האם בוררות עדיפה על בית משפט?  לרוב, ממש לא.  כי הבורר הוא כמו אלוהים, הוא תופס את הצדדים בביצים עם שכר הטרחה, הוא גובה לפי שעה ולכן יש לו אינטרס למרוח את ההליך כמה שיותר, לתת לצדדים לברבר ולריב כמה שיותר כדי ליצור מחלוקות בינהם, כי העיקר זה לחייב לפי שעות.  יש בוררים שמחייבים בשעות יותר משווי התביעה עצמה!  הבורר יכול לעשות מה שהוא רוצה כי הפסיקה שמגנה על עצמאות הבוררים כל כך חזקה, שהסיכוי שהחלטת בורר תיפסל בבית המשפט מאוד נמוך.

בדיני משפחה ללכת לבורר זה מאוד מסוכן.  יש בשוק הרבה בוררות ובוררים שבעברם היו שופטות פמינאציות רדיקליות שהיכו קשות בגברים, או שהבוררים מסונפים למרכז רקמן או לשדולת הנשים, והם לא מגלים זאת מראש, וכל הגבר שמגיע לבוררת שכזו למעשה מובל כצאן לטבח את השוחטת – והוא עוד משלם פי שעה לשחיטה של עצמו.

ולכן לפנינו פסק דין מעולה של השופט אילן דפדי, שהוא גם פסק דין נדיר כי הוא מבטל החלטה של הבורר אליעזר פני גיל.  הבורר אליעזר פני גיל חטף ג’ננה ומחק כתב הגנה.  בכך הוא מנע מהנתבעים הזדמנות להוכיח את ההגנה שלהם, והתביעה לא התבררה לגופה.

בתיק הפ”ב 20-04-36820 בנתאי ואח’ נ’ שוקר ואח’ השופט אילן דפדי הורה על ביטול החלטת הבורר, לפיה יש למחוק את כתבי הטענות של המבקשים, קרי מחיקת כתב ההגנה ודחיית התביעה שכנגד. משנקבע כך, הרי שאין עוד מקום לפסק הבוררות ויש להורות על ביטולו.

המלצה של עדנה קרנבל:  לעולם אל תסכימו ללכת לבוררות לפני שאתם מקבלים לפחות 5 קורות חיים של בוררים לבחירה, לפני שאתם מסכימים על כמות השעות שאתם מוכנים לשלם עליהם בכתב, ולפני ששמים אחוזים על המקסימום שהבורר יכול לדרוש משווי התביעה או התביעות.

חקיקה שאוזכרה:

חוק הבוררות, תשכ”ח-1968: סע’  24, 24(3), 24(4), 24 (6), 24 (9), ט

מיני-רציו:

* בית המשפט הורה על ביטול החלטת הבורר, לפיה יש למחוק את כתבי הטענות של המבקשים, קרי מחיקת כתב ההגנה ודחיית התביעה שכנגד. משנקבע כך, הרי שאין עוד מקום לפסק הבוררות ויש להורות על ביטולו.

* בוררות – פסק בורר – ביטולו

* בוררות – בורר – סמכויותיו

* בוררות – הליכי בוררות – פגם בהליך

.

בקשה לביטול פסק בוררות והחלטות ביניים שונות שניתנו במסגרת בוררות שהתנהלה במחלוקת בין המבקשים לבין המשיבים.

.

בית המשפט פסק כלהלן:

אין לקבל את טענת המבקשים כי הבורר פעל בחריגה מסמכות. בורר יכול ורשאי למחוק כתבי טענות של צד אשר אינו פועל בהתאם להחלטותיו. זאת ועוד, במחיקת כתבי טענות בהתאם לסמכות הבורר במקרים שמצדיקים זאת, אין פעולה המנוגדת לתקנת הציבור. אשר לטענה כי לא ניתנו נימוקים, הרי שההחלטה על מחיקת כתבי הטענות שהיוותה בסיס למתן פסק הבורר הייתה מנומקת. מחיקת כתבי הטענות והימנעות מתגובה של המבקשים לגופה של הבקשה לאישור הפסיקתות, מהווים לכשעצמם הנמקה מספיקה למתן פסק בוררות.

עם זאת, לא ניתן להתעלם כי בסופו של דבר לא ניתנה למבקשים הזדמנות להתמודד עם הטענות לגופו של עניין ולכך שהדיון לא עבר את הסף של ההליכים המקדמיים. זו בעצם הטענה המרכזית של המבקשים, אותה יש לקבל, ומכאן לבטל את ההחלטה ואת פסק הבוררות שניתן בעקבותיה.

מטרת הליכים משפטיים, אם בבית משפט ואם בבוררות, היא לברר את המחלוקות העיקריות הקיימות בין בעלי הדין. ההליכים המקדמיים, כשמם, מתקיימים קודם להליך העיקרי ונועדו לסייע ולקדם את בירורו היעיל של ההליך מהבחינה המהותית. הם משמשים כאמצעי לבירור המחלוקת ואינם המטרה עצמה. במקרה דנן, נוצר הרושם כי הדיון נסוב אך ורק סביב סוגיית הגילוי והעיון במסמכים, כך שבסופו של דבר, בשל עמידה דווקנית יתר על המידה על כל אות ופסיק, הצליחו המשיבים להוביל את הבורר ליתן פסק בוררות. זאת, תוך קיפוח זכותם של המבקשים לקיים דיון ענייני במחלוקות העיקריות שבין הצדדים.

לאור האמור, יש להורות על ביטול החלטת הבורר, לפיה יש למחוק את כתבי הטענות של המבקשים, קרי מחיקת כתב ההגנה ודחיית התביעה שכנגד. משנקבע כך, הרי שאין עוד מקום לפסק הבוררות ויש להורות על ביטולו.

1. לפניי בקשה לביטול פסק בוררות מיום 15.3.2020 והחלטות ביניים שונות  שניתנו על ידי כב’ הבורר עו”ד אליעזר פני גיל  בבוררות שהתנהלה במחלוקת בין המבקשים לבין המשיבים.

2. בתמצית ייאמר כי פסק הבוררות ניתן במחלוקת שהתגלעה בין המבקשים שהנם שותפים במשרד עורכי דין לבין עורכי דין אחרים שהצטרפו לשותפות בתנאים מסוימים ופרשו ממנה כפי שיפורט להלן.

3. על פי התובענה, משרד עורכי הדין של המבקשים כולל מספר מחלקות. כחלק משיטת העבודה, המבקשים מכרו אחוזים מתוך מחלקה למנהלי המחלקות. מחלקה אחת במשרד – מחלקת מנורה- נוהלה על ידי משיב 3. לימים, ביקש המשיב 3 לעזוב את המשרד ולמכור את חלקו. המשיבה 1 רכשה ממנו את חלקו במחלקה שעמד על 10% תמורת סך של 200,000 ₪.

4. המשיב 2 רכש מאת המבקשים 10% מהמחלקה גם כן תמורת סך של 200,000 ₪.

5. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות. בהתאם להסכם ההתקשרות, נוהלה בין הצדדים בוררות בפני הבורר עו”ד פני גיל. במסגרת הבוררות הוגשו תביעותיהם הכספיות של המשיבים 1 ו-2 נגד המבקשים. במסגרת כתבי הטענות, טענו המשיבים 1 ו-2 (כל אחד מהם בנפרד), בין היתר, כי עובר להסכמים, המבקשים הציגו להם מצגים לא נכונים והפרו את ההסכמים עמם. במסגרת הליכי הבוררות, הגישו המבקשים הודעת צד ג’ נגד המשיב 3.

6. ביום 15.3.2020 נתן הבורר עו”ד פני גיל פסק בוררות שאישר פסיקתות שהגישו המשיבים 1 ו-2 לחתימתו. טרם אישור הפסיקתות, הועברו אלה בהתאם להחלטת הבורר לתגובת המבקשים. האחרונים הודיעו בתגובתם כי אין בכוונתם להגיב לגופו של עניין. בפסק הבורר הובא ציטוט מתוך תגובת המבקשים כדלקמן: “הבורר החליט לדון ולפסוק מבלי לתת לנתבעים (המבקשים) אפשרות להתגונן, יפעל הבורר כפי שהחליט ואל ינסה לשתף בכך את הנתבעים”. בעקבות כך קבע הבורר כי התובעים (המשיבים 1ו-2) זכאים לכל הסכומים המופיעים בפסיקתות שהוגשו לחתימתו.

7. בהתאם לפסיקתה בעניינה של המשיבה 1, חויבו המבקשים לשלם לה סך של 469,874 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה (13.5.2019).

בנוסף, חויבו המבקשים לשלם לה הוצאות שנפסקו לטובתה בהחלטות קודמות שניתנו במהלך הבוררות: 36,000 ₪ על פי החלטות מיום 23.8.2018 ו- 23,400 ₪ על פי החלטות מיום 28.10.2019.

בנוסף, חויבו לשלם לה את החזר הוצאותיה בגין שכר טרחת הבורר ובגין הקלטה ותמלול פרוטוקול בסך של 61,615 ₪ וכן שכר טרחת עורכי דין בגין ייצוגה בבוררות בסך של 93,975 ₪.

8. בהתאם לפסיקתה בעניינו של המשיב 2, חויבו המבקשים לשלם לו סך של 674,711 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (13.5.2019).

בנוסף, חויבו לשלם לו הוצאות שנפסקו לזכותו במסגרת החלטות קודמות שניתנו במהלך הבוררות: 7,500 ₪ בצירוף מע”מ בהתאם להחלטה מיום 17.6.2018, 23,000 ₪ בצירוף מע”מ בהתאם להחלטה מיום 23.8.2018, סך של 8,000 ₪ בצירוף מע”מ בהתאם להחלטה מתאריך 23.8.2018 וסך של 10,000 ₪ בצירוף מע”מ בהתאם להחלטה מיום 28.10.2019.

בנוסף, חויבו המבקשים לשלם למשיב 2 את החזר הוצאותיו בגין שכר טרחת הבורר ובגין הקלטה ותמלול פרוטוקול בסך של 61,613 ₪ וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 134,942 ₪.

הבורר קבע גם כי ההתקשרות בין המשיב 2 למבקשים הגיעה לסיומה החל מיום 25.8.2017.

9. פסק הבוררות ניתן לאחר החלטה מיום 28.10.2019 (שנשלחה לצדדים ביום 6.2.2020) במסגרתה דן הבורר בשתי בקשות: האחת, בקשת המשיבים 1 ו-2 (התובעים בבוררות) למחוק את כתבי הטענות של המבקשים (הנתבעים). השנייה, בקשת המבקשים (הנתבעים) למחוק את כתבי הטענות של המשיבה 1 (התובעת). ובלשון הבורר: “ביסוד שתי הבקשות הטענה המרכזית, שלא קוים הצו בדבר עיון במסמכים, שניתן על ידי לפני למעלה משנה ומחצה (ביום 18/3/18)” (נספח 2 לתובענה).

10. בהחלטתו, דחה הבורר את בקשת המבקשים למחיקת כתבי הטענות של המשיבה 1 (הבקשה השנייה) וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע”מ.

מנגד, קיבל הבורר את בקשת המשיבים 1ו-2 והורה על מחיקת כתבי ההגנה שהגישו המבקשים במסגרת הבוררות ודחיית התביעה שכנגד. לאור זאת, נדחתה גם הודעת צד ג’ שהגישו המבקשים נגד המשיב 3. בהחלטתו, קבע הבורר כי המשיבים 1ו-2 יהיו זכאים לבקש לקבל פסק בוררות בהעדר הגנה וכי בהתאמה יעבירו פסיקתה לחתימתו, כפי שאכן אירע. באותה החלטה חויבו המבקשים לשלם לכל אחד מהמשיבים 1 ו-2 הוצאות בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע”מ וכן הוצאות למשיב 3 בגין השתתפותו בתשלום שכר טרחת הבורר בסך של 8,800 ₪ בצירוף מע”מ.

11. במסגרת התובענה שהוגשה כאן, עתרו המבקשים כאמור לביטול פסק הבוררות מיום 15.3.2020 (נספח א’ לתובענה). בנוסף, עתרו לביטול החלטות נוספות מימים: 28.10.2019 (נספח ב’), 11.3.2019 (נספח ג’), 24.5.2018 (נספח ד’), 5.2018 (נספח ה’), 17.6.2018 (נספח ו’) ו-  23.8.2018 (נספח ז’).

במסגרת הסעדים נתבקש בית המשפט לבטל את פסק הבוררות ואת החלטות הבורר, להשיב על כנו את בירור המחלוקות שבין הצדדים ולהעבירו לבורר אחר שימונה בהסכמת הצדדים או על ידי בית המשפט, שכן לטענתם, במצב הנוכחי איבד הבורר את אמון הצדדים.

12. בדיון שהתקיים ביום 28.12.2020 הגיעו המבקשים ומשיב 3 להסדר פשרה לפיו פסק הבוררות אשר דחה את הודעת צד ג’ (נכלל בהחלטת הבורר מיום 28.10.2019), יקבל תוקף של פסק דין והמבקשים ישלמו לו את הוצאותיו בסך של 60,000 ₪. להסכמה זו ניתן תוקף פסק דין.

13. באותו דיון ביקשו המבקשים לקיים דיון נוסף בו יתאפשר להם לחקור את המשיבים על תצהירם. המשיבים 1ו-2 הודיעו כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, הרי שגם הם מבקשים לבצע חקירה של המצהיר מטעם המבקשים. בהחלטתי שניתנה לאחר הדיון, נקבע מועד לחקירת המצהירים. בדיון שהתקיים ביום 24.3.2021 נחקרו המצהירים.

14. לאחר הדיון, הודיעו המבקשים כי לאחר בחינה חוזרת של האסמכתאות המשפטיות ולאור הערות בית המשפט המחוזי במסגרת הליך אחר שנוהל בין הצדדים (הפ”ב 23002-04-20), [פורסם בנבו], הם נוכחו לגלות כי החלטות ביניים של הבורר אינן יכולות להיות מושא לבקשת אישור או בקשת ביטול אלא אם הן מהוות נדבך שעליו נשען פסק הבורר מושא הבקשה לאישור או ביטול. לאור זאת, חזרו בהם המבקשים מהבקשה לביטול ההחלטות מימים 24.5.2018, 17.6.2018 ו-23.8.2018 (נספחים ד’, ו’, ו-ז’).

אשר להחלטה מיום 29.5.2018 (נספח ה’), הודיעו כי הם חוזרים בהם מהבקשה לביטול ההחלטה למעט סעיף 6 לפיו הבורר ביטל את הסכם הפשרה שנחתם בין המבקשים למשיבה 1.

לגבי ההחלטות מימים 28.10.2019 (נספח ב’) ו- 11.3.2019 (נספח ג’), המבקשים עמדו על הבקשה לבטלן.

דיון והכרעה

15. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בהחלטות ובפסק הבוררות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לבטל את ההחלטה מיום 28.10.2019 ככל שהיא מתייחסת למחיקת כתבי הטענות של המבקשים ודחיית התביעה שכנגד ומכאן לבטל את פסק הבוררות. אשר לבקשות לביטול ההחלטות האחרות שנותרו לדיון כמפורט לעיל, החלטתי לדחותן.

16. על אתר אומר כי התובענה כללה טענות ועובדות לרוב אשר בחלקן הגדול אינו רלוונטי עוד לדיון. זאת, בין היתר לאור הודעת המבקשים כי חזרו בהם מהבקשה לבטל חלק מההחלטות כמפורט לעיל ולאור הסכם הפשרה אליו הגיעו המבקשים עם המשיב 3.

17. טרם אפרט נימוקיי בהרחבה, אני מוצא לציין כי בית המשפט מודע היטב להלכות לפיהן התערבותו בפסק בוררות היא צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות המוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני (ראו למשל פסק הדין המנחה בעניין רע”א 3880/00 אהרון גמליאל נ’ מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע”מ פ”ד נז(6) 605)). בית המשפט שם לנגד עיניו עקרון זה, עת בחן את החלטות הבורר ופסקו מול טענות הצדדים.

ההחלטה מיום 28.10.2019 בדבר מחיקת כתבי הטענות של המבקשים (נספח ב’)

18. בחרתי לפתוח בדיון בהחלטה שניתנה על ידי הבורר ביום 28.10.2019 מכיוון שעליה למעשה מושתת פסק הבוררות. בהחלטה זו קבע הבורר כי יש למחוק את כתבי הטענות שהגישו המבקשים במסגרת הליכי הבוררות ודחיית התביעה שכנגד. מחיקת כתבי הטענות היא שהובילה למתן פסק הבוררות, שאישר את הפסיקתות שהגישו המשיבים לחתימתו של הבורר.

19. המבקשים טענו כי יש לבטל את ההחלטה (ואת פסק הבוררות שניתן בעקבותיה) בהתאם לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות כדלקמן:

סעיף 24(4) לחוק הבוררות – לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם;

סעיף 24(3) – הבורר פעל ללא סמכות וחרג מן הסמכויות שנתנו לו בהסכם הבוררות;

סעיף 24 (6) – הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;

סעיף 24 (9) – תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור.

20. המבקשים טענו כי לאחר שהבורר הורה להם ליתן תצהיר גילוי ועיון במסמכים ולאחר שזה ניתן, הורחב וגולו בו אלפי מסמכים, נטען על ידי המשיבים כי לא גולו כל המסמכים וכי המבקשים מעלימים מסמכים. לטענתם, בהחלטה שלא נמצא לה אח ורע בפסיקת בתי המשפט, מבלי לבקש את תגובת המבקשים לטענות המשיבים ומבלי שהמצהיר נחקר על תצהירו – החליט הבורר כי המבקשים מעלימים מסמכים וכי הוא מוחק את כתבי הטענות שלהם, כך שניתן פסק בוררות על יסוד כתבי התביעה בלבד. המבקשים טענו כי גילו והמציאו למשיבים בעקבות צו הבורר בסביבות 2,000 דפי מסמכים והצהירו שאלה כל המסמכים שעלה בידם לאתר, לא רק בשקידה סבירה, אלא במאמץ מיוחד שעשו. לדבריהם, תצהיריהם לא נסתרו בין בחקירה נגדית ובין בתצהיר נגדי של המשיבים או מי מהם.

21. המשיבים דחו טענות אלה של המבקשים. בתשובתם, חזרו והפנו אל החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון אשר ביקרו את התנהלות המבקשים. הם חזרו וטענו להיותו של צו הבורר שהורה למבקשים לאפשר גילוי ועיון במסמכיהם, צו חלוט בו המבקשים לא עמדו. הם טענו כי החלטת הבורר ניתנה כדין לאחר שניתנו למבקשים הזדמנויות רבות לקיימו.

22. אכן המבקשים חטאו בהתנהלותם ותרמו להתמשכות הליכי הבוררות. בין היתר, עתרו בבקשות לפסילת הבורר ולהעברת הבורר מתפקידו. התנהלות מכבידה ומסרבלת זו של המבקשים, פורטה בהרחבה על ידי הבורר בהחלטה דנן. המבקשים עצמם הודו בסיכומיהם בטעויות הקשות שעשו בכל הקשור להתנהלות הדיונית שהובילה לדחיית העתירות שהגישו ולחיובם בהוצאות נכבדות (סעיף 3 לסיכומים). לפיכך, בית המשפט מבין בהחלט מדוע יצא קצפם של המשיבים וניתן לומר, אף של הבורר על המבקשים בשל התנהלותם.

23. איני מקבל את טענת המבקשים כי הבורר פעל בחריגה מסמכות. בורר יכול ורשאי למחוק כתבי טענות של צד אשר אינו פועל בהתאם להחלטותיו (ראו סעיף ט לתוספת הראשונה לחוק הבוררות). זאת ועוד, במחיקת כתבי טענות בהתאם לסמכות הבורר במקרים שמצדיקים זאת, אין פעולה המנוגדת לתקנת הציבור. אשר לטענה כי לא ניתנו נימוקים, הרי שההחלטה על מחיקת כתבי הטענות שהיוותה בסיס למתן פסק הבורר הייתה מנומקת. מחיקת כתבי הטענות כאמור והימנעות מתגובה של המבקשים לגופה של הבקשה לאישור הפסיקתות, מהווים לכשעצמם הנמקה מספיקה למתן פסק בוררות.

24. עם זאת, לא ניתן להתעלם כי בסופו של דבר לא ניתנה למבקשים הזדמנות להתמודד עם הטענות לגופו של עניין ולכך שהדיון לא עבר את הסף של ההליכים המקדמיים. להבנתי, זו בעצם הטענה המרכזית של המבקשים, אותה, כפי שיפורט להלן, יש לקבל ומכאן לבטל את ההחלטה ואת פסק הבוררות שניתן בעקבותיה.

25. המשיבים עצמם מודים בסיכומיהם כי בסופו של דבר לא התקיים דיון לגופו של עניין בטענות הצדדים. כך, מציינת המשיבה 1 בסיכומיה בתגובה לטענת המבקשים, כי לא הושקע עמל על ידי הצדדים והבורר במחלוקת לגופה: “היא טענה מחוצפת באשר אי בירור המחלוקת לגופה נבע אך ורק מהתנהלות המבקשים עצמם” (סעיף 9). לטענת המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות לטעון לגופו של עניין, השיב המשיב 2 בסיכומיו כי “הסיבה לכך רובצת לפתחם מקום בו הם נמנעו לא אחת, לשון המעטה, מלציית להחלטותיו (של הבורר)“ (סעיף 31).

26. מטרת הליכים משפטיים, אם בבית משפט ואם בבוררות, היא לברר את המחלוקות העיקריות הקיימות בין בעלי הדין. ההליכים המקדמיים, כשמם, מתקיימים קודם להליך העיקרי ונועדו לסייע ולקדם את בירורו היעיל של ההליך מהבחינה המהותית. הם משמשים כאמצעי לבירור המחלוקת ואינם המטרה עצמה. במקרה דנן, נוצר הרושם כי המשיבים הצליחו לבלבל את היוצרות כך שהדיון נסוב אך ורק סביב סוגיית הגילוי והעיון במסמכים, כך שבסופו של דבר, בשל עמידה דווקנית יתר על המידה על כל אות ופסיק, הצליחו להוביל את הבורר ליתן פסק בוררות. זאת, תוך קיפוח זכותם של המבקשים לקיים דיון ענייני במחלוקות העיקריות שבין הצדדים.

27. המשיבים הפנו פעם אחר פעם – הן בבקשות השונות שהגישו לבורר והן בכתבי טענותיהם להליכים שנוהלו ביוזמת המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהן נדונו בקשותיהם לביטול פסק בוררות חלקי ולהעברת הבורר מתפקידו (הפ”ב 60161-08-18, 60166-08-18) [פורסם בנבו] ולבקשת רשות הערעור שהגישו על פסק הדין ונדונה בבית המשפט העליון (רע”א 2207/19) [פורסם בנבו]. זאת, תוך הפניה לדבריהם של כב’ השופטת יהודית שבח מבית המשפט המחוזי וכב’ השופט דוד מינץ מבית המשפט העליון, שדנו בהליכים אלה והביעו ביקורת קשה על התנהלותם של המבקשים. אף שהביקורת שהוטחה במבקשים הייתה מוצדקת, כך אף מודים המבקשים, לא היה מקום למתן החלטה כה דרסטית שקיפחה כאמור את המבקשים בכך שלא ניתנה להם הזדמנות הוגנת לטעון את טענותיהם במחלוקות העיקריות ולהביא את ראיותיהם.

28. פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 6.3.2019 (נספח 30 לתובענה) והחלטת בית המשפט העליון ניתנה ביום 2.5.2019 (נספח 31 לתובענה). לאחר פסקי הדין ניכר היה כי המבקשים עשו מאמץ משמעותי כדי לעמוד בהחלטת הבורר, כך שלא היה מקום למנוע מהם את בירור המחלוקות לגופן. הבורר עצמו מציין בהחלטתו את התרשמותו בדיון שהתקיים ביום 13.6.2019 לפיה הצדדים חזרו לבירור ענייני של התביעה תוך שהוא מציין בעיקר את התנהלות המבקשים שבעבר עשו כל מאמץ כדי למנוע בירור ענייני (סעיף 1 להחלטה תחת הכותרת בקשת התובעים). חרף האמור, בהחלטתו למחוק את כתבי הטענות, התייחס הבורר, בין היתר, להתנהלות המבקשים עובר לאותה נקודת מפנה (ראו למשל סעיף 13 בדבר העיתוי בפנייה לבנק, סעיף 15 לגבי הצהרות על מסמכים שיש או אין בידי המבקשים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 21.8.2018).

29. בתצהיר גילוי מסמכים והצגת מסמכים מטעם המבקשים מיום 11.6.2019 (לאחר שכבר נוהלו בעבר הליכים מקדמיים שלא היו מספקים כפי שמלמדים נספחים 8 ו-10 לתובענה), הצהיר המבקש 1 (נספח 43 לתובענה) כדלקמן:

“אני עושה תצהירי זה כתצהיר גילוי והצגת מסמכים בבוררות זו, וזה בהתאם להחלטות הבורר בעניין זה.

המסמכים המפורטים ומצורפים לתצהיר זה הם כל המסמכים הנוגעים לענינים השנויים במחלוקת, ואשר הנתבעים נצטוו לגלות ולמסור, אשר לפי מיטב ידיעתי ואמונתי לאחר חקירה ודרישה שעשיתי הצליחו הנתבעים לאתר על אף כל מאמץ סביר שעשינו.

להבהרה- לפני יותר מחודש ימים נאלצנו להעביר את משרדנו לכתובת אחרת. במהלך המעבר ובלחץ הזמן המוגבל שעמד לרשותנו לאחר יותר מ-16 שנים באותה כתובת, הועברו ארגזים רבים של מסמכים לא תמיד באופן מאורגן ומסודר. כמו כן במסגרת המעבר נגרסו מסמכים רבים מאד, במשקל מאות קילוגרמים. כתוצאה ממעבר זה לא היה באפשרותנו לאתר ולצלם במסגרת הזמן שהוקצה לנו, את כל עשרות אלפי המסמכים הכלולים בצו הבורר לגילוי והצגת מסמכים, שניתן לפי בקשת התובעים בבוררות זו. ספק בעיני שגם אלמלא המעבר היה באפשרותנו להגיע אל כל עשרות אלפי המסמכים האמורים ולצלמם במסגרת הזמן שהוקצב לנו.

עם זאת עשינו מאמץ עילאי להגיע אל כל מסמך רלבנטי ולצלמו כדי לציית כמיטב יכולתנו לצו הבורר לגילוי ולמסירה של מסמכים”.

לתצהיר זה צורפו 21 עמודים שכללו רשימה של מאות מסמכים (נספח 43 לתובענה).

30. האמור לא השביע את רצונו של משיב 2. זה עתר ביום 12.6.2019 בבקשה למחיקת כתבי הטענות של המבקשים, שלא נתמכה בתצהיר, בטענה כי המבקשים לא קיימו את צו הבורר כשלא גילו, לא צירפו ולא העבירו לעיונו את מלוא המסמכים שגילויים והעיון בהם נתבקש ואשר אותם חויבו לגלות (נספח 44 לתובענה). לבקשה זו הצטרפה גם המשיבה 1 בהודעה שהגישה (נספח 44 א).

31. בדיון שהתקיים למחרת, ביום 13.6.2019, ביקש ב”כ המבקשים עו”ד צימרמן לאפשר למרשיו הזדמנות נוספת, למצוא תיעוד נדרש (נספח 45). בהחלטתו, נעתר הבורר לבקשה לאפשר למבקשים פרק זמן נוסף של 7 ימים “שבמהלכם יפעלו בשקידה יתרה מבעבר, כדי למצוא את יתר, או למצער, מרבית המסמכים שגולו בגילוי המסמכים, וכן המסמכים שלגביהם הצו מיום 18/3/18” (נספח 45 לתובענה).

32. ואכן, ביום 20.6.2019 הגישו המבקשים תצהיר גילוי והצגת מסמכים משלים. במכתב המלווה ציין ב”כ המבקשים כי התצהיר המשלים מועבר גם לצדדים שכנגד יחד עם צילומי כל המסמכים הנזכרים בו, כאשר להערכתו מדובר בכאלף מסמכים (נספח 46 לתובענה). באותו מייל הוסיף ב”כ המבקשים כי בנסיבות אלה נראה לו שניתן ואף ראוי לעבור סוף סוף לדיון במחלוקות עצמן לגופן.

33. בתצהיר גילוי המסמכים שניתן בשם המבקשים על ידי מבקש 1 נכתב כדלקמן:

“אני עושה תצהירי זה כתצהיר גילוי והצגת מסמכים משלים בבוררות זו, וזה בהתאם להחלטות הבורר בעניין זה בישיבת הבוררות ביום 13.6.2019.

בעקבות דברים שנאמרו בישיבת הבוררות הנ”ל נקטו הנתבעים במאמץ מיוחד נוסף, והצליחו לאתר מסמכים נוספים מן המסמכים שבצו גילוי המסמכים. מנגד התברר שחלק מן המסמכים לא ניתן לאתר או להציג כפי שיפורט להלן:

הפירוט שלהלן מתייחס לטענות התובע מס’ 2 בבקשה שהגיש לבורר ביום 12.6.2019 בהתאם לסעיפים שבתחילת כל שורה בטיעון הנ”ל.

המסמכים המפורטים להלן ומצורפים לתצהיר זה הם, בנוסף למסמכים שגולו ונמסרו כבר, כל המסמכים אשר הנתבעים נצטוו לגלות ולמסור, אשר לפי מיטב ידיעתי ואמונתי לאחר חקירה ודרישה ומאמץ מיוחד שעשיתי, הצליחו הנתבעים לאתר על אף כל מאמץ מיוחד שעשינו”.

בהמשך, התייחס המבקש 1 אחת לאחת לטענות שהעלה המשיב 2 בבקשה למחיקת כתבי הטענות. במסגרת זו, ציין אלו מסמכים לא היו כלל  בידי המבקשים, שכן לא היו כאלה, אלו מסמכים לא אותרו וכיו”ב.

34. יש לציין כי כאמור בהחלטת הבורר, נצטוו המבקשים לפעול ב-“שקידה יתרה מבעבר למצוא את יתר או למצער (קרי לפחות) את מרבית המסמכים…”. ממכתב ב”כ התובעים והתצהיר של המבקש, נראה כי לכאורה עמדו המבקשים בהחלטת הבורר.

35. ביום 15.7.2019 עתרו המשיבים 1 ו-2 בבקשה משותפת למחיקת כתבי הטענות של המבקשים. במסגרת בקשה זו, שלא נתמכה בתצהיר, טענו בכתב מודגש ומוגדל כי ה”מסמכים אשר העיון בהם נתבקש – ואשר עד לימים אלה לא הומצאו ולא נמסרו על ידי הנתבעים– הינם אקוטיים והכרחיים ביותר לצורך ליבון והכרעה בסוגיות הניצבות בלב ליבן של המחלוקות נשוא ההליך שבנדון” (עמוד 2 לנספח 47 לתובענה). בהמשך הבקשה שהשתרעה על פני 12 עמודים, הצביעו על סתירות לכאורה בין האמור בתצהיר המבקש 1 לבין תצהיר אחר שלו או מסמכים אחרים שהיו ברשותם. כך למשל, כאשר המבקש 1 ציין בתצהירו כי לא נערכו דוחות כספיים נפרדים למחלקת מנורה, הסבירו המשיבים כי אמירה כזו סותרת תצהיר קודם שלו בו כתב כי קיים דו”ח הכנסות חודשיות של מנורה וכי הדבר מצביע על חוסר מהימנותו בכל הקשור עם הצהרותיו השונות. עוד טענו כי דוחות כאלה צורפו על ידי המבקש 3 לכתב הגנתו. במסגרת הבקשה פירטו מה לא גולה לטענתם על ידי המבקשים כשהם מציינים בנוסח דומה שחזר על עצמו בסעיפים רבים של בקשתם כדלקמן: “אין באמירותיו של נתבע 2 (המבקש 1) כדי לשנות עובדה זו”.

36. בתשובתם, השיבו המבקשים לטענות בבקשה תוך מתן הסבר לדברים. אני מוצא לנכון להביא מתוך התגובה דברים שהביא ב”כ המבקשים, הנראים לי קולעים ואשר רק בגינם לא היה מקום למחיקת כתבי הטענות, אלא לקיים שלב של ראיות ושמיעת עדויות על מנת לברר, בין היתר, את הדברים עליהם הצהיר המבקש 1 ואת הטענות שהועלו כלפיו. להלן הדברים: “כבר שנו חכמי המשפט הרומי: MEMO DAT QUOD NON HABET, ובעברית: שום אדם אינו יכול לתת את אשר אין לו. ובהיבט מן הצד השני: אין אדם יכול לתת אלא את מה שיש לו. אף שעברו אלפי שנים מאז נוסחו הדברים, עדיין הם תקפים בכל שיטת משפט תרבותית, לרבות המשפט הישראלי” (ראו סעיף 1 לתגובת המבקשים נספח 48 לתובענה).

37. לאחר האמור, הבורר ביקש הבהרות מסוימות (נספח 49), אשר ניתנו על ידי התובעים ביום 3.9.2019 (נספח 50). בעקבות הבהרות המבקשים, הגישה המשיבה 1 תגובה ביום 5.9.2019 (נספח 51). המשיב 2 הגיש ביום 12.9.2019 תגובה להבהרות אלה ובקשה נוספת למחיקת כתבי טענות של המבקשים (נספח 52) והמשיבה 1 הגישה ביום 9.2019 השלמה לתגובתה (נספח 53). לאחר מכן ניתנה החלטת הבורר מיום 28.10.2019 אשר כאמור מחקה את כתבי הטענות של המבקשים ודחתה את תביעתם שכנגד.

38. חשוב להדגיש כי בנוסף לתצהירי גילוי המסמכים שנחתמו על ידי המבקש 1 לאחר שהוזהר כדין, תמכו המבקשים את תגובתם לבקשה למחיקת כתבי הטענות ואת ההבהרות בתצהיר ערוך כדין של המבקש 1  בתמיכה לעובדות הנטענות בהן.

מנגד, המשיבים לא תמכו את הבקשות, התגובות וההשלמות לתגובות בתצהיר של מי מהם בתמיכה לעובדות הנטענות בהן. חשוב לציין כי הבקשות והתגובות כוללות בתוכן טענות עובדתיות שונות, כאשר לכתבי הטענות צורפו מסמכים שונים, כך שהיה הכרח לתמוך אותן בתצהיר. טענות שמעלים באי כוח הצדדים בשם מרשיהם הכוללות בתוכן האשמות בדבר אופן התנהלות המבקשים, ניסיונות הסתרה, אמירות לגבי ידיעתם או מודעותם לדברים מסוימים וכיוב’ אינן יכולות להוות תחליף לתצהיר של בעל הדין הנוגע בדבר. ההנחה הגלומה בהגשת תצהיר על ידי בעל דין, המוזהר לומר את האמת טרם חתימתו עליו, כי יבחן  בדקדקנות את העובדות להן הוא טוען במסגרת כתב הטענות שהוא מגיש, מתוך הבנה שהוא צפוי להשלכות הכרוכות בהצהרת אי אמת. במיוחד הדברים אמורים, כאשר מדובר בבעלי דין שהנם עורכי דין המבינים את המשמעות של חתימה על תצהיר.

39. קיומו של שלב ראיות וחקירת מצהירים במסגרת הבוררות נחוץ ביותר לצורך בירור טענות הצדדים, הן אלה שהועלו במסגרת ההליכים המקדמיים והן אלה שהועלו במסגרת טענות הצדדים במחלוקות העיקריות לגופן. בהעדר שלב כזה, נותרות שאלות נכבדות הנחוצות להכרעה ללא מענה. שהרי, אם לא יתקיים שלב ראיות, כיצד תוכל להתברר טענת המבקשים כפי שהועלתה בכתבי טענותיהם, כי עמידת המשיבים על בקשתם לגילוי מסמכים מסוימים נעשתה בחוסר תום לב וכי המשיבים מנצלים לרעה את המצב הדיוני כדי להשיג יתרונות באופן לא הוגן? הכיצד ניתן לברר לעומק וביסודיות את טענת המשיבים כי מסמכים שלא גולו להם הם אקוטיים והכרחיים ביותר לצורך ליבון והכרעה בסוגיות הניצבות בלב ליבן של המחלוקות נשוא ההליך שבנדון? האם ייתכן כי מדובר בטענה מוגזמת של המשיבים וכי ניתן יהיה לברר את הטענות אותן הם מעלים באופן אחר ועל סמך החומר הקיים? האם אין אפשרות למשל שבידי המשיבים, שלפחות חלק מהתקופה נשאו בתפקיד משמעותי במסגרת משרד עורכי הדין, יש חלק מהמסמכים שהם חוזרים ומבקשים והם מסתירים זאת? עד כמה המסמכים המבוקשים אכן רלוונטיים להליך? הכיצד ניתן לקבל טענות עובדתיות של מי מהמשיבים מבלי שניתן תצהיר שלהם או מבלי שנשמעה עדותם במסגרת חקירה ראשית ומבלי שניתנה למבקשים הזדמנות לחקור אותם על עדותם? האם אין מקום לברר את טענת המבקשים כי המסמכים המבוקשים אינם ברשותם במסגרת דיון בו ייחקרו על כך?  אף אם יתברר כי המבקשים נמנעו ברשלנות או אף במכוון מגילוי מסמכים מסוימים שהיו ברשותם, חשובים ככל שיהיו, האם ניתן להתעלם מאלפי המסמכים האחרים שכן גולו? האם לא נכון לבחון את משקלם של המסמכים החסרים, כנטען, לאחר קיום שלב ראיות, לאחר שנשמעו טענות בעלי הדין בכל הסוגיות שבמחלוקת לאחר בחינת המסמכים הקיימים וכאשר כל התמונה פרושה לפני הבורר? כאמור, אני סבור שלא היה מקום לעצור בשלב ההליכים המקדמיים שמוצו עד אותו שלב והיה נכון להמשיך לשלב הבא של הבוררות שכאמור לא התקיים.

40. חשוב להדגיש כי אין בשאלות שפורטו לעיל, כדי לגרוע מטענת המשיבים כמו גם מהחלטת הבורר כי צו גילוי המסמכים הוא צו חלוט. עם זאת, לא היה מקום למתן סעד כה קיצוני בטרם התאפשר לברר את הדברים כאמור לעיל .

41. מהחלטת הבורר עולה כי בין הטעמים לקבלת החלטתו למחיקת כתבי הטענות של המבקשים היה הסבר בלתי מספק של המבקשים בדבר המועד אליו פנו אל הבנק בבקשה לקבל מסמכים שטענו כי לא היו ברשותם (“לא קיבלתי מענה לשאלה העיקרית שלי: מדוע נעשתה הפנייה רק במועד זה?” – סעיף 12 השני להחלטה). בהחלטתו התייחס הבורר גם להתנהלות המבקשים בתקופה שקדמה לנקודת המפנה.

42. זאת ועוד, הבורר העלה בהחלטתו תמיהות כיצד המבקשים בהיותם עורכי דין ותיקים ומנוסים, לא שמרו (“או לפחות, זה מה שהם טוענים”) על תיעוד כנדרש על פי כללי האתיקה של עורכי הדין או על פי הוראות מס הכנסה (סעיף 14 השני להחלטה). התמיהות שמעלה הבורר מצריכות בירור עובדתי.

43. לא זאת אף זאת, הבורר ציין כי עובר לכתיבת החלטתו, דומה כי קיים תיעוד נוסף שלא גולה (סעיף 15 השני להחלטה). בהמשך, בחלק העוסק בנזק הראייתי, הגיע הבורר למסקנה מתבקשת כי “קיימים חשבונות בנק אחרים, שאליהם הופקדו שיקים אלה” (שיקים שצירפו המבקשים לתגובתם האחרונה לבורר, ראו סעיף 6 השלישי להחלטה). ובהמשך: “התעלומה הולכת ומסתעפת לאפיק נוסף: לתגובתו האחרונה, צירף התובע גם עותק של המחאה, שממנה עולה כי קיים חשבון נוסף, המתנהל בסניף של בנק לאומי (סניף פנקס). על פי הנקוב בהמחאה עצמה, המדובר בחשבון בנק על שם עורכי הדין (הנתבעים דכאן)” (ראו סעיף 7 השלישי להחלטה). בהמשך, הסביר הבורר כי אי הגילוי של החשבון הנוסף על אף היותו רלוונטי והעובדה שנמשכה מחשבון זה המחאה לפקודת חברת מנורה, מובילים למסקנה שגם לחשבון זה נכנסו כספים ששייכים לחברת מנורה וכי לא קיבל הסבר אחר שיסתור הנחה זו (סעיפים 8-9). לדבריו, מדובר בדברים שהם מהותיים בעיניו והיה מצפה לקבל הסבר מטעם המבקשים אך הוא לא ראה הסבר כזה (סעיף 10). עוד המשיך ותיאר את מה שנראה לו כסתירות בין התצהיר של המבקש 1 לבין הדברים שתוארו לעיל. בסופו של דבר הוא מגיע למסקנה לפיה “ברור שאם  ההליך היה מתברר לגופו, כפי שמבקשים הנתבעים, היה נגרם נזק ראייתי מהותי לתובעים. ברור שהתובעים לא היו יכולים להוכיח את תביעתם כדבעי, הכל בשל אשמם של הנתבעים, שמשכו את הליך העיון במשך תקופה של למעלה משנה ומחצה ועד עצם היום הזה לא אפשרו עיון בכל התיעוד הרלוונטי” (סעיף 13). כפי שצוין בהרחבה לעיל, מדובר במסקנות מרחיקות לכת מבלי שקוים שלב של ראיות.

44. במסגרת הבוררות לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ולחלופין לא נשמעו עדויות בחקירה ראשית, לא בוצעו חקירות נגדיות ולמעשה לא ניתנה אפשרות להציג ראיות ולעמת את מי מבעלי הדין עם ראיות אלה. קביעה כה משמעותית כי התובעים הסתירו כביכול קיומו של חשבון בנק כטעם למחיקת כתבי טענות מטעמם, היא קביעה מרחיקת לכת במיוחד וראוי היה שתינתן לאחר קיום שלב ראיות. כך גם לגבי הקביעה כי נגרם נזק ראייתי.

45. המבקשים הפנו בסיכומיהם (סעיף 39) לפסק הדין של כב’ השופטת ברון ברע”א 9989/17 [פורסם בנבו] לפיו “אין להפוך את הליך הגילוי והעיון לתחליף לשלב הוכחות, ומשכך אין לנקוט בתקנה 122 מקום שבו בעל דין הצהיר כי אין בידיו את המסמך המבוקש, אלא אם כן אין ספק שהוא אינו דובר אמת”. אני מסכים עם הטיעון של ב”כ המבקשים כי עצם השימוש של הבורר בהחלטתו במילים “דומה” ו- “כנראה” אינם מצב של אין ספק ומכאן שהיה עליו לאפשר לקיים בירור עובדתי בשלב ראיות.

46. לענייננו, יפים גם הדברים  שנקבעו על ידי כב’ השופט גרוניס בפסק הדין ברע”א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד נ’ פלץ (פורסם במאגר משפטי [פורסם בנבו]) אליהם הפנו גם המבקשים לפיהם אל לבית המשפט לנקוט סנקציה חמורה של מחיקת כתבי הטענות, שעה שטרם התבררו הדברים במסגרת שלב ההוכחות “בהחלט ניתן לומר שגירסתו של המבקש, לפיה אין בידיו דפי חשבון פיגורים, מעוררת תמיהה, אך לא מעבר לכך. בוודאי שלא היה זה מן הראוי לקבוע כי תשובת המבקש להמרצת הפתיחה תימחק אם לא יומצא החומר. אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית משפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש”.

47. יתרה מכך, במחיקת כתבי הטענות מטעם המבקשים, מבלי שניתנה להם הזדמנות לטעון לגופו של עניין בשלב הראיות, יש משום פגיעה בזכותם לקבל הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם על פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. “על עילה זו נאמר כי היא מבטאת את אחד מכללי הצדק הטבעי, הוא שמיעת צד, וכי “יש לתת לכל אחד מהצדדים את האפשרות להעלות את טענותיו ולהוכיחן, ולהשמיע את הערותיו לגבי כל עניין היכול להוות נושא להחלטה מצד הבורר” (אוטולנגי שם, עמ’ 1027-1026)” (ראו רע”א 7818/11 בבזדה נ’ עיריית גבעת שמואל (פורסם במאגר משפטי [פורסם בנבו])). ובדומה לעניין ניב, שם קיבל הבורר תביעה על הסף מבלי שנשמעו עדויות כותב כב’ השופט דנציגר : “ככל שיוכח כי הבורר נתן פסק בוררות “על הסף” מקום שהתקיימה מחלוקת עובדתית הטעונה בירור בדרך של הבאת ראיות ושמיעת עדים, או אז ניתן יהיה לקבוע כי קופחה זכותו של הנתבע להביא ראיותיו וכי מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק” (רע”א 6327/12 ניב נ’ דן חברה לתחבורה ציבורית בע”מ פורסם במאגר משפטי [פורסם בנבו]).

48. לאור כל האמור, אני מורה על ביטול חלק ההחלטה מיום 28.10.2019 אשר קבע כי יש למחוק את כתבי הטענות של המבקשים, קרי מחיקת כתב ההגנה ודחיית התביעה שכנגד. משקבעתי כך, הרי שאין עוד מקום לפסק הבוררות ולכן אני מורה על ביטולו.

ההחלטה מיום 11.3.2019 בדבר הגשת  כתבי טענות (נספח ג)

49. המבקשים טענו כי הבורר פעל בחוסר סמכות כאשר קבע כי הצדדים יגישו כתבי טענות. זאת, חרף כך שבקשות קודמות של המבקשים להגשת כתבי טענות נדחו על ידו בנימוק לפיו ההחלטה על העדר כתבי טענות בבוררות נתקבלה בהסכמת הצדדים וניתן לשנותה בהסכמת כל הצדדים בלבד. לטענתם, הבורר שינה את החלטתו הקודמת כאשר הוגשה הבקשה להגשת כתבי טענות, מבלי לקבל או אפילו לבקש את הסכמת המבקשים והותיר את ההחלטה חרף התנגדותם המפורשת, בנימוק שהדבר היה “על פי המלצת בית המשפט המחוזי”. זאת, למרות שאין בפסק הדין המלצה כזו. לטענת המבקשים, בכך חרג הבורר מסמכותו באופן המהווה עילה לביטול לפי סעיף 24 (3) לחוק הבוררות וכן לחלופין פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי כשהוא נוהג איפה ואיפה. אני דוחה טענה זו של המבקשים.

50. ככלל, ההחלטה על הגשת כתבי טענות וסדרי דין הבוררות הם דברים העומדים בבסיס סמכותו של בורר. בהחלטתו שניתנה בעקבות בקשת המבקשים לבחון את החלטתו מחדש, ציין הבורר כי החליט כך, בין היתר, על יסוד “ההיסטוריה” של בוררות זו ולאור המלצת בית המשפט המחוזי. בהחלטתו הפנה לסעיף 9 לפסק הדין ממנו אכן ניתן ללמוד על המלצה כזו. הבורר גם ציין כי המבקשים היו אלה שטענו כל העת שיש צורך להגיש כתבי טענות ותמה על כך שכשסוף סוף נענים לבקשתם, הם מלינים על כך.

51. כך נכתב בסעיף 9 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי: “המבקשים יוצאים נגד הוראת הבורר שלא להגיש כתבי טענות אלא לעבור היישר להגשת תצהירי עדות ראשית – החלטה שהם רואים בה הוכחה לאי כשירותו לשמש כבורר. אף שאיני מצדדת בניהול הליך בוררות ללא כתבי טענות (שאין מניעה להגישם בהוראה הקוצבת לוח זמנים מקוצר והיקף מקסימלי) בהם יפורטו בתמציתיות הטענות, העילות והסכומים, שכן הניסיון מראה שהזמן הנחסך בהגשת כתבי טענות, צובר ריבית דריבית בהליך ההוכחות, אלא שמדובר בהחלטה דיונית של הבורר, פררוגטיבה המוענקת לו, שבית המשפט אינו מתערב בה בדרך כלל, מה גם שהמבקשים, שאין מחלוקת שהם אלו שניסחו את תנית הבוררות שבהסכם עם המשיבים, הפטירו את הבורר מהדין המהותי, מראיות ומסדרי הדין” (הדגשות הח”מ).

52. מהדברים שהובאו לעיל עולה המלצה ברורה של בית המשפט המחוזי כי ככלל נכון שבהליך בוררות יוגשו כתבי טענות. עוד עולה מאותה פיסקה, כי מדובר בפררוגטיבה של הבורר. יש לציין כי בסעיף 15 לפסק הדין הובהר כי הבורר כמו השופט הוא הגורם המוסמך להחזיק במוסרות הדיון, לנהלו ביעילות ותכליתיות ומכאן ניתן להבין גם את החלטת הבורר לאפשר הגשת כתבי טענות תמציתיים. בנוסף, מפסק הדין עולה כי המבקשים טענו להוכחה בדבר אי כשירות של הבורר בשל כך שלא נתן הנחיות להגשת כתבי טענות. לפיכך, התנגדותם לבקשת המשיבים להגשת כתבי טענות והחלטת הבורר באותה עת נראית תמוהה. לא בכדי כתב הבורר בהחלטתו: “לא צריך לעשות מהומה על כל מה שאין מאומה”.

53. גם את הטענה לפגיעה בכללי הצדק הטבעי יש לדחות, שכן למבקשים ניתנה אפשרות להגיש כתב הגנה ולשטוח במסגרתו את טענותיהם, כפי שאכן עשו. לאור כל האמור, אני דוחה את טענת המבקשים בעניין זה.

ההחלטה מיום 29.5.2018 -ביטול הסכם הפשרה עם המשיבה 1 (נספח ה’)

54. כאמור, המבקשים טענו כי הבורר פעל בחריגה מסמכות כאשר ביטל את הסכם הפשרה בינם למשיבה 1. למעט הפנייה כללית לטענות שהועלו במסגרת התובענה, נפקד עניין זה מסיכומי המבקשים, כך שניתן לראותם כמי שזנחו אותה.

55. גם לגופו של עניין לא מצאתי כי יש מקום לביטול ההחלטה. המבקשים אינם חולקים על כך שהסכם הפשרה הוגש לאישורו של הבורר על מנת שזה יתן לו תוקף של פסק בוררות. אם סמכותו לאשר את פסק הבוררות, בוודאי שסמכותו שלא לאשרו. משמעות האמור שאין בפני הבורר הסכם שהוא מחויב לפעול על פיו. זאת, בין היתר, לאור טענת המשיבה 1 כי זה לא קוים בשל מחדלי המבקשים.

56. זאת ועוד, בהתאם לתניית הבוררות בהסכם בין הצדדים, הוסמך הבורר לדון בכל הסכסוכים ו/או המחלוקות בין הצדדים בקשר עם ההסכם שנכרת ביניהם וכל הכרוך בו. זאת ועוד, בהסכם הבוררות נכתב כי בין הצדדים קיימות מחלוקות כספיות ואחרות וכי הצדדים החליטו להביא את המחלוקות לסיומן על ידי הכרעה בהליך הבוררות. להבנתי, כלל המחלוקות כולל גם עניין זה של אישור או ביטול הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ואשר לטענת המשיבה לא קוים על ידי המבקשים.

57. אשר על כן, אני דוחה את טענת המבקשים בעניין ביטול הסכם הפשרה עם המשיבה 1.

העברת הבוררות לבורר אחר

58. כאמור, המבקשים עתרו להעברת הבוררות לבורר אחר. זאת, לאחר שלטענתם הבורר איבד את אמון הצדדים. המשיבים מתנגדים לכך.

59. לא מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשה. המבקשים כבר עתרו בעבר בבקשה לפסול את הבורר שנדחתה. הם אף עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה להעבירו מתפקידו ונכשלו גם בכך. איני רואה סיבה להיעתר כיום לבקשה נוספת בעניין זה.

60. יש לציין כי הבורר לא קיים עדיין דיון לגופו של עניין והעיסוק העיקרי עד עתה היה בסוגיית ההליכים המקדמיים בעטיים נמחקו כתבי הטענות של המבקשים וניתן נגדם פסק דין. לפיכך, ככל שהבורר לא רואה עצמו מנוע מלהמשיך מלדון בתיק לאור הטענות המועלות כלפיו, איני רואה מניעה כי ימשיך לדון באובייקטיביות ובמקצועיות הנדרשת, כמתחייב ממעמדו כבורר.

סוף דבר 

61. הבקשה לביטול ההחלטה המורה על ביטול מחיקת כתבי הטענות של המבקשים וביטול פסק הבוררות שניתן מכוחה, מתקבלת. יתר הבקשות נדחות.

62. יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי לפגוע בחיובים הכספיים שהוטלו על המבקשים במסגרת החלטות הביניים שניתנו על ידי הבורר אשר לא בוטלו על ידי ועל המבקשים לשאת בתשלומם.

63. לאור התוצאה אליה הגעתי, זכאים המבקשים להוצאותיהם. עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה בתחילה כשהיא כוללת בקשות לביטול החלטות נוספות מהן חזרו המבקשים וכן מאחר שחלק מההחלטות שביטולן נתבקש נדחו על ידי, יש להתחשב בכך בפסיקת ההוצאות. לאחר ששקלתי את כל האמור, אני קובע שכל אחד מהמשיבים 1 ו-2 ישלם למבקשים הוצאות בסך של 10,000 ₪. הסכום האמור ניתן לקיזוז מול סכומי ההוצאות בהם חויבו המבקשים במסגרת החלטות הביניים שניתנו בבוררות.

64. 5129371עתה לאחר שבמסגרת פסק הדין, בוטל פסק הבוררות, אציע לצדדים את מה שהוצע להם על ידי גם בעבר, קרי לבחור בדרך ההידברות על מנת לסיים פרשה זו.  מומלץ שכך ייעשו בסיוע מגשר על זהותו יסכימו. בית המשפט סבור כי בנסיבות הקיימות דרך זו עדיפה על פני המשך התכתשות משפטית, אשר כרוכה מטבע הדברים בטרדה רבה והוצאות משמעותיות נוספות.

54678313

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ’ תמוז תשפ”א, 30 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

אילן דפדי 54678313