מספר בקשה:3
בפני  כבוד השופטת אפרת ונקרט

מבקש:  אלמוני

נגד

משיבים:  אלמוני ואח’

החלטה

בפני בקשת הנתבע 2 (המבקש) לסילוק התובענה על הסף ממספר טעמים ובין היתר מחסור סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה.

לגישת המבקש, הוא והמנוח א(הנתבע 2 ועזבונו) הינם אחים ואילו המשיבים 1-2 (התובעים) טוענים להיותם ילדיו של המנוח מ (אחיהם הבכור של המבקש והמנוח א).

לפיכך בהתאם לסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ”ה – 1995 לא ניתן לראות בצדדים להליך כבני משפחה ודין התובענה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית.

המשיבים 1-2 טענו מנגד כי הם ילדיו של המנוח מ, אחיהם של הנתבעים 1-2.

יתרה מכך, כל התביעות שהגיש המבקש כנגד הנתבעים הוגשו על ידו לבית המשפט לענייני משפחה והאחרון שבהם עדיין מתנהל בבית משפט זה.

משכל יתר ההליכים המשפטיים בין הצדדים מתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה אין כל סיבה כי הליך זה לא יתנהל בבית המשפט לענייני משפחה ואין כל הצדקה לסילוק על התובענה על הסף.

דיון והכרעה

סעיף 1(2) לחוק בית המשפט התשנ”ה – 1995 לענייני משפחה קובע:
“תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא”
בן משפחה לעניין סעיף זה הוא אחד מאלה:

(א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג
(ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;
(ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;
(ד) נכדו;
(ה) הורי הוריו
(ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו;דודים, אחיינים ובני דודים אינם נזכרים כלל בחוק ובהגדרת בן משפחה.הגם שיש לכאורה מחלוקת עובדתית אשר לקרבת הדם בין הצדדים, הרי לצורך החלטה זו אניח כי אכן התובעים הינם ילדיו של המנוח מ’ וכי הנתבע 1 והמנוח א’ (אשר עזבונו הוא הנתבע 2) הינם אחיו למחצה של אבי התובעים.המשיבים 3-13 הינם אשתו וילדיו של המנוח א’.לפיכך הנתבע 2 הוא דודם של התובעים ויתר הנתבעים הינם לכל היותר בני הדודים של התובעים (משלא הובאה ראיה כי מדובר בעיזבונו של המנוח א’). מכאן שהם אינם בני משפחה לצורך חוק בית המשפט לענייני משפחה ולבית משפט זה אין סמכות עניינים לדון בתובענת התובעים.

בתמ”ש (חי) 39274-12-13 ד’ נ’ ש’ [פורסם בנבו] מיום 24.12.13 נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות במקרה של אחיינית ודוד:

“ודוק: המונח ‘בן משפחתו’ שבחוק אינו שווה-ערך למונח החברתי ‘בן משפחה’ אלא עליו לקיים קשר משפחתי ביחס לתובע בהתאם למוגדר בהמשך ס”ק (2) העוסק בהגדרת ‘בן משפחתו’ –  שם מונה החוק שש קבוצות בלבד של קרובי משפחה: בן זוג, ילדיו, הוריו, נכדו, הורי הוריו, אחיו ואחיותיו, כאשר בחלק מהקבוצות הנ”ל כלולים גם בני משפחתו של בן הזוג.

כאמור שש קבוצות אלו בלבד מקיימות את הקשר המשפחתי הנדרש, כאשר בהחלט ישנן קבוצות נוספות של קרובי משפחה אשר אינם נזכרים בחוק וממילא אינן מקיימות את הקשר המשפחתי הנדרש, כמו למשל, דוד, אחיין ובן-דוד. ודוק: לא מדובר ב’השמטה’ או ברשימה שאיננה סגורה, אלא ברשימה סגורה בהחלט ובעלת הסדר שלילי מכוון לגבי יתר קבוצות קרובי המשפחה – הסדר שלילי שעל תכליתו כבר עמד ביהמ”ש העליון בבע”מ 164/11 [פורסם בנבו] מיום 29.4.12 בסע’ 18 שם:

“דומני כי ניתן להבין זאת על רקע התכלית העומדת בבסיס החוק. רק בנוגע לאותו “גרעין קשה” של בני משפחה, אשר בגדרו מתעוררות מחלוקות שמטיבן ומטבען הן מורכבות מהתחום המשפטי ומהתחום הרגשי גם יחד, נדרש הפתרון היסודי, המקיף והממצה אשר בתחום מומחיותו של בית המשפט למשפחה.”

האם תנאי הקשר המשפחתי מתקיים בנידון דידן? מסתבר שלא: הנתבע הינו כאמור דודה של התובעת=אחי אביה – קשר משפחתי זה ‘דוד’ איננו כלול כאמור בקבוצות קרובי המשפחה  שבס”ק (2) הנ”ל. גם לא הפוך: גם ‘בן אח’ לא מצוי בהגדרות הנ”ל. תנאי זה של ‘קשר משפחתי’ אינו מתקיים איפוא בתובענה דנן ולפיכך בימ”ש זה מחוסר סמכות לדון בתובענה דנן (ראה סע’ 5 לעיל).

התובעת, בניסיון להצדיק את פנייתה דווקא לבימ”ש זה, הפנתה להלכ’ חבס – וכאן מן הראוי שנייחד מספר מילים לעניין זה, (למעשה כל עיקרה של ההחלטה נכתבה במיוחד לשם הבהרת עניין זה כאמור ברישא של החלטה זו), שכן סבורני שיש מן הטועים בכך, בפרט בערכאות שאינן בית המשפט לענייני משפחה והינם מעבירים תובענות לבימ”ש זה בהסתמכם על הלכ’ חבס:

הלכ’ חבס עוסקת אך ורק בתנאי הרביעי – “שעילתה סכסוך בתוך המשפחה”; בהלכ’ חבס ניתן לדון ולהתפלפל רק אחרי שתנאי הקשר המשפחתי מתקיימים! הלכ’ חבס אין בכוחה, ואף אינה מתיימרת, לבוא במקום התנאי הנדרש באשר לקשר המשפחתי. [ואכן בהלכ’ חבס התקיימו תנאי הקשר המשפחתי שכן מדובר היה באב ובן המצויים כמובן בהגדרת ‘בן משפחתו’ של ס”ק (2) ].

קרי: במקום שתנאי הקשר המשפחתי אינם מתקיימים, אף אם מהותה של התובענה האזרחית הינה ‘סכסוך בתוך המשפחה’, היא איננה בסמכותו של בימ”ש זה.

ישאל השואל: מה זה כבר משנה אם התובענה תידון כאן או כאן ומדוע להכביר מילים בעניין זה? לכל היותר “טעינו” והעברנו משם לכאן, מה זה כבר משנה מי השופט שיידון, הלא ממילא מדובר ב’תובענה אזרחית’, שתידון לפי החוקים האזרחיים (בעניינינו למשל: חוק החברות)  וכי ‘שופט משפחה’ לא אמור לדעת ‘חוקים אזרחיים’? אף אתה אמור לו: אכן לא זהות השופט משנה אלא זהות בית המשפט: בית המשפט לענייני משפחה הינה ערכאה בעלת סמכות דיונית וראייתית השונה מבתי המשפט האזרחיים, וביהמ”ש העליון כבר עמד על “קיפוח” בעל-דין הנידון בביהמ”ש לענייני משפחה שהינו מחוסר סמכות עניינית לגביו”.דברים אלו יפים גם לענייננו.

לא נעלמו מעיני טענות התובעים לפיהן בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים נוספים בבית משפט זה, שאף נפתח על ידי המבקש בעצמו. עם זאת, אין בכך להקנות סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה.
משהועלתה טענת חוסר סמכות בפני לא ניתן להתעלם ממנה.

לא זו אף זו, התובעים לא הבהירו מי הצדדים להליכים השונים שהתנהלו ומתנהלים בבית משפט זה, ויש בכך כדי להשפיע על שאלת הסמכות.

בנסיבות אלו מצאתי להורות על העברת התיק לבית המשפט המוסמך בית המשפט השלום (אזרחי) בפתח תקווה.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבע 1 בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

ההחלטה ניתנת לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

ניתנה היום, י’ ניסן תשפ”ב, 11 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה