתלוננים להעביר לידיו את קוד האימות ובכדי להפיג חשש מצדם, הסביר הנאשם למתלוננים בכזב כי מדובר כביכול בהליך אימות חדש, וכי מאחר שהוא כבר שלח כביכול את ההזמנה שלהם לביצוע, אין כל מניעה מצדם לשלוח לו את הקוד.
6. בהמשך לאמור לעיל ועל בסיס מצג השווא, נעתרו המתלוננים לבקשת הנאשם והעבירו אליו את קוד האימות. עם קבלת קוד האימות השלים הנאשם את ההונאות בכרטיסי החיוב של 31 מתלוננים, וגרם בכך להעברת הכספים מידי המתלוננים לכרטיסי ההונאה באמצעות אתר “paysend”.
7. מתוך כלל השימושים שביצע הנאשם בכרטיסי החיוב של המתלוננים, אושרו עסקאות בסך כולל של 110,741.11 ש“ח, וכן בוצעו ניסיונות להשלמת עסקאות בסך כולל של 7999.52 ש״ח, הכל
כמפורט להלן:
|
אישור עסקה |
הסכום שחויב בפועל |
סכום ההזמנה |
תאריך החיוב |
האתר שבו בוצעה ההזמנה |
שם מתלונן |
מסי |
|
כן |
|
₪ 883 | 6.4.2020 |
פרוטקטלנד |
קונסטנטין פולומרציוק |
1 |
|
כן |
₪ 3,980 | ₪ 149.9 | 18.4.2020 |
אדל מרקט |
אורית גרוזוביק |
2 |
|
כן |
₪ 3,000 | ₪ 139 | 19.4.2020 |
אדל מרקט |
יואב מזור |
3 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 310 | 19.4.2020 |
אדל מרקט |
משה בן עמי |
4 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 149 | 19.4.2020 |
אדל מרקט |
עירית מלק |
5 |
|
כן |
₪ 2,800 | 299.8
₪ |
19.4.2020 |
אדל מרקט |
אורין בן יוסף |
6 |
|
כן |
₪ 3,800 | ₪ 563 | 19.4.2020 |
אדל מרקט |
יעל בנרי |
ר |
|
כן |
1,200 ₪ ועוד 2,704.98 ₪ |
₪ 414 | 19.4.2020 |
אדל מרקט |
לוי טוקוב |
8 |
|
כן |
₪ 4,000 | 163.80
₪ |
20.4.2020 |
אדל מרקט |
אילנה נעימי |
9 |
|
כן |
₪ 2,998 | ₪ 300 | 20.4.2020 |
אדל מרקט |
לידיה זידאן |
10 |
|
כן |
₪ 4,000 | 149.90 ₪ | 20.4.2020 |
אדל מרקט |
חן זני חיים |
11 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 221 | 20.4.2020 |
אדל מרקט |
ליאורה גורוביץ |
12 |
|
כן |
|
₪ 548 | 20.4.2020 |
אדל מרקט |
זהר חזקיה |
13 |
|
כן |
₪ 3,999.63 | 245.5 ₪ | 21.4.2020 |
אדל מרקט |
יבגני קיידינוב |
14 |
|
כן |
₪ 3128.5 | 288.5 ₪ | 21.4.2020 |
אדל מרקט |
משה הורמן |
15 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 173.8 | 21.4.2020 |
אדל מרקט |
חיים יחיאל פרידמן |
16 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 175.7 | 21.4.2020 |
אדל מרקט |
טליה בן חור כהן |
17 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 199.7 | 21.4.2020 |
אדל מרקט |
מירית נבות |
18 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 173.8 | 22.4.2020 |
אדל מרקט |
רפי מיארה |
19 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 150 | 22.4.2020 |
אדל מרקט |
אנדריי סטופק |
20 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 149 | 22.4.2020 |
אדל מרקט |
ירדנה פנקר |
21 |
|
כן |
₪ 3,200 | ₪ 169.9 | 22.4.2020 |
אדל מרקט |
משה פיאמנטה |
22 |
|
כן |
₪ 3,300 | ₪ 173 | 22.4.2020 |
אדל מרקט |
אינצה כרמן דינה |
23 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 149.9 | 23.4.2020 |
אדל מרקט |
אסנת מדור חרדון |
24 |
|
כן |
₪ 4,000 | 392.8
₪ |
23.4.2020 |
אדל מרקט |
גריגורי ארונשטם |
25 |
|
כן |
₪ 4,000 | ₪ 149.9 | 26.4.2020 |
אדל מרקט |
כוכבה עזר |
26 |
|
כן |
₪ 3,980 | 599.6
₪ |
26.4.2020 |
אדל מרקט |
רזיק מיחיאיל |
27 |
|
כן |
₪ 3,650 | 149.90
₪ |
26.4.2020 |
אדל מרקט |
שושנה רוזה מאור |
28 |
|
כן |
|
₪ 390 | 27.4.2020 |
אדל מרקט |
אדם אבירם |
29 |
|
לא |
₪ 3,999.52 | 228.90
₪ |
21.4.2020 |
אדל מרקט |
ענת ברינקר |
30 |
|
לא |
₪ 4,000 | 378.8 ₪ | 26.4.2020 |
אדל מרקט |
יסמין סידו |
31 |
8. עבו ר כל עסקת העברה של תשלום מהמתלוננים אל כרטיסי ההונאה, קיבל הנאשם ג מול ס ה או מהשותף א‘ חלק מרווחי ההונאה בסכום שנע בין 200 ל-300 דולרים אמריקניים לכל עסקה. סכומים אלה הועברו לידי ארנק הביטקוין של הנאשם.
9. במעשיו אלה, כמפורט במבוא ובאישום זה, קשר הנאשם קשר עם אחרים (גולסה והשותף אי) לביצוע עבירות פשע (הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות).
10. עוד במעשיו אלה, בכך שהקים וניהל את האתרים, אחסן הנאשם מידע כוזב במחשב כדי שתוצאתו תהיה מידע כוזב או פלט כוזב.
11. עוד במעשיו אלה, השתמש הנאשם בכרטיסי חיוב רבים או במרכיבים ממרכיביהם בכוונה להונות ובנסיבות מחמירות, וכן קיבל במרמה, ביחד עם שותפיו, סך–כולל של 110,741.11 ₪ בנסיבות מחמירות, וכן ניסה לקבל במרמה, ביחד עם שותפיו, סכום נוסף של 7999.52 ₪. הנסיבות המחמירות נובעות מריבוי הנפגעים והפעולות שביצע הנאשם, חלוקת התפקידים בין הנאשם לבין השותפים, והתחכום הרב שבתפעול המיזם העברייני בידי הנאשם.
ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:
1. קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל“ז-1977 (להלן: “חוק העונשין“).
2. הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ“ו – 1986 (להלן: “חוק כרטיסי חיוב“).
3. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
4. ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.
5. מידע כוזב או פלט כוזב – עבירה לפי סעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ“ה– 1995 (להלן: “חוק המחשבים“).
אישום שני – הונאות בכרטיסי חיוב באמצעות היישומון פייבוקס:
א. העובדות
1. במסגרת המיזם העברייני שניהל הנאשם, ביום 20.3.2020 או בסמוך לכך, ביצעו המתלוננים יורי לב ואשתו רימה טימופייב (להלן: “יורי ורימה“) הזמנה של מסיכות פנים, גיל חיטוי ונייר טואלט בסך 264.20 ₪ מאתר פרוטקטלנד.
2. ביום 30.3.2020, משנוכחו כי לא קיבלו אישור על ביצוע ההזמנה באתר פרוטקטלנד, פנו יורי ורימה בהודעת וואטסאפ למספר הטלפון שפורסם על–ידי הנאשם באתר פרוטקטלנד. ביום 3.4.2020 השיב הנאשם לפנייה בהודעת וואטסאפ אליה צירף את פרטי ההזמנה. בהמשך, שאל הנאשם את יורי ורימה בוואטסאפ אם היישומון פייבוקס מותקן במכשיר הטלפון הנייד בו הם מחזיקים, ונענה בשלילה.
3. בעקבות המענה שמסרו יורי ורימה לנאשם, ולאחר שהנאשם עדכן בדבר את שותף א‘, פתח שותף א‘ חשבון ביישומון פייבוקס ובו הזין את מספר הטלפון, כתובת הדואר האלקטרוני ופרטי כרטיס האשראי של יורי ורימה. לצורך אימות הפרטים, התקבלה במכשיר הטלפון הנייד של יורי ורימה הודעה עם קוד מיישומון פייבוקס. במקביל, הנאשם כתב ליורי ורימה כי נשלח אליהם כביכול קוד לאימות החיוב שלהם בתשלום עבור הזמנתם, וביקש מהם להעביר לרשותו את הקוד. בעקבות המצג הכוזב שהציג להם הנאשם, יורי ורימה העבירו את הקוד לידי הנאשם. לאחר מכן, תיאם עמם הנאשם מועד לקבלת ההזמנה כביכול.
4. בהמשך למתואר לעיל, ולאחר שהנאשם העביר את קוד האימות שקיבל מיורי ורימה לשותף א‘, ביצע השותף א‘ שש העברות כספים בסכומים שונים מחשבון הפייבוקס, שפתח על שם יורי ורימה, לחשבונות פייבוקס אחרים לפי הפירוט הבא:
|
סכום |
תאריך החיוב |
| ₪ 850 | 3.4.2020 |
| ₪ 500 | 3.4.2020 |
| ₪ 1,500 | 3.4.2020 |
| ₪ 1,500 | 3.4.2020 |
| ₪ 1,500 | 3.4.2020 |
| ₪ 1,500 | 3.4.2020 |
5. העברות הכספים המפורטות להלן בוצעו על–ידי שותף א‘, במסגרת שותפותו עם הנאשם, והכל בלא ידיעתם או הסכמתם של יורי ורימה באשר לסכומי ההעברה.
