המחליפה הזמנית של דוד רוזן כנציבת טיוח תלונות הציבור על מייצגים בערכאות (פרקליטים) פרסמה החלטה לפיה תלונה שהגיש יהונתן קפאח כנגד חיים ויסמונסקי ראש מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה נמצאה מוצדקת.

למעשה רק חלק קטן מהתלונה נמצא מוצדק ושאר הטענות טויחו ע”י ליעד מאיר צדף כי ויסמונסקי פשוט עבד על הנציבונת ליעד בעיניים והיא לא טרחה לבדוק שום דבר וכתבה שהיא “מאמינה לו”.

בכל מקרה נמצא שחיים ויסמונסקי בכוונה לא עדכן את רשימת האתרים שאותם הוא מגיש לשופט בני שגיא על מנת לחסום אותם לצפייה בישראל.  בד”כ מדובר באתרי הימורים בינלאומיים, אתרי קזינו שפועלים במדינות בהן קזינו והימורים חוקיים, אתרי זנות, מסאג’ והרפיה, ואתרי פטפוטים על סקס ותנוחות מיניות שאינם פוריטנים מספיק לדעתו של ויסמונסקי.

על פי החוק, חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, תשע”ז-2017 ויסמונסקי חייב לפרסם את כל הצווים שבהם הוא מצליח להחתים שופט על חסימה לצפיה בישראל.  בד”כ הוא פונה לבני שגיא השופט המניאק שזורם איתו.  אלא שבפועל הוא לא עושה זאת ולא מפרסם בכוונה כדי שבעלי האתרים לא יוכלו לדעת מה מספר התיק של הצו, ולא יוכלו לפנות לבטל את הצו.

ראו סע’ 12 לחוק: “(א)  הודעה בדבר מתן צו לפי חוק זה תפורסם באתרי האינטרנט של משרד המשפטים ושל משטרת ישראל.     (ב)  ספק גישה לאינטרנט יציג בכתובת אתר האינטרנט שהגישה אליו הוגבלה בצו את דבר ההגבלה”.

בפועל ויסמונסקי פשוט לא מפרסם את הצווים באתר שלו, וגם כאשר בעבר הוא כן פרסם, הוא שם רק את מספר התיק בלי שם האתר כך שבעל האתר לא יוכל לאתר את הצו בכוונה תחילה.

חיים ויסמונסקי לא מבצע שקידה ראויה

יש עוד סעיף רלבנטי וזה הסעיף שמחייב את ויסמונסקי לאתר את בעל האתר בשקידה ראויה וליידע אותו שמוגש הליך.  בפועל הוא לא מאתר בשקידה ראויה וגם לא בשקידה של חרטא.  לא מוגש לשופט שגיא שום תצהיר על ניסיונות איתור בעל האתר (למרות שזה קל מאוד:  בכל אתר יש מייל של מנהל האתר, ואם אין באתר עצמו יש את זה במרשם הדומיינים הבינלאומי ICAAN).

ועוד סעיף רלבנטי הוא חובת דין וחשבון לציבור על הפעילות לחסום אתרים:  סע’ 15:  “שר המשפטים ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ב-1 ביוני בכל שנה, על העניינים האלה, בחלוקה לפי סוג העבירה וסוג הצו, בשנה שקדמה למועד הדיווח: (1)  מספר הבקשות לצווים; (2)  מספר הצווים שניתנו;  (3)  מספר הבקשות לצווים מתוקנים לפי סעיף 7;  (4)  מספר הצווים המתוקנים שאישר בית המשפט”.

אז ככה ליעד מאיר צדר מצאה שאכן ויסמונסקי לא עדכן את אתרו בו הוא אמור לפרסם את צווי חסימות האתרים.  על כך הנציבה הודתה ליוני קפאח ושיבחה אותו על אזרחות טובה בשם הציבור הישראלי על שהביא לידיעתה.

ליעד מאיר צדר מטומטמת גדולה בקלות עובדים עליה הפרקליטים

אולם ליעד מאיר צדר  בכלל לא טרחה לבדוק איך נראה תיק בצ”א בבית המשפט והאם יש בו תצהירים של שקידה ראויה לאתר וליידע את בעלי האתרים. ליעד קיבלה את טענתו שבעלי האתרים בכלל לא רוצים שיפנו אליהם, טענה אידיוטית וצבועה.  הרי רואים בחוק באופן ברור שהמחוקק קבע שיש לאתר ויש ליידע.

ליעד מאיר צדר גם לא טרחה להסתכל איך נראה האתר בו מפרסמים את הצווים.  ויסמונסקי טען שאם יפורסמו שמות האתרים זה יהווה פרסומת לאתר, טענה שהיא דבילית לחלוטין.  הרי אם המחוקק דרש לפרסם את הצו, המחוקק התכוון שהנפגע מחסימת האתרים יוכל לאתר את הצו.  בפועל הפרסום הוא באופן שחוץ ממספרים שלא אומרים כלום, אין שם שום מידע.  ליעד קיבלה את זה וטענה שאין חובה לעזור לבעלי האתרים לדעת איזה ואיפה הוציאו צווים לצנזורה של האתרים שלהם.  פשוט טיוח אחד גדול.

גם אלכסנדרה קרא חטפה תלונה מוצדקת

נציין שהתלונה היתה גם נגד אלכסנדרה קרא מפמת”א שהיא זו שפונה לבימ”ש בת”א בהוראת ויסמונסקי שיושב בירושלים.

ויסמונסקי כתב שאין לה קשר והנציבה המטייחת האמינה לו. בפועל מי שפונה לבני שגיא זו הבת של השופט הערבוש גורג’ט קרא (החרא) ולא ויסמונסקי

בתמונה:  הבת של הכלב הערבי ג’ורג’ט קרא, אלכסנדרה בת גורג’ט קרא.

ראו גם את החלטתו של בני שגיא בענין אתר עדנה קרנבל: 

ראו להשכלה כללית כיצד נראה תיק משפטי אצל בני שגיא – ללא פרוטוקול וללא דיון, וללא תצהיר שקידה ראויה, ממש חותמת גומי, על צווי חסימת אתרים: