איזה תיקים מעפנים לוקח עו”ד יעקב יעקובי לייצוג?

הסיפור הזה לא יאומן ונגמר בנס. אישה תבעה מזונות בבית דין רבני ל 4 ילדים ב 2007. נפסקו לה 1,500 ש”ח מזונות לכל הארבעה. עברה שנה הלכה ופתחה תיק בבית משפט למשפחה אצל השופט בן ציון גרינברג שהחליט שהנתבע לא הגיש כתב הגנה, ולכן מגיע לאישה כל מה שהיא מבקשת בכתב התביעה, בלי לבדוק אם באמת מגיע לה.

בן ציון גרינברג פסק לה 16,000 ש”ח לחודש ב 4/5/2008, כך: “ואני מחייב את הנתבע במזונות התובעים בסך 14,410 ₪ לחודש (3990 ₪ עבור דניאל; 3940 ₪ עבור אלמוג; 4240 ₪ עבור ליאל; 2340 ₪ עבור אור). בנוסף אני מחייב בזה את הנתבע בתשלום דמי טיפול לאם התובעים בסך 1,500 ₪ לחודש”.

זה פשוט לא יאומן רמת הטירוף של שופטי בית המשפט למשפחה לפסוק מזונות ברמה של משפחת רוטשילד בלי לבדוק שום דבר.  בן ציון גרינברג הסתפק במילים “היא זכאית ליטול פסק דין”…..  מטורף השופט הזה.  כלב בן כלב ולא פלא שהוא דוס מנחוס.

הנבלה שבתמונה בן ציון גרינברגר כיום בדימוס.  שופט פמיניסטי נבל אמרנו????

שנה וחצי אחרי זה ב 6/12/2009 בן ציון גרינברגר ביטל את פסק הדין הראשון ופסק לה רק 2,000 ש”ח.  אחרי חודש הוא קבע שמגיע לאישה הזו רק 400 ש”ח לחודש עבור בן חייל אחד.

כל זה יצר בלגן אטומי כי האישה כבר רצה לביטוח הלאומי ולהוצל”פ, והריצה עיקולים כולל עיקול קצבת הנכות של האבא שהוא כאמור 100% נכה.  האבא טען בטענת פרעתי שהאישה גבתה ביתר מהעיקולים של קצבת הנכות שלו 50,000 ש”ח.

ומה היה לעו”ד יעקב יעקובי שייצג את האישה להגיד?  לטענתו “החייב הוא אשר פעל בחוסר תום לב והסב נזקים כספיים ונפשיים לזוכה וילדיו והתנהגותו ראויה לכל גינוי ויש להשית עליו הוצאות לדוגמה וכן שכר טרחת עורך דין ומע”מ באופן הריאלי והגבוה ביותר שניתן. אשר על כן, כך על פי טענת הזוכה, יש לדחות את בקשת החייב על הסף, לחייב בהוצאות לדוגמה ולשפעל ההליכים בתיק”.

אבל… סוף טוב הכל טוב (פשוט נס). הרשם באופן מפתיע עשה סדר בעניינים וקבע שהאישה באמת קרעה לגבר הנכה את הצורה וחייב אותה להחזיר את הסכומים הבאים וחייב את מזכירות ההוצל”פ לאפס את כל התיקים שהזונה פתחנה נגדו:

“מתוקף סמכותי על-פי סעיף 20 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967, הריני לצוות על הזוכה על השבתם של הסכומים שנגבו ביתר לידי החייב, בסך 20,937.⁹⁹ ₪ כמפורט להלן:  א.   22,282.⁵⁴ ₪ כמפורט בסעיף 23 לעיל.  ב.  8,213.⁸⁶ ₪ ששולמו מיום 24.01.2012 בתיק הוצל”פ 0305774101 כמפורט בסעיף 19 לעיל.   ג. בהפחתת דמי מזונות הקטין עבור החודשים 11/2011-05/2011 (כולל) בסך 6,300 ₪.  ד.  בהפחתת החוב בתיק הוצל”פ 0323506083 בסך 3,258.⁴¹ ₪.  על בסיס החלטתי בסעיפים 33 ו- 34 ד’, הריני מורה למזכירות ההוצאה לפועל לאפס החוב בתיק הוצאה לפועל 0323506083 ולסגור את התיק”.

להלן ההחלטה בהוצל”פ

 החייב, ע”י ב”כ עו”ד מאיר מקייס

נגד

הזוכה, ע”י ב”כ עו”ד יעקב יעקובי

החלטה

מונחת לפניי, בין ביתר, בקשת החייב בטענת “פרעתי” לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967 (להלן: “החוק”).

מועד לדיון בטענת “פרעתי” נקבע ליום 28.10.2012.

לאחר עיון בתיק ובבקשות שלפניי, ניתנת החלטתי זו בהיעדר קיום דיון ועל יסוד כתבי הטענות, התצהירים והאסמכתאות בלבד, זאת בהתאם לתקנה 27א’ לתקנות ההוצאה לפועל, התש”ם-1977 ובהתבסס על תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984.

מהתיקים, החומר וכתבי הטענות אשר הונחו לפניי, התבררו העובדות הבאות:

1. כנגד החייב מתנהלים 4 תיקים פעילים הוצל”פ לפועל, כולם לטובת הזוכה בתיק דנן , וגובה החובות בהם עומדים על סך 65,915 ₪ נכון ליום 12/05/2012. מבין תיקי החייב 2 תיקי מזונות וגובה החובות בהם עומדים על סך 59,399.³³ ₪. התיק דנן מסוג מזונות וגובה החוב בו עומד על סך 16,915.⁶⁸ ₪.

2. ביום 05.02.2012, הגיש החייב, בקשתו בטענת “פרעתי”.

3. לצדדים 4 ילדים, כמפורט להלן: דניאל (ת.לידה 29.06.1990, אלמוג (ת.לידה 25.11.1991), ליאל (ת.לידה 16.11.1994) ו- אור (ת.לידה 16.04.1999).

4. ביום 24.10.2007, נפתח כנגד החייב תיק הוצאה לפועל 0301649074 מסוג מזונות מל”ל, בעניין מוטבת המזונות (הזוכה בהליך שלפנינו), על בסיס החלטת בית הדין הרבני האזורי בתיק 058350828-22-1 מיום 25/06/2007, הקובעת, בין היתר, בזו הלשון:

“ב.       ביה”ד רושם לפניו הצהרת הבעל לפיה יתן לאשתו סך 1500 ש”ח מידי חודש למזונות הילדים.

              ג.       הצדדים ינהלו מו”מ להגיע להסדר.

              במידה ולאשה יש תביעות עליה לפתוח תיק מתאים”.          

5. ביום 04.05.2008, הוגשה על ידי הזוכה תביעה למזונות כנגד החייב, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, עבור ארבעת ילדיהם הקטנים דאז.

6. ביום 06.07.2008, ניתן פסק דין במסגרת בש”א 012492/07 בתמ”ש 55249/08 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים על ידי כב’ השופט בן ציון גרינברג, הקובע, בין היתר, בזו הלשון:

“4.         הנתבע מצידו לא הגיש כתב הגנה עד ליום זה. בהעדר הגנה, זכאים התובעים ליטול פסק דין על פי התובענה המאומתת בתצהיר (תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד-1984; רע”א 5967/91 הופמן נ’ הופמן, פ”ד מו (1) 784)

5. אשר על כן אני נותן פסק דין על פי התובענה, ואני מחייב את הנתבע במזונות התובעים בסך 14,410 ₪ לחודש (3990 ₪ עבור דניאל; 3940 ₪ עבור אלמוג; 4240 ₪ עבור ליאל; 2340 ₪ עבור אור). בנוסף אני מחייב בזה את הנתבע בתשלום דמי טיפול לאם התובעים בסך 1,500 ₪ לחודש.

6. הסכומים הנ”ל יוצמדו למדד המחירים לצרכן והידוע ליום זה ויתעדכנו אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון לעדכון.

9. החיוב הוא מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 4/5/08.

12. הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד על הנתבע בסך 1,500 ₪ בתוספת מע”מ. הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל”.

7. על בסיס פסק דין זה, פתחה הזוכה 2 תיקים בהוצל”פ, כמפורט להלן:

א.         תיק 0305798082 אשר נפתח ביום 03.08.2008, לגביה עצמית של הפרשי המזונות עבור החודשים 05/2008-07/2008 (כולל) בסך 28,884 ₪ על בסיס סעיף 5 להחלטה זו, לאחר קיזוז דמי המזונות ששולמו לה ע”י המל”ל, בהתאם לאשור על זכאות לגבית הפרשים מהמל”ל מיום 30/07/2008. גובה החוב בתיק עומד על סך 42,483.⁶⁵ ₪ נכון ליום 12.05.2012.

ב.         תיק 0323505082 אשר נפתח ביום 16.07.2008, לגביית הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 2,206 ₪, על בסיס סעיף 12 להחלטה זו. גובה החוב בתיק עומד על סך 3,257.⁸³ ₪ נכון ליום 12.05.2012.

8. ביום 06.12.2009, נתקבלה החלטה על ידי כב’ השופט בן ציון גרינברג, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במסגרת בש”א 56365/09 ו- בש”א 56366/09 בתמ”ש 12492/07, לפיה, בין היתר, בוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 06.07.2008, נדחתה הבקשה לחיובו של הנתבע בהוצאות, הוחלט על פתיחה מחדש של תמ”ש 12492/07, נקבעו מזונות זמניים בסך 2,000 ₪ מיום הגשת התביעה (04.05.2008) ונקבע קד”ם ליום 24.01.2010.

9. על פי החלטת כב’ השופט בן ציון גרינברג, בתמ”ש 12492/07 מיום 24.01.2010, על החייב לשלם מזונות זמניים רק עבור הבן החייל בסך 400 ₪ מחודש 02/2010. על בסיס החלטה זו, פתחה הזוכה תיק הוצל”פ 0305774101 ביום 12/07/2010, עבור מזונות בנם החייל (דניאל) בגין החודשים 02/2010-06/2010 (כולל) ובסה”כ 2,000 ₪.

10. ביום 23.10.2011, במסגרת תמ”ש 12492/07, נתן כב’ השופט בן ציון גרינברג תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כלהלן:

“באשר לתמ”ש 12492/07 ותמ”ש 9722-06-10, בהמלצת בית המשפט אנו מסכימים בזה כי לא יפסקו דמי מזונות עבור הילדים דניאל אלמוג וליאל מהיום ואילך.            כמו כן מוסכם כי באשר לדמי המזונות עבור כלל הילדים מיום הגשת התביעה ועד סוף חודש אוקטובר 2011, האב ישלם לאם סך 18,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של חוב מזונות העבר. יחד עם זאת מסך 18,000 ₪ האמורים יופחת כל סכום אותו שילם האב לאם בגין דמי המזונות באמצעות תיק הוצל”פ או באמצעות המוסד לביטוח לאומי מכח ההחלטות המחייבות את האב בתשלום מזונות במסגרת התובענה דנן, או בדרך של הפחתה מהקצבה לה זכאי האב מאת המל”ל והעברת סכום ההפחתה לאם. על אף האמור מובהר בזה שלא יופחת מסך 18,000 ₪ האמורים סך של 7,000 ₪ אותם קיבלה האם מאת המל”ל בגין חיובי המזונות.

הסכום בגין חוב העבר ישולם בתוך 15 יום מהיום.

כמו כן מוסכם כי לא יפסקו מזונות עבור הילדים דניאל אלמוג וליאל ולצדדים לא תהיה כל טענה צד כלפי משנהו באשר למזונות הילדים הללו.

באשר לבן אור מוסכם בזה כי האב ישלם עבור מזונות הבן אור סך 900 ₪ לחודש, החל מחודש נובמבר 2011 בכל 28 לחודש.

הסך האמור ישולם עד הגיע הבן אור לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר, ואזי יופחת הסך האמור לכדי 300 ₪ לחודש, וזאת עד סיום שירותו הצבאי (חובה).

דמי המזונות לעתיד ישאו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכנו בכל שלושה חודשים, ללא עידכון רטרואקטיבי.

כמו כן ישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות בגין הבן אור שאינן מכוסות ע”י קופת חולים.

באשר לגביית חוב מזונות העתיד מוסכם כי האם תפנה אל המוסד לביטוח לאומי בבקשה לבצע את פסק הדין. היה ומטעם כלשהו המוסד לביטוח לאומי לא ישלם לאם את דמי המזונות הפסוקים כולם או מקצתם רשאית האם להגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת הוצל”פ.

מובהר בזה כי הסכמת הצדדים דלעיל מחליפה את ההחלטות המחייבות את האב במזונות אשר ניתנו קודם לכן במסגרת התובענה דנן”.

11. לחייב נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת אי כושר עבודה יציבה בשיעור של 100% והוא זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט’ לחוק הביטוח הלאומי בשיעור 100% החל מיום 01.07.2010.

12. טענות החייב בתמצית, הנן, כי מדמי המזונות עבור כלל הילדים מיום הגשת התביעה 04.05.2008 ועד 31.10.2011 לסילוק סופי ומוחלט של חוב מזונות העבר בסך 18,000 ₪, ולמעט סך של 7,000 ₪ אותם קיבלה הזוכה מהמל”ל בגין חיובי מזונות, יש להפחית:

(א)        כל סכום ששולם אותו שילם החייב באמצעות תיקי הוצאה לפועל שפתחה הזוכה.

(ב)        כל סכום ששולם לאם באמצעות הביטוח הלאומי “ממקורותיו”.

(ג)         כל סכום שקוזז מקצבה שקיבל החייב מהמל”ל והועבר לזוכה.

על סמך חישובי החייב, קוזזו לו מהגמלאות להן הוא זכאי לטובת דמי המזונות, מיום הגשת התביעה ועד סוף שנת 2010, סך השווה ל- 50,058 ₪. לאחר ניכוי הסכום המוסכם בסך 7,000 ₪ ודמי המזונות המוסכמים לסילוק סופי ומלא של חוב המזונות, עולה כי, שולמו לזוכה תשלומים ביתר בסך 25,058 ₪. לסכום ששולם ביתר לזוכה יש להוסיף גם הסכומים ששילם באמצעות תיקי ההוצאה לפועל שפתחה הזוכה והסכומים ששולמו לה על ידי המל”ל ובאופנים אחרים.

עוד נטען, כי על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לצורך גביית מזונות העתיד, על הזוכה לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה לביצוע פסק הדין, ורק אם המוסד לביטוח לאומי לא ישלם לזוכה את דמי המזונות הפסוקים, יכולה הזוכה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל. אם תוכיח הזוכה בראיות בכתב, כי פנתה למל”ל לגביית מזונות העתיד והיא סירבה לכך, יש לקזז מסכומי חיובי המזונות העתידיים מתשלומי החייב ששולמו ביתר.

על פי הטענה, מאחר והזוכה נקטה בהליכים שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך הצגת תמונה ,חלקית”, מתבקש כב’ הרשם לחייב את הזוכה בהוצאות לדוגמה.

13. גרסת הזוכה מכתבי הטענות, הנה כלהלן: תיק הוצאה לפועל 0305798082 אינו מוכר לזוכה אלא תיק מס’ 0323505082, אשר גם בו לא נגבה דבר. בתיק הוצאה לפועל 035774101 נגבו סכומי כסף מצד ג’ עו”ד שמעון ביטון בסך 1,200 ₪ ולא מהחייב, עקב חיוב במזונות זמניים בסך 400 ₪ בכל חודש. מיום הגשת התביעה החייב שילם סך של 148 ₪ בלבד במהלך חודש 10/2011. הסכמת הצדדים קובעת, כי מהסכום המוסכם יופחתו “כל סכום אותו שילם האב לאם בגין דמי המזונות באמצעות תיק הוצל”פ או המוסד לביטוח לאומי”. הזוכה מסכימה לבדוק הסכומים שנגבו בתיקי ההוצל”פ, ובכלל זה תיק הוצל”פ 0301649074 שיעלה כי לא מדובר כלל בתיק ע”ש הזוכה וכי הסכומים הנקובים בו לא הועברו לזוכה. יתר על כן, הזוכה פנתה למוסד לביטוח לאומי ונאמר לה שתיק זה אינו שייך לה ועל כן היא לא קיבלה כל אישור על כך. הזוכה מכחישה הסכומים הנטענים על ידי החייב ובכלל זה הסכומים ששילם ביתר, כפי טענתו. לגבי גביית דמי המזונות העתידיים, נטען, הזוכה פנתה למוסד לביטוח לאומי לביצוע פסק הדין ועד היום היא לא קיבלה מהם סכום כלשהו על חשבון מזונות אלה. על פי הטענה, החייב הוא אשר פעל בחוסר תום לב והסב נזקים כספיים ונפשיים לזוכה וילדיו והתנהגותו ראויה לכל גינוי ויש להשית עליו הוצאות לדוגמה וכן שכר טרחת עורך דין ומע”מ באופן הריאלי והגבוה ביותר שניתן. אשר על כן, כך על פי טענת הזוכה, יש לדחות את בקשת החייב על הסף, לחייב בהוצאות לדוגמה ולשפעל ההליכים בתיק.

דיון והכרעה:

14. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות אשר מונחים לפניי על צרופותיהם, וביתר תיקי ההוצאה לפועל אשר תלויים ועומדים בין הצדדים, לאור ההלכות הנוגעות בדבר, נחה דעתי כי דין בקשת החייב להתקבל. להלן אבאר את טעמיי לכך:

15. הלכה היא, כי ניתן להוכיח זכות קיזוז, שקיומה איננו שנוי במחלוקת, במסגרת בקשה בטענת “פרעתי” לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל (דוגמת זכות קיזוז מפורשת על פי פסק דין, החלטה, זכות שנובעת מחיוב שדינו כפסק דין, או זכות שהזוכה הודה בקיומה במפורש). יחד עם זאת, בירור זכות קיזוז שנויה במחלוקת איננו מצוי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת פרעתי [בהקשר זה השוו, למשל: רע”א 922/06 וינשטיין נ’ הפועלים אמריקאי ישראלי בע”מ תק-על 2006(2), 826; רע”א 191/87 רבין נ’ בנק ברקליס דיסקונט בע”מ תק-על 87(2), 661 ; עש”א (ת”א) 1874/08  קשת ניקוי יבש בע”מ נ’ אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע”מ (טרם פורסם ; 19.9.10) ; ע”א (תל-אביב-יפו) 2641/08 אבניאל נ’ פולק (טרם פורסם , 27.10.09) ; ע”א (תל-אביב-יפו) 2998/07 ארביב נ’ תחנת מעבר השרון בע”מ ואח’ תק-מח 2008(3), 822 ; ע”א (תל-אביב-יפו) 3018/07 מסאלחה מחמוד חסן נ’  בנק דיסקונט לישראל בע”מ תק-מח 2008(3), 1450;  ע”א (תל-אביב-יפו) 1279/04 כלל חב’ לביטוח בע”מ נ’ מריאמי  תק-מח 2004(2), 6534 ; בר”ע (חיפה) 3307/96 ויטנברג נ’ בנק לאומי לישראל תק-מח 98(1), 486 ; ה”פ (תל-אביב-יפו) 176758/99 קיבוץ מעיין צבי נ’ דרשן תק-של 99(4), 998].

16. כלל זה כוחו יפה גם כשבענייני מזונות עסקינן: כדברי כב’ השופט שמגר (כתוארו אז) בע”א 779/76 שוחט נ’ שוחט, פד”י לב(1) 580, 584: “תקפה של החלטה שיפוטית מחייבת, בדבר תשלום קצוב, אינה בטלה מן העולם ללא הוכחה ברורה, כי לפחות ניתנה, בהסכמה, הספקת מצרכים וטובין אחרים בסכום זהה לזה שנפסק בבית-המשפט” עוד ראו: תמ”ש (משפחה ת”א) 20292/96 סבן נ’ סבן תק-מש 98(2), 68 ; בר”ע (מחוזי ת”א) 1773/01 פלוני נ’ פלונית (דינים מחוזי לב(10), 254)].

17. עולה מן האמור, כי על מנת שניתן יהא לקזז מחובו הפסוק של החייב, הסכומים ששולמו לזוכה, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים, כדלקמן: האחד – זכות קיזוז מפורשת על פי פסק דין, או לחילופין, הזוכה הסכימה על כך, והשני – הוכחתן של ההוצאות הנטענות.

18. במקרה שלפנינו, נחה דעתי, כי שני תנאים אלה הוכחו כדבעי.

הסכם הצדדים אשר קיבל כאמור תוקף של פסק דין ביום 23.10.2011, קובע מפורשות, כי מדמי המזונות המוסכמים עבור כלל הילדים מיום הגשת התביעה ועד ליום 31.10.2011, ולמעט סך השווה ל- 7,000 ₪, יופחתו אותם הסכומים – ששילם החייב לאם באמצעות תיק ההוצאה לפועל, ששולמו לזוכה באמצעות המוסד לביטוח לאומי מכוח החלטות המחייבות את האב בתשלום מזונות ו/או ששולמו לה בדרך של הפחתה מהקצבה לה זכאי האב מהמוסד לביטוח לאומי ושהועברו לזוכה.

מבדיקת תיק ההוצאה לפועל דנן (תיק 0305774101), שולם על ידי החייב סך כולל 13,294.¹¹ ₪, כמפורט להלן: מיום 19.10.2010 ועד 18.10.2011 שולם לזוכה סך 5,080.²⁵ ₪, מיום 24.01.2012 ואילך שולם לזוכה סך 8,213.⁸⁶ ₪.

על-פי אישורים מהמוסד לביטוח לאומי מיום 25.10.2011, שצורפו לבקשת החייב בנומרטור 103377123ט מיום 05.02.2012, החייב שילם במהלך השנים 2008-2010 במסגרת תיק הוצאה לפועל 0301649074, בדרך של קיזוזים מגמלאות אבטלה, נכות וילדים, סך כולל 51,502 ₪ מהם 50,058 ₪ לאחר ה- 04.05.2008. מבדיקת תיק הוצל”פ 0301649074, מהתשלומים ששולמו לאחר ה- 04.05.2008 יש לייחס סכום השווה ל- 7,855.⁷¹ ₪ בגין חוב עבר בתיק זה.

יוצא איפוא, כי הוכח ראייתית שהחייב שילם לזוכה מיום 04.05.2008 ועד ליום 31.10.2011 סך כולל 55,138.²⁵ ₪.

19. סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967 מתווה את גדריה הדיוניים והמהותיים של בקשה בטענת “פרעתי” וקובע כי: “… חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראייה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין …” (לחובות ולנטלים הראייתיים המוטלים בעיקרם על החייב ולמקרים בהם יועבר הנטל המשני אל הזוכה ראו, בין היתר: רע”א 5438/09 גרוסנן נ’ אסלם (טרם פורסם; 19.11.09); רע”א 922/06 ויינשטיין נ’ בנק הפועלים אמריקאי ישראלי בע”מ תק-על 2006(2), 826; ע”א (ת”א) 2495/08 עס’ נ’ גרמיזא (טרם פורסם; 29.8.09); כן ראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מהדורה שביעית, 269-270 והאסמכתאות שם).

20. נטל השכנוע בטענת פרעתי, הינו נטל ראשוני המוטל תמיד על החייב הנחשב כמוציא מחברו הזוכה ועל-כן עליו הראיה והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם (ראו רע”א 3149/09 בית מימון מוצרי חשמל בע”מ נ’ קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע”מ ([פורסם בנבו], 01.11.2006); רע”א 5438/09 עו”ד יוסף גרוסמן נ’ שמואל אסי אסלן ([פורסם בנבו], 19.11.2009). במהלך הדיון, יתכן מצב לפיו הזוכה יטען טענות מהותיות חשובות לצורך סתירת טענת הפירעון של החייב. במקרה כזה, מוטל על הזוכה נטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לתמיכה בטענתו. כמו כן, במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיה לסתור כאשר עובדה מהותית כלשהי נמצאת בידיעתו המיוחדת של הזוכה (רע”א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז”ל נ’ עיריית חיפה (פורסם בנבו); ע”א 86/58 טאהר פהום נ’ רוזנפלד, פ”ד יג 477, 479), או כאשר החייב מביא מסמכים אשר תומכים לכאורה לתמיכת גרסתו (ראו: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מהדורה שביעית, עדכון מס’ 3, 269). במצב דברים זה, על הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על-פי טענות החייב.

21. במקרה שלפנינו, החייב המציא מסמכים אשר תומכים בגרסתו לגבי התשלומים המפורטים בסעיף 19 לעיל, ונטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לתמיכה בגרסתה של הזוכה, ובכלל זה, כי סכומים אלה לא שולמו לידיה, עבר אל הזוכה והוטל על כתפיה. הזוכה, לא תמכה טענותיה באישור קביל ורלוונטי מהמוסד לביטוח לאומי, המעיד, כי לא קיבלה לידיה סכומים אלה. כמו כן, הזוכה לא פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבלת פירוט בדבר התשלומים שכן הועברו אליה בתקופה הנדונה (ובנקל יכלה לעשות כן), אשר על כן, בהיעדר ראיה לסתור, אין לי, אלא לקבל גרסת החייב.

22. לסיכום, ולאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא, כי עד ליום 04.05.2008, שילם החייב ביתר סך כולל 22,282.⁵⁴ ₪ , על-פי הפירוט להלן:

א.         50,058 ₪ ששולמו במסגרת תיק הוצל”פ 0301649074 עד ליום 31.10.2011.

ב.         בהפחתת 7,855.⁷¹ ₪ בגין חוב העבר בתיק הוצל”פ 0301649074 ששולמו לאחר

04.05.2008.

ג.          בתוספת 5,080.²⁵ ₪ ששולמו במסגרת תיק הוצל”פ 0305774101 עד ליום 31.10.2011.

ד.         בהפחתת 18,000 ₪ בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה ביום 23.10.2011.

במסגרת תמ”ש 12492/07.

ה.         בהפחתת 7,000 ₪ בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה ביום 23.10.2011,

במסגרת תמ”ש 12492/07.

23. גם טענת החייב לעניין גביית דמי המזונות השוטפים העתידיים החל מיום 01.11.2011, דינה להתקבל.

כידוע, רשם ההוצאה לפועל אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות שיפוטיות, והוא אינו מוסמך להרהר על צדקתו, להוסיף לפסק הדין או לקרא לתוכו דבר שלא נקבע בו (רע”א 8494/08 סולוביי נ” אייכל [פורסם בנבו] (2009); רע”א 1300/09 עדן חשמל בע”מ נ” א. א. מרכזי שליטה בע”מ [פורסם בנבו] (2009); ראו גם: רע”א 6030/09 נגר נ” קבלני הדור-אלון בוחניק [פורסם בנבו] (2009)). “על ראש ההוצאה לפועל לפעול על פי האמור בפסק הדין כפשוטו ואין הוא רשאי למלא את החסר בפסק הדין, אם נשאר כזה לדעתו. הוראות ותניות שבהסכם פשרה או בהסכם אחר אשר ניתן לו תוקף של פסק דין. שהן ברורות על פניהן, יש להוציאן על הפועל כלשונן…”. עיין: ע”א 267/78 בלפור נ’ בלפור, פ”ד לג(1) 375, 7.2.1979, פורסם גם ב’נבו’. “הזרוע המשפטית הממונה על הוצאתם לפועל של פסקי דין אינה מוסמכת מבחינה עניינית, ואף אינה מצויידת בכל המכשירים הדרושים, לחקור את הדברים כדי להעמידם על מכונם. מטעם זה אין יו”ר ההוצאה לפועל מוסמך ומוכשר להציץ מאחורי פרגוד פסק-הדין ולחקור מה נאמר בכתב-התביעה. מה חשב – או לא חשב – השופט בשעה שפסק מה שפסק, ומה הייתה בזמנו עמדת הצדדים וכוונתם בעניין המדובר. אין ליו”ר ההוצאה לפועל אלא מה שעיניו רואות … הוא מצווה להוציאו לפועל בלי חקירות ודרישות נוספות”. עיין: ע”א 165/50 עפשטיין נ’ זילברשטיין פ”ד ו 1201, בעמ’ 1224, 31.12.1952, פורסם גם ב’נבו’.

24. עם כל זאת, במקרה דנן, אנו נדרשים לפרשנות תכליתית של הסכמת הצדדים, אשר קבלה תוקף של פסק דין ביום 23.10.11, וזאת לשם הבטחת ביצועו ההולם של פסק הדין.

25. כידוע, חוזה יש לפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, המבטא את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכלית אשר ביקשו הצדדים להגשים במסגרתו. את אומד דעתם המשותפת של הצדדים, יש להסיק מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו שיש בהן כדי להצביע על החוזה ומטרתו (ראה: סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1973). המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה בהכרח בקיום תנאים מוקדמים כלשהם. לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם המשותפת של הצדדים, עליו לבחון אם אומד דעת זה משתמע מתוך החוזה. אם כן, יפורש החוזה על פי אומד דעת זה, שבגיבושו נתונים שמקורם בלשון החוזה, והנסיבות החיצוניות (ע”א 4628/93 מדינת ישראל נ’ אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ, פ”ד מט(2) 266, 311-312; דנ”א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע”מ נ’ מדינת ישראל, סא (2) 1, 15 (פורסם בנבו)). התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים נעשית תוך ניסיון שקול וזהיר לאיתור המשמעות ההגיונית והאמיתית של החוזה כפי שנתכוונו אליה הצדדים, כאשר יש להתחשב באומד הדעת שהיה לצדדים אילו פעלו כאנשים סבירים, בנסיבות העניין, להגשמת תכלית החוזה.

26. אומד הדעת הרלוואנטי אינו עומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר (עניין אפרופים הנ”ל, 312). במקרה שבו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, לא ניתן לגבש אומד דעת סובייקטיבי המשותף לשניהם, ויש לפרש החוזה על-פי תכליתו האובייקטיבית (דנ”א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע”מ נ’ מדינת ישראל, סא (2) 1, 15 (פורסם בנבו)). התכלית האובייקטיבית נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב והיא נגזרת משיקולים של היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר של אנשי עסקים סבירים והוגנים. בהתנגשות בין התכלית הסובייקטיבית לאובייקטיבית, ידה של זו הסובייקטיבית על הבכורה, אשר בגדריה, נתונה עדיפות נורמטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות. אכן, חזקה היא כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון שנקטו הצדדים. הנטל מוטל על הצד הטוען למשמעות מיוחדת (עניין אפרופים הנ”ל, בעמ’ 313-314). יחד עם זאת, בפרשנות חוזה יש לחקור – בזהירות המתבקשת – את הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים ולפיכך, ייתכנו מקרים שבהם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה, על פני פרשנותו המילולית, וזאת כאשר הקשר הדברים, מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשוטן (השופט ריבלין בהלכת ארגון מגדלי הירקות הנ”ל).

27. על אף מכלול האמור לעיל, בהלכות מאוחרות יותר של בית המשפט העליון, נקבע, כי כאשר לשון החוזה הנה ברורה וחד-משמעית, אזי, מן הראוי ליתן לה משקל מכריע בהליך פרשנות החוזה (ראו: ע”א 5856/06 לוי נ’ נורקייט (פורסם בנבו); ע”א 5925/06 בלום נ’ אנגלו סכסון (פורסם בנבו); רע”א 8613/08 איתן לוי מהנדסים ויועצים בע”מ נ’ עיריית גבעתיים, 1, 6 (פורסם בנבו), השופט חשין בדנ”א ארגון מגדלי הירקות הנ”ל).

28. לשון הטקסט אשר מצינו בהסכמת הצדדים מיום 23.10.2011, קובעת כי, לצורך גביית מזונות אלה, על הזוכה היה לפנות אל המוסד לביטוח לאומי בבקשה לביצוע פסק הדין, ורק אם מטעם כלשהו המוסד לביטוח לאומי לא ישלם לה מזונות אלה, תהיה רשאית האם להגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

ההסכמה הנ”ל חסרה הוראות אופרטיביות המתייחסות לשיהוי בניהול הליכי הגבייה מהמל”ל על ידי הזוכה למימוש פסק הדין, או לשיהוי מצד המוסד לביטוח לאומי למימושו, בין אם מקורן בסיבות טכניות פרוצדוראליות או בין אם מסיבות אחרות. הזוכה הגישה לתגובתה שבנומרטור 103377125ט מיום 13/03/2012, נספחים 8 ו- 9 מהמוסד לביטוח לאומי, לפיהם, עולה כי, פנתה אליו למימוש פסק הדין והיא הגישה בקשה לתשלום על פי חוק המזונות (בל 5400). מהמצורפות לתשובת החייב בנומרטור 103377133ט מיום 07.05.2012, עולה כי, הזוכה הגישה בקשה לקבל את תוספת התלויים בחודש 01/2012. כך או כך, לא הוכח לפניי, כי המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתה של הזוכה למזונות אלה או סרב לשלם לה ונראה שתביעתה זו עודנה תלויה ועומדת. משכך, טרם התקיים התנאי המוסכם שבפסק הדין והוא אי תשלום המזונות ע”י המל”ל.

29. מעבר לדרוש, סביר להניח, שהסכמת הצדדים לעניין אופן תשלום דמי המזונות העתידיים, התקבלה, בין היתר, על יסוד העובדה שהחייב מקבל קצבאות נכות מהמוסד לביטוח לאומי. אשר על כן, כשם שמקצבאות אלה שובבו וקוזזו בעבר דמי המזונות, לצורך הבטחת תשלומם ובמועדם, במקום שקצבאות הנכות ישולמו לחייב ולאחר מכן יעבירם לידי הזוכה, התקבלה הסכמה זו.

30. בנסיבות העניין, נוכח האמור לעיל ובהתחשב בכך שלשון פסק הדין ההסכמי ברורה וחד-משמעית, הריני לקבל עמדתו של החייב.

יחד עם זאת, שעה שמדובר בדמי מזונות הקטין, בהתחשב בכך שמיום 01.11.2011, נגבו מהחייב סכומים ביתר כמפורט בסעיף 18 לעיל, ולאור העובדה כי עם מימוש פסק הדין ממילא יקזז המוסד לביטוח לאומי מהקצבאות להן זכאי החייב, ראוי כי, הכספים ששולמו במסגרת תיק הוצל”פ זה על ידי החייב מיום 01.11.2011 ואילך ועד לגובה דמי המזונות יזקפו לטובת הזוכה עבור מזונות הקטין בגין החודשים 11/2011 ועד 05/2012 (כולל). כל סכום העולה על מזונות אלה ייזקף לטובת החייב וייחשב כסכומים שנגבו ביתר. החל מחודש 06/2012 ואילך תממש הזוכה הסכמת הצדדים שקיבלה כאמור תוקף של פסק דין ותעדכן את המוסד לביטוח לאומי בדבר דמי המזונות ששולמו על ידי החייב בתיק הוצל”פ זה.

סוף דבר:

31. נוכח החלטת כב’ השופט בן ציון גרינברג, מיום 06.12.2009, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במסגרת בש”א 56365/09 ו- בש”א 56366/09 בתמ”ש 12492/07, ולאור הוראת סעיף 4.1 לתגובת הזוכה בנומרטור 103377125ט מיום 13/03/2012, לפיה, הזוכה לא מכירה את תיק הוצל”פ 0305798082, הריני מורה למזכירות ההוצאה לפועל, כלהלן:

א.         לאפס גובה החוב בתיק הוצאה לפועל 0305798082 ולסגור את התיק.

ב.         לאפס גובה החוב בתיק הוצאה לפועל 0323505082 ולסגור את התיק.

32. הריני מורה למזכירות ההוצאה לפועל לאפס גובה החוב בתיק הוצאה לפועל 0305774101 ולסגור את התיק.

33. ליישוב כלל המחלוקות בתיקים המתנהלים על ידי הזוכה כנגד החייב בהוצל”פ, אציין כי, על בסיס החלטת כב’ השופט בן ציון גרינברג, בבש”א 55247/08 בתמ”ש 12492/07 מיום 06.07.2008, במסגרת תביעת הזוכה למשמורת קבועה של ילדיהם הקטנים, פתחה הזוכה תיק הוצל”פ 0323506083 ביום 16/07/2008, עבור שכר טרחת עורך דין + מע”מ. גובה החוב בתיק עומד על סך 3,258.⁴¹ ₪. שעה שלא הוצגה בפניי החלטה אחרת מביהמ”ש המוסמך הפוטרת את החייב מתשלום זה בהקשר להליך הנ”ל, על החייב לפרוע חוב תקף זה.

34. אשר על כן, מתוקף סמכותי על-פי סעיף 20 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ”ז-1967, הריני לצוות על הזוכה על השבתם של הסכומים שנגבו ביתר לידי החייב, בסך 20,937.⁹⁹ ₪ כמפורט להלן:

א.         22,282.⁵⁴ ₪ כמפורט בסעיף 23 לעיל.

ב.          8,213.⁸⁶ ₪ ששולמו מיום 24.01.2012 בתיק הוצל”פ 0305774101 כמפורט בסעיף 19

לעיל.

ג.          בהפחתת דמי מזונות הקטין עבור החודשים 11/2011-05/2011 (כולל) בסך 6,300 ₪.

ד.          בהפחתת החוב בתיק הוצל”פ 0323506083 בסך 3,258.⁴¹ ₪.

35. על בסיס החלטתי בסעיפים 33 ו- 34 ד’, הריני מורה למזכירות ההוצאה לפועל לאפס החוב בתיק הוצאה לפועל 0323506083 ולסגור את התיק.

36. הזוכה תעדכן את המוסד לביטוח לאומי בדבר דמי המזונות ששולמו לה במסגרת תיק הוצל”פ 0305774101 עד לחודש 05/2012 (כולל).

37. יובהר לזוכה כי בעתיד עליה לדווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבלה ו/או שתקבל על חשבון החוב, שלא באמצעותה, תוך 7 ימים מקבלת התקבול, בהתאם לתקנה 17א. (א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש”ם-1979.

38. הדיון הקבוע ליום 28.10.12 – מבוטל בזה.
39. כספים מעוכבים בתיק יועברו לידי החייב, וניתן יהא לקזזם כנגד סכום ההשבה שנקבע לעיל.

40. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

נתנה היום 15.5.12, בלשכתי.

______________

אסף אבני, רשם

רשם ההוצאה לפועל אסף אבני