שבוע לפני יום חתונתה, גילתה נעמה שחר שאישה שאיננה מכירה מארגנת מחאה מחוץ לחתונה. ״בשבוע הבא נעמה ומי שעלול להיות הקורבן הבא שלה, מתחתנים. החלטנו לערוך מחאת הזדהות ולנסות לעשות הכל כדי שישמע את האזהרות שלנו״, כתבה אותה אישה בסטורי שפרסמה בעמוד האינסטגרם שלה. ״אנחנו נגיע עם שלטים ומגפונים, וננסה לתפוס את כל אורחי החתונה. המשטרה כבר אישרה את הכינוס, והדברים ירדו לדפוס ביום ראשון. בנוסף, אנחנו בהליכים לשלוח את הסרטונים לכל מי שבא במגע קרוב עם נעמה, ואני מנסה לבדוק האם יש מקום להערכת מסוכנות לבחורה״.

באותן שעות שחר הייתה בדרך למסיבת הרווקות שלה, שהייתה אמורה להתקיים בדרום הארץ יחד עם חברותיה הקרובות ביותר. זה היה קצת יותר מחודש אחרי שהגישה תלונה במשטרה נגד יובל וילנר בגין תקיפה מינית. כשראתה את הפרסום היא נסעה ישירות לתחנת המשטרה בתל אביב כדי להגיש תלונה נגד יוזמת המחאה ומחוללת הפרסומים, חגית לוצטו, שידועה בכינוי ״הבלשית בפיג'מה״.

״היה לי ברור שברגע שאני אדבר באופן פומבי על האונס שלי היא תתנפל עליי. עוד לפני שנחשפתי בשמי, כשרק התפרסם שהוגשה נגד וילנר תלונה נוספת, היא כבר הכינה את העוקבים שלה שזו תלונת שווא״, אומרת שחר בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום.

״בגלל שאני מעלה לא מעט תוכן לרשת ידעתי שאם מישהי תרצה להציג אותי כמטורפת, שבורת לב או נקמנית יהיה לה מאוד קל, והרגשתי מאוד חשופה. כשהיא התחילה לפרסם עליי התחילה החוויה הכי קיצונית שחוויתי אי פעם באינטרנט. היו לי בחילות כל הזמן, אנשים היו שולחים לי באמצע היום פוסט חדש שהיא העלתה עליי והלב שלי היה על 200. הרגשתי חיה שמנסה להגן על עצמה ולא ממש מצליחה״.

״אדם כל-כך כל-כך רע״

למעלה מ-200 פרסומים פירסמה לוצטו בעניינה של שחר בחשבון האינסטגרם שלה, שבו נכון לכתיבת שורות אלה כ-31 אלף עוקבים, אך שחר היא ממש לא הקורבן היחיד. עם שפה רהוטה, שימוש במונחים משפטיים ובעיקר – גישה לחומרי חקירה – מפרסמת לוצטו הכפשות קשות כנגד הנשים המתלוננות בפרשות המין המתוקשרות בישראל: פרשת אייל גולן, פרשת מושיקו מור, פרשת מייה שם ומאמן הכושר, ופרשת יובל וילנר. רבות מהטענות שהיא ״חושפת״ אינן אלא חוסר היגיון שהיא מוצאת, לשיטתה, בגרסאות המתלוננות, אך התמונה שהיא מציגה בחשבונות האינסטגרם, הטיקטוק והפייסבוק שלה חד-צדדית, מכפישה ומשפילה כלפי נשים שהעזו להתלונן.

את התלונה נגד לוצטו הגישה שחר ב-15 במאי, אחרי חודש שלם שבו ״כיכבה״ בפוסטים ובסטוריז שלה. לוצטו פרסמה התכתבויות פרטיות בין שחר לוילנר ותמונה שלה בסלון ביתו. לדברי עורכת דין המעורה בפרטי התיק, עורך דינו של וילנר אמר בגלוי באחד הדיונים כי הוא זה שהעביר את ההתכתבויות לתקשורת. לדבריה, כך יצאה גם התמונה. לוצטו עצמה, כשנשאלה באחד הדיונים אם וילנר העביר לה את החומרים, השיבה ״לא״. כשנשאלה אם עורך דינו העביר לה אותם, השיבה: ״אני לא חושפת את המקורות שלי״.

לוצטו טענה שוב ושוב כי מדובר בתלונת שווא, וכתשה את אופייה של שחר בשלל התבטאויות. ״כל טיפת אמפתיה שהייתה לי בגוף נעלמת ומתחלפת בשנאה״, כתבה לוצטו באחד הפרסומים על שחר, בו התעכבה על המונח ״החדרה״. ״נעמה היא לא מבולבלת כמו שהנחתי לכף זכות. היא לא שברירית כזאת, שלא זוכרת כל כך ולא יודעת מה עובר עליה. היא **** (הצנזור במקור, א״פ) מהסוג הכי גרוע שקיים. איך היא קראה לעצמה? זבל? זה כלום. היא אדם רע. אדם כל-כך כל-כך רע״.

״זה מפעל חיים של בן אדם אחד. בין אם היא עושה את זה כי זו העבודה שלה ובין אם כי זו האג׳נדה שלה, את רואה קו מאוד מאוד עקבי של מישהי שתמיד לוקחת את העמדה של עברייני המין״, אמרה בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום עורכת הדין שירה קידר, שייצגה את שחר בהליך צו המניעה מול לוצטו מטעם הסיוע המשפטי. ״ברור שמושקעת מצידה המון עבודה, ברמת מה שמכונה ׳מכונת רעל׳ – ניהול קמפיינים יח״צניים לטובת חשודים בעבירות מין ע״י השחרת נפגעות העבירה״.

״זה המחיר״, אמרה פליטת תוכנית הריאליטי ״בואו לאכול איתי״ ועורכת הדין של לוצטו, שירה ניר, בדיון בצו מניעת הטרדה מאיימת שנעמה שחר הוציאה ללוצטו והשופט קבע לחצי שנה. ״תהי אנונימית, לכי תגישי תלונה, תנהלי את התיק בשקט, הכל בסדר. אבל בשנייה שהלכת לעיתונות – זה המחיר״. מחוץ לבית המשפט צילמו השתיים סרטון בו פניה ישירה לשחר: ״יש מחיר לתהילה נעמה״.

נשים ששוחחו עם המקום הכי חם בגיהנום טוענות כי לפועלה של לוצטו יש השפעה קריטית על קורבנות אונס ותקיפה מינית, ״שחושבות פעמיים״ אם הן רוצות להגיש תלונה. ״אני מעדיפה למות ולא לעבור דבר כזה״, טענה אחת מהן.

״נשים מסוגלות להמציא דברים״

לוצטו היא מורה לאנגלית בת 41, שהתפרסמה לראשונה בעיקר בקהילות מצומצמות של ״אוכלי חריף״ כשהייתה טועמת את הפלפלים החריפים בעולם. אחרי ה-7 באוקטובר היא החלה לפרסם סרטוני הסברה פרו-ישראליים, אך את העוקבים שלה צברה בעקבות העיסוק האובססיבי בקורבנות אונס. מאז ינואר 2025 נכנסה לוצטו לפרשה חדשה כמעט מדי חודש. את צעדיה הראשונים עשתה בזהירות של שואלת שאלות – ״אני לא כאן כדי להגן או להאשים, אני כאן כדי לשאול את השאלות שאף אחד לא שואל״. אך הפוסט שקשר בנובמבר 2025 בין תיק מושיקו מור לפרשת שדה תימן כ״תלונת שווא ממוסדת״ גרף 13.7 אלף לייקים והפך אותה מדמות שוליים לתופעת רשת. מאז ראתה כי טוב וחרטה על דגלה מאבק ב״תלונות שווא״.

באחד הסרטונים טענה כי 150-200 אלף תלונות שווא מוגשות בשנה – נתון שלא מצאנו לו תימוכין באף פרסום של גופי וארגוני מערכת אכיפת החוק, שמלכתחילה אינם משתמשים במונח תלונות שווא. ״לא כל בן אדם שמציג את עצמו כקורבן הוא באמת כזה״, אמרה לוצטו בפודקאסט של פאנליסט הפטריוטים בערוץ 14, אבי שושן. ״ראיתי כבר דברים מקרוב, של נשים שהלכו והתלוננו על דברים שלא קרו. אני יודעת שנשים מסוגלות להמציא דברים. אני פתי, ממש קל לעבוד עליי, אבל כשמישהו מציג את עצמו כקורבן, מניסיון החיים שלי למדתי שזה לא ככה״.

במערכת האכיפה הישראלית, סגירת תיקים נעשית בעילת "חוסר ראיות", "היעדר אשמה" או "נסיבות העניין בכללותן". מסירת ידיעה כוזבת היא עבירה פלילית בפני עצמה, אך היא נדונה בהליך נפרד ואינה נמדדת בעילות הסגירה. בשנת 2019, 18 אחוז מהתיקים שנגנזו בפרקליטות (3,091 תיקים) נסגרו בעילת ״חוסר אשמה״ – אולם הנתון נוגע לכלל תחומי הפלילים, ולא רק לעבירות מין. שנה זו הייתה שנת שיא בגניזת תיקים מחוסר אשמה, אחרי 12 אחוז בשנת 2017 ו-15 אחוז בשנת 2018. את העלייה קשרה הפרקליטות, בין היתר, לשינוי הנחיית פרקליט המדינה שעודכנה באותה השנה בדיוק כדי ״לעצב מחדש את האיזון בין עילות הסגירה״. בהערת שוליים מצטטת ההנחיה את בג״ץ: ״סגירת תיק חקירה בלא להגיש כתב-אישום אינה מעידה כלל-ועיקר על כי לא בוצעה עבירה, או כי אין ראיות לקיומה של אשמה״.

המנגנון שלוצטו נשענת עליו

בעבירות מין הנתונים מצביעים דווקא על מגמה הפוכה מזו שלוצטו מרמזת עליה. מנתוני הפרקליטות עולה כי שיעור הסגירות מ"חוסר אשמה" בעבירות מין ירד מ-23 אחוז ב-2022, ל-20 אחוז ב-2023, ול-18 אחוז ב-2024. באותה השנה נפתחו בפרקליטות 4,628 תיקי עבירות מין והטרדה מינית נגד 5,722 חשודים, 78 אחוז מהם הובילו להרשעה מלאה או חלקית. המספרים לא מתקרבים ל-150-200 אלף תלונות השווא עליהן הצביעה לוצטו.

מסקר ביטחון אישי של הלמ״ס שפורסם בספטמבר 2020 עולה כי כ-88 אחוז ממי שנפגעו בעבירות מין לא דיווחו למשטרה, ובקרב נפגעות ונפגעי הטרדה מינית מדובר ב-97 אחוז. מנתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עולה תמונה דומה: רק כ-10 אחוז מהפונות למרכזים הגישו תלונה. מול אותם כעשרה אחוזים מהחשודים שתיקם נגנז בשנה מחוסר אשמה עומדת מסה של פגיעות שכלל לא נכנסו למערכת. כל דיון ב״תלונות שווא״ שלא מציג את שני האגפים האלה הוא דיון מסולף במובן הבסיסי ביותר.

״אני מבינה כמה החיבוק שקיבלתי מהסביבה, האמון הבלתי מתפשר, כמה הוא עזר לי להמשיך הלאה ולהתגבר״, היא סיפרה לשושן. ״דווקא מהמקום הזה, שאני הלכתי והתלוננתי והאמינו לי, אני מבינה את החשיבות של האמת והשקר״.

לצד הנתונים היבשים, ישנה מציאות של קורבנות עבירה שחוששות להתלונן, בין היתר בשל מנגנון סגירת התיקים של המשטרה, והמורכבות בהוכחת עבירות מין בשל הפרופיל הראייתי הייחודי שלהן. עבירות מין מבוצעות לרוב במקום נסתר, ללא עדים וללא ראיות חיצוניות, מה שמאלץ את המתלוננות להוכיח את הפגיעה במנגנון של ״גרסה מול גרסה״. במצב כזה הכל תלוי במהימנות שהשוטרים והחוקרים בתחנת המשטרה מייחסים למתלוננת. ביטויים שכיחים של פוסט-טראומה וזיכרון טראומטי – פערים בציר הזמן, סיפור לא קוהרנטי, שכחה וניתוק – נקראים בעיניים לא מקצועיות כסתירות שמכרסמות באמינות. זה בדיוק המנגנון שלוצטו נשענת עליו.

החשיבות של אמת ושקר

באותו פרק אצל שושן, סיפרה לוצטו על חוויה קשה שעברה מול אחת מחברות קהילת אוכלי החריף. ״הייתה מישהי מוכרת שיצאה במסע בריונות רשת נגדי. שיקרה, המציאה עליי דברים״, היא אמרה באותו פרק. ״לראות מהצד את השם שלך נרמס, מישהו שמספר עליך שקרים ואתה לא יכול להגן על עצמך (…) זה מאוד כואב. כשראיתי את החבר׳ה האחרים נרמסים מאוד הזדהיתי עם התחושה הזו – יש פה חוסר צדק, ואתה לא יכול לדבר כי כל מילה שתגיד תשמש נגדך״.

לעומת רובן המכריע של הנפגעות – שכלל לא מתלוננות – לוצטו דווקא אזרה אומץ והתלוננה על שני ניסיונות תקיפה מינית שעברה לדבריה בצעירותה. אולם בשונה מחוויית הפקפוק, הדחייה, הערעור וההשפלה שהיא מספקת לקורבנות שנופלות ברשתה בשם ההגנה על האמת, היא עברה חוויה שונה לחלוטין. ״אני מבינה כמה החיבוק שקיבלתי מהסביבה, האמון הבלתי מתפשר, כמה הוא עזר לי להמשיך הלאה ולהתגבר״, היא סיפרה לשושן. ״דווקא מהמקום הזה, שאני הלכתי והתלוננתי והאמינו לי, אני מבינה את החשיבות של האמת והשקר. לי כן האמינו, ומתי הלכתי להתלונן? כשראיתי שהוא עשה את זה לעוד מישהי. אמרתי לעצמי ׳אני בסדר. אני קמתי באותו רגע, נלחמתי בו והלכתי׳, אבל כשראיתי שזה קורה למישהי אחרת אמרתי לעצמי ׳כן, צריך להילחם בזה׳״.

לוצטו, מעריצה של מושיקו מור, החליטה לעשות ככל שביכולתה על מנת לסייע לו. כך נולדה ״חגית הבלשית״

המלחמה של לוצטו בתוקפים שלה קיבלה תפנית בינואר 2025, כאשר הזמר מושיקו מור נעצר בחשד לאונס ומעשה סדום. כתב האישום שהוגש נגדו ב-14 בינואר גולל מסכת אימים של תקיפה מינית אלימה שהתרחשה בדירתו שבראשון לציון ב-28 בדצמבר 2024, ובה שימוש בכוח פיזי ובאלימות מילולית חרף התנגדות הקורבן. מור הכחיש את המיוחס לו; במרץ 2025 שוחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני, שהוסר ממנו בחודש שעבר בעוד הוא ממשיך את מעצר הבית שלו. לוצטו, מעריצה ותיקה של מור, החליטה לעשות ככל שביכולתה על מנת לסייע למושא הערצתה – וכך נולדה אושיית הרשת ״חגית הבלשית״ – הידוע גם בתור ״הבלשית בפיג׳מה״, שכן את סרטוני ההכפשה היא מצלמת כשהיא לבושה בחליפות של טוויטי, סנופי, או סתם וואנזי של פרה. למען הסר ספק, ללוצטו אין כל הכשרה כבלשית, כחוקרת פרטית, כעורכת דין, כמשפטנית או כעיתונאית.

״אני לא אוהבת מוזיקה ואני לא מקשיבה למוזיקה. מושיקו מור הוא הזמר היחיד שאני לא רק אוהבת את השירים שלו – אני מכורה לשירים שלו. אני מסוגלת לשמוע את זה בלי הפסקה״, סיפרה לשושן. ״מה הסיכוי שאני, בן אדם שלא אוהב מוזיקה, מוזיקה בעיניי זה רעש, התחברתי לשירים שלו בצורה כל כך קיצונית?״. כשנשאלה אם מור הודה לה, לוצטו חייכה והשיבה: ״בוא נגיד שמושיקו הוא בן אדם שמאוד מעריך דברים״.

״אני עובדת במשרד עורכי הדין של מושיקו. אני מלווה את התיק מקרוב״. כשנשאלה איזה תיק, השיבה: ״של מושיקו מור, של טענת האונס. זאת אומרת, יש לי גישה לחומרים״

לוצטו פרסמה לא פחות מ-22 סרטונים בעניינו של מור ועוד לפחות 102 סטוריז. בחלקם חשפה חומרים מתיק החקירה בעת שחל עליו צו איסור פרסום, בחלקם צילמה את עצמה בבית המשפט, ובחלקם תקפה את המתלוננת. ״בעזרת השם יום יבוא והפנים שלך לא יהיו מטושטשות ואת לא תוכלי להראות אותן בשום מקום. אות קין״, כתבה על רקע תמונתה המטושטשת. ״לשקר אין רגליים (הטעות במקור, א״פ), חבל שלא לימדו אותך את זה בגיל צעיר. מצד שני, עם הדברים שמספרים לי – חינוך הגון לא היה שם. את תהפכי להיות הסמל של תלונות שווא. הדבר הכי בזוי במדינה״.

ביקשה מהעו״ד של וילנר תצהירי עדים

בשלל הפודקאסטים בהם התראיינה, וגם בדיונים אחרונים שהתנהלו בעניינה, סירבה לוצטו להשיב לשאלות שנגעו למקורות שלה, לקשרים שהיא מנהלת עם עורכי דין ולשאלה אם היא מקבלת כסף על עבודתה. בכל הזדמנות שנקרית בדרכה היא מתעקשת שהיא נסמכת אך ורק על ״מקורות גלויים״ אשר חשופים לציבור. אלא ששיחה קצרה עם עוה״ד משה וייס, מי שמייצג את יובל וילנר, מבהירה שלוצטו רוצה יותר, לכאורה גם אם המחיר הוא פגיעה בפרטיות ובחיסיון של הנפגעות.

״לא שמעתי עליה מעולם״, אמר בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. ״רק כשהפרשה של יובל החלה הסבו את תשומת ליבי לשני סרטונים שהיא עשתה על שי-לי. כתבתי לה במסנג׳ר שהתרשמתי מהחומרים שלה, היא ענתה משהו, וזהו״.

ב-10 באפריל פורסם ב״אולפן שישי״ ריאיון של נעמה שחר עם כתבת חדשות 12 לי נעים, בו סיפרה בגלוי על התקיפה המינית שעברה. לדברי עו״ד וייס, כשבוע לפני הפרסום פנתה אליו נעים עם בקשת תגובה, וזה שלח לה את ההתכתבויות של שחר עם וילנר. ההתכתבויות לא פורסמו בכתבה, ווייס חישב את צעדיו הלאה. ״היינו בתחתית של התחתית, הרגו את הבן אדם ברשת, ורצינו לתת איזשהו פייט ולהפיץ את ההודעות האלה. העברנו אותם לכל כלי התקשורת, לוואלה, ל-ynet, וכן, גם לחגית. העברתי לה את ההודעות ואמרתי לה ׳תעשי עם זה מה שאת רוצה׳״.

לדברי וייס הוא עדכן את וילנר שהוא ״מעביר את החומרים לכל דורש״. כשנשאל האם הוא שלם עם המהלך, השיב וייס שכן והוסיף: ״אני לא אוהב את הסגנון שלה. לא הייתי מעלה בחיים דברים בסגנון הזה. אני בחיים לא אקרא למתלוננת שקרנית, וכשהיא ביקשה ממני תצהירים של עדים לא מסרתי לה״.

גישה לחומרים

לצד הקשר הישיר עם עורכי הדין שמייצגים חשודים בפלילים, מסמכים ועדויות שהגיעו לידי המקום הכי חם בגיהנום חושפים כי בשנה האחרונה עובדת לוצטו במשרדם של עורכי הדין רומח שביט ושלומי מלכה, המייצגים את מור בפרשת האונס, ונהנית מגישה ישירה לחומרים. באחד הדיונים בתביעת לשון הרע שהגישה לוצטו בסכסוך פרטי, היא הסירה באופן רשמי את מעטה המסתורין שעליו היא מקפידה להגן, ואישרה כי היא עובדת במשרדם של השניים. ״אני עובדת במשרד עורכי הדין של מושיקו. אני מלווה את התיק מקרוב״, אמרה בבית המשפט. כשנשאלה על איזה תיק היא מדברת, השיבה: ״של מושיקו מור, של טענת האונס. זאת אומרת, יש לי גישה לחומרים״.

״הפרסומים של לוצטו אינם נוגעים רק למתלוננת בתיקו של מושיקו מור, אלא גם למתלוננת האחרונה בפרשה הנוגעת לאייל גולן״

עו״ד מורן גז, מייצגת את המתלוננות בפרשת מושיקו ובפרשת אייל גולן

בתמונה מורן גז שהיתה פרקליטה חברה בצוות 7/10 להכנת כתבי אישום לנוחבות, וטענה שיש קושי ראייתי בהעמדה לדין על אונס, כי הנאנסות מהמוצבים והנובה לא יכולות להעיד מהקבר. לטענתה "גם לנוחבות יש זכויות".

מיד אחרי שטענה בביהמ״ש תחת שבועה כי היא עובדת במשרד עוה״ד המייצג את מור, הבהירה לוצטו כי כשהתחילה את הסרטונים בעניינו של מור היא לא עבדה במשרד. המשמעות המתבקשת זהה למהלך עליו הצביע עוה״ד וייס: צוות ההגנה של מור ראו את הסרטונים, זיהו פוטנציאל, ומשם הדרך לעבודה ״במשרד״ הייתה ישירה. בתגובתה לכתבה טענה לוצטו כי היא עובדת בחלל המשרד, ולא מועסקת על ידי המשרד, אך ממשרד עוה״ד רומח שביט ושלומי מלכה נמסר כי לוצטו מעולם לא עבדה ״במשרדם״.

״למיטב התרשמותינו, הפרסומים של לוצטו אינם נוגעים רק למתלוננת בתיקו של מושיקו מור, אלא גם למתלוננת האחרונה בפרשה הנוגעת לאייל גולן״, אומרת עו״ד מורן גז, המייצגת את שתי המתלוננות. ״מדובר בפרסומים פוגעניים הכוללים טענות שאינן תואמות את העובדות הידועות לנו. לפרסומים האלה עשויה להיות השפעה משמעותית על השיח הציבורי, ובפועל הם גורמים למתלוננות מצוקה ופגיעה רגשית נוספת״.

לדברי עו״ד גז, לוצטו נכחה במספר דיונים בעניינו של מור ולעיתים הגיעה בחברת עורכי דינו, תוך שהציגה את עצמה כחברה שלו. ״נוכח תוכן הפרסומים והמידע שנכלל בהם, התעורר אצלנו חשש כי היא נחשפה לפרטים ולחומרים שאינם מיועדים לפרסום. בינואר האחרון הגשנו בעניין זה תלונה למשטרה, בעקבות פרסומים בעמוד האינסטגרם שלה שלטענתנו עלולים להוות חשיפה אסורה של חומרי חקירה או הפרה של צו איסור פרסום״.

״יש לה אינטרס״ 

לצד ההכחשה הגורפת של לוצטו לגבי נשיאת משרה במשרד עוה״ד המייצג את מור, התעקשה לוצטו להבהיר בתגובתה לכתבה כל העשייה שלה היא בהתנדבות מלאה. ב-26 ביוני היא פרסמה בעמוד האינסטגרם שלה סטורי בה כתבה כי היא ״מתפרנסת מניתוח עובדות וחקר האמת״. הסטורי פורסם ככל הנראה במענה לגולשת שטענה שלוצטו ״מטעה בזדון״. לוצטו טענה כי אמירה זו מהווה ״פגיעה ישירה במקצוע ובמוניטין״ שלה.

סעיפים 19 ו-20 לכללי לשכת עורכי הדין מטילים חובת סודיות מחמירה על עורכי הדין ועל אלו העובדים במשרדם. סעיף 19 קובע כי ״עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת״, וסעיף 20 מוסיף כי ״עורך דין יעמיד את העובדים בשירותו על חובתם לשמור על סודיות העניינים המגיעים לידיעתם במהלך עבודתם״.

ב-26 ביוני כתבה לוצטו בסטורי שלה כי היא ״מתפרנסת מניתוח עובדות וחקר האמת״. בתגובה לכתבה היא טענה שהיא עושה את עבודתה ״בהתנדבות מלאה״

״אם היא עובדת במשרד, חלה עליה חובת סודיות. כלל 20 מחיל אותה גם על העובדים״, מסבירה בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום ד״ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה של עורכי דין. ״אסור לכל אדם לפרסם חומר חקירה, ויש חומרה יתרה כשעושה זאת עורך דין או עובד שלו. עורכי הדין מקבלים את חומרי החקירה כדי להגן על הלקוח בבית המשפט – לא כדי להוציא לשון הרע על המתלוננות ולהרתיע אותן״.

חשוב לדייק: בלשי רשת שמנתחים תיקים פליליים אינם תופעה חדשה, ולעיתים יש בפעילותם אינטרס ציבורי. כך היה בפרשת רומן זדורוב כאשר קבוצת אזרחים עברה על הפרוטוקולים ושנים לאחר שזדורוב הורשע, הפכה את התיק לעניין לאומי. ההבדל המהותי, מסבירה זר-גוטמן, הוא שפרשה תאיר ראדה ורומן זדורוב אותם ״בלשים״ לא היו אלא אזרחים מן השורה שלא היו מעולם צד בפרשה: ״לא היה להם אינטרס בעניין. אם היא עובדת במשרד עורכי הדין יש לה אינטרס״.

״חטופים הם לא קדושים״

חיבה מיוחדת יש ללוצטו לעיסוק בחטופים ששרדו את שבי חמאס. בסוף מרץ 2025 נעצר מאמן כושר מוכר מתל אביב, בעקבות תלונה על אונס ושימוש בסם אונס שהגישה נגדו שורדת השבי מייה שם. מיולי 2025 ועד סגירת התיק לא הרפתה לוצטו מסיפורה של שם, לה הקדישה 17 פרסומים בפיד ועוד מאות סטוריז. היא ייחסה לה שקרים, ניסיון להתפרסם, וניסיון ״להרוס את חייו״ של מאמן הכושר. ״אני רואה גם את אמא שלה שמתראיינת, זה כנראה משהו שעובר אצלהם במשפחה״, היא אמרה באחד הסרטונים שצילמה בעניינה של שם. ״אני לא אומרת את זה בכוונה לזלזל, ממש לא, אני אומרת את זה מנקודת מבט הכי אובייקטיבית. לדעתי היא מספרת סיפור שלא קרה, נטו בשביל פרסום״.

ה״הוכחות״ של לוצטו היו כמעט מביכות. בריאיון לחדשות 12, סיפרה שם כי היא לא זוכרת שאיבדה את הזיכרון. לוצטו מצאה ריאיון שבו סיפרה כי איבדה את ההכרה בשבי החמאס – וזקפה זאת נגדה כ״שקר״. הסוגיות האחרות נגעו לשאלת סם האונס ולדגימת השיער ששם היססה למסור למשטרה, ואלו הן שגרמו לה להשיב בשלילה נחרצת לשאלה: האם מאמן הכושר של מייה שם שם לה משהו במשקה ותקף אותה מינית. ״מה פתאום״, היא קבעה בריאיון לשושן. ״מה פתאום. לא היה שם לא סם אונס, ולא אונס. להערכתי הייתה שם הרעלת סמים או שהיא ניסתה סוג חדש של סם״.

בעימות שנערך בין המאמן לשם דבקו השניים בגרסותיהם, אולם מסביבתה של שם נמסר כי הוא ״נפל בלשונו״ שוב ושוב. המאמן הכחיש כל מגע מיני עם המתלוננת, אך בבדיקת פוליגרף שנערכה לו נמצא דובר שקר בחלק מהשאלות – לדברי עורכת דינה של שם, דווקא באלו שנגעו לפגיעה המינית. בפברואר האחרון נסגר התיק. ״מייה עשתה מה שכל אזרחית אמורה לעשות – היא פנתה במצוקה למשטרה אחרי אירוע מורכב כדי שהמשטרה תגלה מה קרה באותן שעות שנמחקו מזכרונה״, אמרה בזמנו עורכת דינה, אפרת נחמני-בר. ״המשטרה לא רק כשלה בתפקידה ולא הצליחה לברר מה היה, אלא גם הדליפה את שמה ובכך הפרה את החוק ופגעה קשות בפרטיותה״.

לוצטו גם הקדישה שישה פוסטים לתקיפתו של שורד השבי רום ברסלבסקי, על פי החשד בידי דיוויד זיטון, בן זוגה של הזמרת נסרין קדרי – פוסטים שבהם טענה כי ברסלבסקי הוא זה ש״התגרה״ במי שלבסוף תקף אותו. ״חטופים הם לא קדושים, ואסור לנו להגיד את זה״, כתבה באחד הפוסטים שלה. ״אי אפשר לתת להם פטור מאחריות. כשאנחנו נותנים להם ׳חסינות׳ בגלל הרחמים שלנו, אנשים אחרים נפגעים. מאמן הכושר שכמעט נהרסו לו החיים בגלל סיפור שקרי. דיוויד, הלוחם הגיבור, שמותקף כי הציבור שומע רק על ה׳אגרוף׳, ולא על הבריונות שהובילה אליו״. אך את רוב מרצה השקיעה לוצטו בשי-לי עטרי, תושבת כפר עזה שבעלה נרצח בקרב עם מחבלים ב-7 באוקטובר.

בדיקה מקיפה ב-Chat GPT

בשנת 2022 הגישה עטרי תלונה על אונס אלים שעברה לכאורה על ידי יובל וילנר יותר מעשור קודם לכן; במרץ 2025 סגרה הפרקליטות את התיק מחוסר ראיות. בדצמבר 2025 סיפרה עטרי על התקיפה שעברה ב״חשיפה״ של חיים אתגר, ותיארה אונס אלים על רצפת החניון של הבניין שבו התגוררה כשהיא מחוסרת הכרה. ״היינו על האספלט של החניון, ואני חושבת ׳הלוואי שמישהו יעבור׳. זו חוויה של חוסר אונים מוחלט להרגיש שמישהו עושה בגוף שלך מה שהוא רוצה ואת כמו בובה שלא יכולה להגיב״. בעדותה במשטרה היא תיארה כי ״שותף שלי לדירה מצא אותי לפנות בוקר מחוסרת הכרה מחוץ לדלת הבית שלנו עם טייץ קרוע, בתוך שלולית השתן של עצמי״.

הראיון מיקם את עטרי ישירות על הכוונת של לוצטו, שפרסמה אודותיה מאות פרסומים בהם קבעה בנחרצות כי היא משקרת, וכי האונס הוא פרי דמיונה ונועד להסתיר בגידה בבן זוגה דאז. ״חקרתי את המקרה הזה לעומק ואני בטוחה שהיא משקרת״, כתבה באחד ממאות הפרסומים על המקרה. ״יותר מזה, אני חושבת שזה לא שקר תמים שהסתבך, אלא שקר זדוני, במודע״. בסטורי אחר כתבה כי היא ״מתחילה לחשוש שיש מקום לחקירה נגדה (נגד עטרי, א״פ), אבל מי יטיל ספק ועוד בטח יחקור מישהי שבעלה נרצח ב-7 באוקטובר?״.

במקרה של עטרי חשפה לוצטו מעט משיטותיה. באחד המקרים צירפה תמונות של הפציעות שלטענת עטרי נגרמו לה בתקיפה. ״ממה שאני הבנתי ממנה, התמונות האלה צולמו ממש למחרת ה׳אונס׳ – כלומר מקסימום 12-16 שעות אחרי שנוצרו״, כתבה. לוצטו ערכה ״בדיקה מקיפה״ ומצאה כי מדובר בשקר, וכי הפציעות ישנות יותר. מי סייע לה בביצוע הבדיקה? לא אחר מאשר Chat GPT – יד ימינה גם בפרשת מושיקו מור.

חוקרי תחנת לב תל אביב ״נעזרים״ בה 

המקרים של עטרי ושחר הצטלבו כששחר הגישה באפריל האחרון תלונה במשטרה נגד וילנר. בתחילת מאי הוא נעצר עם נחיתתו בישראל, נחקר באזהרה ושוחרר למעצר בית, ובאמצע החודש הוסר צו איסור הפרסום על שמו. שחר הצליחה להתעלם מעשרות הסרטונים שלוצטו פרסמה עליה – עד הסטורי שבו היא קראה לעוקביה להפגין בחתונתה. שחר ובן זוגה עדכנו את מאבטחי האירוע בפרטיה של לוצטו, והונחו להרחיק אותה אם תגיע.

כמה ימים לפני החתונה הוצאו נגד לוצטו צו הרחקה בן ארבעה ימים מנעמה שחר. לחתונה לוצטו לא הגיעה והאירוע עבר כסדרו. מבירור שערך המקום הכי חם בגיהנום מול משטרת ישראל עולה כי מעולם לא הוגשה בקשה לקיים כינוס מחוץ לחתונה, וממילא אישור כזה לא ניתן מעולם – הטענה של לוצטו על הפגנה מתואמת הייתה בדיה.

בניסיון להגן על לוצטו במסגרת הדיון בהוצאת הצווים חשפה עורכת דינה שירה ניר כי חוקרים בתחנת לב תל-אביב ״נעזרים״ בלוצטו בתיקים שהיא ״מסקרת״, כמו גם בתיקים בהם היא מעורבת. ניר הוסיפה לטעון שגם גורמים בפרקליטות נעזרים בה, וכן ש״ראש צוות החקירה של התיק מתכתב איתה״. גורמים שנכחו בדיון הוסיפו כי עורכת הדין ניסתה להגיש לשופטת את תכתובות מודפסות – אך זו סרבה לקבלן.

אם הדברים נכונים, מדובר בסוגיה חמורה כפליים: עולה חשד ממשי לשיבוש הליכי חקירה, הן מצידה של לוצטו הן מצידן של המשטרה והפרקליטות – שהכחישו את הטענות מכל וכל. לוצטו אמנם התנערה מהאמירה של עורכת הדין שמייצגת אותה בתגובתה לתחקיר, אך במקביל נסגרו שני התיקים שנפתחו נגדה, והיא ממשיכה לרמוז לעוקביה על גורמים שמכירים אותה במסדרונות מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט.

״את צריכה להיזהר״

״מבלי להיכנס לפרטים, יש שם במחוז תל אביב כאלו שמכירים אותי״, כתבה לוצטו באחד הפוסטים האחרונים שלה. ״היחידה שמנעה סקירה מקיפה זאת נעמה שחר ומי שהיה איתה דיון שבו היא ניסתה להשיג צו הרחקה נגדי, אחרי שגם הגישה עליי תלונת שווא מופרכת לחלוטין״, היא כתבה. ״עורכת הדין שלי הציגה בפני השופטת מי אני, מה אני עושה, ועד לאן הניתוחים שלי מגיעים, ופרטה על חלק מהדברים שקורים בעקבותיהם״.

מה שלוצטו שכחה לציין הוא שבאותו הדיון העניקה השופטת לשחר צו מניעת הטרדה מאיימת מפני לוצטו, האוסר עליה לפרסם תמונות של שחר והתכתבויות שלה עם צדדים שלישיים שלא בהסכמתה. היא גם לא סיפרה על האזהרה הישירה שקיבלה מהשופטת: ״את יכולה להיות חשופה גם במישור הפלילי וגם במישור של תביעה אזרחית. יכולה להיות חשיפה, וחשיפה משמעותית, ואת צריכה להיזהר ממה שאת עושה״.

״להיות על הכוונת של חגית לוצטו זו חוויה מפחידה ומצלקת ברמות שקשה להסביר״, מסרה שחר בתגובה לכתבה. ״השליטה על חייך נלקחת ממך בפעם הראשונה בפגיעה המינית עצמה, ואז שוב ושוב בפרסומים הפולשניים של חגית. לראות גוף תקשורת שנעמד לצידנו הנפגעות ומעביר מסר ברור למי שחושב שאנחנו טרף קל, מחזיר לנו תחושת ריבונות על חיינו. בדיון בבית המשפט עורכת הדין של חגית אמרה שרציתי להתפרסם ושיש לזה מחיר. חגית התפרסמה על הגב שלנו, אולי עכשיו מתבהר לה שיש לזה מחיר״.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: ״באשר לתלונה שהוגשה בתחנת אשקלון (הפרת צו איסור הפרסום, א״פ), לאחר בחינת כלל הנסיבות וביצוע הפעולות הנדרשות, בשים לב לתשתית הראייתית, הוחלט על סגירת התיק. באשר לתלונה שהוגשה בתחנת לב תל אביב (על ידי נעמה שחר, א״פ), עם קבלת התלונה נפתחה חקירה, בוצעו כלל הבדיקות הנדרשות אשר העלו כי אין חשד לאירוע פלילי, ועל כן הוחלט על סגירת התיק״. את הטענות על היעזרות של חוקרים בלוצטו דחו במשטרה: ״מדובר בטענות חסרות בסיס, אשר אינן משקפות את המציאות. משטרת ישראל פועלת באופן מקצועי, ענייני ועל פי דין, וכל החלטה המתקבלת במסגרת טיפול בתלונות מתקבלת בהתאם לתשתית הראייתית, לנסיבות המקרה ולשיקולים מקצועיים בלבד״.

מפרקליטות מחוז מרכז נמסר בתגובה: ״המטפלים בתיק בפרקליטות לא מקיימים כל קשר עם הדמות המוזכרת, ובוודאי שלא מתייעצים בה״.

מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה: ״המקרה המוזכר בפנייה אינו מוכר לועדת האתיקה. נציין כי ועדת האתיקה פועלת רק אחרי הגשת תלונה לוועדה, או אחרי שהמקרה הובא לידיעתה בצירוף ראיות״.

ממשרד רומח שביט ושלומי מלכה עורכי דין נמסר בתגובה: ״הגב' לוצטו חגית מעולם לא עבדה במשרדנו ומכאן שאף לא נחשפה לכל חומרי חקירה במשרדנו. הגב' לוצטו אכן מוכרת לנו כחברה של מושיקו מור וככזו אף התיצבה כמו רבים אחרים לדיוניו. יתר הטענות שלך לא מוכרות לנו ונדחות על ידנו מכל וכל״.

מחגית לוצטו נמסר: כל ההאשמות שמופנות נגדי הן בהקשר לעיסוק שלי בתחום אחד ספיציפי. מעניין שאין אף האשמה שעולה בהקשר של עניינים אחרים שבהם אני מפרסמת, כגון תיק הרצח של תאיר ראדה ז"ל, יוסף חדאד, שדה תימן, התקרית בין רום ברסלבסקי ובן הזוג של נסרין, הפיטבול והתינוקת שננשכה, על ההסברה, על התחקירים הנוראיים של דניאל עמרם – גם אלו תיקים שאני מנתחת.

זאת לא כתבה רצינית שמבקרת את העשייה שלי, זה מהלך קלאסי של אלו שלא יכולים להתמודד עם העובדות שאני מביאה, אז בוחרים לתקוף אותי אישית. וכשאי אפשר למצוא עליי לכלוך כי לא עושה שום דבר שאפילו עלול להיתפס כמלוכלך – אז פשוט ממציאים.

1. נכון, אין לי הסמכה מקצועית בשום תחום שקשור לכך, ומעולם לא טענתי אחרת. אני אומרת את זה בצורה מפורשת בפומבי שוב ושוב, ו"בפיג'מה" נועד להצביע בדיוק על זה. הניסיון לדרוש ממני הסמכה רשמית על הבעת דעה אישית הוא תמוה, בלשון המעטה. לא צריך להיות עורך דין/ חוקר/ שופט כדי להשתמש בשכל ולזהות מתי עובדות לא יכולות להתקיים יחד.  אני לא חוקרת אנשים, לא מתעסקת עם החוק ולא קובעת תקדימים. אני בסך הכל משתמשת בשכל הישר שלי כדי לעשות את מה שהוא אמור לעשות – לחשוב.
2. מעולם לא הייתי עובדת של המשרד, אני לא מועסקת על ידם, ומעולם גם לא הועסקתי. אין שכר, אין חוזה – עובדות הניתנות לבדיקה בקלות. הניסוח המדויק שלי היה, "אני עובדת במשרד עורכי הדין של מושיקו מור", והוא נאמר בצורה הכי פשוטה שלו – אני מגיעה להתארח במשרד שלהם, ועובדת בו, ולא עובדת של המשרד. הדברים נאמרו כחלק מהחקירה החוזרת שלי בהקשר מאוד ספציפי שמבהיר את המשמעות, אך באופן לא מפתיע – אינו מוזכר. יתרה מכך, באותו דיון שממנו צוטט המשפט, ממש בשורה שאחריו, הצהרתי מיוזמתי: "אני רק אציין שכשהתחלתי לא הייתי קשורה לתיק. אוקיי? נבהיר את זה." (הכוונה הייתה לתחילת פרסום הסרטונים). נשאלת השאלה למה פעם אחר פעם מושמטים פרטים מתועדים שהם הכרחיים להבנת הסיטואציה. לא נחשפתי לחומרים מעצם "תפקידי" במשרד, ועורכי הדין בוודאי ובוודאי שלא העבירו אליי חומרי חקירה. זהו שקר גס. הפרסומים שלי הם באחריותי הבלעדית. כל אחד ואחד מהם נעשה ביוזמה מלאה שלי, ואיני משתפת אף אדם בהליך היצירה או העריכה – ועורכי הדין אינם שונים. להיפך. הם הקפידו לשמור על גבול מאוד ברור, כך שאפילו את העדכונים במצבו המשפטי של התיק למדתי מהתקשורת, כמו כולם –  וגם את זה אפשר להוכיח בקלות. אבקש לקבל עותק של כל פרסום שאת טוענת שהוא חומר חקירה שפירסמתי "במסגרת תפקידי". התאריך שלו ואיזה חלק בדיוק חשפתי כתוצאה מ"תפקידי".
3. למען הסר ספק: כל העשייה שלי היא בהתנדבות מלאה. אני לא מקבלת, ומעולם לא קיבלתי, תשלום או הטבה כלשהי ממושיקו מור או עורכי דינו. גם לא מסביבתו, הקרובה או הרחוקה, ולא משום גורם שקשור אליו, במישרין או בעקיפין. ודבר זה נכון גם לכל גורם אחר שאני מפרסמת בעניינו.
4. בעניין ההאשמה שהטעיתי את בית המשפט: קל מאוד להוכיח שמעולם לא נכנסתי לשום דיון הוכחות במסגרת משפטו של מור. הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות. אז אם מעולם לא נכחתי באף דיון – כיצד "הטעתי" את בית המשפט? אבקש לדעת באילו דיונים מדובר בדיוק ומה מקור המידע.
5. האמירה המצוטטת נאמרה על ידי עורכת דין שייצגה אותי בהתראה קצרה בדיון דחוף, ובאופן טבעי לא הכירה את הפרטים לגביי בצורה מדויקת. הציטוט מדגים היטב עד כמה יש להיזהר בהסתמכות על טענות של גורמים אחרים – גם כאלו שפועלים לטובתי. הפרקליטות מעולם לא פנתה אליי ומעולם לא נעזרה בי. אף גורם מקצועי אינו נעזר בי באותו תיק שבעניינו התקיים הדיון. מעולם לא פניתי לאף גורם חקירה ומעולם לא ניסיתי לשבש הליכים או לעשות מעשה כלשהו שעלול להיות בניגוד לחוק. ככה או ככה, הציטוט מתאר שמדובר בגורמים שפנו אליי, ולא ההיפך.
6. הקישור לפייפאל הוצב בעמוד כמקובל אצל יוצרי תוכן, בתור "כוס טיפים" כמענה לאלו שרצו לתמוך בעשייה החברתית שלי – זו המחזירה את חזקת החפות לשיח כנגד התופעה המשתוללת של תלונות השווא אשר פוגעות גם בחפים מפשע וגם בנפגעים ונפגעות אמיתיים. הניסיון לטעון כאילו מדובר בדרך לקבל תשלום מפוקפק עבור יח"צ, נופל במבחן ההיגיון שכן אם זה היה המקרה – הייתי מעבירה להם את הכתובת לתשלום ישירות ולא הייתי טורחת להציע זאת לקהל הרחב.
7. נכון, לא הוגשה בקשה ולא ניתן אישור (להפגין מחוץ לחתונתה של שחר, א״פ), לא מסרתי מקום או כתובת או שעת כינוס, לא הזמנתי אף אחד להגיע, ולא התקיימה מחאה – איתי או בלעדיי.