כידוע השופטת המהוללת והמוערכת אתי כרייף מחקה 5 שרשורי הודעות עם בכירים בעודה יושבת בתחמת המשטרה. בגלל זה גם איבדה את היכולת להתמקח עם הפרקליטות על פרשת מין ומינויים כי הם רצו לסחוט אותה על עבירה של השמדת ראייה. היא בעצמה היתה שוטרת כך שהיא יודעת מה זה “למחוק ראייה”. מי שהציע דיל של ביטול האישום תמורת פרישה מהשפיטה היה העו”ד שלה עמית חדד.
לטענתה של אתי כרייף המגובה בחוות דעת מומחה דורון מנשה היא לא השמידה שום ראיה מפני שההתכתבויות של עם 5 הבכירים הן פרטיות ואין שום סיבה לתת למשטרה הצצה לחיים האישיים והאינטימיים שלה, שלא קשורים לניצול הקשרים עם אפי נוה (שמזה היא זוכתה).
צפו בסרטון המנתח שפת גוף של ראיונה המטלטל של אתי כרייף אצל עומרי אסנהיים בעובדה.
וכאן ראיון אצל איילה חסון 28/1/2022
מפאת חשיבות חות הדעת הנה תקציר מפיו של המומחה דורון מנשה – כפי שפרסם בפייסבוק. המומחה הוא כותב שירה, איש דיני ראיות, פרופסור למשפטים אוניברסיטת חיפה:
השופטת בדימוס אתי כרייף לא השמידה ראיה
לפני כמה חודשים התקשרה אלי אתי כרייף , וביקשה שאשקול לחוות דעתי בעניין אחד: האם מחיקת המסרונים שביצעה בחדר החקירה עולה כדי השמדת ראיה. בעקבות שיחה זו כתבתי חוות דעת משפטית ( יחד עם עו”ד גיא אלון ) הקובעת בנחרצות שפעולתה אינה בגדר השמדת ראיה. במבט לאחור מעולם לא כתבתי חוות דעת כל כך מובהקת וכל כך קלה לניתוח .כל כך בבירור ניכר שלא היתה שם השמדת ראיה.
לאחר כמה חודשים הוזמנתי לצילומי תכנית עובדה כדי להציג את חוות דעתי, עשית זאת אך בסופו של דבר הודיע לי עמרי אסנהיים כי משיקולי עריכה הוחלט שלא לשדר את הקטע שלי. וזה בסדר גמור מבחינתי.
אתר Mako N2 ציטט חלק קטן מדבריי בעובדה- ראו בתגובה הראשונה
מאחר שקטע זה הוא מאוד חלקי , ומאחר שנוצרה לי התחושה שרבים ובהם משפטנים סבורים כי מדובר בהשמדת ראיה החלטתי להציג כאן בקוים כלליים את חוות דעתי המשפטית.
תחילה לעקרונות כללייים :
1. כדי להעמיד לדין יש צורך שיהא סיכוי סביר להרשעה שמשמעותו סיכוי סביר לכך שבית המשפט ימצא שהראיות מוכיחות את העבירה ( במקרה זה עבירת השמדת ראיה) מעבר לכל ספק סביר. לשם כך על התביעה להיות בטוחה שעל בסיס חומר הראיות שברשותה לא יתכן הסבר אחר ,פרט לביצוע עבירה (במקרה שלנו השמדת ראיה) המניח את הדעת להתנהגות החשודה.
2. אין דבר בעולם שמכוח עצמו הוא ראיה .להגיד שמשהו הוא ראיה זה משפט חסר פשר. זה כמו לומר שמשהו הוא טענה … כשם שתגובתנו המיידית תהא טענה למה? כך בדיוק לאמירה שמשהו הוא ראיה עלינו להגיב ב: ראיה למה?
שום דבר אינו מכוח עצמו ראיה . ראיה היא משהו שבאמצעותו מבקשים להוכיח משהו, ובהקשר הפלילי ראיה היא משהו המוכיח עבירה.
3. ואכן יסודות עבירת השמדת ראיה מאוששות את ניתוחנו .לפיהם ראיה היא דבר שעשוי להידרש כראיה במשפט (שימת לב: לא מה שהוא דרוש לחקירה/בדיקה וכיוצא גרידא וברור הדבר: לשם מה דרוש משהו לחקירה ? התשובה: כדי לבדוק אם הוא יוכל לשמש ראה במשפט , לכן המבחן חייב להתייחס, וכך נכתב במפורשות בהוראת החוק , למה שעשוי להידרש כראיה במשפט ).