6. בהמשך, ובמסגרת הקשר בינו לבין הנאשם, העביר שותף א‘ לארנק הביטקוין של הנאשם סכום הנע בין 200 ל-300 דולרים אמריקניים.
7. במעשיו אלה, כמפורט לעיל במבוא ובאישום זה, קשר הנאשם קשר עם אחרים לביצוע עבירות פשע (הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות).
8. עוד במעשיו אלה, בכך שהקים וניהל את אתר פרוטקטלנד, אחסן הנאשם מידע כוזב במחשב כדי שתוצאתו תהיה מידע כוזב או פלט כוזב.
9. עוד במעשיו אלה, השתמש הנאשם בכרטיס חיוב או במרכיב ממרכיביו בכוונה להונות ובנסיבות מחמירות, וכן קיבל במרמה, ביחד עם השותף א‘, סך–כולל של 7,350 ₪ בנסיבות מחמירות. הנסיבות המחמירות נובעות מהפעולות שביצע הנאשם, חלוקת התפקידים בין הנאשם לבין שותפו, והתחכום הרב שבתפעול המיזם העברייני בידי הנאשם.
ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:
1. קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
2. הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב.
3. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
4. מידע כוזב או פלט כוזב – עבירה לפי סעיף 3 לחוק המחשבים.
אישום שלישי:
א. העובדות
1. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר ליום 17.3.2020, קשר הנאשם קשר עם וגנפלד לביצוע הונאה בכרטיסי חיוב. במסגרת הקשר ולצורך קידומו, העביר וגנפלד לנאשם תיקייה המכילה פרטי כרטיס אשראי ומספרי זהות של לקוחות במשרד עורכי דין בו עבד וגנפלד בתקופה הרלבנטית. זאת ללא הסכמתם או ידיעתם של בעלי כרטיסי האשראי להעברת המידע כאמור, ובידיעתו של הנאשם כי מדובר בפרטים הנמסרים ללא ידיעה או הסכמה כאמור.
2. במעשיו המתוארים לעיל, קשר הנאשם קשר עם אחרים לביצוע עבירות פשע (הונאה בכרטיס חיוב).
ב. הוראת החיקוק לפיה מואשם הנאשם:
קשירת קשר לביצוע פשע– עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
אישום רביעי:
א. העובדות
1. ביום 29.4.2020, יום לאחר מעצרו של הנאשם בתיק זה, פנה הנאשם אל וגנפלד, אשר ׳יצג אותו באותה עת, וביקש ממנו להעביר את נתב האינטרנט ששימש אותו לצורך הפעלת אתר אדל מרקט ואשר נמצא במחסן בבעלות הנאשם למקום אחר, על מנת שהמשטרה לא תשים ידיה על הנתב, וזאת במטרה להכשיל את הליך החקירה הפלילית.
2. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה במהלך חודש אפריל 2020 או בסמוך לכך, התקין הנאשם על מכשיר הטלפון הנייד ששימש אותו להפעלת אתר אדל מרקט, תוכנות למחיקת היסטוריית הגלישה במכשיר לפי הפירוט הבא: keep cleaner-1 cc cleaner, clean master. זאת, במטרה להכשיל את אפשרות השחזור של היסטוריית הגלישה במכשיר הטלפון הנייד ששימש אותו לביצוע העבירות.
3. במעשים המתוארים לעיל, עשה הנאשם דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, לרבות חקירה פלילית.
ב. הוראת החיקוק לפיה מואשם הנאשם:
שיבוש מהלכי משפט (שתי עבירות) – עבירה לפי סעיף 244 לחוק ה עונשין.
שיר בן–עמי רויטמן, עו״ד
עוזרת במחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה
ג. התביעה:
הודעה לנאשם
הנאשם יכול לבקש שימונה לו סנגור ציבורי אם מתקיים בו אחד מהתנאים לזכאות נאשם לייצוג המנויים בסעיף 18(א) לחוק הסנגוריה הציבורית, תשנ“ו – 1995
הודעה לבית–המשפט
בהתאם להוראת סעיף 15א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ“ב – 1982 המאשימה מודיעה בזאת, כי קיימת אפשרות לפיה יתבקש בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, אם יורשע בתיק זה.
מספר תיק פרקליטות: 30/0000093/20
מספר תיק חקירה (פל״א): פל“א 199570/2020 מחלק הסייבר ימר מרכז, פל״א 153822/2020 תחנת ראשון לציון שפלה.
תאריך 10 יוני, 2020
׳“ח סיון, תש״ף
כתב אישום מדינת ישראל נ שמעון אוחיון שמסבך את עוד חגי וגנפלד
ההשעיה הזמנית המוגבלת בוועדת האתיקה
ועדת אתיקה נ חגי ווגנפלד השעיה זמנית חלקית בדמ 32-21
One Comment
מדהים כמה התחקירים יורדים לרזולוציה נקודתית אם כי אני אישית פחות שמח מביטויים מיניים.
הערת מערכת
כל אחת וטעמה היא. אם יש חומרים, טיפים וסקופים, נשמח לקבל
[email protected]