כל הכבוד לעו”ד אורטל אללוף אשר פרסמה מאמר משפטי בגיליון 46 של מגזין לשכת עורכי הדין “עורך הדין” על השימוש הנלוז של המשטרה, לרוב בליוווי פרקליט מלווה ומפקח ב”עדי מדינה”.

אורטל אללוף מראה במאמרה כיצד השימוש בעדי מדינה ירד מהפסים והגיע לרמה כזו שגם כשברור שעד המדינה בעצמו שקרן, שהוא הובל ע”י הפרקליטה המלווה להמציא שקרים כדי להיחלץ מאיומים שבעצמו יחטוף כתב אישום ומעצר עד תום ההליכים, ולכן הוא חוזר כמו תוכי על מה שהפרקליטה המלווה רוצה שהוא ישקר – עדיין מגייסים אותו כעד מדינה, משלמים לו דמי מחיה, מצ’פרים אותו, ומלבינים את פשעיו ושקריו בבית המשפט.

כל זה נועד למלא את הצורך הקיומי של הפרקליטות לצבור הרשעות.  אין דבר שיעמוד בפני פרקליטה מלווה, למשל ליאת בן ארי, מפני השגת ההרשעה שהיא חפצה בה, גם אם היא צריכה לכפות בכוח על עד המדינה ל”התגייס”.

בתי המשפט והשופטים בתיקים הפליליים מאמינים לעדי המדינה האלה כמעט באופן אוטומטי, רק בגלל שהרוח הנושבת מבית המשפט העליון שלא משנה מי, מה, מו, תמיד צריך להרשיע.  אם הפרקליטות מחליטה שצריך להוציא הרשעה, בית המשפט צריך לעשות כל שביכולתו כדי לשרת את הפרקליטות ולהוציא את ההרשעה לפועל.

כמובן שלא משנה לאף שופט בישראל מה חבילת התמריצים שקיבל עד המדינה כדי לשקר, ולא משנה מה מידת ה”רענון” (ישיבה להאכלה בכפית של עד מדינה בגרסת הפרקליטות) שעבר העד, ועד כמה התנהגותו בעבר עבריינית, מחשידה ובלתי אמינה, וגם לא משנה מה רמת חומרת העבירה שעד המדינה בעצמו הוחשד בה – ולפעמים עד המדינה בכלל לא ביצע עבירה אבל בכל זאת ממציאים עליו רשימת מכולת של עבירות שאפשר להדביק לו.  העיקר להרשיע.  כך רוצה אסתי חיות, וכך כל השופטים מיישרים קו.

תופרים לעדי מדינה חשדות מופרכים כדי להפחיד

גם העובדה שכדי להפיל את עד המדינה בפח, תופרים לו תיק של חשדות מופרכים ומאיימים עליו שאם יגישו נגדו כתב אישום, ימציאו עליו עוד 10 סיפורים מצוצים מהאצבע, לא מזיזה לאף פרקליטה או שופט ישראלי מצוי.

גם לא משנה לפרקליטות או לשופטים אם כדי לגייס את עד המדינה, זורקים אותו לתא מעצר מסריח בלי בגדים נורמליים בקור מקפיא, בלי אוכל נורמלי, ועם מיליוני פשפשים שאוכלים כל בשר חשוף בגוף, ומטרטרים אותו בפוסטות עם אזיקים בנסיעות שמתחילות ב 2 בלילה ומסתיימות ב 7 בערב כך שהוא מחמיץ גם את הסנדוויץ המעופש של ארוחת הערב.

אותו עצור יודע שרק אם ייכנע להצעות לשמש עד מדינה, אז הסיוט ייפסק.

אורטל אללוף גם מספרת שדווקא כאשר המשטרה מקבלת פרקליט מלווה, המצב הופך עוד יותר חמור, מכיוון שהפרקליטים המלווים חקירות עם עדי מדינה הם עוד יותר להוטים לראות את החשוד שותת מדם, והם הרבה יותר רעילים ומסוכנים לשמירה על זכויות אדם – כי הקריירה שלהם והקידום שלהם תלויים בגיוס אותו עד מדינה.

ציפי גז גייסה את ניר חפץ עד מדינה בדרכים נלוזות

לראיה מביאה אורטל את פרשת ניר חפץ, שאותו רצו לגייס כעד מדינה נגד ביבי נתניהו.  “מינויה של ליאת בן ארי כפרקליטה מלווה לא מנע שימוש בשיטות חקירה נלוזות ומבישות”.

כידוע, ליאת בן ארי אישרה להביא למשטרה את הפילגש של ניר חפץ, קרן סידקובסקי, לאיים עליה בהגשת כתב אישום מומצא ופיקטיבי רק כדי שהמפגש בינה ובין ניר חפץ יפחיד את ניר חפץ כהוגן, שכל הבגידות המיניות שלו באשתו יפורסמו ע”י ליאת בן ארי בפומבי והוא יבוייש אצל כל שופריה של ליאת בן ארי:  אביעד גליקמן (דליפמן), ברוך קרא, רביב דרוקר ועוד כל מיני כלבלבי עיתונות פודליים הסוגדים להדלפות של ליאת בן ארי.

בתמונה:  קרן סידקובסקי – הפיתיון שזרקה ליאת בן ארי לניר חפץ כדי לשבור את רוחו ולסחוט אותו

נציין כי אורטל אללוף שימשה עוזרת משפטית של השופטת חני סלוטקי בבאר שבע שהייתה ראש הרכבי פשיעה חמורה והייתה מרשיעה כל גבר שהגיע לאולמה.

סלוטקי דרשה מאורטל לכתוב הרשעה, למרות שאורטל לא יכלה מצפונית לעשות זאת כי הראיות זעקו לזיכוי, ובשל כך אורטל פוטרה מהנהלת בתי המשפט.