4. מ 2-3 עולה שאין שום התנהגות בחדר חקירות , או במהלך פעילות חקירתית משטרתית אחרת שבה עושה חשוד משהו המכלה או פוגם בדבר שברשותו שתעלה הגדרתית כדי עבירת השמדת ראיה . תמיד יש לבחון מה הושמד או במקרה שלא ניתן להתחקות על מה שהושמד יש לשער באורח הסתברותי מה הגיוני שהושמד, כדי לבחון אם אותו הדבר שהושמד עולה כדי ראיה.
5. לא אך זו, אפשר בנקל להעלות על הדעת מקרים בהם מה שהושמד בחדר החקירות אינו ראיה. בחוות הדעת בתכנית עובדה הבאתי את דוגמת התפוח – ראו תגובה ראשונה כאן . כאן לשם הקיצור אתן דוגמא אחרת , שממחישה זאת. נניח כי פלונית חשודה בעבירת מס היתה מוחקת בחדר החקירות מסרון ובו התכתבות עם בן זוגה על איכותו המעולה של הפרויקט המוסיקלי של אחד, פרופ’ דורון מנשה . מובן שמלל זה על אף חשיבותו הרבה אינו יכול בשום דרך סבירה להוות ראיה בהליך משפטי ועל כן ומחיקתו על כל כל הצער בדבר (לי) אינו עולה כדי השמדת ראיה.
6. עוד הקדמה אחת וגמרנ ו: יש 2 טיפוסים של סיטואציות בהן יש לבחון אם הושמדה ראיה . האחד- נכנה אותו כאן 6א -כשמה שהושמד לא נמצא ולא ידועה בבירור זהותו. השניה- נכנה אותו כאן 6ב -כשמה שהושמד שוחזר במדויק וידועה בדיוק טיבו.
ברור שבסיטואציה 6א מותר לתביעה לשער באורח סביר מה הושמד על פי מכלול הראיות הנסיבתיות שברשותה, ברור גם שעצם ההשמדה יכולה פעמים רבות, אולי כמעט בכל הפעמים להוות בעצמה ראיה נסיבתית לכך שמה שהושמד הוא ראיה.
עם זאת בסיטואציה 6ב הדבר היחיד שיקבע אם מה שהושמד הוא הראיה הוא הבדיקה- כמה מפתיע- אם מה שהושמד ששוחזר וידוע הוא ראיה כלומר האם דבר עשוי להידרש כראיה בהליך משפטי.
עד כאן ההקדמות ומכאן ההתרחשות במקרה של כרייף – זו התרחשות מסוג 6ב -מסרונים שנמחקו ושוחזרו במלואם על ידי אנשי המעבדה של משטרת ישראל.
המדובר במחיקת מסרונים שרובם עם אנשי ציבור שבעליל לא היו קשורים לחשדות שהיו נגדה בגין שוחד מיני או בכלל לחשדות כלשהן. התביעה שעיינה עיין היטב במסרונים עצמם לא טענה מעולם אחרת. מסרון אחד היה עם השר משה כחלון שהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים אותה עת אבל גם מסרון זה שכלל התכתבות לאחר כשנתיים מעת שמונתה אינו כולל אלא אמירות ספורות ידידותיות באופיין, ומכל מקום אין בהן בשים לב שנעשו שנתיים לאחר המעשה להתקשר בשום קשר סביר שהוא לחשדות בדבר מתן שוחד מיני עובר למינויה כשופטת.
שימו לב שוב: התביעה טענה שיש סיכוי סביר לאשמה. הכיצד לשיטתה עתיד בית המשפט למצוא מעבר לכל ספק סביר שהמסרון הוא ראיה???
שוב ,הזעקה המתגלגלת בחלל האויר: ראיה למה ?
אך בכך לא סגי,
מה עם היסוד הנפשי? היסוד הנפשי כולל בין היתר מודעות שאותו דבר שהושמד עשוי להידרש כראיה במשפט. קשה לייחס מודעות כזו לאתי כרייף ,מן הטעמים הבאים :
1. אובייקטיבית אין מדובר כראיה*
2. קיימות ראיות נסיבתיות נוספות ענין היסוד הנפשי – המחיקה הייתה לנגד עיני החוקרים ולא קודם לחקירה כשהחוקרים לא נוכחים ( הרי יכולה היתה לכאורה למחוק את המסרון בנקל לפני החקירה. רגע הפוגה: בוא נבחן עצמנו לשניה: אם אתי כרייף היתה מוחקת אותם מסרונים בדיוק קודם לחקירה שהטלפון בחזקתה היינו סוברים שזו השמדת ראיה? למי שעונה תשובה שלילית אשיב: אבל הרי מדובר בדיוק באותו מידע ותוכן. האם המקום בו נמחק המידע משליך על מהותו הראיתית של המידע??? ), היא מחקה גם מסרונים שאין חולק שאינם רלוונטים, סביר שמי המודע למעשיו כמשמיד ראיה תחת עיניו הפקוחות של החוקרים לא יבזבז זמן ויסתכן לשווא היא מחקה דווקא את מסרוני ההתכתבות המאוחרים עם כחלון משנת 2018, ולא את המסרונים המוקדמים משנת 2016 (האופי וצורת הביטוי אפילו דומה מאוד במסרוני 2018 לזה של מסרוני 2016, כך שגם אם היינו מתעלמים מהעובדה ש2016 קרובים יותר למינוי, אין כל הגיון במחיקת קבוצת מסרונים אחת דווקא. הדבר דומה לחשוד המגיע לזירת עבירה רואה לנגד עיניו שני חפצים זהים, נאמר שני חבלים או שני סולמות זהים , ומשמיד רק אחד מהם, האם ניתן לייחס לאותו אדם ברצינות מודעות להשמדת ראיה אם בפעולתו לא הפיק שום רווח ראייתי למרות שיכול היה להפיק רווח כאמור על ידי השמדת שני החפצים).
בנוסף דווקא המסרונים עם אפי נווה לא נמחקו, והרי אלו היו המסרונים הבעיתיים ביותר והם היו אכן רלוונטיים מאוד לחקירה.
מן המקובץ עולה בוודאי כי ההסבר שלה למחיקה ,הווה אומר שרצתה למנוע פלישה לפרטיות אנשי ציבור שעימם היתה בקשר נראה אפוא סביר מאוד במיוחד לאור העובדה שאם נודה על האמת היא ( ובצער רב אני אומר , כך כולנו ) לא יכלה כל כך לסמוך על הרשויות שתכני המסרונים שיש בהם פגיעה בפרטיות, ישמרו בקפידה לא יודלפ על ידי רשויות האכיפה, ו ולא יגיעו לידי העיתונות
מכל מקום האם אין בהסבר המזכה האמור ליצור לפחות את הספק הסביר? אם התשובה חיובית די בכך כדי לשמוט את יומרת הפרקליטות לטעון כי היה סיכוי סביר להרשעה
יתירה מזו ,גם למי החולק על המסקנה המשפטית והסובר שכרייף היתה היות מודעת שהמסרונים איכשהו יוכלו לשמש בהליך משפטי , הרי מאחר שלפי מסקנתנו אין במסרונים ראיה , העבירה לא הושלמה. ולא אך זו, אין הדבר אפילו בגדר ניסיון לביצוע עבירת השמדת ראיה שכן עסקינן בניסיון בלתי צליח משפטית להשמיד ראיה שאינו בר עונשין כלל (ראו רע”פ 2220/16 רועי מור יוסף נ’ התביעה הצבאית הראשית (נבו 26.10.17)
ועוד כמה אינדיקציות נסיבתיות עקיפות לכך שאין מדובר בראיה ושאפילו הפרקליטות לא סברה שזו ראיה:
1. המסרונים לא הצליחו , יחד עם הראיות הנוספות להביא להגשת כתב אישום באישום של שוחד מיני ובאישום של הפרת אמונים והתיק נסגר מחוסר ראיות . לא רק שלא הצליחו, לא נשקלו ולא נשזרו כלל בדיון ובהכרעה של הפרקליטות !
2. המסרונים לא יצרו אפילו חשד מינימלי הדרוש בחוק כלפי השר כחלון האמור להיות מקבל השוחד כביכול או קשור לקבלת השוחד ,או לאיזשהו ענין של מרמה או הפרת אמונים , והוא לא נחקר באזהרה.
מ1-2 עולה כי מסרוני כחלון 2018 שנמחקו היו אכן נון סטרטר מוחלט, לא משהו שקשור לחקירה הקיימת ולא משהו המצדיק ו פתיחת חקירה חדשה. לא כלום. לא ראיה אפילו בעיני המשטרה והפרקליטות.
הדבר עולה בבירור גם מהחלטת הגניזה של המשנה לפרקליט המדינה מר מומי למברגר מיום 21.3.2021 המדברת בעד עצמה.
סוף דבר
” תיק החקירה בפרשה זו ייסגר בכל הנוגע לחקירת החשדות הנוגעים לתהליך מינויה של כרייף בשל הנימוקים המפורטים לעיל
במהלך החקירה ,התברר כי כראיף ביצעה לכאורה גם עבירה של השמדת ראיה… “.
עיננו הרואות, ענין השמדת הראיות מופיע בהחלטה זו בסיום דבריו של מר למברגר תחת הכותרת: סוף דבר, והוא מוצג כמנותק לחלוטין מההחלטה באישומים האחרים (שוחד מיני והפרת אמונים ).
