זה קרה ב 2008. פרקליטה בשם זמירה גולדנר טיפלה בתיק רצח שבו הנאשם הוא ויקטור גואטה והעד נגדו הוא מרדכי ביסמוט. מרדכי ביסמוט עצמו הואשם בסחיטה ואיומים על הזמר ג’קי מקייטן, אבל הפרקליטות חזרה בה מהאישום הזה.
אחותו של ויקטור גואטה היא עו”ד גילה גואטה אניסימוב, והיא טענה שמרדכי ביסמוט (עד המדינה שזמירה גולדנר עשתה איתו דיל) מאיים עליה ועל הבן שלה. הוא חיכה לה ברחוב, עשה לה תנועה של רצח ואמר לה דברים שמשמעם שעוד מעט תמות.
עו”ד גילה גואטה אניסימוב התלוננה על זה במשטרה, וביסמוט נעצר. היא הצליחה להשיג מזכר ששלח למשטרה קצין המודיעין הראשי של שירות בתי הסוהר, אלי גביזון, שהודיע כי ביסמוט ממשיך להשמיע איומים בעניין גואטה-אניסמוב, וש”ההערכה היא שכוונותיו רציניות”.
זה היה ב 2005. שנתיים אחרי זה הפרקליטה זמירה גולדנר ביטלה את האישום נגד ביסמוט והוא שוחרר.
גילה גוואטה אניסימוב הגישה עתירה לבג”ץ וטענה שהמשטרה והפרקליטות מסכנים את חייה, ושהם ביטלו את האישום נגד ביסמוט כדי שההרשעה של ביסמוט, לא תקלקל להם את סיכויי ההרשעה של האח של גילה, בשל כתם פלילי של ביסמוט.
אבל כאן באה גולת הכותרת של הכתבה. בדיון הפרקליטה זמירה גולדנר רצתה להראות שהמזכר של קצין השב”ס לא שווה התייחסות והוא לא רציני ואין לו משקל, ושצריך להתעלם ממנו.
איך היא עשתה את זה? “תפרה” מזכר פיקטיבי מהשב”ס שקצין מודיעין כתב על גילה שהיא הכניסה רעל לכלא כדי להרעיל את ביסמוט.
הבנתם את זה? כשבא לפרקליטות טוענים שמזכר קצין מודיעין הוא רציני וצריך לפעול על פיו (וגם מגישים את זה כדו”ח סודי לשופט), אבל כשאותה ידיעה מודיעינית לא טובה לפרקליטות, אומרים שזה שווה תחת.
ראו מה כתב אמיר זוהר על האפיזודה:
“המזכר של גביזון הוגש כראיה על ידי ההגנה במשפט הרצח ובתגובה שלפה התובעת, עו”ד זמירה גולדנר, דפי נייר לא חתומים, שלפיהם עו”ד גואטה-אניסימוב הכניסה רעל לבית המעצר ניצן כדי להרעיל את ביסמוט. אלא שגולדנר סייגה זאת: “אנחנו לא מייחסים לגואטה את הניסיון… אבל לעניין רצינות המידע, דין שווה בין שתי הידיעות”.
פורסם עי אמיר זוהר בהארץ בימים שהיה כתב הארץ, היום הבעלים ששל פוסטה ב 7/2/2008
עורכת הדין עתרה לבג”ץ: הפרקליטות מגוננת על עבריין שמאיים על חיי
הפרקליטה ייצגה את אחיה שהורשע ברצח. לטענתה, עד התביעה במשפטו איים להרגה
עו”ד גילה גואטה-אניסימוב מנתניה, שאחיה העבריין ויקטור גואטה הורשע ברצח, טוענת באחרונה, בעתירה לבג”ץ, כי המשטרה והפרקליטות אינן מספקות לה הגנה מפני עד התביעה המרכזי במשפטו של אחיה, עבריין בשם מרדכי ביסמוט. בעתירה טוענת גואטה-אניסימוב כי בהוראת פרקליטות מחוז מרכז, חזרה בה לשכת התביעות של המשטרה מכתב אישום שהוגש נגד ביסמוט בעניין איומים עליה ועל בנה הקטן; כמו כן חזרה בה מאישומים חמורים נגד ביסמוט בתיק סחיטה ותקיפה חמורה של הזמר ג’קי מקייטן. גואטה-אניסימוב מסבירה את התפניות כך: “כל עוד התיק מתנהל בערעור הם צריכים לשמור את ביסמוט כעד חיובי ואמין”.
גואטה-אניסימוב מתארת בעתירה כיצד ביסמוט איים עליה ועל בנה ברחוב ראשי בנתניה, באפריל 2005, ובתנועת ירי באקדח אמר לה: “את חיה על זמן שאול”. בעקבות תלונתה נעצר ביסמוט עד תום ההליכים. במזכר ששלח למשטרה קצין המודיעין הראשי של שירות בתי הסוהר, אלי גביזון, הוא הודיע כי ביסמוט ממשיך להשמיע איומים בעניין גואטה-אניסמוב, וש”ההערכה היא שכוונותיו רציניות”. במארס 2007 בוטל האישום נגד ביסמוט והוא שוחרר.
המזכר של גביזון הוגש כראיה על ידי ההגנה במשפט הרצח ובתגובה שלפה התובעת, עו”ד זמירה גולדנר, דפי נייר לא חתומים, שלפיהם עו”ד גואטה-אניסימוב הכניסה רעל לבית המעצר ניצן כדי להרעיל את ביסמוט.
אלא שגולדנר סייגה זאת: “אנחנו לא מייחסים לגואטה את הניסיון… אבל לעניין רצינות המידע, דין שווה בין שתי הידיעות”.
ויקטור גואטה הורשע ברצח איזו שורץ ונדון למאסר עולם. לטענת גואטה-אניסימוב בעתירה, יו”ר לשכת עורכי הדין, עו”ד יורי גיא רון, פנה שלוש פעמים למשטרה וזכה לקבל “כתבי תשובה מטעים ושקריים”.
ההחלטה לעתור לבג”ץ גמלה בלבה בספטמבר 2007, לאחר שהתביעה מחקה סעיפי אישום נגד ביסמוט גם בתיק מקייטן, “כדי לפטור עבריין אלים, שתלוי נגדו מאסר על תנאי, בעונש מצחיק של 139 ימי מאסר, על התעללות בחסר ישע לעיני עוברים ושבים”.
בעתירה נטען כי פרקליטות מחוז מרכז מפירה את עקרון הפרדת הרשויות כאשר היא מתערבת בעבודת המשטרה (ביטול האישומים – א”ז) ובג”ץ מתבקש להורות על הגשה מחדש של כתב האישום בתיק האיומים כלפיה, ועל החזרת הנאשם למעצר עד תום ההליכים.
הבקשה של הפרקליטות, לדחות את העתירה, מאשרת בעקיפין את טענתה של גואטה-אניסימוב להפרה של עקרון הפרדת הרשויות. נטען בה כי בבדיקה מחודשת שעשתה המשטרה עם הפרקליטות, נמצא שנגד ביסמוט אין די ראיות בפרשת האיומים. סיבות נוספות לביטול האישום הן: סירובה של גואטה-אניסימוב לאשר לבנה בן העשר להעיד בבית המשפט.
ההאשמה של ההגנה, שביסמוט הוא הרוצח, נדחתה על ידי בג”ץ מטעמים של אי-התערבות. הטענה תיבדק בערעור. עוד טוענת הפרקליטות, כי ביסמוט נעצר כמה פעמים, ישב בכלא וכיום תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי.
https://www.haaretz.co.il/misc/2008-02-07/ty-article/0000017f-e6fb-d62c-a1ff-fefb65110000
מי זאת זמירה גולדנר ומה מנענע לה את המנוש?
וזו בהמת המגדר זמירה גולדנר. בשעתו תפרה לה תיקים בשירות הפרקליטות. היום ממרומי זיקנתה בגיל 70+ משמשת יו”ר וועדת המשמעת לפסיכולוגים. היא מיישמת אג’נדה פמינאצית. כל פסיכולוג שעוזר לגבר גרוש היא מזיינת אותו. כל פסיכולוג/ית שעוזר/ת לאישה גרושה היא מוציאה אותה זכאית. כלבה ארורה. לנזקקים לשירותי הרפיה ממנה בניחוחות קוטג’ מקולקל בבקשה 050-5707790.
כתבת יחסי ציבור שעשה אמיר זוהר (כיום פוסטה) לעו”ד גילה גוואטה אניסימוב פורסם 14/6/2007
המירוץ לצמרת של גילה גואטה, אימת משטרת נתניה
לפני שבוע הורשע אחיה ברצח ועו”ד גילה גואטה, שייצגה אותו במשפט, התיישבה לצדו במחאה על ספסל הנאשמים. גואטה למדה משפטים רק כדי שתוכל להגן על אזרחים שנפגעו מאלימות שוטרים; בשנה שעברה היא נישאה לאלירן אניסימוב – היא בת 41, הוא בן 20 – ועכשיו שניהם נלחמים על ירושת המיליונים שלטענתם השאיר אביו
בחושיה המחודדים קלטה עו”ד גילה גואטה קצין משטרה משוחח בטלפון, דקות לפני הקראת פסק הדין במשפטו של אחיה, ויקטור גואטה, שנאשם ברצח של נרקומן זקן מנתניה. “הקצין אמר לי שהשופטים ביקשו לתגבר את האבטחה ומתשובתו הבנתי שאנחנו לפני הרשעה”, מספרת גואטה.
“כשהשופטים נכנסו, השופטת סביונה רוטלוי ישר גערה בי, ‘קומי בבקשה מספסל הנאשמים, עורכי דין לא יושבים שם’. השבתי לה, ש’לפי האווירה שיצרת כאן, והתגבור הביטחוני הפרובוקטיווי, מן הראוי שאעמוד כאן, שאחזק את ידו של אחי ואווסת את פעימות הדופק שלו'”.
“היא התעקשה, וגם אני, אמרתי לה שזאת זכות עבורי, ושגם ככה לאורך כל המשפט היא לא ממש דאגה לכבודי”.
השופטת הורתה למאבטחים להזיז את הסנגורית מספסל הנאשמים. “אשמע את הביזיון בעמידה”, הכריזה גואטה ופתחה סיבוב נוסף בעימות. “כשההקראה עמדה להתחיל ביקשתי להוציא את הנאשם, כי הוא לא מעוניין להקשיב להכרעת הדין”.
“השופטת בתגובה חייבה אותו להישאר ואף דרשה ממנו להסתכל אליה. כמובן שהגבתי, אמרתי לה שהוא לא חייב להביט בפניה, ואף יותר מזה, אמרתי לו שיסתכל רק עלי”.
שלושת השופטים, רוטלוי, אברהם טל ועדנה סולומון-צ’רניאק, יצאו להתייעצות. כשחזרו הסתפקו בהקראה מקוצרת של ההחלטה להרשיע את גואטה ברצח בכוונה תחילה, והתובעת ביקשה להטיל על המורשע מאסר עולם.
גואטה, שלאורך כל המשפט טענה כי עד התביעה המרכזי, שבעצמו היה חשוד ברצח, הוא המבצע האמיתי, ויתרה על הטיעונים לעונש והסתפקה בדברי סיכום קצרים לפרוטוקול: “ביום השחור הזה, שבו בית המשפט קיבל את עמדת המאשימה, אין לנו אלא לקוות שבית משפט העליון, שעיניו בראשו, יראה את המציאות העובדתית”.
היא הפנתה להחלטת העליון מאפריל אשתקד, שבה בוטל פסק דין של הרכב אחר מהמחוזי בתל אביב – הרשעת גרגורי בשירוב ברצח של צעיר מראשון לציון – לאחר שהתברר כי הפרקליטות ובית המשפט לא ייחסו חשיבות מספקת לעדויות המצביעות על אפשרות שהרוצח היה אדם אחר.
“הלכת-בשירוב לא הספיקה להבשיל והביקורת עוד מהדהדת”, טענה גואטה והתיישבה, מקשיבה באיפוק לשופטים הגוזרים על אחיה מאסר עולם ומזדהה בדמעות עם זעקות השבר של בני משפחתה.
“בדיונים התנהגה עו”ד גואטה בצורה שאינה הולמת לכאורה את המקצוע”, נמסר מדוברות בתי המשפט. “התנהגותה במהלך שימוע הכרעת הדין היתה משום ביזוי בית המשפט. ההערות כלפיה היו ענייניות ונסבו סביב התנהלותה”.
רישיון עריכת הדין קיבלה גואטה ערב מעצרו של אחיה לפני 3 שנים ולא היתה מנוסה מספיק
גואטה הגישה תלונה נגד השופטת לנציבה על תלונות השופטים, טובה שטרסברג-כהן, הקפיאה אותה וחידשה אותה לאחר מתן גזר הדין. ל”הארץ” נודע השבוע, כי התלונה נסגרה “מאחר שלא נמצא בה ממש, אם כי הנסיבות למתח שהיה באוויר מובנות”.
גואטה-ארבל-דורנר
באגף ההפרדה הארצית בכלא הדרים יושב ויקטור גואטה עם אחד, אסי אבוטבול, ומנסה לעכל את העונש הכבד. אבוטבול התקשר אל אמו של אסיר העולם הטרי, ניסה להרגיע אותה והבטיח לסייע. הם דנים בשמות ובעלויות של סנגורים המסוגלים להביא לזיכויו בעליון; שמה של האחות לא עלה. גם במשפטו ייצגה אותו בשלב הסיכומים בלבד – את רישיון עריכת הדין קיבלה ערב מעצרו לפני 3 שנים ולא היתה מנוסה מספיק.
ההתנגדות שהיא מעוררת במערכת אכיפת החוק לא החלה בתיק הרצח אלא אי-שם בשנות התשעים. גואטה, אז אם חד-הורית משכונת דורה ובעלת תואר במדעי ההתנהגות, נחשפה בקביעות לטענות של שני אחיה העבריינים כי נפלו קורבן לאלימות של שוטרים. כשנאבקה למענם החלו לפנות אליה אזרחים רבים, עבריינים ושומרי חוק, שהתלוננו על אלימות ושחיתות במשטרת נתניה.
עצורים עם צלעות שבורות ופנים נפוחים הזעיקו את גואטה, שהתייצבה עם צלמי עיתונות במסדרונות בתי חולים, תחנות משטרה ובתי משפט.
שבע שנים ליוותה גואטה משפחה של סטודנט שנחקר בתחנה ושם קץ לחייו. הומוסקסואל שחש זלזול בחדר החקירות כשהתלונן על אונס זכה לסיקור תקשורתי שאילץ את המשטרה להביע עמדה פומבית בסוגיה העקרונית. לכותרות זכתה גם שובתת רעב בבניין עיריית נתניה, שפונתה בכוח ונחבלה.
שוטר שסייע לאחיו לגרש מישראל עובדת פיליפינית נחקר במחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש) והוצא לחופשה. נכה מבוגרת נעזרה בגואטה להגשת תלונה נגד שוטרים שהיכו אותה. גבר כבד שמיעה שהסתבך בעבירת תנועה והתחצף, סיפק מונולוג מפורט על מכות שספג בתחנה.
על כל אירוע חריג היא התלוננה אצל קציני תלונות הציבור ובמח”ש. במשטרה טענו כי מדובר בקמפיין שיזמו עבריינים, כדי שיופחת מהם הלחץ.
גם ראש העיר נתניה, מרים פיירברג, הצטרפה לעמדת המשטרה. כשתלונות נסגרו בסיטונות פנתה גואטה לפרקליטות, ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה, שלעתים נאלצו להורות על חידוש חקירות והעירו למטייחים.
גואטה הקימה ב-1998 את ארגון “חוק וצדק”, שחרת על דגלו מאבק משפטי באלימות ובשחיתות של שוטרים. שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, אז פרקליטת המדינה, טענה כי גואטה אינה עורכת דין ואינה רשאית לייצג אזרחים, כך שאין בכוונתה להתייחס לתלונותיה.
“זהו אותו רגע קשה ומכונן שמוביל לשינוי בחייו של אדם”, אומרת גואטה. “מבחינתי זה היה הרגע שבו החלטתי ללמוד משפטים. שנה אחרי, כסטודנטית שנה א’ במכללת נתניה, ניסחתי את העתירה הראשונה לבג”ץ: ביקשתי שיורה לפרקליטת המדינה להתייחס לפניות הארגון”. השופטת דליה דורנר הורתה למדינה להשיב על הטענות, וגואטה משכה את העתירה לאחר שהגיעה להסכמה עם הפרקליטות על בדיקת תלונות שתגיש.
האישיות המתנגחת של גואטה אינה מכוונת למשטרה או לפרקליטות בלבד, היא הותירה ציוני דרך לכל אורך 41 שנות חייה. החל בימי הילדות בשכונת דורה, אחת משכונות העוני הקשות בישראל, ועד לנישואיה (בשלישית) בשנה שעברה לאלירן אניסימוב, בנו בן ה-20 של אוליגרך ישראלי ממוצא גרוזיני, הדורש לקבל את חלקו בירושת מיליוני הדולרים שלטענתו הותיר אביו המנוח.
“הייתי ילדה נוראה שעושה דברים עד הסוף ולא נותנת לאף אחד להפריע”, סיפרה גואטה על שורשיה בראיון למקומון “אמצע נתניה” לפני כחמש שנים. “הרגשתי שקיבלתי במתנה את החוכמה. עיצבנתי את המורים באישיות שלי. למרות שאני גבוהה, אף פעם לא הסכמתי לרקוד בשורה השנייה והמורה אמרה שאני בלתי נסבלת”.
“הייתי ברוטלית ופחדו ממני, הלאיתי מורים והיה לי פה ג’ורה”
גואטה התקבלה לתיכון הדתי בר אילן, אחד המוסדות האליטיסטיים בנתניה. “הפכתי לווכחנית של הכיתה, הייתי ברוטלית ופחדו ממני, הלאיתי מורים והיה לי פה ג’ורה. ביקשתי מבחנים חוזרים גם כשהציון היה 98. הייתי יוצאת דופן, מזרחית כהת עור משכונה עם תדמית לא טובה”.
“את חיי מחוץ לבית הספר לא הכירו. מילדות עבדתי, לבית האבות בשכונה נכנסתי עם חלוק כחול וסייעתי לקשישים, כתלמידה כבר ידעתי מה זה לרחוץ מתים”.
שירות לאומי עשתה במחלקה האונקולוגית לילדים בהדסה עין כרם, תואר ראשון סיימה באוניברסיטת בן גוריון, נישאה, התגרשה אחרי כמה שבועות ונסעה לארצות הברית. היא מספרת על 3 שנים מפנקות בקומה ה-48 של בית דירות בדאלאס, כבת זוגו של יהלומן יהודי שהיה שכן של צ’אק נוריס.
אחרי 3 שנים עזבה (“בגלל הניכור”), חזרה לישראל והופתעה לגלות שהיא בהריון. החבר האמריקאי סירב לקחת אחריות. בת 28 היתה כשנולד בנה, וכעבור שנתיים פתחה בקמפיין שהוביל ללימודי המשפטים שאותם סיימה עם תעודת הצטיינות.
פרופסור סיני דויטש, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה: “אני זוכר סטודנטית שהצטיינה בלימודים והרבתה בפעילות ציבורית, מה שהרגיז אולי אחרים אבל לנו לא היו קשיים איתה, אנחנו שמחנו בהצלחתה”.
בשבוע שבו קיבלה את תעודת הגמר, השד יצא שוב מהבקבוק. בראיון פרובוקטיווי שנתנה למקומון “חדשות נתניה” היא פיזרה האשמות על השוביניזם במשפחתה ובעדה הטריפוליטאית, שמזוהה מאוד עם העיר נתניה.
“אצל הטריפוליטאים הלב פתוח, הראש פתוח וגם היד פתוחה אבל רק אם אתה זכר… הקיום של העדה בנוי על הבולבולים”
“בעדה יש חלוקה בוטה בין המינים, גם אצל המשכילים אין שוויון”, התריסה. “בהרבה בתים מגישים לבנים יותר אוכל מאשר לבנות, גברים אוכלים לפני נשים… אצל הטריפוליטאים הלב פתוח, הראש פתוח וגם היד פתוחה אבל רק אם אתה זכר… הקיום של העדה בנוי על הבולבולים”.
אבל לבסוף היא התוודתה: “על הטריפוליטאיות שלי לא הייתי מוותרת בחיים. אתה יכול להתעצבן על טריפוליטאי, לאהוב אותו, לשנוא אותו, אבל אתה לא יכול להתעלם ממנו”.
אניסימוב ובניו
דווקא בזכות התמימות הנובעת מגילו הצעיר, ועל רקע המיליונים שבמחלוקת, אין מתאים מהבעל הטרי לתאר כיצד הפרסומים על גואטה השפיעו על החיבור ביניהם. “הכרתי את גילה בזכות הסיפורים בעיתונות המקומית”, מספר אניסימוב.
“הייתי בן 17 בערך ואהבתי את המאבק שלה באלימות השוטרים. התלהבתי מהביצים שלה, אשה אחת משכונת דורה, שעומדת זקוף מול כל המשטרה, זה הקסים אותי”, אניסימוב אומר.
“החצוף התנחל בסלון ועשה לעצמו קפה במטבח. בשלב מסוים זה העיק ואיימתי להזמין משטרה”
גואטה לא מתאפקת: “כשהוא פנה אלי במסעדה ואמר ‘אני רוצה להכיר אותך’ ראיתי מול עיני בחור נאה אבל צעיר מאוד, ילד. באחת בלילה הוא דפק על דלת ביתי, חשבתי שהוא במצוקה ופתחתי, אבל אמרתי לו שאין לי זמן לידידים באמצע הלילה, ובימים אני עובדת”.
“החצוף התנחל בסלון ועשה לעצמו קפה במטבח. בשלב מסוים זה העיק ואיימתי להזמין משטרה. הוא סיים את הקפה והלך, אבל בהמשך התפתח דו-שיח, מעניין אך מתנגח, בגלל הדעות שהיה מצטט לי מניטשה, מקאנט, ממרטין לותר קינג ומצ’ה גווארה”.
אלירן אניסימוב הוא ילד שמנת שגדל במערב אירופה ובישראל. אביו, אלכסנדר (אליק), עלה מגרוזיה לישראל כנער בתחילת שנות השמונים והתגורר עם הוריו ואחיו רומן בצור שלום שבקריות. אליק הצעיר נמשך לחיי הרחוב עם משחקי הקובייה המסורתיים והרבה הרואין. רומן הבכור בחר באקדמיה ולמד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.
אליק נישא לשולה אסרף, יפהפייה מצור שלום. בנו מספר שהוא התייאש מהחיים בצל הפשע הזול בקריות, נסע לברלין והתעשר שם מסחר בינלאומי בין המזרח הרחוק למדינות מזרח אירופה. לדבריו, האח רומן הצטרף אל אביו ועבר להתגורר בווינה, שם נישא ליהודייה שהיגרה מברית המועצות.
“התחלנו כמו שכולם בקריות התחילו, מאפס”, נזכרת שולה אניסימוב. “הגענו למקום עם מזל והצלחנו, אבל הכל היה מבוסס על האופי של אליק, על התעוזה שלו, העקשנות, הוא לקח סיכונים כשאחרים חששו. כשחומת ברלין נפתחה, ספקים ממזרח אירופה קנו ממנו סחורה בכמויות עצומות. היה גל של הצלחה שאחריו עברנו לתחומים אחרים”.
ציוד צבאי, נשק?
“היה לי בעל מאוד קשוח שלא סיפר לי דברים כאלה”, היא מצחקקת במבוכה. “נכון שהיו לנו חיים טובים, עם סטייל, מכוניות מפוארות, התלבשנו הכי טוב, ביקרנו במסעדות הכי יוקרתיות, נסענו, בילינו, אבל בעלי לא היה בסטנדרט של גאידמק, אם זה מה שאתה מחפש”.
השם אליק הגרוזיני הפך למותג מחתרתי בקרב יוצאי ברית המועצות בעידן הטרום אוליגרכי – איש עסקים צעיר ומצליח עם מילה של ברזל, ערכים של גנגסטר ותעוזה של לוחם צ’צ’ני, שנהג לומר: “אין כבוד, יש פחד”.
אלא שמזלו האיר לתקופה קצרה בלבד. ב-1992, כשהיה בגיל 29 חלה אניסימוב בסרטן ריאות קטלני ונפטר בתוך שנה. הוא השאיר אחריו אלמנה ושני ילדים, בני שמונה ועשר, שעל פי צו הירושה הם יורשיו היחידים.
“על ערש הדווי אבי הזמין רב של חב”ד והשביע את שלושת שותפיו לדאוג לרווחה של בניו ואשתו”, אומר בנו אלירן, שמספר על פגישות שקיים בעניין זה עם שניים משלושת השותפים. לדבריו, הוא למד מהם שאביו הורה לחלק ל-4 חלקים שווים את הכספים והנכסים שצבר הארגון הבלתי פורמלי שהנהיג: רבע אחד נועד לאשתו ולשני בניו.
שניים מהשותפים הם האחים עמיחן וזלוט מורי מטביליסי, שמתגוררים בלונדון והפכו לחברי כבוד במועדון האוליגרכים המתרכז סביב המיליארדר רומן אברמוביץ’. השותף השלישי הוא האח, רומן אניסימוב, אף הוא אורח ביציע האח”מים של צ’לסי.
רומן אניסימוב טוען, כי לא ידוע לו על סחר בינלאומי שאחיו הנהיג, “ונהיר כי לה”ה עמיחן וזלוט מורי לא היה כל קשר לאמור לעיל. המנוח גם לא השאיר אחריו צוואה בכתב או בעל-פה”.
משפחה ופילנתרופיה
“התפתחו יחסים שכללו כימיה של השכל, בלי מין”
“אלירן היה בא עם אאודי חדשה ולבוש במותגים, אפילו הגרביים היו גוצ’י”, חוזרת גואטה אל החיזורים של הפילוסוף הצעיר. “התפתחו יחסים שכללו כימיה של השכל, בלי מין. הוא גם התחיל לספר על אביו, על החיים בחסות הדוד רומן, איש העולם הגדול שמתארח בסלונים אינטלקטואליים בווינה ובברלין, שמדלג בין בתי קזינו מפוארים בלונדון, פראג ומוסקווה.
הוא סיפר על נדל”ן של הדוד ועל חבריו בעיריית נתניה ובחברה הגבוהה בתל אביב. שאלתי אותו אם יש לו ניירות והוא אמר שרק לאחרונה חתם על המון מסמכים אצל השותף של הדוד שלו, עורך דין יורם זנו, חבר מועצת העיר ואחד האנשים המשפיעים ביותר בעיריית נתניה. אלירן לא ידע להסביר על מה הוא חתם וכעס כשהבעתי ספקות.
“כאשר הכרתי את התמימות של אמו ואחיו, הספקות התחזקו. שנים הם גרים בדירה שכורה בבניין מפואר שנקרא ‘בית אלכסנדר’ על שם אבי המשפחה, ולא מבינים את המשמעות הקניינית. מדובר ברב-קומות מול הים שעל הקמתו ניטשה מלחמת עולם במועצת העיר”.
“תהיתי איך זה שהם נראים מיליון דולר אבל להם אין כלום. שאלתי את אלירן, איך יכול להיות שאבא שלך הגדול מת חסר כל ותוך זמן קצר אחיו החל לרכוש נדל”ן במיליוני דולרים?”
בעיניים נוצצות הקשיב אניסימוב ג’וניור לניתוחים של גואטה, והתייחס לדברים מנקודת ראותו. “רומן היה האיש הכי קרוב אלי בחיים. במשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל היה מוריד אותי לפרקט להצטלם עם שחקנים, לוקח אותי לאכול איתם ב-206”.
“בהשפעתו הישירה נחשפתי כנער להגות ולפילוסופיה. פעם זנו דיבר על אבא ואני התפרצתי, שאני לא רוצה לשמוע, כי אבא היה עבריין ואני מחובר רק לרומן. יורם אמר לי, ‘אל תזלזל, אבא שלך היה יותר גדול מרומן’.
“צודק, אבל רק בזכות גילה התחלתי להאמין שאבא השאיר נכסים. בחיים לא דיברו איתנו על זה. כל השנים רומן ואשתו ליטפו אותנו, וריחמו, אבל גם הכניסו לנו קטנות לתודעה, ‘מסכן, אבא שלך הלך ולא השאיר כלום’. לפי הסיפורים שלהם הוא בכלל היה סתם נרקומן, ועבריין, ורומן היה הספונסר והאלוהים שלנו”.
עו”ד יצחק קריטנשטיין, בשם רומן אניסימוב: “מרשי תמך ביורשיו של המנוח, גרם כי יתגוררו בדירות פאר בנתניה ותמך בכלכלתם, שכן האלמנה לא פירנסה”.
“מפאת כבוד המנוח נימנע מפירוט, אבל מדובר בעזות מצח ובכפיות טובה. טענותיו של אלירן נשענות על אדני שווא, מרשי הנו אדם פרטי ואין כל עניין לציבור לפשפש במעשיו”.
חתונת הכסף
הרומן שנרקם היה לצנינים בעיני משפחת אניסימוב, בגלל פער הגילים, אבל יותר מכך בשל ממד החטטנות שגואטה הכניסה בילד. “בחיים לא דיברתי עם הדוד שלי על הנושאים האלה ופתאום הטחתי בו שהוא חי כאריסטוקרט רק בזכות אבא שלי”, אומר אלירן.
אלירן אניסימוב: “בשיחות איתו, שאת חלקן הקלטתי, התפתחו עימותים נוקבים, הוא ניבל את הפה בכל הקשור לגילה”
“הוא היה המום, פעם ראשונה ראיתי אותו חסר ביטחון, מה שחיזק את ספקותי. בשיחות איתו, שאת חלקן הקלטתי, התפתחו עימותים נוקבים, הוא ניבל את הפה בכל הקשור לגילה אבל בא לקראתי ואפילו התחנף. אמר שהוא אוהב אותי, הזמין אותי להיות איתו, לקח אותי למסעדות יוקרה, קיבלתי דמי כיס מוגדלים”.
“לראשונה בחיי רומן דיבר איתי באמת על אבא, הוא התנצל שכינה אותו עבריין אבל עמד על כך שרק בזכותו אבא יצא מהסמים. התקדמות מסוימת נרשמה גם כשהוא הודה לראשונה שאבא השאיר לו איזה סכום כסף, 800 אלף דולר. זה הרף שממנו הוא לא התקדם, אבל גם זה משהו, כי עד אז ידעתי שאבא שלי היה סתם עבריין ומסומם”.
מפעם לפעם אלירן הרגיש סחוט רגשית מההתנהגות שלו עצמו, נפרד מגואטה לזמן מה וחזר אל משפחתו. “כאב לי שבגלל גילה, שהיא זרה לי יחסית, אני פוגע בדוד שגידל אותי. פעם התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני אוהב אותו, והוא מיד אמר שהכל בגלל שגילה רוצה להשתלט עלי. הייתי ערב הגיוס לצה”ל והמשפט הבא שלו היה, שאני עוד צריך לחתום על כמה דברים. אמרתי לו שאחתום על מה שירצה”.
כשאלירן התגייס שוב התנתק ממנה. כ-4 חודשים שירת ביחידה קרבית וכמה ימים לפני פסח אשתקד נקלע לעימות עם מפקדו ונשלח לכלא.
“התקשרתי לדוד שלי שישלח לי עורך דין, והוא בתגובה התחיל לרדת עלי שאני לא מספיק גבר, קילל אותי ודרש שאהיה חייל טוב. ראיתי את היחס ואמרתי אוקיי, אני חוזר אל גילה אבל לא עכשיו, לא בגלל הכלא. יומיים אחרי השחרור ביקשתי שתעזור לי להשתחרר מהצבא”.
גואטה פתחה במחול מכתבים טיפוסי לכל גורמי הת”ש בצבא ובמשרדי הממשלה. אלירן שוחרר גם מצה”ל. חלפו 3 חודשים וב-26 בספטמבר 2006 הם נישאו באולם בנתניה.
אלירן אניסימוב: “אני נשוי לזו שמעשיה עולים על עשייה של דור שלם”
איש ממשפחת החתן לא הוזמן לטקס, שבו אלירן קרא חמשיר שכתב: “היא תמכה בקשישים והאכילה את הרעבים, נלחמה באי-צדק ובשחיתות שוטרים, אני נשוי לזו שמעשיה עולים על עשייה של דור שלם”.
האם, שולה אניסימוב, שבעצמה חוותה קרע משפחתי כשנישאה, נקלעה לדז’ה-וו פרדוקסלי. “אלה החיים שלהם ואני לא מתערבת”, אמרה בתקיפות וניכר שהתאמצה להסתיר את דעתה. לשווא. “כל אמא היתה מאחלת לבנה שיגיע לחתונה עם אשה טובה ויקים משפחה, אבל קרו דברים לא צפויים”.
אולי נישואיו לעורכת דין מבוגרת מרמזים על שאיפתו להחזיר רכוש של אביו?
“לא היה חסר לו כלום, אבל מאז שהכיר אותה הוא נכנס לקטע של הכסף. מי היא שתגיד מאיפה אני אוכלת ושותה? לצערי אלירן אהב את הכיוון והתחיל לחפור ולחקור”.
האולטימטום חלף
בארגז המסמכים שהביא אלירן לדירה השכורה מצאה גואטה מסמכים שהיוו בסיס לפניות אל עורכי הדין של רומן ואל זנו, לתלונות במשטרה, וממש באחרונה גם לפניות אל מבקר המדינה ולשכת עורכי הדין. אחד המסמכים הוא חוזה מ-1992 לרכישת דירה של חמישה חדרים בשדרות ניצה בנתניה.
על החוזה חתום עו”ד זנו כמיופה כוח מטעם אליק אניסימוב; זנו גם ניהל את מכירת אותה דירה ב-2005. גואטה מצאה חתימות של שלושת היורשים, שולה ושני בניה, על משכנתה בגובה 1.5 מיליון דולר, לצורך ליווי פרויקט בנייה על קרקע שנרשמה על שמם בטיילת.
“ואז יזמתי עם זנו שיחה מוקלטת במשרדו”, מספרת גואטה. “שאלתי מה עם התמורה ממכירת הדירה בניצה והוא השיב שהכסף נמסר לרומן. מהיכן הסמכות להעביר 350 אלף דולר לרומן? הרי לפי החוזה את התמורה הוא היה צריך להעביר תוך 30 יום ליורשים”.
זנו אומר ל”הארץ” בתגובה, כי הוא ורומן אניסימוב קנו חלקה על המצוק הצופה אל הים באזור מלון כרמל בנתניה; הם שילמו תמורתה 1.1 מיליון דולר, כסף שהגיע ממכירת הדירה בניצה וממקורות פרטיים של שניהם. את הקרקע, שנרשמה כולה על שם שלושת היורשים, הם מכרו מיד לקבלנים ב-1.4 מיליון דולר והתמורה חולקה בינו לבין רומן.
ומה קיבלו שלושת היורשים בתמורה? לדברי זנו, עסקת הקומבינציה השאירה בידיהם 17 אחוזים מהקרקע, שתמורתם יקבלו ארבע דירות בפרויקט אחרי השלמתו – שלוש ליורשים ואחת לאשתו שלו.
זנו: “גם אם טעיתי בעניין העברת הכסף לרומן, לא מדובר במוטיווים פליליים אלא בסכסוך אזרחי”. רומן אניסימוב מציע ליורשים, אם ירצו לוותר על חלקם במגרש, “להחזיר להם דירה בשדרות ניצה, או להשיב להם את הכספים שהתקבלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית”.
לדעת גואטה, העובדה שזנו מאשר כי הוא ורומן גזרו קופונים מעסקה שהם רקמו על שם היורשים, ובמימון חלקי שלהם, היא בעייתית: “מצד אחד הוא עורך דין בנכסים של היורשים, מחתים אותם על מכירת ביתם, על רכישת קרקע ומשכנתה בסכום עתק, מצד שני הוא עצמו שותף באותה העסקה עם הדוד”.
“נתנו להם אופציה להחזיר 2.5 מיליון דולר, האולטימטום חלף וב-15 במאי הגיש אלירן נגד זנו תלונה במשטרה על גניבה, הונאה והפרת אמונים כלפי אלמנה ושני יתומים”.
מהמשטרה נמסר: “לאחר בחינת חומר החקירה המליצה היועצת המשפטית לתחנת נתניה לא לפתוח, בשלב זה, בחקירה פלילית. על עו”ד גואטה לפנות ללשכת עורכי הדין, ואם יתברר כי עו”ד זנו פעל בניגוד לכללים ניתן יהיה לפתוח בחקירת המשטרה”.
הקצבה של האלמנה
אלירן אומר שאחיו לא הצטרף אליו למאבק. בינתיים פרשה גם שולה אניסימוב מן המערכה המשפטית. אלירן טוען שאמו חזרה בה מחשש שרומן יפסיק להעביר לה את הקצבה החודשית. האם מבינה לרגשות בנה, לא מכחישה את טענותיו ובמידה מסוימת מאשרת אותן, אבל היא סלחנית, כנועה ואף מיואשת.
“כשאלירן נכנס לזה הוא השפיע עלי וגם אני התחלתי לדבר שטויות”, היא אומרת. “אחר כך נגעלתי מעצמי, מה עשיתי קיבינימט, קילקלתי יחסים עם משפחה יקרה. אז בסדר, לא כולם טובים וישרים. עברתי סרטים שאני לא רוצה להיכנס אליהם שוב, הלכתי עם הבן שלי נגד רומן ואכלתי חרא”.
למה את מתכוונת, להפסקת הקצבה?
שולה אניסימוב: “אני רק רוצה שלילדים שלי יהיה הכל”
“לא רוצה לדבר, אבל יש הרבה דברים, הבנות וזכויות. אני אלמנה, בגיל 28 איבדתי את האיש הכי יקר לי והחיים נגמרו לי. גבר כמוהו לא קיים. איתו ראיתי הכל, ואחריו אני לא חושבת שיש עוד ערך למלה גבר”.
“הם כתבו שהאלמנה חיה בדלות. אני הרי לא רוצה כלום בחיים, מה, אני לא יכולה ללכת אל רומן ולהגיד ‘בוא’נה, אני רוצה חליפה של ורסצ’ה ולגור בסביון?’ היו לי שיחות איתו אבל אני פשוט איבדתי עניין, אני רק רוצה שלילדים שלי יהיה הכל”.
זה בדיוק מה שאלירן מבקש.
“היה לו עתיד מובטח, הדוד רצה לתת לו הכל, עכשיו הכל נהרס. בכלל, אני חושבת שהכל פנטזיה שלהם, כי לגיסי אין שום דבר, בית שכור בחו”ל, גם בארץ אין לו בית משלו”.
את בקשר איתו?
“אני גרה בשכירות והוא משלם הכל, ויותר, אבל אחרי מה שקרה איך הוא ישמור על קשר? אמרתי לאלירן שגם אם לרומן לא יהיה כסף, אני בחיים לא אנתק את הקשר איתו, כי זה מה שאליק ביקש”.
מחדלי בית אלכסנדר
בנינוחות מעוררת השתאות מספר עו”ד זנו איך השקיע רומן באמצעותו מיליוני דולרים שהביא מאירופה בעסקות נדל”ן בנתניה. “הכרתי את רומן בתחילת שנות השמונים באוניברסיטה העברית, הוא למד מדע המדינה ואני משפטים. כשסיימנו הוא נסע לאוסטריה, החברות נותרה אבל בקושי דיברנו. ב-93′ אליק מת והלכתי להלוויה, אבל לא היה לי קשר עסקי איתם. ב-95′ התחתנתי, רומן בא לחתונה והתפתח הקשר העסקי”.
אבל כבר ב-92′ אתה חתום על הסכם של אליק לרכישת דירה בשדרות ניצה.
“אה… לא… בין 90′ ל-92′ רומן בא לארץ ואמר לי שהוא קנה 3 דירות בשדרות ניצה, אחת לו, אחת לאחיו ואחת לחמותו. הם השאירו יפוי כוח כדי שאחתום על ההסכם ואקבל את הטאבו – זה לא קשר עסקי, לא קיבלתי שכר טרחה ובקושי הכרתי את אליק. מאיפה הכסף, מה הם עשו בחו”ל, אין לי מושג. גם אלירן היה ילד ולא יודע כלום”.
“בשנת 95′ רומן בא שוב, הפעם הוא הביא 3 או 4 מיליון דולר ואמר שהוא רוצה להשקיע בנדל”ן. הוא קנה כמה מגרשים בנתניה, הכל דרך בנקים, ואני ייצגתי אותו, בחלק נכנסתי שותף”.
ומה הסיפור עם בית אלכסנדר?
“רומן קנה את המגרש מעיריית נתניה ובמכרז ייצגה אותו עו”ד רויטל סוויד. אני ייצגתי אותו בעסקת הקומבינציה מול הקבלן, ובמכירת הדירות, לא באישורי התב”ע, כי אני חבר מועצת עיר. לא תמצא פרוטוקול אחד שבו אני נוכח בדיון”.
לפי זנו, מתוך 53 דירות שנבנו, שתיים נמכרו לאביו ולדודו, 24 נשארו אצל אניסימוב, שמכר את הפנטהאוז ב-1.5 מיליון דולר. ב-2004 פירסם מבקר עיריית נתניה דו”ח חמור על בית אלכסנדר.
המבקר מצא כי “לאורך כל הפרויקט שלבי הבנייה בפועל קדמו לקבלת ההיתרים… בניגוד להמלצות הדרג המקצועי ובניגוד לתב”ע המאושרת”. המבקר התייחס להגדלת אחוזי הבנייה ב-30 אחוזים, מעשר ל-15 קומות. המבקר הראה כי ההיתר לתוספת ניתן בדיעבד, בנובמבר 2002, שכן כבר במאי 2002 הסתיימה הבנייה של כל 15 הקומות.
עו”ד זנו: “אני לא אחראי ולא יושב עם זכוכית מגדלת”
זנו אומר בתגובה: “השינויים בתב”ע הם באחריות האדריכל ולא היזם, ובכלל, הדו”ח מתמקד באחריות העירייה ולא מכוון אלי או אל אניסימוב”.
וכחבר מועצה והוועדות לתכנון ובנייה זה לא עניין אותך?
“אישית לא הייתי מודע לפרטים, אבל אם הקבלן ביצע עבירות הוא חרג מההסכם וזה לא מעניין אותי, אני לא אחראי ולא יושב עם זכוכית מגדלת”.
בעיריית נתניה, מוסר הדובר בתגובה, “נערכה על בסיס הדו”ח אצל מנכ”ל העירייה ישיבה רבת-משתתפים להפקת לקחים והבנת הליקויים. לגבי חבר המועצה זנו, לא ידוע לעירייה על קשרים שלו עם בעלי הקרקע”.
החברים של פליקס
זנו גדל במרכז נתניה. אחרי שקיבל רישיון עריכת דין החל להשתכשך בביצה הפוליטית המקומית. הוא תמיד מילא תפקידים אסטרטגיים, יו”ר מועצת העיר, יו”ר הקואליציה וחבר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
חבר מועצת העיר הופתע לשמוע השבוע שעו”ד סוויד ייצגה את אניסימוב במכרז: “אני לא זוכר אותה בדיונים על בית אלכסנדר או כל תוכנית נדל”נית אחרת, היא פליליסטית מצטיינת, אבל מה לה ולמכרזי קרקעות?”
פליקס אבוטבול, הסנדק המיתולוגי, הוא זה ש”גילה” את סוויד בשנות התשעים. היא היתה לעורכת הדין שלו ובתקופה הרלוונטית חלקה משרד עם זנו.
בתגובה על דו”ח המבקר מסרה סוויד: “מר אניסימוב הופנה אלי על ידי עו”ד זנו על מנת שאגיש עבורו מכרז מול עיריית נתניה. זנו היה אז חבר מועצת העיר ולא יכול היה לייצגו. הגשתי את ההצעה, כאשר הפרטים מולאו בהנחיית מר אניסימוב. הצעתו היתה הגבוהה ביותר והוא זכה. מעבר לכך לא טיפלתי במר אניסימוב בעניין דנן”.
פרקליטו של אניסימוב: “בכל הקשור לטענות בעניין מר אבוטבול, מתחת לכבודו של מרשי להתייחס”
אלירן, שהיה בן בית אצל זנו, זוכר מפגשים עם הסנדק שכולם העריצו. “פליקס היה גר לידינו בשדרות ניצה והיה עושה הרבה ג’וגינג על שפת הים, לא פעם רומן צעד איתו, הם היו מיודדים”.
“פליקס היה מגיע הרבה למשרד של זנו ואני זוכר מצוין גם אירוע בבית של זנו ברמת פולג. פליקס הגיע עם האשה הרוסייה שלו. הוא התעניין בי ואני התמלאתי גאווה כאשר סיפרו לו שאני הבן של אליק. כנראה שמצאתי חן בעיניו, כי הוא בנימוס אופייני הציע לקחת אותי חזרה הביתה, לניצה.
“והיה עוד קטע, כשפליקס נעצר על אגרוף שנתן למישהו ונשפט ל-8 חודשים, אני זוכר שרומן אמר ליורם שהוא הולך לראות אותו בבית המשפט. יורם כעס עליו והזהיר אותו לא ללכת, כדי שלא ידברו עליהם”.
פרקליטו של אניסימוב: “בכל הקשור לטענות בעניין מר אבוטבול, מתחת לכבודו של מרשי להתייחס”. זנו דווקא מאשר את התזה של אלירן: “נכון, פליקס היה הרבה אצלי במשרד, הוא בעיקר בא אל סוויד, אבל גם ביקר בביתי מספר פעמים”.
“מגדירים אותו ראש ארגון פשע? מי שהכיר יודע שהוא היה נחמד מאוד. היינו מיודדים ולא היה בינינו שום קשר עסקי, למעט פעם אחת שהוא רכש מגרש על חוף הים ואני עשיתי לו את החוזה פרו-בונו”.
https://www.themarker.com/law/2007-06-14/ty-article/0000017f-e24c-d9aa-afff-fb5ca0640000
