אפס מזונות זמניים לאבא מובטל במשמורת משותפת. זו התוצאה אליה הגיעה השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד, פמיניסטאן. האם התוצאה צודקת? ממש לא. בעולם נאור, ובעצם בכל מדינה אחרת האמא היא זו שהייתה צריכה לשלם מזונות לאבא – גם במשמורת משותפת כי היא מרוויחה יותר, וכי יש לה דירה בבעלותה.
נתחיל עם השאלה איך זה שלאישה יש דירה בבעלותה, ולבעל אין דירה וזה המצב לפני שבכלל התחילו הגירושין שהרי מדובר במזונות זמניים. הרי יש “חזקת שיתוף” ואיזון משאבים. איך זה שהבעל לא קיבל חצי דירה? נראה שהאבא הזה נסחט לוותר על חלקו ברכוש, ואי אפשר לדעת למה. אנחנו יודעים שהתיק התחיל בתלונות שווא כדי לסלק את הבעל מהדירה, כי השופטת כותבת שהאישה הגישה “ה”ט” – שזה אומר צו להטרדה מאיימת. ככה צ’יק צ’אק האבא סולק מהדירה.
האישה “ציינה” שהיא מרוויחה 11,000 ש”ח, אולם הגישה תלושי שכר מושחרים שהשופטת לא הצליחה לקרוא ולכן ההחלטה מבוססת על זה שהאישה “ציינה” שזו משכורתה והשופטת אפילו לא יודעת אם זה נטו או ברוטו. מכיון שמדובר במשמורת משותפת יש לאישה הזו חצי שבוע בו היא פנויה למצות את כושר השתכרותה. היא עובדת ב”קרסו מוטורס”. נניח שהיא מזכירה. היא יכולה לעבוד בזמן הפנוי בניקוי בתים, בעבודות הקלדה, ואפילו להציע עצמה כחופפת במכון יופי. היא יכולה להרוויח “פוטנציאלית” (כלשון השופטת) עוד 1,000 ש”ח בשבוע, או 4,000 ש”ח בחודש, אבל השופטת עפרה גיא לא בודקת מה הוא כושר השתכרותה של האישה והאם מיצתה את כושר השתכרותה – כי נשים “פטורות” ממיצוי כושר השתכרות בפמיניסטאן.
הגבר מובטל אבל הוא עבד ב’דג סוף‘ שהינה חברה לגידול דגים בחוות הממוקמות בנמל אשדוד, ולא ברור באיזה תפקיד ומה מקצועו. כיום הוא מקבל דמי אבטלה בסך 5,184 ש”ח בחודש, אבל השופטת עפרה גיא לא מקבלת את המספר הזה כמו שהוא והיא מוסיפה לו עוד 2,316 ש”ח הכנסה “פוטנציאלית” (כך כותבת השופטת) ומעמידה את הסכום שהוא “מרוויח” על 7,500 ש”ח בחודש.
מכעיס מאוד לקרוא ניתוח משפטי עלוב ופטתי שבו השופטת מחפשת כל דרך להציג את הגבר כאילו הוא בעל יכולות להוציא מים מהסלע, או לקטוף כסף מהעצים, ולאישה תמיד מחשבים את הכנסה על המספר הכי נמוך שאפשר להמציא. הרי ראינו שהשופטת לא חיפשה אצל האישה מה היא ההכנסה הפוטנציאלית שהיא יכולה לייצר בחודש ע”י עבודה במשרה נוספת בזמן הפנוי שלה. עדיין לא ראינו שופטת אחת שדרשה מאישה למצות את כושר ההשתכרות שלה.
בכל מקרה, ביחס הכנסות ממשי ולא פוטנציאלי של כ 5,200 ש”ח לגבר ו 11,000 ש”ח לאישה, האישה מרוויחה בדיוק פי 2 מהגבר. היחס הוא שליש לגבר שני שליש לאישה (33.3%:66.6%). החישוב הנכון היה צריך להיות שהאישה תשלם לגבר 1,100 ש”ח. (שני שליש מ 1,600 ש”ח וגם זה א מקבלים את הסכום המופרך הזה כנקודת מוצא).
ומה עם הזכות לקיום ומחייה בכבוד מינימלי?
לאישה הזו היתה החוצפה לדרוש 3,880 שקל לחודש ממובטל שמרוויח 5,184 ש”ח. תובעת זו רצתה להשאיר אותו עם 1,300 ש”ח למחיה בחודש, שכולל גם הכסף הזמין לו בחצי השבוע שהילד אצלו. לא ראינו שהשופטת עפרה גיא דנה בשאלת הזכות לקיום ומחייה בכבוד. כלומר בסכום המינימום שצריך להישאר בידי הבעל שאי אפשר לגעת בו כ”קיום במחייה בכבוד”. השופטת שמתורגלת בזה שכל אישה רוצה להשאיר את בעלה בלי גרוש למחיה, כבר לא מתרגשת מניסיונות סחיטה שכאלה ומציינת את הסחיטה הזו בצורה הכי יבשה שאפשר.
להלן כתבה מ
בני הזוג התגרשו בשנה שעברה. בהליך אחר נקבעה חלוקת זמני השהות אצל האב פעמיים בשבוע כולל לינה, וכן כל סוף שבוע שני. הקטין גר עם האם בדירה שבבעלותה הכפופה להלוואת משכנתה שהחזריה החודשיים עומדים על 4,000 שקל.
לפני כחודשיים הגישה אמו של הילד תביעה למזונות באמצעות עו”ד דוד ונטורה. במסגרת זו היא ביקשה לפסוק עבור הילד מזונות זמניים בסך 3,880 שקל לחודש. היא ציינה כי שכרה החודשי עומד על 11,000 שקל.
האב, שיוצג על ידי עו”ד רעות שדה, טען כי האם צברה זכויות סוציאליות במקום עבודתה והיא מקבלת הטבות הכוללות בין היתר רכב צמוד ודלקן. לדבריו הוא עבד עד יולי 2020 והשתכר כ-7,500 שקל לחודש. כיום הוא מתקיים מדמי אבטלה בגובה 4,000 שקל, ולמעט חודשיים בתחילת 2021 שבהם השתכר כ-7,000 שקל לחודש, הוא מובטל.
האב הכחיש את הצרכים שפורטו בבקשת האם וכפר בחבותו לשאת במזונותיו הזמניים של הקטין. הוא טען כי הוא שוהה עם הילד מעבר לחלוקת זמני השהות שנקבעה ולמעשה מקיים משמורת משותפת. בנסיבות אלה לדבריו אין לחייבו במזונות ויש לקבוע כי באחריות כל אחד מהצדדים לדאוג למזונות הקטין בעת שהוא שוהה במחיצתו.
ואכן, השופטת עפרה גיא קיבלה את עמדתו. היא כתבה כי מרבית הצרכים שנתבעו על ידי האם לא גובו באסמכתאות. בפסק הדין צוין כי בשלב זה של מזונות זמניים בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה ואינו מנתח באופן מקיף את הראיות שבפניו.
לאחר עיון בכתבי הטענות, נוכח גילו של הילד והדין החל על מזונותיו, וכן לאור הכנסות הצדדים וחלוקת זמני השהות, החליטה השופטת כי אין לחייב את האב בשלב זה להעביר לידי האם כל סכום שהוא לטובת מזונות הקטין וכל אחד מהצדדים יישא במזונות הילד בעת בה הוא שוהה במחיצתו.
האב חויב רק בחצי מהוצאות החינוך בכפוף להצגת קבלות על ידי האם או בהצגת מכתבי דרישה ממסגרות החינוך. בנוסף הוא חויב לשלם חצי מההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב”כ האם: עו”ד דוד ונטורה
- ב”כ האב: עו”ד רעות שדה
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5936029,00.html
One Comment
שאני התגרשתי הייתי מובטל, זה לא עניין את השופטת, מה שקובע דבר דמיוני שנקרא “כושר השתכרות”, מיתון, מזל רע, אין דבר כזה.
האמא גם אם תהיה זונה ותקבל לקוחות בלי קבלות, זה לא נחשב, למה ככה. אני מניח שהתחתנתי בגלל לחץ חברתי, כי במצב הקיים לגבר לא שווה להקים משפחה. אם הוא לחוץ אז סטוצים