ראו דוגמא לכתבה שאין בה שום קשר בין הכותרת לבין התוכן. שמו של הכתב הפמינאצי בשירות שדולת הווגינות הוא דניאל דולב Daniel Dolev. מדובר בכתבה רווית תבלינים פמיניסטים פרי עטו של “עיתונאי” הזבל דניאל דולב מוואלה. מי שקורא את הכותרת שלו חושב שמדובר בעוד סיפור על גבר אלים שזוכה ליחס סלחני בבתי הגין הרבניים – שהאבא הוא הרשע והאלים ושהאישה היא המסכנה שנדפקת ע”י בית הדין הרבני . מי שמעמיק לקרוא רואה שהמרשעת בסיפור זו האישה והגבר הוא הקורבן שלה…..

היום בישראל אי אפשר לסמוך על אף עיתונאי שייצמד לאמת ושלא ינסה להנדס את הסיפור לפי אג’נדות פמיניסטיות או לפי היח”צן שזורק לו “תשר” מאחורי הקלעים. ראו בכתבה שלפניכם כיצד כתב הזבל דניאל דולב Daniel Dolev מנסה לרכוב על הגל הפמיניסטי ולתאר את האבא בכותרת זועקת “אבא אלים”…… אבל אנחנו יודעים לקרוא, ורואים בכתבה את האמת הנסתרת. שימו לב לכותרת: “בית הדין העביר פעוטות לאביהן הדיפלומט האלים – לאחר שאמן חטפה אותן לחו”ל”.

דניאל דולב מנסה לגרום לקורא לחשוב שעוד פעם הדיינים בבית הדין בתל אביב פסקו לטובת גבר “אלים” ונתנו לו את המשמורת על הילדים, למרות האלימות. אבל…. בכתבה נכתב “באוגוסט האחרון הגיש דוד בקשה בעניין גם לבית המשפט במדינתה של מיכל, ולפני כחודש הורה השופט להעביר את התאומות לחזקתו של דוד“. פירושו של דבר שהאבא ניהל תביעה בבית המשפט במדינה הזרה (מדינה בלי חזקת הגיל הרך, ובלי פמיניזם רדיקלי) והאבא זכה שם בתביעה והחזיר את התאומות החטופות לישראל על פי צו של בית משפט חוקי במדינה אליה הגברת חטפה את הילדים (התאומות). שימו לב: זה לא בית הדין הרבני שפסק לאבא את המשמורת. זה היה דווקא בית המשפט במדינה הזרה, ולמרות היתרון של המגרש הבייתי של האישה במדינה הזרה.

עוד אנחנו קוראים בכתבה ש”במסגרת ההליך המשפטי אף התברר כי בשנה שעברה התלוננה מיכל כי ילדיה הבגירים – אחים למחצה של התאומות הקטנות – פגעו בהן מינית. שירותי הרווחה שללו את רוב הטענות, ולגבי אחרות הגיעו למסקנה כי לא ניתן לאמת אותן“. כלומר מדובר באמא היסטרית, מעלילנית שווא שממציאה סיפורי בלהות היסטריים לפי מה שמתאים לה באותו רגע. מכאן אנו מסיקים שגם “ההרשעה בהכאת הבת הגדולה” שמזה דניאל דולב עושה צימעס שהאבא אלים, היא תלונת שווא, ושכנראה האבא פשוט עשה עסקת טיעון כדי להיפטר מהתיק הפלילי, שכן ידוע לכל שבישראל יש 99.9% הרשעות ואין טעם להילחם על החפות כי אף שופט ישראלי לא יאפשר לגבר להוכיח את חפותו. כפי שהגברת העלילה על האחים למחצה שפגעו מינית בתאומות, כך גם העלילה על האבא. (כנראה מדובר בילדים של האבא מאשתו הקודמת – שהם אחיהם למחצה של התאומות). מדובר בגברת נוכלת שאין לה דין ואין לה דיין. אפילו בארץ מוצאה שבה יש לה יתרון של “מגרש ביתי” (השפה, הסימפטיה של בית המשפט לאישה מקומית “משלנו”), אפילו שם היא הפסידה.

ואם זה לא מספיק, דניאל דולב כותב כי “מיכל הגישה לבית המשפט בארץ מוצאה בקשה לערוך את המשפט מחדש. לדבריה, עורכת הדין שלה התפטרה יום לפני הדיון במשפט הקודם, ורק אז נודע לה כי לא הגישה אף אחד מהמסמכים שביקשה ממנה להגיש לבית המשפט.”. פירושו של דבר שמדובר באשת ריב ומדון שרבה עם כל העולם ואפילו עורכי הדין שלה, במדינת מוצאה בורחים ממנה, כנראה בגלל אופיה הגועלי והשתלטני.

והדבר הכי חשוב בסיפור שמדובר באישה שחטפה את התאומות על דעת עצמה. הגברת פשוט נסעה לנתב”ג עם הילדים ועזבה את הארץ, וגם רימתה את הרשויות כדי להוציא דרכונים לילדים על סמך תצהירי שקר. כך כתב דניאל דולב בעצמו: “כדי להוציא לתאומות דרכון ללא הסכמת האב, היא הצהירה בפני השגרירות של מדינת מוצאה כי אין כל צו או פסק דין בנוגע אליהן, שעשוי למנוע מהן לצאת מהארץ. זה לא היה נכון“. כלומר לפנינו עבריינית פלילית שזייפה מסמכים רשמיים.

וכך למרות שהאישה חוטפת, וגם זייפה דרכונים וגם הבריחה ילדים מהארץ, וגם העלילה עלילות שווא על הילדים של האבא (שהם אחים למחצה של התאומות) שהם פגעו מינית בפעוטות, ואפילו בבית המשפט של המדינה שלה לא האמינו לה ופסקו נגדה, וגם העורכת דין שלה לא הסתדרה איתה וברחה מנה, ובכל זאת מה שאדון דניאל דולב מוצא לנכון לכתוב בכותרת זה ש”אבא אלים קיבל משמורת”.

זו פמינאציה במיטבה ואנו שואלים את דניאל דולב: כמה כסף שילם לך היחצ”ן של עורכת הדין של האישה?

להלן הכתבה בוואלה:

בית הדין העביר פעוטות לאביהן הדיפלומט האלים – לאחר שאמן חטפה אותן לחו”ל

בית משפט בחו”ל ובית הדין הרבני קבעו כי שתי הפעוטות יועברו למשמורת אביהן, בעבר דיפלומט מטעם ישראל במדינה מערבית – וזאת אף שהורשע בשנים האחרונות בהכאת בתו הגדולה. הסכם גט בין הצדדים קבע שהבנות יגדלו בישראל, אך האם לקחה אותן לארץ מוצאה בניגוד להסכם הגירושים

בית משפט בחו”ל ובית הדין הרבני בתל אביב קבעו כי שתי פעוטות יועברו למשמורת של אביהן – וזאת אף שאותו אב הורשע בשנים האחרונות בהכאת בתו הגדולה. הסיבה היא שהאם, שאינה ישראלית, עזבה את ישראל עם הבנות לארץ מוצאה. בכך הפרה את פסק הדין של בית הדין הרבני, ומבחינה משפטית חטפה את הבנות. זאת, אף שישראל סירבה להעניק לה אשרת שהייה.

מיכל נישאה לפני כמה שנים לדוד (השמות בדויים, ופרטיהם המזהים של המעורבים הוסתרו כדי לא לחשוף זהות של קטינים המעורבים בעניין), שכיהן אז כדיפלומט מטעם ישראל במדינה מערבית. לשניהם היו ילדים מנישואיהם הקודמים.

שנה לאחר החתונה, בתו מנישואיו הראשונים של דוד התלוננה שהוא מכה אותה. הוא נאלץ לחזור לישראל, וכאן הוגש נגדו כתב אישום חמור. הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי, ותקיפת קטין בידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בין היתר הודה כי “נהג להכות את בתו, לעתים באמצעות חגורה”.

כאשר דוד חזר לישראל, מיכל כבר הייתה בהיריון עם שתי בנותיהן המשותפות. עוד לפני כן עלו בין בני הזוג שאלות בנוגע להוכחת יהדותה של מיכל, וימים לפני שהגיעה ארצה בעקבותיו, היא כתבה לו במסרון (במקור באנגלית): “בעלי, אהובי, אני מגיעה ביום ראשון. תגיד לי אם אני צריכה לדאוג להסעה או שתוכל לפגוש אותי בשדה התעופה. אנחנו מגיעים ב-12:20”.

דוד: “אני לא בעלך. את לא אשתי. אנחנו לא נשואים”
מיכל: “התגרשת ממני?”
דוד: “לא היו נישואים מעולם. את לא יהודייה”
מיכל: “אני כן, דוד! אתה אומר שלא תהיה בלידה של התינוקות שלנו?”
דוד: “זו הייתה הקביעה ההלכתית של הרב”
מיכל: “דוד, אתה אומר לי שלא תהיה איתי בלידה של הבנות שלנו?”
דוד: “זה נכון”.

בהמשך השיחה טענה מיכל כי אותו רב קבע שלא ניתן לקבוע בוודאות אם היא יהודייה או לא. דוד, מצדו, הבהיר שהם פרודים זה כמה חודשים ולכן היא אינה יכולה לטעון למגורים משותפים איתו, וכן כי הדירה בה הם היו אמורים להתגורר יחד מושכרת על שם אמו, ולכן מיכל אינה יכולה לטעון שהיא גרה איתו בארץ. מיכל הגיעה בכל זאת לישראל ולאחר זמן קצר ילדה כאן את שתי בנותיהן המשותפות.

האם חטפה את הילדים

בשנת 2017 קיבל בית הדין הרבני בתל אביב הסכם אליו הגיעו מיכל ודוד כי “הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, מבלי להודות בטענות, המשיבה (מיכל) תפנה לגיור והצדדים יתגרשו בגט לחומרא, אשר לא יהיה בו משום הכרה ביהדותה, וכפועל יוצא מכך – בתוקף הנישואין”. עוד נקבע בהסכם בין הצדדים, שנערך בכתב יד והוכר על ידי בית הדין, כי מיכל תקבל את המשמורת על שתי הבנות, אך דוד יוכל לראות אותן פעמיים בשבוע לשלוש שעות, וכי הן תתגוררנה בישראל.

מיכל הגישה בקשה לקבלת אשרה שתאפשר לה להמשיך לשהות בישראל בזמן הליך הגיור, אך משרד הפנים דחה את הבקשה, והורה לה לעזוב את ישראל בתוך 14 ימים. היא לא ערערה, וטסה בחזרה לחו”ל עם שתי בנותיה הקטנות. כדי להוציא לתאומות דרכון ללא הסכמת האב, היא הצהירה בפני השגרירות של מדינת מוצאה כי אין כל צו או פסק דין בנוגע אליהן, שעשוי למנוע מהן לצאת מהארץ. זה לא היה נכון.

מיד לאחר שמיכל והבנות עזבו, פנה דוד לבית הדין והגיש בקשה על פי “אמנת האג”. מדובר באמנה בינלאומית שישראל חתומה עליה ועוסקת בהיבטים האזרחיים של חטיפת ילד על ידי אחד מהוריו. בית הדין הרבני הסמיך בתגובה את דוד לחתום לבדו על כל מסמך הקשור לתאומות בישראל, וביטל את חיובו במזונות. בנוסף הוציא בית הדין צו שהורה לכל רשות לפעול להחזיר את הבנות לידי האב, “בהיות המעשה של האם בבחינת חטיפת ילדים, לפי אמנת האג”.

באוגוסט האחרון הגיש דוד בקשה בעניין גם לבית המשפט במדינתה של מיכל, ולפני כחודש הורה השופט להעביר את התאומות לחזקתו של דוד. הוא חזר איתן לישראל, וכיום מתגורר איתן בארץ. במסגרת ההליך המשפטי אף התברר כי בשנה שעברה התלוננה מיכל כי ילדיה הבגירים – אחים למחצה של התאומות הקטנות – פגעו בהן מינית. שירותי הרווחה שללו את רוב הטענות, ולגבי אחרות הגיעו למסקנה כי לא ניתן לאמת אותן.

בינתיים, במישור המשפטי, הסכסוך בין מיכל ודוד לא הסתיים. לאחרונה, מגובה בצו של בית הדין הרבני, הוא החל למנוע מהתאומות לדבר עם אמן, לאחר שאחד ממקורביה פרסם חלק משיחת הווידאו ביניהן כדי לתמוך בפרויקט גיוס הכספים שלה, לצורך מימון הוצאותיה המשפטיות. במקביל, מיכל הגישה לבית המשפט בארץ מוצאה בקשה לערוך את המשפט מחדש. לדבריה, עורכת הדין שלה התפטרה יום לפני הדיון במשפט הקודם, ורק אז נודע לה כי לא הגישה אף אחד מהמסמכים שביקשה ממנה להגיש לבית המשפט. בית המשפט טרם החליט בבקשה.

https://news.walla.co.il/item/3424128