פורסם שניר חפץ עד המדינה נגד ביבי מתכוון לתבוע את מדינת ישראל על עצם העובדה שרימו אותו במשטרה והפעילו עליו לחצים כדי להפוך לעד מדינה.  מנעו ממנו שינה.  תקעו אותו בחדרונים מעופשים עם מזרונים שורצי קרציות (“בגבגים”), הביאו את המאהבת שלו קרן סידרקובסקי כדי לאיים עליו שיפיצו את הרומן הסודי שלו, עינו אותו ושיקרו לו.

מייד אחרי העדות שלו הוא יתבע את הכושלאמא של מדינת ישראל.

על רקע זה הבאנו לכם כמה מחקרים על הנושא.  אנו מאשימים את אסתר חיות.  מדובר בכלבת שטן זדונית ונוכלת שעושה הצגות כאילו מערכת השפיטה מקצועית ומוצלחת, אבל בפועל היא נותנת יד להרשעת חפים מפשע, איום על אזרחים, תפירת תיקים, תרגילי חקירה, הכשרת ראיות לא קבילות.  מבחינתה כל מה שאפשר לעשות כדי לספק פרנסה לשופטים, שוטרים, פרקליטים וקצינות המבחן הוא מבורך.

האישה הזאת, אסתר חיות היא פושעת בקנה מידה של אידי אמין ונקווה שתתפגר מהעולם כמה שיותר מהר.  כשתרד לקבר, נעלוז ונתענג.

שיטות חקירת חשוד והסיכון להודאת שווא – שקרים ביחס לראיות המפלילות כגורם סיכון מרכזי לנחקר חף מפשע 

במאמר של עו”ד הילה שפרלינג-סטרן, הסניגורית המחוזית בסניגוריה הציבורית מחוז דרום, ועו”ד ליל פטישי מהסניגוריה הציבורית מחוז דרום – שפורסם לאחרונה בכתב העת “הסניגור” – נבחן התפקיד המרכזי שממלאות שיטות וטכניקות שונות של חקירת חשוד במנגנון המוביל להודאת שווא בחקירה.

במסגרת המאמר נסקרים ממצאים הקושרים את סוג השיטה המשמשת לחקירת חשוד בישראל – “שיטה מוכוונת אשם” – לתופעת הודאות השווא. שיטת חקירה זו מתאפיינת בקיומו של שלב קצר של “ראיון” קדם-חקירתי שלאחריו מגבש החוקר מסקנה ראשונית בדבר אשמת החשוד, ומטרתה המוצהרת היא השגת הודאה. כפועל יוצא מנקודת המוצא שלה, חקירת החשוד בשיטה זו היא במהותה מעמתת ומטיחת אשם, וסגנונה מאופיין בהתקפה מתמשכת מניחות-אשם להבדיל משאלות ניטרליות, ומיעוט שאלות פתוחות. מחקרים מצביעים על קשר ישיר בין שיטת החקירה מוכוונת אשם, ובין קיומו של סיכון מוגבר להודאת שווא של חף מפשע בשלב החקירה.

אחד המאפיינים הבולטים בהקשר זה היא טכניקת החקירה שכוללת שקרים והטעיה מכוונת של הנחקר ביחס לקיומן של ראיות מפלילות נגדו.

לעומת זאת, במרבית מדינות המערב נהוגה שיטת חקירה אחרת – “שיטה מוכוונת מידע”. שיטת חקירה זו נמצאה כבעלת אפקטיביות דומה, וגבוהה, בגביית הודאות בחקירה. על פי השיטה, המטרה המוצהרת של חקירת החשוד היא איסוף מידע וגילוי עובדות והיא מתמקדת באיסוף מקסימלי של מידע, פרטים וראיות, ובהמשך באיתור סדקים בגרסת החשוד באמצעות העמדתה אל מול ראיות שנאספו בחקירה. בשלבי החקירה הראשונים ניתנת לחשוד אפשרות למסור את גרסתו באופן מלא, ללא הפרעה. בשלב זה החוקרים נדרשים להקשבה פעילה וניטרלית, ומעודדים את החשוד למסירת פרטים ומידע רב ככל הניתן. בשלבים הבאים, החשוד מעומת באופן ישיר עם ראיות חיצוניות ועם סתירות בגרסתו, כאשר סגנון החקירה מתאפיין בריבוי שאלות פתוחות, ריבוי שאלות ניטרליות, ומיעוט שאלות סגורות. במדינות בהן נהוגה שיטת החקירה מוכוונת מידע, נאסר על הטעיה ביחס לראיות, ושקרי החוקרים עשויים לפסול את ההודאה. מחקרים מלמדים כי שיטה זו מפחיתה את הסיכון להודאות שווא ומגבירה בהתאמה את הסיכוי לקבלת הודאת אמת מהימנה.

המחברות קוראות לבתי המשפט לבחון מחדש את הלגיטימציה שניתנה בשיטת המשפט הישראלית לפרקטיקות חקירתיות המגבירות את הסיכון להודאות שווא, ובראש ובראשונה לפרקטיקה של הטעיית הנחקר ביחס לראיות נגדו. לצד זאת, הן קוראות למחוקק, כמו גם לגופי החקירה עצמם, לפתוח בתהליך סדור של בחינה והערכה מחודשת של שיטת חקירת חשוד בישראל, אשר ישווה בין יתרונותיהן וחסרונותיהן של שתי השיטות על בסיס הידע המחקרי הקיים לגביהן כיום.

כתבה בהארץ פורסם ע”ח חן מענית 28/10/2021

מחקר: שיטות החקירה בישראל מגדילות את הסיכוי להרשעת חפים מפשע

בניגוד לדמוקרטיות אחרות, בישראל מותר לחוקרים לשקר לחשודים ואין חובה כי עורך דינם יהיה נוכח בחקירה. לפי מודל החקירה הנהוג בארץ, החוקרים מתאמצים לחלץ מהחשוד הודאה באשמה כמעט בכל מחיר.

מצב זכויותיהם של חשודים בפלילים בישראל גרוע ביחס לאלה שבחלק מהדמוקרטיות המתקדמות בעולם המערבי – כך עולה מנתונים השוואתיים שהגיעו לידי “הארץ”. לפי הנתונים, שיטות החקירה המשטרתית הנהוגות בישראל מגדילות את הסיכוי למתן הודאות שווא ולהרשעות שווא של נחקרים.

מהנתונים מתברר כי ישראל וארה”ב הן המדינות הדמוקרטיות היחידות מבין תשע מדינות שנבחנו, שבהן חלק מהפרקטיקה של החקירה המשטרתית היא לשקר לנחקרים בניסיון לגרום להם להודות בביצוע עבירות. לחוקרים בישראל מותר לשקר לנחקרים, ובכלל זה לגבי עדויות, הקלטות, טביעות אצבע, צילומי וידאו ועוד. האיסור היחידי על החוקרים הוא להציג לנחקר מסמכים כוזבים.

לפי הבדיקה, ברוב הדמוקרטיות האחרות נאסר על חוקרים לשקר לחשודים בחדרי החקירות – כך בבלגיה, איטליה, בריטניה, גרמניה והולנד. בצרפת ובשווייץ אין אמנם איסור חד-משמעי על חוקרים לעשות שימוש בשקרים בחקירה, אך הדבר אינו נהוג ובפועל לא מתרחש בחקירות בשתי המדינות. בניגוד לארה”ב, בלגיה, איטליה, שווייץ, בריטניה, צרפת והולנד, ובדומה לגרמניה, החוק בישראל אף אינו מכיר בזכותו של חשוד להיחקר בנוכחות עורך דינו.

כמו כן, לפי הנתונים שהגיעו לידי “הארץ”, מודל החקירה המרכזי של חשודים בארה”ב ובישראל הוא פוגעני יותר מאשר במדינות דמוקרטיות אחרות. המודל הנהוג בשתי המדינות מכונה “טכניקת רייד” (Reid Technique), ולפיו החוקרים מתאמצים לחלץ מהחשוד הודאה באשמה כמעט בכל מחיר. הלכה למעשה, חזקת החפות של החשוד מוחלפת בחדר החקירות בחזקת אשמה.

לפי השלבים של מודל רייד, בפתח החקירה אומר החוקר לחשוד שכבר יש ראיות שמוכיחות שהוא אשם. בשלב הבא החוקר מציג לחשוד בצורה אמפתית הצדקה מוסרית למעשה שבו הוא חשוד ומדכא ניסיונות של הנחקר להכחיש את המעשה. בהמשך, החוקר מציג לחשוד שתי חלופות, ומשמעותה של אחת מהן היא הפחתה במידת האשמה שלו (למשל, חוקר יכול לשאול חשוד “אתה תכננת את הרצח או שביצעת אותו מתוך התפרצות כעס רגעית?”). לאחר שהחשוד אימת את אחת החלופות, ולמעשה הודה בביצוע הפשע, החוקר מנסה להשיג ממנו תיאור בסיסי של אופן ביצוע העבירה. בסופו של דבר, החוקר מנסה להפוך את ההודאה בעל פה להודאה בכתב.

ברוב המדינות הדמוקרטיות האחרות, מודל רייד אינו מקובל כמודל חקירה מרכזי. מודל החקירה של חשודים בבלגיה, בריטניה וגרמניה מכונה Peace והוא שונה ורך משמעותית בהשוואה למודל הנהוג בישראל. לפי שיטת חקירה זו, החוקר מעודד את החשוד לספר את גרסתו. על החוקר לשאול שאלות פתוחות ולהימנע ככל האפשר משאלות מורכבות כדי למנוע בלבול.

בשלב זה ניתן לעמת את הנחקר עם מידע שסותר את דבריו, ככל שקיים מידע כזה, אך כאמור אסור לשקר לו. בשלבים האחרונים של המודל על החוקר לסכם עם הנחקר את הגרסה שלו ולאפשר לו לתקן אותה, וכן לאפשר לו לשאול שאלות. בתום החקירה על החוקר להעריך את משקלה, עד כמה גרסת הנחקר תואמת את כלל החומרים שנאספו ולהחליט אם לנקוט פעולות חקירה נוספות.

בשנים האחרונות נחשפו בתקשורת ובבתי המשפט מקרים רבים של חקירות פוגעניות של חשודים בפלילים, שזכויותיהם נשללו מהם. היו גם מקרים שבהם נחשפו הרשעות שווא של חשודים בתיקים של פשע חמור בשל מחדלי חקירה. באוגוסט 2018, למשל, זיכה בית המשפט העליון את אלישע חייבטוב לאחר שהורשע ברצח וריצה 12 שנות מאסר – לנוכח פגיעה חמורה בזכויותיו כנחקר. בנובמבר 2011 זיכה העליון את חמד זינאתי מהרשעתו ברצח בשל מחדלי חקירה. כך היה גם בעניינו של עמוס ברנס, שהורשע ב-1976 ברצח רחל הלר. בימים אלה מתנהל משפטו החוזר של רומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה, לאחר שסנגורו הציג חוות דעת שהעלו ספק בהרשעתו.

במטרה למנוע הרשעות שווא של חפים מפשע, הוקמה ב-2018 הוועדה לבחינת הרשעות שווא ותיקונן. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון בדימוס פרופ’ יורם דנציגר, שסבר בדעת מיעוט כי יש לזכות את זדורוב מרצח מחמת הספק. לאחרונה פרסמה הוועדה דו”ח ביניים, והמליצה להקים יחידה רגולטורית שתסדיר את תחום הבדיקות הפורנזיות. שר המשפטים גדעון סער מקדם בימים אלה מהלך לעיגון זכויות חשודים ונאשמים בחוק יסוד. בנוסף, מקדם סער חוק שיאפשר פסילת ראיות שהושגו שלא כדין.

קישור לכתבה באתר הארץ  https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.10333489

ראו גם 2 מאמרים של פרופ’ בועז סנג’רו בנושא:

מאמר של בועז סנג’רו – ביקורת החקירה המשטרתית התחבולות וסחיטת הודאות שווא

מאמר של בועז סנג’רו הרשעת חפים מפשע בארץ ובעולם – ישראל אלופת עולם בהרשעות שווא