היום 27/12/2022 בשעה 11″00 יפתח הכנס הראשון של הממשלה החדשה בכנסת העוסק בסוגיה הכי בוערת שיש כיום בישראל:  מניעת זכויות אדם על ידי מערכת המשפט הישראלית לזכרים יהודים ובמיוחד לאבות יהודים בהליכי גירושין או גרושים.  ראו קישור לכנס שפרסמנו בשבוע שעבר

מדינת ישראל מתהדרת “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”, אבל הבדיחה היא שמדינת ישראל איננה “דמוקרטיה” וגם לא הוקמה כדמוקרטיה.  כיום מדינת ישראל נשלטת ע”י עב”מיות פמיניסטיות הסוגדות לכת הווגינה הקדושה.  הרבה יותר נכון לקרוא למדינת ישראל “ווגיניסטאן” VAGINISTAN .

אפילו בן גוריון לא היה מדמיין שמדינת ישראל תהפוך לדיקטטורה פמיניסטית רצחנית שמנוהלת ע”י שופטים במקום מחוקקים.

כיום בשלהי 2022 המצב החוקתי בישראל כל כך גרוע שאפילו חברי הכנסת מהימין החזק רועדים מפחד כאשר הם נדרשים ע”י בוחריהם לטפל בהפיכה המשפטית שהתרחשה בה השופטים נטלו לעצמם את השליטה דה פקטו במדינה.

בולטת מעל כולם ח”כ טלי גוטליב המלכה האחת והיחידה, שכעת חברה מן המניין בכנסת, ולא סוטה לרגע מהמטרה לפרק את החונטה השיפוטית שנכפתה עלינו.

שנים רבות טלי גוטליב מלווה את המאבק הצודק של האבות לזכות בזכויות אדם במדינת ישראל ועל כך כולנו חייבים לה.

נייר עמדה בנושא הניכור ההורי

להלן “נייר עמדה” מטעם התנועה למען איכות השפיטה כפי שיוצג בכנסת ע”י אמיר מלמד.

מסמך זה הינו כתב אישום נגד מדינת ישראל ובעיקר נגד חברי הכנסת של מדינת ישראל אשר לא רק שלא עמדו על המשמר, אלא הפקירו אותנו לרחמי בתי המשפט הפמיניסטים ווגינלים.   בתי המשפט למשפחה בישראל ידועים באכזריותם ומהווים גיא צלמוות לגברים בהליכי גירושין.  אפילו בתי המשפט של הנאצים לא התייחס בשנאה כה תהומית לגרמנים שנשפטו בהם.

ישראל מעצמה עולמית בניכור הורי והפרת זכויות אדם של זכרים!!!

נדרש סנכרון בין המשמורת והמזונות

ניכור הורי נובע מכך כי בישראל תיקי המשמורת והמזונות לא מסונכרנים זה עם זה אך לא רק.

כל עוד נשים יודעות שהן יכולות לנתק אבות מילדיהם ולהמשיך לגבות מזונות ללא הפרעה, הניכור והניתוק יימשכו ללא הפרעה. אם עוברים חודשיים והאב לא רואה את ילדיו באופן מסודר ורציף, בהכרח מדובר בשופט המאשר את פשע הניכור. במדינה נורמאלית המזונות היו צריכים להיפסק מיידית ולא משנה מה הסיבה לכך.  הכלל צריך להיות ברור: ילדים לא רואים את אבא? אין מזונות. משם השלב הבא, העברת משמורת לאב.

ריצ’ארד גרדנר פסיכולוג אמריקאי שהגדיר את תסמונת הניכור ההורי וחקר את נושא הניכור ההורי אמר שהפתרון היחיד לניכור ההורי הוא פגיעה בכיס של האם המנכרת או העברת משמורת כפויה, גם אם הילדים “לא רוצים” לעבור לאב. בישראל יש תופעה עולמית ייחודית:  המזונות הם פי 3 ממה שמשולם בארה”ב ואירופה, והם לא מופסקים גם אם האבא מובטל או נכה, לא יכול לעמוד בתשלומים מנוכר מהילדים או שילדיו הגיעו לגיל 18.

בישראל גם אם מעבירים משמורת לאב, עדיין הוא צריך להגיש תביעה חדשה בכדי לבטל את המזונות שיקח שנים עד להכרעה הברורה. במקום שהתהליך יהיה אוטומטי. תנחשו מדוע?

תקנה 15 לתקנות סדרי דין במשפחה

במקום שיתנהל תיק גירושין אחד בו כל הבקשות מוגשות בסנכרון זה עם זה, המציאו בישראל קומבינה שכל סעד דורש פתיחת תיק נפרד, תשלום אגרה, המתנה של 30 יום לכתב הגנה, קדם משפט, תצהירי עדות ראשית וישיבת הוכחות בעוד שנים.  חייבים לבטל את זה.

הנהלת בתי המשפט הפכה לעסק מסגסג על גבם של אלו המגיעים בשעריהם. כך כל שנה הכנסותיהם רק הולכות ועולות והגיע הזמן שהמחוקק ישים ליבו לכך.

ראו תקנה 15(א) לתקנות סדרי דין במשפחה:  “סעדים בשל תביעות שונות” “תובענה בשל כל אחד מהעניינים המפורטים להלן תוגש בתביעה נפרדת, יהיה מספר הסעדים באותו עניין אשר יהיה”.

פתרונות טיפוליים אצל מומחה לא פותרים את הבעיה

הפתרונות המוצעים כעת בישראל לשלוח את שני ההורים לטיפול ניכור הורי לא פותרים את הבעיה, והם נועדו בכדי להשאיר את הילדים אצל האמא בעזרת חו”ד מומחה.  טיפול עולה עשרות אלפי שקלים ולאבא המנוכר והמעוקל כבר לא נשאר כסף. אבל את מי זה מעניין.

העו”סיות הממשלתיות רק גורמות נזק

הזמנת “תסקיר מסוגלות” מעודדת את ההורים להשתלח אחד בשני, וזה רק מסלים את הקרבות. ההמתנה לתסקיר עו”ס נמשכת חודשים, ויש רשויות עם 9 חודשי המתנה. לעו”ס אין שום הבנה בנושא. העו”סיות עוברות הכשרה פמיניסטית בבית הספר הממשלתי להכשרת עובדי רווחה ברמת גן שהזכיין להפעלתו היא ויצ”ו! הפמיניזם הארץ ישראלי הינו אנטי זכרי. עו”סיות שמקבלות הסמכה לפי סע’ 19 ו 68 מתעסקות רק בזוטות, ובפועל מכשירות לנשים את הניכור ההורי.

ניסיון החיים בארה”ב וגם בישראל הראה שכאשר מוצעת לאישה בחירה בין ביטול מזונות או להתחיל לשתף פעולה, הן משתפות פעולה ומביאות את הילדים למפגשים עם האב. כאשר מציבים בפני הנשים אולטימטום של העברת משמורת לאבא, פתאום כל ההתנגדויות למפגשים נעלמות, בלי צורך בשום טיפול.

מתי צומח הניכור הורי? 5 מקרים:

• כשהילדים לא רוצים לבוא לאבא בגלל הסתה ע”י האם (“הסתה”).
• כשאמא מטרפדת הסדרי שהות גם כשהילדים רוצים לבוא לאבא (“סרבנות קשר”/”ניתוק קשר”).
• כשהאמא יוזמת תלונות שווא במשטרה בעידוד ארגוני הנשים ויצו ונעמת או עורכי הדין שלהם. תלונות שווא של נשים שקרניות (אלימות ומעשים מגונים של האב בילדים) מייצרים ניכור הורי אוטומטי למשך חודשים ושנים שכן האב מנותק מייד מילדיו, או שהוא מקבל מרכז קשר שעה בשבוע (“עלילת שווא”). גם כשברור לכל (משטרה, רווחה, שופט) שמדובר בעלילת שווא.
• כאשר השופט מזמין תסקיר מהרווחה ויש רשימת המתנה של 9 חודשים בהם אין מפגשים (“עיכובים פרוצדורליים”). זו מציאות שמשרתת את המטרה הפמיניסטית ניכור האב.
• ניכור הורי שמבוצע ע”י נשים הוא למטרות נקמה (בגלל קווי אופי נרקיסיסטיים אגואיסטיים) או למטרות סחיטה של רכוש, בגלל תאוות בצע וניצול האג’נדה הפמיניסטית שרוחה מנשבת מבתי המשפט (“נקמנות וסחיטה”) והכח שהשופט מעניק לאם בכדי לפגוע באב.

השופטים הם הגורם העיקרי ליצירת הניכור ההורי.

העדר סנקציות והתראות בהליך. בגלל שלא נקבעות סנקציות מראש לביטולי מפגשים (1,000 ₪ לכל ביטול מפגש), הנשים מבינות בעצמן או באמצעות בא כוחן שהן לא תשלמנה כל מחיר.

הזמנת תסקירים (מיותרים). בגלל שהשופטים מזמינים תסקיר מעו”ס, כפי שציינו לוקח 6-9 חודשים מאחר והעו”סיות מוטות לטובת נשים (ההכשרה שלהן היא בביה”ס שהזכיין שלו היא ויצ”ו הפמיניסטית).

הימנעות מהוראות אכיפה. השופטים לא רוצים ולא מצווים על אכיפת זמני שהות באמצעות המשטרה או הוצל”פ שוב בגלל האג’נדה.

הסמכת עו”ס לפי סע’ 19 ו 69 או מינוי מתאם הורי פרטי. הפעולות האלה הן כמו כוסות רוח למת. יש לבטל את ההסמכות האלה (סע’ 19 ו 68). העו”ס לא עושות כלום. לא מבינות כלום. מתאם הורי סתם גובה כסף עם אפס תוצאות.

העדפת טיפולים יקרים על סנקציות. שופטים מעדיפים למרוח את הזמן ולהתיש את האב בכדי לשבור את רוחו צעד אחר צעד, ולשלוח לאבחונים וטיפולים מיותרים ויקרים, במקום לקיים ישיבות הוכחות רציניות לבירור גורמי הניכור או הניתוק.

טיפול כושל בבקשות לצו הגנה. שופטים לא מקיימים ישיבות הוכחות כאשר מוגשת בקשה לצו הגנה, הם כופים על האבא להסכים לצו הגנה הדדי (מיותר ומרושע), כך הנשים מצליחות למחזר את טענות האלימות במשך שנים ובא בעת לנכר את הילדים מהאב.

בגלל חזקת הגיל הרך האג’נדה היא פמיניסטית, והנשים מקבלות תחושה של שיכרון כוח. (קראו הערת סיכום בסוף)

לפעמים שופטים מממנים אפוטרופוס לקטין מטעם הסיוע המשפטי כאילו מדובר בפתרון לניכור ההורי. האפוטרופסים האלו מקבלים שכר של כ 1,100 ₪ לילד לחודש מהמדינה ואין להם אינטרס לפתור את הבעיה כי אז הם יאבדו את המשכורת החודשית. הסיוע המשפטי מנוהל ע”י פמיניסטיות רדיקליות, למשל האחראית על מחלקת הגירושין היא בת שבע שני שרמן, דתיה, פמיניסטית רדיקלית ידועה, ולכן הכשרת האפוטרופסים היא תמיד לטובת האישה. אין בהם שום תועלת.
המכון “להכשרת” שופטים מזמין פמיניסטיות רדיקליות ממרכז רקמן כמו רות הלפרין קדרי להכשיר שופטים. התוצאה היא שהשופטים שגם כך מורעלים נגד גברים מבינים “שהמערכת” מצפה מהם לפסוק תמיד לטובת נשים. (קראו הערת סיכום בסוף)

וועדת השתיים והשיטה של עדנה ארבל בקידום שופטים.

כל שופט שרוצה קידום יודע כי עליו לייצר פסקי דין פמיניסטים על מנת לרצות את עדנה ארבל, פמיניסטית ידועה שחולשת על הוועדה למינוי שופטים ויש לה מונופול על קידום שופטים. זו אותה עדנה ארבל הממורמרת שהעלילה עלילת שווא, על החתן שלה אייל באומגרט שופט בית המשפט המחוזי שתקף מינית את בנותיו! התיק נסגר בחוסר אשמה והיא לא נחקרה ולא הועמדה לדין מעולם.

הפתרונות לניכור הורי:

משמורת משותפת ברירת מחדל

משמורת זמנית משותפת חצי חצי ברירת מחדל מה שהיה הוא שיהיה. תחושת הבעלות של האישה על הילדים תעלם וזה המפתח לנטרול פעולות הנקמנות והסחיטה.

בתמונה:  המתנגדת הראשית למשמורת משותפת זונת רקמן – רות הלפרין קדרי

סולם סנקציות בציר הזמן:

למרות האמור לעיל, אם שופט יחליט בכל זאת במקרים הנדירים על משמורת לאם והסדרי שהות לאב, באותו רגע ממש יש להטיל סנקציות של 1,000 ₪ על כל ביטול מפגש, עם סולם סנקציות בציר הזמן: כעבור חודשיים המזונות יבוטלו, וכעבור עוד חודשיים המשמורת תעבור לאב.
אין הוראות ברורות לאכיפה דרך משטרה והוצל”פ. הקו המנחה כיום הוא לסייע לנשים בלבד.

צריך לקיים דיון הוכחות מפורט בצו הגנה.

כמעט כל תיק גירושין נפתח בתלונה של האישה במשטרה ובקשה לצו הגנה. במקום לברר את טענות האלימות בזמן אמת ובמסננת של חקירות וחקירות נגדיות, השופטים מתעקשים לכפות על הגבר הסכמה לצו הגנה הדדי. אוטומטית כל הסדרי השהות מושעים או מצומצמים למינימום. ההנחיה לשופטים היא שצו הגנה הוא הליך נקודתי וקצר ושיש לקיים אותו בטיעונים בעל פה ולא ע”י חקירות נגדיות. התוצאה היא שבמשך שנים הנשים ממחזרות את אותן טענות לאלימות שמעולם לא בוררו בחקירה נגדית. וכל חקירה שנסגרת יכולה להיפתח תלונה “חדשה” שקרית ודמיונית ככל שתהיה.

בתמונה:  יהורם שקד – נותן הרצאות לשופטים לא לקיים דיוני הוכחות בצווי הגנה

צריך להפסיק השימוש ב”תסקירי עו”ס”.

ה”תסקירים” מיותרים לחלוטין. כל מה שההורים מספרים לעו”ס הם יכולים לספר לשופט באופן ישיר בדיון הוכחות. התסקירים מקבעים ,עדויות שמועה” ו”עדויות שקר”. הטענות לא נבדקות במסננת של חקירה נגדית וקבילות של העדויות. התסקירים מוטים על ידי האג’נדה הפמיניסטית של השופטים והמומחים השונים אותם מעסיקים השופטים. בנוסף, עו”סיות טוענות שנדרש מהן 30 שעות עבודה לתסקיר ו 9 חודשים.

צריך להפסיק את ההסמכה לפי סע’ 19 ו 68 לחוק הכשרות המשפטית.

בעבר זה היה הפתרון לניכור הורי: להסמיך עו”ס שתחליט במקום בית המשפט. ההסמכות האלה פשטו את הרגל שכן העו”סיות לא עושות שום דבר ולכולן יש תשובה שחוזרת על עצמה: “אין לנו כלים לכפות על האישה” כשלמעשה אין כל רצון להעמיד נשים על מקומן. ההסמכות האלה מיותרות, לא אפקטיביות והן רק מעצימות את הניכור ההורי וגורמות עומס לעו”סיות.

הפניה לטיפול ככל ותידרש רק לאחר מיצוי הסנקציות של ביטול מזונות והעברת משמורת. טיפול בניכור הורי עולה המון כסף ונמרח המון זמן. המזונות והעיקולים ממשיכים לדפוק כמו שעון והאישה יכולה להתחמק גם מהטיפולים. סנקציה של ביטול מזונות והעברת משמורת היא הרבה יותר זריזה חסכונית ונכונה ילדים תמיד אוהבים את הוריהם גם אם הם אמרו לשופט/ת שלא.

בתמונה:  סימונה שטיינמץ מי שהיתה פקידת סעד ארצית לסדרי דין שאמרה שהאונה הימנית של הגברים דפוקה ולכן הם לא מסוגלים לגדל ילדים.

צריך להוציא את המשמורת והסדרי שהות מבית דין רבני.

יש להוציא את המשמורת והסדרי השהות מבתי דין רבניים, ולסנכרן אותם עם תיקי המזונות בבתי משפט למשפחה. לדיינים אין שום הבנה בדינמיקה של הורות חילונית מודרנית. הם שבויים בקונספציות מימי הבינים ואין צורך בכפל מערכות. אם לא די בכך הרבנים פועלים תחת פחד ואימת בית המשפט העליון שגם כך סירס אותם וכמעט לא הותיר להם פרנסה בתחום.

הרבנות בעצמה טוענת שהיא לא דנה על פי דין תורה. הרב בנימין לסרי ראש הרכב בבד”ר פ”ת הוקלט בדיון כשהוא מודה כי אין כל קשר בין דין תורה לדין הנוהג ברבנות בישראל.

ראו קישור לחשיפה הבלעדית של עדנה בעניין הרב בנימין לסרי שהודה כי בית הדין בישראל לא פועל ברוח הדת היהודית

מינוי שופטי מוקד לניכור הורי. אבות שמצויים שנים בהליכי גירושין שבהם השופט/ת לא עושה שום דבר בטענות של ניכור הורי איבדו את הטעם לפנות ולהתלונן כי השופט שגרם את הניכור ההורי רק יחמיר את הדינמיקה בתיק. מדוע שופט מוקד קיים רק בתל אביב? מערכת המשפט בישראל בנויה כולה הלכה למעשה על שיטת “שופט הישר בעניו יעשה” ללא שום קשר להוראות המחוקק ולא פעם אף בניגוד גמור לכך.

בתמונה:  רבקה מקייס מי שטירפדה הקמת שופט מוקד בראשל”צ ופ”ת

אפליקציה לתיעוד ממוחשב של החלפת משמורת

תיעוד ממוחשב באפליקציה בטלפון למועדי החלפת המשמורת. כיום כמעט לא ניתן להוכיח כי האישה מטרפדת או מסכלת את מועדי המפגשים. אף אחד לא בודק את זה ואין מנגנון מתעד.

המדינה יכולה הייתה לפתור את זה בקלות ע”י יצירת אפליקציה שבה כל פעם שההורה מוסר את הילד להורה האחר, שניהם ילחצו על כפתור באפליקציה (בדומה ל”פאנגו”). האפליקציה תחשב אוטומטית בסוף כל חודש כמה זמן הילד שהה עם האמא וכמה זמן הוא שהה עם האבא ותפיק דו”ח חודשי שיראה בדיוק כמה מפגשים לא יצאו לפועל – עם ההסבר שאותו הקלידו שני ההורים למפגש שבוטל.

פייק ניכור הורי

למרות שידוע למדינת ישראל כי נשים אלימות באופן שווה לגברים, שופטי ישראל מתעלמים מאלימות ומהזנחת הילדים. לעיתים רחוקות בתי המשפט מורים על מעבר הילדים למשמורת האב. נשים אלו שאיבדו את המשמורת שהייתה נתונה להם מכוח היותן נשים, טוענות אז ל”ניכור הורי” כשהילדים באמת לא רוצים לראות אותן. למרות זאת האב מחויב להמשיך לשלם מזונות גם כשהילדים אצלו, כי השופט מעכב בכוונה את תהליך ביטול המזונות כדי שהאב ימשיך לשלם בכדי להעשיר את האם בהתאם לאג’נדה הפמיניסטית.

הפתרון במקרים אלו הוא שנשים תתחלנה לשלם מזונות מידית לאבא המשמורן החדש, את אותו הסכום שנגזר על האב לשלם להן עוד טרם קיום קבלת יומם בבית המשפט בטענה כי הן מנוכרות.

בתמונה:  אקדמאית שמפיצה רעל נגד גברים דפנה הקר.

התעלמות בוטה של שופטים מהחוק בישראל

גם המחוקק הפלה ומפלה את הגברים כתוצאה לאותה פעילות של מכונת הרעל הפמיניסטית, קראו לדוגמא את תקנות סדר הדין ולמדו כיצד השופטים מפלים גברים בניגוד אפילו לחוק. כל העוסקים במלאכת ההשמדה של האב היהודי, קרי שופטים ועובדים סוציאלים מפלים את הגברים בכוונת מכוון.

בשנת 1981 בוצע תיקון לחוק המזונות אשר עבר בכנסת על ידי חבר הכנסת עקיבא נוף.

מזונות קטין (תיקון מס’ 2) תשמ”א-1981

(א)  אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב)  בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

ההוצאה לפועל וריביות הנשך

לגבר הגרוש בישראל אין זכויות אדם כל אלו נטלו ממנו לאור מעמדו החדש כאב גרוש או בהליכי גירושין. הדוגמא המובהקת לכך היא הקביעה של דמי מזונות בלתי אנושיים ואכיפת תשלומם. כל הכלים כשרים לכך גם אלו שאינם כשרים בעליל. אב שלא משלם את מזונות “ילדיו” מוגדר אוטומטית כמתחמק מחובותיו ועל פי החוק בישראל מותר לרדת לחייו ולא רק לנכסיו. הדבר לא שונה ממה שעשו הגרמנים ליהודי אירופה, רק התירוץ הוא שהשתנה. למי שלא נעים לשמוע את ההשוואה המתבקשת נציין כי לאב בהליכי גירושין ניתן לעקל במעמד צד אחד את כל רכושו עלי אדמות בטענה שקרית כי הותיר את אשתו חסרת כל. זמן רב עוד לפני שבית המשפט בכלל יקבע דיון לקביעת דמי המזונות הזמניים שנמרחים לאורך שנים רבות. כל זאת למרות שמדינת ישראל לכאורה דוגלת בשוויון זכויות ומכנה עצמה כדמוקרטית.

בתמונה:  דקלה קליין יונה – תליינית גברים בהוצל”פ.  אפי נוה סידר לה את המינוי תמורת פתיחת כוס.

הרחק ממעל קיים מנגנון ההוצאה לפועל מזונות שלהם מותר לעשות את כל מה שאסור כמעט בכל מדינה המחשיבה את עצמה דמוקרטית. להם מותר לקחת אדם שכל חטאו שהוא אבא לילדים ולקחת ממנו את כל מה שהיה לו בחיים מבחינה חומרית ואם לא די בכך גם לשלול לו את חירותו ולכלוא אותו בישראל ל 8000 שנה. עד לא מזמן גם היו שוללים לנו את רישיונות הנהיגה ורק בזכות ממשלת השינוי הקודמת הדבר בוטל וזו בהחלט נקודה לזכותה.

ההוצאה לפועל הינה דוגמא רעה כיצד מדינה לא אמורה להתנהל. ריביות הנשך הנהוגות בהוצאה לפועל רק מצדיקות את המוניטין של האנטישמים כי היהודים אוהבים כסף ויהרגו אותך בשביל כסף. אפילו ארגוני פשיעה ישראלים עברו לגבות חובות עם ההוצאה לפועל בשל הריביות שהם משיתים ומשכך אינם צריכים לפעול מחוץ לחוק.

התנהלות הוצאה לפועל מזונות סותרת כל חוק לזכויות אדם. מדינת ישראל, שלא הייתה חברה באו”ם בזמן ההכרזה (היא התקבלה לאו”ם בהחלטה 273 ב-11 במאי 1949), איננה חתומה על ההכרזה ולא אישרה אותה. עם זאת, “בית המשפט הגבוה לצדק” הזכיר את המגילה ואימץ את עקרונותיה בחלק מפסקי הדין שלו. אך רק כשמדובר במוסלמים, נוצרים, אריתראים או נשים. כך נוהג בית המשפט הישראלי בשימוש בתחבולות ובמניפולציות ובתעמולה זולה.

חופש הביטוי כבר מזמן נפטר והלך לעולמו, ז”ל

הכלי המרכזי בהפרת זכויות האדם בישראל ובמיוחד של שופטי ישראל היא בעזרת השימוש המוגבר בצווי איסור פרסום והדלתות הסגורות שהן למעשה מפלטו של השופט הנבל ויש לפתוח את הדלתיים הסגורות זו זכות בסיסית של אדם וכלי חשוב בהתמודדות עם פשיעה רב ממלכתית.

כלי נוסף הוא שאין חופש ביטוי בישראל והוא נתון בלעדית לבית המשפט המוטה והמפלה. הדבר מהווה כלי נשק במאבק של השמאל בימין. גם משטרת ישראל והמגזר הממשלתי משתמשים בתביעות דיבה ככלי נשק להשתקת האזרח המבולבל.

ראו כיצד עקבו משטרת ישראל הפרקליטות והשופטים אחרי רוני קאשי

הזכות לאי הפללה עצמית נעלמה ולא קיימת

זכות שאינה קיימת במדינת ישראל ומשכך אינה דמוקרטית אלא דמוקרטית לכאורה. מי שיבחר להשתמש בזכות זו יפגע בהגנתו. למעט מי שמנוי על השמאל הישראלי כפי שנהג נשיא הרצוג המדינה ואהוד ברק מי שהיה ראש ממשלה בישראל ובשל כך לא הועמדו לדין.

סרבניות גט בישראל זוכות לפריבילגיות

למרות שבישראל יש יותר סרבניות גט מסרבני גט. אין אכיפה יעילה כנגד סרבניות גט להן מותר לעגן את הגבר. כשמדובר בגבר מעגן יש אכיפה מוגברת ומותר אפילו לענות את החשוד בעיגון. אם לא די בכך מדינת ישראל חוקקה חוק המקנה לה סמכות בינ”ל על כל יהודי העולם למרות שאין לה זכות כזו. כרגע נראה כי יש מדינות המשתפות פעולה בעיקר בשתיקה נוכח הפרת זכויות אדם של אזרחי העולם ומאפשרות למדינת ישראל להפר את זכויות האדם של מי שאינם אזרחיה ועשו טעות ובאו בשעריה.

בתמונה אב בית הדין הרבני הגדול דוד לאו אשר סוגד לכת הוווגינה

מגפת עלילות שווא של נשים בעידוד הפרקליטות

למרות שהחלק של נשים באלימות שווה לחלקו של גבר באלימות כל תלונה של אישה נגד גבר במדינת ישראל מתבררת לעומק. הפוך המשטרה אינה עושה דבר. גם כשהמשטרה מבינה שמדובר בעלילה המשטרה לא עושה דבר כדי להעמיד את המתלוננת לדין. כך הפכו נשים לכלי נשק בהפיכה המשטרית בישראל.

בתמונה:  הנבלה הפמיניסטית עדנה ארבל מי שניסחה הנחיה לפרקליטות לפיה אין להעמיד לדין נשים על תלונות שווא.  היא בעצמה יזמה תלונת שווא נגד החתן שלה השופט אייל באומגרט וסיפרה עליו במשטרה שהוא ממשש מינית את הנכדות שלה.

המעקב וריגול לא חוקיים של השופטים אחרי אזרחי מדינת ישראל

הנהלת בתי המשפט מבצעת מעקב רב שנים אחרי אזרחים הכותבים מאמרים על שופטים שסרחו בתפקידם. לצורך המעקב הנהלת בתי המשפט משלמת כסף ציבורי רב בכדי לנטר את כל ערוצי התקשורת בכדי לנטרל אנשים אלו. השופטים הדנים בתיקים של אזרחים אלו מקבלים את המידע.

המידע משמש את השופטים כדי להיפרע מאזרחים אלו ולהתנקם בהם. התוצאה הסופית היא שמי שמעיז להתבטא נגד מערכת המשפט הכוללת גם שוטרים ופרקליטים משלם מחיר אישי כבד. מה שמבליט ביתר שאת את העובדה שמדינת ישראל אינה דמוקרטית אלא דיקטטורה משפטית.

להנהלת בתי המשפט (כמו למשטרת ישראל והפרקליטות) יש מאגר מידע לא חוקי כנגד כל אחד ואחת מאיתנו שבסופו של יום יעשה בו שימוש לצורך שימור שלטונם ושליטתם כשליטי מדינת ישראל הלכה למעשה.

האח הגדול עינו פקוחה: כך מרגלת מערכת המשפט אחר אזרחים בניגוד לחוק

בתמונה:  ליאת יוסים מנהלת צוות הריגול נגד אזרחים בהנהלת בתי המשפט

מחלקת הסייבר של משרד המשפטים מעלימה מהרשת כל ביקורת על שופטים פמינאציים

מחלקת הסייבר של משרד המשפטים מנוהלת על ידי שר התעמולה ד”ר חיים ויסמונסקי שהוא האחראי הראשי למחיקת כל התעוד מרשת האינטרנט של כל מחאה או צל מחאה בעיקר כנגד מערכת המשפט אך גם נגד, משטרת ישראל, פרקליטות, עובדי רווחה וכו’. למעשה התפקיד המרכזי של מחלקת הסייבר של משרד המשפטים היא בעיקר בשכתוב ההיסטוריה ומחיקת מידע מפליל נגד עובדי ציבור שסרחו. כדי שהציבור לא ידע.

בין שאר תפקידי מחלקת הסייבר הוא התקשורת עם חברות הביג דאטה לצורך ביצוע מחיקת המידע וחסימתו כך שהציבור הישראלי לא יוכל לדעת אודות המתרחש בממלכה. נציין כי חברות הביג דאטה מלשינים על התכתבויות אזרחים פנימיות בקבוצות סגורות ובתמורה מקבלות הטבות מהמדינה.

בתמונה:  חיים ויסמונסקי קאנצלר הצנזורה בישראל

תפקיד נוסף של מחלקת הסייבר הוא ניסיונות פריצה לאתרים ושיגור מתקפות על אתרי אינטרנט פרטיים אם באופן ישיר ואם על ידי ספקי משנה המבצעים את עבירות המחשב עבורם. המטרה לגרום לקריסתם ולהשתקתם של הפרסומים. מחלקת הסייבר היא הגורם הרשמי מטעם משרד המשפטים הישראלי הפונה אל חברות האחסון בעולם בהם מתארחים האתרים שמפרסמים את המידע אודות עובדי הציבור העבריינים הללו בבקשה לסלק אתרים אלו מהאירוח בשרתים אלו.

חיים ויסמונסקי וליאת יוסים מציגים: הצנזורה של מדינת ישראל חוזרת רשימת 10 הכתבות של עדנה קרנבל שהכי עצבנו את פרקליטות המדינה ב 2021

השתקה גורפת של התאבדויות גברים ואבות בהליכי גירושין

מתוך דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי בממוצע השנים 2011-2013 שיעור ההתאבדות בקרב גרושים בגילאי 25-44 היה פי 7.2 מנשואים. מן הנתונים עולה כי שיעור הגברים המתאבדים גבוה בממוצע פי 4 משיעור הנשים המתאבדות. גם דוח האובדנות של משרד הבריאות לשנים 2000-2017 מראה את אותם הנתונים.

משה פיגלין שלקח על עצמו את הטיפול בנושא טוען שלמרות שאוכלוסית הגברים היא המתאבדת ביותר הנושא מושתק בשל אג’נדות פמיניסטיות. שהשתלטו על כל “המערכת”.

התעלמות גורפת מרצח גברים על ידי בנות זוגם

רצח גברים על ידי בנות זוגן הינו תופעה מושתקת שאין לה כמעט כל תיעוד. האחראים על הצגת המספרים מטעם משטרת ישראל, משרד הבריאות, משרד הרווחה ומרכז המחקר של הכנסת מצניעים מספרים אלו בעזרת שימוש בקטלוג רצח כמקרה הרעלה (סתמי) הטלת האחריות לרצח על אחר או קטלוג הרצח כהריגה הריגה בקלות דעת או כתאונה. רובכם לא יודעים אבל סוג העבירה השכיח ביותר שבגינו נשים כלואות הוא “עבירות כלפי חיי אדם”.

העדר ייצוג לארגוני זכויות אדם לגברים בכנסת ובמגזר הציבורי

למרות שלאב גרוש בישראל אין זכויות אדם, אין שום ייצוג לארגוני זכויות גברים ובוודאי שלא מעמד, לא בכנסת ולא מחוצה לה. אפילו כשמדובר בכנס העוסק בניכור הורי של אבות ובזכויות אדם לאבות, גם אז קולנו לא נשמע ולמעשה קולנו מושתק. אנחנו למעשה אורחים שמוזמנים להקשיב למה שלאחרים יש לומר עלינו. עם כל הכבוד ויש לנו המון הערכה לכל מי שפועל בתחום עבורנו ובמיוחד לעמותת לצדכם, הרי את מה שיש לנו לומר צריך לשמוע ישירות מהנציגים שלנו מיד ראשונה. זו זכות יסוד שלנו לומר את דעתנו כקורבנות אדם של ההסתה הפמיניסטית הפרועה ושל החקיקה הפמיניסטית בכנסת. במיוחד לאור הפרעות שמבצעים בנו השופטים. על זכותנו להופיע בקדמת הבמה אנחנו לעולם לא נוותר ואנו דורשים את זכותנו זו.

סיכום

מדינת ישראל היא ארץ אוכלת גבריה. במדינת ישראל שולחים את הגברים להגן על המדינה בצה”ל אף במחיר חייהם אולם אחר כך כשהם מתגרשים הורותם נשללת אוטומטית וכל גבר הופך ל”גבר אלים” ללא ראיות וללא משפט.

הסיבה לכך היא האג’נדה הפמיניסטית. אותה אג’נדה שכיום פוגעת בכולנו וסביבה הצבענו בבחירות הללו.

מחקרים בעולם מראים כי למרות שבעולם לפני עשורים רבים בוטלה חזקת הגיל הרך מראה שכל עוד אותם שופטים בצלמם ובדמותם ממשיכים לשבת בדין הם ימשיכו להפלות ולהעדיף נשים כהורה משמורן. חשיבה זו שאמא ראויה יותר לגידול ילדים מאשר אב ובמיוחד בגיל הרך הינה חשיבה פרימיטיבית מוטת ומבוססת על אג’נדת השנאה הפמיניסטית.

המסקנה הברורה של התנועה למען איכות השפיטה היא כי אותם שופטים בעלי אג’נדה פמיניסטית היושבים בדין בהעדר כל פיקוח ובקרה (הנתל”ש מכסת”ח תלונות כמו מח”ש) הינה כלי נשק רב עוצמה שהונדס במשך עשורים רבים על ידי אנשים רעים שונאי יהדות והם השולטים במדינת ישראל על ידי “שופטים” ומערכת “שלטון החוק” ובכל עמדות המפתח במדינה. זו הסיבה מדוע הכנסת הפכה למסורסת מאז המהפך של שנת 1977. שימו לב שבשנה וחצי האחרונות כל “שומרי הסף” ירדו למחתרת ועם חזרת הימין לשלטון הם התעוררו שוב משנת החורף שלהם.

ההתעלמות של הציבור היהודי בישראל (בעיקר אלו מהצד הימני של המפה) מהמציאות מול עיננו וחוסר הרצון להביט למציאות בעיניים ולהפנים כי חוסר המשילות של ממשלות ישראל לדורותיהם הייתה מכוונת מאורגנת ומסודרת היא זו שהובילה אותנו אל המציאות הזו.

עצם המחשבה המעוותת המעדיפה את טובת האם כטובת הילד והפיכתה להורה האחראי על הילד וטובתו הינה מעוותת לא פחות מהמחשבה של האמריקאים שכושים צריכים להיות עבדים לאדוניהם הלבנים. דוגמא נוספת היא מגרמניה של המאה הקודמת שבה באמצעות מנגנון תעמולה יעיל הפכו הגרמנים את היהודים לאנשים שדמם מותר לאור היותם סכנה לעולם כולו. בל נשכח כי האנגלים בכדי לשלוט בעמים שכבשו הם דאגו לסכסך בין יושבי הארץ. במקרה שלנו בין היהודים והערבים. מהחוק שלהם ירשנו את העלבת עובד הציבור ואת תביעות ההשתקה אשר אינן קיימות בחוק באנגליה.

בישראל המתיימרת להיות מדינה יהודית או דמוקרטית והיא לא דמוקרטית ולא יהודית, ישנה מכונת תעמולה פמיניסטית מאורגנת ומסודרת אשר פועלת 24/7 במשך עשורים רבים כנגד כל זכר יהודי ומקבעת בתת הכרה הציבורית כי כל הזכרים היהודים הם אנסים, רוצחים ופדופילים ומקור הרוע העולמי. מכונה זו לא ממומנת רק על ידי ארגונים פמיניסטיים אלא אף בידי ממשלות ומדינות רבות הכוללות בין השאר גם מדינות אוייב ואת מדינת ישראל.

ככלל שוויון הזכויות הנהוג בישראל הינו כזה שנותן לאישה עודף בזכויות וזאת עוד מיום הקמתה. לנשים בישראל אין כמעט שום חובות ובוודאי שלא חבות משפטית. נזכיר שהשופט העליון יצחק עמית קבע כי הוא לא רואה בעיה באפליה אותה נוקט בית המשפט בענישה בין גברים לנשים וזאת מאחר ויש יותר גברים עבריינים מאשר נשים ונשים כשהן עברייניות הם עושות זאת בגלל היסטוריה אישית קשה ומצוקה לקרוא ולא להאמין שיש כאלו שופטים בבית משפט.

אנו טוענים כי במדינת ישראל פסקי הדין המפלים של השופטים בעלי האג’נדה הפמיניסטית נשלחים לאכיפה מתועבת בסגנון שנלמד מפשעי השנאה של הגרמנים כלפי היהודים במאה הקודמת. האכיפה הזו אינה חוקית בעליל וכל ניסיון לשוות לה מראה חוקי נדחה על הסף.

השופטים אשר אין להם אלא מורת החוק עושים במשך לפחות 40 שנה צחוק מהחוק באופן גלוי ומהמקפצה. ככל והחוק שהביאה הכנסת לא מתאים לאג’נדה הפמיניסטית, כל השופטים בישראל מישרים קו ומתעלמים ממנו ופועלים בניגוד אליו. הכנסת מעולם לא פעלה להביא לפיטורי שופטים אלו הפועלים במזיד בניגוד להוראות הכנסת.

ניכור הורי הוא רק סמפטום אחד מרושע של מערכת המשפט הישראלית נגד חצי מהעם. לאב הגרוש אין מעמד של אדם ולכן מותר לפגוע בו בכל אחת מזכויותיו כאדם ולו הבסיסיות ביותר. לכלבים, חתולים, תרנגולים ופרות יש יותר זכויות. אפילו לפרחים וציפורים יש יותר הגנה בחוק.

שפיטה בניגוד לחוק היא לא רק בגידה בעם ובמדינה אלא מרד. מצופה מהמחוקק המתעורר בימים אלו לחיים חדשים להקים וועדת חקירה ציבורית פתוחה לציבור אשר בסיומה יהיה עליו להעמיד שופטים פושעים לדין. להביא לפיטוריהם, לשלול להם את ההטבות הסוציאליות ולכליאתם מאחורי סורג ובריח למען יראו ויראו. בנו הם כבר פגעו פגיעה אנושה. אם לא תתעוררו עוד רגע קט לא תהיה לכם מדינה.

אם הכנסת רוצה להחזיר עטרה ליושנה ולבצע את מה שנבחרה לעשות – לשלוט, הרי כי יש להתחיל בניקוי האורוות של מערכת אכיפת החוק ובראשם אלו המתקראים שופטים.

מי ששולל לנו את זכויות האדם שלנו ולו הבסיסיות ביותר. מי שמרחיק אותנו מילדינו. מי שהופך אותנו לעבדים בארצנו הוא לא אח אלא אויב על כל המשתמע מכך.

 

נייר עמדה איכות השפיטה ניכור הורי V5 24-12-2022