השופטים במדינת ישראל מצפצפים על כל האמנות הבינלאומיות שמדינת ישראל חתומה עליהן.  האמנות הללו מבטיחות שוויון בין גבר לאישה, כולל שוויון במשמורת ושוויון באחריות לשלם מזונות, זכות למשפט הוגן ועוד אין ספור “זכויות” שאתם רואים בסדרות אמריקאיות, אבל בישראל הן פשוט לא קיימות בגלל אג’נדה פמיניסטית רדיקלית.

אחת ל 4-5 שנים מדינת ישראל מחוייבת לדווח לוועדות השונות באו”ם על התקדמות יישום הזכויות של האמנה בחקיקה וספסיקה המקומית.  מדינת ישראל מגישה דו”חות כאלה ומשקרת במצח נחושה.  עמדת המדינה שאותה טוענת הפרקליטה הילה טנא גלעד שנוסעת לז’נבה כל כמה שנים בהיא שאין צורך בחיקוק האמנות כחוק ישראלי כי בית המשפט העליון הוא כל כך טוב וכל כך הגון שהוא שומר על זכויות האזרח ואין צורך בחקיקה נוספת.  יצוין כי מדובר בלסבית אלימה ופמינאצית.

וכאן הלסבית האלימה הילה טנא גלעד עם בת זוגתה.  הילה טנא גלעד נוסעת לשוויץ בראש משלחת ומספרת לוועדות האו”ם שמצב השפיטה נפלא, שהגברים מקבלים יחס טוב והגון, ושממש מצב הגברים בישראל הוא גן עדן.  סוג של הצגה בטרזנטט. הילה זו שבאמצע.  כיום היא מחומצנת.

איזה אמנות או”ם לזכויות אדם רלבנטיות לגבר הגרוש?

מדינת ישראל חתומה על מספר אמנות בינלאומיות שהאו”ם מופקד על יישומן.  ראשית, קיימת ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.  הצהרה זו איננה מחייבת, אולם היא הצהרה מנחה.  שלושת האמנות העיקריות הן, אמנת זכויות הילד, בה התחייבה ישראל במפורש כי ילד זקוק לקשר עם שני הוריו.  בתי המשפט למשפחה אוהבים לצטט מתוך האמנה, אבל לא ממש פועלים לפיה.

האמנות האחרות הן האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות (סוציאליות) ותרבותיות, והאמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. בשתיהן מאוזכרת הזכות לחיי משפחה, והזכות לחיי משפחה מפורשת בכל העולם, פרט לישראל, כזכות בלתי מופרעת של ההורה לקשר בין ההורה והקטין, וכמובן ש”הסכמת האם” איננה רלבנטית.

רק בישראל, בגלל הניסוח הקלוקל של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרפסות, הדורש “הסכמות בין הורים”, הרי שופטינו המלומדים מתנים את הזכות לחיי משפחה בהסכמת האישה.  הדרישה להסכמות בין ההורים נכונה כל עוד ההורים חיים באושר, אבל היא הרסנית, כאשר הפרידה או הגירושין נפתחים בקול תרועה רמה.

ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948, נותנת ביטוי לעקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי, המוכרים כבעלי מעמד של משפט מנהגי, וקובעת בסעיף 16(3), כי:   The family is the natural and fundamental group unit of society and is entitled to protection by society and the State.

סעיף 23(1) לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות קובע, כי “המשפחה היא היחידה הקיבוצית הטבעית והיסודית של החברה, והיא זכאית להגנה מטעם החברה והמדינה”. סעיף 23(2) לאותה אמנה ממשיך וקובע, כי “הזכות לשאת בן זוג ולכונן משפחה תהיה מוכרת לגבר ולאישה שבגיל הנישואין”. סעיף 17 לאותה אמנה קובע, כי “לא יהיה אדם נתון להתערבות שרירותית או בלתי-חוקית…. במשפחתו…”.  סעיף 10(1) לאמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות קובע, כי “יש להעניק הגנה וסיוע רחבים ככל האפשר למשפחה, שהיא יחידת היסוד הטבעית של החברה, במיוחד לשם כינונה, וכן כל זמן שהיא נושאת באחריות לטיפול בילדים תלויים וחינוכם”.

