קרימינולוג, ראובן יעקב, מונה ע”י השופטת שירלי שי לחוות דעה האם אבא ל 4 ילדים מהיישוב קדומים הוא מסוכן לילדיו, על רקע השתיכותו בעבר ל”נערי הגבעות”.  האבא הוא אלנתן רוקח מהישוב קדומים, והקרימינולוג קבע שבהחלט כן…  האבא מסוכן.

השופטת לא קיבלה את חוות דעתו של הזבל ראובן שמעון, והעבירה למשמורתו 3 מהילדים.  ילדה אחת נשארה אצל האם שלומית רוקח, כי היא הוסתה ברמות קשות ע”י הפוסי שלומית.  52832-08-22.

 

כאן בתמונה שלומית רוקח עם הגרוש שהתעללה בו ו 3 הילדים שאיבדה אותם.  יצאה לקבל זין ערבי באבו גוש.

ראובן יעקב – קרימילוג פוליטי שופטת מסוכנות אבות לפי הפוליטיקה

האיש שבתמונה למטה, ראובן יעקב, קרימינולוג פמיניסטי ממכללת הגליל המערבי הוא מלקק ווגינות מקצועי.  הנ”ל עושה חלטורות בבית משפט למשפחה ולוקח על עצמו לכתוב חוות דעת על “מסוכנות גברים”.

הזבל הזה הוא בעצמו מסוכן לגברים.  הוא רעיל.  יש בו שנאה פתולוגית לגברים, ומי שיסכים למינוי של הזוועה הזאת בבית משפט למשפחה שיחשוב איך הרגישו הבנות במסיבת הנובה, כשהנוחבות חתכו להן כוס בסכין יפנית.   זה מה שתרגישו כשתקראו מה הזבל הזה יכתוב עליכם.

לפנינו פס”ד בנושא ניכור הורי, כאשר הקרימינולוג כתב על האבא שבגלל שהוא השתייך בעברו לנערי הגבעות, הרי הוא מסוכן.  האישה יוצגה ע”י עו”ד רן בנימין.

 

 

פורסם בערוץ 7 17/3/2024:

פסק דין: האם האב מסוכן לילדיו משום שהשתייך לנוער הגבעות בעברו?

מומחה קבע שהגבר מהווה סכנה לילדיו ולאשתו לשעבר – משום שבעברו היה נער גבעות. בפסק הדין דחתה השופטת את חוות דעתו, והעבירה לחזקתו של האב שלושה מתוך ארבעת ילדיו, תוך שהיא מטילה הוצאות על אשתו לשעבר.

 

סכסוך גירושין מכוער ורווי הליכים בין בני זוג לשעבר, הגיע בימים אלה להכרעה מפתיעה, שבה הורתה השופטת שירלי שי מביהמ”ש למשפחה בפתח תקווה, להפקיע שלושה ילדים מחזקת אימם, ולהעבירם לחזקת אביהם, וזאת, בין השאר, בעקבות עלילת שווא על אלימות אותה טפלה האישה על האב.

בני הזוג נישאו בשנת 2008 ולאורך שנות נישואיהם הביאו 4 ילדים לעולם. כל הילדים נולדו ביישוב מרוחק שאליו עברו ההורים מספר שנים לאחר נישואיהם.

בחלוף 14 שנות נישואין עלו יחסי השניים על שרטון, וסכסוך גירושין חריף פרץ ביניהם. למרות שבתחילה קיימו ההורים הסדר שהייה שווה עם הילדים בבית המשפחה (נסטינג), ההסדר פוצץ, כשהאישה פנתה לבית המשפט בבקשה לצו הרחקה נגד האב, מאחר שלטענתה הוא נוהג כלפיה באיומים ובהטרדה מאיימת. צו הרחקה זמני הוצא נגד האב במעמד צד אחד, ולאחר שהאם כשלה מלהוכיח את הדברים, הצו לא חודש, והאם חויבה בהוצאות לטובת האב.

מייד אחר כך הגישה האם בקשה לבית המשפט לעבור עם הילדים ליישוב אחר, במרכז הארץ. האב הגיש כתב הגנה באמצעות עורכת הדין לוסי מאיר, ובעקבות כך, דחה בית המשפט את בקשתה של האם.

חרף דחיית בקשתה, התעלמה האישה מהחלטת בית המשפט, ועקרה למרכז הארץ עם ילדיה, תוך שהיא מפרה פעם אחר פעם את הסדרי השהייה עם הילדים, ולא מאפשרת להם להתראות עם אביהם.

במסגרת ההליכים בין הצדדים, נקראו אנשי מקצוע רבים לחוות דעה על התנהלות ההורים ומצבם של הילדים. רובן המכריע של חוות הדעת, קבעו שהאם מרבה לערב את ילדיה במאבק בינה לבין אביהם, ומפעילה כלפיהם סחיטה רגשית, במטרה להעביר אותם “לצד שלה”. מומחים אלה קבעו שהאב אינו מהווה כל סכנה לשלום האם והילדים. לעומת זאת, קבעו רוב המומחים כי האם מהווה השפעה שלילית על ילדיה, ובעיקר על שתי בנותיה הבוגרות.

רק חוות דעת אחת, של מומחה לקרימינולוגיה, טענה למסוכנות מצד האב. לטענת הקרימינולוג, רמת המסוכנות של האב כלפי האם והילדים בינונית, בעוד שרמת המסוכנות של האם כלפי הילדים נמוכה. את הקביעה הזו, ביסס לדבריו הקרימינולוג, על סמך אירוע אלימות בודד שהתרחש בין בני הזוג בעבר הרחוק, וכן על העובדה שבצעירותו השתייך האב ל’נוער הגבעות’, ובמסגרת זו נטל חלק בפעילות אלימה.

המומחה זומן לעדות בבית המשפט, שם חוות דעתו נסתרה פעם אחר פעם, בחקירתו ע”י באת כוחה של האב, עו”ד מאיר. בין השאר התקשה המומחה להסביר כיצד אירוע אלימות בודד בעבר של האב כלפי האם, מהווה סיכון כלפי הילדים.

בין השאר טען הקרימינולוג בעדותו, כי האב הזניח את ילדיו משום שיצא לעבודתו ב-06:00 בבוקר, בעוד הם ישנים. לדבריו, הזנחה כמוה כאלימות.

השופטת שי חלקה על עמדת המומחה, ואף ציינה בפסק דינה כי אף גורם חינוכי לא התלונן על הזנחת הילדים, כאשר אלה שהו עם האב, והילדים הגיעו לכל המסגרות במועד, זאת בניגוד למצב שבו שהו הילדים אצל האם, שם בחלק ניכר מהפעמים הילדים נעדרו תקופות ממושכות מנוכחות בבית הספר.

לשאלה, האם פעולה של אחד ההורים, שמטרתה למנוע קשר בין הילדים לבין ההורה השני, נחשבת בעיניו לאלימות, השיב הקרימינולוג, כי אם התנהגות זו חוזרת על עצמה, הוא בהחלט רואה בה התנהגות אלימה.

 

בפסק דינה קובעת השופטת שי כי הקרימינולוג לא הסביר כיצד באה האלימות הבינונית לידי ביטוי כלפי הילדים. “מכאן, לא יהיה מופרך לומר, כי חרף ההגדרה של “רמת מסוכנות בינונית”, לא סבור המומחה כי בפועל, האב מסוכן לילדיו”.

בהתייחסותה לעדותו, קבעה השופטת שי נחרצות את עמדתה לגבי תופעת הניכור ההורי ונזקיה הקשים: “תפקידו של בית המשפט, בין היתר, ליצוק תוכן למונח “טובת הילד”, ובכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבות המאפיינות אותו”, פסקה השופטת שי.

“בית משפט זה סבור כי הגיעה העת להבהיר בלשון ברורה כי הורה אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם ההורה השני, או מסית אותם כנגדו, פוגע בטובתם, ובמקרי קיצון, מדובר אף בפגיעה המגיעה לרמת אלימות של ממש, נפשית ורגשית כאחד. מחובתו של בית המשפט להגן על קטינים אשר נקלעו למצב קיצוני שכזה, ולא לאפשר המשכו או קיבועו. נוכח כל המפורט לעיל קובע בית המשפט כי האב אינו מסוכן לקטינים” דברי השופטת שי.

לאחר קביעה זו, עברה השופטת לדון בעניין בקשת האם להעתקת מגורים ובעתירות האב לחלוקת זמני שהות ואחריות הורית.

על פי פסק הדין, הבת הבכורה הביעה בתחילה את רצונה לעבור להתגורר עם אמה, וזאת משום שהיא סובלת חברתית במסגרות הבית ספריות ביישוב המרוחק. רק לאחר שהקרימינולוג קבע כי נשקפת מהאב מסוכנות בינונית כלפי האם והילדים, החלו לעלות מצדה טענות על פחד מפני האב.

בפסק דינה, מציינת השופטת, כי מהרגע שבו עברה הבת הבכורה להתגורר עם אמה, הקשר בין האב לבתו הבכורה נותק לחלוטין. כעבור מספר חודשים, גם הבת השנייה עברה להתגורר עם האם, תוך שזאת לא רושמת אותה כלל למסגרת חינוכית, ובכך עוברת עבירה פלילית בהפרתה את הוראות חוק חינוך חובה. גם במקרה זה, וחרף התרשמות המומחים כי הבת השנייה מסתדרת היטב עם אביה, גם היא החלה לסרב להיפגש עמו.

“האם הוכיחה בהתנהלותה כי לא עשתה דבר, או לכל הפחות לא עשתה מספיק, על מנת שהבנות, אשר שוהות עימה, יהיו בקשר עם אביהן, ואף פעלה באופן אקטיבי, לשמר את ניתוק הקשר שנוצר” קובעת השופטת שי, ומוסיפה: “האם גם הוכיחה כי אי אפשר לקבל את שיתוף הפעולה שלה בכל מה שקשור לטיפול משפחתי, ולאחר מכן הלינה על כל מומחה/מטפל/איש מקצוע, שאינו חושב כמוה או לא סר להוראותיה, עד כי כינתה גם את בית המשפט, גם את ב”כ האב וגם את האפוטרופוס לדין כפושעים”.

בנוסף קבעה השופטת כי “האם נתנה יד להיעדרות הקטינות ממסגרת חינוכית במשך זמן רב, על מנת להשיג את מטרותיה, תוך פגיעה בהן ובטובתן, ותוך התנערות מחובתה ההורית”.

השופטת ציינה כי במצב המורכב שנוצר, התלבטו אנשי המקצוע כיצד יש לפעול, כדי לצמצם עד כמה שניתן את הנזק הרגשי לילדים, ומבלי לנקוט בצעדים דרקוניים מדי נגד האם, שעלולים להזיק יותר מאשר להועיל.

“בחירתה של האם לחזור שוב ושוב על טענות מסוכנותו של האב לכאורה, מדאיגה ומעלה חשש כי האם תמשיך לעשות שימוש בטענות אלה, בפני הילדים, עת הם שוהים עימה, על מנת לגרום להם לרצות לנתק קשר עם האב” דברי השופטת שי.

השופטת גם התייחסה בפסק דינה לטענת עוה”ד מאיר כי לא בהכרח רצונו של קטין הוא טובתו, על אחת כמה וכמה במקרים של הסתה, וזאת בנוגע למשקל שיש לתת לרצונן של הבנות לעבור ליישוב החדש.

השופטת קובעת בנקודה זו: “קל וחומר כעת, כאשר בפני בית המשפט עומדים מלוא החומרים והעדויות, ואף דברי הבנות עצמן, שנאמרו בפני בית המשפט בפגישתו עימן, מהם עולה באופן חד משמעי כי לא רק שרצונן של הקטינות לא בהכרח לטובתן, מדובר ברצון אימן, והן מדברות מגרונה, עד אשר לא מצליחות להפריד בין רצונן שלהן, לרצונן לרצות את אימן”.

השופטת שי גם מתייחסת לחוות דעת של פסיכולוג שניתנה, במסגרתה המליץ להפריד ולחלק את החזקת הקטינים על הילדים בין הוריהם, ובחקירתו הודה, שאין פתרון מושלם לסכסוך, ומעבר הילדות לחזקת אמן חורץ ככל הנראה את גורל הקשר של אותן ילדות עם אביהן.

השופטת חולקת בהחלטתה על המלצת הפסיכולוג, ומציינת שהילדים ששהו עם אביהם, מעולם לא הביעו כל רצון לניתוק הקשר עם אימם, בעוד שכל הילדים ששהו בחזקת אימם, הביעו רצון גדל והולך לנתק את הקשר עם אביהם.

מסיבה זו, ומתוך שאיפה לשמור על קשר יציב בין האב לילדיו, הורתה לבסוף השופטת שי, כי יש להעביר את שלושת הילדים הצעירים לחזקת האב, בעוד שהבת הבכורה, המנוכרת לאב לחלוטין, תמשיך לגדול בחזקת אמה.

בנוסף, קבעה השופטת שי כי זמני השהות של שלושת הילדים עם אמן יתקיימו במשך שלושה חודשים במרכז קשר, וזאת כפעמיים בשבוע, למספר שעות, ותחת פיקוח אנשי מקצוע.

בתום שלושת החודשים הראשונים, ובכפוף לכך שהאם תקיים את זמני השהות שנקבעו כלשונם, יוסר הפיקוח מהמפגשים השבועיים, ואלה יתקיימו באותם הימים ולמשך שלושה חודשים נוספים.

לדברי השופטת שי, החלטה חריגה זו נובעת מהחשש שהאם תסרב להשיב את ילדיה אל האב, במקרה ויותר להם לשהות בביתה, כפי שכבר עשתה בעבר.

לאחר ששת החודשים שבהם יותר לאם להתראות עם ילדיה רק במרכז קשר, יתווספו לכך סופי שבוע, אחת לשבועיים. בנוסף, קבעה השופטת, כי הצדדים יפעלו לקבלת טיפול משפחתי ומתן טיפול רגשי.

השופטת שי חתמה את פסק דינה בהטלת תשלום הוצאות משפט על האישה: “לאור ההתנהלות החריגה של האם, מספר הבקשות שהוגשו במהלך ההליך ומספר הדיונים שהתקיימו, אני מחייבת אותה בהוצאות האב בסך של 35,000 ש”ח”.

 

https://www.inn.co.il/news/632238

 

 

להלן פסק הדין:

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תלה”מ 50984-06-22 ר’ נ’ ר’ תלה”מ 25373-12-22

לפני	כבוד השופטת  שירלי שי
תובע/נתבע – האב:		א’ ר’ ע”י ב”כ עוה”ד לוסי מאיר
נגד
נתבעת/תובעת – האם:		ש’ ר’ ע”י ב”כ עוה”ד אביטל רבינוביץ
פסק דין

1. פסק דין זה עניינו בשני הליכים בענין ארבעת ילדי הצדדים, חלוקת זמני השהות עם כל אחד מהם וקביעת מקום מגוריהם.

 

2. האב הגיש תובענה בענין הקטינים, בתלה”מ 59984-06-22, ביום 23.6.22, בה עתר לאחריות הורית משותפת, חלוקת זמנים שווה וסעדים נלווים אחרים. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה, בה עתר לאסור על העתקת מגורי הקטינים מחוץ ליישוב X – מקום המגורים המשותף של הצדדים וילדיהם, עובר לפתיחת ההליכים המשפטיים.

 

3. ביום 13.12.22, האם הגישה תובענה בענין הקטינים, בתלה”מ 25373-12-23, בה עתרה להעתקת מקום מגורי הקטינים מ – X לZ- , תוך קביעת הסדרי שהייה מותאמים בין האב לקטינים.

 

4. בין לבין, ביום 24.8.22 הגישה האם בקשה לצו הגנה, בה”ט 52832-08-22, בטענה כי בחודשים שקדמו לפתיחת ההליך המשפטי היא עוברת מסכת הטרדות והצקות המלוות בהקלטות על ידי האב. עוד הוסיפה האם כי במסגרת ההתעמרות חסם האב את חשבון הבנק המשותף, העלים את המחשב הנייד שלה ואף גרם לפיטוריה. לטענת האם, ביום 5.8.22 ולאחר מריבה קשה בין האב לבתם הבכורה של הצדדים, מ.ש., נטלה את הקטינים ונסעה לבית אימה. לדבריה, האב הגיע לבית אימה נטל את שלושת הקטינים, אי., אל. וע., ואילו הבכורה, מ.ש., נותרה עימה בבית אימה מספר ימים. ביום 21.8.22 אירע אירוע אלימות בגינו הגישה את הבקשה לצו הגנה, בו לטענתה האב עקב אחריה ומצא אותה עם הקטינים בקניון איילון, אחז בחוזקה בידו של הקטין ע. ומשך אותו ממנה אליו, כאשר מ.ש. היתה נוכחת באירוע. האם עתרה למתן צו הגנה ובמילותיה “אני עומדת על זכותי לקבל צו הגנה תוך הרחקה של המשיב מביתנו ב- X, בפרט ונוכח מסוכנותו של המשיב כלפי, איומיו בעבר (ראה איום ברצח לעיל) ואף אלימות ממש והרחקה (ראה לעיל), ההתעמרות המתמשכת כלפי בביתי שלי ובפרט אירוע האלימות הנ”ל מיום 21.8.22” – סעיף 6 לתצהיר שצורף לבקשה לצו הגנה.

 

5. ביום 6.11.22 ניתן פסק דין בהליך ה”ט, לאחר חקירות הצדדים והגשת סיכומים, הדוחה את הבקשה. בית המשפט סיכם את פסק הדין בכך שהאם לא הצליחה להוכיח את טענותיה, לא בדבר אירוע האלימות ולא בדבר חשש מהאב, ואף צוין כי קיימת סבירות גבוהה כי מטרת הבקשה היתה להרחיק את האב מהאם כחלק מהליך הפרידה.

 

6. במהלך הזמן שעבר, מאז פתיחת ההליכים ועד מתן פסק דין זה, ניתנו החלטות זמניות רבות, מונו מומחים, הוגשו תסקירים, ניתנו מספר עמדות מטעם האפוט’ לדין, נחקרו המומחים, הוגשו סיכומים, ועתה, הגיע העת ליתן פסק דין סופי.

 

7. מאחר וההכרעה בהליך אחד, משליכה באופן ישיר על ההליך האחר, ושני ההליכים התקיימו יחדיו, רובו של פסק הדין יתייחס לשני ההליכים ללא אבחנה, בוודאי בפירוט הרקע העובדתי, סקירת ההליכים המשפטיים הקודמים, ניתוח עמדות המומחים וכיוצ”ב, פרט להתייחסות ספציפית שתינתן בכל אחד מההליכים, בהתאם לעתירות בו.

