מאחר שהליכי מזונות ומשפחה מתנהלים בדרך כלל בדלתיים סגורות, החלטת בירור התלונה חושפת הצצה נדירה לאופן שבו התנהל ההליך מאחורי הקלעים. השופט בדימוס שמואל חמדני בחן את השתלשלות הדברים והביע אי נחת ברורה מהדרך שבה נוהלו ההליכים. חמדני הדגיש כי אין מדובר רק בטענות נגד החלטות שיפוטיות, אלא בסוגיות הנוגעות לאופן ניהול ההליך עצמו, לשקיפות מול החייב ולשמירה על כללי הדיון והפרוטוקול.

עו"ד אייל אבולפיה, בא כוח החייב, הגיש את התלונות נגד הרשמת. לטענתו, במקום להורות על סגירת תיק שנפתח לביצוע החלטה חסרת תוקף, הרשמת אישרה את קיום התיק ואף הוציאה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד החייב, אף שלשיטתו לא הייתה לכך תשתית משפטית תקפה.

בהמשך קבע השופט כי אין מחלוקת שהתיק הראשון נפתח לביצוע החלטה שיפוטית שלא היה לה תוקף. לדבריו, מהרגע שבו הובאה בפני הרשמת גבאי נוריאל הטענה כי ההחלטה פקעה, “היה מצופה שכב' הרשמת תפעל במהירות וביעילות לברר את הסוגייה”, בשים לב שמדובר בפגיעה “בזכות יסוד חוקתית” לחופש התנועה. לטענת בא כוח החייב, במהלך הדיון התנהלה הרשמת באופן שאינו הולם מזג שיפוטי. בתלונה נכתב כי “נשמעות צעקות והתפרצויות כלפי בא כוח החייב, הדיון התנהל באווירה שאינה תואמת את החובה לנהל הליך שיפוטי באופן מכבד ומאוזן”. עוד נטען כי בא כוח החייב פנה אל הרשמת כמה פעמים והלין על “צווחותיה”.

השופט קבע כי הדיון עצמו לא תועד כנדרש. הזוכה ובאת כוחה הגיעו לאולם, ואילו החייב ובא כוחו השתתפו בהיוועצות חזותית, אך פרט זה לא נרשם בפרוטוקול. עוד נקבע כי דברים מהותיים שאמרה הרשמת לא באו לידי ביטוי מפורש בפרוטוקול.

בסופו של דבר, השופט חמדני קבע כי התלונות מוצדקות בעניין ליקויים בניהול ההליכים, וכן באשר לליקויים באופן ניהול הדיון ופרוטוקול הדיון. מנגד, יתר הטענות, שעסקו בהחלטות השיפוטיות עצמן, נדחו מאחר שמקומן להתברר בערעור.

תגובת רשות האכיפה והגבייה:

ההחלטה ניתנה על ידי האחראי על בירור תלונות הציבור על רשמי ההוצאה לפועל, כבוד השופט בדימוס שמואל חמדני, שהינו גורם ביקורת עצמאי, הממונה ישירות על ידי שר המשפטים ותפקידו לברר תלונות ולהבטיח את אמון הציבור במערכת. הרשות רואה במוסד ובתהליך זה, ערך מקצועי חשוב ומשמעותי מאוד. רשמי ההוצאה לפועל לומדים מהחלטותיו, מפיקים לקחים מהן ומיישמים עקרונות שנקבעים בהן, בעבודתם השיפוטית.