לאחרונה הגישה עו”ד ג’ודי פת ערעור על בקשה לפסול את השופטת עדנה יוסף קוזין (פ”ת) לנשיאה חיות בעליון.
בערעור ג’ודי פת כתבה ש”יש לפסול את המותב עדנה יוסף-קוזין בשל “משוא פנים ודעה קדומה”, וכן בשל “התעלמות משיבוש הליכי משפט של המשיבים”…. “קיים חשד לתיאומים אסורים מחוץ לכותלי בית המשפט בין המותב לבין בא כוח המשיבים, וכי המותב עדנה יוסף קוזין גיבשה “דעה מוקדמת” באשר לבקשת הביזיון שהגישה המערערת.
ג’ודי פת הזו מצטיירת כאישיות ממש מגניבה….. והיא מעורבת בשני סכסוכי גירושין. האחד הוא הגירושין שלה מבעלה טייס אל על דניאל פת שהוא הבן של השר בממשלות הליכוד גדעון פת. היא התגרשה מבנו ומסוכסכת עם משפחתו על קרקע בסביון עד היום…..
כשעזבה את דניאל פת עברה לחיקו של דוד מרקוס, טייס קרב לשעבר ובעלים של חברת נדל”ן. דוד מרקוס היה נשוי לאחת עתליה ליברמן מרקוס. ג’ודי פת ייצגה את דוד מרקוס בתביעת הגירושין מעתליה ליברמן מרקוס. במהלך הייצוג שכנעה את דוד מרקוס להחביא מניות באיי הבתולה ולתת לה 50% למשמורת בנאמנות.
לימים משהו בסכסוכי הגירושין הסתבך…. כנראה שעתליה ניצחה וקיבלה צו לתפוש את המניות. דוד מרקוס ביקש מג’ודי להחזיר לידיו את המניות כי גרושתו תבעה אותו …הוא כתב כשעוד היה בחיים: “”ג’ודי קיבלה את המניות למשמרת כעורכת דין וכמנהלת העיזבון, כביטוי לדאגה ליורשיי, ולא מעבר לכך”.
אך ג’ודי פת סירבה, ובין השניים התפתח מאבק משפטי מר. בסוף במהלך הדיונים דוד מרקוס התאבד. ….
התיק הפך למאבק ייצרי עוד יותר בין גרושתו וילדיו לבין המאהבת ג’ודי פת….
במכתב ההתאבדות הוא כתב “האישה המטורפת, המניפולטיבית והאכזרית הרסה את חיי. ברור שזאת אחריותי. לא הייתי מספיק נבון. תוך שהרסה את חיי, גרמתי פגיעה מתמשכת ברגשות הילדים, ומובן שגם בכספם”.
לא ברור לאיזה אישה מטורפת הוא התכוון הראשונה או השניה. כפי הנראה שלושת הילדים מעתליה שרוצים את הכסף מג’ודי היו מנוכרים לו ושנאו אותו וג’ודי ניצלה את המידע הזה בבית המשפט….. אבל את הכסף הילדים תמיד רוצים… למה לא?
כלומר ג’ודי פת שהיא עו”ד טוענת שעו”ד גיורא בן טל התלחשש בשושו עם השופטת עדנה יוסף קוזין מאחורי גבה.
כצפוי אסתי חיות דחתה את ערעור הפסלות ואנו יצאנו לחקור מי זאת ג’ודי פת????
להלן ערעור הפסלות אצל אסתי חיות ע”א 58/23
| בבית המשפט העליון |
| ע”א 58/23 |
| לפני: | כבוד הנשיאה א’ חיות |
| המערערת: | ג’ודי פת |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. דורון פת |
| 2. אפרים פת |
| ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 23.12.2022 בת”א 41817-09-14 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע’ יוסף-קוזין |
| בשם המערערת: | בעצמה |
| פסק-דין |
ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ע’ יוסף-קוזין) מיום 23.12.2022 בת”א 41817-09-14 (להלן: ההליך), שבה נדחתה בקשת המערערת לפסילת המותב מלדון בהליך.
- הצדדים להליך הם בעלי זכויות החכירה בחלקה 52 בגוש 6722 המצויה ברחוב הגבעה 2 בסביון (להלן: החלקה). המשיבים הגישו נגד המערערת תביעה לסעד הצהרתי שיורה לה לפעול להשלמת הליכי הפיצול והפרצלציה של החלקה, וכן לשאת בהוצאות ובתשלומים הכרוכים בכך.
- ביום 12.6.2019 ניתן פסק דין הצהרתי בהליך, בו נקבע, בין היתר, כי על המערערת לחתום על המסמכים הנדרשים לביצוע ורישום הפיצול והפרצלציה של החלקה ולשלם כל תשלום שנדרש לשם כך, כפי חלקה היחסי בחלקה. עוד נקבע, כי בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, על המערערת להסיר את הערת העיקול מיום 30.5.2010 הרשומה על זכויותיה בחלקה.
- על פסק הדין הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע”א 10213-08-19). במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 11.3.2020, ולפיה “תוצאת פסק הדין לפיה יש לפרק את השיתוף, תישאר בעינה”, אך לצד זאת הוסכם על שינויים מסוימים בנוגע לתשלומים שבהם חויבה המערערת.
- ביום 18.2.2021 הגישו המשיבים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לבית המשפט קמא, בגדרה עתרו לחייב את המערערת לקיים את פסק הדין שניתן בהליך. המערערת התנגדה לבקשה, וביום 18.5.2021 הגישה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט מטעמה, ובה טענה כי המשיבים נמנעים מלהעביר לידיה את המסמכים הדרושים לצורך מחיקת העיקול וביצוע ורישום הפרצלציה בחלקה (להלן: בקשת הביזיון מטעם המערערת). ביום 7.6.2021 נעתר המותב לבקשת המשיבים, ולאור זאת, המליץ למערערת, בהחלטה נוספת באותו יום, למשוך את בקשתה לפי פקודת בזיון בית המשפט. המערערת עמדה על בירור בקשתה ודיון בבקשה נקבע ליום 14.9.2021.
ביום 19.7.2021 הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע”פ 40532-07-21) ובו הלינה, בין היתר, על קבלת בקשת הביזיון מטעם המשיבים מיום 7.6.2021, כמו גם על הצעת המותב למשוך את הבקשה מטעמה. ביום 24.11.2021 ניתן פסק דין בערעור (להלן: פסק הדין בערעור), בו הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על מינוי כונס נכסים שיטפל בביצוע ורישום הפיצול והפרצלציה בחלקה נושא ההליך דנן. כן נקבע כי החלטת המותב מיום 7.6.2021 תבוטל, וכן יבוטלו הליכי הביזיון שננקטו על ידי המערערת כנגד המשיבים. לבסוף, נקבע כי “ככל שיוגשו בקשות למתן הוראות על ידי הכונס או מי מהצדדים יידונו הן על ידי הערכאה הדיונית”.
5. ביני לביני, ביום 9.9.2021 הגישה המערערת בקשה לפסלות המותב (להלן: בקשת הפסלות הראשונה). בבקשה נטען כי יש לפסול את המותב בשל “משוא פנים ודעה קדומה”, וכן בשל “התעלמות משיבוש הליכי משפט של המשיבים”. בהקשר זה, נטען כי קיים חשד לתיאומים אסורים מחוץ לכותלי בית המשפט בין המותב לבין בא כוח המשיבים, וכי המותב גיבש “דעה מוקדמת” באשר לבקשת הביזיון שהגישה המערערת, כפי שנלמד מהצעתו למערערת מיום 7.6.2021 בדבר משיכת הבקשה מטעמה. עוד העלתה המערערת השגות על החלטות ביניים שונות שניתנו בהליך, המלמדות לשיטתה, על “הטיה לטובת המשיבים”, וכן הלינה על היבטים שונים בהליך, בהם חיובה בהוצאות משפט.
- ביום 14.9.2021, התקיים הדיון בבקשת הביזיון מטעם המערערת, במהלכו נתן המותב את החלטתו בבקשת הפסלות. המותב דחה את הבקשה לפסילתו בקבעו כי תכליתה של הבקשה ברצון להעביר את בירור ההליך למותב אחר “משום שהחלטותיו של מותב זה אינן לרוחה של [המערערת]”. מכל מקום, נקבע כי טענות המערערת בדבר משוא פנים ותיאום החלטות פסול נטענו בעלמא וללא כל ביסוס. אשר להצעת המותב מיום 7.6.2021, הובהר כי בית המשפט “רשאי להפנות צד לקשיים בתובענתו והעלאתה של הצעת פשרה אינה מבססת עילה לפסלות”. לבסוף, צוין כי טענת המערערת בדבר שיבוש הליכי המשפט הועלתה על ידה במסגרת בקשת הביזיון, אשר טרם התבררה, וכי אין בה ממש. לפיכך, הבקשה נדחתה והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ש”ח.
על החלטתו זו של המותב שלא לפסול את עצמו לא הוגש ערעור.
- ההליך המשיך להתנהל וביום 12.5.2022 הגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות בנוגע לאופן הפנייה לרשות מקרקעי ישראל לצורך ביצוע עסקת פיצול המקרקעין. חרף התנגדות המערערת, ביום 5.8.2022 נעתר המותב לבקשה והורה לכונס הנכסים לפעול “בדרך המוצעת על ידו ואשר מפורטת בסעיף 19 לבקשתו למתן הוראות”. כן הובהר בהחלטה כי הבקשה תואמת את פסק הדין בערעור וכי אין בבקשת הכונס פגיעה בזכויות המערערת אלא “ההפך מכך, בדרך הפעולה שהתבקשה על ידי כונס הנכסים שמורות זכויות שני הצדדים במלואן”.
- ביום 4.9.2022 הגיש כונס הנכסים הודעת עדכון בדבר התקדמות הליכי הכינוס ובקשה נוספת למתן הוראות, ונקבע כי על הצדדים להגיב לבקשה עד ליום 18.9.2022. ביום 13.9.2022 הגישה המערערת בקשה למחוק את הסעיפים בבקשת הכונס, בטענה כי האמור בה חורג מסמכויותיו, ולחלופין התבקשה ארכה בת 60 יום להגשת תגובתה. ביום 14.9.2022 דחה המותב את הבקשה והורה למערערת לפרט את מלוא טענותיה בתגובתה.
- ביום 20.9.2022 הגישה המערערת בקשה נוספת לפסילת המותב. בבקשה נטען למשוא פנים ודעה קדומה מצד המותב, המתבטאים לשיטתה ב”קבלת החלטות באופן גורף לטובת [המשיבים]”, זאת חרף ידיעתו של המותב כי “בקשותיהם מבוססות על הצהרות כוזבות” ו”שהם מבצעים פעולות שלא כדין ובניסיון לשבש הליכי משפט”. בתוך כך, העלתה המערערת השגות על החלטות שונות שנתן המותב לאורך ניהול ההליך, ובהן ההחלטה מיום 5.8.2022, וכן ההחלטה מיום 14.9.2022 אשר ניתנה, לדבריה, ללא נימוק ומצביעה על “עוינות קיצונית” מצד המותב. עוד טענה המערערת לתיאום החלטות פסול בין המותב לכונס הנכסים בהליך, אשר לדבריה, ידע על ההחלטה בבקשתו מיום 5.8.2022 עוד בטרם ניתנה. לבסוף, טענה המערערת כי היה על המותב להכריע בבקשת הפסלות הראשונה לאלתר ולפני מתן כל החלטה אחרת, תוך שהודגש כי כל אשר נטען בבקשת הפסלות הראשונה “עודו בתוקף, וביתר שאת”.
- לאחר קבלת תגובות המשיבים וכונס הנכסים בהליך, שהתנגדו לבקשת הפסלות, ביום 23.12.2022 דחה המותב את הבקשה. בפתח הדברים, ציין המותב כי מרבית טענותיה של המערערת חוזרות על האמור בבקשת הפסלות הראשונה, ומשעה שהמערערת לא ערערה על ההחלטה, אין מקום להעלותן בשנית. מכל מקום, נקבע כי בקשת הפסלות משוללת בסיס וכי טענותיה של המערערת בדבר תיאום החלטות והתנהלות פסולה של המותב הן “האשמות שווא מכפישות, דברי לשון הרע קשים וחמורים ביותר, חסרי כל שחר וחסרי כל אחיזה במציאות”, אשר לא נתמכו בתצהיר מטעמה. עוד הוסיף המותב כי החלטתו מיום 14.9.2022 מושתתת על טעמים ענייניים ואין בה להקים עילת פסלות. בנסיבות אלו, נקבע כי הבקשה הוגשה מטעמים לא ענייניים, ולפיכך מצדיקה השתת הוצאות מוגברות על המערערת. על כן, חויבה המשיבה בהוצאות המשיבים וכונס הנכסים, בסך של 5,000 ₪ לכל צד.
- מכאן הערעור דנן, בו שבה המערערת על הטענות שהועלו בבקשת הפסלות, וטוענת כי בניגוד לקביעת המותב, טענותיה “מבוססות על נושאים שלא נדונו בבקשה הראשונה” ואשר לא זכו להתייחסות בהחלטתו. במסגרת זו, מלינה המערערת על דחיית בקשת הפסלות הנוכחית מבלי שנערך דיון מהותי בעילות שנוצרו לאחר החלטת הפסלות הראשונה, וסבורה כי טענת המותב בדבר אי-הגשת תצהיר כתימוכין לטענותיה אינה נתמכת בהוראות הדין. המערערת מוסיפה ומפרטת על החלטות ואירועים שונים לאורך ניהול ההליך, המלמדים לשיטתה על “עוינות קיצונית” מצד המותב, זאת “בכל דיון ובכל החלטה כנגדה”. בתוך כך, שבה המערערת על השגותיה כנגד החלטות המותב מיום 5.8.2022 ומיום 14.9.2022, בהן “התעלם [המותב] מהדין ומפסק הדין שניתן בערעור”.
עוד מלינה המערערת על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה וטוענת לפגמים שונים שנפלו בה. כך, נטען כי ההחלטה לא ניתנה לאלתר ולפני כל החלטה אחרת, וכי מתן ההחלטה במועד הדיון בבקשת הביזיון מטעמה מלמד על “משוא פנים ודעה מוקדמת” באשר לעמדת המותב בבקשת הביזיון שנדחתה ביום 23.11.2021. המערערת מסבירה כי לא הגישה ערעור על החלטת הפסלות הראשונה “שכן לא היה בכך צורך או טעם”, אך לשיטתה, נסיבות העניין מקימות הצדקה להורות על פסלות המותב כעת.
- דין הערעור להידחות. בפתח הדברים אציין כי אף שאין מגבלה על מספר בקשות הפסלות שבעל דין רשאי להגיש, אין מקום לשוב ולהעלות טענות אשר נדונו ונדחו בבקשת פסלות קודמת (ע”א 199/23 פלוני נ’ האפוטרופוס לדין, פסקה 12 (31.1.2023); ע”א 412/01 אבנשטיין נ’ להב אבנשטיין, פסקה 6 (3.7.2001); ע”פ 8478/13 רויטמן נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (26.12.2013)). כפי שפורט לעיל, מרבית טענות המערערת הועלו במסגרת בקשת הפסלות הקודמת שהגישה; בקשה זו נדחתה, אך המערערת נמנעה מלהגיש ערעור על כך. בנסיבות אלו, אין מקום להידרש בערעור הנוכחי לטענות הנוגעות לבקשת הפסלות הקודמת, שעליה לא הוגש ערעור. זאת ועוד, טענותיה של המערערת בנוגע לפגמים שנפלו בהחלטת המותב בבקשת הפסלות הקודמת מיום 14.9.2021, וכן בהחלטתו מיום 23.11.2021, הועלו בשיהוי משמעותי שלגביו לא הובא הסבר המניח את הדעת, ודי בכך כדי לדחותן (ע”א 1464/22 בן חיים נ’ יעקבי, פסקה 11 (7.3.2022); ע”א 8777/22 פלונית נ’ פלוני, פסקה 14 (8.2.2023)).
- לגופו של עניין, לא מצאתי כי טענות המערערת מקימות חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב. השגות המערערת מופנות כולן כלפי התנהלותו הדיונית של המותב והחלטות שונות שקיבל לאורך ניהול ההליך. לא אחת נפסק כי דרך ניהול ההליך והחלטות דיוניות שניתנות בו, אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות – אף כשמדובר בהצטברות של החלטות שאינן לרוחו של בעל דין – וכי הדרך להשיג על החלטות מעין אלה היא בהליכי ערעור מתאימים (ע”א 3374/22 פלונית נ’ פלוני, פסקה 8 (30.6.2022); ע”א 5733/21 פלוני נ’ פלוני, פסקה 11 (30.8.2021); ע”א 5304/22 פלוני נ’ פלונית, פסקה 9 (29.9.2022)). כעולה ממערכת “נט המשפט”, המערערת בחרה שלא להגיש ערעור על איזו מן ההחלטות שעליהן היא מלינה, ואין להלום את השימוש בהליך פסלות שופט כתחליף לערעור שלא הוגש (ראו והשוו: ע”א 5345/22 ורקשטל נ’ שופרסל בע”מ, פסקה 8 (18.10.2022); ע”א 7632/22 מכללת אתגר הדרכות בע”מ נ’ מדינת ישראל – רשות הפיתוח, פסקה 13 (13.12.2022)), קל וחומר הליך פסלות המייחס למותב האשמות חמורות ללא כל בסיס.
- אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ”ד בשבט התשפ”ג (15.2.2023)
א’ חיות
| ה נ ש י א ה |
כתבה בכלכליסט של תומר גנון, פורסם 5/12/2021
טייס הקרב, המאהבת ג’ודי פת, ההתאבדות והמניות בשווי 14 מיליון שקל באיי הבתולה
דוד מרקוס, טייס קרב לשעבר, היה מנהלה ובעליה של חברת נדל”ן. לאחר שנפרד מאשתו, עתליה ליברמן מרקוס, רשם את מניות החברה במשותף על שמו ועל שם בת זוגו החדשה עורכת הדין ג’ודי פת.
לימים ביקש להחזיר לידיו את המניות אך ג’ודי פת סירבה, ובין השניים התפתח מאבק משפטי מר. במהלך העימות המשפטי מרקוס התאבד, והתיק הפך למאבק ייצרי עוד יותר בין גרושתו וילדיו לבין המאהבת פת. 14 מיליון שקל עמדו על הכף, ובבית המשפט הועלו האשמות נדירות בחומרתן על סיבות ההתאבדות ונערכו חקירות חושפניות מהסוג שכמעט לא פוגשים. הסיפור האנושי המטלטל הסתיים בהכרעה נחרצת ובהצבעה של השופט על הסכנה בערבוב בין ייעוץ וייצוג משפטי ובין יחסים אינטימיים
ביוני 2020 ניצבה על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב עתליה ליברמן־מרקוס, גרושתו של דוד מרקוס (מורג) – טייס קרב במלחמות יום הכיפורים ולבנון, ממייסדי תנועת שלום עכשיו ולימים איש עסקים בתחום הנדל”ן המניב. שנתיים קודם לכן התאבד מרקוס, שהיה בשנות ה־60 לחייו, והותיר אחריו לא מעט רכוש.
בתמונה: יעל מרקוס אחת הבנות של המתאבד המיליונר…. אבא שלה אכל חרא בבית המשפט למשפחה והיא יצאה פמינאצית רדיקלית, כזו שמפחדת שמחר גבר ירצח אותה רק בגלל שיש לה כוס בין הרגליים.
אבא שלה היה מתהפך בקברו אם היה רואה מה יצא מהבת הפמינאצית המורעלת שלו.
בתמונה למטה אמנית קעקועים מאיה מרקוס, עוד בת של המנוח שהתאבד
הדיון שהתנהל בפני השופט מגן אלטוביה עסק בגורלן של מניות בחברה של מרקוס, בשווי 14 מיליון שקל. אבל זו לא הסיבה לכך שהדיון היה טעון במיוחד.
ראו: ה”פ 20569-07-17 דוד מרקוס באמצעות יורשיו (טל מרקוס, יעל מרקוס ומיה מרקוס) נ’ ג’ודי מרים פת. מחוזי ת”א.
פסק הדין של מגן אלטוביה בירושה של דוד מרקוס שהתאבד
מי שניצבה כנתבעת מול הגרושה־ האלמנה של מרקוס, ואף חקרה אותה על דוכן העדים, היתה עורכת הדין ג’ודי מרים פת, שהיתה בעצמה אהובתו ובת זוגו של מרקוס במשך כארבע שנים. עורכת הדין פת היתה עדה במשפט מול משפחת בן זוגה לשעבר, והיא היתה זו שדרשה ממנו בעבר להתגרש מהעדה שניצבה עתה מולה, בטרם יעברו לחיות יחד בדירה בצפון תל אביב.
ג’ודי פת התמחתה ושימשה בעבר כעורכת דין במשרד שהקים השופט דן כהן – מי שהורשע לימים בקבלת שוחד של מיליוני דולרים מקונצרן האנרגיה סימנס – ובחקירה של עתליה ליברמן־מרקוס היא לא היתה עדינה.
ג’ודי פת עקצה את הגרושה, עתליה ליברמן־מרקוס נברה וחיטטה בשאלות פולשניות הקשורות במערכת היחסים המשפחתית המורכבת בין מרקוס לבין שלושת ילדיו שישבו באולם.
לא מעט תחמושת היתה לה, כמי שחלקה את חייה עם מרקוס בין השנים 2012־2016, ולפרקים שימשה גם כעורכת הדין שלו והיועצת שלו בעניינים משפטיים.
בתמונה: הגרושה עתליה כשהיתה פרגיה
במהלך ההליך התברר למרבה התדהמה כי ג’ודי פת גם ייצגה שנים קודם לכן את דוד מרקוס במסגרת דיון בהליך הגירושים שלו מול העדה שמולה, עתליה ליברמן מרקוס – כשחקרה אותה בבית הדין למשפחה בחיפה על חלוקת הרכוש בין השניים.
כך שהיה בידיה הרבה מידע רגיש ומביך על היחסים במשפחת מרקוס. עו”ד פת לא היססה לעמת את האלמנה ואת בנה הבכור, טל מרקוס שנחקר על הדוכן ימים ספורים לפני כן, עם המידע הזה (שלא נפרט אותו מטעמים של צנעת הפרט).
למקרא פרוטוקול הדיון, קשה שלא לחוש אי נעימות מול הנבירה העמוקה שנערכה שם ביחסים המורכבים בין הילדים לאביהם, שעל פניו הקשר של פרטים אלה לבירור המחלוקת הכספית היה קלוש.
עו”ד ג’ודי פת, במשפט: “דוד מרקוס אהב אותי ונתן לי את המניות במתנה, זה כל הסיפור, והעדים מאשרים את זה”
העדויות בתיק והתצהירים של ילדי המנוח שנטל את חייו משרטטים טרגדיה שמרכיביה חולשות אנושיות, אהבה, פיתוי, כעס וכסף. אבל לא פחות מכך סיפור על הפוטנציאל ההרסני כשיחסים אישיים ושירות משפטי מקצועי מתערבבים זה בזה.
להציל את מניות איי הבתולה
ג’ודי פת, בשנות ה־50 לחייה, היא כלתו לשעבר של השר בממשלות הליכוד גדעון פת. היא התגרשה מבנו טייס אל על דניאל פת ומסוכסכת עם משפחתו על קרקע בסביון עד היום. לאחרונה אף הורשעה בביזיון בית משפט כשסירבה, למרות פסק דין שניתן, לחתום על מסמכים הנוגעים לקרקע זו.
דוד מרקוס על רקע מכתב ההתאבדות שלו
דוד מרקוס על רקע מכתב ההתאבדות שלו(צילום: יונתן בלום)
בלב העימות מול משפחת מרקוס עמדו כאמור 14 מיליון שקל – שווי המניות של מרקוס בחברת אחזקות הרשומה באיי הבתולה הבריטים (BVI) בשם “למון טרי” (LemonTree). הנכס היחיד של החברה הוא חברת נדל”ן מניב בשם אסטוריה (Astoria) שהוקמה ב־1991, שגם היא רשומה באיי הבתולה. אסטוריה הוקמה במקור על ידי שמריהו ליברמן, אביה של עתליה שנישאה למרקוס, והחתן הטייס שולב בעסקי הנדל”ן המניב. החברה מחזיקה עד היום מבנים להשכרה בשטח של כ־10 דונם באזורי תעשייה בגוש משגב ובקצרין שבצפון, שמניבים הכנסות שנתיות של מיליוני שקלים.
מרקוס היה טייס בקבע בחיל האוויר בטרם פנה לעולם העסקים, ופעיל מוכר בהפגנות השמאל. הוא התחנך בקן השומר הצעיר בירושלים, השתתף בהפגנות של שוברים שתיקה, ובראיון ל”ידיעות אחרונות” ובמאמרים ב”הארץ” שיתף בחוויות ההפצצות על העיר סואץ במלחמת יום הכיפורים. ב־2003 חתם על מכתב הטייסים הסרבנים. מרקוס ניהל את חברת הנדל”ן המניב של חמו ולימים קיבל 50% מהמניות באסטוריה עבור משפחתו. אלא שב־2007 נפרד מרקוס מאשתו עתליה. השניים לא פתחו בהליכי גירושים, אך היחסים בין החם לגרוש של בתו עלו על שרטון, והם תבעו זה את זה על זכויות וכספים – כשבינתיים העסק המשיך לעבוד.
גרושתו עתליה ליברמן־מרקוס: “הוא פחד ממך כי איימת עליו. ניסית לסחוט אותו אחרי שנפרדתם. זה עולה גם ממכתב ההתאבדות שהשאיר”
חמש שנים לאחר הפרידה מאשתו, פגש מרקוס את עו”ד פת. בטרם מותו העיד שחיפש פרק ב’ בחייו כשפגש אותה. הוא התאהב בה והשניים עברו להתגורר יחד בתל אביב. ב־2013, כך טען טרם מותו, מרקוס נזקק לעזרתה ועצתה המשפטית של פת, בת זוגו אז: פלונטר משפטי שנוצר באיי הבתולה כתוצאה משינוי רגולטורי במקלט המס, כך טענה עו”ד פת במשפט, היה עלול למחוק את הרישום של מניות אסטוריה.
השניים נסעו לשוויץ לנסות למצוא פתרון משפטי – וכך נולדה ב־2014 “למון טרי”, החברה האם של אסטוריה, שאליה הועברו המניות. את הפתרון הזה, לפי ההתכתבויות שהוצגו בתיק – וכפי שקבע מאוחר יותר גם השופט – הגתה עו”ד פת כנציגתו של מרקוס, יחד עם עורכי הדין באיי הבתולה.
“נפלתי קורבן למהלך יזום”
בסוף 2015, בעיצומה של מערכת היחסים הזוגית שניהל מרקוס עם פת, שכאמור גם הציגה עצמה לפרקים כעורכת דינו, התרחש האירוע שעמד בלב המחלוקת: כל מניות למון טרי (100%) נרשמו משום מה במשותף על שמם של מרקוס ופת. מה שהפך את בת הזוג, על פניו, לבעלים של החברה.
“נפלתי קורבן למהלך יזום, שמטרתו היתה להעביר לג’ודי את הזכויות בנכסיי”, טען מרקוס בבקשה שהגיש מאוחר יותר, לאחר שהשניים נפרדו, לבית המשפט. “ג’ודי קיבלה את המניות למשמרת כעורכת דין וכמנהלת העיזבון, כביטוי לדאגה ליורשיי, ולא מעבר לכך”.
דוד מרקוס בעיגול יחד עם חבריו למכתב הטייסים הסרבנים 2003
דוד מרקוס (בעיגול) יחד עם חבריו למכתב הטייסים הסרבנים ב־2003, מתוך כתבה שפורסמה ב”7 ימים” של ידעות אחרונות. היה פעיל
עורכת הדין פת לא רצתה לוותר על הנכס היקר שהיה בידיה, חרף טענת בן זוגה לשעבר שהמניות עברו אליה בזכות מניפולציה ותוך ניצול מצבו הרגיש וחולשותיו. פת טענה שמרקוס העניק לה את המניות במתנה, ודרשה זכויות ודיבידנדים בחברה. כחלק מהאסטרטגיה המשפטית שלה ללחוץ על בן זוגה לשעבר, פת גם פנתה לבית המשפט באיי הבתולה והצליחה למנות כונס נכסים על המניות – מה שגרם לכל פעילות החברה להיעצר.
“האישה המניפולטיבית הרסה את חיי”
הסכסוך על הבעלות במניות “למון טרי” בין מרקוס לבין המאהבת לשעבר הלך והסלים. במאי 2017 הגיש מרקוס תביעה נגדה, בדרישה להורות לה להסיר את ידיה מהמניות. במקביל, כשנה לפני שנטל את חייו, כתב מרקוס צוואה שבה הוריש את כל מניותיו ב”למון טרי” לשלושת ילדיו מגרושתו עתליה.
ג’ודי פת התעקשה כי המניות ניתנו לה במתנה ושייכות לה. היא הגישה לבית המשפט צרור מכתבים וצילומים ברשתות החברתיות שבהם מרקוס מרעיף עליה אהבה וביטויי חיבה, והביאה כעדים חברים ושכנים שיעידו על הזוגיות הנפלאה ששררה ביניהם.
“דוד אהב אותי ונתן לי את המניות מתנה, זה כל הסיפור, והעדים מאשרים את זה”, הטיחה עו”ד פת בגרושה במהלך חקירתה.
הגרושה לא נותרה חייבת. “הוא פחד ממך כי איימת עליו”, השיבה. “ניסית לסחוט אותו אחרי שנפרדתם, זה עולה גם ממכתב ההתאבדות שהשאיר”, הוסיפה. בנו של מרקוס, שהעיד גם הוא, ידע לספר על הקלטות שבידי המשפחה לתמיכה בטענות אמו. עם זאת המשפחה בחרה לא להגיש אותן לבית המשפט.
הטענה הקשה בנוגע להשלכות סכסוך המניות על חייו ומותו של דוד מרקוס נתמכה לכאורה במכתב שהשאיר מרקוס לפני שהתאבד. המכתב הוגש לבית המשפט על ידי ילדיו, שנכנסו בנעליו כתובעים אחרי מותו, ונכתב בו בין השאר: “איני יכול עוד… ילדים שלי, יודע כמה אתם כועסים עלי. מצטער. איני יכול עוד. אתם הדברים הכי אהובים וחשובים לי… משפטי BVI והעלויות הקולוסליות שגורמות לרסק אותי… האישה המטורפת, המניפולטיבית והאכזרית הרסה את חיי. ברור שזאת אחריותי. לא הייתי מספיק נבון. תוך שהרסה את חיי, גרמתי פגיעה מתמשכת ברגשות הילדים, ומובן שגם בכספם”.
עו”ד פת סיפקה גרסה אחרת לנסיבות שהביאו להתאבדות: שמונה חודשים לפני שנטל את חייו התנגש מרקוס בעץ כשרכב על אופניו וחטף שבץ מוחי — הרופאים לא ידעו מה קדם למה. תחילה שכב מחוסר הכרה במשך 11 ימים בבית החולים איכילוב, ועוד כשלושה חודשים בשיקום. משפחתו היתה לצדו. לאחר שהשתחרר, טענה פת, מצבו הנפשי הלך והידרדר. הוא סבל לטענתה מפוסט־טראומה מאז מלחמת יום הכיפורים, ולבסוף שם קץ לחייו.
השופט מגן אלטוביה על עו”ד ג’ודי פת: “גרסה בעייתית”
לפני כשלושה שבועות, ב־11 בנובמבר, בפסק דין שניתן בתום כ־4 שנות דיונים, נכתב הפרק האולי־אחרון בסיפור העצוב הזה. השופט אלטוביה פסק לטובת ילדיו של מרקוס ונגד המאהבת ועורכת הדין. המניות, כך הוכרע, שייכות לילדיו ויורשיו של מרקוס, תוך שהשופט מדגיש כי “גרסתה של פת בעייתית בלשון המעטה. מגרסתה עולים סימני שאלה לא מועטים המטילים דופי ברמת מהימנות גרסתה, כשרבות מטענותיה לא נתמכו בראיות פוזיטיביות כלשהן לשם הוכחתן”.
השופט קבע שלאור העובדה שלא ניתנה כל תמורה למניות מצד פת, הוטל עליה הנטל להוכיח שקיבלה את המניות במתנה. משהנטל לא הורם, נקבע שהמניות ניתנו לה בנאמנות. חוזה נאמנות, הדגיש השופט, אינו חייב להיות פורמלי ומספיק שהוא נוצר במסגרת יחסי אמון. ויחסי אמון, קבע אלטוביה, היו גם היו בין הצדדים במהלך היחסים הרומנטיים ביניהם. המסקנה של השופט היתה פשוטה: אם המניות לא נקנו ולא ניתנו במתנה, ורישום המניות גם על שמה של עו”ד פת נעשה במסגרת יחסי אמון בינה למרקוס ז”ל – אין למאהבת לשעבר שום זכויות בחברה.
מתנה או נאמנות: מה מעמדם של מניות שקיבלה עו”ד ג’ודי פת בחברה?
עורכת דין ג’ודי פת שניהלה קשר רומנטי עם אדם שהיה לקוח שלה, טענה כי המניות שהעביר לה ניתנו במתנה ולא בנאמנות • על מי חלה חובת ההוכחה ומה קבע בית המשפט?
חברת השקעות הנדל”ן המצליחה “אסטוריה”, המחזיקה בזכויות במבנים להשכרה בפארקי התעשייה תרדיון (משגב) וקצרין, הוקמה בשנת 1990 על ידי דוד מרקוס ז”ל, בעזרת אשתו דאז וחמו.
כשהמנוח התגרש מאשתו, עתליה ליברמן מרקוס והרכוש המשותף עמד לחלוקה, הוא שכר את שירותיה של עורכת הדין ג’ודי פת, ובשנת 2012 השניים הפכו לבני זוג.
מערכת היחסים הקצרה שניהל המנוח עם עורכת הדין לוותה בשורה אינטנסיבית של מהלכים כלכליים. בשנת 2013 המנוח כבר ערך צוואה, במסגרתה הוריש לבת זוגו החדשה 40% מנכסיו. בחלוף שנה נוספת המנוח הקים חברת החזקות באיי הבתולה הבריטיים בשם “למון טרי”, והעביר אליה הן את החזקתיו בחברת אסטוריה, והן את ניהולה. בשנת 2015 בת הזוג שימשה פעם נוספת בכובעה כעורכת הדין של המנוח, לצורך מימוש בקשתו, ליצור בחו”ל מנגנוני נאמנות להחזקת המניות עבור יורשיו. במסגרת תהליך זה, חלק מהמניות של חברת למון טרי עברו לבעלותה של עו”ד פת.
זמן לא רב לאחר מכן פרץ סכסוך בין המנוח לעו”ד פת, בין היתר סביב החזקת המניות, ויחסיהם הרומנטיים כבני זוג הסתיימו. המנוח ערך צוואה חדשה במסגרתה הוריש את כל רכושו לשלשת ילדיו, ואילו עו”ד פת פתחה בהליכים משפטיים, במסגרתם ביקשה מינוי כונס נכסים עבור החברה וסעדים נוספים.
המנוח מצידו הגיש תביעה נגדית, במסגרתה עתר לקבוע, כי המניות מוחזקות בידי עו”ד פת בנאמנות בלבד עבורו, כלומר כי אין לה זכויות קנייניות במניות. כמו כן עתר המנוח לצווי מניעה שיאסרו על עו”ד פת לבצע כל פעולה הקשורה לחברות למון טרי או אסטוריה, בארץ או בחו”ל.
למרבה הצער המזל הרע המשיך לרדוף את המנוח, ושלשה חודשים לאחר הגשת התביעה הוא נפצע קשה בתאונת דרכים, וסבל מפגיעות ראש. חודשים ספורים לאחר מכן שם קץ לחייו, והתביעה המשיכה להתברר, כשילדיו נכנסים בנעליו כיורשיו.
השאלה שעמדה בפני בית המשפט, היא האם כטענת המנוח, הוא העביר את המניות לעו”ד פת בנאמנות, במסגרת תפקידה כעורכת דינו, על מנת שתעשה בהם שימוש בעתיד כמוציאה לפועל של עיזבונו, או האם, כטענת עו”ד פת, המנוח נתן לה את המניות במתנה, במסגרת יחסיהם הרומנטיים כבני זוג.
על אף שנדמה כי המקרה יוצא דופן בנסיבותיו, מדובר למעשה בבעיה שכיחה בין בני משפחה או בני זוג, אשר נוטים לנהל את ענייניהם הכלכליים מתוך יחסי אמון, שאינם מלווים בחוזים רשמיים ותיעוד כתוב. לפיכך בהעדר ראיות אובייקטיביות, קיים משקל רב לשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה לשכנע את בית המשפט שגרסתו היא הנכונה.
יצירת יחסי נאמנות אינם דורשים חוזה כתוב
מאחר שמתנה היא חוזה שמרע באופן חד צדדי את מצבו של צד אחד ומטיב עם השני, הפסיקה קובעת כי נוצרת חזקה, שנכס מוקנה מאדם אחר למשנהו בנאמנות ולא במתנה.
יצירת יחסי נאמנות אינם דורשים חוזה כתוב, או אף ציון מפורש שמודבר בנאמנות. לפיכך מי שטוען שקיבל נכס במתנה, נדרש לשכנע שזאת אכן הייתה כוונת הנותן, ובהעדר ראיות מבוססות, יקבע שהוא מחזיק בנכס בנאמנות בלבד, ועליו להשיבו. היוצא מן הכלל לחזקה זאת היא העברת נכסים מהורים לילדיהם, או מאדם נתמך לאדם שתומך בו, כי אלו הן מערכות יחסים שבמסגרתן טבעי לצפות להעברות ללא תמורה.
במקרה זה קבע בית המשפט כי עורכת הדין לא עמדה בנטל לשכנע שהמנוח התכוון להעניק לה את המניות במתנה, במיוחד לאור תפקידה כבאת כוחו באותה תקופה, ולכן נפסק כי היא החזיקה במניות בנאמנות בלבד, והן שייכות במלואן למנוח, וכעת ליורשיו בנעליו. עורכת הדין חויבה גם בתשלום 100 אלף שקל כהוצאות משפט.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001393755
וכאן כבר הסכסוכים של ג’ודי פת עם משפחת הגרוש הבעל הראשון דניאל פת
פס”ד ראשון של השופטת עדנה יוסף קוזין בתיק הפרצלציה בסביון – 12/6/2019
…..
One Comment
עדנה יוסף קוזין אישה מושחתת
הודעתי לה ששוטרים לכאורה ממשטרת פתח קווה זייפו את חתימתה על צו מעצר ועל צו חיפוש וחדירה,וביקשתי שתיפעל כנגד העבריינים.
עדנה התעלמה ובכך ביצעה עבירות מחוק העונשין
בוגדת במגילת העצמאות.
משתפת פעולה עם שוטרים מושחתים.
הסירטון עם הצווים המזוייפים ביו טיוב.