באדיבות הפרקליטה שרון משעל.  רשימת בנות מוחפצות בפרשת עימנואל רוזן.  קבלו ניתוח עדותה של כל מתלוננת ומתלוננת פרי עטה המושחז של הפרקליטה שרון משעל.

אבל שימו לב קודם לכתבה שפרסמה עיתונאית אחת בשם טל לאור, פמינאצית מוצהרת בגנותו של עימנואל רוזן.  מי שקורא את זה חושב מי יודע מה עימנואל רוזן עשה לה.  אולי קרע לה את הרקטום.  אולי ביתק לה את שפתי הערווה ופצע אותה בפות……

הנה מה שהפרקליטה שרון משעל אמרה על טל לאור:  “בשנים 2004 – 2005. היא היתה תחקירנית צעירה והוא עורך התוכנית. הודעות טקסט בלתי נפסקות כדי שתיפגש אתו, בלי קשר לעבודה. הציע להיפגש לדרינק, לבוא אתו לחופשה בסיני לספארי צלילות. כאשר התעלמה מזה, כתב לה שיא חצופה וזו התנהגות מגעילה, וכי זו טעות שהיא לא עונה לו. מוסרת כי חששה למקום העבודה שלה”.

נו…. זו החפצה מינית?  זו התייחסות לפות של טל לאור כאובייקט מיני?  זה מעשה מגונה חמור????

כל השמות והתמונות בכתבה זו מותרים בפרסום שכן הן לא “מתלוננות בעבירת מין” כי הפרקליטות קבעה שלא היתה עבירת מין.  חוץ מזה, רבות מהן זומנו למשטרה בעל כורחן כך שהן לא מתלוננות, אלא בגדר “אורחות של המשטרה”.  אחרות בכלל לא תיארו עבירות מין אלא חיזורים ומחמאות.  מפליא שהדס שטייף עצמה לא קיבלה אפילו מחמאה אחת שהיא סקסית מעמנואל רוזן.

עמנואל רוזן חשב שפמיניסטיות פצועות לא מקבלות מספיק זין

שיטת ההעמסה של עמנואל רוזן נראית מאוד פשוטה:  הא מסמן מכוערות, מסכנות, כאלה שמשדרות “נואשת לזין”, עם דגש על פמיניסטיות ולסביות ומתחיל לעטוף אותן במחמאות “סקסית”, “מושכת”, “סוערת”.

אלה שיותר בקטע לזרום איתו גם ביקשו וקיבלו דיק פיק (שזה בשפת הפרקליטות “תועבה מינית”).  למשל עדי כהן לוי שביקשה דיק פיק וקיבלה.

מדובר בעבודה של “תא העיתונאיות” גוף צרעות פמיניסטיות שהיו להוטות לייצר כותרות “מי טו”.  רצו להעלות את הנושא של מי טו לזרקור הדיבורים, ועימנואל רוזן היה הקורבן שעלה לעולה.

הפרקליטות סגרה את התיק: מבחינה פלילית הוא צחור כשלג

ב 13/3/2014 הודיע אלי סניור ש”התיק “סגור ונעול”… הוחלט לסגור את תיק החקירה שנפתח נגדו בגין חשד לעבירות מין. ההחלטה התקבלה על דעת פרקליט המדינה היוצא משה לדור, שאימץ את עמדת פרקליטות המחוז, וכן על דעת פרקליט המדינה המכהן שי ניצן….”בתיק זה קיימה המשטרה חקירה יסודית ומקיפה בחשד לביצוע עבירות מין שונות על ידי מר רוזן, במספר מתלוננות, לאורך תקופה ממושכת. נגבו עדויות מנשים רבות שתיארו את מהות וטיב הקשר בינן לבין החשוד. חלק מהעדויות העלו חשד לביצוע עבירות מין, אולם אלה התיישנו”.

עוד נמסר בהודעת משרד המשפטים כי “תלונות אחרות, שלא התיישנו, לא חצו את הרף הפלילי הנדרש לעבירה של הטרדה מינית. בנוסף לאלה הגיע למשטרה מידע ממקורות שונים באשר לעבירות מין לכאורה, כלפי נשים נוספות, אולם נשים אלה סירבו למסור תלונה והדברים נותרו בגדר שמועות בלבד”.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4498858,00.html

רקע לפרשה מאחת המתלוננות טל לאור פורסם 23/4/2013

נשבר קשר השתיקה

הדרישה מעיתונאיות בודדות להוות לפיד בוער בפני המחנה היא יומרנית ואינה הוגנת. אולם כקבוצה אנחנו נושאות באחריות לשינוי המצב

בסוף השבוע נפל דבר בעולם התקשורת. לאחר שנים של שמועות ושבועות ארוכים של תיעוד וגביית עדויות של נשים אשר טוענות כי חוו לכאורה הטרדות מיניות מצד איש תקשורת בכיר בישראל, חשף עיתון “הארץ” במהלך סוף השבוע כי מדובר בפרשן הפוליטי עמנואל רוזן.

תא העיתונאיות (שהכותבת נמנית על פעילותו) היה זה שהחל בטיפול בפרשה העדינה והמורכבת הזו וספג ביקורות רבות מחוץ לעולם התקשורת ופנימה לו. עיקר הטענות דיברו על “בית דין שדה” והכללת ציבור רחב של כתבים ופרשנים כחשודים כל עוד שמו של העיתונאי לא מתפרסם. אחרים הדגישו את העובדה כי טרם הוגשה תלונה משטרתית והיו מי שתהו על העיתוי בטיפול בנושא, ערב כניסתו של רוזן כמנחה לתוכנית חדשות חדשה בערוץ טלוויזיה מוביל.

למבקרים ואף למבקרות, חשוב לומר ראשית: נכון, לא מדובר בדרך פעולה אופטימלית. אנו לא חיות בעולם מושלם ואידיאלי, ולעיתים קיים צורך אמיתי לפעול ברצינות וביצירתיות חוקתית, על מנת למנוע עוולות ופגיעות מוסריות מסוגים שונים. ההחלטה לפעול הייתה לא פשוטה, וודאי עבור ארגון צעיר בראשית דרכו, אך מה שהנחה אותנו היה המחויבות הרצינית והעמוקה לפעול למען הפיכת עולם התקשורת למקום בטוח ומוגן כלפי עיתונאיות, והידיעה שבהיעדר עשייה, אנחנו משמרות את קשר השתיקה ומעניקות לו לגיטימציה.

חשוב לזכור כי פרט לדילמה הבסיסית הנעוצה בהחלטה הראשונית של כל אישה האם להתלונן במשטרה, והמשמעויות המעשיות הרגשיות שגובה פעולה כזו, כאשר מדובר בעולם התקשורת – הדבר מסובך ומורכב עוד יותר.

בעידן בו תהליכים ואירועים פוליטיים, משפטיים וחברתיים מוכרעים בתקשורת, הגשת תלונה משטרתית כלפי עיתונאי בכיר-וודאי כשמדובר באדם מוכר ובעל מעמד – היא מרתיעה ומבהילה לא פחות מאשר הגשת תלונה נגד פוליטיקאי ידוע.

בנוסף, חשוב להדגיש כי מדובר בתעשייה קטנה ודינאמית מאוד. העובדה כי כולם מכירים את כולן ולהיפך, בתוספת הניידות הגבוהה מכלי תקשורת זה או אחר, יוצרת אף היא מודל בעייתי ומורכב להגשת תלונה, במיוחד עבוד עיתונאיות צעירות בתחילת דרכן.

ועוד עניין: הדרישה מעיתונאיות בודדות להפגין עוז עילאי ולהוות לפיד בוער בפני המחנה, היא יומרנית ואינה הוגנת. בימים בהם העיתונות נמצאת בשפל חסר תקדים, בהם מעמדו של העיתונאי והעיתונאית הנלחמים על פרנסתם הינו בכי רע, הציפיה לפעול לבד באקטיביות יתר היא סוג של היתממות. הדרישה מנשים בודדות להיות אמיצות יותר מהשאר, היא אינה לגיטימית. אולם, בתור קבוצה של נשות תקשורת, אנו כן רואות עצמנו נושאות באחריות קולקטיבית לשינוי המצב ואכן התוצאות נראות בשטח.

כאשר פורסמה פרשת קצב, נחשף כי למעשה רבים היו עדים למעשיו וכולם שאלו אז: מדוע שתקתם? למה לא אמרתם דבר? ההסתרה היא בדיוק מה שמאפשר לתופעות כאלה להמשיך ולהתקיים. בצעד המכונן שנקט תא העיתונאיות ובתהליך החשוב שהחל, קיים אומץ רב וכן הפגנת אחריות ציבורית ומקצועית. על אף המגבלות והתנאים, אני גאה בו מאוד ומקווה שימשיך להתפתח ולפעול לטובת קידומן של נשים בעולם התקשורת ולטפל במקרים חריגים וקשים כגון המקרה האמור וכן בנושאים אחרים שעל הפרק.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/464/332.html

לגבי דנית קרן – מי שהוצגה כמתלוננת הראשית ע”י הדס שטייף

בניתוח המשפטי יש אזכור לאחת בשם דנית קרן שכתוב עליה שב”שנת 2009 פנה אליה כדי להכין כתבה… נפגשו והפגישה היתה בנוגע לעניינים מקצועיים בלבד…. התעלמה מההצעות לצאת אתו, אבל לא דחתה אותו במלים…. פורסמה כתבה בניגוד לסיכום איתה, והרגישה שזה בגלל שלא נענתה לחיזוריו (כתב לה שזה היה נמנע אם לא היתה מנתקת מגע – זה גם יכול להיות בלי קשר לחיזורים)”.

הדס שטייף מתארת את הסיפור אחרת:  “בסיום הפאנל שאלה אחת הסטודנטיות את שטייף אם תוכל לספר מה בדיוק עשה רוזן. שטייף ענתה: “עדות אחת מדברת על זה שעמנואל רוזן התחיל עם בחורה שהייתה מפיקה שלו ברדיו 102FM, והוא הגיע אליה הביתה….  “היא פתחה את הדלת… רוזן התחיל איתה, שלח ידיים. היא הרגישה שהיא הולכת להיכנע לו, כי הוא היה הבוס שלה. הם שכבו.  זה חזר על עצמו, גם כאשר היא עברה דירה… “כמה זמן לאחר מכן, אבא שלה צלצל אליה ואמר לה שרוזן מכין עליו כתבה שתהרוס את חייו. היא התקשרה לעמנואל רוזן וביקשה שלא יעשה את הכתבה. אז הם נפגשו, ועמנואל אמר לה שהוא לא יעשה את הכתבה, אם הם ישכבו בכל מקום וזמן שהוא ירצה. היא הסכימה אבל לא עמדה בזה והקיאה. והוא פרסם את הכתבה על אבא שלה. זה המקרה הכי חמור, אבל יש עוד”.

ראו כתבה של רועי גולדנברג בגלובס 6/5/2013.  זו הכותרת (די ארוכה) “הדס שטייף חושפת את העדות המרכזית נגד רוזן: “מפיקה ברדיו 102 התחננה שלא יפרסם כתבה על אביה – והוא הסכים בתנאי שתשכב איתו מתי שירצה”

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000841677

אבל…. מבדיקה שלנו הדברים לא מסתדרים.  דנית קרן עבדה במרכז לנפגעי כתות.  עבדה על חילוץ בנות גואל רצון מהכת.  ב 2009 עמנואל רוזן עשה כתבה על כתות, 17/4/2009 והתמקד ב”כת” ‘קהילת שמן ששון’ שהוצגה כ”קהילה משיחית” “שלדברי דנית קרן מהמרכז הישראלי לנפגעי כתות, מתבצעות בה עבירות על חוק שידול קטינים להמרת דת (מיהדות למשיחיות). בהמשך עמנואל רוזן הראה את ‘אולם מלכות’ השייך לקהילה של כת עדי יהווה וציין שחברי הכת זו מסרבים לקבל עירויי דם גם במקרים פיקוח נפש.  כשילדים מתפרעים הם מוגדרים כאחוזי שטן ואנשי הקהילה מתפללים לישו “לרפואת החולה”.

http://www.xmessianic.co.il/?CategoryID=175&ArticleID=324

שיהיה ברור.  לא מדובר ב”כת” אלא ביהודים הסוגדים לישו.  בראש הקהילה עומד עו”ד כאלב מאיירס, ויחד איתו אילן שוקמן, ברוך ליברמן, וחנה פלד.

אלא מאי?  ה 14/7/2011 הגישה העמותה קהילת שמן ששון תביעה נגד עמנואל רוזן, המרכז הישראלי לנפגעי כתות, דנית קרן וחברת החדשות הישראלית בע”מ על סך 950,000 ש”ח.  ת”א 25630-07-11 קהילת שמן ששון נ’ עמנואל רוזן ודנית קרן.  התביעה נסגרה בגישור ב 23/4/2012.

אז מה היה פה? הדס שטייף סיפרה שעמנואל רוזן סחט את דנית קרן מינית שהוא לא היה מפרסם כתבה על הכתות, אם דנית קרן היתה מוכנה לתת לו שירותי מין מתי שבא לו.

אבל עצם העובדה שהיא נתבעת יחד עם עמנואל רוזן ע”י קהילת שמן ששון על כמעט מיליון ש”ח, מעידה על בדיוק ההיפך, שהיא – דנית קרן – ניצלה את יחסי המין עם עמנואל רוזן כדי שיזרוק לה צ’ופר ויעשה לה כתבה שתמתג אותה כלוחמת נגד כתות.  לא פלא שאחר כך זרקו אותה מהמרכז הישראלי ללוחמה בכתות.

להלן הניתוח המשפטי בפרקליטות של כל העדות והמתלוננות

מאת: שרון משעל עו”ד פמ”מ

עמנואל רוזן – כלל העדות בתמצית

תלונות שטרם התיישנו ויש בהן, לדעתי, תשתית לכאורית לעבירה פלילית (ייחקר על כך):

1.  עמית ילין – סוף 2008 – תחילת 2009, שדרנית רדיו, אין יחסי עבודה או מרות. מדובר על הטרדה מינית באמצעות הטלפון והפייסבוק, מעולם לא נפגשו. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, למרות שהעבירה מסר לפיו היא לא מעוניינת ביחסים אינטימיים איתו.

2.  עדי כהן לוי – שנת 2010, אין יחסי עבודה או מרות. נשיקה על פיה ללא כל היכרות מוקדמת ובהמשך נגיעות; אמירות מיניות, לרבות שאלות לגבי אוננות (לא ברור עד כמה הביעה הסתייגות); שלח אליה בסמס תמונה של איבר המין שלו בזקפה בשעת לילה (מעשה מגונה באמצעות הטלפון).

3.  מעיין פופלבסקי – שנת 2012, אין היכרות מוקדמת ואין יחסי עבודה. מעשה מגונה בכך שחשף את איבר מינו בפניה בהיותם ברכב שלו.  (מדובר בצלמת וועדות כנסת בערוץ הכנסת, שגם עושה חלטורות ב ICE, ובעבר באולפני רשת).

4.  בת חן יצחק פור – גבולי הן מבחינת יחסי המרות והן מבחינת תוכן ההצעות.  2010, עבדה עם המאפרת בתוכנית של רוזן “מדברים על זה בבית”. הציע לה חברות בפייסבוק והיא נענתה. בהמשך שאל אותה מה המשקה שלה, ואמר שיסתדרו מצוין לאחר שהשיבה לו. שאל אם הוא יכול לקבל נשיקה, והיא שאלה אם הוא רוצה נשיקה חברית או פלרטטנית. שאל מה היא מעדיפה, והיא ענתה שחברית. בהמשך הציע שייפגשו לדרינק בים. הבהירה לו שלא יהיה ביניהם קשר רומנטי כי היא לסבית, והוא המשיך לשלוח הודעות. “הרגישה שהוא חותר למשהו מעבר לחברי”. להודעות היה גוון פלרטטני. ענתה לו בנימוס בשל קשרי העבודה, לא רצתה לפגוע במעסיקה שלה (המאפרת).

5.  גילי לבייב – גבולי הן מבחינת יחסי המרות והן מבחינת תוכן ההצעות. 2010, עבדה באולפן שישי של ערוץ 2 ונפגשה עם רוזן במסגרת העבודה. לא היו יחסי מרות או כפיפות ביניהם, אבל ברור שהוא בכיר יותר. שלח אליה מבטים חודרים, שלא לוו במשפטים כלשהם. בהמשך החל לשלוח הודעות SMS, בהתחלה במישור המקצועי ובהמשך כתב לה שהיא יפה, שהיא סקסית. “קשה לי לזכור את תוכן ההודעות אבל אני מניחה לפי רוח הדברים שהיו גם הצעות מיניות”. הציע לה לצאת, והיא השיבה שאם לא היה לה חבר היתה אולי נעתרת לו. ההודעות נשלחו במהלך היום, לפעמים הרגישה שעבר את הגבול מבחינת כמותן. בהמשך שלח הודעות בפייסבוק בשעות מאוחרות, הציע לה להיפגש לדרינק והציע לה גם לטייל אתו בטיילת בשעת לילה מאוחרת. בהתחלה זה החמיא לה ולא אמרה לו להפסיק, מיד כשאמרה לו להפסיק – הפסיק (בשלב אחר של העדות אומרת שלא הפסיק מיד).

תלונות שטרם התיישנו ולדעתי אין בהם תשתית לעבירה פלילית ואין נקודות דמיון של ממש (לא ייחקר על כך)

1. גילי ברוש (התקופה לא ברורה, יתכן שהתיישן) – ערכה את התוכנית שהגיש עמנואל רוזן. פלירטט איתה (כהגדרתה שלה) באמצעות מסרונים, אמר לה “בואי נעשה ילדים”, הציע לה לצאת לבירה. אמרה לו שאינה מעוניינת והמינון ירד, ניסה שוב לאחר מספר חודשים. היו ביניהם יחסים טובים. זה החמיא לה בהתחלה. ידעה לקטוע את זה בזמן.
2. אורית כץ – שנת 2010, יחסי עבודה (מפיקה את תוכנית הבוקר של עמנואל רוזן). מוסרת שהוא לא הטריד אותה, אבל שלח הודעות שהיה בתוכן שלהן “משהו לא ראוי”, היא לא זוכרת את התוכן המדויק, אבל לא היה שם תוכן מיני ישיר ובוטה.
3. דנית קרן – שנת 2009, פנה אליה כדי להכין כתבה, אבל אין יחסי עבודה או מרות. מתארת מסרונים בהם כתב לה שהיא מצטלמת נהדר ונראית טוב, ביקש להיפגש שוב. נפגשו והפגישה היתה בנוגע לעניינים מקצועיים בלבד. בהודעות הציע לה לצאת לדרינק ושילב מחמאות, אבל בדר”כ היה ענייני. “הרגישה שהיה לה המון מקום לא להסכים”. התעלמה מההצעות לצאת אתו, אבל לא דחתה אותו במלים כי רצתה לשמור על הקשר הזה. פורסמה כתבה בניגוד לסיכום איתה, והרגישה שזה בגלל שלא נענתה לחיזוריו (כתב לה שזה היה נמנע אם לא היתה מנתקת מגע – זה גם יכול להיות בלי קשר לחיזורים).
4. הילה לוקסנבורג – 2010, הכירה אותו דרך מקום עבודתה אבל אין יחסי עבודה או מרות. נפגשו בכנס. לאחר הכנס סימס לה והוסיף “סמיילי” להודעה (“כשאתה עובד מול מישהו, הוא לא מוסיף סמיילי בסוף כל הודעה… אני יודעת שהוא פלירטט”…). הציעה לה לבוא איתו לרמאללה, שאל אם היא רוצה לנסוע לספארי צלילות (אמר שזה יהיה “אייטם אדיר” – כלומר תכנן לתעד את זה, ולא לבצע בה את זממו). כאשר סירבה שאל אם היא בקטע של גברים נשואים. השיבה שלא וביקשה שההתכתבויות האלו יפסיקו, והוא מיד הפסיק. לא שמעה ממנו יותר. [הערה: בפוסט שפרסמה באינטרנט כתבה שהוא גם הציע לה לשכב אתו, דבר שלא הוזכר בהודעתה במשטרה; עוד כתבה, כי היא לא הוטרדה מינית ואין לה כל כוונה להתלונן במשטרה].

5.  מירב כהן – 2009, רוזן עשה כתבה על פתיחת חניון קרתא בשבת והיא היתה אחת ממובילות המאבק. כך הכירו. אין יחסי עבודה או מרות. שלח הודעות “שנשאו אופי פלרטטני”, כמו הצעות לקפה, הצעות לדרינק, כתב שחייבים להיפגש. לא היו הצעות לצימר או לחו”ל. היא אמרה לו שהיא עם בעלה ולא יכולה להיפגש. לפני כחצי שנה יצרה איתו קשר מיוזמתה. זה לא הפריע לה במהלך היום, זה היה קצת לא נעים ולא יותר מזה. לא ייחסה לזה חשיבות וממש לא חשבה להתלונן על זה במשטרה.

6.  אורית פרלוב – מרץ 2013, אין יחסי עבודה או מרות. פנה אליה בפייסבוק ופיתח שיחה לגבי משהו שפרסמה אודות רשתות חברתיות בעולם הערבי. הציע לה להיפגש, והיא הסכימה. לאחר ששאל איזה משקה היא אוהבת והיא השיבה, כתב לה: “נראה לי שילוב מושלם – מעניינת, אינטליגנטית וסוערת“, עם סמיילי בסוף. השיבה לו: “חייב להיות קטש… אני אשכנזייה…”. המשיכו בכמה הודעות פלרטטניות, שאל “כמה את סוערת בין 1 ל – 10?”. לא משהו מיני בהכרח או בוטה. בסופו של דבר לא נפגשו.

תלונות שהתיישנו, גבוליות מבחינת פלילית, אבל קרובות להטרדה מינית (ייחקר על כך):

1.  ליאת בר סתו – 2007 – אין יחסי עבודה או מרות. פנה אליה דרך הפייסבוק, הציע לה לבוא לשתות אתו, לנסוע אתו לחו”ל, לספארי צלילה “אבל בלי החבר שלה”. כתב לה שהיא נראית לו יפה ושהיא בטח מאוד סקסית. הביעה סירוב באופן מפורש, אבל הוא המשיך לנסות ולשלוח הודעות, עד שניתקה אותו מהפייסבוק שלה [הערה: בפייסבוק של הדס שטייף היא כתבה שהוא גם הציע לה הצעות מגונות – נעשה השלמת חקירה בעניין זה נחשוב שיש מקום לזמנה כעדת תביעה].

2.  טל לאור – בשנים 2004 – 2005. היא היתה תחקירנית צעירה והוא עורך התוכנית. הודעות טקסט בלתי נפסקות כדי שתיפגש אתו, בלי קשר לעבודה. הציע להיפגש לדרינק, לבוא אתו לחופשה בסיני לספארי צלילות. כאשר התעלמה מזה, כתב לה שיא חצופה וזו התנהגות מגעילה, וכי זו טעות שהיא לא עונה לו. מוסרת כי חששה למקום העבודה שלה.

תלונות שהתיישנו, שלטעמי לא מבססות עבירה פלילית ואין נקודות דמיון של ממש (לא ייחקר על כך):

1. ליטל בליכפלד – רייצ’ק – שנת 2006 או 2007. הנחתה טקס לצדו של רוזן. במשך כחודש הוא סימס לה וביקש להיפגש אתה. הזמין אותה לחדר העריכה בחצות. מדובר בחיזורים רגילים ולא בהודעות בעלות תוכן בוטה. לא ביקשה ממנו להפסיק.

2.  אן עידית ווסרמן – 2007, אין יחסי עבודה או מרות. מדברת על הודעות “סקסיסטיות”, לא אומרת מה היו תכני ההודעות ששלח לה. הציע לה לצאת אתו לטיולים. אמרה לו שיש לה בן זוג והקשר דעך.

3.  לילך סונין – שנת 1997, היתה כתבת ספורט מתחילה, אין יחסי עבודה או מרות. הציע לה להיפגש לקפה והסכימה. באותה פגישה הציע לה להיפגש בלילה לדרינק, והיא סירבה. אמר לה שיש לו נישואים פתוחים. ניסה להיפגש אתה, סימס לה בשעות מאוחרות, אבל לא היה בוטה מילולית. היא לא נענתה, והוא הפסיק.

תלונות שהתיישנו שמבססות עבירה פלילית, ואין בהן נקודות דמיון (לא ייחקר על כך):

1 .    ורדית שלפי – מתארת אינוס שהתרחש לפני 22 שנה. עבדה כמרכזנית ב”מעריב”, ועמנואל רוזן היה אותה עת הכתב הצבאי של העיתון. פער היררכי בעבודה. התקשר אליה הרבה והחמיא לה. אמר לה שהיא יפה, סקסית ושהיא מוצאת חן בעיניו. אמר שהוא מרגיש שמצא חברת נפש במעריב. תמיד היה נחמד אליה וחביב, דיבר במילים יפות.

הגיע לביתה למרות שאמרה לו לא לבוא. התחיל לגעת בה וללטף אותה, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה, הפשיל את מכנסיו והחדיר את איבר מינו אל איבר מינה. היא ניסתה להדוף אותו “בקטנה”, כשהגדרתה, גמגמה ומלמלה. מיד לאחר מכן הוא התלבש והלך. לא אמר לה דבר. הרגישה הלם וגועל. “לא אמרתי לא נחוש, אבל בפנים הרגשתי לא נחוש בריבוע”.

2.    עו”ד רוני אלוני סבודניק – 2000, אין יחסי עבודה או מרות. התראיינה בתוכנית רדיו של רוזן. בסוף הריאיון, רוזן עבר מאחוריה והכניס את ידו לרווח שנוצר בין מכנסיה לישבנה והצמיד את ידו. שאלה אותו מה הוא עושה, והוא הוציא את היד ואמר שהוא לא יכול להתאפק.

3.    שרית סרי – 2000 או קודם לכן – בתום פגישה לקראת ראיון ברדיו, רוזן הסיע אותה לביתה ולפני שירדה מהרכב רכן לעברה לנשקה. הדפה אותו בעדינות ויצאה מהרכב.

עדות שתיארו יחסים בהסכמה, ובתיאור יש נקודות דמיון כלשהן

(לא ייחקר על כך בשלב זה; במידה ויכחיש אופן התנהלות מול עדי כהן לוי, נשקול חקירתו גם באשר לנשים אלו):

1. עדי פרקש – שנת 2011, אין קשרי עבודה או מרות, היא זו שיצרה עמו קשר. מספרת על מסרונים רבים של מחמאות. בפגישה הראשונה נישק אותה על שפתיה. לא התנגדה. בהמשך מסרונים רבים של שאלות אינטימיות (“האם אוננת?”; “כמה את חמה עכשיו?” וכד’). ביקש שתשלח לו תמונות של איבר המין שלה והיא עשתה זאת. גם הוא שלח לה תמונות. הציע לה מספר פעמים לנסוע לצימר כדי לשכב איתו, והיא ביטלה ברגע האחרון “כי ידעתי שאפגע ממנו”. אמר לה מראש שהוא לא מדבר על רומן או על אהבה. באחד המפגשים התגפפו ברכב וקיימו יחסי מין לא מלאים. מעולם לא אמרה לו שהיא לא מעוניינת, שיתפה פעולה והכל היה בהסכמה. קיים דמיון למה שמתארת עדי כהן לוי, בעיקר לגבי השאלות על אוננות ושליחת ההודעות של תמונת איבר המין שלו.

2.   רות שלוסברגר – שנת 2011, אין קשרי עבודה או מרות. פנה אליה בפייסבוק. קיימו יחסי מין בהסכמה בשתי הזדמנויות, באחת מהן עם שתי בחורות נוספות. מתארת מסרונים בוטים, כמו למשל “אוננת הבוקר?” או בקשות שתצלם את איבר המין שלה. מוסרת שזה היה הדבר היחיד הלא נעים בקשר, ואלו היו הודעות בוטות, מיניות ולא שגרתיות. מוסרת שלא אמרה לו בשום שלב שההודעות הבוטות לא מוצאות חן בעיניה, אבל הסגנון הזה גרם לה להתרחק ממנו. בהמשך אמרה לו שהיא במערכת יחסים אחרת, שאל אם היא שומרת אמונים, וכשהשיבה בחיוב, נפסק הקשר  [הערה: בהתכתבות עם הדס שטייף בפייסבוק היא מתארת את ההודעות והבקשות לצלם איבר מין בלי שאומרת שקיימה עמו יחסי מין בהסכמה].

3.       סיוון פרל – 2010, רופאה, השתתפה בסרט תיעודי שצילם רוזן וכך הכירו. לאחר המפגש בסרט, החל לשלוח אליה מסרונים רבים, החמיא לה מאוד, אמר שרוצה להכיר אותה. נפגשו בערב, שתו בירה, שיחה חברית. בסיום הפגישה נישק אותה על פיה, לא הגיבה. בהמשך חיזר אחריה ושלח הודעות מאוד מחמיאות. שיתפה פעולה, רצתה את המשך הקשר איתו.

התחיל ביניהם רומן של חודשיים – שלושה, במהלכו קיימו יחסי מין ואף עשו זאת בשלישייה לבקשתו בהזדמנות אחת.

במסגרת ההודעות היו גם כאלו שנשאו אופי מיני, לכן ביקש ממנה לצלם את החזה שלה ואת עצמה בערום, והיא עשתה זאת. סיפר לה על התלונה שהוגשה נגדו ע”י עובדת ערוץ 2 ואמר שהיה ביניהם קשר חברי ומיני. הקשר דעך לאחר תלונה זו. בהמשך ניסה שוב ליצור קשר, אבל אמרה לו שיש לה בן זוג והוא איחל לה בהצלחה והניח לה.

עדות שתיארו יחסים בהסכמה, ובתיאור אין נקודות דמיון של ממש (לא ייחקר על כך):

1 .   טליה ויצברד אלוני – 2007, עבדה אתו במערכת “קופסא שחורה”. הציע לה לצאת לקפה, לא היו הודעות בוטות כלשהן. בהתחלה סירבה, אח”כ הסכימה, והיו ביניהם שני מפגשים מיניים בהסכמה מלאה. [הערה: הגיעו אל העדה באמצעות קרן גזית, והעדה אומרת שלדעתה קרן הגזימה בדבריה, ויכול להיות שקיבלה ממנה מסר מוטעה כי לא רצתה שידעו שהיא בקשר מיני עם רוזן].

2.    הדר אלוני – 2007, עבדה במחלקת הרדיו של ערוץ 2 אבל לא היו ביניהם יחסי עבודה. חיזר אחריה במסרונים, לא היו בהודעות מסרים מיניים או לא מוסריים. שיתפה פעולה. נפגשה אתו, במהלך הפגישה חיבק אותה, אמר לה שהוא רוצה שהקשר יימשך. לא שאל אותה שאלות הקשורות במין. בסיום הפגישה נישק אותה על שפתיה, זה היה בסדר מבחינתה. לאחר מכן היו הרבה מסרונים פלרטטנים ומחמיאים, היא לא הפסיקה עם זה כי זה החמיא לה והיה לה כייף עם זה. בפגישה השנייה ניסה לנשק אותה במסעדה והיא סירבה, אבל ברכב הסכימה להתנשק אתו. הציע לה לבוא לישון אתו במלון בנווה אילן והיא סירבה. במשך כמה ימים אמרה לו שהיא לא מעוניינת שימשיכו להיפגש, עד שהפסיק לסמס והקשר הופסק. שלח לה הודעות בפייסבוק, ללא תוכן מיני.

3.    יהל קרז’בסקי – 2012, אין יחסי עבודה או מרות. היא זו שיצרה עמו קשר בפייסבוק, אחרי שעקבה אחר הקריירה שלו מאז היתה בת עשרה. ניהלו שיחות חולין בפייסבוק ובהמשך זה נטה לכיוון מיני (לא מתארת מה). ביקש ממנה להיפגש והיא הסכימה. נפגשו בצימר בביצרון, ושם קיימו יחסי מין בהסכמה.

מוסרת שזרמה איתו בשביל החוויה, בתחושות מעורבות, אבל לא הרגישה איום או כפיה או הטרדה כלשהי. שאל אותה בפייסבוק אם היא רוצה לצרף בנות, וענתה שלא. הציע שיצרפו חבר שלו והיא סירבה. הקשר נותק למספר חודשים, אח”כ היא זו שיצרה שוב קשר והוא הציע להיפגש. נפגשו בדירה של חבר שלו, והיא קיימה עמו יחסי מין בשלישייה עם אותו חבר.

בהמשך היו מרווחים גדולים בין ההודעות ששלח לה, שאל אם היא יכולה לסדר לו חברה, מחלק מההודעות התעלמה, לחלק השיבה, תלוי במצב רוחה. הקשר נמוג מעצמו.

שרון משעל, פמ”מ.

‏08 יולי 2013

PDF

בתמונה:  השוטר יגאל בר שלום הדריך את המשטרה למגר חיזורים, רומנטיקה ופלירטוטים, הפך כל שטות להחפצה מינית, ולא פלא שבגללו ושכמותו הנוחבות נכנסו לישראל והמשטרה לא היתה ערוכה להגנה……

ב 7/10/2023 אם היו מצלצלים ואומרים לו שאישה גרושה עומדת להירצח, יגאל בר שלום היה שולח את כל התחנה…. אבל כשהנוחבות באותתתתתתת…..     “תודה שהתקשרת למוקד 100 תמתין ונענה לך בעוד חודש”…….