רמי בר גיורא פסיכולוג קליני פמיניסטי סייע לאישה לחטוף ילדים לחו”ל כתב חוו”ד שהכפיש אבא ונדון לחודשיים השעיה

זה קרה ב 2015, הפסיכולוג הקליני רמי בר גיורא הורשע ע”י ועדת המשמעת של משרד הבריאות בשני אירועים בהם כתב “מכתבים” לטובת נשים בהליכי גירושים, בהם הכפיש את הבעל האבא, והכל בהסתמך רק על מה שהאישה אמרה לו.  הוא גם נתן המלצות והכחיש שההמלצות הן המלצות.

מקרה אחד חמור במיוחד הוא מכתב שכתב לאישה שרצתה לחטוף את הילדים לחו”ל, וביקשה לבטל צו עיכוב יציאה בטענה שהיא תשושה נפשית מהדיונים ורוצה “להחלים” בחו”ל לשבועיים בלבד.  בר גיורא כתב על האבא שהוא מסוכן לילדיו ומסית, והכל על סמך “סיפורי האישה”.  לטענתו הוא לא לא הפר את כללי האתיקה ולא פעל “אנטי אתיקה” אלא נקט ב”אתיקה אחרת”, שצריך להגן על ילדים ועל המנוכרים”. 

עוד הוא טען להגנתו שהוא יודע מה זה אתיקה כי הוא הדריך שופטים מה זו אתיקה של פסיכולוגים, הוא ישב ב”ועדת המשמעת הראשונה שנתכוננה על פי חוק הפסיכולוגים בשנת 1977 . במשך שנים רבות כתב חוות דעת לבתי המשפט המחוזיים ולבית המשפט העליון, בנושאי משמורת ילדים וטובת הילד, עוד לפני הקמת בית המשפט לענייני משפחה.  הנקבל ניהל קורסי הדרכה לפסיכולוגים בכירים להכנת חוות דעת והשתתף בקבוצת “הילד והחוק” בה ישבו שופטים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בכירים במטרה לגבש את “טובת הילד” ויצוגה בבית המשפט”.

הבנתם את זה?  פסיכולוג פמינאצי רעיל ביותר הדריך שופטים מה זו טובת הילד.  צפו בווידאו שלו בטלוויזיה, וראו כמה מטומטם האיש. איזה שטויות הוא פולט בצרורות.  וזה מי שהדריך שופטים…….

 

 

הזבל הורשע ונדון לחודשיים השעיה, אלא שהוועדה אסרה על פרסום שמו בטענה כי “לאור גילו המתקדם עלול להוות “אות קלון” שאינו מידתי נוכח עשייתו ותרומתו רבת השנים לקטינים למשפחות ולעיצוב מקצוע הפסיכולוגיה ויסודותיו”.

 

אבל אם הזבל הזה לימד כל כך הרבה פסיכולוגים את יסודות המקצוע, ברור שהוא לימד אותם שאפשר לכתוב חוות דעת על סמך טענות של צד אחד בלבד.

אי פרסום שמו עלול לגרום לכך שגברים יסכימו לגשת אליו לטיפולים, או שהוא ימונה כמומחה לבתי משפט בלי שהגבר יודע שלמומחה הזה יש דעות אנכרוניסטיות ומגדריות נגד גברים באשר הם.

הנקבל רמי בר גיורא טען שסך הכל “כתב מכתב”

 

בדיון שנערך לו התגונן וטען שזו “לא חוות דעת” אלא “סתם מכתב”,  אולם הקובל יונתן ברג הראה לו שיש המלצות בתוך המכתב ולכן זו חוות דעת. הרכב הוועדה כלל את זמירה גולדנר, יו”רית, עו”ד גב’ אילה בן פזי יו”ר הועדה פסיכולוגית קלינית וחינוכית פסיכולוגית חינוכית וגב’ חנה בן ציון.

 

 

בר גיורא טען שהוא חש שיש סכנה לילדים ולכן פעל בדחיפות.  לדבריו מדברי האם הוא חש סכנה של ניכור הורי כלפי האמא.  אבל האמא הביאה את הילדים אליו לראיון קליני, בלי שהאבא יודע, אז איזה ניכור הורי יש פה?

הוועדה קובעת ש”בטיעוניו לעונש עמד עו”ד ברג על מהותן של פניות הנקבל לבית המשפט והיותן חוות דעת ולא מכתבים וזאת בשל הבעת העמדה המקצועית המופיעה בהן, להבדיל מדיווח על הטיפול בילד. לדבריו, הבעת עמדה מקצועית על תפקודו ההורי של האב, על ידי הנקבל, כפסיכולוג בכיר, במסמך המופנה לבית המשפט, מצביעה על היות המסמך חוות דעת על פי מהותו, גם אם מהמסמך נעדרים אותם סממנים חיצוניים וצורניים המאפיינים חוות דעת. המבחנים לקביעת אופיו של המסמך הינם מהותיים ולא צורניים.

ניסוח הפנייה תוך השמטת מקורות הידע והבסיס למסקנות ולהמלצות הכלולות בה, חוטא למיומנות ולזהירות הנדרשת בתחום הרגיש עד מאוד של משמורת קטינים, בו נדרשת זהירות יתר.

בקביעות המקצועיות כביכול הנערכות על ידי פסיכולוג בכיר, שלא בהתאם לעקרונות המקצוע, יש כדי להטעות. במקום שבו נקבעו עמדות או המלצות שאינן מבוססות על התרשמות אישית ומקצועית מהאב, אלא על מידע שהתקבל מצד לסכסוך או לוקט מחוות
דעת שהוגשו לתיק בית המשפט בלי להפנות למקורות המידע או לצטט דברים בשם אומרם, יש חשש להשפעה בלתי הוגנת על ההליך המשפטי.

ועדת התלונות נתנה לנקבל הזדמנות להפנים את הבעייתיות שבהתנהגותו, בכך שהסתפקה באזהרה שאם תובא בפני הועדה תלונה מבוססת נוספת בקשר לחריגות דומות, תבחן הועדה החלטתה ותשקול הגשת קובלנה בפני ועדת המשמעת. משחזר על
מעשיו ופנה שוב לבית המשפט, באותו תיק, וחזר וכתב דברים לא ראויים על אבי הקטין, מבלי לפגוש אותו או לשוחח עמו ומבלי לכתוב שהדברים שהוא כותב מסתמכים על מידע שהתקבל ממקורות אחרים, העבירה ועדת התלונות המלצתה להגשת קובלנה זו
בשני הארועים”.

הוועדה קבעה ש”כאמור לעיל, חלק הנקבל על קביעת הקובל בכתב הקובלנה לפיה מדובר בחוות דעת. לאורך כל טיעוניו טען הנקבל כי מדובר במכתב וכי נהירים לו כללי כתיבת חוות דעת. ספק בעיננו אם נדרשים אנו להכרעה בשאלה זו וזאת לאור תשובותיו של הנקבל לשאלות הועדה בהן אישר כי הפניות כללו מסקנות והמלצות לפעולה לבית המשפט המאפיינות חוות דעת והן עלולות להתקבל כחוות דעת, כי הזדהה עם סבלה של האם וסבלו של הקטין באופן חד צדדי, כי לא ערך חוות דעת כדי להימנע מפגישות עם הנפשות המעורבות, וכי התכוון להשפיע על בית המשפט בהחלטתו. בחנו את שתי הפניות ועמדתנו היא כי בין אם עסקינן במכתב ובין אם בפנינו חוות דעת, הנקבל הפר ברגל גסה שורה של כללים המחייבים פסיכולוג.

“מפניותיו של הנקבל נעדרת האוביקטיביות הנדרשת מפסיכולוג לפי סעיף 7.2 (ב) לקוד האתי, נעדרים העקרונות המנחים המופיעים בקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל 2004, כגון מקצועיות, יושרה, אחריות חברתית ושיתוף פעולה מקצועי עם גורמי טיפול אחרים”.

עוד נקבע כי “מטעמי זהירות יאמר כי מקובלים עלינו דברי הקובל, עו”ד ברג, לפיהם יש לבחון את השאלה אם מדובר בחוות דעת או מכתב, עפ”י מהותו של המסמך ותוכנו, גם מקום שהמסמך נעדר סממנים פורמליים הנדרשים עפ”י פקודת הראיות. בשתי פניותיו של הנקבל לבית המשפט נכללו מסקנות והמלצות שהן בגדר “עדות סברה” הניתנות להגשה לבית המשפט במסגרת חוות דעת של מומחה בלבד, כהגדרתה בפקודת הראיות. בשתי הפניות נכללו קביעות עובדתיות כביכול לגבי אבי הקטין באופן הנחזה להיות מסקנותיו של איש מקצוע בעקבות פגישות עם האב. בשתי הפניות הסתמך על חוות דעת מקצועיות שנערכו על ידי גורמי הטיפול במשפחה מבלי שציטט מתוכן או הפנה למקור הסתמכותו. גם העובדה שהנקבל הודה כי התכוון להשפיע על השופטת, בין תוך שימוש בשמו הטוב ובמוניטין שצבר ובין באופן המעומעם בו ניסח את פניותיו, כל אלה מובילים למסקנה כי עסקינן בחוות דעת של מומחה אף שנעדרים ממנה הסממנים פרוצדורליים וחיצוניים הנדרשים על פי דין, ומשכך, הפר הנקבל את סעיף 7.7 (ה) לקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.

“התרשמנו כי הנקבל פעל מלכתחילה לעמעום מהות פניותיו, מתוך כוונה להשיג את מירב ההשפעה על בית המשפט ומתוך כוונה לעקוף את המשוכות המוצבות בדרכו של פסיכולוג העורך חוות דעת לבית המשפט”.

“נאמנים עלינו דברי הנקבל לפיהם פעל מתוך שכנוע פנימי עמוק שהתערבותו נחוצה, דחופה  ומיידית וכי פעל מתוך מודעות מלאה לתוצאות הנלוות למעשיו. מודעות זו למעשיו לפני הפניה הראשונה, היתה, כך להודאתו, תוך נטילת הסיכון שיצטרך לשאת בתוצאות מעשיו”.

הוועדה אומרת עליו שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה ושזה בניגוד לכלי האתיקה

 

“מדברי הנקבל עלה כי היה מודע לתוצאות פניותיו לבית המשפט וכי פעל כך משום שהאמין שזוהי הדרך הנכונה לפעול: “ישנו מאמר נפלא של חז”ל, שיפה עבירה – בשעתה ממצווה שלא בשעתה, כשאני הרגשתי שאני צריך להיות פורץ דרך פה, מכיוון שרוב האנשים סביבי היו כבר, די מספיק עם המשפחה הזאת ועם התיק הזה, אז אני נקטתי במילים שאני מלכתחילה הבינותי איזה פורענויות יכולות לצוץ מזה אבל חשבתי שהן משרתות את מה שנחוץ באותו רגע, להבטיח שהאמא תסע לשבועיים של החלמה… זה קשה להיות דון קישוט מול מהלכים כאלה”.

“זה בעצם הדבר היחידי שאני רוצה להגיד להגנתי, שפה נחוצה לא אנטי אתיקה אלא אתיקה אחרת, שצריך להגן על ילדים ועל המנוכרים… מול מערכת שעייפה כבר מלדון בצדק שלהם…”.

