באופן נדיר נתקלנו בפסק דין נורמלי של בית דין רבני והפעם מטבריה. עו”ד רחלי ממאן (טבריה) הגישה תביעה לכתובה של 555,000 ש”ח.  כידוע בדת היהודית המציאו את הכתובה כפיצוי לבתולה עבור קריעת קרום הבתולין שלה ועבור שירותי המין שהאישה מעוניינת לספק לגבר במהלך הנישואין.

רוב הנשים בישראל לוקחות כתובה בחפץ לב, למרות שזה בעצם הופך אותן משתתפות פעילות בעסקאות סחר של שפחות מין. הדיינים חיים בזק, שלמה שושן ואיתן זן בר שמו ברקס לרחלי ממאן ולסחטנות שלה.

רחלי ממאן ידעה שהלקוחה שלה רוצה להתגרש ולכן לא מגיע לה כתובה ובכל זאת הגישה את התביעה ו”ריפדה” אותה בכל מיני סיפורי מעשיות על בגידה ואלימות של הגבר.  אבל הדיינים ראו את האמת:

א.  הגבר לא “בגד” באישה.  היא קודם עזבה אותו והפסיקה לפתוח לו כוס, אז הוא מצא אישה אחרת.  כשהיו ביחד הוא לא היה עם אישה אחרת אבל כשהיא יזמה נגדו 5 תלונות במשטרה, הוא הבין שאסור להתקרב לצירעה ומצא לעצמו מישהי חדשה.

ב.  הוא לא היה אלים.  עצם זה שפתאום בבת אחת אישה רצה למשטרה 5 פעמים ומגישה תלונות זה מעיד שהיא משקרת, ורק רוצה להשתמש בכלי הזה ככלי אסטרטגי להרוויח יתרונות טקטיים.

ברור שמי שהדריכה את האישה הזו “לרוץ למשטרה” היא רחלי ממאן.  היא גם הבטיחה לה שהיא תסדר לה כתובה בבית דין רבני, ושגם בבית משפט אזרחי היא תסדר לה חצי מהרכוש, כך שהאישה יוצאת המורווחת הגדולה של הגירושין.

טוב שהדיינים בטבריה שמו ברקס לנוכלת רחלי ממאן.  בפעם הבאה שהיא תגיע לבית משפט או בעת דין רבני, השופטים והדיינים צריכים לדעת שאלו שיטות הפעולה שלה:  שקרים וסחטנות.

עוד קבעו חיים בזק, שלמה שושן ואיתן זן בר כי במקרה של בעל שבגד (“רועה זונות”) יש לחייבו בכתובה רק לאחר שקיבל התראה לשוב למוטב, ובמקרה זה לא הייתה התראה.

באשר לאלימות הדגישו הדיינים חיים בזק, שלמה שושן ואיתן זן בר  כי יש להבדיל בין אלימות קשה ומתמשכת שעשויה לחייב בכתובה לבין אלימות אקראית שאינה ברף החמור.

לסיום הבהירו הדיינים חיים בזק, שלמה שושן ואיתן זן בר כי מאחר שהאישה הגישה תביעה רכושית בבית משפט אזרחי, ובמסגרתה היא דורשת חצי מהדירה שרשומה על שם הבעל וזכויות נוספות העולות על שווי הכתובה, אין “כפל מבצעים” ולא ניתן לפסוק לטובתה גם את הכתובה.

להלן כתבה מאתר פסק דין 6/10/2021:

בית הדין הרבני בטבריה דחה לאחרונה תביעת כתובה על סך 555,555 שקל שהגישה אישה נגד בעלה אף שהוכח שבגד בה, מאחר שהמשבר ביניהם פרץ קודם. הדיינים פסקו כי “אלימות קלה ואקראית” (זריקת חפצים) אינה עילה לחיוב הבעל, מה גם שאין מקום ל”כפל מבצעים” שכן האישה הגישה תביעה רכושית בבית משפט אזרחי.

האישה, שיוצגה על ידי עו”ד רחל ממאן, טענה כי בעלה אמיד והבין היטב את משמעות התחייבותו בשעת החתימה על הכתובה. לדבריה, הוא משתכר 50 אלף שקל בחודש וברשותו חברה ונכס שרשום על שמו. היא צירפה תכתובות ווטסאפ שבהן כתבה לו המאהבת שלו, בין היתר, “למלך שלי החצי שמשלים אותי… שנה מלאת אהבה (ביננו כמובן)”.

היא הוסיפה כי החל מ-2014 הפך הבעל חסר סבלנות, עצבני ותוקפני, והפעיל נגדה סנקציות כלכליות. היא ציינה שהתפרצויות הזעם שלו היו מרובות והוא זרק עליה פירות, שמפו, הטיח דלתות וארונות ועוד. לדבריה, באחת הפעמים הוא דחף אותה ונתן לה אגרוף חזק בפנים ושתי בעיטות חזקות ברגל. הבעל נעצר והוגש נגדו כתב אישום בו הודה בהסדר טיעון. לדבריה, נאלצה להגיש את תביעת הגירושין לא ביוזמתה, אלא בשל התנהגות הבעל שגרם להתפרקות חיי הנישואין.

הבעל, שיוצג על ידי עו”ד מאירה אזרד, טען כי האישה יזמה את הגירושין ותכננה אותם בקפידה על ידי הגשת חמש תלונות שווא על אלימות שגרמו להרחקתו מביתו ומילדיו. לדבריו מדובר בכתובה מוגזמת והסכום נכתב רק לכבודה של האישה. כמו כן, טרם הסתיימו ההליכים הרכושיים בין הצדדים בבית המשפט והאישה עתידה לקבל סכום הגון ואינה זכאית גם לזכויות הרכושיות לפי החוק וגם לכתובה.

הוא הכחיש שבגד בה והוסיף כי בינו לבין האישה האחרת לא היה קשר רומנטי והוא רק הסיע את שני ילדיה למוסדות.

הדיינים – הרב חיים בזק, הרב שלמה שושן והרב איתן זן בר – כתבו כי ההתכתבויות שהוצגו מעוררות חשד רציני שהבעל בגד באישה. עם זאת, מערכת היחסים בין הצדדים נקלעה למשבר לא בשל הבגידה אלא בשל חוסר אמון, חוסר כבוד הדדי, אי הסכמה בעניינים כלכליים וכיו”ב.

בפסק הדין צוין שמהעדויות עלה שיחסיו של הבעל עם האישה האחרת היו רק הקש ששבר את גב הגמל כשהפירוד והריחוק החלו עוד קודם. הם כתבו בהקשר זה שהתלונה שהגישה האישה במשטרה בגין זריקת סלסלת פירות הייתה הכרזת מלחמה מצידה. בנסיבות אלה הם קבעו שהיוזמה המעשית לפירוד הייתה של האישה, והיא אינה יכולה לתבוע כתובתה.

עוד נקבע כי במקרה של בעל שבגד (“רועה זונות”) יש לחייבו בכתובה רק לאחר שקיבל התראה לשוב למוטב, ובמקרה זה לא הייתה התראה. באשר לאלימות הדגישו הדיינים כי יש להבדיל בין אלימות קשה ומתמשכת שעשויה לחייב בכתובה לבין אלימות אקראית שאינה ברף החמור.

לסיום הבהירו הדיינים כי מאחר שהאישה הגישה תביעה רכושית בבית משפט אזרחי, ובמסגרתה היא דורשת חצי מהדירה שרשומה על שם הבעל וזכויות נוספות העולות על שווי הכתובה, אין “כפל מבצעים” ולא ניתן לפסוק לטובתה גם את הכתובה.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב”כ האישה: עו”ד רחל ממאן
• ב”כ הבעל: עו”ד מאירה אזרד

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-6010967,00.html

להלן פסק הדין: