בקשת פסלות שהוגשה לנשיאה אסתי חיות לפסול את השופט אסף זגורי חשפה הליך מסקרן ביותר.  מתברר שיש שופטת מחוזית שרוצה לאשפז בכפייה את אביה.  היא הכינה 7 עדים להעיד נגד אביה, שאחד מהם טס במיוחד ארצה להעיד נגד האבא שלה ולהכניס אותו לבית משוגעים.  האבא מיוצג ע”י עו”ד עודד גיל, ועו”ד גיל מתלונן שהשופט אסף זגורי מתנכל לו בגלל הזהות של השופטת המחוזית.

להלן התיאור המצונזר של אסתי חיות.  כמובן שהיא בכוונה מצנזרת את הביטויים המיוחסים לאסף זגורי כדי לא לפגוע בתמונה הכללית שהיא מבקשת ליצור כאילו אין ממש בבקשת הפסילה:

“או אז ביקש ב”כ המערער בעל-פה כי בית המשפט יפסול עצמו, שכן לטענתו הוא “מרגיש […] איזה עוינות התנכלות מכוונת ל[מערער] ובא כוחו”, זאת, בין היתר, מאחר שבית המשפט חייב את המערער בהוצאות בגין דחיית דיון שכלל לא התבקשה על-ידו ודחה את בקשת המערער לעיון מחדש בחיובו בהוצאות בלא ש”בחן אותה באופן רציני”. ב”כ המערער טען כי התנהלות בית המשפט משקפת מתן יחס מיוחד למשיבה 1 [השופטת המחוזית], והעלה את הסברה שהסיבה לכך היא שהמשיבה היא 1 שופטת בבית המשפט המחוזי. עוד טען ב”כ המערער כי “שיא השיאים” ליחס המיטיב, לטענתו, שבית המשפט מעניק למשיבה 1, היה בכך שבית המשפט הורה לו לספק אסמכתאות לכך שהוא אינו יכול להתייצב לדיון במועדים שהציעה ב”כ המשיבה 1, ולאחר שמחה על כך – בית המשפט הפנה להנחיות הנשיאה בנוגע לבקשות לדחיית מועדי דיון, על אף שהוא כלל לא ביקש את דחיית הדיון. ב”כ המערער הוסיף וטען כי התבטאויות והחלטות שונות שקיבל בית המשפט מראות שבית המשפט לא יוכל לפסוק באופן אובייקטיבי בהליך, ולפיכך ביקש את פסילתו”.

שימו לב איך אסתי חיות קוראת ליחס המיוחד שהשופטת המחוזית מקבלת כאילו מדובר ב”סברה”.

אנו סבורים שאשפוז פסיכיאטרי כפוי שהשופטת המחוזית דורשת לכפות על אביה מעיד על הצורך לדרוש מהשופטת המחוזית עצמה לעבור בדיקה פסיכיאטרית, שכן הגנים הפסיכוטיים עוברים בתורשה, וסביר להניח שהשופטת המחוזית בעצמה פסיכוטית.

כל היודע מי השופטת המחוזית שרוצה לאשפז את אביה מתבקש לפנות לעדנה קרנבל.

להלן פסק הדין:

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופט הבכיר א’ זגורי) מיום 5.4.2021 בתמ”ש 59474-12-19 (להלן: ההליך) שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1. המערער הוא אביה של המשיבה 1, המכהנת כשופטת בבית משפט מחוזי במחוז אחר מזה שבו מתברר ההליך. ההליך עניינו תביעת המערער לפיה המשיבה 1 גרמה לכך שיעבור בדיקה פסיכיאטרית בכפייה, באמצעות שיתוף פעולה עם המשיבות 3-2.

2. ביום 22.11.2020 קבע בית המשפט דיון הוכחות ליום 15.12.2020. ביום 13.12.2020 הודיעו המשיבות 3-2 כי העדים מטעמן נאלצו להיכנס לבידוד ולא יוכלו להתייצב לדיון ההוכחות, אך כי המשיבה 1 מבקשת כי דיון ההוכחות הקבוע יוותר על כנו, ויעידו רק העדים מטעמה. בהמשך היום הודיעה ב”כ המשיבות 3-2 כי הצליחה ליצור קשר עם ב”כ המערער, והוא מצטרף לבקשה שהדיון הקבוע יוותר על כנו. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט באותו היום כי הדיון הקבוע ליום 15.12.2020 יתקיים במועדו, ויעידו בו עדי המשיבה 1. למחרת, ביום 14.12.2020, ביקש המערער כי הדיון יידחה למועד אחר, על מנת שכל עדי המשיבות יישמעו ברצף, וכן משום שהוא קשיש אשר מגיע לדיונים מעיר אחרת בתחבורה ציבורית, וכך לא יצטרך להגיע לבית המשפט פעמיים. נוכח בקשה זו, נתן בית המשפט החלטה בה צוין כי מאחר שמתברר שהמערער לא הסכים לבקשה לקיום הדיון במועד, חרף ההודעה שמסרו בשמו המשיבות 3-2, הדיון יידחה והצדדים יודיעו על מועדים מוסכמים.

באותו היום, 14.12.2020, הגישה המשיבה 1 בקשה בה טענה כי עדה מהותית מטעמה הגיעה מחו”ל במיוחד כדי להעיד בדיון וכן כי התכוונו להעיד מטעמה שבעה עדים וכולם כבר לקחו חופשה מעבודתם. משכך, ביקשה המשיבה 1 לקיים את הדיון במועד. בעקבות בקשה זו הורה בית המשפט לצדדים להגיש באותו היום הודעה מוסכמת בעניין המועדים. בהתאם להחלטה זו, הגישה ב”כ המשיבה 1 הודעה בה כתבה כי באי-כוח הצדדים קיימו שיחת ועידה, אך ב”כ המערער עומד על דעתו שיש לבטל את הדיון. לטענת ב”כ המשיבה 1, ב”כ המערער הסכים לבקשת ב”כ המשיבות 3-2 לדחות את מועד הדיון, אך לאחר מכן חזר בו. נוכח האמור, בית המשפט הורה בהחלטה מאותו היום כי הדיון שנקבע ליום 15.12.2020 יבוטל. עם זאת, בית המשפט חייב את המערער בהוצאות עדי המשיבה 1 בסך של 1,500 ש”ח, בקבעו כי המערער אינו מכחיש שהסכים תחילה לקיום הדיון במועד ולאחר מכן חזר בו והגיש בקשה לדחות את מועד הדיון בעיתוי שאינו מאפשר לבית המשפט לקבוע דיונים אחרים. ביום 21.12.2020 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בהחלטה לחייבו בהוצאות, וזו נדחתה בהחלטה בה נקבע שהבקשה לא פירטה כל נסיבה חדשה המצדיקה עיון מחדש.

3. הדיון שבוטל נקבע מחדש ליום 26.1.2021, אך ביום 24.1.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על ביטול הדיון נוכח הנחיות מנהל בתי המשפט בדבר מתכונת הפעילות בבתי המשפט להתמודדות עם נגיף הקורונה. בהחלטה זו הורה בית המשפט לצדדים להגיש רשימת מועדים מוסכמים תוך 21 ימים.

ביום 27.1.2021 הגישה ב”כ המשיבה 1 בקשה לבית המשפט, בה טענה כי הוחלפו מועדים אפשריים בין ב”כ המערער ובינה, אך לא הוסכם על מועד מאחר שב”כ המערער הציע מועדים רק בחודשים מרץ ואפריל 2021. עוד טענה ב”כ המשיבה 1 כי היא דרשה מב”כ המערער להציג לה אסמכתאות שלפיהן הוא אינו יכול להתייצב לדיון במועדים שהוצעו על-ידה, “אך לא קיבלה כל מענה”. לפיכך טענה ב”כ המשיבה 1 כי מתברר שב”כ המערער מבקש לגרום “לסחבת דיונית”, וביקשה מבית המשפט לקבוע את הדיון לאחד המועדים שתואמו עם ב”כ המשיבות 3-2.

4. בהתאם להחלטת בית המשפט ב”כ המערער הגיב לבקשה, טען כי המועדים שהוצעו “אינם אפשריים [מבחינתו]” והציע מועדים בחודשים מרץ ואפריל 2021. בית המשפט הורה לב”כ המערער להבהיר מדוע המועדים שהוצעו אינו מתאימים ליומנו, ובתגובה ב”כ המערער הגיש הודעה בה טען כי שתי הדחיות הקודמות לא היו ביוזמת המערער – מאחר שהמועד הראשון נדחה לבקשת המשיבות 3-2 ואילו המועד השני נדחה מטעמי בית המשפט. ב”כ המערער הוסיף כי בכל שנותיו כעורך דין מעולם לא התבקש לתת הסבר מדוע אינו יכול להופיע במועדים שביקש הצד השני, וטען כי תחושתו היא שמעמדה של המשיבה 1 כשופטת מחוזית “מטה את הכף לרעתו”. ב”כ המערער חזר על כך שהוא אינו יכול להופיע עד המועד שאותו הציע בעבר בחודש מרץ 2021, “מסיבות אישיות ורפואיות”, וביקש כי הדיון ייקבע לאחד המועדים שהציע. בעקבות זאת, בית המשפט נתן החלטה בו ביום בה ציין כי “על פי התקנות ונוהל הנשיאה” בבקשות לשינוי מועד דיון יש לפרט מספרי הליכים שבהם מתקיימים דיונים מקבילים או פירוט עובדתי אחר, וב”כ המערער לא פירט מדוע המועדים המוצעים אינם מתאימים לו. עם זאת, לעניין מועד הדיון, הורה בית המשפט לב”כ המשיבות להודיע על עמדתן ביחס למועדים שהציע ב”כ המערער.

לאחר מספר הודעות ותגובות נוספות שהוגשו, נקבע הדיון ליום 5.4.2021.

5. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 5.4.2021 נחקרה בתה של המשיבה 1. במהלך החקירה החוזרת התנגד ב”כ המערער לאחת השאלות, בטענה שמדובר ב”מקצה שיפורים” של העדות, אך בית המשפט דחה את ההתנגדות וקבע שהשאלה נובעת מהחקירה הנגדית. או אז ביקש ב”כ המערער בעל-פה כי בית המשפט יפסול עצמו, שכן לטענתו הוא “מרגיש […] איזה עוינות התנכלות מכוונת ל[מערער] ובא כוחו”, זאת, בין היתר, מאחר שבית המשפט חייב את המערער בהוצאות בגין דחיית דיון שכלל לא התבקשה על-ידו ודחה את בקשת המערער לעיון מחדש בחיובו בהוצאות בלא ש”בחן אותה באופן רציני”. ב”כ המערער טען כי התנהלות בית המשפט משקפת מתן יחס מיוחד למשיבה 1, והעלה את הסברה שהסיבה לכך היא שהמשיבה היא 1 שופטת בבית המשפט המחוזי. עוד טען ב”כ המערער כי “שיא השיאים” ליחס המיטיב, לטענתו, שבית המשפט מעניק למשיבה 1, היה בכך שבית המשפט הורה לו לספק אסמכתאות לכך שהוא אינו יכול להתייצב לדיון במועדים שהציעה ב”כ המשיבה 1, ולאחר שמחה על כך – בית המשפט הפנה להנחיות הנשיאה בנוגע לבקשות לדחיית מועדי דיון, על אף שהוא כלל לא ביקש את דחיית הדיון. ב”כ המערער הוסיף וטען כי התבטאויות והחלטות שונות שקיבל בית המשפט מראות שבית המשפט לא יוכל לפסוק באופן אובייקטיבי בהליך, ולפיכך ביקש את פסילתו.

ב”כ המשיבה 1 התנגדה לבקשת הפסילה וטענה שמדובר ב”ניסיון להלך אימים” על בית המשפט, וב”כ המשיבות 3-2 ציינה אף היא כי אינה סבורה שיש הצדקה לבקשה. בית המשפט דחה את הבקשה על אתר, וקבע כי די בדברי ב”כ המערער שלפיהם בקשתו מבוססת על “תחושת עוינות”, כדי לקבוע שמדובר בתחושה סובייקטיבית שאינה מצדיקה את קבלת הבקשה. בית המשפט הבהיר בעניין שינוי מועדי הדיונים כי הוא “מקפיד על ניהול ההליך כסדרו ובמועדו”, ואינו מקבל כל בקשה לשינוי מועד אלא דורש לעתים הסברים “מדוע מועד כזה או אחר אינו מתאים למי מהצדדים”. בית המשפט הוסיף כי ההחלטות שאליהן התייחס ב”כ המערער ניתנו בחודשים נובמבר ודצמבר 2020 ולא הוגש עליהן ערעור, ומשום כך בקשת פסלות המבוססת עליהן הייתה צריכה להיות מוגשת “זה מכבר”. בית המשפט הבהיר כי היחס שהמשיבה 1 זוכה לו הוא שוויוני וזהה ליחס לו זוכה כל נתבעת אחרת. נוכח האמור, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וחייב את המערער בהוצאות על סך של 2,500 ש”ח לטובת אוצר המדינה.

6. מכאן הערעור דנן, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי בהחלטתו התעלם בית המשפט מטענתו שלפיה רק בא-כוחו התבקש למסור אסמכתאות לכך שהמועדים שהציעה ב”כ המשיבה 1 אינם מתאימים לו, ולא להפך, אף שבא-כוחו הבהיר בבקשת הפסלות כי מבחינתו החלטה זו הייתה “שיא השיאים” של היחס המיטיב שמעניק המותב למשיבה 1 לטענתו. עוד טוען המערער כי המותב נימק את דרישתו מבא-כוחו להציג אסמכתאות ב”נוהל הנשיאה” על מנת “לרצות את המשיבה”, אף שלא הוא ביקש את דחיית הדיון. לפי המערער, החלטות בית המשפט מראות על “העדפה ברורה” של המשיבה על פני המערער, באופן המעורר חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוען המערער כי בקשת הפסלות שהגיש אינה נגועה בשיהוי, שכן אף אם כל החלטה בנפרד לא הקימה עילת פסלות, הצטברותן ביחד מקימה עילת פסלות, והבקשה הועלתה מיד לאחר שבית המשפט אפשר לבתה של המשיבה 1 להשיב בחקירה חוזרת לשאלות בנושא שלטענתו כלל לא עלה בחקירה הנגדית. לבסוף טוען המערער כי גם חיובו בהוצאות בגין הגשת בקשת הפסלות נועדה להרתיע אותו מלהעלות את טענותיו ו”לבוא עמו חשבון” על שטען לפסלות המותב.

7. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. ראשית, בקשת הפסלות נגועה בשיהוי, כפי שקבע המותב בצדק. היא עוסקת, רוב רובה, בהחלטות שהתקבלו חודשים טרם הגשתה ודי בשיהוי זה כדי להצדיק את דחיית הערעור (ע”א 782/21 פלוני נ’ פלונית, פסקה 10 (20.4.2021) (להלן: עניין פלוני)). שנית, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. הערעור מכוון כלפי החלטות דיוניות שונות שקיבל המותב וכבר נפסק כי החלטות דיוניות אינן מקימות עילת פסלות, והדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים (53/21 פלוני נ’ פלוני, פסקה 9 (19.1.2021); עניין פלוני, פסקה 11)). הטענה ל”הצטברות” החלטות דיוניות שאינן מניחות את דעת המערער, אף היא אינה מקימה עילת פסלות במקרה דנן.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ”ז באייר התשפ”א (‏9.5.2021).

אסתר חיות