עוד גבר נפל בציפורני הטרף של הזונה האלג’יראית רבקה מקייס.  הגבר שמו אבי קרפיל, האישה שמה ליאור גולן והיא מיוצגת ע”י יואל ריפל.

מה ענתה השופטת רבקה מקייס לנציב טיוח תלונות הציבור על שופטים על כך שמרחה תיק הפחתת מזונות 3 שנים, ביטלה מועדי הוכחות 3 פעמים ונתנה פסד דין אחרי 10 חודשים????

תשובתה של הזונה:  היא תיעדפה על דעת עצמה את תיקי האימוץ, היא לקחה על עצמה פרוייקט סגירת תיקים ישנים, וכן לאור פרישת 2 זונות משפחה זקנות אסתר שטיין ואיילת גולן תבורי שהשאירו המון תיקים לא סגורים, היא לקחה על עצמה את רוב תיקי הפיגורים של שטיין וגולן תבורי ולכן היא “עמוסה”.

תגידו לנו אתם האם התשובה הזו היא לא בדיחה?  שופטת שטוענת שהקימה פרוייקט חיסול תיקים ישנים בעצמה יוצרת פיגורים של שנים כי היא “לוקחת על עצמה פרוייקטים לחיסול תיקים”????

מי שמע על כזאת שטות?  הזונה מקייס עמוסה?  שתיקח פחות קליינטים.

למה שופטות המשפחה לא קובעות להוכחות ולא סוגרות תיקים?

ולמה השופטות אסתר שטיין וגולן תבורי השאירו המון תיקים לא סגורים?  כי זאת השיטה :  האישה מקבלת כל מה שהיא רוצה בסעד זמני ללא הוכחות וללא חקירות, וההוצאה לפועל עובדת בשבילה לעקל מהגבר את כל מה שיש לו.

אז איזה אינטרס יש לשופטות האלה לקיים משפטי הוכחות בהקדם האפשרי?  כל עוד ההוצל”פ לא סיימה את מלאכת עיקולי הגבר והבאתו לקשרים על ארבע, אין לשופטות המשפחה שום תמריץ לקבוע את התיקים שלהן להוכחות.

על אסתר שטיין קראו כאן:  אסתר שטיין שופטת משפחה פ”ת התלוננה במשטרה שהבת שלה תמר בן פורת גוססת בגלל תקיפה של הגרוש יואב אריאל בן פורת. השופט רונן פלג השליך אותה לכלבים…

איך דפקה רבקה מקייס את אבי קרפיל

אבי קרפיל הגיש תלונה בנציבות הטיוח על השופטים נגד רבקה מקייס שהיא מטייחת עובדות לטובת נשים, מסלפת עובדות, ובכוונה דוחה ומעכבת תביעות להפתחת מזונות כדי שהנשים תוכלנה לגבות בהוצל”פ ואחר כך הן תטענה שהמזונות נאכלו.

עוד הוא טוען שיואל ריפל הדריך את האישה לא להגיש שום ראיות כעל ההכנסות שלה, והשופטת רבקה מקייס אמרה שהיא תתייחס לכך בפסק הדין, אבל כמובן שהיא לא התייחסה לכך בפסק הדין.

נציין כי מדובר במגפה של נשים הבאות לבית משפט בתיקי מזונות, לא מגישות שום ראיה על ההכנסות שלהן והשופטות כולן מקבלות את התביעו שלהן בלי ראיות לא מוחקות להן את התביעה בשל אי עמידה בדרישות התקנות:  להציג 12 תלושי משכורת.

בתאריך 11/3/2019 ניתן פסק דין של משמורת משותפת.  במקום לקבוע כי גם המזונות משתנים מאותו רגע בו המשמורת השתנתה, מאלצים את הגברים להגיש “תביעה” להפחתת מזונות שאותה מורחים 2-3 שנים (במקרה הטוב).

בכל מדינה נורמלית שופט שמשנה משמורת צריך גם לשנות את המזונות בהתאם – אבל בפמיניסטן הכל עובד עקום.

במקום לקיים דיון מיידי בהפחתת המזונות, מקייס גררה את ההליך עד 4/4/2021 שאז הסתיימו ההוכחות והיא היתה צריכה לתת פסק דין.

ב 13/7/2020 היה קבוע הוכחות על הפחתת המזונות.  ברגע האחרון מקייס ביטלה ודחתה ל 9/11/2020.

ב 9/11/2020 ביא ביטלה ודחתה ל 25/11/2020.

ב 25/11/2020 מקיס שוב ביטלה ודחתה ל 1/2/2021.

ב 15/7/2021 אבי קרפיל ביקש מתן פסק דין והשרמוטה ענתה לו “בהקדם האפשרי”.

אותו דבר ב 14/9/2021 אבי קרפיל ביקש מתן פסק דין והשרמוטה ענתה לו “בהקדם האפשרי”.

רק ב 1/11/2021 מקייס נתנה פסק דין וכמובן שהיא דפקה את הגבר – כי הוא גבר.  זונה נשארת זונה גם אם יש לה גלימה שחורה ותואר של שופטת.

מקייס ענתה לנתל”ש שהיא תיעדפה תיקי אימוץ והזניחה את תיקי הפחתת המזונות

הנה התגובה של רבקה מקייס לנתל”ש:

בתגובתה לתלונה פירטה השופטת רבקה מקייס את השתלשלות ההליכים בתיק. לדבריה, למתלונן ולאישה בת אחת, כיום כבת שבע וחצי. ביום 19.10.15 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין, אשר הסדיר את כל העניינים הכרוכים בגירושין, לרבות החזקת הקטינה וזמני השהות, מזונותיה וכן נושאים רכושיים שונים.

ביום 6.5.18 הגיש המתלונן סדרה של תביעות: תביעה לביטול מזונות, תביעה לשינוי ההסדר שקבע כי הקטינה תהיה בחזקתה המלאה של אמה להסדר של אחריות הורית משותפת וכן תביעה כספית-רכושית. בדיון קדם המשפט שהתנהל בתובענות ביום 22.10.18 , עתרה האישה למחיקת ההליכים על הסף. האישה הפנתה לגילה של הקטינה – 3.5 שנים בלבד, לעובדה כי
הקטינה לנה אצל המתלונן לילה אחד מדי שבועיים ולילה נוסף מדי סוף שבוע שלישי, וטענה כי לא חל כל שינוי נסיבות משמעותי, כדרישת הפסיקה. עוד טען ב”כ האישה כי טרם נקבע אם הלכת בע”מ 919/15 היא כשלעצמה מהווה שינוי נסיבות משמעותי שמצדיק את בירור התובענה.

ב”כ האישה אף טען כי אמנם הסכם הגירושין מאפשר הרחבת זמני השהות של הקטינה עם המתלונן, אולם אין בו כל קביעה שלפיה הדבר גם יגרור הפחתת דמי המזונות.

לדברי השופטת רבקה מקייס, לאחר שבית המשפט שמע את טענות באי כוח הצדדים, הוצע למתלונן כי בנסיבות הקיימות, התביעה לביטול דמי המזונות והתביעה הרכושית תימחקנה ללא צו להוצאות, ואילו התביעה לשינוי הסדר החזקת הקטינה וקיום זמני השהות תידון ותתברר לאחר שיוגש תסקיר. המתלונן סירב להצעת בית המשפט, וביום 23.12.18 ניתנה החלטה המורה על
מחיקה על הסף של התביעה לביטול/הפחתת דמי המזונות.

השופטת רבקה מקייס הוסיפה, כי עם זאת, התביעה בעניין הקטינה המשיכה להתברר, הוגש תסקיר וביום 11.3.19 אימץ בית המשפט בהחלטתו את המלצות התסקיר, חרף התנגדות האישה, והורה על אחריות הורית משותפת ועל הרחבת זמני השהות.
9. ואולם, כך מסרה השופטת, שמונה חודשים בלבד לאחר שבית המשפט קבע אחריות הורית משותפת, הגיש המתלונן (בחודש נובמבר 2019 ) תביעה נוספת לביטול דמי המזונות, וזאת במקום להגיש בקשה ליישוב סכסוך. לדברי השופטת, למרות שלפי המועדים והתקנות היה על המתלונן לקיים הליך מהו”ת, איפשר בית המשפט את ניהול התביעה.

בקדם המשפט שהתקיים בתובענה זו ביום 27.1.20 , מבלי שהאישה הייתה מיוצגת, ציין בית המשפט כי המתלונן נקט הליכים באותה סוגיה של דמי המזונות, החל משנת 2017 , בשנת , 2018 וכעת בשנת 2019 . כמו-כן ציינה השופטת בפני המתלונן, כי הקטינה טרם הגיעה לגיל 6 ולכן הוצע לו להמתין עם הגשת ההליך הן להגיעה של הקטינה לגיל 6 והן להלכה מחייבת עתידית של בית המשפט העליון בנוגע להשלכות בע”מ 919/15 על פתיחת הסכמי גירושין שנחתמו וקיבלו תוקף של פסק-דין. אלא שהמתלונן דחה את ההצעה והתעקש על ניהול ההליך. במקביל, כך ציינה השופטת, בהודעות עדכון שהתקבלו מיחידת הסיוע דווח, כי הצדדים מקיימים הליך
גישור וכי הם קרובים לגיבוש הסכמות.

השופטת רבקה מקייס הוסיפה, כי ביום 1.6.20 הגישה האישה מספר מסמכים, טענה כי פוטרה, ועתרה להגדלת המזונות. בהחלטה שניתנה, הפנה אותה בית המשפט לקבלת ייצוג משפטי ולבדיקת זכאותה לייצוג ע”י הלשכה לסיוע משפטי.

ביום 9.6.20 התקיים דיון שבו התייצבה האישה ללא ייצוג מפאת חיסרון כיס, כך טענה, ודיווחה שהצדדים ניהלו הליך שלם ביחידת הסיוע והיו קרובים מאוד להסכמות, אולם פיטוריה מהעבודה ודרישת המתלונן להפחית מדי שנה את המזונות, תוך איום כי אם לא תסכים לתכתיביו, “הוא יקח לה את הילדה”, הובילו ל”פיצוץ” במשא המתן. בתגובה הכחיש ב”כ המתלונן את הטענה כאילו איימו על האישה בעניין הקטינה וטען, כי בפגישה האחרונה ביחידת הסיוע, שבה דיווחה האישה על פיטוריה, אמר בתגובה ב”כ המתלונן לסובבים כי אם האישה לא תצליח להסתדר, אין מניעה מבחינת המתלונן לקחת את הקטינה ולגדלה. לדברי השופטת, גם דיון זה הסתיים ללא הסכמות, ועל-כן נקבע התיק להוכחות, תוך שבית המשפט חזר וייעץ לאישה לקחת לעצמה ייצוג משפטי, שכן ניכר כי אינה מסוגלת לנהל את ההליך לבדה.

ביום 1.2.21 התקיים דיון ההוכחות. ביום 4.3.21 הוגשו סיכומי המתלונן, ביום 31.3.21 הוגשו סיכומי האישה וביום 1.11.21 ניתן פסק הדין.

אשר לטענת המתלונן בדבר עיכוב במתן פסק הדין ציינה השופטת רבקה מקייס, כי בעקבות עומס תיקים, נבצר מבית המשפט לתת את פסק הדין בתוך 90 יום מהמועד שבו הוגשו הסיכומים האחרונים, מאחר שהוא נאלץ לתעדף את ההליכים לפי מידת דחיפותם. במיוחד, כך ציינה השופטת רבקה מקייס, ניתנה עדיפות לתיקים שבהם שלומם הנפשי והפיסי של קטינים מצוי בסכנה על רקע מצבים שונים הנוגעים לפרידת הוריהם.

זאת ועוד, לדברי השופטת, “עד לאחרונה, מותב זה היה המותב היחיד בכל מחוז מרכז ששמע, דן ונתן פסקי דין בהליכי אימוץ, הליכים קשים שחורצים גורלות ומחייבים להידרש אליהם בעדיפות ראשונה”.

לא זו בלבד, אלא שלדברי השופטת רבקה מקייס היא נטלה על עצמה לקראת סוף שנת 2020 את ניהול פרויקט “סגירת תיקים ישנים“.

במסגרת פרויקט 2016 ו 2017- של שופטים אחרים הועברו אליה תיקים ישנים (מהשנים 2015), והוטלה עליה המשימה לנסות ולסיים תיקים אלה במהירות –בהסכם כולל או במתן פסק-דין.

בנוסף, עם פרישתן של השופטות אסתר שטיין ואילת גולן-תבורי מכס השיפוט, חולקו התיקים שהיו משויכים אליהן בין השופטים השונים, כשחלק משמעותי מן התיקים המורכבים הועבר אליה, על-מנת להביא לסיומם באופן מהיר, בדומה לתיקי הפרויקט.

השופטת רבקה מקייס הטעימה, כי עד כה ועל-פי הנתונים שהוצגו בפניה, פרויקט זה הוכיח את עצמו, אולם אין ספק כי הדבר גוזל ממנה זמן יקר ורב, שכן היא נאלצת ללמוד מלכתחילה תיקים סבוכים עובדתית ומשפטית שמתנהלים שנים רבות. לעומת זאת, לדבריה, ההליך נשוא התלונה הוא הליך שלישי בעניין דמי המזונות שהגיש המתלונן בתקופת זמן קצרה, זמן לא רב לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסק-דין.

אשר לטענת המתלונן בדבר היכרות אישית בינה לבין בא כוח האישה מסרה השופטת, כי “מדובר בטענה ריקה מתוכן, שנטענה ללא כל בסיס או תשתית עובדתית”. השופטת הבהירה, למען הסר ספק, כי “בין מותב זה לבין עוה”ד ריפל אין כל היכרות אישית, חברית או אחרת מלבד הופעותיו של עוה”ד ריפל כמייצג בתיקים שונים שמתנהלים והתנהלו לפני מותב זה”. אשר לטענה כאילו עוה”ד ריפל סיפר למלין כי אביה של המותב המטפל היה “רב גדול במרוקו”, מסרה השופטת כי מדובר בטענה שמוטב היה אילו לא הייתה מועלית כלל. למעלה מן הצורך ציינה, כי אביה הוא יליד אלג’יר ושימש כרב ראשי של יהדות צרפת. לדבריה, “אין לאביה של המותב כל קשר למרוקו ועל-כן לא ברור על איזה רקע העלה המלין טענה זו שרק מעידה על היעדר הקשר בין המותב לבין איש מהצדדים”.

הזונה רונית זמיר מהנתל”ש: העיכוב לא חריג

הנה התשובה של זונת הנתל”ש רונית זמיר:

“אכן, רצוי היה כי בית המשפט יתן פסקי דין במועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. ואולם, בנסיבות המתוארות על ידי השופטת, ובהינתן העומס המוטל על שופטי בית המשפט לענייני משפחה בכלל ובמחוז המרכז בפרט, שכתוצאה ממנו עליה לקבוע סדר עדיפויות לטיפול בתיקים, נבצר מבית המשפט לעשות כן. מכל מקום, לא מצאנו כי חל עיכוב חריג במתן פסק הדין, המצדיק את התערבות הנציבות”.

שימו לב אף מילה מדוע הזונה רבקה מקייס נוטלת על עצמה תיקים כשהיא יודעת שאינה יכלה לעמוד בעומס?

נציין שרבקה מקייס בעצמה הגיעה לגיל פרישה אבל בחרה להישאר במערכת כשופטת פנסיונרית (שופטת עמיתה) בשכר של 400 ש”ח לשעה.

הסיבה היא שהיא יודעת שבשוק הפרטי לא תהיה לה עבודה כמגשרת, בגלל הרקורד הרצחני שיש לה כרוצחת גברים מדופלמת.

להלן התלונה שהגיש אבי קרפיל נגד רבקה מקייס בנציבות הטיוח על השופטים.  תלונה 431/22:  

ולהלן החלטת נציבות הטיוח על השופטים: