תושבי רחביה פנו לבג”ץ כדי להפסיק את ההפגנות נגד ראש הממשלה מול מעונו (הרשמי). לטענתם הרעש מחריש אזניים ופוגע באיכות חייהם. שופטי הבגץ כמובן מעוניינים שההפגנות יימשכו כי הם רוצים שביבי יפול, בתקווה שעם נפילת ביבי יפסקו גם ההתקפות נגד החונטה של הבגץ וכנופיות השופטים המושחתים המתעללים באזרחים, מסלפים חוקים ומייצרים לעצמם כל מיני הלכות הזויות על פי החשק והאג’נדה של החונטה (ע”ע אסתר חיות וניגודי העניינים = $$$).
היות וברור לשופטים כי כיום האג’נדה שלהם היא לאשר את ההפגנות, אבל אולי יום יבוא וההפגנות לא יהיו לרוחם, נאלצו השופטים לכתוב פסק דין המאשר את זכות ההפגנה, אבל שתלו בו מוקשים על מנת שבבוא היום אי אפשר יהיה להשתמש בפסק הדין במקרה ובו ההפגנה כן תתאים לאג’נדה של החנטה. על כל פנים, פוגלמן אישר את מתווה המשטרה שמותר להפגין ולהשתמש באמצעי רעש, אבל רק בשעות מוגבלות: “החל מהשעה 21:30 תיאסר הרעשה באמצעות צופרי אוויר, תופים, כלי הקשה ואמצעי הרעשה אחרים שאינם אמצעי כריזה והגברה (כגון רמקול, מגאפון). לאחר
השעה 23:00 ייאסר גם השימוש באמצעים אחרונים אלה (רמקול ומגפון). בימי שישי הוגבלו שעות הקמת הרעש לשעות 14:00-13:00 והחל מהשעה 16:00 עד ל- 45 דקות לפני כניסת השבת.
השופט פוגלמן אף הבהיר שהפגנות פוליטיות בכלל לא צריכות רישיון: “הוסכם על כולם כי נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון בעתירה מעוגנת בפסק הדין של בית משפט זה בעניין כיכר גורן. באותו עניין, נדונו הפגנות בנושא טוהר המידות של נבחרי ציבור, בדומה לאחד הנדבכים המרכזיים במחאה נושא העתירה דנן, ונקבע כי אין למשטרה סמכות להתנות קיומן של הפגנות אלו בקבלת רישיון לפי סעיפים 84-83 לפקודת המשטרה (עניין כיכר גורן, פסקה 41 ופסקה 16 לחוות דעתי). בצד האמור נפסק כי המשטרה רשאית, בגדרי הסמכויות הכלליות המסורות לה בסעיפים 5-3 לפקודה זו לקבוע הוראות להבטחת הסדר והביטחון הציבורי (שם, פסקה 18 ; ראו גם פסקה 26 לחוות דעתי). עמדתה של משטרת ישראל לפנינו היא כי בהמשך לקביעות בעניין כיכר גורן, בשים לב לאופיין של ההפגנות נושא העתירה, הן אינן חייבות ברישיון (להבדיל מיציאה לתהלוכות של למעלה מ- 50 אנשים) וכי התנאים המוטלים על ידה לגביהן נקבעים מכוח הסמכויות הכלליות האמורות. עמדה זו אכן נובעת מפסק הדין בעניין כיכר גורן, ומן הפרשנות המצמצמת המתחייבת לסמכותה של המשטרה מכוח סעיפים 84-83 לפקודת המשטרה להתנות קיומה של הפגנה בנושא “בעל ענין מדיני” בקבלת רישיון (שהורתה בימי שלטון המנדט הבריטי; שם, פסקה 39) . גם בא כוח העותרים לא ביקש לחלוק על כך בדיון שהתקיים לפנינו”.
עוד אמר פוגלמן ש”צוין בעניין כיכר גורן, סעיף 5 לחוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ”ג- 1962 מחייב את מארגן עצרת העם (כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זה) למסור בעניינה הודעה מוקדמת, המועברת למפקד המרחב של המשטרה שבו עומדת להתקיים עצרת העם (תקנה 12 לתקנות הבטיחות במקומות ציבוריים )אסיפות(, התשמ”ט- 1989 ; עניין כיכר גורן, פסקה 42 )”. אלא שבענין הפגנות כיכר גורן ההפגנות הן ספונטיניות ואין גורם מארגן אחד, כך שאין מי שייתן הודעה מוקדמת. כדי לצאת מהפולנטר אמר פוגלמן שלמרות שאין גורם מארגן, בפועל מישהו תמיד מודיע מראש. לדעתנו מדובר בהסבר מטופש והתחמקות, שכן היה צריך לקבוע שאם אין גורם מארגן אז גם לא צריך לתת הודעה מראש.
ואחרי שמתארגנים להפגנה ונותנים למשטרה הודעה מראש, למשטרה יש סמכויות להגבלת ההפגנה, אבל “הכל בנתון לכך שהזכות להפגין תוגבל רק כאשר מתקיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי או בשלום הציבור, ורק במידה הנדרשת על מנת למנוע פגיעה כאמור”. למיטב הבנתנו כל זהב נכון להפגנה שהיא “עצרת עם”, אבל משמרת מחאה שהיא אירוע של פחות מ 50 איש לא חייב בכלל בהתראה מוקדמת למשטרה. בכל אופן אתם מוזמנים להתרשם מפסק הדין:
