לפנינו זוג מתגרש, אברך ואשתו.  הילדים נולדו בשנת 2017 ו 2019 שזה אומר שהאברך אמור להיות בן 24.  השופט ניר זיתוני בכוונה לא אומר בן כמה האברך.  השופט זיתוני גם אומר שהוא משרת ברשות לשירות לאומי אזרחי, אבל הוא בכוונה לא אומר שזו בעצם חלופת שירות צבאי.  האברך מקבל 3,213 ש”ח כל עוד הוא נשוי, אבל אם ייתן גט הוא יקבל רק 600 ש”ל לחודש.  ניר זיתוני קורה לזה “שכר” אבל זה לא “שכר”.  זה תשלום עבור ההתנדבות כמו שחיילים מקבלים מצה”ל עבור שירות צבאי.

האישה מיוצגת ע”י סחטן מזונות מדופלם, עו”ד אבי עמר, והיא טוענת באמצעותו שהוא יכול לכתוב מזוזות ולהרוויח 15,000 ש”ח בחודש.  זה כמו להגיד על חייל בצה”ל שהוא לא ממצה כושר השתכרות כי הוא יכול לכתוב מזוזות בלילה, באוהל בין תיזוז אחד לתיזוז אחר, או לעבוד כמלצר, או לעבוד בספונג’ה.

זיתוני קבע ש”פוטנציאל ההשתכרות של המשיב הוא 7,800 ₪  לחודש”, ובהתחלה קבע לו מזונות זמניים של 2,000 ש”ח לחודש (כשהוא מקבל 600 ש”ח לחודש עבור ההתנדבות לצה”ל) ואח”כ הוריד לו את זה ל 1,600 ש”ח בחודש.   

שימו לב שמדובר באישה מנכרת, שכן האברך נאלץ להגיש בקשה לקבוע הסדרי ראיה.  זה אומר שאבי עמר יעץ לה לנתק את הילדים מהאבא כדי לסחוט אותו.  זיתוני כמובן לא קבע שום הסדרי ראיה והחליט לתת לעובדת סוציאלית להחליט במקומו.  ככה שופטים מנתקים ילדים מהאבות שלהם:  ממנים עובדת סיציליאנית עם אייקיו של חילזון ונטיה פמיניסטית להצדיק כל אישה.  העו”ס כמובן אחרי הרבה זמן אמרה שצריך להפגיש את הילדים עם האבא “בהדרגה”.  רק נבלות שטן כמו העו”סיות של ישראל יכולות לבוא עם טענה כזו נבזית שיש להפגיש אבא בהדרגה עם ילדיו.

הנתבעת גם רוקנה את החשבון המשותף וגנבה 7,500 ש”ח מהעו”ש.  זה אומר שאבי עמר יעץ לה לגנוב את הכסף כדי לייבש את האבא.  האבא הזה אכן התייבש כספית כי מינו לו סיוע משפטי – שזה אומר שזה אבא בלי גרוש על התחת.

עניינו של פסק הדין בשלוש תביעות שהגישה התובעת/האם נגד הנתבע/האב, מזונות משמורת וחלוקת רכוש בבית המשפט למשפחה בקריות אצל השופט ניר זיתוני. את האם ייצג עו”ד אבי אמר ואת האב ייצג עו”ד נעם אפשטיין – סיוע משפטי.  התיקים בהם מדובר:  תלה”מ 1415-01-20, תלה”מ 1479-01-20 ותלה”מ 1454-01-20.

הצדדים נמנים על המגזר החרדי אשר נשאו בשנת 2017 ונולד להם בן בשנת 2019. בני הזוג התגוררו במהלך חיי הנישואין בדירה שכורה בעיר בצפון . התגרשו בשנת 2020.  קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לנסיבות עזיבת התובעת את הדירה. התובעת 1 טוענת שנזרקה ע”י הנתבע, והאחרון טוען כי התובעת תכננה את עזיבתה. אין מחלוקת ממשית ביחס למועד העזיבה. ביום 1.1.20 פתחה התובעת בהליכים.

התובעת טוענת שהבעל זרק את התובעת והקטין מהבית ביום 9.19 מבלי שהוא משלם דבר למזונות הקטין.  לדבריה הנתבע מקבל 3,213 ₪ מהרשות לשירות לאומי אזרחי והוא מרוויח מהצד 15,000 ש”ח הכנסה לא מדווחת בגין עבודתו כסופר סת”ם (כותב מזוזות).  התובעת עובדת בקופ”ח ומרוויחה כ- 5,000 ₪.  לדבריה גרה בבית הוריה ללא תנאים עם הקטין. הנתבע גר בדירת הצדדים השכורה ונוהג ברכב המשותף. לתמיכה בטענותיה צורפו לכתבי הטענות תלושי שכר של התובעת; תמונה לא ברורה של הזמנות עבודה של קלפים המיוחסת לנתבע; שערוך כללי מהחשבון המשותף בבנק ; פירוט תנועות בחשבון המשותף ) הפקדות שיקים ומזומן המיוחסות לעבודת הנתבע כסופר סת”ם, פרטי חשבון בנק ע”ש הנתבע ומסרונים המיוחסים לנתבע ותומכים לכאורה בטענות התובעת לגבי עבודתו ושימוש ברכב לרבות קבלות התומכות בטענת הנתבעת לרכישות עבור הקטין.

מזונות זמניים של 2,000 ש”ח לאברך עם גמלת התנדבות בחלופת שירות צבאי של 600 ש”ח לחודש

ביום 29.12.19 בהעדר תגובה של הנתבע נתן ניר זיתוני החלטה בקשת התובעת בתיק י”ס מיום 10.11.19 לחייב את הנתבע לשלם מזונות הקטין בסך של 2,000 ₪ לחודש בצירוף מחציות החל ממועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך ועד למתן החלטה אחרת במסגרת תביעת המזונות, בכפוף לכך שזו תוגש לא יאוחר מיום 19.1.20 .

ניר זיתוני החליט שטענות המבקשת לגבי הכנסות המשיב מכתיבת מזוזות “הוכחו” רק בחלקן. זיתוני אומר ש”לקחתי בחשבון כי הנתונים מצויים ברשות המשיב אך זה בחר עד כה להימנע מלצרפם. עוד לקחתי בחשבון את גיל הקטין , העובדה כי המשיב נמצא זכאי לסיוע משפטי ומגורי האם עם הקטין בבית אימה של האם…. המזונות הם בנוסף לקצבת הילדים שתשולם לאם ע”י המל”ל. נוסף על כך, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות של הקטין שאינן מכוסות במסגרת הביטוח הרפואי בקופ”ח, וכנגד הצגת קבלות. כמו כן , יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטין בהתאם לדרישות המוסד החינוכי.

ניר זיתוני עושה הנחה של 400 ש”ח  לנתבע אחרי שהגיש תשובה למזונות זמניים

ביום 1.1.20 הגיש האברך תגובה לפסיקת מזונות זמניים,  זיתוני קבע ש”לאחר עיון בטענות המבקשת ובמסמכים שצירפה ובתגובה של המשיב על מצורפיה החלטתי לחייב את המשיב לשלם למבקשת בגין מזונות הקטין סך של 1,600 ₪ לחודש בצירוף מחציות החל ממועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך ועד למתן החלטה אחרת במסגרת תביעת המזונות….על בסיס החומר המצוי בתיק פוטנציאל ההשתכרות של המשיב הוא 7,800 ₪  לחודש”. 

לדבריו של זיתוני “הטענות לפיהן המשיב לא יכול לעבוד כסופר סת”ם בשל ריבוי עיסוקים ושלוות הנפש הדרושה לשם כך אינן משכנעות. על פני הדברים למשיב יש פחות עיסוקים היום ממה שהיו לו בתקופת החיים המשותפים נוכח הנתק הכפוי מהקטין ומגוריו בבית הוריו. יש הצדקה להסתפק בחיוב מינימלי נוכח מגורי המבקשת בבית הוריה, האפשרות כי יפחת התשלום מהשירות האזרחי לאחר סידור הגט והאפשרות כי המשיב ישכור דירה. עוד יש לקחת בחשבון את טענות המשיב שנתמכו באסמכתאות בדבר משיכת כספים מהחשבון המשותף, נשיאה בנטל הוצאות הדירה בצפון ע”י המשיב לבדו והכספים שקיבלה המבקשת ממכירת המטלטלין בדירה. עוד לקחתי בחשבון את גיל הקטין , העובדה כי המשיב נמצא זכאי לסיוע משפטי , בחירת האם ביצוג פרטי ומגורי האם עם הקטין בבית אימה של האם.

השגרה של ניכור הורי – שופט מבקש תסקיר ומסמיך עו”ס וזו לא עושה שום דבר 

עוד ביום 1.1.20 הורה זיתוני על הזמנת תסקיר עו”ס לסדרי דין מהלישכה לשירותים חברתיים בעיר בצפון והוראה לעו”ס לקבוע הסדרי ראיה במקומו של השופט.  ביום 8.1.20 הגיש הנתבע בעצמו בקשה לאפשר לו לפגוש את הקטין כל יום חמישי למשך שעתיים וחצי בין השעות 17:00-20:30 , וכן כל שבת וחג שלישי מיום חמישי עד מוצאי השבת או החג.  האברך טען כי מזה למעלה מחודשיים הוא לא רואה את הקטין, למרות שהוא משלם מזונות ואין כל סיבה להרחיק אותו ממנו. האברך (הנתבע) הדגיש כי במהלך החיים המשותפים התובעת הייתה משאירה את הקטין בחזקתו למשך חמש שעות רצופות והקטין אף היה עמו שלושה ימים רצופים במהלך השירות האזרחי, והדבר מתועד.

ביום 12.1.20 הוגשה תגובת התובעת. זו טענה כי הנתבע החל להתעניין בקטין רק מיום הפגישה ביחידת הסיוע, ולאחר שהבין כי תוגש תביעת מזונות. ב”כ הצדדים הביאו את הצדדים להסכמה לפיה הנתבע יפגוש את הקטין מדי יום חמישי בין השעות 17:00-19:00 . התובעת הציעה לנתבע להגיע שעה קודם ולראות את הקטין 3 שעות אך הוא סירב בטענה שהוא מגיע מאזור המרכז. התובעת מעודדת השתתפות של אמו ואחיותיו של הנתבע במפגשים עם הקטין כיוון שהאב חסר אחריות לחלוטין.

ביום 2.2.20 הוגש עדכון מטעם הלשכה לשירותים חברתיים, בגדרו הובא כדלקמן: הרווחה טענה שצריך לקיים מתווה הדרגתי לקשר בין האב לבנו! ומפגשי תצפית בזמן הפגש בין האב לבנו!

תמצית גרסת הנתבע בשלושת כתבי ההגנה 

הנתבע במקור מאזור המרכז, עבר לצפון בעקבותיו נישואיו למבקשת וחזר לבית הוריו במרכז בתחילת חודש דצמבר 2019.  הנתבע מקבל 3,800 ₪ מהשירות האזרחי אך לאחר מתן הגט יפחת שכרו ל – 600 ₪. הוא מפרט מדוע הכנסתו כסופר סת”ם היא 4,000 ₪ לחודש ולא כפי שטענה התובעת. עוד נטען, כי בחודשים האחרונים הפסיק הנתבע לעבוד כסופר סת”ם כתוצאה מהמשבר הזוגי ובשל עומס עיסוקים.

בעקבות הפירוד מיום 3.10.19 שבוצע ביוזמת התובעת, המשיך הנתבע להתגורר בדירת הצדדים בצפון ושילם לבדו את דמי השכירות בסך 9,000 ₪ לחודשים 10-12.19 וההוצאות הנלוות. הנתבע מפנה לכך כי התובעת משכה מהחשבון המשותף 7,500 ₪ . לתמיכה בטענתו צורפה אסמכתא המעידה על פירוט תנועות בחשבון בנק. ביחס לתביעת המזונות- נטען כי המבקשת גרה בבית הוריה ואין לה הוצאות מדור. התובעת והוריה עובדים. הנתבע מתכנן לשכור דירה. לכן מוצע להסתפק בחיוב של 1,200 ₪ לכל היותר . עוד נטען כי בחודש הראשון לאחר הפירוד ראה הנתבע את הקטין אחת ליומיים למשך זמן קצר כיוון שהתובעת לא אפשרה מפגשים ממושכים יותר. כיום חלו שינויים. בין היתר הוגש תסקיר והושגה הסכמה שקבלה תוקף של החלטה ביום 16.1.20 .

על כן, ביחס לתביעת המשמורת- האב מבקש כל עוד הוא מתגורר במרכז להמשיך במפגשים בימי ה’ למשך 3 שעות ובכל סופ”ש שלישי כפי שימליץ העו”ס.  ביחס לחגים אצל שני ההורים לסירוגין עד גיל 3 כפי שימליץ העו”ס . לאחר גיל 3 ישהה הקטין אצל הנתבע.

ביחס לתביעה לאיזון משאבים- כספי החתונה המופקדים בחשבון הבנק צריכים להיות מאוזנים בחלקים שווים. בנוגע לרכב הנתבע מסכים למכירה בשוק החופשי למרבה במחיר. בעניין המטלטלין צוין כי התובעת הודתה במכירת מרבית המטלטלין שהיו בדירה ששוויים מוערך ב- 12 אש”ח. על כן הנתבע עותר לקבל מחצית שווים בסך של 6,000 .

ההחלטות של זיתוני על רישום הילד למעון תמ”ת

ביום 6.3.20 נתן זיתוני החלטה בבקשת הנתבע מיום 19.2.20 להורות לאם לרשום את הקטין לקראת שנת הלימודים הבאה למעון בפיקוח משרד התמ”ת ולקבוע כי ככל  שלא ינתן טעם מוצדק להותרת הקטין במעון שאינו מפוקח תישא האם לבדה בתשלום הנוסף המושת על האב בשל בחירתה זו . נטען כי הפער בין המעונות הוא 1,000 ₪ ויותר . לאחר שנשמעה תגובת האם קבע זיתוני ש”אין למעשה מחלוקת כי האם אמורה למצות הנחות טרם הפניית דרישת תשלום מחציות לאב בהתאם להחלטה בענין מזונות שניתנה בתיק י”ס  ביום 1.1.20 . לפי החומר המצוי בתיק , הכף נוטה למסקנה לפיה ישנה  זכאות להנחה משמעותית ומכאן ההצדקה לחייב את האם למצות אפשרות זו, כך בפרט כאשר מדובר באב המיוצג ע”י עו”ד מטעם הסיוע המשפטי”.

לדברי זיתוני “סוגיית ההסתגלות למעון אינה משמעותית כאשר מדובר בפעוט בן שנה שכבר הצליח להסתגל למעבר ממטפלת למעון הנוכחי . לא נטען כי אין מעון בפיקוח התמ”ת בקרבת בית האם.  על כן , אני מורה לאם לרשום את הקטין לשנת הלימודים הבאה וזו שלאחריה , עד הכניסה לגן עירוני . ככל שהאם לא תעשה כן , יהיה החיוב של האב במחצית הוצאות החינוך מוגבל למחצית עלות של מעון בפיקוח התמ”ת . האב יהיה אחראי להוכיח במסמכים מהי עלות מעון בפיקוח התמ”ת לקטין בישוב בו גרה האם”.

העו”ס המליצה על הסדרי ראיה בהדרגה

ביום 9.3.20 הוגש תסקיר מפורט ומקיף, המבוסס בין היתר על תצפית שנערכה במפגש הנתבע עם הקטין בקניון בצפון מיום 6.2.20 . צוין כי הנתבע מתחיל ללמוד להתמודד עם הקטין בצורה עצמאית. נכונות האב ללמוד ולהעזר היא תכונה טובה. התסקיר כלל המלצה להרחבה הדרגתית של זמני השהות כך שהאב יחל פעם בשלושה שבועות לפגוש את בנו למשך 3 שעות גם בימי שישי כשלאט יתרכו שעות הביקור בהדרגה.

ביום 17.3.20 דחה זיתוני את בקשת התובעת מיום 24.2.20 לחייב את האב בנוכחות של אימו או אחותו במהלך זמני השהות עם הקטין וכן להפנות את האב להדרכה הורית. זיתוני כתב ש:

“…ככלל , כאשר מונה עו”ס והוזמן תסקיר , יש לפעול בהתאם להמלצות התסקיר. עיון בתסקיר העלה כי התחושה של האם ערב הגשת הבקשה כי טענותיה ביחס להתנהלות האב אינן נשמעות ע”י העו”ס , אינה נכונה . העו”ס שיקף את הטענות  ,ביצע צפייה במפגש בין הקטין לבין האב , ולא מצא פגמים בהתנהלות האב שיש בהם כדי להצדיק חיוב בנוכחות של צד ג’ במפגשים או הפניית האב להדרכה הורית כפויה . האב לא התעלם מטענות קונקרטיות של האם ונתן להן מענה ענייני . ניכר מהתגובה כי האב מבין שלא ראוי לעשן במהלך זמני השהות ואף הבטיח שלא לעשות כן בעתיד . בית המשפט מסכים עם העו”ס שהנכונות של האב ללמוד ולקבל עזרה היא תכונה  טובה . אף גבר לא נולד אב ומכאן הצורך בלמידה. למידה כוללת גם טעויות . בחינת מצבו של הקטין בתסקיר דרך כמה גורמים מלמדת כי הקטין במצב טוב ולכן אין הצדקה להטיל אמצעי פיקוח על האב . כך בפרט כאשר האב מבין כי הוא זקוק לעזרה בטיפול בקטין לקראת הרחבת זמני השהות ומסתייע לשם כך בבני משפחתו …”

ביום 30.4.20 הוגשה בקשה ע”י התובעת לשינוי זמני שהות. במועד הנ”ל נדרשה תגובת האב. ביום 6.5.20 הוגש תסקיר עדכני אשר במסגרתו הובא בפרק הסיכום כדלקמן: בשל משבר הקורונה לא התקיימו המפגשים כסדרם. האב יצלם לאם את הילד במהלך במפגשים שלו וישלח לאם כדי שתהיה רגועה. אם הילד לא יהיה רגוע הוא יחזיר את הילד מוקדם יותר בכדי לאפשר לאם להסתגל שוב לזמני השהות, כוד מתבקש בית המשפט לסייע לקיים את החלטתו בנוגע לשמירת הקשר הרציף בין האב לבין בנו.

על החלטה זו כתב השופט הערה כי במידה והחלטות בית המשפט לא יכובדו הדרך להטלת סנקציות על ההפרות פתוחה. והמבין יבין כי האם מפרה את החלטת בית המשפט – כפי שניתן לראות, השופט זיתוני כתב איום סתמי שלא היתה לו שום כוונה לממש. 

ביום 26.5.20 הגיש הנתבע בקשה להטלת סנקציות על התובעת בגין הפרת זמני שהות. ניתנה החלטה המורה על הגשת תגובה.

ביום 7.6.20 דחה זיתוני את בקשת האב להטלת סנקציות על האם לאחר שהתקבלה תגובתה.  לדברי זיתוני:

“לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות , ללא צו להוצאות , מהטעמים שיפורטו להלן.  ראשית , האב מאשר כי שינה את עמדתו בנוגע לתגובה לסירוב האם לאפשר  מפגשים במהלך משבר הקורונה. בתחילה הסכים לוותר על מפגשים פרונטליים, ולאחר מכן חזר בו.  שנית, אין מחלוקת כי שניים מתוך שלושה המפגשים עבורם מבוקש לפסוק פיצוי  התקיימו, אם כי לא בהיקף שנקבע בהחלטה.  שלישית, האב העלה טענות עובדתיות סותרות לגבי משך המפגש ביום 30.4.20 . בס’ 1 של הבקשה נטען כי המפגש נמשך שעה . בסעיף 8 של נספח א’ של הבקשה נטען כי המפגש נמשך כשעה ועשרים.  רביעית, התברר כי הרקע להתנגדות האם למפגשים אינו רצון לנתק את הקטין מאביו אלא חשיפה מוכחת של האב לחולה קורונה מאומת.  חמישית, בזמן אמת גילה האב הבנה לקשר בין אי קיום המפגשים לבין משבר הקורונה כאשר כתב לאם ביום 28.4.20 “ישר אחרי התסקיר התחיל הקורונה והבלגן עוד לא התחלנו עם זה ” ע’ 4 של הנספח לתגובת האם על כן , הבקשה נדחית. בהתחשב בטרחה המיותרת שנגרמה לאב אשר נאלץ לפנות פעמיים למשטרה כדי לקיים את המפגשים ביום 23.4.20 וביום 30.4.20 , אין צו להוצאות לחובת האב חרף דחיית בקשתו “.  

ביום 9.8.20 הוגש תסקיר משלים, במסגרתו הובא כדלקמן: הרחבת זמני שהות לאב למשך שבת מלאה ובקשה להורות על מסירת הילד ליד האב בתחנת המשטרה כל אימת שהיא תפר את החלטת בית המשפט כפי שהיא נוהגת.

ביום 11.8.20 הגישה האם תגובתה לאמור בתסקיר ובקשה שזמני השהות הכוללים לינה יהיו במועד מאוחר יותר. באותו מועד נקבע שאין לשנות מהחלטת זיתוני מיום 9.8.20 עד קבלת תגובת האב.

ביום 18.8.20 ניתנה החלטה לאחר בחינה מחודשת של המלצות התסקיר מיום 9.8.20 , הכל כדלקמן:

“כמובטח בחנתי מחדש את המלצות התסקיר המשלים מיום 9.8.20 לאחר עיון בטענות הצדדים .האם מתנגדת לאימוץ ההמלצות וחוזרת על טענותיה בדבר העדר מסוגלות הורית של האב ותלות של האב בדודתו בכל הנוגע לטיפול בקטין לשיטתה של האם , המלצות התסקיר כוללות שינוי דרסטי או בלשון ב”כ האם “מאפס 12 למאה ”  שכן יש להמתין עם הסדרי לינה עד שהקטין יוכל לדבר ולהביע את רצונו . מודגש כי הצדדים שומרי שבת ולכן לא יוכלו לתקשר במהלך השבת בה הקטין שוהה אצל האב . עוד נטען כי האב לא הגיע למפגש ביום ו’ 7.8.20 .

האב ביקש לאמץ המלצות התסקיר . האב פירט הבדיקות שנערכו לו על בסיסן ניתנו ההמלצות הכוללות הרחבה הדרגתית של זמני השהות. האב אישר כי לא הגיע למפגש ביום ו’ 8.7.20 משום שחשש מתגובת האם נוכח המלצות תסקיר קודם שתוקפן עד סוף חודש 7.20. האב הסכים לבקשת האם לפיה בשלב זה המפגשים  יתקיימו בבית הדודה בקריות ולא בבית האב במרכז.

לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון נוסף בתסקיר המשלים, החליט זיתוני לאמץ את המלצות התסקיר מהטעמים שיפורטו להלן:  “ראשית, אין כל יסוד במקרה דנן לסטות מהכלל בדבר אימוץ המלצות התסקיר . התסקיר המשלים נכתב בהמשך לתסקיר המפורט הכולל מתווה הדרגתי של הרחבת זמני השהות של האב עם הקטין . מדובר בהרחבה הדרגתית ומבוקרת , אגב בחינות שנערכו לאב , כולל בחינת פתע . אין כל יסוד לטענת האם לפיה היא מרגישה מזה זמן רב שהעו”ס לא קשוב לה או  לצורכי הקטין .לפי התסקיר המשלים , האם היא זו שבחרה לא להיפגש פיזית עם העו”ס ביום 8.6.20 ולהסתפק בשיחת טלפון. קריאת התסקירים מעלה כי העו”ס קשוב לשני ההורים ולקטין ואף מעיין בספרות מקצועית רלוונטית, ומסתמך עליה במסגרת התסקיר. שנית , מהתגובה עולה בבירור כי האב קשוב לרצונות האם ולצרכי הקטין , כפי שעולה מהסכמתו לכך שהמפגשים בסופ”ש יתקיימו בבית הדודה בקריות , כדי לאפשר לקטין לישון בשעה סבירה .שלישית , אין כל בסיס בשלב זה לטענת האם לפיה האב נעדר מסוגלות הורית . רביעית , ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהאב לא הגיע למפגש עם הקטין ביום  7.8.20 .  על כן , אני שב ומאמץ את המלצות התסקיר המשלים מיום 9.8.20 . מובהר כי בהתאם להסכמת ההורים בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת המפגשים של הקטין עם האב הכוללים לינה יתקיימו בבית הדודה בקריות …”.

איזון משאבים ע”י מי שרוקנה את החשבון בהמלצת העורך דין

ביום 29.12.20 התקבלו סיכומי התובעת. התובעת חזרה על טענותיה.  ביחס לסכומים המופקדים בבנק טענה התובעת כי היא זכאית לקבל סך של 50,000 ₪ אשר טענה כי סכום זה התקבל כמתנה מהוריה והנתבע זכאי ל-סך של 17,000 .₪ גרסתה זו של התובעת נשמעה בעבר בכתבי הטענות. עוד נטען כי על הנתבע להשיב סך של 40,000 ₪ שהיו לשיטתה בחשבון הבנק עבור הנישואין. עוד התבקש זיתוני לאזן  הסכום שנצבר בחשבון הבנק העומד על סך 19,000 ₪ ביחס שווה. ביחס לרכב נטען כי על הנתבע לשלם דמי שימוש על סך 450 ₪ דרישה קודמת נשמעה אם כי מבלי לנקוב בסכום מסוים. עוד התבקש הנתבע לשאת בתשלום מחצית ההלוואה שנטלה התובעת מסבתה בשיעור 10,000 ₪ קרי להעביר לידה 5,000 ₪- גרסה זו לא הובאה קודם בכתבי הטענות. התובעת אינה מעוניינת ברכב . התובעת עתרה לאזן את שווי  הרכב עד למועד הקרע וטענה שזכאית לסך של 30,000 ₪ עבור חלקה. בהמשך ציינה כי הנתבע רשאי להעביר את הרכב על שמו בתנאי שישלם יתרת ההלוואה לבד. ביחס למיטלטלין נטען בפסקה 6 לסיכומים כי הנתבע זכאי לקבל ממנה 4000 ₪ ראו: עמ’ 1 וראו סעיף 59 עמ’ אחרון לסיכומי התובעת בניגוד לסכום שטענה בעבר ולנטען בסכומים בסעיף 41 . לתובעת היו הרבה טענות ביחס לזמני השהות הקבועים עם האב, אם כי בסכומיה הביעה הסכמתה להמשיך במצב הקיים ראו סעיף 55 לסיכומים. נטען כי פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע הוא 15,000 ₪ ושל התובעת 5000 ₪ . התבקש לחייב האב בתשלום דמי מזונות על סך 3740 ₪ ו 60% מהוצאות רפואיות והוצאות חינוך . התובעת הפנתה לחקירת הנתבע לפניי על מנת לבסס גרסתה ביחס לפוטנציאל השתכרות הנתבע וחוסר אחריותו . עוד הפנתה לגרסתו בחקירה ביחס לשווי המיטלטלין כ- 5,000 ₪ לבין גרסתו בכתבי הטענות כאשר דרש 6000 ש”ח . בנוסף נטען שאין לנתבע הוצאות אחזקת מדור.

ביום 27.1.21 התקבל עדכון נוסף מטעם העו”ס לפיו, נקבע ביחס לחגים. בהמשך ביקש זיתוני תגובת הצדדים לעו”ס.

ביום 1.2.21 נתן זיתוני תוקף של החלטה להמלצות התסקיר לגבי שנה זו חרף הסתייגויות התובעת שלא נמצאו כמהותיות.

ביום 14.2.21 התקבלו סיכומי הנתבע בנוגע לדמי מזונות, נטען נגד הקבלות שהוצגו ע”י התובעת כי ישנן רכישות שאינן רלוונטיות לקטין בגיל ילדם המשותף ובכך לא הוכיחה את ההוצאות הקטין הנטענות. בנוסף האב הפנה לסתירות הרבות בעניין שכירת מדור ע”י התובעת, כאשר  בחקירתה הצביעה על תקופה הסותרת את הצהרתה בתצהיר עדות ראשית. האב הצביע על פגמים לכאורה בחוזה השכירות שצרפה התובעת. האב טען נגד גובה השתכרותה. התבקש לחייב את האב בסך של 1200 ₪ כדמי מזונות כאשר האב טוען כי לשני ההורים פוטנציאל השתכרות דומה.

ביחס לחלוקת הכספים המופקדים בבנק, האב חזר על גרסתו שיש לחלקם באופן שווה. בנוגע לסך 40,000 ₪ הנטען ע”י התובעת שהיה לה עובר לנישואין, לא הובאו ראיות לשיטתו. ביחס לרכב האב מודה שעושה בו שימוש אולם, נטען כי התובעת לא הגישה בקשה לסעד זמני לעניין זה.  הנתבע מודה שיש להעביר לתובעת מחצית שווי הרכב אשר נאמד לשיטתו בסך של 9,000 ₪ . אם התובעת לא תסכים האב מבקש להציע הרכב למכירה בשוק החופשי. ביחס למיטלטלין הפנה האב לסתירות בגרסת התובעת וצרף אסמכתאות לשיטתו  המעידות כי הסכום שנגבה בגין מכירת למיטלטלין למצער עומד על 8200 ₪ . האב מעריך את הרכוש בסך של 12,000 ₪ כפי שנטען בעבר דורש העברת סך של 6,000 .₪  האב עותר לראשונה לקבל סך של 3,750 בגין משיכות שבצעה התובעת סמוך למועד הפירוד.

להלן החלטות השופט זיתוני מתוך פסק הדין:

דיון והכרעה- תלה”מ 20-01-1415 משמורת

ראשית אציין, כי הגישה שהתגבשה לאחרונה קוראת להנחיל עקרונות משפטיים חדשים, תוך שאיפה לאחריות הורית משותפת. אדגיש, כי משמורת אינה קשורה בהכרח לשוויון מוחלט בזמני השהות, היא קשורה יותר ביכולת התפקודית של יחידי ההורים או של שניהם יחדיו, לנהל את אותם חיי שגרה של קטין

ביום 9.8.20 קבעתי: ” ראשית , אין כל יסוד במקרה דנן לסטות מהכלל בדבר אימוץ  המלצות התסקיר.  התסקיר המשלים נכתב בהמשך לתסקיר המפורט הכולל מתווה הדרגתי של הרחבת זמני השהות של האב עם הקטין . מדובר בהרחבה הדרגתית ומבוקרת , אגב בחינות שנערכו לאב , כולל בחינת פתע .

בהתאם לחזקת הגיל הרך שלא נסתרה , בהסכמת האב סעיף 43.1 לסיכומים ונוכח העובדה כי ישנם מוסדות הדורשים הגדרה של הורה משמורן כאשר ישנם הורים שהתגרשו או נפרדו , אני קובע כי הקטין יהיה במשמורת האם התובעת . 

בהתאם לסעיף 3 (א)  לחוק לתיקון דיני המשפחה מזונות, אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. בעניינו שני הצדדים יהודים, על פי הדין העברי החל על הצדדים, האב חב במלוא הצרכים ההכרחיים של הקטינים עד גיל 6 באופן אבסולוטי. הלכה זו לא השתנתה בעקבות בע”מ 919/15 . הדין שונה  ביחס לפסיקת מזונות ילדים מגיל 6 ואילך לגביהם נקבע כי חלוקת נטל חיוב המזונות תחול על שני ההורים מכוח דין צדקה. (דין או צדקה? כיצד השניים דרים יחד?)

במקרה הספציפי עסקינן, נוכח פערים משמעותיים ביחס לחלוקת זמני השהות לטובת האם, דומני שאין מקום לעשות שימוש בנוסחה מתמטית ככלי עזר לקביעת דמי המזונות. יש צורך לזכור הנוסחאות הן כלי עזר בלבד, שאין בו כדי לכבול או לאיין את שיקול דעתו של בית המשפט. לאחר הצבת הנתונים על בית המשפט הדן בעניין להפעיל את שיקול דעתו תוך בחינת כלל הנתונים והסתכלות על התא המשפחתי הספציפי, בית המשפט רשאי לסטות מהחלוקה האריתמטית כדי להגיע לשוויון מהותי.

בענייננו, הקטין בן שנתיים. בהתאם לאמור בבע”מ 919/15 החובה למזונותיו עד גיל 6 הינה באופן בלעדי מוטלת על האב. לאחר גיל 6 תהיה בהתאם לחלוקת נטל  הוגנת ושוויונית בין ההורים.

בית המשפט העליון קבע זה מכבר כי חייב במזונות שעיקר חובת המזונות מוטלת על כתפיו, חייב למצות את פוטנציאל השתכרות.  על החייב במזונות להתאמץ עד גבול יכולתו ואף להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו, כאשר בית המשפט יקבע את המינימום הדרוש לקיומם  גם בהעדר ראיה כלשהי על יכולת החייב.

יכולת ההורה אינה נקבעת רק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, לבין היתר: רכוש, לרבות דירה, כספים פנויים 25 שהתקבלו ממכירת הדירה, חסכונות, וכן פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע על-פי מקצועו וכישוריו.

יכולת כלכלית של האב והאם

ביחס ליכולת האם- אין מחלוקת בין הצדדים כי הכנסתה מעבודה המגובה בתלושי שכר עומדת על סך כ- 5000 ₪ לחודש. לאם ישנם הוצאות אחזקת מדור והוצאות אישיות. קיימת מחלוקת בנוגע להוצאות מדור של האם וביחס להוצאות אחזקת המדור . נטען בהתחלה כי האם מתגוררת בבית הוריה ובהמשך בתצהיר עדות ראשית שהוגש 3.8.20 שהיא עתידה להעתיק מגורים . מיד לאחר מכן הצהירה שכבר מצאה דירה לטווח קצר דמי שכירות על סך 2,700 ₪ לחודש ראו: סעיפים 48 ו 49 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 23.12.20 הצהירה כי למצער מזה 8 חודשים העתיקה מגוריה מבית ההורים לדירה שכורה. ראו: פרו’ מיום 23.12.20 עמ’ 14 כאמור הצהרות אלו אינן מתיישבות אחת עם השנייה שעה שרק 4 חודשים קודם לישיבת ההוכחות התובעת הצהירה שעתידה לשכור דירה ובסעיף אחר ציינה כי “כרגע” מצאה דירה לטווח קצר ובחקירתה עלתה גרסה שונה. לא זו בלבד, העתק הסכם שצרפה התובעת מראה שתקופת השכירות היא לשנה. היינו , לא מדובר במעבר זמני חולף כהצהרתה. הרי תקופה של שנה מאפיינת רוב הסכמי השכירות שלא נדרש בגינם רישום בלשכת הרישום. עוד אציין כי חוזה שכירות הוצג מבלי לציין מועד תחילת השכירות ומועד סיומה . כמו כן אין חתימה של המשכיר/ה על הסכם השכירות . בהמשך התברר שהמשכירה היא סבתא של התובעת. מידע זה לא נזכר בתצהירה. תשובת התובעת ביחס להעברת הקטין לידי האב המתבצעת סמוך לדירת ההורים מעוררת ספק נוסף ביחס לנכונות הדברים לפיהם התובעת עברה לדירה אחרת. עוד אציין כי לא הוכח גובה דמי שכירות ודרך  העברתם. על רוב האמור הצביע עליו גם הנתבע בסיכומיו . האמור בהחלט מעורר ספקות ביחס לאותנטיות של ההסכם הנ”ל. חרף כל האמור משבקשה התובעת דמי מדור, יש להיעתר לדרישתה ולו בדרך של פסיקת דמי מדור רעיוני. 

בנוגע לאב- עיקר המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לרובד זה. לאב שני מקורות 21 הכנסה: האחד משירות לאומי שסיים לאחרונה ולא הייתה מחלוקת לגובה השכר שמקבל האב כפי שהוזכר בהחלטות קודמות שצוטטו לעיל. טענות האם הן בנוגע לרווחים לא מדווחים בנוגע להכנסתו הנתבע כסופר סת”ם כאשר האב מעמיד הכנסתו מעיסוק זה על סך 4,000 ₪ בניגוד לסכומים אשר טענה להם התובעת לפחות 15,000 ש”ח.

אתחיל בכך, שהאב לא מכחיש עבודתו כסופר סת”ם. לא רק , אף הוא מעמיד את הרווח מעיסוק בתחום זה על סך 4,000 ₪, כאשר מדובר בהכנסה לא מדווחת ובלתי מבוקרת על ידי רשויות המס. דהיינו , האפשרות להעלים הכנסות במצב זה היא גבוהה מאוד. במיוחד כי בחקירתו מציין הנתבע כי מקבל עבור כתיבת קלף 80 ₪ וכאשר יכול כל שעה ו- 20 דקות לבצע קלף אחד ראו: פרו’ מיום 23.12.20 , עמ’ 25 , שו’- 16-36 , עמ’  שו’ 14 . בנוסף , הנתבע לא צרף תנועות חשבון הבנק שבבעלותו בלבד.

הלכה פסוקה היא, כי חזקה על בעל-דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, וככל שנמנע מהבאתה אף שהינה רלוונטית ובהישג ידו, מבלי שיש באמתחתו הסבר סביר לכך, חזקה היא שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. ראו: ע”א 9656/05 נפתלי שוורץ נ’ רמנוף חברה לסחר בציוד בנייה בע”מ  27.7.08 ; 6 ע”א 548/78 אלמונית נ’ פלוני, פ”ד לה (1) 736 , 720 [ה-].

בהמשך לאמור לעיל, קיים ספק כי האב ממצה את יכולת השתכרותו ואכן לא הוכיח כיאות את גובהה. מכאן, בקביעת פוטנציאל הכנסתו של האב יש להביא בחשבון את יכולתו – לרבות הפוטנציאלית – לעסוק הן כעצמאי והן כשכיר. כאשר האב סיים שירותו האזרחי, בהחלט קיים לרשותו זמן פנוי שיוכל למצוא משרה מתאימה ולהשתכר בכבוד לאור גילו הצעיר והעדר מגבלות רפואיות. לא נטען כי קיימות מגבלות המונעות מיצוי פוטנציאל ההשתכרות . כאן המקום לציין כי בחקירת האב לפניי ניסה להראות כי הוא מתאמץ ומחפש עבודה אם כי כאשר מציין לפני המעסיקים השונים שאין באפשרותו לעבוד בימי ה’ או לצאת מוקדם, המעסיקים לא מתעניינים יותר. הסבר זה אינו מניח את הדעת. הרי האב אינו מחויב לעבוד משרה מלאה ואפשר לבחור במשרה במשמורות ועוד הרבה אופציות לעבודה מהבית 18 או מרחוק. ובעיקר, יש בידיו ניסיון בעיסוק כסופר סת”ם אשר יכול לבצעו בבית ולהניב רווחים טובים לפרנסתו . מעיסוק זה בלבד יכול להכפיל את הכנסתו לעומת ההכנסה שהצהיר עליה לפניי. כאשר הנתבע היה עדיין בשירות אזרחי הרוויח מעיסוקו כסופר סת”ם 4,000 ₪ לשיטתו . בהחלט כיום לפניו זמן פנוי רב יותר שניתן לנצל כדי להכפיל את הסכום הנטען על ידו

האב לא משלם דמי שכירות כיום, ולא הוכח גובה הוצאותיו האישיות. אם כי אין חולק שלכל צד יש הוצאות אישיות. כאן, אעיר כי ב”כ התובעת בסס את טענתו שאין לנתבע הוצאות אחזקת מדור על כך כי – בחקירתו השיב הנתבע שלא בוצעו העברות בחשבונות הבנקים בינו לבין להוריו ולהפך. אין בידי לקבל טענה זו. לכל אדם יש הוצאות אישיות ולמצער הוצאות אחזקת מדור שמשולמות לפעמים בשווי כסף או במזומן ולא בהכרח בהעברות בין חשבונות הבנקים. מכל מקום האב לא הוכיח  באסמכתאות את הסכומים שטען ביחס להוצאותיו. עם זאת אין עוררין שיש לו הוצאות אישיות והוצאות נסיעה מהמרכז לצפון למצער אחת לשבוע.

אוסיף, כי האב מודה כי התחיל ללמוד הנדסה והפסיק את הלימודים. אכן בהעדר הכשרה אין בידו לעבוד כמהנדס, אבל בהחלט עובדה זו יש בכוחה להוכיח כי לאב יש פוטנציאל טוב מאוד להשתלב באקדמיה ובהמשך בעבודה שתניב לו רווח טוב, במיוחד כשמדובר באב צעיר מאוד.

לאחר ששקלתי מכלול ההיבטים, אני מוצא להעמיד את פוטנציאל השתכרותו של האב ע”ס 7800 ₪ ללא הפחתת הוצאות מדור ואחזקתו והוצאות אישיות, אשר ראיתי לנכון לקבוע כסכום גלובאלי על סך 5500 ₪ לאחר הפחתת מדור ואחזקתו והוצאות נסיעות. על כן, אני קובע כי הכנסתו הפנויה של התובע לחודש מסתכמת בסך של 5,500 ₪.   

ביחס לאם אני קובע כי הכנסתה בפועל עומדת על סך 5000 ₪ לחודש, בהפחתת הוצאות אישיות ואחזקת מדור, אעמיד הכנסתה הפנויה על סך 3200 .₪

על כן, אני קובע כי יחס הכנסת הצדדים הפנויה עומד על 36% לאם לעומת זאת 64 % לאב. זאת ללא קשר להוצאות הקטין. הכל תוך התחשבות כי לשני הצדדים הוצאות אישיות.

צרכי הקטין

בפסיקה נקבע כי צרכיו הכרחיים של קטין אשר אינם דורשים ראיה והוכחה נאמדים 25 בסך 1,300 – 1,400 ₪ לחודש לפני הוצאות מדור וחינוך ראו: עמ”ש 23634-05-15 י. 26 א.פ נ’ ד.א  בפסיקה עדכנית החזקה לא השתנתה

בהמשך האם לא הצליחה להוכיח את גובה ההוצאות שהצביעה עליהן בכתבי 2 הטענות. הקבלות שצורפו לתצהיר עדות ראשית הראו באופן מובהק מוצרים שאינם 3 לשימוש הקטין

ובשים לב להלכה הפסוקה בעניין צרכיו של הקטין הלא ההכרחיים שאינם דורשים ראייה, לא כולל הוצאות חינוך, בריאות ומדור ועל יסוד האסמכתאות 14 שהוגשו, מצאתי שצרכיו ההכרחיים של הקטין עומדים על סך של 1300 ₪ ללא דמי מדור אחזקתו.

התחשבות בזמני השהות

במקרה עסקינן, פרקי הזמן ששוהה הקטין עם האב אינם משמעותיים . מדובר בלינה ללילה אחד בחודש ומפגשים ללא לינה ביום חמישי.

אכן ציינתי כי במקרה דנן אין מקום להשתמש בנוסחאות עקב פערים משמעותיים בזמני השהות המתקיימים עם האב לעומת רוב הזמן שבו שוהה הקטין עם האם. סבורני כי לא ניתן להתעלם מעובדת חלוקת זמני שהות. סוגיה זו בוודאי משפיעה על היקף החיוב במזונות הילד. לאחר עריכת דיון ביחס להכנסות הצדדים נראה גם כי ברובד זה קיימים פערים לטובת האב.

אחייב את האב לשלם עבור מזונות הקטין 1800 ₪ לחודש סכום גלובאלי הכולל הוצאות מדור ואחזקתו וזאת עד הגעת הקטין לגיל 6 . החל מהגעת הקטין לגיל 6 ועד לגיל 18 או סיום בית ספר 6 תיכון לפי המאוחר ביניהם יישא האב בתשלום 1300 ₪ עבור מזונות הקטין- סכום זה מגלם בתוכו יחס הכנסות הפנויות של הצדדים.

דיון והכרעה בתלה”מ 20-01-1479 איזון משאבים 

מתנות חתונה/ סך 40,000 של התובעת לפני הנישואין/ חיסכון ? זו הייתה טענה חד צדדית

התובעת ניסתה להראות כי מתנות שהתקבלו בחתונת הצדדים יש לשייך באופן יחסי לכל צד לפי הסך שהתקבל מהוריו, הינו להורות על החזרת הסכומים ביחס לא שווה, אם כי, דרישתה זו לא ביססה מכוח סעיף 8 (2) לחוק ולא טענה כי אלו כספי מתנה  לפי החריג בסעיף 5 א (1) לחוק. דרישתה זו היא בהתאם לנוהג שקיים במגזר החרדי לדבריה. לפי אותו נוהג נטען בעת הפירוד לכל צד יועמד חלקו במתנות שנתנו בחתונה האורחים מהצד שלו . התובעת טוענת למתנה מהוריה על סך של 50,000 ₪ ומתנה מהורי הנתבע על סך 17,000 ₪. האסמכתאות מהבנק שצורפו ע”י התובעת מעידות על סך של 72,000 ₪ הפקדות במזומן והמחאות. הנתבע התנגד וביקש חלוקה שווה

ראשית , אציין כי התובעת לא הוכיחה נוהג כזה במגזר החרדי ולא הומצאה ולו בדל של ראיה בעניין. לא זו בלבד , גם אם היה מוכח כי קיים נוהג כזה , ספק אם בכוחו  לגבור על דברי החוק הנ”ל. עוד אציין כי התובעת בחרה לפתוח בהליכים בבית משפט זה בניגוד לנוהג של בני זוג חרדים רבים להתדיין בהסכמה בנושא חלוקת הרכוש דווקא בבית הדין הרבני. ככל שהתובעת סברה כי ישנו כזה נוהג , ראוי היה לנסות להביא המחלוקת לבירור בהסכמת הנתבע בבית הדין הרבני , המכריע במחלוקות לפי ההלכה ובקיא יותר ממותב זה במנהגי החברה החרדית .

מכאן החיסכון הקיים בחשבון בבנק , סניף ב שמספרו יתחלק בין הצדדים ביחס שווה. ברי כי ככל שיש יתרת חובה בחשבון משותף לצדדים יש לכסות את החוב באמצעות כספי החסכון בבנק מזרחי טפחות ורק את יתרת הסכום יש לחלק בין הצדדים . 

מיטלטלין

התובעת טענה גרסאות שונות לאורך ההליך ובסכומיה – כאשר פעם ציינה שיש להחזיר לנתבע סך של 2,000 ₪ ובהמשך ציינה שיש להחזיר ל סך של 4000 ₪ . הנתבע ציין בכתבי טענות ובסכומים שיש להחזיר לו 6000 ₪ כאשר בהזדמנות אחרת ציין שהתובעת חייבת לו למצער 5000 ₪. שני הצדדים לא צורפו אסמכתאות רלוונטיות או ראיה לתמיכה בטענותיהם ביחס לסוג המיטלטלין הספציפי ושווים או ערכם הנדרש באופן מפורט או ברור. זאת למעט, נספח ” ג 2 וג’ 3 ” לתצהיר הנתבע במסגרתם צורפו מסרונים המועברים בינו לבין התובעת המראים שיחה אודות סוגי המיטלטלין שנמכרו וערכם הלכאורי בהתאם להצהרת התובעת לנתבע. לצורך הכרעה בפרק זה יהיה נכון להביא את תוכן השיחה כפי שצורפה להלן

לאור המצוטט לעיל , נוכח תרומת שני הצדדים לאי הבהירות והעובדה שלא חולקו המטלטלין בדרך המקובלת  שיטת שתי הרשימות בהעדר פירוט מדויק ואסמכתאות המעידות על שווי המיטלטלין אסתפק באמור כבסיס להכרעה ואפסוק סך של 5000 ₪ לטובת הנתבע. זאת בהתחשב בכך כי התובעת הודתה במסרונים הנ”ל כי הנתבע זכאי ל- 4100 ₪ כאשר מדובר בסכום טרם מכירת כלל המיטלטלין כפי שניתן להתרשם מהתוכן המובא לעיל.

רכב/ דמי שימוש

הצדדים רשאים למכור את הרכב מסוג מיצובישי מודל 2015 למרבה במחיר תוך 90 יום וכל אחד מהצדדים זכאי למחצית מהתמורה שתתקבל בניכוי הוצאות המכירה ופירעון ההלוואה. הצדדים רשאים להסכים שהרכב יישאר אצל מי מהם והשני  יעביר מחצית מהשווי בהתאם למחירון מקובל , דוגמת מחירון לוי יצחק , תוך 90 יום. בנסיבות כאלו אין מקום להורות על החזר הלוואה לידי התובעת.

אני דוחה את דרישת התובעת לדמי שימוש ברכב , מהנימוקים שלהלן. ראשית התובעת לא הוכיחה כי הנתבע מנע ממנה שימוש ברכב . הוצגו מסרונים המעלים נושא הרכב אך לא הוצג ולו מסרון אחד המעיד על רצון התובעת לעשות שימוש ברכב והנתבע חוסם את דרכה. שנית, התובעת לא בקשה שימוש ברכב במהלך כל תקופת  ניהול ההליך . אם חפצה בכך עמדה לזכותה הגשת בקשה בהתאם ולא כך נעשה.  התובעת יצרה הסתמכות אצל הנתבע שהשימוש הינו בהסכמה למצער עד יום הגשת  התביעה , אך גם החל ממועד זה לא בקשה התובעת שימוש ברכב ובחקירתה עלתה  תמונה שלא היה לה צורך וכאשר יש לה צורך הועמד לרשותה רכב אחר ראו: פרו’  23.12.2020 , עמ’ 16 שו’ 9-1 . שלישית, דמי השימוש שהתובעת מבקשת אינם  מבוססים והסכום עלה לראשונה במהלך הסיכומים . הדרישה עלתה בכתבי הטענות אך הייתה כללית ולא מפורטת.

הדרישה של הנתבע להשבת משיכות שבצעה התובעת מהחשבון המשותף. הדרישה של התובעת להשבת מחצית החזר הלוואה לסבתא

התובעת לא הצליחה להצביע על קיומה של הלוואה הנטענת ולא על החזרים חודשיים שבוצעו לשיטתה לסבתא. דפי תנועות הבנק שצורפו לכתבי הטענות מטעמה אינן מראים החזר קבוע כנטען בתקופה שמסרה בחקירתה, היינו שנת 2019 . לא הומצא חוזה הלוואה ולא נטען שקיים הסכם הלוואה בכתב ראו: פרו’ מיום 23.12.20 , עמ’ 15 , שו’ 20-36 , עמ’ שו’ 1 . יודגש כי חוזה שכירות ידעה התובעת להמציא גם כשמדובר בסבתא ובקרובת משפחה. לא למותר לציין כי הפסיקה הכירה כי העברות כספיות בין בני משפחה שיש ביניהם יחסי תלות וסיוע נחשבות כמתנה אלא אם הוכח אחרת .

הנתבע אכן הוכיח משיכות שבצעה התובעת מהחשבון המשותף וצרף אסמכתאות בהתאם. התובעת לא התגוננה ביחס לטענות אלו ואין לה גרסה מפורטת בעניין. על כן אני מורה כי התובעת תשיב לנתבע סך של 3750 ₪ כאשר סכום זה ניתן לקיזוז מחלוקת החיסכון בין הצדדים.

ניר זיתוני משמורת שהות ומזונות