 

רקע עובדתי בתמצית

 

8. הצדדים נישאו ביום 11.3.2008.

 

9. לצדדים נולדו 4 ילדים:

מ.ש. – ילידת 7.2.2009 – כבת 15 בעת מתן פסק דין זה.

אי. – ילידת 9.10.2010 – כבת 13.5 בעת מתן פסק דין זה.

אל. – יליד 26.4.2012 – כבן 11.8 בעת מתן פסק דין זה.

ע.  – יליד 7.10.2018 – כבן 5.5 בעת מתן פסק דין זה.

(להלן: “הקטינים“)

 

10. הצדדים התגוררו ביישוב X, בבית בבעלות משותפת (להלן: “בית המגורים“), מאז 2014 ועד לחודש אוגוסט 22, אז הגישה האם בקשה לצו הגנה, והלכה למעשה עזבה את בית המגורים. 6 שנים קודם לכן, התגוררו הצדדים ב…, כך שארבעת הילדים נולדו במהלך השנים בהם הצדדים התגוררו בS.

 

11. לאחר עזיבת בית המגורים, קבעה האם את מקום מגוריה ב Y. הבת הבכורה מ.ש. הצטרפה אל האם, כבר במהלך שנת 2022 והעתיקה את מגוריה לY. לאחר כשנה עברה גם הבת השניה, אי., למגורים עם האם, בניגוד להחלטות שיפוטיות, כפי שיפורט בהמשך פסק דין זה. האב נותר להתגורר בX עם שני הבנים הצעירים.

 

סקירת  ההחלטות המשפטיות שניתנו עד כה על ידי בית משפט זה

 

12. התנהלותה של המשפחה שבפניי, ובעיקר התנהלותה של האם, קיצונית וחריגה, אשר על כן מצאתי לנכון לפרט ראשית, ביסודיות (אף שמדובר בפירוט ארוך מאוד) את ההחלטות השיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט, מאז תחילתו של ההליך ועד מועד כתיבת פסק דין זה. מסקירה זו ניתן ללמוד על הקיצוניות שבמקרה דנן, בין היתר, בשל בחירתה של האם שלא לקיים החלטות שיפוטיות ולפעול באופן חד צדדי, תוך שיתוף בנותיהם של הצדדים, שלא לומר כפיית רצונה עליהן.

 

13. ביום 27.6.2022, בהמשך לבקשת האב ליתן צו מניעה, שיאסור על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינים, ולאחר שניתנה לאם הזכות ליתן את תגובתה, נעתר בית המשפט לבקשת האב וקבע כך:

 

14. ביום 25.8.22 התקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשת האם לצו הגנה. בסופו הגיעו הצדדים להסכמות על חלוקת זמנים בהסדר של נסטינג, עד לדיון שנקבע בהליך העיקרי, ליום 30.8.22. בדיון שהתקיים ביום 30.8.22, נחקרו הצדדים בבקשת האם לצו הגנה, ובסופו נקבע כי עד להחלטה אחרת, שתינתן בהליך ה”ט, יחלקו הצדדים את שהותם בבית המגורים, לחלופין, באופן שכל אחד מהם יהיה אחראי על הקטינים, עת הם שוהים עימו.

 

15. ביום 23.10.22 מינה בית המשפט אפוטרופוס לדין לקטינה מ.ש., לאחר שהאב הגיש בקשה בהולה להפעלת נוהל 2-20 מטעם נשיאת ביהמ”ש העליון, בשל הניתוק שלה ממנו, לאחר שהעתיקה, דה פקטו, את מגוריה לבית האם ב Y וסירבה להיות עימו בקשר.

 

16. ביום 30.10.22 התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט’ לדין. בתום הדיון קבע בית המשפט כי נוכח טענות הצדדים, אשר עלו בפירוט הן על ידי ב”כ והן על ידם באופן ישיר, תוך הטלת אשמה קשה זה על זו, וביקורת חריפה על חוסר מסוגלותו ההורית של ההורה האחר, עולה חובה להפנותם לבדיקה למסוגלות הורית. במסגרת המינוי התבקש המומחה לבצע גם אבחון לקטינה מ.ש., תוך שפורטו בהחלטה 10 סעיפים עליהם מתבקש המומחה ליתן את הדעת. הצדדים הופנו למכון טריאסט שריג (להלן:”המכון“), כמומחה מטעם בית המשפט, לביצוע בחינת מסוגלות הורית, תוך שנקבע כי בעלויות יישאו הצדדים בחלקים שווים. עוד נקבע בהחלטה כי על הצדדים לפנות למכון בתוך 3 ימים ולשתף פעולה תוך הגעה למפגשים ללא דחיות.

 

 

17. ביום 6.11.2022 ניתן פסק דין בהליך הקשור בה”ט 52832-08-22, בסופו נקבע כי אין מקום להאריך את צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט הציע לצדדים להגיע להסכמות בדבר חלוקת זמני שהות, הפרדת מגורים וקביעת מגורי כל אחד מהם, בהתחשב בטובת הילדים ורצונם ומבלי לחפש מי צודק. עוד ציין בית המשפט, כבר אז בהחלטתו, כי “מצבם של הילדים בכי רע. הקטינים חווים את מערכת היחסים הקשה בין הצדדים, עד כי טובתם נפגעת. בתם הבכורה של הצדדים מצויה, לפי דבריהם ועל פי דוח האפוטרופסא לדין, במצב לא טוב, חברתית ורגשית. ככל שהצדדים ישכילו לשים את טובת ילדיהם בראש סדר העדיפות ולפעול בשיתוף פעולה ביניהם, תוך הרחקת הקטינים מהסכסוך, מצבם של יתר הקטינים ילך וידרדר“. לצערו של בית המשפט, הצדדים לא רק שלא השכילו לפעול בשיתוף פעולה, מערכת היחסים ביניהם רק הלכה והידרדרה, עצימות הסכסוך גברה וכך גם מצוקתם של ילדיהם.

 

18. ביום 20.12.22 קבע בית המשפט דיון במעמד הצדדים והאפוט’ לדין, ליום 10.1.2023, והזכיר לצדדים כי עליהם לפעול על פי החלטות שניתנו, לרבות לענין פנייתם למכון. ענין זה צוין בהחלטה נוכח בקשתו של האב לחייב את האם בביצוע התשלום למכון ובקשתה של האם שלא לבצע בדיקה למסוגלות הורית ולחלופין, להורות שהאב ישא במלוא עלות הבדיקה.

 

19. ביום 22.12.2022, ניתנה החלטה לפיה מקום מגורי הקטינים לא השתנה ועל כן נאסר על מי מהצדדים שלא לאפשר לקטינים לשהות היכן שגרו עובר לסכסוך, וזאת לאחר הודעת האב כי הקטינה מ.ש. מתגוררת עם האם בY, חרף קיומו של צו המניעה, והוא אינו יודע אם היא פוקדת מסגרת חינוכית וכי האם חטפה את הקטינים לY ואלה אינם פוקדים גן ובית ספר. בית המשפט בהחלטתו אסר על מי מהצדדים לטרפד את תפקידה של האפוט’ לדין, וזאת נוכח הודעת האב כי האם אינה מאפשרת את הפגישה שנקבעה לו עם האפוט’, בכך שלא משיבה את הקטינים לבית מגוריהם בX.

 

20. ביום 27.12.2022 הוזמן תסקיר סעד מהלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית X, נוכח בקשת האם למינוי עו”ס ותסקיר דחוף, על מנת ליתן המלצות דחופות למסגרת החינוכית אליה תלך הקטינה מ.ש., תוך התייחסות לבקשה לרישומה למסגרת חינוכית בY, וכן מתן המלצות לגבי העתקת מקום כל הילדים לY.

 

21. ביום 10.1.23 התקיים דיון במעמד הצדדים, בסופו ניתנה הוראה לעו”ס לסדרי דין להגיש תסקיר ולו ראשוני, תוך התייחסות ספציפית לעובדה שמ.ש. אינה פוקדת מסגרת חינוכית והצורך במעורבות עו”ס לחוק נוער בעניינה. ביום 15.1.23 הוגש תסקיר ראשוני המתייחס למקום לימודיה של מ.ש., לאור הדחיפות, כאשר יתר ענייני המשפחה יובאו בהמשך, בתסקיר מלא.

 

22. ביום 22.1.23 קבע בית המשפט כי טרם מתן החלטה בענין מסגרת החינוך של הקטינה מ.ש., הוא ישמע אותה בלשכתו. במקביל הורה בית המשפט שהקטינה תחל בטיפול רגשי, לאלתר, אצל ד”ר קיבנסון, שהאב ימשיך בטיפול אצל ד”ר מרסלו בהתאם להמלצות התסקיר, והאם תחל בטיפול באופן מיידי, בלשכת הרווחה וככל שיש זמן המתנה, עליה למצוא טיפול פרטי בהתאם להמלצות שניתנו בתסקיר. בקשר למכון קבע בית המשפט כי על הצדדים לפעול על פי ההחלטה וככל שהאם לא תשתף פעולה, בית המשפט ישית עליה קנס.

 

23. ביום 31.1.23 ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת של בית המשפט, בקשר למסגרת החינוכית של הקטינה מ.ש., לאחר שבית המשפט נפגש עימה. בהחלטה נקבע כי הקטינה מ.ש. תירשם למסגרת חינוכית בY, וזאת חרף העובדה שעברה להתגורר בY עם האם, על דעת עצמה, במקביל להחלטתה החד צדדית של האם להעתיק את מקום מגוריה לY. בית המשפט נימק בהחלטתו את השיקולים שהביאו אותו, בסופו של יום, להחלטה זו, ביניהם רצונה של הקטינה, גילה, הבנת המצב בו היא שרויה, אולם תוך הבעת מורת רוח בקשר להתנהלותה של האם.

 

24. עוד באותה ההחלטה (מיום 31.1.23) מונתה ד”ר רוזן צבי לקבוע מהו הטיפול הנכון ביותר למשפחה דנן, האם נדרשים טיפולים דיאדים ואם כן באיזו מסגרת, האם עדיף טיפולים יחידניים או משפחתיים, והאם כל הטיפולים יעשו על ידה או נכון להמשיך טיפולים, של מי מבני המשפחה, גם במסגרות אחרות.

 

25. בעקבות בקשה של האב, בה פירט אודות היעדרותם של הקטינים ממסגרת חינוכית בימים 25-26.1.23, בשל לקיחתם על ידי האם לY, ולאחר קבלת תגובת האם בה עתרה לקבוע כי בשלב זה ועד לרגיעת המצב הביטחוני, המהווה סכנת נפשות ברורה לקטינים, כך לדבריה, שלושת הקטינים, אי. אל. וע. יעברו להתגורר עימה בY, קבע בית המשפט, ביום 2.2.2023, כדלקמן:

“האם מצאה לה כנוהג להתעלם מהחלטות שיפוטיות ולכך יש לשים סוף. אף תגובה לא הוגשה מטעמה. שני ההורים יחדיו האם אפוטרופוסים טבעיים של הקטינים אשר חבים יחד בטובתם ושלומם הכוללת גם חינוך חובה. ככל שהאם אכן לא שלחה את הקטינים למסגרות החינוך, לא רק שהיא מבזה את החלטות בית המשפט היא אף פוגעת בטובת הקטינים ובאופן קשה. אשר על כן אני מורה כדלקמן:

• על האם חלה החובה להביא את הקטינים למסגרות החינוכיות בהם התחנכו עד היום, בישוב X, באופן שוטף ובכל הימים בהם שוהים עימה הקטינים. ככל שהאם לא תקיים החלטה זו, היא מבזה את החלטת בית המשפט, והיא תחויב בקנס של 500 ₪ לכל ילד על כל יום שבו לא תביא מי מהילדים למסגרות החינוך, לטובת קופת אוצר המדינה.
• ככל שהאם לא תקיים זמני שהות כפי שאלה נקבעו, היא מבזה את החלטת בית המשפט, והיא תחויב בהוצאות בסך של 300 ₪ בעבור כל ילד ובגין כל הפרה של זמני שהות.
• העו”ס מלשכת הרווחה תגיש עמדתה בתוך 7 ימים באשר להתערבות עו”ס לחוק נוער.
• האפוטרופסא לדין תיפגש לאלתר עם הקטינים ותגיש עדכון מטעמה.”

 

26. בהעדר מותב זה, ונוכח בקשה דחופה שהגישה האפוט’ לדין, בה ציינה כי האם מסרבת להשיב את הקטינים לX, ובשל כך לא מבקרים מסגרות חינוכיות, ומשעולה משיחה שלה עם האם כי אין בכוונתה להשיבם, חברתי כבוד השופטת נוס, נתנה ביום 5.2.23 את ההחלטה כדלהלן:

 

 

27. ביום 14.2.2023 דחה בית המשפט, בהחלטה מנומקת, את בקשת האב לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 31.1.23. בתמצית יצוין כי בית המשפט הבהיר כי לא ניתן, בשלב זה, לכפות על הקטינה מ.ש., לשוב למסגרת החינוכית שבה למדה בX, ועל מנת שלא להותירה ללא מסגרת, אין מנוס כי אם לאשר רישומה במסגרת חינוכית בY. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין מדובר בפרס על אי קיום החלטות שיפוטיות, כי אם מתוך מתן משקל לרצונה של הקטינה, נוכח גילה, תכונותיה ובהקשר של המורכבות המשפחתית ועצימות הסכסוך. בית המשפט הוסיף וציין כי לאחר מתן משקל לכלל הטענות, עיכוב ההחלטה יפגע בקטינה יותר מאשר יסייע לה, שכן מדובר בקטינה בגיל ההתבגרות, שנעדרה ממסגרת חינוכית זמן לא מועט, שמבחינתה הגורם המעכב את חזרתה ללימודים הינו אביה, וכל יום שעובר רק מגביר את תסכולה.

 

28. ביום 22.2.23 התקיים דיון במעמד הצדדים, האפוט’ לדין, העו”ס לסדרי דין, שהתארך הרבה מעבר לזמן שהוקצב לו, ועל כן בתומו קבע בית המשפט כי החלטה תינתן ותישלח לצדדים, ואכן ביום 26.2.23 ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת בסופה הורה בית המשפט כדלהלן:

“כל עוד האם מתגוררת בY, הקטינים אי., אל. וע. ימשיכו להתגורר בX, עם אביהם, וחלוקת זמני השהות של כל אחד מהצדדים עם שלושתם תהיה באופן הבא:

• הקטינים ישהו עם האב במהלך הימים א-ו, בכל שבוע.
• הקטינים ישהו עם האם ב- 3 סופי שבוע ברצף, החל מיום שישי מתום המסגרת החינוכית, ועד שעתיים לאחר צאת השבת.
• בעת שהיית הקטינים עם האם, האחריות לאוספם ממסגרות החינוך בימי שישי תהא על ידי האם וכך גם האחריות להשיבם לX במוצאי שבת.
• הקטינים ישהו עם האב בכל סוף שבוע רביעי.
• בשבוע הרביעי, שבתומו שוהים הקטינים עם האב, תהא ראשית האם להיפגש עם הקטינים בX ובסביבתה, ביום חמישי, החל מהשעה 16:00 ועד השעה 20:00 (לא בבית המגורים).

למען הסר ספק יובהר כי זמני השהות של האם עם הקטינים, יתקיימו בדירתה בY.

העו”ס תגיש המלצות לחלוקת זמני שהות בחגים ובחופשות – ב”כ הצדדים ימסרו החלטה זו לעו”ס, אשר תיפגש עם הצדדים ותגיש המלצותיה בתוך 15 יום”.

 

29. ביום 30.3.23 התקיים דיון בפני בית המשפט, במעמד הצדדים והאפוט’ לדין, ולאחר קבלת דוח תסקירים מיום 16.3.23, קבלת עדכון ד”ר רוזן צבי מאותו היום, ודיווח אפוט’ לדין מיום 21.3.2023. בעקבות דיון זה, ניתנה ביום 2.4.2023 ההחלטה כדלהלן:

” א. זמני השהות בסופי שבוע יחולו לסירוגין, סוף שבוע אחד תשהה האם עם הקטינים ובסוף שבוע שלאחריו ישהה האב עם הקטינים. האם אחראית לאסוף את הקטינים, בסופי השבוע שהם אמורים לשהות עמה, ביום שישי ישירות מהמסגרות החינוכיות ולהשיבם לבית האב, שעתיים לאחר צאת שבת.

• למען הסר ספק, בסוף השבוע הקרוב (7-8/4/23), שחל לאחר חג הפסח הראשון, ישהו הקטינים עם האם, בביתה, נוכח שהייתם עם אביהם בחג, וכך שבוע לאחר שבוע, בסופי השבוע.
• לגבי אמצע שבוע, האם תיפגש עם הקטינים באמצע השבוע, בימים שני ורביעי, ותשהה עימם עד השעה 20:00 בבית בX, כאשר האב מתחייב שלא לשהות בזמנים אלה בבית. ככל שיש הסעות לקטינים, אלה יגיעו לבית בX בהסעה וככל שאין יש לאוספם ממסגרות החינוך, תהא אחראית האם לאוספם ולהביאם לבית בX.
• בחופשות מהמסגרות החינוכיות, תחול אותה חלוקת זמני השהות כמו באמצע שבוע, אולם האם תשהה עם הקטינים החל מהשעה 09:00 ועד לשעה 19:00 בבית בX.
• בערב פסח ראשון, ישהו הקטינים עם האב. בערב פסח שני ישהו הקטינים עם האם, החל מערב החג בשעה 09:00 והיא תשיבם לבית האב, שעתיים לאחר צאת החג.
• הקטינה מ.ש. תמשיך את הטיפול אצל ד”ר קיבנסון, והאם תדאג כי הקטינה תשתתף בכל המפגשים על פי הוראות ד”ר קיבנסון, והכל במטרה לחדש את הקשר בין האב לקטינה בהקדם האפשרי.
• הצדדים ישתפו פעולה עם קידום אבחון מסוגלות הורית, ויגישו הודעה לבית המשפט, בתוך 14 יום, סטטוס הכנת חוו”ד.
• הצדדים שניהם יקבלו הדרכה הורית, אצל ד”ר קיבנסון, או אצל גורם אחר על פי החלטתה, ולשם כך יפנו אליה מיידית וישתפו פעולה עם כל הוראה שתיתן. עדכון לגבי התחלת ההדרכה ההורית יוגש לבית המשפט בתוך 14 יום.
• בהמשך, תיבחן האפשרות להתחיל בטיפול משפחתי, כמפורט בהמלצות ד”ר רוזן צבי.”