לגבי אכיפה, האמנה לזכויות הילד איננה כוללת מנגנון של תלונות אישיות, אבל אחת לכמה שנים המדינה החתומה על האמנה חייבת לשלוח דו”ח מפורט על התקדמות החקיקה והעשיה למען מטרות האמנה ולמען הילדים באותה מדינה.  המדינה מחוייבת להתייעץ עם ארגונים חברתיים לפני הגשת הדו”ח.  הארגונים החברתיים מגישים דו”ח אלטרנטיבי, והמדינה מזומנת לג’נבה להופיע בפני ועדת מומחים ולהגן על עמדתה לנוכח טענות הארגונים החברתיים מאותה מדינה.  ישראל הגישה דו”ח שני בשנת 2010 שזכה לגינויים חריפים בגין אי עשייה ואי התקדמות מספקת בהתאם למטרות האמנה.  לקראת מושב הביקורת המתקיים במאי 2011, הגישה הקואליציה למען הילדים והמשפחה בקשה לזמן את ישראל לביקורת בהקדם האפשרי.

הזכות לשוויון מעוגנת בשתי האמנות הנוספות לענין זכויות ההורים:  סעיף 2 לאמנת הזכויות הכלכליות, הסוציאליות והתרבותיות, וסעיף 2(2) לאמנת הזכויות האזרחיות והפוליטיות קובעים  כי המדינות צריכות לאפשר מימוש כל הזכויות ללא אפליה, לרבות איסור על רקע מגדרי.

שתי האמנות הנוספות כוללות שני מנגנוני תלונה אישית האחת מופנה לוועדת זכויות האדם של האו”ם: HR Committee והשנייה למועצת זכויות האדם HR Council.  המנגנון העיקרי ה Committee תלוי בהסכמת המדינה לעמוד לביקורת, אולם כמובן מדינת ישראל לא נתנה הסכמתה.  אולם בשנת 2000 התקבלה החלטה הממוספרת “1803” לפתוח את מנגנון התלונות האישי לכל מדינות האו”ם לביקורת במועצה Council.  אחת לשנה באוגוסט יושבת ועדת סינון הבודקת את כל התלונות שהתקבלו עד מאי באותה שנה, האם התלונה ראוייה להיות נדונה בוועדות האו”ם.  אם כן, התלונה עוברת למשרד המשפטים, והוא נדרש להגיב ספציפית למתלונן.  התהליך ארוך (כשנה עד שנה וחצי), אבל שלא כנהוג בישראל, לא גובים כסף, ואין סכנה של “הוצאות”.

האבות הגרושים בישראל הגישו תלונות מסוג זה לאו”ם, ראו: חזית חדשה במאבק האבות הגרושים – תלונות באו”ם, 7/6/2011 The Pulse. בתאריך  6/12/2011 קבעה ועדת האו”ם לזכויות כלכליות, סוציאליות ותרבותיות כי על מדינת ישראל לבטל את חזקת הגיל הרך, ולהקטין את המזונות כדי לאפשר לגברים לחיות בכבוד:  [LINK] .

כמו כן, המדינה מגישה דו”ח תקופתי, הארגונים החברתיים מגישים דו”ח אלטרנטיבי, והמדינה מזומנת להגן על עמדתה.  הדו”ח של ישראל בנושאים של משפט הוגן, צדק, שוויון וחיי משפחה כבר הוגש, ומהווה בזיון גדול למשרד המשפטים, והעומד בראשו.  הדו”ח עומד לביקורת בנובמבר 2011.  הקואליציה מתכוונת לשלוח נציגים לוועדת זכויות האדם בג’נבה בנובמבר הקרוב.

להורדת נוסח האמנות:

ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם של האו”ם

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות של האו”ם

האמנה בינלאומית בדבר זכויות כלכליות חברתיות (סוציאליות) ותרבותיות של האו”ם

אמנת זכויות הילד של האו”ם

הכרזת האו”ם בדבר הזכות לקדם ולהגן על זכויות אדם

למעוניינים להתלונן באופן אישי לאו”ם על הפרות זכויות אדם:

נוהל הגשת תלונות לאו”ם על הפרות זכויות האדם בישראל:   באו”ם יש 2 מסלולי תלונות:  חשאית ופומבית.  התלונה החשאית נקראת הליך לפי 1503 והיא מטופלת בצינורות דיפלומטיים, ותוצאותיה לא מפורסמות.  מי שמצפה לקבל מכתב שזכויותיו הופרו עלול להתאכזב.  המסלול מתאים להפעיל לחץ על המדינה במישור הקולקטיבי.  אם מצטברות מספיק תלונות בעלות אופי דומה, האו”ם יכול לשלוח שליח חוקר, או להעביר את התלונות למסלול הפומבי.  כאשר מתקבלת תלונה, היא מועברת למוסדות המדינה, ועליה להשיב תוך 12 שבועות, בלי עותק למתלונן.  אחת לשנה באוגוסט, צוות האו”ם באוגוסט בודק את איכות התלונות, ותשובות המדינה, והדרך בה מתכוון האו”ם לטפל ב”מצב” המתואר.  אחת לשנה במרץ, צוות עבודה מיוחד בודק אם יש מכנה משותף לכל התלונות המצריך פעולה מיוחדת.  בקיצור, תלונות אלה מתאימות למי שלא מצפה לפיתרונות מיידים, ומי שמניעיו הם מצפוניים, כדי למנוע מאחרים מלהיתקל באותו סוג של התעללות שלטונית.   לטופס תלונה: טופס תלונה לאו”ם מסוג 1503 על הפרת זכויות אדם

