פלא שביום הז’ באוקטובר 2023 כל המשטרות בדרום הארץ לא יצאו להגן על תשובי הקיבוצים ובלייני הנוחבה?  ממש לא פלא….. כל השוטרים בישראל אומנו להציק לאזרחים, לעצור גברים גרושים, לעצור מעשני צינגלה, לרשום דו”חות תנועה, וגם להפליל מועדוני ריקודים חושניים ולהפריע לבנות להתפרנס. צ”מ 71002-07-18. 

ממש ככה.  בתל אביב ורמת גן המשטרה היתה עסוקה בלשלוח שוטרים כלקוחות סמויים, להזמין ריקוד חושני על בולבול, ואחר כך לבצע “פשיטה” על המועדון ולסגור אותו.  מפריעים לנשים להתפרנס ולגברים לעשות פאן. בשם המוסר….

השוטרים הסמויים נהנים מלילה של פאן על חשבון תקציב המשטרה, מזמינים שתייה חריפה, משחקים אותה זורמים עם הבנות, ונותנים לבנות לרקוד להם על הבולבול…. (לאפ דאנס).  אחר כך הם כותבים מזכר שככה וכככה בנות רקדו להם על הבולבול, ושזו תועבה…..

זה המפקד שבזבז מילונים על מבצעי פשיטה על מועדוני חשפניות כי זה לא “ערכי”.  דוד ביתן.  מיגור זונות היה בעדיפות אצלו.  ביטחון הציבור והמדינה מנוחבות, כייסים, גניבות, פרוטקשיין….  מה פתאום.  זה קשה מידי למשטרה כי צריך לעבוד.

הנה מקרה שבו משטרת רמת גן ניסו לסגור את מועדון האפרודיטה.  הוציאו את השוטרים למועדון כלקוחות סמויים.  הם מילאו קלסרים על גבי קלסרים של דו”חות על “תצפיות”.  שוטרים מתצפתים על בחורים שעושים שמח עם חשפניות, ועל הדרך “מזמינים ריקוד”…..  בישראל זה “נגד המוסר”.

מפקד המחוז דוד ביתן (שאיתמר בן גביר זרק אותו) הוציא צו סגירה למועדון האפרודיטה, ובעלי המועדון הגישו ערעור שהגיע אל השופט עופר נהרי.  את המשטרה ייצג עו”ד יוסי קנפו.

מפה לשם עופר נהרי שאל את הסנגורית של האפרודיטה רלי אבישר רווה אם היא מסכימה שהוא יעיין בדוחות התצפיות של השוטרים, והיא כמובן לא יודעת מה יש בקלסרים, ולא יכולה לשאול כלום.

הנה זו המתיימרת להיות סנגורית מנוסה אמרה לשופט: “פז’לסטה.  תעיין”.

השופט עופר נהרי עיין והתחרמן.  הקלסרים היו מלאים בסיפורים על חשפניות שמתקרבות לגוף הגבר יותר מ 10 סמטימטר, שהגברים נראו שטופי זימה, ששטרות של 20 ש”ח עפו באויר, או נכנסו לחזיות, ושהריקודים תוצפתו בכל מיני פינות שונות במועדון.  על סמך זה, השופט עופר נהרי זרק את רלי אבישר רווה מבית המשפט.

השופט לעג לסנגורית שהסכימה ודפקה את הלקוח

שימו לב שהשופט הדגיש שהעיון בקלסרים היה בהסכמתה של הסנגורית: “לציין כי מתקיימת חקירה משטרתית  וכי בהסכמה הוגש לעיוני חומר חקירה שנאסף עד כה בחקירה זו  (קלסר ובו החומר הנ”ל סומן על ידי  מ/1).מצאתי כי החומר הנ”ל יוצג אך לי כבית המשפט וזאת הן בראש ובראשונה בהינתן ההסכמות בעניין זה והן מן הטעם כי העניין מצוי עדיין בעיצומה של חקירה כאמור”.

מזה עולה שהשופט פשוט לועג וצוחק לסנגורית כמה היא טיפשה, שמכרה את הלקוח ו”הסכימה” שהשופט יעיין במה שאסור לו לעיין.

זה מה שקורה כשהסנגורית רוצה ללקק לשופט

הרי אם היה מותר לשופט לעייין בדו”חות התצפיות, הוא לא היה מבקש מהסנגורית את הסכמתה האדיבה.  וכך הסנגורית שנתנה הסכמתה אדיבה בעצם מכרה את הלקוח, אבל לפחות היא יצאה בהרגשה שהשופט מחבב אותה……

זה מה שקורה כשהלקוח לוקח עורכת דין שיותר חשוב לה ללקק לשופט מאשר להגן על הלקוח.  היא מוכרת אותו בנזיד עדשים בלי למצמץ.