3. הפרקליטות (שאגב לא קיבלה אישור יועץ משפטי לפתיחה בחקירה אודות השמדת ראיה למרות שכאן לא התקיימה מניעתו של מר מנדלבליט נוכח קשרי החברות שלו עם מר נווה, זהו אישום נפרד שאינו קשור לנווה!!!) לא הגישה לבסוף כתב אישום על השמדת ראיה.
לכאורה אין שום סיבה באינטרס הציבורי לא להעמיד לדין שופטת על השמדת ראיות, במיוחד שופטת שלשיטת התביעה ביצעה לפחות לכאורה עבירה של הפרת אמונים ושהוחלט לגרסת התביעה לא להעמידה לדין בה עקב סיבות הקשורות בחוקיות השגת הראיות מן הטלפון של נווה ( החלטת הגניזה של מר מומי למברגר ) , מה כאן אינטרס ציבורי לא להעמיד אותה לדין ? אם זו השאיפה להביא לפרישתה מהשיפוט ( זו הברירה בה הוצבה בהחלטת הגניזה : פרשי או שנגיש כתב אישום ) האם לא הגיוני יותר אם יש ראיות לשיטת התביעה להגשת כתב אישום , להעמיד לדין ואז להביא להרשעה בין בדרך של הסדר טיעון (המלווה בהודאה ן!) או ללא הסדר טיעון ואז הפרישה תנבע ממילא ותילווה לה סנקציה עונשית הולמת?
מדוע חששה התביעה להגיש את כתב האישום?
לטעמי יש כאן אינדיקציה כי גם התביעה ידעה אל נכון שאין מדובר באישום שניתן באמת להוכיחו במידת ההוכחה הדרושה בפלילים
( על כן יש לתהות אם אכן היה האישום מוגש לולא הסכימה אתי כרייף להתפטר שכן , אם היה מוגש לא היה עובר כנראה את שלב ” אין להשיב לאשמה” )
4. וכמעט באותו ענין : מדוע בחרה הפרקליטות לא להעמידה את אתי כרייף לדין ובחרה ללכת בדרך עקלקלה , לדעתי בלתי חוקית, ולהציב בפניה מעין הסדר מותנה לסגירת תיק שזכרו לא בא על קרבו בחסד”פ : תתפטרי או שנעמידך לדין . יגעתי ולא מצאתי בהוראות סעיף 67א(ב) לחוק סדר הדין הפליליסמכות לסגירת תיק על בסיס תנאי כזה. התנאי שהוצב בפני כרייף מפר אפוא את הוראות החוק המתייחסות לדרישות ההכרחיות לקיום הסדר מותנה.
5. ואם לא די בכל אלו בהודעה הרשמית על ההחלטה שלא להעמיד אותה לדין באישום כלשהו שקיבלה כרייף ביום 25.3 (4 ימים בלבד אחרי החלטת גניזת התיק של מר מומי למברגר ) מתגלה דבר מוזר : האשמה של השמדת הראיה נעלמה כלא הייתה ( המסמך בידי למי שהתעניין).
מדוע נמחקה האשמה זו ? אולי גם זו אינדקציה שהפרקליטות ידעה שאין מדובר באישום העומד על רגלים מוצקות ? או שמא חששה לציין את האישום האמור ולכתוב לידו – את עילת הביטול שנסיבות הענין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין ( התבזות ציבורית? )
ואולי זה שילוב של הדברים : התביעה ידעה שנסיבות העניין בכללותן מתאימות גם מתאימות להעמדה לדין, דה עקא שאין לה ראיות להעמדה לדין.
לסיכום :
מן הראיות עולה בבירור כי השופטת לשעבר אתי כרייף לא ביצעה עבירת השמדת ראיה. הן היסוד העובדתי של דבר העשוי להיות דרוש במשפט והן היסוד הנפשי של מודעות מצד השופטת שהחומר שנמחק עשוי לשמש כראיה במשפט , לא התקיימו בוודאי לא במידה הכלולה בדרישה לסיכוי סביר להרשעה. אתי כרייף
Views: 141
One Comment
לא מצאתי בכתבה שום התיחסות לשר כחלון משנת 2016 ולא לשופט אפי ארניה שמספסר באשתו לטובת מינוי לשופט. גם לא מצאתי התיחסות לצרת המשפטים איילת שקד (נימפומנית בפני עצמה) שפעלה לאישור המינויים הללו. חסר לי גם התיחסות לשי הליצן פרקליט המדינה הארורה הזו. אך מעל הכל לא הצלחתי להבין כיצד הבוגדנית הזו זוכה לזמן מסך כה רב ואז נזכרתי שרוב חברי הכנסת היהודים הנמצאים בכנסת הינם בוגדניים מי יותר ומי פחות ויש בניהם אפילו פדופילים כדוגמת סוחר הסמים אהוד חסר ברק. אלוהים מתי תשמיד את סדום?