 

30. ביום 19.6.2023, וכהמשך לבקשת האם ובהסכמת האב, ולשם קידום ההליכים הורה בית המשפט לכל הגורמים המעורבים בהליך, מכון טריאסט שריג, ד”ר קיבנסון, אפוט’ לדין ולשכת הרווחה בX, להגיש דיווח.

 

31. ביום 9.7.23 הורה בית המשפט לצדדים ליתן תגובתם להמלצת המכון לביצוע בדיקת מסוכנות של כל אחד מההורים, על ידי קרימינולוג קליני, תוך שההמלצה היתה על ד”ר יעקב ראובן.

 

32. ביום 13.7.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט’ לדין, ולאחריו ניתנה, ביום 30.7.2023 החלטה במספר נושאים כדלהלן:

• בקשת האם לזימון הקטינים ללשכת בית המשפט – בית המשפט דחה את הבקשה בטענה כי הקטינים נפגשו עם מספר רב של גורמים ופגישה, בשלב זה של ההליך, עם גורם נוסף, יכולה להוות חיסרון העולה על יתרון. יתר על כן, דברי הילדים נשמעו והובאו לידיעת בית המשפט הן על ידי האפוט’ לדין והן על ידי העו”ס לסדרי דין, וכן נשמעו ואובחנו על ידי מכון טריאסט שריג. יחד עם זאת בית המשפט הבהיר כי לאחר שדוח טריאסט שריג יוגש, וככל שהאם תעמוד על בקשתה, בית המשפט ידרש לכך.
• בקשת האם להורות לאב להביא את הקטינים בימי זמני השהות שלה עימם לנקודת מפגש בW וכן לאוספם מאותה נקודת מפגש – בית המשפט נעתר לבקשה בחלקה באופן שקבע כי האם תמשיך לאסוף את הקטינים מביתם מX, ואילו האב יאסוף אותם בחזרה לביתו מנקודת מפגש בW. בית המשפט ציין כי החלטה זו ניתנה חרף העובדה שטענות האם, לפיהן היא לא מוכנה להיכנס לX, אינן מצדיקות את הבקשה, הוא נעתר לה בחלקה, וזאת על מנת למנוע ניתוק בינה לבין הקטינים, שעה שהודיעה כי ככל שלא יהיה שינוי לא תקיים עוד את זמני השהות.
• בקשת האב בענין הפרת זמני השהות – נוכח ההחלטה שניתנה בענין הבאת ואיסוף הקטינים, אין צורך להכריע בבקשה.
• המלצות התסקיר – בית המשפט קבע כי חרף חופשת הקיץ זמני השהות שפורטו בהחלטה מיום 2.4.2023 יוותרו על כנם.

 

33. ביום 16.7.23 מונה הקרימינולוג, ד”ר יעקב ראובן (להלן: “ד”ר יעקב“) לשם ביצוע הערכת מסוכנות לצדדים, לאחר ששני הצדדים נתנו הסכמתם לבדיקה ולזהות המומחה.

 

34. ביום 3.8.2023 ונוכח בקשות שהגיש האב, כולן מפרטות הפרת החלטות שיפוטיות על ידי האם, בענין חלוקת זמני השהות שנקבעו בהחלטות שיפוטיות, קבע בית המשפט כי אין לעשות כל שינוי בזמני השהות שנקבעו בהחלטה מיום 2.4.2023, וככל שלא יעשה כך בית המשפט ישקול הטלת סנקציות כספיות.

 

35. ביום 6.8.2023 חתם בית המשפט על פסיקתא לגבי רישום הקטין ע. לגן חובה בX, בהמשך לבקשת האב, וחרף התנגדות האם, בנימוק כי טרם הוכרעה תביעת האם להעתקת מקום מגורים וכל עוד לא נקבע אחרת, הקטין ימשיך ללמוד במסגרת לימודית בעיר מגוריו – X.

 

36. ביום 14.8.2023 ולאחר שהאב עדכן את בית המשפט כי הקטינה אי. לא שבה לביתו, קבע בית המשפט כי אי השבתה לבית האב מהווה הפרת החלטה שיפוטית ועל כן תשלם האם לקופת אוצר המדינה, סך של 1,000 ₪ עבור כל הפרה של זמני השהות. עוד הורה בית המשפט לאפוט’ לדין להיפגש עם הקטינה אי.ולהביא את עמדתה בפני בית המשפט, ובמקביל קבע לצדדים דיון דחוף, בפגרה, בנוכחות האפוט’ לדין.

 

37. ביום 20.8.2023 התקבל דוח המסוכנות על ידי ד”ר יעקב, וביום 21.8.23 קבע בית המשפט כי דוח זה ידון בדיון הקבוע ליום 24.8.23.

 

38. ביום 24.8.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט’ לדין בסופו נעתר בית המשפט לבקשת האב והאפוט’ לדין לחקור את ד”ר יעקב. עוד נקבע כי הצדדים יגישו עמדתם לדוח המכון, שהוגש לתיק רק באותו היום (24.8.23) וכן הוחלט כי הקטינים אי. ואל. יפגשו עם בית המשפט. עוד נקבע כי ההקלטה מיוני 22, אותה ביקש האב להשמיע בדיון, תוגש על פי הדין, וכי עד החלטה אחרת אין כל שינוי בהחלטות אחרות שניתנו על ידי בית המשפט.

 

39. ביום 30.8.2023 לאחר בקשת האם להוצאת הקטינים מבית האב, בטענה כי הדוח של ד”ר יעקב ראובן מוכיח כי שהייה עימו פוגעת במוגנותם, קבע בית המשפט כי בשלב זה, ובטרם הוגשו תגובות הצדדים לדוח המכון, ובטרם שבית המשפט נפגש עם הקטינים, לא יעשה כל שינוי, לא במסגרות החינוך ולא במקום מגורי הקטינים.

 

40. ביום 3.9.2023 נקבע מועד לשמיעת הקטינים בלשכת בית המשפט.

 

41. ביום 10.9.2023 ניתנה החלטה במספר בקשות שנותרו עומדות ותלויות – בקשת האם להעברת הקטינים לY בשל מסוכנות האב, בקשת האב להשבת הקטינה אי. לX וחיוב בסנקציות בגין הפרות, בקשת האב להורות כי החזרת ארבעת הקטינים תהא בידו. גם הפעם ובשל מורכבות ההליכים וריבוי ההחלטות, ההחלטה היתה ארוכה ומפורטת, כאשר בסופה נקבע כי:

• על האם להשיב את הקטינה אי. לבית האב, לאלתר, תוך קיום זמני השהות המפורטים בהחלטה מיום 2.4.2023 בשינוי אחד, לפיו האב יהיה אחראי הן על הבאת הקטינים לנקודת המפגש בW, והן על איסופם בחזרה לביתו מנקודת המפגש בW, ובכך לא תצטרך האם לנסוע לX.
• ככל שהאם תפר החלטה זו היא תחויב בהוצאות כאמור בהחלטה מיום 14.8.23.
• ככל שחלילה הקטינה אי. לא תשהה במסגרת חינוכית בX, בית המשפט ישקול מעורבות עו”ס לחוק נוער.
• הפניית הצדדים לד”ר רוזן צבי אשר תפעיל את המלצותיה שניתנו בדוח מיום 16.3.2023.

 

42. ביום 19.9.2023 דחה בית המשפט את בקשת האם לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 10.9.2023.

 

43. ביום 21.9.2023 נאלץ בית המשפט ליתן החלטה המורה למשטרת ישראל לסייע בידי האב להשבת הקטינים לביתו, בליווי עו”ס, בשל הפרת ההחלטה על ידי האם ואי השבתם לבית האב.

 

44. ביום 8.10.2023 דחה בית המשפט את בקשת האם לפסילת המותב.

 

45. ביום 10.10.2023 נוכח בקשת האם לשנות את מקום שהיית הילדים ולהורות כי אלה יהיו אצלה בY, תוך קביעת זמני שהות לאב, בשל המלחמה שפרצה,
    ניתנה החלטה אשר קוראת לצדדים להגיע להסכמות ביניהם. בית המשפט ציין בהחלטתו כי נוכח הימים הקשים אליהם נקלעה מדינת ישראל, אשר משפיעים בוודאי גם על נפשם הרכה של הקטינים, אין כל סיבה שהוריהם, שחלה עליהם האחריות לדאוג להם, יוסיפו עליהם קשיים, ומומלץ להם לשים את ההליך המשפטי בצד, לפעול בחוכמה ולא להוכיח צדק, לאפשר לקטינים פינה של רוגע וביטחון במקום שהכי נוח להם, תוך שיתוף פעולה שיאפשר לם את שני הוריהם. בסופה של ההחלטה ציין בית המשפט כי ככל שדבריו יפלו על אוזניים ערלות והצדדים לא יצליחו למצוא פיתרון מוסכם תינתן לאב זכות התשובה ולאחר מכן תינתן החלטה שיפוטית.

 

46. ביום 16.10.2023 ולאחר שהצדדים לא הצליחו למצוא פיתרון מוסכם, ובהתחשב בטענות האם לגבי הצורך שבהפחתה בנסיעות הילדים בעת מלחמה, קבע בית המשפט כי על מנת לצמצם את שהיית הקטינים בדרכים, במעברים בין הצדדים, ככל שניתן מחד, ומבלי לייצר רצף הפרדה ארוך מידי מאידך, הקטינים אי.אל. וע. ישהו 4 ימים ברצף בבית האם ו- 4 ימים ברצף בבית האב, וכך לסירוגין, עד תום מצב החירום או עד מתן החלטה אחרת.

 

47. ביום 2.11.2023 ובהמשך לבקשת האב להורות על התחלת הטיפול אצל ד”ר רוזן צבי לאלתר, קבע בית המשפט כי על הצדדים לפעול לאלתר על פי ההחלטה מיום 10.9.2023.

 

48. ביום 2.11.2023 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת האם לשנות את ההחלטה מיום 10.9.2023, בקשר למסגרת החינוכית של הקטינה אי., וכן דוחה את הבקשה לשנות את זמני השהות.

 

49. ביום 5.11.2023 התבקשו הצדדים, נוכח הודעת ד”ר רוזן צבי, לפיה אינה יכולה לקבל את המשפחה לטיפול מערכתי כולל, להציע מומחה חלופי, בהסכמה.

 

50. ביום 12.11.2023 נוכח הודעת האב על המשך החזקתה של הקטינה אי. בידי האם והתערבות עו”ס תורנית לשם קיום זמני השהות, ניתנה החלטה המורה לעו”ס, שליוותה את האב, להגיש עמדתה לאירועים בהם נכחה. עוד הורה בית המשפט לאפוט’ לדין להיפגש עם הקטינים אל., ע., ואי. כמו כן נדרשה התערבותה של עו”ס לחוק נוער, ליתן עמדתה לרבות בהקשר של היעדרות הקטינה אי. ממסגרת חינוכית.

 

51. ביום 22.11.2023 ניתנה החלטה בבקשת האב למתן החלטות חריפות נוכח המשך החזקת הקטינה אי. בבית האם וניתוקה ממנו, בחירת גורם מטפל, וקביעת מועד לחקירת מנהל המכון וד”ר יעקב. בית המשפט קבע כי על העו”ס לחוק נוער להתייעץ עם הפיקוח, לגבי פתיחת הליך נזקקות לגבי הקטינה אי. במקביל נקבע כי יקבעו 2 מפגשים של הקטינה אי. עם האב, בליווי איש מקצוע, למשך שעתיים בX, בהתאם להמלצת עו”ס לחוק נוער, וזמני השהות שנקבעו בהחלטות בית המשפט לא ישונו. מאחר והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, לגבי זהות המומחה שיטפל במשפחה כולה, מינה בית המשפט את מרכז סגול. כמו כן נקבע מועד לחקירת המומחים, ליום 3.12.2023.

 

52. נוכח הודעת עו”ס לחוק נוער נקבע, ביום 23.11.2023, כי המפגשים בין האב לקטינה אי. יתקיימו במרכז לטיפול המשפחה, בW.

 

53. האב ביקש לחקור הן את ד”ר יעקב והן את הפסיכולוג ממכון טריאסט שריג, מר בעז גסטהלטר (להלן: “הפסיכולוג“), וכך גם האפוט’ לדין, לפיכך, ביום 3.12.23 התקיים דיון חקירות בפניי, במעמד הצדדים והאפוט’ לדין. בדיון זה נחקר ד”ר יעקב וכן הפסיכולוג. בסופו של הדיון הסכימו הצדדים כי לאחר הגשת סיכומיהם, יינתן פסק דין, על בסיס כל החומר המצוי בתיק, ללא הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וללא חקירתם.

 

54. חרף זאת, 3 ימים לאחר מכן, ביום 6.12.23, הגישה האם בקשה דחופה להעביר במיידי את הקטינים להשגחתה ללא דיחוי, וביום 7.12.2023 בקשה למתן החלטה. ביום 10.12.2023 בית המשפט דחה את הבקשה תוך שציין כי “כפי שניתן ללמוד מפרוטקול הדיון, ובהתאם להסכמת הצדדים, לאחר סיכומי הצדדיים יינתן פסק דין בשני ההליכים התלוים ועומדים בענין הקטינים. במצב דברים זה, בוודאי בשלב זה של התיק, אין מקום ליתן החלטה זמנית אלא בפסק דין סופי. על הצדדים לקיים החלטות שיפוטיות ולנהוג לפיהן“. אף על פי כן, ביום 11.12.2023 הגישה האם בקשה נוספת, זהה כמעט בעתירותיה, ועל כן גם בקשה זו נדחתה, בהחלטה מיום 12.12.2023.

 

55. האב הגיש בקשה למתן אורכה להגשת סיכומיו ובית המשפט דחה את בקשתו והורה לו להגיש סיכומיו במועד, בקובעו כי “נוכח מהות ההליכים, עוסקים בענין הקטינים, לרבות בענין מעבר מגוריהם המשליך על מסגרות החינוך, בשל מורכבות ההליך הספציפי הזה והתנהלות ה הצדדים, בית המשפט לא יכול להיעתר לבקשה. אין צורך להכביר במילים עד כמה דחוף להביא לסיומם של ההליכים“.

 

56. ביום 24.12.2023 הוגשו סיכומי האב. ביום 28.12.23 הוגשו סיכומי האם.

 

הליכים משפטיים נוספים שהתקיימו בין הצדדים, בענין הקטינים:

 

57. ביום 19.9.2023 הגישה האם בר”ע על החלטת בית המשפט מיום 10.9.2023, במסגרת הליך רמ”ש שמספרו 41824-09-23 (להלן: “רמ”ש 41824-09-23“).

 

58. ביום 2.11.2023 דן בית המשפט המחוזי בבר”ע כבערעור, ודחה את הערעור, בהחלטה ארוכה, מקיפה, מפורטת ומנומקת.

 

59. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי (רמ”ש 41824-09-23), הגישה האם בר”ע לבית המשפט העליון בהליך בע”מ שמספרו 8088/23 (להלן: “בע”מ 8088/23“).

 

60. ביום 26.11.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר דחה את הבר”ע.

 

 

דיון והכרעה

 

61. כפי שניתן ללמוד, בתיק זה היו מעורבים אנשי מקצוע רבים – מכון טריאסט שריג, אשר הגיש דוח מסוגלות הורית מפורט, ד”ר ראובן יעקב, קרימינולוג, שהגיש חוות דעת לגבי מסוכנות של כל אחד מהצדדים, עו”ס לסדרי דין, שהגישה לפחות 4 דוחות מפורטים (ועוד מספר עדכוני משנה קצרים) לרבות דיווח אודות ועדת תסקירים שהתקיימה, אפוט’ לדין, אשר נפגשה עם הקטינים מספר רב של פעמים והגישה עדכונים בהתאם, ד”ר קיבנסון, אשר נפגשה הן עם ההורים והן עם הקטינות מ.ש. ואי., והגישה 4 דיווחים בתוספת דוח חסוי, ד”ר רוזן צבי אשר הגישה דוח המלצות לטיפול מערכתי כולל, ו- 2 עמדות מטעם עו”ס לחוק נוער כך שבפועל, הוגשו לבית המשפט, במצטבר, למעלה מ- 15 דיווחים/עמדות.

 

62. כבר כאן יאמר כי לאחר שבית המשפט שקל את מלוא טענות הצדדים, בחן את כל העמדות והדוחות שהוגשו, פגש שלושה, מתוך ארבעת ילדיהם הקטינים של הצדדים, שמע את דברי המומחים שנחקרו, הוא הגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת האם להעתקת מקום מגורים, וכי יש להורות כי האחריות ההורית על הקטינה מ.ש., תהא בידי האם, ואילו האחריות ההורית על הקטינים אי., אל. וע., תהא בידי האב, תוך קביעת זמני שהות ומתן הוראות לטיפול, כמפורט בסעיף 144 להלן.

 

63. החלטה זו התבססה על שני אדנים – האחד – המסקנה אליה הגיע בית המשפט לפיה האב אינו מסוכן לילדיו. והשני – ההבנה, כי ככל שבית המשפט יעתר לתביעת האם להעתקת מקום מגורים, ינותק הקשר שבין הקטינים לאב, מה שיהווה פגיעה ישירה בטובתם של הקטינים, בהווה ובעתיד.

 

64. ועתה אסביר בפירוט החלטה זו.

 

65. הגורמים המעורבים בהליך דנן היו חלוקים בדעותיהם, או לכל הפחות במסקנותיהם, כפי שיפורט להלן.

 

חוות דעת גורמים מקצועיים מעורבים בהליך:

 

66. אפוט’ לדין – האפוט’ לדין הגישה מספר עמדות, שהמסקנה העולה מהן – האם מערבת את הקטינים בסכסוך, הקטינות מזדהות עם האם ובחרו את הצד שלה בסכסוך, האם מסיתה את הקטינים כנגד אביהם, עד לרמה שיש לשקול קביעת זמני שהות עימה, בפיקוח. להלן יובאו עיקרי הדוחות, בתמצית:

 

• ביום 27.10.22 כותבת האפוט’ לדין כי הקטינה מ.ש. מעורבת לא רק בסכסוך, כי אם גם בפרטי ההליך המשפטי, ומבחינתה “אין כל אופציה אחרת מלבד מעברה לY“. האפוט’ לדין הבהירה כי הקטינה מ.ש. אינה מוכנה לפגוש את האב בין היתר כי מבחינתה אביה מונע את המעבר לY והיא אף ידעה שהאב הוציא צו מניעה. לדברי האפוט’ לדין מ.ש. מזדהה עם אימה ואם לא יחודש ובדחיפות הקשר בינה לבין אביה, התוצאה עלולה להיות הרסנית.
• ביום 1.1.2023 הוגש עדכון מטעם האפוט’ לדין בו רושמת האפוט’ לדין, בפרק הדיון, כי רמת המעורבות של הקטינים בסכסוך גבוהה מאוד, כי האם מציגה בפני הילדים עובדה מוגמרת לפיה גם הם אמורים לעבור לY וכי מסר זה מבלבל אותם ורק מחדד את תחושת אי היציבות. עוד ציינה האפוט’ כי הקטינה מ.ש. נותרה ללא מסגרת חינוכית וכי האם קובעת עובדות בשטח ללא כל התייחסות להחלטות בית המשפט.
• ביום 20.3.2023 בדיווח נוסף שהוגש על ידי האפוט’ לדין, עושה האופט’ שימוש במילים יותר קשות עד כי מציינת כי “דמוניזציה מוחלטת של דמות האב כבר הניב פרי הרסני – מ.ש. מתנגדת בתוקף לקיום הקשר עם האב ואף מבקשת צו הרחקה“. באותו עדכון עומדת האפוט’ לדין על קיום זמני שהות של האם, עם שלושת הקטינים (אי., אל. וע.) רק במרכז קשר, תוך שמציינת כי התנהלות האם, הפרות חוזרות ונשנות של החלטות בית המשפט, המסרים שמועברים לילדים, מצבם הרגשי של הילדים, וסירובה של האם לבצע אבחון מסוגלות הורית, מצביעים על הצורך לקיום מפגשים תחת פיקוח.
• ביום 23.8.2023 בדיווח נוסף של האפוט’, לאחר מפגש עם מ.ש. ואי., מציינת האפוט’ כי אי. אינה מעוניינת לשוב ולהתגורר בX, אלא רוצה לגור עם אימה בY. ובדיווח מיום 16.11.2023 טוענת האפוט’ לדין כי הקטינה אי. כבר אינה מוכנה להיפגש איתה ואף לא לשוחח איתה. לטענת אי. האפוט’ לדין לא סייעה לה ופגעה באמון שלה, היא אינה סומכת עליה עוד ומבקשת למנות לה אפוט’ לדין אחרת. האפוט’ לדין מדווחת גם על מצבם הקשה של הקטינים אל. וע., אשר מצויים בטווח בין הוריהם, כאשר האם מטילה אחריות על אל. בכך שמסרב לעבור לY כגורם אשר משפיע על ע. באותו ענין. בסוף הדיווח מציינת האפוט’ לדין כי “נוכח מלחמת חורמה שמתנהלת בין הצדדים, מצבם של הילדים הולך ומדרדר. עמדה תחרותית של הצדדים ו/או מי מהם גורמת לנזק בלתי הפיך לנפש העדינה של הקטינים. התערבות עו”ס לחו”נ היא הכרחית להבטחת התפתחות התקינה של הקטינים וטובתם גם יחד“.

במקביל הוגש על ידי האפוט’ לדין דוח חסוי, וכשמו ומטרתו יישאר חסוי. יחד עם זאת יאמר כי מהדוח עולה כי האם מפעילה לחץ גדול מאוד על הקטינים על מנת לעבור לY, תוך תחקור, איסור הבעת עמדה עצמאית והטלת אשמה, מה שמייצר אצלם קושי גדול להתמודד עם מצב זה.

 

67. עו”ס לסדרי דין – גם העו”ס לסדרי דין הגישה יותר מתסקיר אחד, כאשר באף לא אחד מהם צוין כי האב היה אלים לקטינים. מאידך, לאורך כל הדיווחים עולה נושא ניתוק הקטינות מאביהן, בין היתר, בשל מעברן לY, נוכח תפיסת עולמה של האם, שלא רק שלא מעודדת קשר, אף סבורה כי יש לאפשר לבנות את הניתוק הזה. בכל הדיווחים עולה הזדהות קיצונית של הקטינות עם אימן ומעורבותן בהליך המשפטי, וככל שהתפתח ההליך עלה החשש לענין הסתה שהולכת וגוברת, עד כי נשקלה האפשרות להמליץ על זמני שהות של האם, עם הקטינים, במרכז קשר. מאחר ומדובר בהתפתחות שהולכת ומסלימה עם הזמן, יובאו להלן עיקרי הדוחות, בתמצית:

 

• ביום 15.1.23 ניתן תסקיר ראשוני שכולו עסק בשאלת המסגרת החינוכית של הקטינה מ.ש., לאחר שהעתיקה את מקום מגוריה לבית אימה בY, בניגוד להסכמת אביה ובניגוד להחלטות שיפוטיות, והלכה למעשה נותרה ללא מסגרת חינוכית.

בתסקיר זה מציינת העו”ס כי “האם תיארה את תפסיתה כי כל אחד מההורים הינו הורה נפרד והתקשתה לראות את הצורך בשיתוף פעולה הורי לטובת הקטינה…. כמו כן ציינה כי לדעתה מ.ש. צריכה כרגע “פסק זמן” מהקשר עם אביה“.

במקביל, לא הועלה על ידי האם נושא האלימות לכאורה של האב כסיבה לבחירתה של מ.ש. לעבור ולהתגורר עם האם, כי אם בעיות חברתיות ורצונה לשנות מסגרת לימודית: “האם תיארה כי בתה מ.ש. סבלה מקשיים חברתיים אשר החלו כבר בבית הספר היסודי, עם הגעתה לחטיבת הביניים היתה תקווה להטבה במצבה החברתי אך משהתקווה לא מומשה הביעה הקטינה רצון לשנות מסגרת לימודית“.

אותה סיבה עלתה גם מדברי הקטינה עצמה: “מ.ש. תיארה את הבדידות החברתית שחשה לאורך השנים, לדבריה לא הסתדרה חברתית  עם בנות X והחברות היחידות שלה מתגוררות מחוץ ליישוב“.

האב מנגד חזר שוב ושוב על טענתו כי “בכך שיאשר לביתו ללמוד בY הוא בעצם מסייע לניתוק הקשר עם ביתו באופן מוחלט“.

 

• בעמדה שהוגשה על ידי העו”ס לסדרי דין, ביום 6.2.23, כתשובה לשאלת בית המשפט האם יש מקום למעורבות עו”ס לחוק נוער, ניתן דיווח אודות מצבם של הקטינים, אי., אל. וע. במוסדות החינוך. בעמדה זו תוארו הקטינים במצב תקין, חברתית ולימודית, ולא הוזכר, ולו לרגע, ענין האלימות ו/או הצורך לשנות את מקום מגוריהם ו/או את מסגרות החינוך שלהם.

 

• ביום 16.3.23 הוגש דוח סוציאלי – תסקיר משלים, לאחר ועדת תסקירים שהתקיימה ביום 12.3.23. בתסקיר זה מצוין כי מ.ש. טענה שעברה התעללות מצד אביה ולכן אינה מעוניינת בקשר עימו, ואף תיארה אירוע שהיה כשלוש שנים קודם לכן, בו אביה ניסה להרים עליה יד והאם מנעה זאת. יחד עם זאת צוין כי מ.ש. מעורבת מאוד בסכסוך בין ההורים ומזוהה לחלוטין עם אימה, כך שקיים קושי רב להפריד בין דברי האם לדבריה. העובדה שמ.ש. לא הצליחה להיזכר בשום סיטואציה חיובית עם אביה לאורך השנים מעידה על בעייתיות גדולה ומעלה ספק בטענותיה על התעללות, האם מדובר באירועים אובייטיבים או בתחושות סובייקטיביות, כחלק מהזדהותה בסכסוך בין הוריה.

יחד עם זאת, לגבי יתר הילדים, לרבות הבת אי., לא הוזכרה אלימות כלשהי, נהפוך הוא, תוארה מערכת יחסים קרובה בין כל אחד מהקטינים לבין האב.

לגבי חלוקת זמני שהות, הומלץ לחזור להסדר של “נסטינג” וזאת עד לבדיקת מסוגלות הורית וקיום ועדה נוספת, באופן שיתקיימו זמני שהות שוויונים. האב התנגד להסדר זה בטענה כי הסדר זה נוסה כבר בעבר ולא צלח, האם הסכימה, בלית ברירה, כך לטענתה.

 

• ביום 6.7.23 הוגש דיווח נוסף (נושא תאריך 4.7.23) בו נאמר מפורשות כי ההסתה של האם כנגד האב, לכל הפחות מול הקטינה אי., נמשכת, עד כדי חשש כי ההסתה עלולה להמשיך ביתר שאת ולגרום לנזק עצום עבור הילדים, ועל כן יש לשקול אפשרות למפגשים עם האם תחת פיקוח ובמרכז קשר, וכפי שיובא להלן: “החשד כי במקביל האם ממשיכה להסית כנגד האב עד כדי שינוי כל כך קיצוני בעמדתה של אי. תוך חודשים ספורים מעלה חשש כי ההסתה עלולה להמשיך וביתר שאת, ולגרום לנזק עצום עבור הילדים, מה שגרם לנו לשקול אפשרות למפגשים עם האם תחת פיקוח במרכז קשר.”

 

68. ד”ר קיבנסון – ד”ר קיבנסון מונתה על ידי בית המשפט על מנת לסייע בחידוש הקשר, ואכן נראה היה כי בתחילת ההליך מצליחה ד”ר קיבנסון ליצור קשר טוב עם הקטינה מ.ש., אולם לצערו של בית המשפט, ד”ר קיבנסון עצרה את הטיפול במשפחה, חרף ההצלחה הראשונית, נוכח התנהלות האם, איומיה כלפי ד”ר קיבנסון עצמה, והמסקנה שהאם מחבלת בהצלחה זו. במצב דברים זה לא רק שהתקווה לחידוש הקשר שבין האב למ.ש. נמוגה, הקטינה מ.ש. נותרה ללא כל טיפול.

מדיווחיה של ד”ר קיבנסון עולה מפורשות כי האם אינה מאפשרת לקטינות מרחב טיפולי נקי ומנותק מהסכסוך, כי האם מפעילה עליהן לחץ, הפחדה ואיומים וכי אין כל סימן לאלימות לכאורה של האב כלפיהן. מהדוחות שהוגשו, עד הפסקת הטיפול, עולה תמונה מדאיגה לפיה האם עושה שימוש בבנות, מ.ש. ואי., על מנת להשיג את מטרותיה, באופן שגורם, בין היתר, להקצנה ביחס שלהן לאביהן, ועל כן תפורט ההשתלשלות ויוצגו עיקרי הדברים, בתמצית:

 

• ביום 19.4.2023 הגישה ד”ר קיבנסון עדכון ראשון, בו תיארה את תחושותיה הקשות של הקטינה מ.ש. כלפי אביה, תוך שהדגישה את הצורך בהמשך הטיפול בה.
• ביום 20.4.2023 הגישה ד”ר קיבנסון דוח חסוי, וכשמו ומטרתו, תוכנו ישאר חסוי. יחד עם זאת יאמר כי ד”ר קיבנסון ציינה שקיימת אופציה טובה לחידוש הקשר של מ.ש. עם האב, בהמשך הטיפול על ידה, לרבות שקיימת נכונות מצידה של הקטינה.
• ביום 27.6.2023 הוגש עדכון נוסף בו הודיעה ד”ר קיבנסון כי עצרה את הטיפול.

לטענתה של ד”ר קיבנסון, עצירת הטיפול על ידה הינו תוצאה של הגשת תלונות שווא בשל “עלילות שווא ושקרים באופן מסוכן” של האם כלפיה, עד כי טענה לקואליציה עם האב. יתר על כן, באותו הדיווח ציינה ד”ר קיבנסון כי במפגש האחרון עם הקטינה מ.ש., החלה זו האחרונה להתקיף את האב באופן שלא היה אופייני לה והציבה לו תנאים לפיהם יחודש הקשר ביניהם אך ורק אם הוא יסכים שאחיה יעברו להתגורר עימה ועם האם בY. המומחית הוסיפה כי להתרשמותה השפעת האם על הקטינה מ.ש. מונעת ממנה לחוש תחושות חיוביות כלפי האב “וכל תחושה של רגיעה עוברת התקפה על ידי האם”.

עוד באותו הדיווח ציינה ד”ר קיבנסון כי נפגשה אף עם הקטינה אי., אשר ציינה בפניה כי מעוניינת לעבור ולהתגורר בY, ולאחר שהסבירה לה כי זה ענין שיוכרע על ידי בית המשפט טענה כי מפחדת מהאב. בניגוד לדברי הקטינה אי., התרשמות ד”ר קיבנסון היתה שמערכת היחסים בין אי. לאב הינה “מערכת פתוחה וחמה“, כי הקטינות מצויות בלחץ רגשי עצום לרצות אם האם, ועל כן ד”ר קיבנסון ביקשה להתריע בסכנה שיוגשו תלונות שווא שקריות כלפי האב וכלפיה.

• ביום 20.8.2023, ולאחר שבית המשפט הורה לד”ר קיבנסון להמשיך ולטפל במשפחה, תוך התחייבות הצדדים לפעול על פי הוראותיה, הוגש דיווח נוסף, בו הבהירה ד”ר קיבנסון כי לא תמשיך לטפל במשפחה, נוכח איומי האם וחוסר שיתוף הפעולה עימה. ד”ר קיבנסון ציינה, בין היתר, כי “האם עזבה את קבוצת הווטצאפ המשותפת ב- 20.7 כאקט של התנגדות ואי שיתוף פעולה ברור. איני עובדת תחת איומים. אדם שמאיים על מומחה, בית המשפט נדרש להתייחס לכך בחומרה רבה. אני סבורה שמול האם נדרשת עמדה משפטית סמכותית שכן אני סבורה כי היא תאיים על כל איש מקצוע שיעז לתת לה משוב על חלקה בניכור הילדים כלפי האב ובמידה ולא יענה לרצונותיה יעבור התקפות מרובות“.

 

69. ד”ר רות רוזן צבי – ד”ר רוזן צבי מונתה על ידי בית המשפט, ביום 31.1.2023, על מנת לקבוע מהו הטיפול הנכון ביותר למשפחה ובאיזו מסגרת.

ד”ר רוזן צבי הודיעה לבית המשפט, ביום 5.11.2023, כי מאז שהצדדים היו אצלה בפגישה במרץ, ונוכח המלחמה שפרצה ולוח זמנים מלא, לא תוכל לקבל את המשפחה לטיפול כולל. יחד עם זאת המליצה להפנות את המשפחה למכון או מרכז טיפולי עקב “התנהלות ההורים הכוללת איומים ותלונות על המטפל“.

מאחר וטרם הגשת הודעה זו הוגש על ידי ד”ר רוזן צבי, ביום 16.3.2023, דיווח, שגם ממנו ניתן ללמוד על התנהלותה החד צדדית של האם, בניגוד להחלטות שיפוטיות, תוך פגיעה בקטינים, יובא להלן תמצית הדוח:

ד”ר רוזן צבי מציינת כי מדובר במצב של ניתוק קשר ופיצול בתוך המשפחה, כאשר הקטינה מ.ש. מצויה בניתוק מהאב ועל כן ממליצה להמשיך את הטיפול לחידוש הקשר, אצל ד”ר קיבנסון, שכבר החלה לטפל במשפחה, תוך שמציינת שהיא מהמובילות בתחום חידוש הקשר בארץ ואין מתאימה ממנה לענין. ד”ר רוזן, כבר בדיווח זה העירה כי יש לראות בחומרה את התנהלותה של האם המתעלמת מהחלטות שיפוטיות ועושה דין עצמי, בניגוד לטובת הקטינים כמו המעבר עם הבת מ.ש. לY, וכך גם הביעה ביקורת על העובדה שהאם עיכבה את התחלת הטיפול, במשך 5 חודשים.

 

70. מכון טריאסט שריג – מכון טריאסט שריג מונה על ידי בית המשפט ביום 30.10.22, כאשר במסגרת המינוי התבקש להגיש דוח מסוגלות הורית של שני הצדדים. ביום 24.8.2023 הוגש הדוח המסכם. הדוח כולל 95 עמודים, בהם תיאור הרקע של הצדדים, התרשמות מכל אחד מהם, תוצאות אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך לכל אחד מהצדדים ומהילדים, סיכום, דיון והמלצות, והכל באופן מאוד מפורט. בנוגע למסוגלות ההורית של כל אחד מהצדדים, נקבע, כי שני ההורים בעלי מסוגלות הורית לגדל את ילדיהם, כאשר לכל אחד יתרונות וחסרונות, חוזקות וחולשות, תוך שצוין כי לא קיימת מסוכנות של מי מההורים.

 

• בנוגע למסוגלות ההורית של האב נרשם כך:

“במסגרת האבחון לא עלו עדויות משמעותיות לחוסר תפקוד, הפרעות בחשיבה או מסוכנות מצידו. לא’ מורכבות אישיותית ונראה כי בשלב זה הקושי העיקרי עימו מתמודד הוא בחוסר היכולת להגיע להסכמות ותיאום עם אלמוני. קשיי הוויסות והשיפוט לצד הנטייה לחשיבה אידיוסינקרטית עלולים לבוא לידי ביטוי ביכולת מופחתת לרגישות כלפי האחר, ולהופיע מול אב והילדים במיוחד במצבי קונפליקט ובמצבים עמומים. לסכסוך בין ההורים יש השפעה שמשמעותית מקשה על ילדיהם, ההתעסקות המוגברת והפניית משאביהם אל הסכסוך עלולה לפגוע בזמינותם וביכולת להעניק הורות מיטיבה עבורם. א’ מלווה על יד פסיכולוג ומתוך דבריו עולה שפועל רבות להבנה, עיבוד, התבוננות פנימית, לקיחת אחריות על מעשיו בעבר ובהווה וחיבור נרטיב קוהרנטי של חייו. כמו כן, בהחלטת בית המשפט נמצא בטיפול דיאדי עם בתו הבכורה ומששתף בהדרכת הורים”.

 

ההמלצות שניתנו לגבי האב – המשך הדרכת הורים, המשך טיפול דיאדי עם הבת הבכורה, והמשך טיפול פסיכולוגי פרטני.

 

• בנוגע למסוגלות ההורית של האם נרשם כך:

“לא עלו עדויות משמעותיות לחוסר תפקוד, הפרעות בחשיבה או מסוכנות מצידה. אף על פי כן, כפי שצוין, לש’ מורכבות אישיותית, לפרקים חשיבתה והתנהלותה מוטות בשל קווים נרקיסיסטיים ונטייה לחשדנות. הדבר מקשה עליה להסתייע בגורמי טיפולי, ברשויות החוק וכן לאפשר לילדיה יצירת קשר המושתת על נפרדות עם אביהם ובמקרה קיצון אף עלולה ליצר חיץ בין הילדים לאביהם. מתוך הדברים שעלו באבחון נראה כי תוכל להיתרם רבות מטיפול פסיכולוגי רציף וארוך טווח ולהיעזר בביצוע אינטגרציה בין חלקי עצמי והכרה בחלקים פגיעים לצד תוקפניים בתוכה. לסכסוך בין ההורים ישנה השפעה משמעותית וקשה על ילדיהם, ההתעסקות המוגברת והפניית משאביהם אל הסכסוך עלולה לפגוע בזמינותם וביכולת להעניק הורות מיטיבה עבורם”.

 

ההמלצות שניתנו לגבי האם – טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, הדרכה הורית.

 

• לגבי שאלת שינוי מקום מגורים –

בעדכון שהוגש ביום 6.7.2023 מציין הפסיכולוג “בשלב זה איננו רואים לנכון לשנות את זמני השהות, את מקום המגורים ואת מסגרות הילדים לילדים ורואים חשיבות בשמירה על קשר בין ההורים לילדים ושמירה על יציבות המסגרות השונות“.

 

בדוח מסוגלות ההורית המסכם, שהוגש כאמור ביום 24.8.2023, נכתב לגבי מ.ש. ואי. כי מפאת גילן ולאור המורכבות המשפחתית יש להיות קשובים להן ולאפשר להן להישאר עם האם ועם זאת לעודד קשר עם האב בכל דרך אפשרית, ולגבי הבנים נכתב כי יש להמשיך ולעקוב אחר מצבם הרגשי והתפקודי.

סוגייה זו עלתה ביתר שאת בחקירת הפסיכולוג בדיון שהתקיים ביום 3.12.23 אז הבהיר הפסיכולוג כי לעמדתו יש להותיר את המצב על כנו ולא לעשות שינויים, באופן שהקטינות מ.ש. ואי. ישארו בY, באחריות הורית של האם, והקטינים אל. וע. ישארו בX, באחריות הורית של האב, תוך שהצדדים שניהם יעשו מאמץ רב לשימור קשר שבין הילדים לבין כל אחד מההורים.

 

71. הקרימינולוג ד”ר יעקב – בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש ד”ר יעקב, ביום 20.8.2023, דוח מסוכנות לשני הצדדים, בו העריך שרמת מסוכנותו של האב לפעול באלימות כלפי האם והקטינים היא באופן כללי בינונית, ואילו רמת המסוכנות של האם לפעול באלימות והזנחה כלפי ילדיה היא באופן כללי נמוכה.

פרק סיכום והמלצות ד”ר יעקב, לגבי כל אחד מהצדדים, יובא להלן בדיוק איך שנכתב, בשל חשיבותו.

 

• לגבי האב נכתב כך:

 

• לגבי האם נכתב כך:

72. בהתאם לפסיקה ההכרעה הסופית הינה בשיקול דעתו של בית המשפט, גם במקום בו ניתנו חוות דעת של מומחים, ואין בית המשפט חייב לקבלם כפי שהם, נהפוך הוא. בית המשפט אינו חותמת גומי ועליו להפעיל שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו, תוך מתן משקל גם לראיות נוספות שהוצגו בפניו. לענין זה ראו בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני (1.5.06) שם נקבע כי:

“…הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב… נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה…”.

 

73. במקרה דנן, כאשר אין תמימות דעים בין המומחים, שיקול דעתו של בית המשפט מקבל משנה תוקף.

 

74. אתחיל משאלת המסוכנות ומניתוח חוות דעתו של ד”ר יעקב ועדותו, ואך משום שאם בית המשפט היה מקבל את מסקנתו כי קיימת רמת מסוכנות בינונית של האב כלפי ילדיו, היה בכך בכדי להשפיע הן לגבי ההחלטה בענין העתקת מקום מגורים והן לגבי ההחלטה בענין האחריות ההורית וזמני שהות.

 

75. אולם לא רק, ד”ר יעקב הינו הגורם היחיד שנדרש להעריך את מסוכנות הצדדים, וחרף העובדה שהפסיכולוג, בחוות דעתו, ציין כי אין עדות למסוכנות מי מהצדדים, ניתן לראות בחוות דעתו של ד”ר יעקב, אשר מונה לבדיקת מסוכנות, כחוות דעת יחידה, בענין זה.

 

76. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שד”ר יעקב לא נפגש עם הילדים, לא דיבר איתם ולא בדק אותם, ואין זו חלילה טענה, היות ולא נתבקש לעשות כן, כי אם עובדה. אולם, במצב דברים זה, כאשר מדובר בהערכה בלבד, של בעל מקצוע טוב ככל שיהיה, אל מול המציאות עצמה, בה לא הוכח כי האב נהג באלימות כלשהי כלפי מי מילדיו, בית המשפט נותן משקל לא מופחת למציאות הקיימת, והכל כפי שיפורט בהמשך.

 

77. יוזכר כי לשיטתה של האם, חוות דעתו של ד”ר יעקב תומכת בטענותיה כי האב מסוכן לקטינים, ועל מנת לשמור על מוגנותם יש להורות על העברת האחריות ההורית לידה, תוך היעתרות לתביעתה להעתקת מקום מגורים.

 

78. עם כל הכבוד לד”ר יעקב, בית המשפט לא שוכנע כי האב מסוכן לילדיו. ד”ר יעקב קבע כי רמת המסוכנות של האב לפעול באלימות כלפי האם והקטינים היא “באופן כללי בינונית“, הערכה, שעל פניו, ומבלי לבחון על מה מבוססת, יכולה היתה להביא את בית המשפט להחלטה שאין לאפשר לאב לשהות עם ילדיו ללא פיקוח. אולם במקרה דנן, לא כך פני הדברים.

 

79. ד”ר יעקב הבהיר בחוות דעתו כיצד בוחן רמת מסוכנות. לשיטתו, הערכת הסיכון לאלימות מבוססת על שקלול של גורמי סיכון בשלוש קטגוריות מרכזיות, עבר – גורמים היסטוריים הקשורים לעברו של האדם ולפנומנולוגיה של עבירותיו והנתהגותו האלימה. הווה – גורמים קליניים בהווה הקשורים למצבו הנפשי, הקוגנטיבי וההתנהגותי ומידת שיתוף הפעולה שלו בטיפול. עתיד – בעיות עתידיות הצפויות במהלך השתלבות בתוכנית טיפול בקהילה.

 

80. לגבי מסוכנות ספציפית של האב בהפעלת אלימות כלפי ילדיו, ציין ד”ר יעקב כי “יש לראות בחלקים המתפקדים שלו כאב מאז לידתם, היותו אב אהוב עליהם, הצורך שלהם בו בעולמם, היותו בעל רמת אינטלגנציה כללית ממוצעת שעשויה מאוד לסייע בתהליך הטיפולי, היותם של האירועים האלימים תגובתיים ולא יזומים והעדר אכזריות/סדיזם בהתנהגותו, הינם גורמים משמעותיים מפחיתי מסוכנות“.

 

81. עם זאת, ממשיך ד”ר יעקב ומציין כי “הקושי שלו בוויסות רגשי ובנפרדות עלולים לייצר אצלו קונפליקטים מרובים עם הילדים, בעיקר עם הבנות, בעצימות גבוהה, שבשל מבנה אביותו עלולים להוביל אותו להתפרצות תוקפנית כלפיהם. כמו כן במצבי לחץ ועמימות, כאשר הוא מוצף בחרדה, הוא כאמור עלול להתקשות בהפעלת שיקול דעת מותאם ולחשוף אותם למצבי סכנה”.

 

82. על כך נשאל רבות ד”ר יעקב בחקירתו, וגם לאחר שמיעת תשובותיו, לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי האב אכן מסוכן לקטינים, ומדוע?

 

• ד”ר יעקב הסביר כי רמת מסוכנות נקבעת גם על פי תנאי החיים של האדם, על פי המידה בה אדם מודע לקיומם של דחפיו התוקפניים, על פי מידת המוכנות של אדם להיכנס לתהליך טיפולי, ואף ציין כי רמת המסוכנות יכולה להשתנות (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמו 33 שורות 11-20). יחד עם זאת לא התייחס בחוות דעתו, האם במקרה דנן, כאשר האב הביע נכונות להיכנס להליך טיפולי, ואף בפועל מצוי בהליך שכזה, רמת המסוכנות של האב אכן השתנתה.

 

• ד”ר יעקב הסביר על סמך מה מבסס את רמת המסוכנות – ההיסטוריה של הנבדק, מתוך הנחה שאם היו מקרים בעבר אזי יש סבירות סיכונית, המצב הקליני של הנבדק בהווה, והעתיד – עד כמה הנבדק בהנחה שאומרים לו שיש לו בעיה, נרתם לטיפול בה, עד כמה משתף פעולה עם הגורמים המטפלים וכיוצ”ב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמודים 35-36 שורות 19-33 ו- 1-3 שורות 11-20). במקרה דנן נראה כי ניתן משקל רב מידי לעברו של האב, בעיקר לתקופה בה היה נער גבעות, ופחות משקל להווה, חרף העובדה שצוין כי התנהלות האב בהווה והשתתפותו במסגרת טיפולית, הינם מפחיתי סיכון, וכי לא הבחין במסוכנות מיידית אצל האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 39 שורות 14-16).

 

• בחקירתו, עמד אומנם ד”ר יעקב על אותה הגדרה של “רמת מסוכנות בינונית” אולם הבהיר כי לאחר שפגש את האב מצא כי מדובר באדם ערכי, שגדל בסביבה טובה, שהוא אדם אוהב, אוהב מאוד את הילדים שלו, שרוצה בטובתם ועושה כל מה שיכול עבורם, שרוצה את הקשר עם הבנות ופוחד לאבד אותן (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 17-27) ואף ציין כי ככל שהאם עושה שימוש בחוות הדעת שלו כדי לטעון שמדובר באב שמסוכן לילדיו, אזי מדובר בשימוש ציני לאמירה שלו (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 28-30). מכאן, לא יהיה מופרך לומר, כי חרף ההגדרה של “רמת מסוכנות בינונית”, לא סבור ד”ר יעקב כי בפועל, האב מסוכן לילדיו.

 

• ד”ר יעקב ציין מפורשות כי מסוכנות זו עשויה להתאיין לחלוטין ככל שהאב יקבל הדרכה הורית מתאימה, והאב הבהיר כי אכן הוא מצוי, ומזה זמן רב, בהדרכה הורית, כך שגם אם נלך לשיטתו של ד”ר יעקב, התנהלות האב בהווה מהווה פרמטר חשוב להפחתת מסוכנות.

 

• ד”ר יעקב ציין כי מצבי לחץ ומצוקה יכולים להקשות על האב להתמודד עם האתגרים העומדים בפניו ומקשים עליו להתפנות באופן מלא לטיפול נפשי ולפיכך יש לראות בהם גורמים משמעותיים מגבירי סיכון, ועל כן נשאל האם לא ניתן להסיק מהתנהלות האב, במצב הקיצוני הזה ובמכלול הנסיבות הקשות – עת מרגיש שאיבד את שתי בנותיו, כאשר מנהל הליך משפטי ארוך בו האם מפרה החלטות שיפוטיות ומסיתה את הילדים כנגדו, בה הוא לא איים, לא הסית, לא היה אלים, שגם במצבי מצוקה אחרים לא יפעיל אלימות. לשאלה זו השיב ד”ר יעקב תשובה לא משכנעת בכלל, לפיה “התפיסה שלי המקצועית, והיא מעודנת, הזנחה זה אלימות” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמודים 41-42 שורות 33-36, 1-3). עם כל הכבוד, אין בתשובה זו בכדי להעיד על אלימות צפויה, כזו או אחרת.

 

• ד”ר יעקב לא הסביר איך אלימות ברמה בינונית, שהוגדרה על ידו, כתוצאה מהתנהגות אנטי סוציאלית בגיל ההתבגרות, התרחשות של אירועי אלימות בעבר, קשיים ביחסים בינאישיים וחוסר יציבות תעסוקתית בהיסטוריה (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 42 שורות 32-36), כאשר מעולם לא נצפתה ו/או נטענה אלימות כלפי הילדים, לא בעבר ולא בהווה, משליכה על הסיכויים לנהוג בעתיד באלימות כלפי הילדים, אבחנה שחשוב היה שתעשה, במיוחד כאשר עסקינן בתביעה לחלוקת זמני שהייה עם הקטינים.

 

• ד”ר יעקב לא הסביר איך בתקופה של למעלה משנה, בה שלושה קטינים מצויים רוב הזמן באחריות של האב, לא נצפתה על יד אף אחד מהגורמים המעורבים בתיק, והיו מספר רב של כאלה, ראשית ראיה לאלימות ו/או לסכנה, אלא להיפך – כל הגורמים תיארו מערכת יחסים טובה וחמימה שבין האב לקטינים. ד”ר יעקב בעצמו העיד כי הילדים מרגישים בנח ובטוחים בקרבתו של האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 40 שורות 3-4).

 

• ד”ר יעקב נשאל יותר משאלה אחת על הטענה כי חוות הדעת מתבססת בעיקר על טענות האם, אולם תשובה בענין זה לא ניתנה. יחד עם זאת בחינת חוות הדעת מעלה כי אכן, לא מעט מחוות הדעת, מצטטת את טענות האם, ללא אישור האב לטענות אלה.

 

83. ד”ר יעקב נשאל מדוע בדק האם קיימת הזנחה, כאשר לא נתבקש לבחון זאת, ונתבקש לבחון רק את שאלת המסוכנות ועל כך השיב כי “הזנחה זו אלימות מסוג אחר, אבל אלימות” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 40 שורות 27-30). כשנשאל מה במקרה דנן היא הזנחה השיב, שהאב יוצא לעבודה בשעה מוקדמת בבוקר ומשאיר את הקטינים זמן רב בבית לבד (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 1-4).

 

84. גם בענין זה לא הצליח ד”ר יעקב לשכנע את בית המשפט כי האב מזניח את הקטינים. לראיה, מאז עזבה האם את דירת המגורים בX, והקטינים נותרו להתגורר עם אביהם בבית המגורים, הקטינים מגיעים למסגרות החינוך בזמן, ובשעה בה נפתחת המסגרת החינוכית, כך שהטענה שהאב יוצא מהבית בשעה 5:00 בבוקר, תמוהה. יתר על כן, הדיווחים ממוסדות החינוך והרווחה לא מצביעים על הזנחה, משום מין וסוג שהוא, נהפוך הוא, בכל דיווח שהתקבל נרשם כי הילדים מטופלים היטב ומרגישים בנח בבית האב.

 

85. לזאת יש להוסיף כי בית המשפט נפגש עם שלושה מתוך ארבעת ילדי הצדדים ואף לא אחד מהם ציין כי האב נהג כלפי מי מהם באלימות כלשהי. ויוזכר כי בין שלושת הילדים שנפגשו עם בית המשפט, היו גם מ.ש. ואי, הבנות הגדולות של הצדדים, שעל אף שדיברו לא מעט בגנותו של האב, וחרף היותן דעתניות מאוד, ורבליות ברמה גבוהה, מדקלמות לא מעט את עמדת אימן, יודעות לעמוד על שלהן גם בניגוד להחלטות שיפוטיות, ואף יהירות במידת מה, תוך מתן צידוק להתנהלותן בכך שגם אימן לא מקיימת החלטות שיפוטיות, לא טענו כי האב היה אלים כלפיהן.

 

86. גם האפוט’ לדין, אשר נפגשה עם הקטינים, יותר מפעם אחת, שמעה את קולם והקשיבה להם בקשב רב, לא ציינה, ולו ברמז, כי הילדים, או מי מהם, הצביע על אלימות כלשהי של האב כלפיהם. נכון כי אין מדובר במומחית לענין מסוכנות, אולם מירב הסיכויים כי לו חוו הקטינים אלימות מצד אביהם, נושא זה היה עולה בפני האפוט’ לדין, אם לא על ידי כולם, לכל הפחות על ידי חלקם, או על ידי אחד מהם. בית המשפט אינו מתעלם מטענותיה של האם לגבי עבודתה של האפוט’ לדין אולם עמדותיה היו מפורטות, אמינות, ויסודיות ואין כל סיבה שבית המשפט לא יקבלן. כידוע, תפקידה של האפוט’ לדין להיות “שופר” של עמדת הקטין ורצונו וכן להציג את טובתו בפני בית המשפט (בהקשר זה ראו: עמ”ש 8965-10-20 פלונית נ’ פלוני [פורסם במאגרים אלקטרוניים]).

 

87. גם העו”ס לסדרי דין, אשר נפגשה מספר פעמים עם הקטינים לא העלתה, ואף לא פעם אחת, טענת מי מהם בקשר לאלימות כלשהי של האב כלפיהם. יתר על כן, העו”ס לסדרי דין נפגשה אף עם הצדדים עצמם, וקריאת כל התסקירים לא מעלה טענות של האם בענין אלימות של האב כלפי הילדים.

 

88. למעלה מן הצורך יצוין כי ד”ר יעקב אף פירט בחוות דעתו בנוגע למסוכנות ספציפית של האב להפעלת אלימות כלפי האם וקבע כי “הקיום של אירועי אלימות זוגית בעבר והיותו של האב מבודד חברתית, מהוים גורמים משמעותיים מגבירי סיכון. מנגד, היעדר שימוש בעבר בנשק קר או חם והיעדר נגישות אליהם, עמידה בתנאי צווי הרחקה, היות הצדדים היום גרושים ומתגוררים בנפרד, העדר עדויות על התעללות בקטינים, על גרימת נזק וחבלה לרכוש המשפחתי או תלונות קודמות כלשהן בגין עבירות אלימות כלפי אנשים אחרים, מהווים גורמים משמעותיים מפחיתי סיכון” .

 

89. גם האמור על ידי ד”ר יעקב, בדבר שאלת רמת המסוכנות של האב, ספציפית כלפי האם בלבד, מעלה כי קיימים כיום יותר גורמים משמעותיים מפחיתי סיכון – המבוססים בעיקר על התנהגות האב בהווה, מאשר גורמים מגבירי סיכון, שכל כולם מבוססים על אירוע שהיה בעבר. בכל מקרה, אף אם בית המשפט היה מקבל את עמדת ד”ר יעקב כי קיימת מסוכנות ספציפית של האב כלפי האם ברמה בינונית, אין בכך בכדי לקבוע כי קיימת אותה מסוכנות כלפי הקטינים. למען הסר ספק יובהר כי אין באמור בכדי לקבוע כי אכן קיימת רמת מסוכנות כזו או אחרת כלפי האם, ולכך לא נדרש בית המשפט.

 

90. משבית המשפט לא השתכנע כי האב מסוכן לקטינים ומשחוות הדעת של הפסיכולוג קובעת כי שני ההורים בעלי מסוגלות הורית לגדל את ילדיהם, נותר לבית המשפט להכריע בתביעת האם להעתקת מקום מגורים, אשר הכרעה בה תשפיע על תביעת האב לאחריות הורית וחלוקת זמני שהות.

 

91. אולם רגע לפני, בית המשפט לא יכול להתעלם מעמדתו של ד”ר יעקב לענין המושג “ניכור” והקשר שלו למסוכנות. לשיטתו של ד”ר יעקב המונח “ניכור” לא מוכר בעולם הנפש, ומקומו בשיח המשפטי בלבד, ומכיוון שהוא לא נבחן בכלים מדעיים, כמו אלימות פיזית, או זוגית או כלכלית, הוא לא רואה בכך סיכון (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 38 שורות 11-18).

 

92. רבות נכתב אודות המושג ניכור, הן על ידי אנשי מקצוע בתחום והן על ידי בתי המשפט, מהם ניתן ללמוד כי ניתן לראות בתופעת הניכור כסוג של התעללות רגשית ונפשית שפוגעת בקטינים, עד כדי פגיעה בהתפתחותם התקינה וחשש להעברת התופעה מדור לדור.

 

93. רק לשם הדוגמא, לענין ספרות מקצועית, ראו מאמרו של ד”ר גוטליב “תסמונת הניכור ההורי“ רפואה ומשפט גיליון 31 (דצמבר 2004), אשר מפנה למחקרו של הפסיכולוג גרדנר: “גרדנר מדגיש כי תסמונת הניכור ההורי היא למעשה סוג של התעללות רגשית בילדים, בכך שלא רק “תלונות” הילד נגד ההורה השני יכולות לגרום להרחקת הורה אוהב לכל החיים, אלא שהן יכולות גם לגרום להפרעה פסיכיאטרית אשר תלווה את הילד לכל ימי חייו. הורה המסית ילד נגד ההורה השני, מתעלם באופן מוחלט מתפקידו של אותו הורה בגידול הילד, ובכך גורם לניתוק הקשר הפסיכולוגי שהיה יכול להועיל רבות לילד. אצל הורים כאלה, לדברי גרדנר, קיים ליקוי חמור במסוגלות ההורית, ליקוי שיש להביא בחשבון בקביעת המשמות (בעניין זה ר’ 1995, Gardner’ 1982;Bricklin)….. אם התעללות פיזית או  מינית יכולה להוות עילה להעברת ילד ממשמורתו של הורה אחד אל משנהו, גם התעללות נפשית צריכה להוות עילה לא פחות חזקה ומשמעותית”. (ההדגשות אינן מקור, ש.ש)

 

94. כך גם לדוגמא ראו דברי כב’ השופט אסף זגורי בה”ט (משפחה נצרת) 1379-09-18 ס.ע נ’ ז.ע(פורסם במאגרים אלקטרוניים 13.11.2018)‏‏: “הניכור ההורי באפיונו הפתולוגי חייב להיחשב התעללות ופגיעה פסיכולוגית בילדים ולהוות עילת נזקקות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש”ך – 1960 (ראה סעיף 2(6) לחוק הנוער לעיל, הקובע כי קטין הוא נזקק באם או במקום “ששלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת”.  

 

95. זאת ועוד, בית המשפט לא יכול להתעלם גם מ”ההנחה” שעושה ד”ר יעקב ביחס להתנהלות האם, אם בקשר להפרת החלטות שיפוטיות, אם בקשר לעירוב הקטינים בסכסוך ואם בקשר להתנהלות לא נורמטיבית, בעצם השתלחותה בכל הגורמים המעורבים בתיק, אשר חושבים שונה ממנה, באמצעות פוסט שכתבה, בנימוק “יש פעמים סתירות באישיות של בן אדם, יש לו צדדים. אני רואה בפוסט הזה אמא חסרת אונים מול מערכת גדולה שלתפיסתה היא לא מצליחה להעביר את המצוקה שלה, התחושות שלה, ובמצב הזה, בהתגוננות הזו שלה, היא משתלחת על כל מי שעומד ממול. זה כשלעצמו הוא לא צובע את המסוכנות של אדם אלא מסביר באיזה מצב הוא עומד” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 37 שורות 22-28).

 

96. ד”ר יעקב נותן משקל מועט להתנהלותה של האם, חרף העובדה שהיא מתקשה להסתייע בגורמי טיפול, שמסיתה נגד האב ומשתפת את הילדים בסכסוך, ואף שלשיטתו מדובר בהתנהלות מגבירת סיכון הוא עומד על כך, שגם אם במצבים מסוימים האם יכולה לחצות גבולות, לנבל את הפה, לעשות פעולה שהיא לא מתאימה למעמד שלה ולמקצוע שלה, אין זו אלימות (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 38 שורות 19-26).

 

97. ד”ר יעקב נשאל האם אלימות כוללת גם התעללות נפשית, ותשובתו היתה “חד משמעית, כן” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 40 שורות 13-14), וכנשאל האם ניתוק הקטינים מהאב, כמעשה אקטיבי של האם זו לא אלימות נפשית? השיב כי מעשה שכזה לאורך זמן, באופן קבוע ובכוונת מכוון, ולא לפעם או פעמיים, זו אלימות נפשית (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 13-21). אף על פי כן, וחרף נסיבותיו הקשות של תיק זה, בו הקטינות, אשר מצויות עם האם, מנותקות מהאב, לאורך זמן ובכוונת מכוון, בחר ד”ר יעקב שלא ליתן הגדרה להתנהלות האם, ועל כן סבור בית המשפט, כפי שנכתב מעלה, ד”ר יעקב עושה “הנחה” גדולה לאם.

 

98. תפקידו של בית המשפט, בין היתר, ליצוק תוכן למונח “טובת הילד”, ובכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבות המאפיינות אותו. התפיסה לגבי מהי טובתם של קטינים אינה חד ערכית, ואין מדובר בשאלה מתמטית, והיא יכולה להשתנות ממשפחה למשפחה ומחברה לחברה. יתר על כן, היא אף מתפתחת בחלוף השנים ומה שנחשב בעבר מותר, או אפשרי, יכול להיחשב לאחר שנים, אסור ופוגעני. כך למשל, לפני שנים, לשלוח ילד לעבוד במקום ללכת ללמוד בבית הספר, לא נחשב כמעשה אסור, וכך גם לא נחשב להזנחה, ואילו היום התפיסה לענין זה השתנתה, וקיים חוק חינוך חובה המטיל חובה על הורים לדאוג להופעתם הסדירה של ילדם במסגרת חינוכית. כך גם פעם לתת מכה לילד, היה נהוג בהרבה בתים, ולעיתים אף כאקט חינוכי, והיום ברור לכל כי אלימות מכל סוג אסורה. בית משפט זה סבור כי הגיע העת להבהיר בלשון ברורה כי הורה אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם ההורה השני, או מסית אותם כנגדו, פוגע בטובתם, ובמקרי קיצון, מדובר אף בפגיעה המגיעה לרמת אלימות של ממש, נפשית ורגשית כאחד. מחובתו של בית המשפט להגן על קטינים אשר נקלעו למצב קיצוני שכזה, ולא לאפשר המשכו או קיבועו.

 

99. נוכח כל המפורט לעיל קובע בית המשפט כי האב אינו מסוכן לקטינים, כך שנותרה שאלת מקום מגורי הקטינים – הכרעה בתביעת האם להעתקת מקום מגורים ובעתירות האב, בתביעתו, לחלוקת זמני שהות ואחריות הורית.

 

העתקת מגורי הקטינים וחלוקת זמני שהות

 

100. בענין זה הבהיר כבר בית המשפט מהי הסיבה העיקרית שהובילה אותו לדחות את תביעת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים לY – החשש המבוסס כי מתן אפשרות לאם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לY, תגרום בהכרח לנתק שלהם מאביהם, ולכך בית המשפט לא מוכן ליתן יד.

 

101. בית המשפט לא התעלם מטענות האם לפיהן מדובר ברצון הילדים, או לכל הפחות, ברצון שתי הבנות הגדולות של הצדדים, מ.ש. ואי., אלא שהוא לא מקבל טענות אלה, ולכך תהיה התייחסות מפורטת בהמשך.

 

102. ועתה אפרט.

 

מבחן המציאות 

 

103. במקרה דנן אין צורך לחשב סיכויים ו/או לצפות התנהגות ו/או לנבא תוצאות, איזה קשר יישמר בין הקטינים לכל אחד מהוריהם, אם בית המשפט יאפשר העתקת מגוריהם לעיר אחרת, משום שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן. הלכה למעשה, הבנות שתיהן, אשר העתיקו את מגוריהן לY, לבית אימן, ומצויות באחריותה המלאה, אינן בקשר עם האב, וכפי שניתן ללמוד מדיווחי הגורמים המעורבים בתיק, בעידודה, בחסותה ובהשפעתה.

 

104. לכאורה, אין צורך להוסיף בהסברים, המציאות כאמור מדברת בעד עצמה – מאז העתיקה מ.ש., בתם הבכורה של הצדדים, את מקום מגוריה לבית אימה, בY, במהלך אוגוסט/ספטמבר 2022, היא ניתקה כל קשר עם אביה. מאז החליטה הבת השניה, אי., לעבור ולהתגורר עם אימה, באוגוסט 2023, וחרף העובדה שעד המעבר היתה בקשר מצוין עם אביה, היא ניתקה את הקשר שלה עם אביה.

 

105. כאשר שתי בנות שהיו בקשר טוב עם אביהן, ניתקו איתו כל קשר, עם המעבר שלהן לY, לבית אימן, עד כי לא מוכנות אף לקיים עימו זמני שהות, ומנגד, שני הבנים, שנותרו להתגורר עם האב בX, שומרים על קשר עם אימם ומקיימים עימה זמני שהות, לא צריך להיות נביא בשביל לצפות מה יקרה אם בית המשפט יאשר את העתקת מגורי כל הקטינים לY.

 

האם כגורם משפיע

 

106. לאחר שבית המשפט בחן את הדוחות הרבים שהוגשו במסגרת הליך זה, הוא הגיע לכלל מסקנה כי במקרה דנן לאם יש השפעה רבה מאוד על ניתוק הקשר שבין הקטינות לאביהן, שהיא אינה עושה דבר על מנת שקשר זה יחודש, שלא לדבר מסייעת לניתוק, שבהתנהלות זו היא פוגעת בקטינים, ושקיים חשש ממשי שהיא תמשיך להסית את הקטינים כנגד האב. את כל זאת ניתן ללמוד מהדיווחים של הגורמים המקצועיים המפורטים מעלה, וגם מ-

 

• ד”ר קיבנסון מדווחת באופן מפורש כי כאשר היה נראה שיש סיכוי לחידוש הקשר בין מ.ש. לאביה, האם החלה לאיים עליה במטרה שזה לא יקרה. ולגבי אי. מציינת כי השוני הקיצוני בהתנהלותה, בתקופה כל כך קצרה, הינו בהשפעת האם שאף נהגה כך ביחס לקטינה מ.ש.

 

• גם רשויות הרווחה ציינו כי השינוי המהיר בהתנהגותה של הקטינה אי., ביחס שלה לאביה, מעלה חשש כי החשד הוא שהאם ממשיכה להסית את הקטינים כנגד האב וכי המשך ההסתה יגרום לנזק עצום עבור הילדים.

 

• גם ד”ר רוזן צבי ציינה בדוח שהגישה לבית המשפט כי פעולותיה החד צדדיות של האם נעשות בניגוד לטובת הילדים, ולדוגמא המעבר לY, אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם אביהם.

 

• גם בדוח מסוגלות הורית ניתן משקל לחשדנות האם, שבין היתר מקשה עליה להסתייע בגורמי טיפול, ברשויות החוק ואף נכתב כי קווי אישיותה מקשים עליה “לאפשר לילדיה יצירת קשר המושתת על נפרדות עם אביהם ובמקרה קיצון אף עלולה ליצור חיץ בין הילדים לאביהם”.

 

• אף בית המשפט המחוזי, ברמ”ש 41824-09-23, עמד על הקשר שבין עמדת האם אל מול רצונן העצמאי של הקטינות:

“בנדון, כאמור, יש ידיים רבות לכך שרצונה הלכאורי של אי. אינו רצונה הטהור והוא נגוע בהשפעה מהותית של אמה. ראשית, ניתן ללמוד מחוות דעתה של המומחית  קיבנסון המציינת כי חלה תפנית לא מוסברת בהתנהלותה של אי., אשר לאורך זמן הראתה חיבה והפגינה נוחות בשהייתה עם המשיב, לעמדה לעומתית כלפיו וזאת אחר ששהתה עם המבקשת וסירבה לשוב לבית המשיב, המומחית התרשמה כי השוני הקיצוני בהתנהלותה של אי. הייתה בהשפעת המבקשת שאף נהגה בדרך זו ביחס לקטינה מ.ש.  ואף החלה לפעול כנגד המומחית עצמה באופן אבי, אחר שסברה כי היא נוטה לטובת המשיב. 

 

להתנהלות זו של המבקשת יש אישוש בדיווחי הגורמים המקצועיים הנוספים שמונו בתיק, כך, כדוגמה, ד”ר רוזן צבי מציינת בדוח שהגישה לבית המשפט ביום 16.3.23 (סע’ 7 לחוות דעתה) –

“אבקש לציין כי מטרידה העובדה כי במשך חודשים ארוכים האם בוחרת להפר באופן מתמשך את החלטות בית המשפט ובוחרת לעשות פעולות חד צדדיות אשר אינן בטובת הקטינים (מעבר לY עם מ.ש. אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם הוריהם,  אי פנייה לאבחון, אי פניה להדרכה הורית).  מעבר למסר החינוכי לילדיה כי מותר להפר חוק מדובר פה ביצירת מציאות המקשה על המערכת הטיפולית לתת המלצות אשר טובות לילדים ואינן רק פשרה חלקית לאור העובדות שהאם קבעה בשטח” 

בדומה, וכפי שצוין לעיל אף רשויות הרווחה בתסקירן מחודש יולי ציינו כי בשים לב להתנהלותה של המבקשת הרי ש”החשד כי במקביל האם ממשיכה להסית כנגד האב עד כדי שינוי כל כך קיצוני בעמדתה של אי.  תוך חודשים ספורים מעלה חשש כי ההסתה עלולה להמשיך וביתר שאת,  ולגרום לנזק עצום עבור הילדים,  מה שגרם לנו לשקול אפשרות למפגשים עם האם תחת פיקוח במרכז הקשר” בסופו של יום הומלץ על חלוקת זמני שהייה שווים “תחת אזהרה לאם שככל שיובא לידיעת מי מהגורמים המטפלים לרבות בית המשפט כי ההסתה נמשכת לא יהיה מנוס מקיום מפגשים תחת פיקוח במרכז הקשר על אך המחיר הכבד הכרוך בהחלטה שכזו” 

והרי לנו כי כלל הגורמים הטיפוליים בתיק אשר בחנו ונפגשו עם הצדדים התרשמו מהסתה של המבקשת את הקטינה כנגד המשיב וכן התרשמו ממבקשת העושה כעולה על רוחה תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט,  עניין זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה” 

 

• מספר דוחות הוגשו גם על ידי עו”ס לחוק נוער, בהתאם להוראת בית המשפט. הדוח מיום 13.11.2023, כולל סיכום 2 אירועים שהתרחשו בבית האם, עת הגיעו לביתה נציגי משטרת ישראל, בליווי עו”ס תורנית, על מנת ליטול את הקטינים, אשר לא הושבו לידי האב, בניגוד להחלטות שיפוטיות. מהדיווח עולה תמונה מדאיגה מאוד של התנהלות האם, בנוכחות ילדיה הקטינים. ראשית, ביקשה העו”ס התורנית לחסוך את הגעת המשטרה והאם התנגדה תוך שאמרה שהיא לא תחזיר את הילדים לבית האב ואם זה מה שמבוקש אזי יצטרכו לעשות זאת בכח, וזאת חרף החלטת בית המשפט. בהמשך, כשניסתה העו”ס התורנית לשוחח עם הקטינה אי., האם בלמה אותה בגופה וביקשה שתצא מהבית, תוך שיח קשה ותוקפני. לאחר שהאם נתנה את הסכמתה, נכנסה העו”ס התורנית לביתה, ושוחחה עם אי. בחדרה, אולם לא ניתנה להן הפרטיות המתבקשת לשיחה אישית בשל כניסתן של האם ומ.ש. לחדר מספר פעמים. אם לא די בכך, לאחר שהעו”ס התורנית הצליחה לשכנע את אי. לצאת ולשוחח עם האב, שהמתין בחוץ, וכאשר נראה כי התקיים מגע בין האב לקטינה אי., האם ומ.ש. החלו לצעוק שהאב תוקף את אי. . בענין זה ציינה העו”ס התורנית כי להתרשמותה והן להתרשמות השוטרים שהיו נוכחים, לא נראתה כל התנהגות תוקפנית או אלימה מצד האב, וכך גם העידה אי. בעצמה. וכך כותבת עו”ס התורנית “ניכר היה כי אי. במצוקה רבה, היא ביקשה מהאם לשוחח עם האב לבד כמה פעמים, אך סורבה“.

 

107. הנה כי כן, האם הוכיחה בהתנהלותה כי לא עשתה דבר, או לכל הפחות לא עשתה מספיק, על מנת שהבנות, אשר שוהות עימה, יהיו בקשר עם אביהן, ואף פעלה באופן אקטיבי, לשמר את ניתוק הקשר שנוצר.

 

108. לענין זה אפנה לפסק דינו של כבוד השופט פליקס גורודצקי, בתלה”מ (י-ם) 14599-10-19, בדבר חובתו של הורה, כאשר הילדים מצויים עימו, לאפשר ולהבטיח את הקשר בין הילדים להורה הנוסף: “האחריות על קשר תקין קבוע ויציב עם ההורה השני מוטלת על כתפי ההורה המשמורן ראו: תמ”ש 49216-01-22 י. נ’ י. [פורסם בנבו] (10.3.2022). נפסק בעניין זה כי “אל מול כל זכות עומדת חובה, ואל מול זכותו של הורה לקיים קשר עם ילדו, עומדת חובתו של ההורה האחר לאפשר ולהבטיח את הקשר בין הילד לבין ההורה הנוסף, ולמצער – שלא לסכל את קיומו” ראו: תה”ס 63501-03-18 ש’ נ’ ש’ [פורסם בנבו] (5.4.2022). כאשר הורה מועל בחובותיו כלפי הילד – כמו במקרה הזה שלפניי – או אז מתעוררת המדינה ומתערבת באוטונומיה ההורית ראו: ע”א 2266/93 פלוני, קטין נ’ פלוני פ”ד מט(1) 221 (1995); תמ”ש 25424-11-15 א.נ. נ’ ש.נ. [פורסם בנבו] (27.1.2021) כאשר ההתערבות יכולה לבוא לידי ביטוי במתן החלטה שיפוטית המורה על העברת המשמורת לידי ההורה השני”.

 

109. אולם מעבר לזה, האם אף הוכיחה כי החלטות שיפוטיות הינן המלצה בלבד, ואין כל חובה לקיימן, והתנהלות שתי הבנות הגדולות, מ.ש. ואי., מהווה חיקוי מלא של התנהלות האם. גם מ.ש. וגם אי. פעלו בניגוד להחלטות שיפוטיות, וחרף גילן הצעיר, הביעו באופן מפורש את דעתן ועמדתן, שאין חובה לקיים החלטה שיפוטית. כך למשל אומרת מ.ש. “בית המשפט החליט שאסור לי לגור בY ובכל זאת אני גרה בY“, כמענה לשאלה מה יקרה אם בית המשפט יקבל החלטה שלא תהיה תואמת לרצונה (מתסקיר מיום 15.1.2023).

 

110. האם גם הוכיחה כי אי אפשר לקבל את שיתוף הפעולה שלה בכל מה שקשור לטיפול משפחתי, ולאחר מכן הלינה על כל מומחה/מטפל/איש מקצוע, שאינו חושב כמוה או לא סר להוראותיה, עד כי כינתה גם את בית המשפט, גם את ב”כ האב וגם את האפוט’ לדין כפושעים (ראו עדותה בפרוטוקול הדיון מיום 3.12.23 עמוד 36 שורות 33-36). גם בענין זה נראה כי הקטינות מחקות את אימן ופועלות לפי המסר המועבר ממנה, עד כי ביקשו להחליף את האפוט’ לדין, בטענות כנגדה והלינו על ד”ר קיבנסון כאילו לא מקשיבה להן.

 

111. האם נתנה יד להיעדרות הקטינות ממסגרת חינוכית במשך זמן רב, על מנת להשיג את מטרותיה, תוך פגיעה בהן ובטובתן, ותוך התנערות מחובתה ההורית.

 

112. גם בחירתה של האם לחזור שוב ושוב על טענות מסוכנותו של האב לכאורה, מדאיגה, ומעלה חשש כי האם תמשיך לעשות שימוש בטענות אלה, בפני הילדים, עת הם שוהים עימה, על מנת לגרום להם לרצות לנתק קשר עם האב. לענין זה יצוין כי עד אשר התקבלה חוות הדעת של ד”ר יעקב, מירב טענותיה של האם, לשם הצדקת רצונה למעבר, התבססו על רצון הבנות לכאורה, על מקום המגורים המסוכן לשיטתה בה מתגוררים הקטינים (בX שבS), על הקשר שלה עם הקטינים, על מרחק העבודה שלה מהבית ועל היותה ההורה המרכזי בחייהם טרם פרידת הצדדים, ולא על אלימות לכאורה של האב כלפיהם. את זאת ניתן ללמוד הן מכתבי הטענות והן מהמפורט בדוח הפסיכולוג “ש’ מבקשת להעביר את כל הילדים לY וא’ מתנגד לכך. לדבריה היא עובדת במרחק של 5 דקות מהבית וזמינה לילדים בעוד שא’ עובד הרבה, לא זמין ונגיש לילדים וחוזר הביתה עייף, כמו כן מודאגת מהמצב הבטחוני” (סעיף 18 עמוד 23 לדוח).

 

רצון הקטינות

 

113. למען הסר ספק שמדובר ברצונן הבלעדי של הקטינות, וכאילו לאם אין כל קשר או שליטה על ניתוק זה, יצוין, בנוסף לכל מה שנכתב מעלה, כך:

 

• ד”ר קיבנסון עמדה על כך כי לבנות אין מרחב טיפולי עת הן נדרשו למלא אחר רצון אימן ומתקיפות את הברית הטיפולית עמן (דיווח מיום 16.3.2023).

 

• העו”ס לסדרי דין, בתסקיר מיום 15.1.2023 כתבה כי “במהלך השיחה עלתה התחושה לעיתים כי משוחחת איתנו אם בוגרת ולא נערה בת 14. היא בקיאה בענייני הוריה עד הפרטים הקטנים, ידעה לחזור על תוכן השיחה שערכנו עם הוריה ואף טענה כי היא היתה צריכה להיות נוכחת בפגישה זו. בנוסף, סיפרה כי אמה שיתפה אותה לפני כחצי שנה כי אביה הלך לטיפול על מנת לשפר את יחסיו איתה” ובהמשך – “ניכר כי מ.ש. מוחקת את דמות האב ומזוהה לחלוטין עם האם, אינה מצליחה להיזכר באף חוויה טובה שחוותה עם האב לאורך השנים. אנו מתרשמות כי השתלשלות העניינים והעובדה שנראה כי האם משתפת אותה בכל פרט ופרט, הובילו לכך כי מ.ש. חשה שיש בכוחה לקבל החלטות בעניינים משמעותיים שברור ומובן כי אינם בשליטתה ואינם מותאמים לגילה. מצב זה עלול לפגוע בהתפתחותה הרגשית והנפשית“.

 

• בדוח מיום 4.7.2023 ציינה העו”ס לסדרי דין, כי במהלך השיחה עם אי., מאז החלה לדבר על רצונה לעבור ולהתגורר בY, היה נראה כי היא מתוחה וחוששת, סגורה, מקפידה לבחור את מילותיה – מה שלא אפיין כלל את הפגישה הקודמת איתה, בה היתה משוחררת, פתוחה ושוחחה ללא חשש. העו”ס ציינה כי שינוי כל כך קיצוני בעמדתה של אי., בתוך זמן כה קצר, מעלה חשש כי ההסתה ממשיכה ועלולה להמשיך ביתר שאת.

 

• גם האפוט’ לדין עמדה על כך שמ.ש. מדקלמת את דברי אימה (דיווח מיום 27.10.22) ושהיא עד כדי כך מעורבת בהליך המשפטי עד כי היא רואה את עצמה כבעלת דין ומבחינתה אין אופציה אחרת מלבד בחירתה של אימה – מעבר לY.

 

• בדיווח העו”ס התורנית, אשר ליוותה את האב לבית האם, על מנת לקבל לידו את הקטינים, שהוגש על ידי העו”ס לחוק נוער ביום 13.11.2023, נלמד כי האם והקטינה מ.ש. אחת הן, כאשר שתיהן פעלו במשותף למנוע שיחה פרטית בין אי.לעו”ס, ושתיהן יחדיו, פועלות במשותף, למנוע את השבתה של אי. לאביה.

 

• אף מעדות הפסיכולוג ניתן ללמוד שהאם פועלת על מנת ליצור חיץ בין האב לילדות (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 48 שורות 26-27), התנהלות שבהחלט יכולה לגרום לקטינות לחוסר יכולת להביע דעה עצמאית.

 

114. גם על כך עמד בית המשפט במחוזי, ברמ”ש 41824-09-23 , תוך שציין כי “כידוע, בית המשפט יתחשב על דרך הכלל ברצונו של קטין היודע להביע רצונו וניכר כי הוא מבין את העומד מאחורי החלטתו, אלא שלא תמיד רצונו של קטין יתיישב עם טובתו ועיתים יש לחרוג מן הכלל. בנדון כאשר המחלוקת הקשה שבין הצדדים הביאה את המבקשת להתעלם פעם אחר פעם מהחלטות בית המשפט וכאשר עולה, מתוך דברי הגורמים המקצועיים השונים, חשש ממשי ליצירת ניכור הורי קשה מצידה, מצא בית משפט קמא לחרוג מן הכלל ולהתעלם, לעת עתה, מרצונה הלכאורי של הקטינה אי., וזאת אחר שהתרשם הן באופן ישיר והן כעולה מדיווחי גורמי המקצוע שמינה, כי אנו מצויים באמצעו של הליך ניכור הורי ההולך ומתגבר, וכי רצונה של הקטינה הוכתם, לכאורה, ברצונה של האם והקול הנשמע ממנה אינה קולה שלה אלא קולה  של אמה, וכי אין כל סכנה הנשקפת לקטינה מהמשיב“.

 

115. קל וחומר כעת, כאשר בפני בית המשפט עומדים מלוא החומרים והעדויות, ואף דברי הבנות עצמן, שנאמרו בפני בית המשפט בפגישתו עימן, מהם עולה באופן חד משמעי כי לא רק שרצונן של הקטינות לא בהכרח לטובתן, מדובר ברצון אימן, והן מדברות מגרונה, עד אשר לא מצליחות להפריד בין רצונן שלהן, לרצונן לרצות את אימן.

 

116. במקרה דנן סבור בית המשפט כי האם עושה שימוש בסירוב הקטינות לפגוש את האב על מנת להצדיק את הפרת חובתה כהורה סביר, לחייב קשר בין הקטינות לבין אביהם, וכפי שניתן ללמוד מהכתובים אף מעודדת אותן להפר החלטות שיפוטיות. פגיעת הורה אחד בהורות ההורה האחר ועידוד קטינים שלא לשמור על קשר עם הורה אחר, היא הורות פתוגנית. ראו בהקשר זה תמ“ש 2533-05-15 א”ב נ’ צ”ב (פורסם במאגרים אלקרטרוניים מיום 31.03.2019).

 

117. ברמ“ש 48940-03-20 פלונית נ’ פלוני, סייפא סעיף 4 לפסה”ד [פורסם במאגרים אלקטרוניים] מיום 10.8.20 נאמר כי: “עניין לנו, אפוא, בתופעה חמורה ביותר שפוגעת קשות בילד ובהורה המנוכר ויש לעשות כל שניתן, הן במישור הטיפולי הן במישור השיפוטי, כדי למגרה. ד”ר צ’ילדרס מכנה תופעה זו כתסמונת “הורות פתוגנית” (גורם חולי), אשר נכללת במדריך האבחון הפסיכיאטרי DSM החמישי והיא נחשבת להתעללות פסיכולוגית (ראו בהרחבה את המקורות המדעיים המפורטים לגישה זו בתמ“ש (נצ‘) 5075-04-15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (23.5.18), תמ“ש 2533-05-15 א.ב. נ’ צ.ב. [פורסם בנבו] (31.3.19); תלה“מ 49688-02-19 ל.פ. נ’ נ.ב.פ. [פורסם בנבו] (22.8.19)).

 

המלצת הפסיכולוג

 

118. הפסיכולוג הסכים לניסוח לפיו המלצה על שהיית הקטינות עם אימן תהיה בכפוף לשמירת הקשר שלהן עם האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 46 שורות 17-20). יחד עם זאת העיד כי קיימת בעייתיות, שאין לו פיתרון לה, בהקשר של חוסר שיתוף הפעולה עם האם ואף הבהיר כי חרף העובדה שאין לקבל את הנתק, בשל גילאי הקטינות והעמדה שהן מבטאות, אי אפשר לכפות עליהן את הקשר ועל האם לעשות כל שבידה לגרום לחידוש הקשר (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 46 שורות 21-31).

 

119. ככל שנשאל הפסיכולוג יותר ויותר על פתרונות לסיטואציה זו, שהאם אינה משתפת פעולה ולא מסייעת לחידוש הקשר, השיב כי מדובר במקרה מסובך והלוואי והיה לו פיתרון (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 46 שורה 34 ועמוד 47 שורה 9).

 

120. יתר על כן, הפסיכולוג הסכים עם ההשערה שבשל מערכת היחסים של מ.ש. עם האם, המאופיינת בסימביוזה, בשותפות גורל, בחוסר נפרדות מוחלט, ככל שהיא נשארת עם האם כל ההמלצות שיינתנו לחידוש הקשר לא יתקיימו (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 47 שורות 1-7).

 

121. ב- 6.7.23 בעדכון שהוגש על ידי הפסיכולוג נכתב כי אין מקום לשנות את מקום המגורים של הקטינים על כן נשאל הפסיכולוג האם לנוכח זה שהמעבר לY עלול לפגוע בקשר של האב עם הילדים אין להתיר את המעבר. הפסיכולוג השיב כי אי אפשר להכריח את הבנות בכח, ולגבי הבנים יש להשאירם בX (ראן פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 50 שורות 1-8).

 

122. בית המשפט הקשה על הפסיכולוג ושאל מה ההשפעה של הפרדת האחים, ככל שבית המשפט יקבל את המלצתו לאפשר העתקת מגורי הבנות לY והותרת הבנים בX, וזה השיב כי אין לו פיתרון חד משמעי, כל אחד מהאחים ישלם מחיר, לבנים טוב אצל האבא ואי אפשר לכפות על הבנות החלטה שיפוטית (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 50 שורות 14-19).

 

123. הפסיכולוג נשאל שוב לגבי אישיותה של האם, אשר מכחישה צורך בטיפול, כיצד יחודש הקשר של האב עם הבנות, ככל שהן ישארו אצלה, והפסיכולוג השיב שוב כי “יש פה בעיה. אני לא יודע איך משחררים את הבנות חוץ מבדרך של ערוץ טיפולי ונפרדות” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 50 שורות 33-34).

 

124. הפסיכולוג אף נשאל לגבי הוצאת הקטינה אי. מבית אימה בהליך של נזקקות ועל כך השיב “אני לא יודע מה יותר טוב יכול להיות שיהיה מחיר לכל אופציה שהעליתי. יכול להיות שאם היא תצא מבית האם זה יאפשר חידוש הקשר עם האב ויאפשר מקום של נפרדות. בד בבד יש סיכון שזה יכול להפוך לחוויה טראומטית עבורה” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 51 שורות 3-6).

 

125. בסופו של יום, ולגבי מתן המלצה חד משמעית, ענה הפסיכולוג כי הוא “חושש לעשות צעד אחר אל מול הבנות או אל מול אי. שהיא המוקד” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 51 שורות 22-23) ולמעשה ממליץ על אחריות הורית על הקטינות מ.ש. ואי. אצל האם, ואחריות הורית על הקטינים ע. ואל. אל האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 53 שורות 1-5).

 

126. הבעייתיות הקיימת במקרה דנן, כדברי הפסיכולוג (“מקרה קשה”, “הכרעה קשה” וכיוצ”ב) עלתה שוב ושוב על ידי כל הגומרים המעורבים בתיק, ואף באה לידי ביטוי בהחלטות קודמות של בית המשפט. עתה נשאלת השאלה – האם לקבל את ההמלצה או לאו?

 

127. משהמציאות מדברת בעד עצמה, לפיה, מאז הבנות אי. ומ.ש., מתגוררות עם האם הן מנותקות מהאב, ומשהגעתי לכלל מסקנה כי לאם חלק בלתי מבוטל בניתוק זה, וכי קיים חשש כי ההסתה תימשך, וככל שהבנים יעברו לביתה בY, גם אלה ינתקו את הקשר עם אביהם, כהמשך ישיר לאותה מגמה ברורה שעלתה מהתנהגותה ומעשיה, אינני יכולה לקבל את המלצות הפסיכולוג, בשלמותן, לגבי הקטינות מ.ש. ואי., ובית המשפט עושה אבחנה בין מ.ש. לאי., כאשר לגבי מ.ש. מקבל את ההמלצה, להותירה באחירות האם, ואילו לגבי אי. אינו מקבל את ההמלצה, וקובע כי עליה להיות באחריות האב.

 

128. ראשית אעמוד על האבחנה בין השתיים:

 

מ.ש. – מ.ש. הינה נערה מתבגרת כבת 15 שנים, אשר שוהה עם אימה מזה כשנה וחצי, ופוקדת מסגרת חינוכית בY, זו שנה שניה. מ.ש. הביעה קושי בקשר שלה עם אביה, וגם אם מדובר בתחושה סובייטיבית בלבד, לשיטתה כך הדבר, ועד אשר לא יבוצע טיפול ארוך טווח, כל החלטה שתינתן, בניגוד לרצונה, יכול לגרום לה יותר נזק מאשר תועלת. למען הסר ספק ברור לבית המשפט שבמקרה של מ.ש. החלטה זו, להותירה בבית אימה, תוך הבנה כי קיים סיכוי קטן שהקשר עם אביה יחודש, הינה החלטה שאינה טובה דיה, והיא בבחינת הרע במיעוטו.

 

אי. – אצל אי. המצב שונה. ראשית מדובר בקטינה בת כ- 13.5 בלבד. שנית, עד לחודש ספטמבר שנה זו, אי. התגוררה בבית אביה ופקדה מסגרת חינוכית ביישוב X. שלישית, מהתסקירים שהוגשו על ידי העו”ס נמצא כי אי. אהובה מאוד על חברותיה בX, מנהיגה חברתית, מעורה למדי בחברה בX, תלמידה טובה, מבקרת באופן סדיר, וכפי שסיפרה לבית המשפט, במפגש עימו, משתתפת בחוג כדורסל בX. רביעית, כל הגורמים שנפגשו עם אי. הצביעו על קשר טוב שהיה לה עם אביה, שהיא זקוקה לקשר זה. אפילו במפגש האחרון, בנוכחות עו”ס לחוק נוער, ולאחר ניתוק של זמן לא מועט בין האב לאי., התקשורת בין אי. לאביה חזר להיות כמו שהיה וכך נכתב בדיווח מיום 30.11.2023 “להתרשמותה של העו”ס, לאי. ואביה בסיס טוב של הקשר בינהם. בזמן המשחק השיחה ביניהם זרמה ואי. אף שיתפה את אביה בדברים מחייה האביים. ניכר כי הקשר עם אי. חשוב לא’, לעיתים הוא זקוק לתיווך כדי לדבר עם אי. על החלקים המורכבים יותר של הקשר המשפחתי והגירושין. מצד אי. נראה כי אוהבת את אביה והקשר עימו חשוב לה…”.

 

129. זאת ועוד, בית המשפט מצא שוני, מעדותו של הפסיכולוג, באחוזי הסיכוי לחידוש הקשר שבין אי. לאביה, בכל אחת מהאופציות העומדות בפניו ובחינה זו הובילה אותו למסקנה הפוכה מזו של הפסיכולוג.

 

130. הפסיכולוג נענה בחיוב לשאלה האם בעצם מגורי אי. אצל אימה ינותק הקשר עם אביה, קרי, 100% סיכוי שכך יהיה – ניתוק הקשר שבין אי. לאביה, ככל שבית המשפט יקבל את ההמלצה.

 

131. הפסיכולוג השאיר בצריך עיון את השאלה, האם החלטה על מגורי הבת אי. אצל אביה, או אפילו הוצאתה מבית אמא באמצעות הליך של נזקקות – הליך דרקוני יותר מהעברתה לאחריות האב, תהווה פגיעה קשה בה או שמא זה דווקא מה שיכול לגרום לחידוש הקשר עם האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 51 שורות 26-36) ולא ידע לתת תשובה חד משמעית – קרי, קיים סיכוי.

 

132. בלא מעט מקרים אין ביכולתו של בית המשפט לצפות ב- 100% כיצד יפעלו הצדדים לאחר שההליכים ביניהם יסתיימו ואיזה קשר יתנהל בין הילדים, שהעתיקו מקום מגורים עם הורה אחד, עם ההורה השני. במקרה דנן, האם הוכיחה, ולא בהסתר, כי לשיטתה, חשוב יותר להצדיק את רצונה להתגורר בY, גם במחיר של ניתוק הקשר שבין הבנות לאביהן, מה שלא ימנע ממנה לנהוג כך גם עם הבנים, ככל שבית המשפט יעתר לתביעתה.

 

133. גם בחירתה של האם, למנוע מהקטינה אי. מסגרת חינוכית, מדאיגה, לא רק בהווה, כי אם גם מעלה חשש בהתנהלותה העתידית ובשיקול דעתה. אין צורך להכביר במילים על הפגיעה שבקטינה, אשר יושבת בבית אימה, מאז פתיחת שנת הלמודים, ולא פוקדת מסגרת חינוכית. גם אם האם סמוכה ובטוחה כי על בית המשפט להיעתר לתביעתה להעתקת מקום מגורים, עד למתן החלטתו היה מצופה שתפעיל את סמכותה הההורית ותדאג כי בתה, שהינה קטינה בת 13.5 שנים בלבד, תלך למסגרת חינוכית ולא תשב בבית חסרת מעש.

 

134. בענין זה אף העיד הפסיכולוג כי יכול להיות, שאם שאלת המסגרת טרם הוכרעה, וכי הקטינה אי. אכן לא פוקדת מסגרת חינוכית, מה שלטענתו לא ידע עד הגעתו לדיון, קיים עוד סיכוי להציל את המצב, וכנשאל איך, השיב: בליווי גורם טיפולי (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 53 שורות 1-16).

 

135. במצב דברים זה, ועל מנת ליתן סיכוי לחידוש הקשר בין אי. לאב, שכל כך חשוב להתפתחותה, לצרכיה, לנפשה ולהתבגרותה התקינה, וקיים סיכוי לא מבוטל שחידוש הקשר אף תואם את רצונה הפנימי, אשר מוסתר ונדחק בשל המצב אליו נקלעה, סבור בית המשפט כי נכון להורות שאי. תהא באחריותו ההורית של האב, תשוב להתגורר עימו, תחזור למסגרת חינוכית בX, בד בבד עם קבלת תמיכה, ליווי וטיפול צמוד.

 

136. בית המשפט ער לכך שמבחינה סובייקטיבית, נכון להיום, יתכן כי אי. סבורה כי אינה רוצה לשהות עם אביה, אלא שכל הנסיבות מראות כי אין מדובר ברצון טהור, אמיתי, ועצמאי, של אי., וכי בוחן המציאות שלה מושפע מהדברים ששמעה מאימה, מאחותה מ.ש., ממצבה הרגשי ומעולמה הפנימי, כאשר הסכסוך בין הוריה מתנהל, גם דרכה, ומזה כשנה וחצי.

 

137. בית המשפט גם מודע לטענות כי ילד איננו חפץ שמעבירים מיד ליד מבלי להתייחס לרצונו, אולם כפי שנכתב מעלה, בית המשפט סבור כי במצב הנוכחי אי. אינה יודעת להבחין בין רצונה שלה, לבין רצון אימה, ורק מרחק ממנה, בד בבד עם טיפול, ירפא מצב לא בריא זה.

 

138. על כך גם עמד כבוד השופט וייצמן, ברמ”ש 41824-09-23, כדלהלן:

 

“אכן נקבע בפסיקה מזה עידן כי “ילד איננו חפץ שמעבירים מיד ליד מבלי להתייחס לרצונו. לילד יש דעה, שבה יש להתחשב” (דנא 7015-94 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית,(1995)) והדברים אף עוגנו בסע’ 12 לאמנת האו”ם בדבר זכויות הילד ובתקנות 49-56 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה  (סדרי דין ) התשפ”א – 2020. אלא שכדברי כב’ הש’ חיים כהן בעניין ע”א 503/60 וולף נ. וולף (1961) –

“נסיוני שלי לימדני שאם הילד הוא בר דעת, הסיכוי שרצונו הוא טובתו גדול, בדרך כלל, מן הסיכון שהוא אינו יודע ומבחין בטובתו שלו. אך תמיד חייב השופט להזהיר עצמו שמא עומד הילד תחת השפעה פסולה, ופיו וליבו אינם שווים…כבודו של אדם הוא, כידוע רצונו, ואף כבודו של הילד הוא רצונו, אלא בו בזמן שרצון אדם, כל אדם, נדחה רק מפני החוק הרי רצון הילד נדחה אף מפני טובתו”.

ובדומה מצאנו בדבריו של פר’ פ. שיפמן, דיני המשפחה בישראל,  1989, כרך ב, עמ’ 220 –

“למותר להטעים שבעוד שהתעלמות מרצונו הנחוש של ילד אינה רצויה, העדפת הילד איננה משקפת בהכרח את טובתו. כמו כן, אין להתעלם מן הנזק החינוכי שמתוך גרונו של הילד ידבר אותו הורה שהצליח לפתותו. ובמיוחד מטריד החשש שהעברת ההכרעה לילד, בסכסוך שהוא לא אחראי לו, עלולה לסכן את קשריו של הילד עם ההורה האחר”

וכפי שנכתב על ידי ד”ר ד. שרון במאמרו, שיקולים מנחים בסוגיות משמורת כסדרי ראיה,  הוצאת משרד העבודה והרווחה, עמ’ 33 –

“במאבקי משמורת וסדרי ראיה קיימים מצבים לפיהם הורה אחד או שני מכתיבים לילד את רצונו בהסתה פרועה נגד ההורה השני. ילדים, בבלתי אמצעיות שלהם, קשה להם לעשות מעברים מהירים ובמשך הזמן “האמת” של ההורה הופכת להיות האמת שלהם. בשלב זה יכול כבר ההורה המסית לנקוט בטקטיקה הידועה – “אני לא אומר לילד מה לעשות, תשאל לרצונו – הוא לא רוצה לבוא אליך ואני לא יכול להכריח אותו – אפשר להכריח ילד בניגוד לרצונו?” במצבים אלה השימוש במושג רצון הילד הינו מסוכן מפני שנותן לילד כוח כמעט שטני שאין לו” 

מתוך שכך מצאנו פסיקה דוגמת פסיקתה של כב’ הש’ סביונה רוטלוי בעניין עע”מ (ת”א) 90/97 ד.מ נ. א.פ. .מ  (1998) –

“במקרה הנוכחי שוכנעתי… כי רצונו של ר’ הינו פרי הסתה של המערער ואיננו מהווה ביטוי לרצונו הכן והאמיתי ולפיכך אינו פרי בחירה חופשית שלו… לפיכך אי מקום להתחשב בו ואי מקום לתת לו משקל מכריע, בוודאי שאין מקום לתאר רצון זה כמושג הזהה עם טובתו…” (וכן ראו בדומה בע”מ (ת”א)  1155/03 פלוני נ. פלונית (2004)).

 

139. יוזכר כי גם הפסיכולוג העיד כי לא בטוח שכל רצון של ילד בהכרח מייצג את טובתו (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 48 שורות 18-19) ובמקרה של אי. היא מעורבת בסכסוך והיא מרגישה שהיא צריכה לבחור צד בסיפור (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 48 שורות 10-11).

 

140. גם בדוח שהוגש על ידי עו”ס לחוק נוער, אודות המפגש שהתקיים ביום 28.11.23 בין האב לקטינה אי., בו נכחה עו”ס MSW, מטפלת רגשית בילדים ונוער עו”ס נתיבים להורות ומנהלת המרכז הטיפולי מרק”ם, נרשם כי “להתרשמותה של העו”ס, לאי. ואביה בסיס טוב של הקשר ביניהם. בזמן המשחק השיחה ביניהם זרמה ואי. אף שיתפה את אביה בדברים מחייה האביים….. מצד אי. נראה כי אוהבת את אבה והקשר עמו חשוב לה“.

 

141. למעשה כל הגורמים הניטראלים המעורבים בתיק, לרבות הפסיכולוג, ועל אף המלצתו הסופית, היו תמימי דעים כי אין כל אינדיקציה אובייטקיבית שלא נכון להורות כי הקטינה תמשיך להתגורר בX, עם אביה, לרבות התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט, בפגישה האישית שקיים עימה.

 

142. לגבי הקטינים אל. וע., בית המשפט מקבל את המלצת הפסיכולוג להותירם בבית האב, אשר עולה בקנה אחד עם האמור בתסקירים ובדוחות. יתר על כן, המציאות, כפי שפורטה ארוכות לעיל, הוכיחה כי בעת שהייתם של הבנים עם האב לא נותק הקשר שלהם עם האם, וככל שזה היה תלוי באב, התקיימו עם האם זמני שהות בהתאם להחלטות שיפוטיות. כאשר ההמלצות והמציאות עולות בקנה אחד גם עם רצון הקטין, לא יכולה להיות מחלוקת, שזו טובתם. על קצה המזלג אצטט מדברי אל., שהינו בן כ- 10, מתסקיר שהוגש במרץ 23 “סיפר שהוא חושש ממעבר שכזה. לדבריו “כאן יש לי חברים, כאן המקום שאני גר הרבה שנים, זה המקום שאני מכיר”. מעונין לדעת כבר מה קורה. טוען שבY משעמם“. ע., שהינו בן כ- 5 בלבד, מתפקד בגן באופן תקין הן מבחינה רגשית והן מבחינה התנהגותית, “הכי אוהב את אל.” וקשור אליו מאוד.

 

143. לסיום – אין ספק, כי הליכים שעניינם קטינים הם תמיד מורכבים, בוודאי כאשר קיימים באותה המשפחה, קטינים בגילאים שונים, עם צרכים שונים, כאשר לכל אחד מהם מערכת יחסים שונה עם ההורים, וכיוצ”ב. במקרה דנן על נסיבותיו המורכבות והקיצוניות, שום תוצאה אינה מושלמת או אופטימאלית, ואולי היא אף בבחינת הרע במיעוטו. כך למשל, האם מיוזמתה, הפסיקה לקיים עם הקטינים אי. ואל. וע., לתקופה מסוימת, זמני שהות, בטענה כי אינה מוכנה להיכנס ליישוב X, מה שפגע בקטינים.

 

144. כפי שניתן ללמוד מהמפורט מעלה, בית המשפט התבסס על חומרי הראיות שהוגשו לו, על חוות דעת המומחים, על עדויותיהם, על דיווחי גורמי הטיפול האחרים, שמיעת 3 מתוך ארבעת הקטינים, תוך שבחן את המגמה העולה מהתנהלות האם, בהתחלה לגבי מ.ש., ולאחר מכן לגבי אי., והוא הגיע לכלל מסקנה לדחות את תביעת האם להעתקת מקום מגורים, ולגבי תביעת האב להורות כדלהלן:

 

• האחריות ההורית על הקטינה מ.ש. תהא בידי האם.
• האחריות ההורית על הקטינים אי., אל. וע., תהא בידי האב.
• זמני השהות של הקטינים אי., אל. וע., עם האם, יתקיימו למשך 3 חודשים, במרכז קשר, בW, בימים ב’ ו- ד’. מרכז הקשר נקבע בשל 2 סיבות עיקריות. האחת – החשש שהאם לא תשיב את הקטינים לאב, כפי שכבר עשתה בעבר, ובית המשפט מבקש למנוע חשיפה נוספת של הקטינים למשטרה. השניה – למנוע פגיעה של האם בחידוש הקשר שבין אי. לאב, בעת שהייתה עם הקטינה, ללא פיקוח.
• בתום 3 חודשים, ובכפוף לכך שהאם תקיים את זמני השהות שנקבעו כלשונם, יתקיימו אלה ללא פיקוח, באותם הימים, למשך 3 חודשים נוספים, החל מהשעה 16:00 ועד לשעה 20:00 כאשר נקודת המפגש, בין ההורים, לשם העברת הילדים, תהא בW, על פי ההוראות שניתנו בהחלטה מיום 10.9.2023 .
• לאחר 6 חודשים יתווספו סופי שבוע, אחת לשבועיים, בהם ישהו הקטינים אצל האם, החל משעה 14:00 ביום שישי ועד שעה לאחר צאת שבת, באותה מתכונת של נקודת מפגש להבאה ואיסוף, על ידי האב, בW.
• הצדדים יפעלו לאלתר לביצוע החלטת בית המשפט מיום 22.11.2023 בקשר לפנייתם למכון סגול, לשם טיפול משפחתי, ומתן טיפול לכל אחת מהקטינות, אי. ומ.ש., ויישאו בהוצאות בחלקים שווים.

 

145. לשם ביצוע האמור מעלה, לגבי הקטינה אי., אשר שוהה בבית האם, הריני מורה על התערבות עו”ס לסדרי דין, אשר תקיים פגישה מיידית עם אי., ולא יאוחר ממחר, 11.1.2024 בשעה 16:00, על מנת להסביר לה את החלטת בית המשפט וללוות אותה לבית האב. ככל שהוראות אלו לא יתקיימו, תחויב האם לשלם לאב, סך של 150 ₪ לכל יום שבו לא יבוצע פסק הדין. סכום זה רשאי יהיה האב לגבות ישירות בהוצל”פ.

 

146. בסופו של פסק דין זה יש לציין כי לאור היעדרותה של הקטינה אי. ממסגרת חינוכית במשך זמן רב, כשהיא באחריותה של האם, הורה בית המשפט לשקול מעורבות של עו”ס לחוק נוער.

 

147. ביום 19.11.2023 הוגשה עמדה ראשונית בה נכתב כי בוועדה לתכנון טיפול שהתקיימה ביום 28.9.2023 הומלץ על פנייה לבית משפט לבקשת נזקקות, כאשר חברי הועדה היו חלוקים בנוגע לדרכי הטיפול. לאחר פגישות עם האם, האב והקטינה נמצא כי הסכסוך בין הצדדים בעצימות גבוהה, כי מדובר במקרה מורכב מאוד, בו המשפחה חצויה והיעדרותה של אי. מבית הספר פוגעת בה. יחד עם זאת נכתב כי “אנו עדיין מתכוונים להיוועץ עם הפיקוח של חוק נוער במשרד הרווחה, אך נראה כעת כי לכל אחד מהפתרונות האפשריים יש מחירים כבדים ולכן ההכרעה הינה קשה” והומלץ על מפגשים בין האב לקטינה אי. בליווי אב מקצוע.

 

148. בדיווח שהוגש ביום 30.11.2023 נכתב כי “קיימות עילות נזקקות מובהקות, אך משום שבועדה לתכנון טיפול שהתקיימה בתאריך 28.9.23 לא התקבלה המלצה ברורה על דרכי טיפול, יש לקיים ועדה חוזרת בהתאם לנהלי התע”ס של הודעות תכנון טיפול ולהגיש בקשה בהתאם”. עוד נכתב כי “נוכח התנגדות הקטינה נבחנה בועדה האפשרות של הפניה למרכז חירום אשר יהווה מקום בטוח ומוגן שיאפשר רגיעה וניתוק מהסכסוך לצד עבודה טיפולית אינטנסיבית הן עם הקטינה והן עם הורים. כאמור, המלצה של פניה למרכז חירום איננו דבר של מה בכך והיא נשקלת בכובד ראש. חשוב לציין עוד כי על אף שטרם הוגשה בקשה לבית המשפט, החלה עבודה משמעותית לאור החוק של עו”ס לחוק נוער וקיימת הבנה כי מעורבות זו הינה הכרחית מול ההורים ומול הנערה. התקיימו מפגשים עם האב, עם האם ועם אי. מתוך מטרה למצוא אפשרויות אחרות על ידי פשרה של מי מהצדדים“. בתום הדיווח תוארה הפגישה שהתקיימה בין האב לקטינה אי. ביום 28.11.2023 והומלץ על המשך המפגשים. בית המשפט, בהחלטתו מאותו היום, 30.11.2023 הורה לצדדים ליתן את תגובתם, בתוך 7 ימים, אולם תגובה שכזו לא הוגשה על ידי מי מהם.

 

149. בית המשפט תקווה כי לטובת הקטינים, תקבל האם את הכרעת בית המשפט, תחדל מלערב את הקטינים בסכסוך, תאפשר לקטינה אי. לשוב לבית האב, תקיים עם הקטינים את זמני השהות כפי שנקבעו מעלה, ותשתף פעולה עם טיפול משפחתי והדרכת הורים, ובכך תעשה טוב לילדיה, ויתייתר הצורך לדון בשאלת הנזקקות.

 

150. משזו התוצאה אליה הגעתי, ולאור ההתנהלות החריגה של האם, מספר הבקשות שהוגשו במהלך ההליך ומספר הדיונים שהתקיימו, אני מחייבת אותה בהוצאות האב בסך של 35,000 ₪, אשר ישולמו לו בשלושה תשלומים שווים ועקביים, החל מיום 1.2.2024.

 

151. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

152. המזכירות תסגור את התיקים תלה”מ 50984-06-22 ותלה”מ 25373-12-22.

 

 

 

ניתן היום,  כ”ט טבת תשפ”ד, 10 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.

 

 

בתמונה:  עו”ד רן בנימין שייצג את הגרושה שלומית רוקח

 

 

PDF

 

פסד העברת משמורת 3 ילדים לאבא שקרימינולוג קבע בגלל נערי הגבעות הוא מסוכן