“לשאלת הועדה : אתה עשית את זה בידיעה שאתה הולך להסתבך משום שלא פעלת לפי הכללים, כללי האתיקה, או הכללים הנהוגים בבית המשפט משום שחשבת שיש צידוק, בעת הזאת, להסתכן בעניין הזה? השיב הנקבל בחיוב והוסיף
“פסיכולוג, ואני טוען שפסיכולוג של ילדים ומשפחה אינו יכול לנהוג אלא כך כשהנסיבות הן כאלה כמו שהיו במקרה הזה”

“הקובל דחה טענותיו של הנקבל בדבר “צידוק” מעשיו בשל הצורך ל”הושיע” את הקטין.  לדבריו, אין זה תפקידו של הנקבל להושיע את הקטין במקום שעניינו מתנהל בבית המשפט המופקד על טובת הקטין והגנתו כשהוא מלווה בגורמים מקצועיים המעורבים
בהליך ואמונים כולם על שמירת טובתו ושלומו הגופני והנפשי”.

“מצופה מהנקבל, כפסיכולוג בכיר לפעול באופן אוביקטיבי ולהיות מודע לחשש להזדהות יתר עם הקטין ואמו ולהטיית המלצותיו לטובתם. בנסיונו להגן על הילד, כטענתו, חרג הנקבל מהאוביקטיביות והמודעות הנדרשת מהפסיכולוג”.

“התנהגותו הבלתי הולמת של הנקבל אינה מצדיקה את הפרת כללי האתיקה ועל ועדת המשמעת להבהיר בהחלטתה את המותר והאסור בהתנהגותו כדי לשמור על רמתו וכבודו של מקצוע הפסיכולוגיה”.

“הקובל ביקש להתלות את רשיונו של הנקבל לחודש ימים, לדבריו זהו עונש מידתי שיש בו כדי להעביר את המסר הנכון לעוסקים במקצוע הפסיכולוגיה ולנקבל עצמו”.

טיעוני רמי בר גיורא להגנתו מפני העונש: שהוא בעצמו הדריך פסיכולוגים איך לכתוב חוות דעת!

 

לדבריו הוא “מראשוני הפסיכולוגים בארץ, חבר ועדת המשמעת הראשונה שנתכוננה על פי חוק הפסיכולוגים בשנת 1977 . במשך שנים רבות כתב חוות דעת לבתי המשפט המחוזיים ולבית המשפט העליון, בנושאי משמורת ילדים וטובת הילד, עוד לפני הקמת בית המשפט לענייני משפחה.  הנקבל ניהל קורסי הדרכה לפסיכולוגים בכירים להכנת חוות דעת והשתתף בקבוצת “הילד והחוק” בה ישבו שופטים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בכירים במטרה לגבש את “טובת הילד” ויצוגה בבית המשפט .

הנקבל ניהל סניף גדול לטיפול בילדים ונוער מטעם משרד הבריאות, ניהל והדריך עשרות עובדים וטיפל בילדים הורים ומשפחות.

הנקבל הבהיר בפנינו כי הוא יודע ומכיר היטב טיבה של חוות דעת המוגשת לבית המשפט וכללי הפרוצדורה החלים עליה ומודע היטב לכללי האתיקה.

לטענת הנקבל, עליה עמד שוב ושוב בפנינו, פניותיו לבית המשפט אינן חוות דעת אלא מכתבים והרקע להגשתם נעוץ בצורך המיידי והדחוף שחש לצאת להגנת הקטין.

לטענת הנקבל, הקטין סבל מניכור הורי ומניכור משפחתי שהתלווה לסכסוך גירושין קשה בין הוריו. התוצאה היתה “פיצול” המשפחה לשני מחנות, כשהקטין מצוי בצד המנודה והמנוכר עם אמו. הקטין היה חשוף באופן קבוע לפער קיצוני של נאמנויות לכל אחד מהוריו, ולראיה הפנה אותנו למסמך ת/ 3 שנכתב על ידי הקטין.

הנקבל חשש שהאינדוקטרינציה של האיבה להורה המנודה והמנוכר יכולה לזלוג מעבר למשפחה, אל עבר המומחים שמונו בתיק, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים ואפילו שופטים. להדגמת דבריו הפנה לכך שעובדת סוציאלית שמונתה לטפל במערכת
המשפחתית הגישה דו”ח למעלה משנה לאחר המינוי, דבר המדגים את טענתו כי שירותי הרווחה, לאור העומס המוטל עליהם והתמשכות המאבקים בתיק הותשו מהסכסוך המשפחתי רב השנים.

פנייתו הראשונה לבית המשפט, היתה לדבריו עקב דיון דחוף שנקבע לבקשת האם לצאת עם הקטין לביקור משפחתי בחו”ל לתקופה של שבועיים ונוכח התנגדות האב ליציאתה מן הארץ. לדבריו היתה זקוקה מאוד לחופשה משפחתית זו בשל תשישותה הנפשית מהמאבק המשפטי.

פנייתו השניה לבית המשפט היתה לדבריו בעקבות פניה של העובדות הסוציאליות המטפלות במשפחה לשחררן מחובת הפיקוח על הסדרי הראיה של הקטין עם אביו ולמצוא סידור חילופי, שהטיפול בהסדרתו נמשך למעלה משנה.

הנקבל העיד להגנתו כי הפניות היו לבית המשפט בלבד, שהתיק התנהל בפניו במשך שנים, ומצוי היטב בכל רזי הסכסוך, פניותיו לא היו פומביות “אני פניתי לתיק ולא לטלוויזיה”.

לדבריו הסתמך על חוות דעת ומסמכים מתיק בית המשפט, אף שלא ציין זאת בפנייתו ולא הפנה למקורות המידע. ומשנשאל מדוע לא עשה כן השיב :”להסרת כל מכשול בעדה” – וכן: “להכנת חוות דעת צריך לבדוק את כל הנפשות המוזכרות בחוות הדעת”.

לגבי הסיבה למעשיו הבהיר: “אני הדרכתי את תלמידי ואת מודרכי על ידי העיקרון, אתה – תמיד צריך לחשוב על הפסוק “ואוותר אנוכי לבדי”. תתאר לך שאתה נשארת האיש היחידי בעולם שדואג לילד הזה, אין לו הורים, אין לו מחנכת, אין לו עובדים בסוציאליים, רק אתה, תנהג להגנתו כאילו אתה היחידי שנותרת פה”… אני חושב שעת לעשות לילד “הפרו תורתך” , כשמתגייסים להגן על ילד במצב כזה, ומול רשויות מותשות, זה מה שקורה בדרך כלל”.

רמי בר גיורא הודה שהתכוון להשפיע על השופטת

 

“בכנותו, הוסיף הנקבל כי התכוון להשפיע על השופטת : “אני מאוד מקווה שהניסיון המקצועי שלי, ואני צריך להגיד בצניעות גם שמי בתחום הזה, ואני כתבתי על נייר רשמי שלי, ואני מאוד מקווה שהם עשו רושם מסוים על השופטת שקראה אותם כאילו
היו חוות דעת”…” אני שמח לשמוע בדברים של עו”ד ברג, שכך או כך, אם זה נקרא מכתב ואם זו חוות דעת זה משפיע על השופטת, אז שמחתי לשמוע את זה כי אני באמת התכוונתי להשפיע על השופטת“…  דבריו אלה באומרו כי השופטת מכירה היטב את התיק והרשות בידה להתעלם מפניותיו.

לאחר סיום הדיון פנה הנקבל במכתב ליו”ר הועדה, לגבי דברים אותם ביקש להוסיף לנאמר בדיון. עותק ממכתבו הועבר לחברות הועדה ולקובל. ככלל, היינו נדרשות למכתבו זה אלמלא עיקר תוכנו כלל אמירות לא ראויות כלפי אבי הקטין, שיש בהן כביכול כדי להצדיק את מעשיו, התנהגויותיו ופעולותיו של הנקבל להגנת הקטין. בחרנו להתעלם מפנייתו זו. המתלונן לא העיד בפנינו ואין בידינו הכלים או המידע לקביעות עובדתיות כלשהן לגבי התנהגות המתלונן או תפקודו ההורי. זה אינו תפקידה של הועדה, אלא של ערכאה מוסמכת אחרת שעניין זה נדון בפניה.

 

נימוקי ועדת המשמעת להרשיע את רמי בר גיורא

 

“הנקבל הינו מוותיקי הפסיכולוגים במדינה, שימש מדריך ומורה דרך לדורות רבים של פסיכולוגים, סלל דרך וסייע בקביעת יסודות המקצוע, טיפול בילדים, נוער ומשפחות ושימש מומחה מטעם בית המשפט בעשרות ומאות תיקי משמורת.

בקיאותו וידענותו של הנקבל, כמו גם תרומתו המקצועית, הינם חרב פיפיות. מחד, לא ניתן שלא להתחשב בעשייתו רבת השנים למען קטינים ולמען מקצוע הפסיכולוגיה ומאידך, קיים חשש שהרשה לעצמו להפר ברגל גסה את כללי האתיקה, דווקא בשל המוניטין שרכש לעצמו.

עוד מצאנו כי העובדה שהנקבל פנה לעיניו המקצועיות של בית המשפט בלבד, שהכיר היטב את הסכסוך בין בני הזוג, שהיו מיוצגים בהליך באופן שניתן להניח שזכויותיהם נשמרו.

עובדה זו מטה את הכף לצד הזכות. זאת ועוד, הפניה לא נעשתה למען בצע כסף אלא מתוך שכנוע פנימי עמוק שזהו צורך השעה למען טובת הקטין, והיה מוכן ליטול על עצמו אחריות לתוצאות מעשיו.

בצד שיקולים אלה לא נוכל להתעלם מהחומרה שבמעשים. הנקבל פנה בדרך לא מקובלת, ומבלי שהוזמנה חוות דעתו על ידי בית המשפט, באופן המעלה חשש להטעיית בית המשפט, תוך התערבות בוטה בהליכי המשפט. הנקבל לא ציין בפניותיו שהסתמך על מסמכים וחוות דעת מתיק בית המשפט, לא ציין שלא נפגש עם האב ולא ציין שהמידע ששימש אותו בפנייתו התקבל מהאם שהיא צד לסכסוך, באופן הנחזה להיות מידע שהתקבל מהקטין במהלך הטיפול בו.

התבטאויות חמורות נגד האבא בלי לראות אותו ולשמוע ממנו: “גבהות לב ודרך עקלקלה”

 

לדברי הוועדה “החומרה העיקרית במעשי הניקבל מצויה לטעמנו בהתבטאויותיו כלפי אבי הקטין, עמו לא נפגש ויחס לו במילים קשות סרבנות, נוכלות, פיתוי והסתה.  בכך לדעתנו התערב ברגל גסה בהליכי המשפט ויצר חשש להטיה והטעיה בהליך משפטי מתנהל. התבטאויות נוספות כלפי האב קיימות גם בפניה ת/ 6″.

לאחר הפניה הראשונה, ועם הגשת התלונה ע”י אבי הקטין, הוזמן הנקבל לדיון בפני ועדת התלונות, שאף כי התרשמה שהנקבל חרג מנורמות מקצועיות מקובלות, החליטה שלא להעביר את הנושא לטיפול ועדת המשמעת אלא להסתפק באזהרה. פנייתו השניה של הנקבל לבית המשפט באה כשבועיים בלבד לאחר אזהרת הועדה, וביודעו היטב את התוצאות הצפויות מפניה זו. להגנתו העיד כי סבר ש”עייפות” הגורמים המטפלים הותירה אותו לבדו במלחמתו על טובת הקטין והגנתו.

