לפנינו עתירה לבג”ץ שהגישו 2 עורכי דין עם כוונות מאוד טובות, עו”ד עודד הוכהאוזר ועו”ד רונן מזור אשר מתקוממים נגד הטיית הדין ע”י השופטים, מעשי פשיעה של שופטים באזרחי ישראל, העובדה ששופטים “מפרשים” חוקים איך שבא להם וממציאים הלכות על פי החשק ופוסקים לטובת החברים שלהם ומידת הקרבה לחונטה המשפטית, ובסופו של דבר כל השופטים חסינים, ואין שום כלים להעמדה לדין של שופטים פושעים.

אלא שבמקום להפנות את העתירה נגד בית המשפט העליון עצמו ונגד כל 15 שופטי בית המשפט העליון, ובמקום להביא דוגמאות צורמות כלל מערכתיות, החליטו השניים להביא דוגמא אחת של אישה לא ידועה שהשופט מיכאל תמיר נישל אותה מבית שרכשה בגדרה.

העותרים ביקשו שבית משפט עליון יורה לכנסת לחוקק חוקים שיצמצמו את החסינות השיפוטית של השופטים ושיוקם טריבונל לחקירת פשעי שופטים. https://www.facebook.com/oded.hochhauser?__tn__=-UC*F

התיק הגיע לשופט האידיוט עם הכיפה נועם סולברג. טינופת של שופט. אין בו שום דבר “נעים”. להיפך. לא פלא שסולברג מייד נפנף את העתירה הבג”צית בשורה של טענות שהעותרים לא מיצו הליכים, לא ערעורו על הדוגמא הספציפית של מיכאל תמיר, לא רשמו את השופט מיכאל תמיר בתור משיב לעתירה ולא פנו למשטרה כדי שיחקרו את מיכאל תמיר…..

ראו את רשימת מה שהעותרים לא עשו (“חמשת המחדלים”) כפי שנועם סולברג ניסח מפיו המפיק מרגליות:

“(1) העותרים לא צירפו לעתירה משיבים רלבנטיים (שאליהם הקדימו ופנו העותרים בדרישה לפתיחה בחקירה, כאמור); ו

(2) אם בכך לא די, העותרים לא מיצו הליכים כנדרש (בפנייה מקדימה למשיבים דכאן); ו

(3) אם בכך לא די, העותרים לא צירפו אסמכתאות כדבעי לטענותיהם (אף שטענו כי בידיהם ‘ראיות לא מבוטלות’); ו

(4) אם בכך לא די, הרי שעומדים לרשות העותרים סעדים חלופיים – אם על דרך של הגשת בקשה לפסלות שופט;

(4א) אם על דרך של הגשת ערעור על החלטות שניתנו במסגרת ההליך האזרחי;

(4ב) אם על דרך של פנייה לפתיחה בחקירה”. ולסיכום סולברג כתב את מרגלית המחץ: “למעלה מכל המחדלים הללו, דין העתירה להידחות על הסף בעיקר בשל העובדה שבית משפט זה אינו מורה למחוקק מה לחוקק“.

מצער שהעותרים עם כל כוונותהם הטובות “בזבזו תחמושת” נגד בית המשפט העליון בעתירה המופנית לכנסת.

מה היה כל כך קשה לצרף לעתירה את כל 15 שופטי העליון כמשיבים, כולל את השופט הסורר, לטענתם, מיכאל תמיר, ולצרף גם את בית הדין המשמעתי לשופטים (זה ששפט את רונית פוזננסקי וקבע שיש לפטר אותה), ואת אורי שהם נציב תלונות הציבור על השופטים ולהראות שהוא זבל מהמיץ של הזבל שלא עושה שום דבר וסתם מקבל משכורת של מיליונים לחרטט זבל? מה היה כל כך קשה להביא כמה דוגמאות לפשעי שופטים שטויחו ולא נחקרו ולפרט מתי הוגשו התלונות ומי חקר או לא חקר אותם? למה לבזבז תחמושת ולעשות חיים קלים לסולברג, שהוא מומחה בנפנוף עתירות ובדפיקת עותרים?

למה העותרים לא הביאו את פרשת רונית פוזננסקי בתור דוגמא? הרי היא השופטת הפושעת הכי מפורסמת בשנים האחרונה אשר הועמדה לדין ע””י בית הדין המשמעתי לשופטים…. ונמצאה אשמה! אמנם בית הדין המשמעתי לשופטים בראשות הנשיא לשעבר גרוניס קבע שיש לפטר אותה, אבל אז הוגשה עתירה נגד בית הדין הזה לבג”ץ, למרות שאין רשות לערעור על בית הדין המשמעתי לשופטים. מי שטיפל בעתירה וקיבל אותה היה נועם סולברג בעצמו שקבע שמספיק להסתפק בנזיפה נגד רונית פוזננסקי והוא החזיר אותה לעבודה כדי שתמשיך לבצע פיגועים ממוקדים באזרחי ישראל. https://מי את רונית פוזננסקי? כל מה שלא ידעתם על השופטת | חדשות מעריב, https://אחרי השעיה של שנה: השופטת מפרשת המסרונים שבה לעבודה – Ynet, https://השופטת רונית פוזננסקי כץ הודיעה שתעתור לבג”ץ נגד הדחתה – ., https://פרשת המסרונים: השופטת פוזננסקי-כץ תודח מכס השיפוט – גלובס.

נספר לכם בתור קוריוז שבטלפון של אפי נווה מצפה הפתעה…. גם רונית פוזננסקי שכבה עם אפי נווה כדי לקבל מינוי מפרקליטה לשופטת…… אבל בגלל שרונית פוזננסקי הייתה שופטת חונטה שזורמת עם החונטה לא עשו לה כלום. אבל אתי כרייף שפסקה נגד שוטרים ובעד אזרחים (שגם היא שכבה עם אפי נוה), העלתה את העצבים לכל מערכת אכיפת החוק בשל חוסר צייתנותה לחונטה המשפטית, ולכן אותה העלו על המוקד ושרפו אותה.

למה גם אין בכל העתירה התייחסות לסע’ 8 לפקודת הנזיקין: “אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי”?????

עודד הוכאזור הקים את העמותה לתיקון מערכת המשפט.

להלן פסק הדין:

השופט נ’ סולברג:

1.        עתירה למתן 9 צווים על-תנאי, להורות למשיבים – כנסת ישראל והיושב בראשה – לקבוע בחוק הגדרות למונחים ‘משפט צדק’, ‘הטיית משפט’ ו’הכרת פנים’; לקבוע בחוק כי ‘הטיית משפט’ ו’הכרת פנים’ הן עבירות פליליות שעונש בצדן; לקבוע בחוק כי ‘הכרת פנים’ תהווה עילה לפסלות שופט; לקבוע בחוק כי מועמד לשפיטה יעבור טרם כניסתו לתפקיד בדיקת פוליגרף; לקבוע בחוק כי כל דיוני בית המשפט יוקלטו ויתומללו; לקבוע בחוק כי שופט שפרש או הופסקה כהונתו לא יוכל לשמש ‘שופט עמית’; לקבוע בחוק כי צד למשפט או צד שלישי שנגרם לו נזק ממוני בגין עדות שקר שניתנה במשפט, יוכל לתבוע את נזקיו; לקבוע בחוק כי יוקם טריבונל שיפוטי שבו ישפטו שופטים במידת הצורך; לקבוע בחוק כי כל תלונה שתוגש נגד שופט, תֵחקר על-ידי מבקר המדינה.

2.        העותרים 2-1 הם עורכי דין; העותרת 3 מיוצגת על-ידם בתביעה אזרחית שהוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ועניינה באכיפת הסכם מכר מקרקעין. לטענת העותרים, יש בידיהם “ראיות לא מבוטלות ובלתי תלויות, מהן עולה כי ביהמ”ש פועל לסייע לנתבעים, אשר ניסו ומנסים לגזול ממנה את ביתה, אותו רכשה בכסף מלא!”. העותרים פנו לשורה ארוכה של גורמים ב’דרישה בהולה לפתיחת חקירה פלילית בגין פעולות חריגות ומעשים חמורים שבוצעו בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז בתיק 25501-03-18′. במסגרת זאת פנו למשטרת ישראל, למפכ”ל המשטרה ולמפקד יחידת לה”ב 433; למבקר המדינה; ליועץ המשפטי לממשלה; לפרקליט המדינה; ולמנהל בתי המשפט. הנהלת בתי המשפט השיבה לפנייתם של העותרים כדלקמן: “מאחר שהגשת תלונה למשטרת ישראל אנו מנועים מלהגיב לגופו של עניין. ככל שתתבקש עמדתנו במסגרת החקירה נעשה כן” (התגובה צורפה כנספח ב’ לעתירה). העותרים אינם מפרטים מה היתה תגובתם של שאר הנמענים לפנייתם.

3.        מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה טוענים העותרים 2-1 כי במצב הדברים הנוכחי הם אינם מסוגלים “להעניק ללקוחותיהם שירות יעיל ומיטבי, באופן אשר פוגע בזכותם לחופש העיסוק”. לדבריהם, “החקיקה המוצעת בעתירה זו, יהא בה כדי לשקם ולחזק את אמון הציבור במערכת, משיידע כל מתדיין, כל אזרח וכל שופט, כי טוהר ההליך השיפוטי וטוהר מידותיו של השופט במעשה השיפוטי אינם נעלמים מעיני כל ואינם עוברים מן העולם כלא היו”. לפיכך מבוקש להורות על מתן הצווים, כמפורט לעיל.

4.        דין העתירה להידחות על הסף. העותרים לא צירפו לעתירה משיבים רלבנטיים (שאליהם הקדימו ופנו העותרים בדרישה לפתיחה בחקירה, כאמור); ואם בכך לא די, העותרים לא מיצו הליכים כנדרש (בפנייה מקדימה למשיבים דכאן); ואם בכך לא די, העותרים לא צירפו אסמכתאות כדבעי לטענותיהם (אף שטענו כי בידיהם ‘ראיות לא מבוטלות’); ואם בכך לא די, הרי שעומדים לרשות העותרים סעדים חלופיים – אם על דרך של הגשת בקשה לפסלות שופט; אם על דרך של הגשת ערעור על החלטות שניתנו במסגרת ההליך האזרחי; אם על דרך של פנייה לפתיחה בחקירה, ככל שאכן יש הצדקה לעשות כן (כאמור, העותרים פנו בדרישה שכזו, אך לא ברור מן העתירה מה עלה בגורלה).

5.        למעלה מכל המחדלים הללו, דין העתירה להידחות על הסף בעיקר בשל העובדה שבית משפט זה אינו מורה למחוקק מה לחוקק. רצונם של העותרים “לחזק ולשקם את אמון הציבור במערכת [המשפט]” מבורך; הדרך לעשות כן איננה באמצעות פסק דין המחייב את כנסת ישראל לחוקק חוקים בעניין.

6.        העתירה נדחית אפוא על הסף.

           ניתן היום, ‏י’ באלול התש”פ (‏30.8.2020).

ולהלן העתירה: