באתר פסק דין מספרים לנו שעוה”ד ערן לב ודורון טישמן הגישו תביעה ייצוגית נגד הדואר בגלל רשלנות בטיפול בחבילות דואר. הם טוענים שהם יכולים להגדיר קבוצה של נפגעים (כל המדינה), ושהדואר צריך לשלם 50 ש”ח לכל מי שנפגע (כל אזרח מעל גיל 15).
השאלה שלנו איך יודעים מי נפגע מזה שהדואר איבד חבילות? עורכי הדין מסתמכים על כתבה שבא הראו איך באחד הסניפים עומדות מאות חבילות לא מטופלות, והם טוענים שהדואר פיטר עובדים ולכן התרשל.
קשה לנו להבין את התביעה הזו. הרי כל המדינה משתמשת בשירותי הדואר. כולם מזמינים חבילות מעלי אקספרס ואמזון. במקרה שהחבילה לא מגיעה, עושים דיספיוט ומקבלים את הכסף חזרה, כך שפיצוי חלופי ל 50 ש”ח המבוקשים כבר קיים. הטענה היא שכל האזרחים הם חברים בקבוצת הנפגעים בתביעה הייצוגית שהם מעל גיל 15…. זה אומר כ 7 מיליון איש….הטענה היא שהאזרחים סבלו עוגמת נפש: “כלל תושבי המדינה מגיל 15 אשר סבלו מרגשות תסכול אין אונים וזעם נוכח כישלון המשיבה מלמלא את חובותיה הסטטוטוריות״.
נו באמת… יש כאלה שמזמינים עשרות חבילות בחודש, ולכן ה”פגיעה” בהם היא יותר גדולה ממי שמזמין חבילה אחת…. לכן איך אפשר לבקש 50 ש”ח עבור מזמינים בכמויות ו 50 ש”ח למזמינים בודדים, כולל מי שלא מזמין חבילות בכלל? אנשי הקבוצה הם לא במעמד דומה. חוץ מזה, למזמינים תמיד יש אופציה לשלם טיפה יותר ולקבל את המשלוח דרך UPS או FEDEX – או חברת אקספרס פרטית.
ומי באמת ישלם על התביעה הזו? הציבור! מפני שזו תהיה הזדמנות לדואר לטעון שצריך להעלות את המחירים לכולנו. מה שבטוח זה שאף אחד לא באמת יקבל 50 ש”ח. גם התביעה תתקבל בסוף השופטת תבקש מהדואר לתרום איזה סכום סמלי לעמותה לטיפול בנשים עם בעיות מוגלה וגינלית….
עדנה קרנבל שואלת:
אם אפשר להגיש תביעה ייצוגית נגד רשות מרשויות המדינה כמו הדואר על רשלנות בטיפול, מדוע לא להגיש תביעה ייצוגית נגד בית המשפט העליון על פגיעה בכל הגברים הגרושים במדינת ישראל, בזה ששודדים מהגברים רכוש ומזונות אסטרונומיים בשל יישום אג’נדה של פמיניזם והפחיה מגדרית נגד גברים??
מדוע לא להגיש תביעה ייצוגית נגד ההוצאה לפועל על הריביות הרצחניות שהם גובים? מדוע לא להגיש תביעה ייצוגית על העובדות הסוציאליות של משרד הרווחה על זה שהן מנתקות ילדים מאבותיהם, שולחות אבות למרכזי קשר וגם מכפישות את האבות שההורות שלה גרועה? יאללה עו”ד ערן לב – תגיש תביעות ייצוגיות כאלה. מחכים לך ולכישורי הניסוח המפופלים שלך.
להלן הכתבה באתר פסק דין:
תביעת ענק נגד הדואר: ״קריסה מוחלטת של הטיפול בחבילות ודואר רשום״
בבקשה לאישור תביעה ייצוגית על סך של כ-290 מיליון שקל נטען כי צמצומי כוח אדם הביאו לכך שמערכת הטיפול בחבילות ודואר רשום קרסה. הפיצוי נדרש בשם אזרחי המדינה על עוגמת הנפש
לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה לאחרונה בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד חברת דואר ישראל. המבקשים טוענים כי בין השנים 2014-2016, עקב צמצומים דרסטיים בכוח אדם, נוצרו שיבושים קשים במתן שירותי הדואר בכל הנוגע לחבילות ודואר רשום. המבקשים תומכים את טענותיהם בשלל ראיות ובין היתר בעדויות עובדי החברה בדבר ערימות של דברי דואר שנותרו ללא טיפול חודשים ארוכים.
בבקשה שהוגשה על ידי עו״ד ערן לב ועו״ד דורון טישמן צוין כי ב-2013 נכנסה לתוקף “רפורמה” בעבודת הדואר שכללה למעשה פיטורים של חלק ניכר מעובדי החברה.
בשלב זה לטענתם, חדלה החברה למלא את חובותיה ביחס לטיפול בדואר רשום ובחבילות או התרשלה באופן חמור בטיפול בהם, באופן שתואר על ידי מנכ״ל הדואר עצמו כ״קריסה״. את ההתנהלות הכושלת תוחמים המבקשים לשנים 2014-2016.
בבקשה צוין כי משרד התקשורת, הגוף המפקח על פעילות הדואר, הטיל על החברה קנס כספי בגין התנהלותה זו. בדו״ח של המשרד נכתב בין היתר כי ״בקומת המרתף של בית המיון של החברה נצפו כשלושים עגלות ג’מבו המכילות דברי דואר רשומים מחו”ל…בנוסף, נמצאו חבילות דואר רבות בתוך שקי דואר, הן במבנה בית המיון והן בחניה (רמפה) כשהן מכוסות בברזנט״.
עוד ציינו המבקשים כי במסגרת תחקיר בתכנית ״הצינור״ עלתה תמונה עגומה. בתכנית הוצג סרטון המציג ערימות של דברי דואר לא מחולקים בסניפים השונים. בשידור גם נראית דוברת הדואר שאינה מכחישה את הדברים ומטילה את האשמה למחדלים הקשים על ״מהלך הבראה נרחב״.
הכתובת הייתה על הקיר
המבקשים טוענים כי התנהלות החברה בתקופה הרלוונטית הייתה רשלנית וכללה הפרות של חובות שהוטלו עליה בחוק.
בין היתר הם מפנים לדברי יו״ר וועד עובדי הדואר שציין בכנסת כי “הכתובת הייתה על הקיר. זה לא שפתאום אנחנו מופתעים מדוע הדואר קרס”.
המבקשים הדגישו כי החוק מטיל על הדואר חובה לספק שירותים ״באורח תקין וסדיר״ והחברה לא עמדה בסטנדרט זה. לדבריהם, החברה לא רק שלא דאגה למסירת דברי הדואר בתקופות הזמן שנקבעו ברישיונות שלפיהן היא פועלת, אלא ערימות שקי הדואר הזרוקים כפי שתועדו בתקופה הרלוונטית מעידות כי חלק ניכר מדברי הדואר כלל לא הגיעו ליעדם.
המבקשים הבהירו כי הנזק הנתבע אינו בגין האיחור במסירה אלא בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתושבי המדינה.
״הקבוצה״ הנפגעת הוגדרה ככלל תושבי המדינה מגיל 15 ״אשר סבלו מרגשות תסכול אין אונים וזעם נוכח כישלון המשיבה מלמלא את חובותיה הסטטוטוריות״. עבור כל אחד מחברי הקבוצה נדרש פיצוי של 50 שקל ובסך הכל 293.8 מיליון שקל.
מדואר ישראל לא נמסרה תגובה.