ראו כתבה בידיעות אחרונות פורסם 19/7/2018.

להלן ההחלטה:

זוהי החלטה בערעור על צו להגבלת שימוש במקום לפי חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס”ה – 2005 (להלן : “החוק”).

נושא הערעור הוא צו (להלן : “הצו”) שהוצא ע”י מפקד מחוז ת”א במשטרת ישראל לפי סעיף 3 לחוק וזאת ביחס למקום המצוי ברח’ תובל 28 רמת גן והמכונה “אפרודיטה” (להלן : “המקום”)  ואשר עפ”י דבר הצו קיים לשיטת מוציא הצו חשד סביר שהמקום משמש לביצוע עבירה של החזקת מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין התשל”ז -1977.

הצו ניתן ביום 22/7/18.

הוראת הצו הינה לסגירת המקום לתקופה של 30 ימים.

שימוע לבעל העסק (מיוצג) נערך בהתאם לדבר סעיף 3(ד) לחוק ובעקבותיו הוחלט שלא לשנות מן הצו.

הוגש ערעור , הועברה תגובה בכתב לערעור , והתקיים בפני דיון בערעור ביום 6/8/18.

לציין כי מתקיימת חקירה משטרתית  וכי בהסכמה הוגש לעיוני חומר חקירה שנאסף עד כה בחקירה זו  (קלסר ובו החומר הנ”ל סומן על ידי  מ/1).

מצאתי כי החומר הנ”ל יוצג אך לי כבית המשפט וזאת הן בראש ובראשונה בהינתן ההסכמות בעניין זה והן מן הטעם כי העניין מצוי עדיין בעיצומה של חקירה כאמור.

נתתי את דעתי לנימוקי הערעור אשר שהוגש , לתגובת הפרקליטות כפי שהוגשה , וכן שמעתי את טיעוני הצדדים בע”פ בפני , עיינתי בחומר החקירה מ/1 , שבתי ובחנתי גם את נימוקי החלטת קצין המשטרה , את נימוקי ההחלטה שניתנה בשימוע , ולמעשה שקלתי את כל שהובא בפני בכתב ובעל פה.

מצאתי לאחר כל אלה לדחות את הערעור.

אסביר ואנמק:

קצין המשטרה – כך על פי הדין – נדרש לבחון שאלת קיום חשד סביר כי המקום משמש לביצוע עבירה, ובנוסף לכך לבחון, בהמשך לכך, האם גם יש יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש ביצוע עבירה באם לא יוגבל שימוש במקום באופן מיידי.

המבחן הוא לפיכך האם היה יסוד סביר להניח כאמור והאם בנוסף לכך היה גם יסוד סביר לחשש כאמור.

אני סבור כי בנטל זה היתה עמידה.

אני אומר דברים אלה על בסיס מה אשר עיינתי בו בחומר החקירה.

אציין בהקשר זה של נטל , כי סעיף קטן (ב) לסעיף 3 לחוק  מפרט כי על קצין המשטרה המוסמך היה לשקול בין השאר את המצוי בסעיפים הקטנים באותו סעיף (ראה שם).

באשר לידיעה של המחזיק במקום (הוא המערער שבפני) הרי שבכל הכבוד עולה על פניו ממה שהובא בפני בערעור זה כי בנטל בעניין זה של ידיעה יש עמידה וזאת ככל צרכי הנטל בהליך בו עסקינן .  זיקתו של הנ”ל למקום ,הימנו לטענתו הוא מתפרנס, ניכרת כישירה וברורה .

באשר לחשד בדבר מהות השימוש במקום – ולו אף חלק מן השימוש השוטף במקום – גם כן מלמד על פניו החומר שהונח בפני.

באשר לשאלת מידת הסכנה או נזק לציבור או לאדם הרי שדומני כי ככל שהדברים הם נכונים הרי שאין להרבות במילים בקשר לעניין זה שכן על פניו ועל פי החומר שהוצג לי – והכל לכאורה כמובן שכן אינני בהליך של שמיעת ראיות אלא אך בהליך של בדיקת חקירה בעיצומה  – קיימת עמידה בהצגת כך שהמקום משמש, לכאורה, לביצוע העבירה של החזקת מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין.

אני מדגיש – הדברים נאמרים מטבע הדברים תחת הכותרת לכאורה שכן ברור הוא שהעניין נמצא עדיין בחקירה ובוודאי ובוודאי לא עבר מבחן שונה מכך.

באשר לשאלת מידת הפגיעה שהחלטת הקצין גורמת לבעלים של המקום או למחזיק בו בשל הוצאת הצו הרי שראשית דבר יאמר שהבעלים לא צורף מלכתחילה על ידי המערער בהליך זה ואף אגב הופניתי לכך שהבעלים איננו מתנגד כלל וכלל על פניו לסגירה.

לעניין הפגיעה שתיגרם ככל שתיגרם למחזיק (שהוא המערער)  הרי ששוב בכל הכבוד כאשר מציבים את האינטרסים השונים זה מול זה הרי שהאינטרס של המערער נסוג מפני האינטרסים האחרים וכוונתי לאינטרס הציבורי.

לציין אגב בהקשר זה של פגיעה אפשרית כי בערעור צויין על ידי המערער כי במקום מועסקות במשמרות סה”כ 50 נשים.  (בשלב מאוחר יותר תוקן ל-5 בכל משמרת עפ”י הנטען).

וככל שמוטרד המערער ומודאג מעניין פרנסתן של המועסקות הרי ראשית יש לומר כי קולן כלל לא נשמע שהרי אין אנו  יודעים את עמדתן והן גם לא צורפו מטבע הדברים לערעור וגם לא נשמעו.

סקרתי עד כה חלק מהשיקולים  שנדרש להם קצין המשטרה ,והרי המחוקק ציין כי על הקצין לשקול בין השאר שיקולים אלה.

ובמילים אחרות: אלה אינם השיקולים היחידים האפשריים.  זוהי איננה רשימה סגורה.

רבות דובר במסמך הערעור ובדיון שהתקיים בפני , מפי המערער באמצעות באי כוחו, על שאלת דבר מודעותו של המערער כמחזיק המקום למתרחש במקום אשר אותו הוא מחזיק וממנו לדבריו הוא מתפרנס.

אומר בהקשר זה שוב כי התרשמותי היא שעל פניו קשה להשתחרר מן הרושם בדבר קיום מודעות וזיקה.

הדברים נאמרים אם זאת כמובן בשלב זה בזהירות המתבקשת וזאת בשים לב כאמור שמדובר בחקירה מתנהלת ובגבולות היכולת שלי לשפוט על פי חומר החקירה עד כה.

מכאן שהדגשתי שוב שהדברים הם אך לכאורה.

אלא שיש גם כאמור להזכיר כי בהליך זה של בחינת הצו והעמדתו במבחן בדרך של ערעור בפני גורם שיפוטי , רמת הנטל שנדרשה עפ”י הדין מנותן הצו איננה אלא קיום יסוד סביר להניח וקיום יסוד סביר לחשש .

גם בנטל בעניין קיום יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה יש עמידה וגם כאן לא מצאתי , לאחר דיון, כי נגרע מן העמידה בנטל.

בשני אלה שנמנו לעיל יש אם כך עמידה בנטל ולכן יש לומר כי גם קמה בזמנה בעקבות כך ההרשאה לקצין ליתן את הצו להגבלת השימוש במקום עפ”י הסמכות.

מצאתי לנכון לציין כי למקרא החלטה המנומקת בעקבות השימוע שנערך גם דומה שתשומת לב רבה ניתנה לפרטים על ידי גורמי המשטרה עת נדרשו הם גם לטענות בשימוע ולניתוח הדברים בעקבות כך.

בשולי ההחלטה אציין כי מטבע הדברים לא יכולתי לפרט ולמנות במסגרת החלטה זו עניינים והיבטים העולים מתוך חומר החקירה שהרי מדובר כאמור בחקירה מתנהלת ובחומר שהוצג לעיני בלבד על פי ההסכמות.

חומר זה הביא אותי לכלל דעה שאותם יסודות אשר מקימים את ההרשאה על פי הסמכות לקצין המשטרה להחליט את אשר החליט, הם יסודות אשר גובשו ברמה המספקת כדי הדרוש .

לסיכום :  לא מצאתי אם כך שקצין המשטרה נקלע לטעות בהחליטו דבר הצו ולא מצאתי אם כך להתערב בה , לבטלה, או לשנות ממנה.

לאחר כל אלה הערעור על הצו להגבלת השימוש אשר הוצא במקרה זה,  נדחה בזאת.

המזכירות תעביר נא בהקדם עותק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים .

ניתנה היום, כ”ח אב תשע”ח, 09 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.

עופר נהרי

PDF