התנהגותו של הנקבל גבלה ביוהרה, גבהות לב, התנשאות וזלזול בכל גורמי הטיפול המעורבים בתיק ובבית המשפט הדן בתיק. הנקבל יכול היה לפעול בדרך של הגשת דיווח לבית המשפט על טיפולו בקטין, בסקירת מפגשיו עמו ואבחון המצוקות העולות משיחותיו. אין לנו ספק שדו”ח כזה, אילו הוגש כדין, היה מקבל את מלוא תשומת ליבו של בית המשפט. במקום זאת בחר הנקבל בדרך עקלקלה, של השמצת אבי הקטין, עמו לא נפגש, תוך גיבוש עמדה מראש לגבי תפקודו ההורי והזדהות עם האם כצד לסכסוך, בדרך פעולה שאינה מכבדת את מקצוע הפסיכולוגיה, האוביקטיביות והאזהרה העצמית הנדרשת מפסיכו”.

מעשיו של הנקבל חמורים בעינינו עד מאוד. לנגד עינינו עומדת החלטת ועדת התלונות (לאחר הפניה הראשונה ת/ – 4 ( מיום 8.11.11 : “הועדה רואה בדאגה את העובדה שבהתייחסות – הנילון לתלונה ניכר שהוא לא ער לבעייתיות שבהתנהגותו, דבר שעלול להוביל להישנות המקרה והגשת קובלנה משמעתית כנגד הנילון”. הנקבל חזר ושנה בפנינו כי פעל מתוך תחושת שליחות : “אני רק רוצה להגיד שאף על פי שאני עלול להחשב לפסיכולוג מועד – לעבירה… אז אני חושב שזאת חובה לנהוג כך בעת הזאת, בדיוק כמו שתפקידו של החובש שרואה פרץ דם לפשוט את החולצה הלא סטרילית שלו ולעשות חוסם עורקים.

לשאלת הועדה: “מה שאתה אומר זה שאם היה מגיע מצב כזה בפניך היום… היית נוהג – אותו דבר”? השיב : “אני חושב שכן”. –

בעקבות דבריו אלה של הנקבל, ביקש הקובל לציין כי דברים אלה מעידים שהנקבל לא הפנים את הלקח הראוי מהאירועים והם מצדיקים החמרת עמדתו לעונש. לאחר דברי הקובל ציין הנקבל: “לנוכח כל התלאות שצצו לי בעקבות המשפט הזה אני רוצה להרגיע אותך, שכן – למדתי לקח אבל אני חושב על רוח הדברים…המהות של הדברים לא השתנתה אצלי, המהות היא שיש להגן על מי שזקוק להגנה”…

הועדה רואה בחומרה את הישנות מעשיו של הנקבל ואת הצהרותיו בפניה כי לא שינה השקפתו. שוכנענו כי נותר איתן בעמדותיו והוא נהג באותה דרך במכתבו ליו”ר הועדה שהכיל אמירות לא ראויות על המתלונן. חרף הצהרתו, תחושתנו לגבי החשש כי יחזור על מעשיו לא נעלמה כליל, והתוצאה היא שיש לנקוט באמצעי ענישה של התליית רשיונו כך שירתיע את הנקבל באופן אישי ויבהיר לציבור הפסיכולוגים שהתנהגות זו פסולה וחמורה. אם בחרנו שלא למצות את הדין עם הנקבל אשר הפגין זלזול במערכת המשפט ובגורמי הטיפול המופקדים על טובת הקטין וזלזול בועדת התלונות ובאזהרה שניתנו לו, הרי זה אך ורק משום גילו ועשייתו רבת השנים למען קטינים נוער ומשפחות, ותרומתו, שאינה שנויה במחלוקת למקצוע הפסיכולוגיה. אנו מקוים שהלקח הופק והנקבל ישכיל להבין את תוצאות מעשיו, שאם חלילה יחזור עליהם, ספק אם עשייתו המבורכת ורבת השנים תעמוד לזכותו שוב.

אשר על כן אנו מטילים על הנקבל עונש של התליית רשיונו לתקופה של חודשיים שתחל מ 1/6/2015 אם לא יוגש ערעור על החלטתנו זו.

חזקה עלינו מצוות המחוקק להגביר את השקיפות ואת המידע בכל הנוגע להחלטות הועדה. אנו אף סבורים שלפרסום החלטות הועדה יש ערך מנחה ומרתיע, במיוחד בכל הנוגע לנושאים שנדונו בפנינו במסגרת קובלנה זו ומשום כך אנו מורות על פרסום ההחלטה”.

האיילה הזו עובדת כאחראית מחלקת אשפוז בשלוותא, ומלמדת במכללת אפרתה ללימודי החרטה.  טלפון: 050-7280813 ; מייל: [email protected].

החלטת הוועדה: איסור פרסום שמו של הנבלה

 

לדברי חברי הוועדה זכותו של הנוכל המורשע שהציבור לא יידע שהוא הנקבל הנאשם והם הוציאו החלטה שהפרסום יעשה בהשמטת שמו.  אלא שעו”ד יוסי נקר הצליח להסיר את המשבצות השחורות של הפרסום, וכך התגלה השם של הנבלה.

לדברי הוועדה:

“באשר לפרסום שמו של הנקבל סברנו כי בנסיבות חריגות של מקרה זה אין מקום לפרסם – את שמו וזאת מהטעמים המיוחדים הבאים : בעת שנשמעו הטיעונים בפני הועדה, טרם נכנס – לתוקף התיקון לחוק, והנקבל השאיר את שאלת פרסום שמו וההחלטה בענינו לשיקול דעת הועדה בהסתמך על המצב המשפטי הקיים. פרסום שמו של הנקבל בעת הזו, לאור גילו המתקדם עלול להוות “אות קלון” שאינו מידתי נוכח עשייתו ותרומתו רבת השנים לקטינים למשפחות ולעיצוב מקצוע הפסיכולוגיה ויסודותיו. סברנו כי הרתעה אישית תושג בהטלת עונש חמור של התלית רשיונו והרתעת הרבים תושג בפרסום ההחלטה ללא פרטים מזהים. בנסיבות
אלה סברנו כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים איסור פרסום שמו של הנקבל, ופרסום ההחלטה כלשונה.

רק חודשיים השעיה?  למה?  

על כזה דבר הוא חוטף רק חודשיים השעיה משמעתית?  אם בן אדם פרטי היה עושה את זה, זה היה נחשב עבירה פלילית של זיוף בנסיבות מחמירות, שיבוש, ושלל עבירות פליליות של מינימום שנה בכלא!!!!

 

הנה כאן הזבל רמי בר גיורא מתראיין נגד ביטול חזקת הגיל הרך

 

לדבריו אחרי הלידה יש לאישה תופעה של הריון מחוץ לרחם שנמשכת חצי שנה עד שנה.  האבא הרי לא יכול להניק.  בשנה הראשונה ההורה צריך להיות פנוי 100% לטובת הילד, ולכן רק האישה יכלה להיות משמורנית.

לדבריו הנשים אחרי הלידה מעצבנות את הגבר בגלל ההורמונליות שלהן, ולכן האבא לא יכול לטפל בילד.  צריך לחזק את הנשים ולא לעצבן אותן בשנה הראשונה של הילד.  מותר לאישה להיות קפריזית, וצריך להענות לרצונה, גם אם זה שולל מהאבא את אבהותו.

לכן לטענתו חזקת הגיל הרך לא צריכה להתבטל.  זה פורסם בכתבה שיזמו שדולות הנשים ומרכז רקמן נגד ביטול חזקת הגיל הרך ששודרה ב 2016.

 

פורסם באתר “מדיניות משרד הרווחה” 1/4/2015

פסיכולוג קליני רמי בר גיורא – התליית רישיון בגין יוהרה, גבהות לב, התנשאות וזלזול במטופלים