תמי אולמן היא לקקנית חונטה טיפוסית. היא עו”ד פשוטה ולא חכמה עם יכולות בינוניות בייצוג נאשמים פליליים, אבל היא כוחנית ושואפת לצמרת והצליחה לרכז בידיה הרבה כוח בחיפה בעיקר דרך עסקנות בלשכה.
כסנגורית פלילית היא לא עובדת קשה. מנצלת קשרים עם הפרקליטות לעשות עסקאות. בקיצור, אחת שמוכרת את הלקוחות שלה. לא שמענו על שום זיכוי מרטיט (כמו שהביא ירום הלוי בנצרת בתיק זדורוב) ואפילו לא שמענו על אף ניצחון קטן.
שחף אולמן הבת נהנית מתארי כבוד שאמא אולמן מסדרת בלשכה
אולמן מינתה את הבת שלה הלסבית שחף אולמן להיות ראש וועדת להט”ב במחוז חיפה. הישגיות של הבת שלה: אפס.
תמי אולמן ויחסי הליקלוק עם עמית איסמן
בגלל יחסי ה”קח ותן” שלה עם הפרקליטות היא הראשונה שיצאה להגנתו של עמית איסמן בפרשת האמירות המיניות “יש לך תחתונים מנומרים”, “קפץ האריה על הארנבת”. וכו’. למה?
כי הוא היה ראש הפרקליטות בחיפה והיא הביאה לו הרשעות מוכנות ותפורות מראש על מגש של כסף. עשתה לו חיים קלים. לדבריה על איסמן “”האיש בעל חוש הומור, ולפעמים יוצאת בדיחה לא טובה. על זה לא הורסים קריירה לבן אדם”.
הנה פה תמי אולמן מלקקת תחת לעמית איסמן כשמונה פרקליט מחוז חיפה
18/11/2021 תמי אולמן מלקקת לעמית איסמן בישבנו. מנסה להציג אותו כאדם צנוע. טוענת שהוא כשרוני ומוכשר, מקצועי, מוסרי ועם חוש הומור. הפרקליטה היוצאת לילי בורישנסקי סימנה אותו כ”היורש”. הוא הטוב מכולם. לדבריה כשהיו ארגזים של חומרי חקירה, הוא ידע כל פרט.
תמי אולמן ניצלה קשרים עם עמית איסמן לאיים על שוטר
ב 20/1/2021 פרסם גור מגידו שהיא רבה עם איזה קולגה, וכדי להראות לו מאיפה משתינה הדגה, פנתה לעמית איסמן שיטפל בו, באוייב שלה: “ממלא מקום פרקליט המדינה, עמית איסמן, פנה למפקדיו של שוטר שהעליב את עו”ד תמי אולמן – שהמליצה על איסמן לתפקיד – והשוטר אולץ להתנצל בפניה”.
שימו לב מי הראשונים להודיע שהם תומכים בתמי אולמן: פרקליטות מחוז חיפה!!!!! זה אומר שהיא משת”פית שלהם. הם מרוצים ממנה. היא לא עושה להם בעיות. היא מוכרת להם את הנאשמים בנזיד עדשים. “אמור לי מי ממליץ עליך, ואמור לך מי אתה”…..
בכלכליסט עשו לתמי אולמן כתבת תדמית. איזה בושה לכלכליסט!!!!
בכלכליסט עשו לתמי אולמן כתבת מוסף שחתה עליה דיאנה בחור ניר. פעם היתה שם ענת רואה שלא עשתה הנחות לאף אחד. אבל עכשיו כלכליסט הפך לערוץ לקוקי תחת.
שימו לב מה אומרת סנגורית כמוה על זיכוי זדורוב: “”עורך הדין שלו עשה את הבלתי אפשרי כשזיכה אותו, אבל אני חושבת שהמדינה תגיע לבית המשפט העליון, ושם הכל פתוח. בכל מקרה המשמעות היא שכל מי שהודה בפני מדובב יכול להגיש בקשה למשפט חוזר. יש בזה אמירה עם משמעויות רחבות היקף”.
במקום לפרגן לירום הלוי ולהתקומם על השיטות הבזויות שהמשטרה הוציאה מזדורוב וידוי מפוקפק באמצעות מדובב עם יותר מפוקפק, היא מזדהה עם הפרקליטות ומכריזה שמי שמודה אצל מדובב הוא אשם מבחינתה. זו סנגורית בנשמה או שזו כלבת ציד בתחפושת????
הנה כתבה שעשו לתמי אולמן ב 13/4/2023 תחת הכותרת “שולפת חרב”.
הכותרת מייצרת לה תדמית של לוחמת צדק. אבל מה היא מציעה????? להוסיף עוד שופטים ולהקים עוד בתי משפט. מטורפת.
לדבריה: צריך “להתחיל מלהוסיף שופטים. הם כורעים תחת הנטל, בעיקר במחוזיים. הם נכנסים בבוקר לבית המשפט ועד אחר הצהריים לא נושמים. העומס אדיר וצריך סבלנות לשמוע את עורכי הדין. הם בקושי עושים פיפי או אוכלים. אני לפעמים מתכופפת מתחת לשולחן ואוכלת חטיף, הם אפילו את זה לא יכולים לעשות. צריך להוסיף אולמות בית משפט, ולאפשר לשופט לראות את כל התיק, ואז להופיע בפניו. כיום הוא מקבל לאט לאט מסמכים, כך שלמעשה הצדדים מלמדים את השופט את התיק, זה גם יסייע להפחית עומס”.
נו איזה מטומטמת. העומס לא נגרם בגלל שאין מספיק שוטרים. בתיקים פליליים העומס נגרם בגלל שהשופטים מעלימים עין מהעלמות מידע והעלמות חומקי חקירה של הפרקליטות. זה מאלץ סנגורים להגיש בקשות לקבל חומרים מוסתרים כשהם לא יודעים מה מוסתר. במקום לשנות את החקיקה שמייצרת עודף התדיינויות (פשוט להכריח את הפרקליטות למסור את החומר), היא רוצה שימנו עוד שופטים שימשיכו להתעלל באזרחי ישראל.
אותו דבר לגבי התביעה המשטרתית שעל כל שטות בלי ראיות מגישים כתבי אישום “ושהשופט יחליט”. במקום לעודד תיקוני חקיקה שיבטלו את הביזיון של הרשעה על סמך עדות יחידה בלי שום דבר נוסף, וזה מה שגורם לריבוי משפטים פליליים, היא רוצה עוד שופטים כדי שבתביעה יפלילו עוד ועוד שופטים, ואז תהיה לה פרנסה בשפע…..
ואותו דבר לגבי מעצרים עד תום ההליכים. היום על כל שטות מגישים בקשה למעצר עד תום ההליכים ולא צריך ראיות מוצקות בלי ספק סביר. מספיק ראיות גולמיות ממעוף ציפור שלא נבדקו בכור ההיתוך של ההיגיון והלוגיקה (הלכת זאדה). במקום לבטל את הלכת זאדה שמייצרת מעצרים הזויים ומטופשים וכופה על הנאשמים הסדרי טיעון רק כדי לצאת מהכלא, הגברת רוצה עוד שופטים כדי שאפשר יהיה לעצור עוד אזרחים.
השופטים לא באמת “עמוסים”. הם רק עושים הצגה שאין להם זמן כדי לקפל את הסנגור מהר שלא יעשה בעיות ולא יחקור הרבה וישאף להסדר טיעון.
פשוט אישה מטופשת ניבזית ונאלחת. תמי אולמן. חרא של סנגורית.
סיפור חייה של הסתומה – תמי אולמן
“הרגשתי שמצאתי את המקום היחיד שבו אוהבים אותי”
מסלול חייה של אולמן רחוק שנות אור מזה שאפשר לצפות מעורכת דין בכירה. “באתי מבית אלים”, היא מספרת בזהירות, שוקלת מילים. “נולדתי בחיפה לאב עובד אגד ואם עקרת בית. הורים בעייתיים. היה לי גם אח עם מוגבלות שכלית שנפטר בבית. סבלתי בבית ובבית הספר, ובגיל 15 נשארתי כיתה. הייתי תלמידה מאוד גרועה, וההידרדרות שלי היתה קשורה למצב בבית”.
התפנית בחייה הגיעה כשהמחנכת שלה, חנה כרמי, זיהתה את הפוטנציאל שבנערה, והחליטה לאמץ אותה באופן לא רשמי יחד עם בעלה, השופט הפלילי פרופ’ אמנון כרמי, ממקימי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ולשעבר אלוף ישראל בסיוף בסגנון חרב. “המצב אצלי בבית היה חריג מאוד וחנה זיהתה את זה בגלל בעיות ההתנהגות שלי
. היה לי רע מאוד, כל מורה בכל שעה היה מוציא אותי מהכיתה, ואף אחד לא התעמק במה קורה לי, חוץ ממנה. לא סיפרתי יותר מדי, אבל היא הבינה בין המילים, ולאט לאט הכניסה אותי למשפחה שלה. זה הציל אותי. הרגשתי שגילו אותי, שמצאתי את המקום היחיד שבו אוהבים אותי”.
אפילו בגיל 69 קשה לך לדבר על מה שהיה בבית?
“אני לא רוצה שירחמו עליי. בגיל 15 סגרתי את זה, אז אני אפתח את זה בגיל 70? למזלי אני בריאה בנפשי, סגרתי את המגירות האלה, והשארתי את מה שהיה שם מאחור, כאילו זה קרה לאדם אחר. אני לא נכנסת לדמות של הילדה של אז. היתה לי משפחה מאמצת כל כך טובה, שבסופו של דבר אני מרגישה שרק הרווחתי”.
מה זה אומר שאומצת באופן לא פורמלי?
“לא ישנתי אצלם, אבל חוץ מזה — כל הזמן הייתי איתם, בוקר וערב, ארוחות משותפות, הם לימדו אותי למבחנים בבית הספר וגם הכניסו אותי לסיף ברומח, כמו את שלושת הילדים שלהם (רק הבת הקטנה שלהם מרדה בספורט). חנה שכנעה את ההורים שלי שיאפשרו לי לצאת מהבית למועדון הסיוף, ומרגע שהלכתי הפכתי בפעם הראשונה בחיי להיות ילדה נורמלית: עם קשרים חברתיים, עם מסגרת, עמידה בלוחות זמנים, שם קיבלתי חינוך, והפסקתי להיות מרדנית. נכנסתי בפעם הראשונה לתוך מסגרת שטובה לי”.
כמה חשוב הפך הסיף בחיים שלך?
“כולנו חיינו, נשמנו והתאמנו בסיף יחד פעמיים ביום, שבעה ימים בשבוע. היום היחיד שבו לא התאמנו היה יום כיפור. כל יום, בוקר וערב, עשיתי הכל כדי להצליח בסיוף, לא ראיתי משהו אחר בעיניים. עד אז לא הצלחתי בשום דבר, וגיליתי שאני בעצם תחרותית, ולא יודעת להפסיד. וברגע שהגיעו הניצחונות, השמחה היתה אדירה, כי פתאום אני הכי טובה במשהו, זה מעלה את הביטחון העצמי בצורה אדירה. הייתי אלופת הארץ, הגעתי למקום הראשון במכבייה, ובגיל 22 סייפתי עבור הקבוצה של אוניברסיטת פן סטייט, קיבלתי שם את הדרג הכי גבוה לנשים בספורט, ומאז לא חזרתי יותר הביתה”.
איך הילדים של אמנון וחנה קיבלו אותך?
“הם האחים שלי. מגיל 15 עד היום אנחנו כל החיים יחד. באימונים כל יום בוקר וערב – היינו נושמים את הזיעה אחד של השני, מתרחצים יחד, אוכלים יחד, נוסעים לתחרויות, זורקים את המסכה או את הרומח על הרצפה כשמפסידים, שמחים ומשתוללים כשמנצחים”.
למה לא המשכת בקריירה של סייפת?
“כשחזרתי מפנסילבניה, הבנתי שבסיף אין פרנסה. זה יכול להיות תחביב, אבל לא מקצוע. אז חזרתי ללימודי המשפט שהתחלתי והפסקתי כדי לסייף, ומאז אני במשפטים מבוקר עד הלילה, עד היום. בסוף אני הרבה יותר חרוצה ממוכשרת. זה התגלגל לעבודה שלי. נהנית מהעשייה. קמה כל בוקר עם שמחה וחיוך, אני אוהבת את זה”.
גם שלושת הילדים שלך סייפו, שניים מהם מסייפים עד היום.
“כל הילדים שלי סייפו. זה גם היה הבייביסיטר הכי טוב. את כולם רשמתי מגיל 6 להתאמן אצל אודי כרמי, אחי, שהיה אלוף ישראל ומאמן הנבחרת הלאומית. כיום שחף בתי היא יו”ר ענף הסיוף של מכבי חיפה, יותם עובד כרופא, אבל מתחרה כל הזמן, ורק לירן הגדולה לא רוצה לראות סיף מאז הצבא. הספיק לה, אז היא עברה לטניס”.
שמרת על קשר עם המשפחה הביולוגית שלך?
“אני מעדיפה לא לדבר על זה. אני יכולה לומר שכסף מההורים שלי מעולם לא לקחתי, ולא מפני שלא היה. כשהייתי צריכה לצאת להתמחות שלי בשמונה בבוקר, הייתי קמה כבר בשלוש לחלק עיתונים באופניים, גם בגשם, כדי שיהיה לי כסף להתקיים ממנו”.
“אני לא אחראית למוסר של האדם. הגנה מגיעה לכל אחד”
לא רק את האהבה לסיף ירשה אולמן מאביה המאמץ, אלא גם את התשוקה למשפט הפלילי. “כשהייתי קטנה רציתי לשקם עבריינים, אבל התגלגלתי לייצג אותם. הסנגוריה טבועה בי עמוק בהשפעת אמנון”, היא מספרת. “בתור ילדים, אני והאחים שלי היינו מתלווים אליו למקרים שבהם שפט, הרבה פעמים במקום בית ספר. ישבנו בבית משפט שלום בעכו ודרכו נחשפתי לתחום. זה היה מרתק, בחיים לא ראיתי דבר כזה קודם. הוא היה שופט פלילי שניסה לשקם עבריינים, ועזר להרבה מהם לחזור למוטב”.
מה הקסים אותך?
“הכל. ישבתי במשפטים של אמנון כל כך מרותקת שלא נשמתי. חשבתי שזה המקצוע הכי יפה בעולם. ישבתי בהערצת אין קץ, רואה את אורך הרוח שלו, המזג השיפוטי, אהבת האדם והמקצוענות. הבנתי שאצטרך סוף סוף להתחיל ללמוד כדי לעבור בגרות, כדי לעסוק במקצוע הזה. מהרגע הראשון זה היה בשבילי להיות עורכת דין פלילית או כלום”.
היא בוגרת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב, והתמחתה במשרדו של אביה המאמץ. את המשרד הפרטי שלה בשדרות פל”ים בחיפה היא הקימה ב־1985: “התחלתי כשכירה אצל עו”ד טומי נדשי. כשביקשתי העלאה בשכר, והוא סירב, פרשתי והקמתי משרד עצמאי”. כיום המשרד מעסיק עוד שלושה עורכי דין.
כסנגורית פלילית טיפלה אולמן בלא מעט תיקים בפרופיל גבוה, ובהם אלה של יחיא פרחאן, שהורשע בשלוש רציחות (על אחת מהן אולמן זיכתה אותו בדיעבד מחמת הספק), ובהן של דנה בנט; דלאל דאוד, שזוכתה במחוזי מרצח בעלה המתעלל מחמת הספק, אך לבסוף הורשעה בעליון וקיבלה חנינה; אילן קופרמן־סגל, שגנב 4.7 מיליון שקל ממשאית ברינקס; וטל מור, שדרס למוות את שניאור חשין, בנו של שופט העליון מישאל חשין, וריצה מאסר של שבע שנים.
ייצגת כמה טיפוסים נאלחים במיוחד, כמו יחיא פרחאן, שרצח באכזריות וללא מניע. זה נורא.
“אני לא צריכה לאהוב את כל הקליינטים שלי. את באה ועושה את העבודה. יש כאלה שאת מתחברת אליהם יותר, או מרחמת עליהם יותר. אבל ליחיא פרחאן, שרצח את דנה בנט, לא היה לי שום חיבור רגשי. זה היה תיק נוראי, שעורר בי סלידה וגועל, אדם שרוצח פשוט בשביל לרצוח, כמו בסרטים. אי אפשר לקרוא לו בנאדם בכלל. ועדיין עשיתי את העבודה בצורה הטובה ביותר. זיכיתי אותו מחמת הספק על תיק רצח אחד מתוך שלושה שבהם הוא הואשם. והוא בכל מקרה הלך לשני מאסרי עולם, ולא יחזור לחברה”.
התלבטת אם לייצג אותו או לא?
“לא. אני לא אחראית למוסר של האדם, ולא שופטת. אני מייצגת. זה התפקיד שלי והייעוד שלי, והגנה מגיעה לכל אחד. אבל זה התיק הבודד שהמשטרה לא הסכימה שאשב איתו לבד, והיתה איתנו כל הזמן בטווח קשר עין, כי הוא היה כל כך מסוכן ונמצא במקום שאין לו מה להפסיד”.
מחבלים ייצגת?
“לא. אף מחבל גם מעולם לא פנה אליי עד היום”.
ראיד רושרוש, שרוצץ את גולגולתה של תהילה נגר, פרחאן שרצח את דנה בנט ושרף את גופתה, ומאלק אסדי, שביצע פיגוע דריסה בעכו — לא היו תיקים לאומניים?
“מאלק אסדי הוא תושב ישראל עם בעיות נפשיות כבדות, ללא עבר פלילי או ביטחוני. האיש פשוט מעורער בנפשו. מכאן ועד לקרוא לו מחבל רחוקה הדרך מאוד. המקרה של רושרוש, שרצח את בת זוגו, היה פלילי לחלוטין. לא היה שום דבר לאומני במקרה. וגם פרחאן, שהיה אחראי לכמה מקרי רצח, לא ביצע אותם על רקע לאומני. אלו היו רציחות ללא הסבר וללא מניע. זה מאוד קשה, והופך אותו לאדם מאוד מסוכן, אבל לא למחבל שרצח על רקע לאומני”.
ייצגת את טל מור, שדרס את בנו של שופט בג”ץ. לא חששת להרוס את יחסייך עם בית המשפט?
“זה היה תיק קשה מאוד כי הנאשם בא ממשפחה טובה, בחור שעבד למחייתו, שנהג כשהיה שיכור ונטען שגם תחת השפעת סמים. את נקשרת יותר לנאשמים שהם אנשים מן השורה. כולם הזהירו אותי שלא אוכל להיכנס לבית המשפט העליון אם אייצג אותו, אבל עשיתי את העבודה ואף אחד לא בא איתי חשבון”.
מה את חושבת על הזיכוי של רומן זדורוב אחרי שתי הרשעות ושלוש הודאות שלו במעשה?
“עורך הדין שלו עשה את הבלתי אפשרי כשזיכה אותו, אבל אני חושבת שהמדינה תגיע לבית המשפט העליון, ושם הכל פתוח. בכל מקרה המשמעות היא שכל מי שהודה בפני מדובב יכול להגיש בקשה למשפט חוזר. יש בזה אמירה עם משמעויות רחבות היקף”.
למה יש מעט עורכות דין פליליות בתיקים בפרופיל שאת מנהלת?
“כי זה אומר להיות כל כולך בעבודה. זה אומר להופיע כל היום בבית משפט, הרבה חיכוכים עם עבריינים, בדרך כלל בעבירות אלימות כמו רצח או שוד, והאחריות שיש עלייך כבדה מאוד”.
“המשטרה עצרה את הבן שלי רק מפני שהוא אתיופי”
אולמן חיה כיום בחיפה עם בעלה, פרופ’ יהודה אולמן, מומחה לכירורגיה פלסטית ומנהל האגף הכירורגי ברמב”ם. לשניים יש שתי בנות ובן, ועוד ארבעה ילדי אומנה, שעלו ארצה מאתיופיה לפני 21 שנה, ונמצאים עמם בקשר כבר כ־15 שנה.
הילדה המאומצת הפכה לאמא מאמצת.
“יש סרט ששמו ‘להעביר את זה הלאה’, שמתמקד ברעיון של העברת הטוב שקיבלת הלאה. אז החלטנו לשמש משפחת אומנה לארבעה ילדים מדהימים, שבחיים לא רבו ביניהם, ועלו לארץ לבית שבו לא היו מקרר או מיטות לישון בהן. עכשיו סמדג’ה, הגדול שבהם, לומד משפטים, ויש חדר שמחכה לו במשרד שלי. עדן מג”בניקית מאוד קרבית, אפרים חתם קבע בסטי”ל, ורחל, שהיתה מורה חיילת, מחפשת עבודה. אנחנו משפחה על כל המשתמע מזה, כבר כ־15 שנה”.
סמדג’ה דסטה הסתבך במועדון, ויצא מזה בזכות ההתערבות שלך.
“זה קרה לו כמה ימים לפני הגיוס. הוא חטף סטירה ממאבטח במועדון, צלצל למשטרה כדי להזעיק עזרה וצחקו עליו בפנים. בסוף הגיעו ועצרו דווקא אותו. החבר’ה שלו התחילו לצלם. המשטרה דרשה למחוק הכל, ולמזלנו נשאר סרט אחד. משם הכניסו אותו לניידת, ושמו לו אזיקים. הוא אמר: ‘אבל אני המתלונן’. זה היה במילים אחרות: ‘אתה אתיופי, אתה נכנס לניידת’. הוא יצא מהצד השני והתחיל לברוח.
“פתאום כל משטרת זבולון עם ניידות מגיעה לאירוע, בעטו בו והרביצו לו, עצרו אותו עם החברה המסכנה שלו, כבלו לו את הידיים והרגליים כאילו שהוא הפושע הכי גדול בישראל, ופתחו לו תיק על תקיפת שוטרים. כשסמדג’ה אמר להם שאמא שלו היא תמי אולמן, הם אמרו לו: ‘בטח. ואנחנו הילדים של אובמה’. חשבו שהוא שיכור.
“ב־5 לפנות בוקר צלצלו אליי מהמשטרה ואמרו לי ‘יש כאן ילד שטוען שהוא הבן שלך’. אמרתי שהוא באמת הבן שלי, והם נכנסו להיסטריה. באותו הרגע שחררו וביקשו סליחה. התיק לבסוף נסגר מחוסר אשמה, והוא התגייס לצנחנים לקרבי. עכשיו הוא לומד משפטים שנה א’ ועובד כמאבטח כדי לפרנס את עצמו. אם היה לו תיק פלילי הוא לא היה יכול לעשות את זה”.
את עצמך היית יכולה להפוך לאחת הלקוחות שלך, אלמלא אומצת.
“אי אפשר לדעת. קשה לי לומר על עצמי שהייתי נהיית עבריינית. אבל אני יודעת דבר אחד, אם לא אמנון וחנה כרמי, אני בטוחה שהחיים שלי היו רעים מאוד. הם היו קרש ההצלה של חיי, כל הצלחה שלי היא בזכותם. כשאדם נדחק לקיר ואין לו ידיים תומכות זה לא טוב. אני רואה אצל לקוחות שלי כמה משפחתיות טובה עוזרת לא להידרדר. כשיש משפחה טובה עם הורים אוהבים, שמכבדים את הילד ונותנים לו רשת ביטחון, אין סיבה שהוא יהיה עבריין”.
https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-13-04-23/m01.html
אילולא סמדג’ה היה הילד אומנה של תמי אולמן הוא היה היום בכלא. אמא שלו הפעילה פרוטקצייה. ועדיין אמא שלו סבורה שהמשטרה והפרקליטות עושים מלאכתם נאמנה.
תמי אולמן נגד הליכוד: נגד ביבי, אמיר אוחנה, מיקי זוהר וטלי גוטליב
בחודשים האחרונים תמי אולמן פותחת גיפה על חברת הכנסת טלי גוטליב. אולמן קוראת להעמיד לדין את טלי גוטליב כי גוטליב רוצה שינוי במערכת המשפט. אולמן לא רוצה שום שינוי במערכת המשפט. כך עוד יש 99% הרשעות במדינת ישראל זה משחק לטובתה של אולמן. ככה יש לה תירוץ לא לעבוד קשה. היא פשוט אומרת ללקוח “ממילא ירשיעו אותך אז תן לי לעשות לך עסקה, אחרי שלקחה 2000,000 ש”ח מהלקוח…..
“סנגורית” כמו תמי אולמן שאין לה אף מילה רעה להגיד על הפרקליטות היא סתם קבלנית משנה להרשעות בשירות הפרקליטות.
למותר לציין שתמי אולמן היא יקירת מזבלת שופרות הפרקליטות, ובראש ובראשונה אביעד גליקמן שמפרגן לה.
כיצד חולשת תמי אולמן על מוקדי הכוח בלשכת עורכי הדין מחוז חיפה?
כדי לשלוט ולהגביר כוח, תמי אולמן מחלקת פרסים, אותות הוקרה, אותות מופת וכל מיני קישוטים נוצצים שעורכי הדין יכולים לשים במשרד ולהרשים לקוחות.
לאירוע של 20 איש מזמינה תמי אולמן קייטרינג משובח ל 200 איש.
ואלה שני החיילים של אולמן: יוסי חכם ושאדי סרוג’י (שעובד אצלה כשכיר שלה וכפוף לה במשרד)
החייל שאדי סרוג’י “בכוח אולמן”
יוסי חכם חייל פעיל ב”כוח אולמן”
יוסי חכם הוא עסקן לשכה סופר שמאלני ששימש כיו”ר ועד מחוז חיפה בין השנים 2011 ועד 2015. בשנת 2015 הוא לא התמודד מחדש חכם על תפקיד היו”ר ובשלב הזה עו”ד תמי אולמן ששייכת לאותה מפלגה החלה לשמש כיו”ר מחוז חיפה, לאחר שנבחרה כמעט פה אחד על ידי עוה”ד שמאלנים והערבים של מחוז חיפה.
יוסי חכם קיבל את המינוי שלו מוועדה בראשות דבורה ברלינר, שופטת מחוזית מתל אביב שהיתה זונת הרשעות 100% של הפרקליטות. איך יכול להיות שהוא נבחר על ידי ועדה בראשית השופטת לשעבר דבורה ברלינר בתאריך 7.2.2023 בלי שום בדיקה של ניגודי העניינים ?
https://holaw.co.il/blog/index.php/archives/2075/
בין השנים 2015 ועד 2023 עו”ד יוסי חכם הפך לדיין בביה”ד ה המשמעתי הארצי ביה”ד לערעורים ושפט בערעורים את עוה”ד שהוא חיזר אחר קולותיהם בבחירות ללשכה.
ב 2013 ועדה מכורה בראשות השופטת דבורה ברלינר מינתה את יוסי חכם כנשיא ביה”ד המשמעתי, והוא מינה לעצמו סגנים. ב 7/3/2023 הוא מינה את וסגניו עוה”ד נסים זוהר, מסרי אחמד, אסיא סיון ועבד עודה, וכולם נכנסו לתפקיד.
עוה”ד תמי אולמן שולטת עכשיו באופן מלא בכל התחום המשמעתי משום שבראש וועדת האתיקה עומד עובד משרדה , עו”ד שאדי סארוג’י ,משמש כיו”ר ביה”ד המשמעתי . כל מי שיגיד עליה מילה ראה יודע שסופו להיתקל בשני ה”חיילים” שלה .
יוסי חכם הוא זה שהגה את הרעיון לשחד את עורכי הדין הערבים במסיבות איפטר מפוארות כדי להראות להם מי דואג להם. הוא זה שהמציא של יוזמת השוחד הראשונה לשחד את עוה”ד הערבים ואת השופטים במסיבות איפטאר חינמיות על חשבון הלשכה
חכם הגה את מסיבת האיפטאר הראשונה במהלך מבצע “צוק איתן” ובגלל זה היה עליו זעם ציבורי אדיר וכנראה שבגלל זה החליט שלא
להתמודד יותר .
חיים שטנגר כתב על כך ב 2014: “אין כל סיבה שבעולם שכלל חברי ועד מחוז חיפה של הלשכה, שאינם מקיימים את מצוות צום הרמדאן יממנו מדמי החבר שלהם ארוחת שבירת צום הרמדאן של אחרים”.
מדוע חושב יו”ר ועד מחוז חיפה, עו”ד יוסי חכם, כי מותר לו לממן בכספי דמי החבר של כלל חברי המחוז – גם אלה שאינם מוסלמיים – את ציבור עורכי-הדין ועורכות-הדין המוסלמיים, בסעודה לרגל סיום צום הרמדאן?
האם לצורך כך נגבים דמי חברי מחבר ועד מחוז חיפה? הדברים לא היו חמורים כל כך, אלמלא נכללו – בפרסום שפורסם בדף הפייסבוק מטעם ועד מחוז חיפה לקבלת הפנים ולארוחה החגיגית לשבירת הצום – שופט בית משפט העליון, סלים ג’וברן, נשיא בית-הדין השרעי לערעורים, הקאדי דאוד זיני, השיח מוואפק טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, הכומר ד”ר פוזי חורי, סגן ההגמון של העדה היוונית-קטולית ונשיא בתי-משפט השלום, במחוז חיפה, השופט, עינאס סלאמה.
איש אינו טוען ואיש אינו סבור, כי אין כל מקום לקיים ארוחת שבירת צום הרמדאן, מטעמם של גורמים בלשכת עורכי-הדין – ובכללם ועד מחוז חיפה….. עם זאת, אין כל סיבה שבעולם שכלל חברי ועד מחוז חיפה של הלשכה, שאינם מקיימים את מצוות צום הרמדאן, יממנו – מדמי החבר שלהם – ארוחת שבירת צום הרמדאן של אחרים….. אירועי הארוחות החגיגיות לשבירת צום הרמדאן, שאורגנו מטעם מחוזות צפון וחיפה של הלשכה, היו – כולם – אירועים שמומנו מכיסם של משתתפי ארוחות חגיגיות אלה ולא מקופת הציבור…. בשנים עברו, נדרשו לשלם מכיסם דמי השתתפות ליחיד, בגובה של 50 שקלים.
https://www.news1.co.il/Archive/003-D-94073-00.html?t=193120
יוסי חכם גם שימש כיו”ר ועדת הבחירות של עיריית חיפה . להלן תמונה שלו עם תומך החיזבאללה חבר המועצה רג’א זעאתרה.
וזו דעתו של יוסי חכם על השד העדתי
“כשלעצמי, רוב הזמן אני בדעה שאת השד העדתי כבר מזמן היה צריך להוציא להורג (הגם שאני מתנגד נחרצות לעונש מוות). ולא משום שאיני מאמין בקיום אפליה על רקע עדתי, אלא דווקא משום שאני בטוח שהיא חיה בינינו, לעיתים נסתרת ולעיתים גלויה ומכוערת (בצד הפליות נוספות כלפי מיעוטים, נשים ועוד).
הסיבה לרתיעתי מהעיסוק האינטנסיבי בעניין היא שבעיניי לא רק שהוא אינו מביא מזור לבעיה, אלא אף מעצים אותה, שכן העיסוק בפן העדתי מסיט את הדיון מהבעיה העיקרית: הפערים החברתיים-כלכליים העצומים בחברה הישראלית.
השסע החברתי אינו רק תוצאה של מוצא, הוא חוצה את כל שדרות החברה ורבדיה. המאמץ להקטנת אי-השוויון חייב להיות עיוור צבעים וחובק כל.
אמת הדבר, מזרחיים עדיין מופלים לרעה בהקצאת משאבי המדינה, אבל הם אינם לבדם; קבוצת המופלים לרעה כוללת קבוצות נוספות, שצירוף של נסיבות היסטוריות ודעות קדומות מיקמו אותן בתחתית הסולם החברתי. העלייה בסולם, דהיינו מוביליות חברתית, תלויה בעיקרה במדיניות החברתית של השלטון. בחלקת האלוהים שלנו,
אני סבור שעולם המשפט חייב לרתום את כל כליו למלחמה במערכה זו. במילותיה של פרופ’ ברק-ארז: “ניתן להשתמש בזירה המשפטית כדי לתרום לקידומן של אוכלוסיות אלה. הכרה בזכויות חברתיות שיבטיחו קיום בכבוד לכול (הן בחקיקה והן בפסיקה) ואכיפתן הלכה למעשה יכולה לסייע באיחויו של השסע המעמדי, שתוצאותיו הרות האסון הן כתובת על הקיר”.
העיסוק במוצאם של שופטי בית המשפט העליון במקום העיסוק במטען הערכי והאינטלקטואלי אותו הם נושאים אל תפקידם חוטא לעיקר. שיטת הכיסא המיועד הינה מגוחכת והעדפה מתקנת בנושאים כאלו משיגה לרוב תוצאות הפוכות.
https://www.israelbar.org.il/newspaper_innerData3.asp?pgId=152300&catId=152&path_catID=&fatherId=0