שימו לב שעליכם לפרט ספציפית איזה סעיף בהצהרת האו”ם בדבר זכויות האדם הופרו, ולגבות את התלונה בראיות מוצקות. המסלול מתאים במיוחד למי שנפגע כתוצאה ממעצרים ללא ראיות, מעצרים שרירותיים, אנשים שהמדינה העלימה אותם, אנשים שחוסלו ע”י המדינה, ובמיוחד מעצרים ללא כתב אישום או משפט, והפרה של הזכות לצאת מהארץ (צווי עיכוב יציאה).   את התלונות יש לשלוח לכתובת הבאה:

 Commission/Sub-Commission Team (1503 Procedure)
Support Services Branch
Office of the High Commissioner for Human Rights
United Nations Office at Geneva
1211 Geneva 10
Switzerland
Fax: + 41 22 9179011
E-mail: [email protected]

הזכויות על פי הצהרת האו”ם לזכויות אדם:

(1)  להיות חופשי ושווה בערכו ובזכויותיו, (2)  זכות לחיים, לביטחון וחרות, (3) זכות לחינוך, (4) איסור עבדות, (5) איסור עינויים, (6) כל אדם זכאי להיות אישיות בפני החוק, (7) איסור מאסר או הגליה באופן שרירותי, (8) אדם מוחזק כזכאי עד שלא הוכחה אשמתו בבית משפט,(9) הזכות לפרטיות, (10) הזכות לחופש התנועה, (11) הזכות לבקש ולקבל מקלט פוליטי, (12) הזכות לאזרחות, (13) הזכות להינשא, ולהקים משפחה, (14) הזכות לרכוש פרטי, (15) הזכות לחרות המחשבה המצפון והדת, (16) הזכות לחופש הביטוי, (17) הזכות לחופש ההתאגדות, (18) הזכות לבחור ולהיבחר, (19) הזכות לביטחון סוציאלי, (20) הזכות לעבוד, ולבחור את סוג העבודה, (21) הזכות למנוחה ופנאי.

הזכויות לפי אמנת האו”ם בדבר זכויות הילד:

(1) לכל ילד זכות טבעית לחיים.  (2) לכל ילד זכות להיקרא בשם, (3) ילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם, (4) הזכות להביע את דעותיו בחופשיות בכל העניינים הנוגעים לו, (5) הזכות לחפש, לקבל ולמסור מידע ורעיונות מכל סוג שהוא, (6) הזכות לחופש מחשבה מצפון ודת, (7) הזכות לחופש ההתאגדות ולחופש ההתקהלות השקטה, (8) שום ילד לא יהא נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, ביתו ותכתובתו, ואף לא פגיעה שלא כחוק בכבודו ובשמו הטוב, (9) לכל ילד תהייה גישה למקורות מידע כגון אמצעי התקשורת ההמוניים, (10) להורים או לאפוטרופסים החוקיים של הילד אחריות ראשונה במעלה לגידולו, (11) הזכות להגנה מפני כל סוגי האלימות – הגופניים והנפשיים, (12)  ילד ללא משפחה זכאי להגנה וסיוע מיוחדים מצד המדינה, (13) ילד שהינו נכה זכאי להינות מחיים מלאים, (14) זכותו של כל ילד לקבל שרותי בריאות, (15) זכותו של כל ילד להנות מרמת חיים המתאימה לו, (16) הזכות לקבל חינוך בבית ספר, (17) הזכות לפנאי, ולניצול הפנאי למשחק וכל פעילות אחרת, (18) הזכות להגנה מפני ניצול כלכלי: יקבע גיל מינימלי להתקבלות לעבודה, ויאסר להעסיק ילד בסוגי עבודה העלולים להזיק לו, (19)  הזכות להגנה מפני חשיפה לסמים, (20) הזכות להגנה מפני ניצול מיני, (21) הזכות להגנה מפני חטיפה, מכירה וסחר בילדים, (22)  הזכות להגנה מפני עינויים ועונשים אכזריים ובכללם מאסר עולם, (23)  ילדים מתחת לגיל 15 לא ישתתפו באופן פעיל במלחמה, (24)  המערכת המשפטית תתייחס ברגישות יתרה לילדים, והמדינות יקימו מערכות משפט נפרדות לילדים, יקבע גיל מינימום שמתחתיו ילדים לא יועמדו כלל לדין.