קבלו מסמך על ישיבת חייטות מרובת משתתפים בפרקליטות בה דנים בהשלכות של תיקי ביבי ואלוביץ על תיקים אזרחיים תלויים ועומדים.  13/12/2022.

הפרקליטה אורית קוטב היא הממונה על כל הקפאת התיקים האזרחיים שעלולים לפגוע בהפללת ביבי.  מטרת הישיבה היא לוודא שהפרקליטים במחלקות האזרחיות לא מחמיצים שום תביעה אזרחית שבה עלולים לקרוא לעדים שעלולים להעיד ולקלקל את המזימה להפליל את ביבי.

כידוע תביעה אזרחית לא אמורה להיות מוקפאת רק בגלל שבמקביל יש כתב אישום פלילי.  למרות זאת נראה שכל השופטים בארץ מיישרים קו עם החריג ומקפיאים כל תביעה שבה עלול להיחקר עד שעלול להגיד דברים שיחרבנו לליאת בן ארי את התיזות….

הפחד בפרקליטות שתביעות אזרחיות יחרבנו את התיק נגד ביבי

למה בפרקליטות מפחדים מהתביעות האזרחיות?  כי עדים שליאת בן ארי הסתמכה עליהם עולים להתהפך ולחרבן לה את התיק.  נסביר:  במשפט פלילי שוטר כותב מזכר, והוא בא למשפט עם הנחיות להגיד “זה אני לא זוכר”, זה תשאל את משה” וזה תשאל את זוכמיר”.  זה לא משנה מה הם עונים כי יש מזכר ולשופט במשפט פלילי לא אכפת מה השוטר מעיד.  (השופט ממילא הוא בוגר פרקליטות בעצמו).

אבל במשפט אזרחי, אם שוטר לא זוכר, או מתחמק מאחריות, הוא מוכרז עד לא אמין, ורק זה חסר לליאת בן ארי שהשוטרים השקרנים שלה יוכרזו לא אמינים בתיק מקביל על אותה פרשה.

הרי נגיד שמביאים לעדות את השוטרים שעצרו את הפילגש של חפץ, קרן סידקובסקי.  אם הם לא זוכרים למה עצרו אותה, זה רק יעצבן את השופט וזה יגדיל לה את הזכייה.  בהמשך תוכלו לראות מה הם הגישו בתיק שלה כדי למנוע גביית עדויות בתיק הנזיקי שלה.

ולסיום, הפרקליטות כל הזמן מבקשת מהשופט להתעלם משגגות ותרגילי חקירה בזויים לשם חקר האמת בתיק פלילי.  אבל בתיק אזרחי ספיח פתאום חקר האמת כבר לא מעניין אותם, אלה בלימת האמת מיציאתה לאור.

וזו בדיוק מטרת הפגישה שלפניכם…….

מונופול הפרקליטות על המידע והעדים

שימו לה כיצד הפרקליטות מפחדת שבתיקים האזרחיים יצוצו חומרים שיקלקלו להם את התמונה שהם מבקשים לייצר אצל השופטים של ביבי, רבקה פלדמן פרידמן ושות’.

למה בדיוק הם מפחדים שעדים יעידו ושחומרים מתוך התיק הפלילי יימסרו לאלה שתובעים בתיקים האזרחיים?  משתמע שהפרקליטות רוצה מונופול על תיאור האמת, ולא באמת מעוניינת בחקר האמת.  כי אם הפרקליטות היתה מעוניינת בחקר האמת, אז לא היה מפריע לה שאנשים מעידים ונחקרים בכל התיקים האזרחיים.

שימו לב כיצד הפרקליטים בעצמם יודעים שההלכה היא שתיק פלילי אינו סיבה לעיכוב תיק אזרחי, והם בעצמם מתפלאים שהשופטים זורמים איתם ומאשרים להם על מגש של כסף עיכובי הליכים בתיקים האזרחים.  כרגיל, המוטו הוא “שווה לנסות”……

להלן תמליל הישיבה

מ ד י נ ת   י ש ר א ל

משרד המשפטים המשנה לפרקליט המדינה  (עניינים אזרחיים)

13/12/2022

לכבוד,

משתתפי הדיון

הנדון: דיון סטטוס בתיקים האזרחיים הנוגעים לתיקי האלפים:

משתתפים:

אורית קוטב, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים)

אמיר טבנקין, פרקליטות מיסוי וכלכלה

נעמי זמרת, המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה

איתן לדרר, פרקליט מחוז צפון

אילה פיילס, פרקליטת מחוז חיפה

שירלי אנגלרד, פרקליטת מחוז מרכז

כוכבית נצח דולב, פרקליטת מחוז ירושלים

כרמית דורון, פרקליטות מחוז צפון

דנית פרייסלר, פרקליטות מחוז חיפה

עידית מנדלבאום, פרקליטות מחוז מרכז

מגי קריטנשטיין, פרקליטות מחוז ירושלים

איתן צור, פרקליטות מחוז חיפה

מיכל פליגלר, פרקליטות מחוז תל אביב

שמרית סמדג’ה, פרקליטות מחוז מרכז

ליפז סרוסי-דותן, פרקליטות מחוז מרכז

משה וילינגר, פרקליטות מחוז ירושלים

מאור סבג, לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים)

קרן בן מרדכי, מתמחה, לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים)

רקע:

הדיון כונס כדי לבדוק את הסטטוס בכלל התיקים האזרחיים הנוגעים לתיקי האלפים, לתאם את אסטרטגיית הפרקליטות בהם, ולקבל אישור מפרקליטות מיסוי וכלכלה לגבי המשך ניהולם בכפוף להתפתחויות בהליכים הפליליים.

דיון:

תיקי בזק, סוקולובר וכרמון:

נציגת פרקליטות מחוז תל אביב:

בטיפולי שבעה תיקים, שישה מתחלקים לשתי קבוצות משנה. קבוצה א’: טלמור, אמיד לייטקום ואליעז – שם ביקשנו עיכוב הליכים בגלל הקשר לפרשה 4000, וכן הקשר ל”בזק יס חלל”.

קבוצה ב’: סיני ותורג’מן שם התבקש עיכוב רק בגלל “בזק יס חלל”. הטענות נוגעות לעסקת בעלי עניין של רכישת יס (תוך הסתרה, דיווחים מטעים שהתמורה לא הייתה הולמת, שהדירקטוריון נהג ברשלנות, שאלוביץ’ ובנו הפרו חובות נאמנות וכו’).

בלייטקום זו תביעה נגזרת נגד נושאי משרה בבזק, בגין נזק לבזק עקב הסכם שומה עם רשות המסים (על הפסדים שנצברו), שנטען שהיתה עסקת בעל עניין.

מבחינה דיונית היינו אמורים לעדכן את ביהמ”ש בהתפתחויות, הגשנו בקשה להמתין להחלטת כב’ השופטת אגמון גונן, ואחריה ביקשנו שהות לשקול את צעדנו. הבקשה האחרונה שהוגשה היא לארכה עד ה-6.11. מדובר רק בהודעות עדכון.

בתיק כרמון השופטת נתנה החלטה שעברו כבר 3.5 שנים ללא התקיימות ישיבה, ולכן לדעתה מן הראוי לסגור את התיק אלא אם יש התנגדות.

נציגת פרקליטות מחוז מרכז:

אצלנו יש שתי תובענות ייצוגיות סוקולובר 15 וסוקולובר 18. הצדדים לתובענות זהים, הן פשוט הוגשו על תקופות שונות. התובענה מ-15 היא על אירועים שהתרחשו עד 2015 והתובענה השנייה נוגעת לאירועים שהתרחשו עד 2018. העילה בתובענות מבוססת על הטענה שבזק עיכבה את רפורמת השוק הסיטונאי תוך ניצול מעמד מונופוליסטי לרעה. בתיק של 2018 הגשנו הודעת התייצבות לפני התיק של 2015.

בתיק של 2018 הוגשה מטעם בזק בקשה לעיכוב הליכים בטענה שהיא לא יכולה להתגונן כראוי כי בירור עובדתי ידרוש ממנה לחשוף פרטים הנוגעים להליך הפלילי. ביהמ”ש הורה לקבל את עמדת היועמ”ש. לאחר התייצבותנו ביקשנו לעכב הליכים – והם אכן עוכבו. מאז אנחנו מעבירים רק הודעות עדכון.

להודעת העדכון האחרונה, המבקשים עדיין לא הגיבו, אבל עד עכשיו לא הייתה התנגדות מטעם הצדדים. בתיק של 2015 ההליכים עוכבו מסיבות אחרות לאורך זמן – הייתה עתירה מנהלית וברקע הוגשו הרבה ארכות להגשת כתב הגנה מטעם בזק. אחרי כמה שנים הוגש כתב הגנה בנוב’ 21 ורק אז ביקשנו ארכה. אחרי שהגשנו הודעת התייצבות ביהמ”ש ביקש שנצביע על עדים ספציפיים שיכולים להשפיע על ההליך הפלילי. הגשנו שם השלמת טיעון, בהמשך להשלמת טיעון של בזק, ונקבע דיון בתיק. בפברואר השנה התקיים דיון.

בתחילתו לא היה ברור עם ביהמ”ש מקבל את הקו שלנו, ולקראת סוף הדיון היה נראה שהוא שוכנע שנכון לעכב הליכים. אבל לאחר מכן המבקשים ביקשו מביהמ”ש שלפחות יאפשר להתקדם בהליך של גילוי ועיון במסמכים. ביהמ”ש נתן החלטה שהם יגישו בקשה מצומצמת לגילוי ועיון.

התבקשה הודעה מטעם היועצת שאמרה שאנחנו לא רואים מניעה לקבל את הבקשה בנוגע למסמכים הספציפיים שעוכבו, וחזרנו על עמדתנו העקרונית לפיה נכון כרגע עדיין לעכב. בהחלטה האחרונה ביהמ”ש ביקש שהיועמ”ש ובזק יעדכנו. בספטמבר הודענו שעדיין יש חשש להליך הפלילי – בפועל ההליכים מעוכבים.

נציג פרקליטות מיסוי וכלכלה:

יש שני הליכים פליליים רלוונטיים, פרשה 4000 בירושלים והתיק של אלוביץ’ ומקורביו בת”א. מבחינת התיקים שרלוונטיים ישירות ל-4000 אנו סבורים שעילת העיכוב עדיין עומדת בעינה. בכל אחד מהם חידדנו את הנקודות הרלוונטיות. בירושלים כרגע יש לנו קבוצת עדים מתיק אלף, ואז חוזרים עם עדים מ-4000 שהכוונה לחזור שוב ל-1000 ו-2000 (לעשות מעין ריצ’רצ’). ההליך שמתנהל עד סופו ימשך גם לשנת המשפט הבאה – זה ייקח עוד זמן. מבחינת 4000 העמדה שלנו יחסית פשוטה.

הבעיה המורכבת יותר היא בהליך בתל אביב שם במסגרת טענות מקדמיות ביהמ”ש בצעד חריג הסכים לדון באישומים והחליט לבטל אישומים שנוגעים לוועדות בלתי תלויות ואישור עסקאות. אנחנו חושבים שאי אפשר לדון באישומים לפני שהוצגו ראיות, ביהמ”ש לא קיבל זאת ומחק חלק מהאישומים, ואנחנו ערערנו על כך לביהמ”ש עליון. העמדה שלנו היא שעילות העיכוב נותרו במקומן שכן אם הערעור יתקבל והתיק חוזר להוכחות ברור שלא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור. הקושי הוא שכרגע המצב עוד לא ברור. המורכבות היא בעיקר בתיקים בעניין תורג’מן וסיני, שלא כרוכים ב-4000, וכרגע אין אישום פלילי הנוגע אליהם. אנחנו צריכים להגיש את נימוקי הערעור ב-23.10. עד שיהיה דיון יעברו עוד כמה חודשים, ובשל העובדה שאלה שאלות משפטיות מורכבות, אולי ייקח זמן עד לקבלת פסק דין.

בהליך הפלילי בתל אביב, נותר אישום שעדיין נמצא בתיק. יש דיון מקדמי בסוף החודש ואולי יקבעו הוכחות בנוגע אליו. מבחינת ההליך הפלילי היינו רוצים שהנאשמים לא יחקרו ויעידו בהליכים אזרחיים מתוך תקווה שנחזיר במסגרת הערעור לביהמ”ש העליון את האישומים שהוסרו. אני חושב שיש לנו סיכוי לעשות זאת, אנחנו סבורים שהקביעות של כב’ השופטת אגמון גונן שגויות. סביר שתתקבל החלטה על החזרת התיק להוכחות ללא קביעות נורמטיביות.

יש הקבלה בין המצב הזה לבין בקשות עיכוב בשלב החקירה שגם בהן אין תיק בפועל במועד בקשת העיכוב, אלא רק פוטנציאל. מבחינתנו אין נזק בעצם הניסיון לבקש עיכוב. אציין בנוגע לעניין אמיד, בא כוח המבקש פונה אלינו שוב ושוב בבקשות לחומרים. אני חושב שאולי ניתן להגיע להסכמות סביב הדבר הזה. הוא היה רוצה שההליך הפלילי היה ממשיך כסדרו, אז אולי אפשר לפנות להסכמה.

נדגיש שבכל הבקשות שנוגעות לבזק יס אמרנו שהעילה המרכזית היא הקשר לתיק בתל אביב, אבל יש גם קשר לפרשה 4000. אלה שני היבטים לאותה עסקה. הטענות של הצגת תזרים המזומנים החופשי נוגעות לאישום שעוד נותר בתיק, לכן בבקשה כזאת אפשר להתייחס לאישום שנשאר.

בעניין כרמון יש בקשה ספציפית וטענה שהעדים הרלוונטיים, חפץ וישועה, כבר העידו. עם זאת, יש עדים רלוונטיים שעדיין שלא העידו, ולכן  לדעתנו נכון להמשיך ולעכב.

בנוגע להסדר שהוצע שם רק לתגובה ללא חקירות, נשמח לשמוע את עמדת הפרקליטים האזרחיים. לדעתנו יעזור לדעת לאיזה גורמים הם מתכננים לפנות כדי לכתוב את התגובה.

כדי לאשר את ההצעה להגביל את הגורמים עמם ניתן לשוחח, עליי לפנות לליאת בן ארי לקבלת אישור.

פרקליטת מחוז מרכז (אזרחי):

בקשת העיכוב בעקבות הערעור היא הרחבה של הטיעון הרגיל או של הכיוון שעד היום הצלחנו בו. למעשה מדובר בזיכוי, גם אם בעילת סף. אבל הטענה היא שזה לא חלוט ועדיין תלוי ועומד בעליון. אפשר לטעון טענה כזאת. צריך לזכור שביהמ”ש לא אוהבים עיכוב ללא גבולות גזרה, וכאן אנחנו מותחים את זה מאד, אולי אף לשנים לפי מיסוי וכלכלה – אבל אפשר לנסות.

בכרמון עדיף שפרקליטות מיסוי וכלכלה תגיד מי העדים שניתן לדבר איתם, וההגנה תחליט האם הדבר מספק אותה לצורך כתיבת כתב הגנה. אם ביהמ”ש יבקש מאיתנו לעשות את ההבחנה מדוע אלה כן ואלה לא, נוכל להסביר בפשטות שההבחנה מבוססת על עדים שהעידו לעומת עדים שטרם העידו.

נציגת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה:

מבחינת מועדים, גם אם יתקבל הערעור על החלטת כב’ השופטת אגמון גונן, עדיין נצטרך לבקש אורכה עד לתום ההליך הפלילי. זו אורכה של יותר משנה עד להכרעת ביהמ”ש העליון. גם לאחר הערעור עילת העיכוב הנוגעת להליך הפלילי תחזור לעצמה, ואז שוב מדובר על עיכוב של שנים. צריך להבהיר את זה ולהיות ישרים עם ביהמ”ש, זו נקודת איזון מורכבת. יש להסביר לביהמ”ש שהצפי של ההליך בתל אביב מצומצם הרבה יותר מההליך בירושלים, כך שיהיה ברור שהעיכוב תחום יחסית.

בעקבות הדיון סוכם כדלקמן ע”י המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים):

• בהתאם למצב המשפטי נראה שאין מניעה מבקשת עיכוב הליכים. לא צפוי להיווצר נזק בעקבות עצם הבקשה, ולכן נראה שאין לנו דבר להפסיד.
• הבקשה בעקבות הערעור לעליון בעקבות פסיקת כב’ השופטת אגמון גונן, מורכבת יותר בשל הקושי לתחום אותה, אך יש להבהיר לביהמ”ש את ההבחנה בין התיקים הפליליים השונים והצפי להימשכותם.
• בכרמון יש לכתוב בהודעת העדכון מטעמנו בהליכים אלה שאנחנו מבקשים לעכב את ההליך. אם לא תתקבל בקשתנו נבקש להגביל את הגורמים שעמם ניתן לשוחח. באמצעות מהלך כזה הפרקליטות נראית מידתית ומדויקת, ולא שוללת כל הצעה להתקדמות.

תיק אדלר:

פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי):

מדובר בתביעה שהוגשה לביה”ד לעבודה של אמיר אדלר, שהיה המדען הראשי במשרד התקשורת במשך שנה וחצי. הוא תבע את המשרד ואת המנכ”ל שלמה פילבר.

נטען שחוו”ד שחתם עליה אדלר שהוגשה לבג”צ, גרמה להתנכלות של פילבר אליו, עד שהדבר הביא להתפטרותו.

הטענה היא שבזק ניסתה להטעות את ביהמ”ש וחוות הדעת של אדלר סתרה את טענת בזק. פילבר לא אהב את חוות הדעת ולכן הוא התנכל לו (הוא מודר ממיילים, נסיעות, פגישות ועוד).

ביקשנו עיכוב הליכים במשך שלוש שנים וחצי ובספטמבר עדכנו אותנו הפרקליטים בתיק הפלילי שאחרי שפילבר העיד ניתן להתקדם בתיק. השופט לא אהב את העיכוב, אבל קיבל את עמדתנו. עכשיו יש להגיש כתב הגנה. עוה”ד של פילבר ביקש שנייצג אותו – כלומר צריך לכתוב כתב הגנה ולהכריע בנוגע לייצוג של פילבר. הנטייה שלנו הייתה לא לייצג אותו. ליאת בן ארי אמרה שהוא עד מדינה, כלומר ברור שהתנהלותו הייתה לא תקינה.

בעבר הוחלט גם שלא נבקש את מחיקתו מכתב התביעה בשל רגישות התיק, על אף שלרוב מבקשים את מחיקת המתעמר בתביעות עבודה שכן אין בינו לבין העובד יחסי עובד מעסיק (ומעדכנים אותו שהוא יכול לבקש להישאר בתיק).

כעת אנחנו ממתינים להתייחסות של משרד התקשורת בנוגע לייצוגו של פילבר על ידינו, כדי שנוכל להתקדם לעבר כתיבת כתב הגנה. משרד התקשורת מסביר שאדלר היה כפוף ישירות למנכ”ל ויש לו טענות ספציפיות על הקשר שהיה ביניהם באותה העת. אין לנו שום דרך להתייחס לטענות הללו, ואם אנחנו לא מייצגים אותו נתקשה להתקדם. האפשרות שנעזר בפילבר כעד בעייתית בעינינו שכן היא לא עולה בקנה אחד עם עמדת הפרקליטות בתיק הפלילי, שכן שם ברור שאנחנו רואים בו מנכ”ל שהתנהג באופן לא תקין. יתר על כן, לפי ליאת בן ארי פילבר מסר עדות עם פגמים ובעיות, ולכן בעייתי שנסתמך על עד שהפרקליטות סוברת שהוא לא אמין.

פרקליטות מיסוי וכלכלה:

קיימת בעייתיות בהסתמכות על עדות פילבר שכן גם לפי התנהלותו בחקירה וגם הטענה בכתב האישום הייתה שהתנהלותו הייתה לא תקינה, וכן כפי שצוין הוא היה עד בעייתי עד כדי בחינה מחדש של הסכם המדינה שנחתם איתו.

בעקבות הדיון סוכם כדלקמן ע”י המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים):

• יש להמשיך ולעמוד בקשר עם משרד התקשורת על מנת לקבל את עמדתם בנוגע לשאלת הייצוג.
• את בחינת התנהלות הפרקליטות עם פילבר כעד בהמשך, בהתחשב במהימנותו כפי שהתגלתה בהליך הפלילי, וביחס לאמירה שבעצם החתימה עמו על הסכם עד מדינה, יש להמשיך ולקיים בהתאם להתפתחויות בתיק.

תיקי חפץ:

פרקליטות מחוז צפון (אזרחי):

בתיק חפץ-מגן מדובר בתביעת לשון הרע של חפץ נגד בלוגר. התביעה נוגעת לנסיבות החתימה של חפץ כעד מדינה. הגשנו התנגדות לבקשת מגן לקבל חומרים מתיק 4000. חששנו שהחומרים יחשפו, ובשל כך החלטנו על התייצבות יועמ”ש והגשנו בקשת עיכוב.

הייתה החלטה לגלות את המסמכים עליה הוגשה בר”ע וההחלטה נהפכה. במקביל ביקשנו עיכוב הליכים בתיק עד תום ההליכים הפליליים.

התקבלה החלטה על עיכוב עד תום עדות חפץ ועדות השוטרים הנוגעים לתרגיל החקירה שבוצע בעניינו. בזמן הזה התיק המשיך להתנהל באפיקים אחרים, ובקיץ קיבלנו עותק מהחלטה שממנה הבנו שנקבע מועד הוכחות בתיק.

נראה שלגבי חפץ עצמו אין כיום בעיה, אך אחת העדות שזומנה להעיד היא פלונית (קרן סידקובסקי, הפילגש, ע.ש.) שמהתיק בחיפה. התיק קבוע להוכחות בסוף דצמבר.

בתיק הזה חפץ עצמו הוא בעל העניין בקידום התביעה, ולכן יש פה מארג יחסים עדין, אנחנו רוצים לאפשר לו מרחב מסוים ומצד שני ביקשנו עיכוב.

פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי):

התביעה של חפץ נגד מרקוביץ’, המתנהלת בביהמ”ש השלום בכפר סבא, מתייחסת לציוצים של העיתונאי בטוויטר, חלקם בתקופה שלפני החקירה וחלקם אחריה ונוגעים לכך שחפץ עד מדינה. הציוצים מתייחסים לאופיו של חפץ ולאמינותו, ולכן הוא טוען שמדובר בלשון הרע.

מרקוביץ’ ביקש עיכוב הליכים, וביהמ”ש ביקש עמדת יועמ”ש. הודענו שאנחנו מתייצבים כדי להבין אם ההליך עלול לפגוע להליך הפלילי, אך נדע זאת רק אחרי כתב הגנה וגידור המחלוקת בביהמ”ש. התובע הגיש בקשה בינואר 22 בבקשה למתן החלטה. ביהמ”ש קבע שבשל הזמן שחלף יודיעו הצדדים עדכון. הודענו שעמדת היועצת נותרת בעינה, ושאנו נשארים לעקוב.

באוגוסט נאמר שראוי לקדם את ההליך לאחר שתמה עדות חפץ. ביהמ”ש ביקש שיוגש כתב הגנה והתיק נקבע לדיון ב-23.11, ונצטרך לקבל החלטה.

תיק נוסף של חפץ מתנהל בביהמ”ש השלום בנתניה שם נטען שנגרמו לו עוולות ונזקים בשל פרסומים שאינטרנט. לא התייצבנו להליך, אלא אנחנו רק עוקבים מרחוק, בשל חשש שבוטא בעבר לפיו עיכוב הליכים עלול להרגיז את חפץ בעוד הפרקליטות לשמור על מערכת היחסים איתו (נאמר שחפץ יעדכן את מיסוי וכלכלה בעניין).

מבדיקה של ליפז ראינו שהתקיימו שני דיוני קדם משפט והתיק קבוע להוכחות במרץ (2023). ראינו שתי החלטות בהליכי גילוי מסמכים, והחלטה בבקשה של הנתבע לזמן לעדות את פלונית ושני חוקרים, שביהמ”ש נימק בצאפ שקיים בנושא. יש לראות אם אנחנו מעוניינים לשנות גישה או שממשיכים לעקוב מרחוק.

פרקליטות מיסוי וכלכלה:

בעניין חפץ מגן, החלטת השופט לקיים דיון הוכחות בדצמבר לא מתכתבת עם ההחלטה לעכב את ההליך עד תום חקירת החוקרים. מי שהחליט על החקירה של חפץ עדיין לא נחקר במסגרת ההליך הפלילי. אחד מהשוטרים נכלל ברשימת העדים בקבוצה הקרובה, והשני שהוא מפקד היחידה הרלוונטי לא נמצא בקבוצה הזו. כלומר, יש צפי להעיד אחד מהם בחודשים הקרובים, ולכן נראה שהשני לא יהיה בקרוב.

מבחינתנו העילה לעיכוב עדיין קיימת, וזו גם משמעות ההחלטה הקודמת של ביהמ”ש, ולכן אין סיבה שהעיכוב יפסק. פלונית לפי שעה לא עדה בהליך הפלילי ולכן היא פחות רלוונטית מבחינת עילת העיכוב, קשה לנו לומר שדברים שהיא תאמר בהליך האזרחי יפגעו לנו בהליך הפלילי. גם העובדה שלא הזמינו את החוקרים כעדים מחלישה את עילת העיכוב. בנוסף, חומרים לא נרצה לתת לצדדים בשום מצב.

אין לנו ביסוס לטענות אחרות, ואנחנו בעיקר מסתמכים בבקשת העיכוב על החלטת ביהמ”ש הקודמת בעניין.

בעניין חפץ המתנהל בשלום נתניה –העדות של חפץ הסתיימה וכך גם הקשר שלנו איתו, לכן נראה שמנגנון העדכון כבר לא עובד ולא ניתן עוד להסתמך עליו.

הגורמים שעשויים להעיד בהליך האזרחי זומנו לעדות גם בהליך הפלילי ולכן חשוב לנו לדעת.

השאלה אם זה מצדיק התייצבות בהליכים. ברור שקיימת כאן טקטיקה, כך שדרך ההליכים האזרחיים מושכים את אנשי המשטרה להיחקר על ידי עוה”ד שלהם ובכך לעשות נזק לתיק הפלילי.

בעקבות הדיון סוכם כדלקמן ע”י המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים):

• עלינו לראות איך מקיימים את החלטת ביהמ”ש בעניין חפץ מגן. יתכן שאין לנו עילה לעכב, ואם הנזק לא יהיה גדול במיוחד ניתן לומר שאנחנו רוצים להישאר צד להליך.
• בהליכים האחרים יש לשים לב כיצד אנחנו נמנעים מהמלכודת שמנסים ליצור בהליך האזרחי, כדי להעיד עדים שטרם העידו בהליך הפלילי ובכך לפגוע בו. יש להבהיר לשוטרים שאם הם מקבלים זימון לעדות הם מדווחים לנו על כך כדי שלא נופתע מהעניין, ובכך לייצר מנגנון בקרה על ההליך האזרחי והעדים בו באמצעות השוטרים.

תיק ידיעות אחרונות:

פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי):

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ידיעות אחרונות בעילת הטעיה של הצרכנים וזאת כי לדבריהם התוכן בעיתון כלל עיתונות לא אובייקטיבית. התביעה מתבססת על התמלילים של תיק 2000 לפיהם הגיעו התובעים למסקנה שמדובר בכתבות מוטות. הבקשה אושרה בביהמ”ש לעיכוב עד תום פרשת התביעה. עלינו לעדכן עד 31.10 ומצבנו טוב. אנחנו ממתינים לעדכון ממיסוי וכלכלה בנוגע לאפשרות לשחרר את התיק, אך נראה שהדבר יקח עוד זמן.

פרקליטות מיסוי וכלכלה:

תיק 2000 עוד לא התחיל. בנוסף, בכוונתנו לעבור בין קבוצות עדים בפרשות השונות, ולכן נראה שסיום העיכוב לא נראה באופק.

בעקבות הדיון סוכם כדלקמן ע”י המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים):

• יש להמשיך את העיכוב עד לאישור של מיסוי וכלכלה, ולקיים קשר בין הצדדים הן בנוגע לתום פרשת התביעה בהליך הפלילי, והן בנוגע להתפתחויות בהליך האזרחי ככל שיהיו.

כתבה: קרן בן מרדכי, מתמחה

הערה:  התביעה של קרן סידקובסקי הפילגש של ניר חפץ (כיום שותפתו למשרד עורכי דין) מתנהלת במחוזי חיפה בתיק ת”א 31258-02-20 אצל השופטת ישראלה קראי גירון.

PDF

עיינו בבקשה לעיכוב הליכים בתיק השוגר- גירל של ניר חפץ

שימו לב:  הפרקליטים מקשקשים על חשש לפגיעה בטוהר ההליך הפלילי שמתנהל נגד ביבי, מדברים על זיהום ההליך הפלילי ועל “פגיעות”.

שופט נורמלי אמור לראות שזה שקוף שאין שום חשש לפגיעה בטוהר ההליך נגד ביבי, שהרי העדויות אצל ביבי ואצל קרן סידקובסקי לא אמורות להיות שונות.

החשש של הפרקליטות הוא שהעדויות כן יהיו שונות.  או אז יהיה לביבי “ספק סביר” ותחמושת ל”הגנה מן הצדק”…..  השוני יכול להיות ששוטר שאצל ביבי טען שהוא לא זוכר כלום, פתאום במשפט של קרן סידקובסקי הוא כן ייזכר במשהו.  זו ה”פגיעה” שבפרקליטות מפחדים ממנה.

והשופטים?????  זורמים עם הפרקליטות.  כמובן.  הרי כולם שונאים את ביבי…..

בעניין שבין:

–  נ  ג  ד  –

בקשה מטעם המדינה לעיכוב הליכים

בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 152(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן: “התקנות“) ולהורות על עיכוב ההליכים בתיק דנן עד לסיום שלב העדויות בהליך הפלילי בפרשה המכונה “פרשה 4000”, הנדונה במסגרת ת”פ 67104-01-20 מדינת ישראל נ’ בנימין נתניהו ואח’, המתנהל בפני הרכב בבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הליך פלילי זה הואשמו הנאשמים, בין היתר, בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, בשלוש פרשות שונות המוכרות לציבור כ”פרשת 1000″, “פרשת 2000″ ו”פרשת 4000”  (להלן: “ההליך הפלילי“).

בתום שלב העדויות תבקש המדינה לשוב ולעדכן את בית המשפט הנכבד האם קיים צורך בהמשך עיכוב ההליך.

בקשה זו מוגשת על דעתו ובאישורו של היועץ המשפטי לממשלה, הסבור כי יש לעכב את הליכי בירור התובענה מהמטעמים שיפורטו להלן.

ואלה נימוקי הבקשה:

        א.        פתח דבר

1. עניינו של ההליך דנן בתובענה אשר הוגשה ביום 12.2.20 על ידי התובעת, הטוענת לנזקים שנגרמו לה כביכול בשל הליכי החקירה שנערכו במסגרת חקירת פרשת 4000. בכלל זה טוענת התובעת כי נגרמו לה נזקים בשל צו שיפוטי שהוצא לחיפוש בדירתה; בשל אופי ביצוע החיפוש בדירה; בשל אופן גביית הודעתה בתחנת המשטרה; בשל חיוב התובעת, כביכול, להתפטר מעבודתה; בשל אי- מניעת חשיפת עדותה ועוד, הכל במסגרת חקירת המשטרה בפרשת 4000.

כבר יאמר כי התשתית העובדתית בתביעה קשורה בקשר בל ינתק להליך הפלילי במסגרת פרשה 4000 ובכלל זה נסמכת על חומרי חקירה שעומדים ביסוד ההליך הפלילי, עדי תביעה בהליך הפלילי, ובעיקר על עדותו של עד המדינה בהליך הפלילי, מר ניר חפץ.

2. בענין זה יוער כי במסגרת ניהול ההליך הפלילי, לא מן הנמנע כי חלק מהעדים הצפויים להעיד בהליך דנן יזומנו במסגרת ההליך הפלילי כעדים מטעם ההגנה, ובכלל זה התובעת או גורמי חקירה נוספים שאינם עדי תביעה בהליך הפלילי.
3. בהליך הפלילי הוגש כתב אישום והתקיימה ביום 24.5.20 ישיבת הקראה.
4. לאור העובדה כי ההליך הפלילי מתנהל במקביל לתביעה זו, המדינה מבקשת מבית המשפט הנכבד להורות על עיכוב ההליך האזרחי עד לסיום שלב הבאת הראיות בפרשה 4000.

המדינה טוענת, כפי שיפורט בהרחבה בבקשה זו, כי קיים קשר הדוק בין המסכת העובדתית שעומדת ביסוד ההליך הפלילי לזו אשר אמורה לעלות לדיון במסגרת ההליך האזרחי דנא, ומשכך, ניהול שני ההליכים במקביל מקים חשש ממשי לפגיעה בטוהר ההליך הפלילי, וחשש שכתוצאה מכך תגרם פגיעה מוחשית בהליך הפלילי.

5. אין צורך להכביר מילים באשר לרגישות ההליך הפלילי ואופיו הציבורי, אשר נובעים לא רק מזהות הצדדים והיקף הגורמים המעורבים בה, אלא גם מהשלכתם הציבורית של העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום.
6. כפי שיפורט בהמשך, בהליכים אזרחיים נוספים המתנהלים אף הם במקביל להליך הפלילי ובכלל זה לפרשת 4000, עוכבו ההליכים האזרחיים בשל החשש לפגיעה בניהול ההליך הפלילי.
7. למען הזהירות בלבד יודגש, כי אין בבקשה זו לגרוע מטענה מטענות המדינה, והיא שומרת על מלוא טענותיה וזכויותיה, לרבות טענות סף העומדות לה.
8. ההדגשות בבקשה זו אינן במקור- אלא אם יצויין אחרת.

         ב.         המסגרת הנורמטיבית

9. תקנה 152 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן גם: “התקנות“) קובעת את סמכותו של בית המשפט הדן בעניין אזרחי “לעכב” את ההליך:

“(א) בית המשפט רשאי לדחות את הדיון למועד, למקום ובתנאים שייראו לו, אם היה סבור כי למען הצדק מן הראוי לעשות כן; אך אם התחיל בשמיעת ראיות ימשיך בה ברציפות יום יום, עד גמר חקירתם של כל העדים. זולת אם ראה צורך בדחיה מטעמים מיוחדים שיירשמו” .

10. בהתאם להלכה הפסוקה, עצם קיומם של הליך פלילי או של חקירה פלילית, אין בהם כדי להצדיק, כשלעצמם, את עיכוב ההליך האזרחי באותו עניין (רע”א 854/97 לופטין נ’ מוניקה תכשיטים בע”מ (פורסם בנבו, 30.4.97); רע”א 210/03 Foundation Sansounimaille נ’ פרי (פורסם בנבו, 8.7.03)).
11. יחד עם זאת, כפי שנראה להלן, במקרים מתאימים, כאשר הוצג אינטרס משמעותי שהצדיק זאת, עוכב ההליך האזרחי, על מנת למנוע שיבוש ההליך הפלילי ופגיעה בו. על פי ההלכה הפסוקה, לבית המשפט קיימת סמכות שבשיקול דעת לעכב או לדחות למועד מאוחר יותר את הדיון בהליך האזרחי במקרים מסוימים, וזאת תוך בחינת כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו (רע”א 346/06 ד”ר באסם חזאן נ’ קלאב אין אילת בע”מ (פורסם בנבו, 14.5.2006).
12. כך למשל, ברע״א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ׳ B.G. Assistance Ltd (פורסם בנבו, 13.2.2006, בפסקה 5 לפסק דינו של כבוד הנשיא (השופט דאז) גרוניס), (להלן: “עניין בי. ג׳י“) התייצב היועץ המשפטי לממשלה להליך האזרחי ועתר לעיכוב ההליכים האזרחיים מטעמים הקשורים לקיומו של הליך פלילי מקביל, ובין היתר, עמד על הפער בין המידע המוצג לבית המשפט בהליך הפלילי לבין זה המוצג בהליך האזרחי.

בית המשפט העליון קבע, כי היה מקום לעכב את ההליך האזרחי מחשש לעיוות דין בהליך האזרחי אם לא יעוכב ההליך הפלילי (הגם שבסופו של יום ניתן סעד מעט שונה, אך דומה במהותו). זאת, בין היתר, לאור קיומו של קשר הדוק בין המסכת העובדתית המתעוררת בהליך הפלילי לבין זו שנדונה במסגרת ההליך האזרחי. וכך נקבע שם:

“אכן, הכלל הוא כי קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין (רע״א 854/97 לופטין נ׳ מוניקה תכשיטים בע״מ (לא פורסם); רע״א 210/03 Foundation Sansounimaille נ׳ פרי (לא פורסם)). בדרך כלל המבקש את עיכובו של ההליך האזרחי הינו הנאשם בהליך הפלילי. בעניין דנא שונים הם פני הדברים. מבקש העיכוב איננו הנאשם. נסיבותיו הייחודיות של המקרה דנא הובילוני לכלל מסקנה כי עמדתו של היועץ, לפיה ראוי לעכב את ההליך נשוא דיוננו עד למתן פסק דין בהליך הפלילי, נכונה היא. אבהיר עתה את טעמיי לכך.

עינינו הרואות, כי מדובר במצב דברים יוצא דופן: עניין לנו בתובענה אזרחית המוגשת על ידי חברה אשר באמצעותה, כך על פי הנטען במסגרת הליך פלילי המתנהל במקביל, פעלו הנאשמים כנגד קורבנות העבירות וביניהם הנתבע. ברי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו קיים קשר הדוק בין המסכת העובדתית המתעוררת במסגרת ההליך הפלילי לזו אשר נדונה במסגרת ההליך האזרחי.”

13. במקרה אחר, הוחלט לעכב גילוי מסמכים בהליך אזרחי עד שתסתיים עדות מסוימת בהליך הפלילי. זאת, כדי למנוע גילויו של חומר חקירה במסגרת ההליך האזרחי ובטרם ניתנה העדות במשפט הפלילי – ראו רע״א 2822/10 עו״ד דגני נ׳ וינארוך, דינים עליון (150) 240 בפסקה 4 (2010), שם נפסק:

“מתברר, שהמשיב הינו עד תביעה בהליך הפלילי שהוגש נגד המבקש. גילויו של החומר למשיב לפני שיעיד בהליך הפלילי עשוי, כמובן, להיות בעל השלכות מזויות שונות. על כן, ראוי לעכב את מועד הגילוי עד לאחר מתן העדות….דומה, שאין מנוס מלהשהות את ההליך האזרחי, ולו חלקית, עד שהמשיב יעיד בהליך הפלילי.”

14. עיכוב הליכים אזרחיים נוכח הליכים פליליים במטרה למנוע שיבושם מוכר וידוע על רקע הליכים פליליים בגין עבירות פחות חמורות מהתיק דנן, כמו עבירות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית משפט השלום. כך במ”ת (שלום ת”א) 35835-01-11 שטנגר נ’ מדינת ישראל, דינים שלום (35) 1097 (2011) נקבע כי:

“מימים ימימה נהוג כי בתביעות אזרחיות “מקבילות” כאלה, מתייצב היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסמכותו על פי הפקודה המיוחדת לכך, בבקשת “הקפאת” אותו הליך אזרחי, והכל מטעמים ברורים ומובנים, של מתן “זכות קדימה” להליך הפלילי וה”בכור” על פני אחיו הצעיר – האזרחי, ולו בכדי למנוע שיבוש ההליך הפלילי.”

15. בעת״מ 14־02־31557 גלילות מחזור פסולת בע״מ ואח׳ נ׳ עירית רמת השרון ואח׳, (פורסם בנבו, 17.6.2014), הגישו שני נאשמים בעבירות שנוגעות להפרת תנאי רישיון, עתירה מנהלית לבית המשפט לענינים מנהליים בת”א נגד החלטה לבטל את רשיון העסק שבבעלותם, כתוצאה מהפרת תנאי הרשיון. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה, אשר היתה משיבה בעתירה המנהלית, כי יש לעכב את בירור העתירה “עד לקביעת התשתית העובדתית בפרשה. דהיינו, עד מתן הכרעת הדין בערכאה הדיונית”. זאת, בעיקר לאחר שהתברר “כי השאלות השנויות במחלוקת בשני התיקים קשורות קשר בל ינותק”. בין היתר, הביא בית המשפט לעניינים מנהליים מדברי בית משפט השלום שדן בתיק הפלילי (אשר דחה בקשה לדחיית דיון בתיק הפלילי עקב הגשת העתירה המנהלית), כדלקמן:

” עוד התייחס כב׳ השופט בקר בהחלטתו גם לסוגיית העדים ולייחודו של בית המשפט לעניינים מנהליים אשר ככלל איננו שומע עדים, ולכן מן הראוי שהמסכת העובדתית תידון בפני הערכאה הדיונית:

׳מעבר לכך… הרי שפשיטא בעיני, כי מקום בו מוגש הליך פלילי־ לו הבכורה בבירור הדין. הדבר נובע לא רק מן הטעם שמדובר בדיני נפשות, אלא גם מטעמים משפטיים ־ ראייתיים, הקשורים בטוהר המשפט הפלילי… בירור שבהכרח יהא גם עובדתי בפני ערכאה אחרת, יש בו פוטנציאל פגיעה לטוהר ההליך הפלילי”. אם בעניינים עובדתיים עסקינן, הרי שדומני…שממילא בית משפט לעניינים מנהליים אינו המקום הנכון לברר עניינים עובדתיים, ואדרבא ההפך הוא הנכון. הנאשמים 3־1 ׳מאיימים׳ בהצעדת 100 עדים לבית המשפט, ואכן מדובר באיום כבד משקל, אולם הצרה היא שהבירור העובדתי הכרוך באותם עדים, יהא מספרם אשר יהא, קשור ומתאים לבית המשפט הפלילי־ עובדתי, ולא לבית המשפט המנהלי׳.

בית המשפט לעניינים מנהליים התייחס באותו עניין בין היתר לפסק הדין בעניין בי.ג׳י. וקבע, כי ”… לא ניתן להתעלם מפס״ד בעניין .B.G הנ״ל הקובע כי במקרים בהם קיים קשר הדוק בין המסכת העובדתית המתעוררת במסגרת ההליך הפלילי לזו אשר נידונה במסגרת ההליך האזרחי, כפי שארע במקרה שלפנינו ובנסיבות מיוחדות, יש מקום לעכב את ההליך האזרחי” (סעיף 21 לפסק הדין).

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה בעיקר משום שהדין אינו מאפשר להשיג על החלטת ביניים מסוג זה – בר״מ 4717/14 גלילות מחזור פסולת בע״מ ואח׳ נ׳ עיריית רמת השרון ואח׳ (פורסם בנבו, 4.11.2014).

16. בהחלטת בית המשפט המחוזי בת”א (ת”א) 24201-07-14 י.ב.י.ב. נכסים ואחזקות בע”מ ואח’ נ’ עזבון המנוח רביקוביץ ואח’ (מיום 15.3.18) עוכב הדיון לאחר שעלה כי לפחות חמישה מבעלי הדין בתובענה האזרחית צפויים להעיד בהליך הפלילי :

“14. טיעון בעל משקל רב יותר כבר בשלב זה הוא חשש משיבוש ההליך הפלילי ופגיעה בו בשל קידום ההליך האזרחי. כעולה מטיעוני הצדדים, לכל הפחות חמישה מבעלי הדין בתובענה האזרחית צפויים להעיד בהליך הפלילי. קידום ההליך האזרחי, לרבות על דרך של ‘הגשת’ ראיות, קל וחומר – חקירות, קודם לשמיעת העדויות בהליך הפלילי יכול להיות בעל השלכות שונות ובכללן על טוהר ההליך הפלילי. השוו: ע”א 8577/16 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונים – החלטת כב’ השופט ג’ובראן מיום 10.1.2017 (מתן סעד זמני בתקופת הערעור כך שהליך אזרחי יעוכב), סע’ 13, והחלטת כב’ השופט עמית מיום 14.2.2017 ובה המלצתו לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. לסוגייה זו של חשש מפגיעה בהליך הפלילי לא ניתן מענה של ממש בתשובת התובעים. זוהי סוגייה המערבת אינטרס ציבורי משמעותי.

15. בסופו של יום ולאחר מתן הדעת למכלול הנסיבות, אני מוצאת לנכון בשלב זה לעכב את הדיון בתובענה עד לאחר שתסתיים עדותם של בעלי הדין דכאן בהליך הפלילי“.
16. במסגרת ע”א 8577/16 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונים (פורסם בנבו, 10.1.2017) הורה בית המשפט העליון ליתן סעד זמני של עיכוב ההליך האזרחי לתקופת הערעור, לאחר שהוגשה בקשת היועץ המשפטי לממשלה ולפיה יש לעכב את ההליך האזרחי באותה פרשה לאור החשש לפגיעה בניהול ההליך הפלילי.

באותו מקרה הוגש כתב אישום בעבירות רצח נגד 8 נאשמים ממשפחת פשע. במסגרת החקירה הפלילית באותה פרשה גוייס עד מדינה שלצורך הכשרת היותו עד מדינה נדרש לתת “הצהרת נקיון” בה הצהיר על מכלול מעשיו הפליליים בעבר. במסגרת אותה “הצהרת נקיון” ציין עד המדינה פרטים ביחס לרצח אחר לא מפוענח – וציין כי הרוצח היה קרוב משפחתו בעוד הוא היה נוכח בזירת הרצח ושימש נהג. על בסיס “הודעת הנקיון” הזו, הגישה משפחת קורבן הרצח הלא מפוענח תביעת נזיקין נגד עד המדינה ועזבונו של קרוב המשפחה (שבינתיים נרצח בעצמו), בגין מעורבותם ברצח.

היועץ המשפטי לממשלה התייצב בהליך והגיש לבית המשפט המחוזי שדן בתביעת הנזיקין, בהתאם לסמכותו לפי סע’ 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], בקשה לעיכוב ההליך האזרחי מחשש לפגיעה בהליך הפלילי.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העיכוב, וקבע כי לא הוכח כי במקרה הקונקרטי מתקיים החשש לפיו ניהול ההליך האזרחי יביא לפגיעה בהליך הפלילי.

על החלטה זו, הגיש היועץ המשפטי לממשלה ערעור לבית המשפט העליון וכן בקשה לעיכוב ביצוע (שלמעשה היא בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור).

במסגרת ההחלטה בבקשה הזמנית, נעתר בית המשפט העליון לבקשת הסעד הזמני וקבע:

“בהקשר זה, אני מקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה המשך ניהולו של ההליך האזרחי, במקביל לבירור הערעור בפני בית משפט זה, עלול להביא לסיכול הערעור, במובן זה שבתקופה זו עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך להליך הפלילי. אל מול פגיעה אפשרית זו יש להעמיד את האינטרס של התובעים להמשיך ולנהל את ההליך האזרחי אף במהלך התקופה שבה תלוי ועומד ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה שלא לעכב את ההליכים בהליך האזרחי. בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי מכלול השיקולים מצדיק את העדפת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, האמון על ההגנה על האינטרס הציבורי הטמון בניהול הליך פלילי תקין. זאת, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהליך פלילי מורכב ורגיש” (פסקה  13 להחלטה).

להשלמת התמונה יצויין כי בסופו של יום לא נדון הערעור, שכן ההליך הפלילי הסתיים בינתיים בעסקת טיעון ולא היה עוד צורך בעיכוב ההליך האזרחי.

18. כמו כן, נפנה להחלטה מקיפה שהתקבלה ביום 9.10.2017 בת”צ (מרכז) 31297-01-17 זיצמן נ’ ידיעות אחרונות (פורסם בנבו, 9.10.2017) (להלן: “עניין זיצמן“). בעניין זיצמן נדונה בקשת היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליכים בתובענה ייצוגית, שעניינה בטענה להטעיית קוראי עיתון “ידיעות אחרונות” וזאת עד לסיום החקירה הפלילית המתנהלת בעניין השיחות שהתקיימו בין ארנון (נוני) מוזס, העורך האחראי בעיתון “ידיעות אחרונות” לבין בנימין (ביבי) נתניהו, ראש הממשלה, וקבלת החלטה אם יוגש כתב אישום (פרשה הידועה כ״תיק 2000״).

כבוד השופט י׳ קינר נעתר לבקשה לעכב את ההליכים בתובענה הייצוגית, בקבעו בין היתר כי אמנם ככלל, קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין, אך תיתכנה נסיבות חריגות שיביאו לעיכוב ההליכים האזרחיים. ניתן לראות את האינטרס הציבורי כשיקול שיש בו כדי להוות, במקרים המתאימים, את הנסיבות החריגות הנדרשות לעיכוב הליך אזרחי בשל קיום הליך פלילי, לרבות חקירה פלילית. מקום בו ניהול התובענה הייצוגית עלול לפגוע בניהול ההליך הפלילי שעניינו אכיפת הדין, אמורה הבכורה להינתן לניהול ההליך הפלילי.

עוד קבע בית המשפט הנכבד, כי בנסיבות התיק כאשר מעמידים את האינטרס הציבורי שבהבטחת ניהול תקין של חקירה פלילית חשובה, רגישה ובעלת השלכות ציבוריות (באופן זהה לעניננו), אל מול האינטרס של ניהול הליך אזרחי ביעילות ובמהירות, וכאשר לא הוצגה כל פגיעה ספציפית שתיגרם עקב העיכוב, יש לעכב את ההליך האזרחי.

בין היתר, נקבע כי :

“37. לחשש בדבר הפגיעה בניהול התקין של החקירה הפלילית יש להוסיף את רגישותה וחשיבותה ואופיה הציבורי, הן נוכח זהות הגורמים המעורבים בה, והן נוכח ההשלכה הציבורית של הנושאים הנחקרים. משמעות הדבר היא כי יש להוסיף שיקול זה למניין השיקולים התומכים בעיכוב ההליך, שכן דווקא נוכח אותן השלכות ציבוריות, יש להקפיד על הפגת החשש לפגיעה בחקירה אם יימשך ההליך האזרחי במקביל לה.”

19. בהחלטה בעניין זיצמן מיום 1.5.2018 (פורסם בנבו), האריך בית המשפט את עיכוב ההליכים בתובענה האזרחית פעם נוספת, עד למועד ההחלטה בשאלה האם יוגש כתב אישום נגד החשודים במסגרת תיק 2000. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטה כי יתכן שיהיה מקום להאריך את עיכוב ההליכים אף לאחר הגשת כתב אישום, תוך הפנייה לפסק הדין בעניין י.ב.י.ב הנ”ל.
20. להשלמת התמונה יצויין, כי לאחר הגשת כתב האישום בהליך הפלילי, הוגשה במסגרת תיק זיצמן הנ”ל בקשה נוספת מטעם היועץ המשפטי לממשלה לעיכוב ההליך האזרחי וזאת עד לאחר סיום שמיעת הראיות בפרשת 2000. עד מועד כתיבת בקשה זו טרם ניתנה החלטה בבקשה זו.
21. נפנה גם להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת”א 4585-02-19 נווה נ’ שטייף (פורסם בנבו, 28.05.2019) שגם שם התקבלה בקשה לעיכוב ההליך האזרחי לאחר שנקבע כי יש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי של אי פגיעה בחקירה הפלילית:

“האינטרס הציבורי שיסודו בחשש מפני פגיעה בחקירה פלילית או בהליך הפלילי יכול להוות הצדק לעיכוב ההליכים האזרחיים. דברים דומים נקבעו על ידי עמיתי, השופט י’ קינר, בעניין עיכוב הליכים בבקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד ידיעות אחרונות בע”מ, שם הועדף האינטרס הציבורי של אי-פגיעה בחקירה הפלילית [ת”צ (מחוזי מר’) 31297-01-17 נציג היועץ המשפטי לממשלה נ’ זיצמן (פורסם בנבו, 09.10.2017″)]”.

22. באשר לחשיבות מניעת שיבוש מהלכי משפט– ראו גם גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ד 305 (2010):

“שיבוש מהלכי המשפט עשוי להתקיים במגוון דרכים, הן במישור סדרי הדין, הן במישור הראייתי והן במישורים אחרים. שיבוש מהלכי המשפט או יצירת עיוות דין משבשים את ההליך המשפטי, פוגעים בסדרי המנהל הציבורי ומביאים לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפטית ובהפעלתו של ההליך השיפוטי. הבטחת תקינותו של ההליך השיפוטי מחזקת את אמון הציבור בפעולות הרשות השופטת ורשויות אכיפת החוק”.

         ג.         ההליך הפלילי: “פרשת 4000”

23. התובעת מלינה בתביעתה על פעולות שנקטו רשויות המדינה הנתבעות בנוגע לתובעת במסגרת חקירת פרשת 4000.
24. מר ניר חפץ (על דיווחיו נסמכות טענות רבות בתביעה) נחקר בפרשה כחשוד ובהמשך נחתם עמו הסכם עד מדינה.
25. על מנת להניח לפני בית המשפט את מלוא התמונה העובדתית הרלוונטית ולהבהיר את החפיפה בין ההליך כאן לבין פרשה זו, נתייחס כאן בקצרה להשתלשלות החקירה ב”פרשת 4000″, ולסטטוס הנוכחי של ההליכים בה.
26. בחודש יוני 2017 פתחה מחלקת החקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך בחקירה שהתמקדה בבחינת חשדות לביצוע עבירות לפי חוק ניירות ערך, התשכ”ח-1968 וחוק העונשין, התשל”ז-1977 על ידי גורמים בכירים בחברות בזק, יס וחלל תקשורת ועל ידי עובדי ציבור (להלן: “חקירת בזק“).

מר ניר חפץ, מסר בפרשה זו עדות פתוחה.

27. פעולות החקירה שבוצעו על ידי רשות ניירות ערך עוררו חשדות לביצוע עבירות על טוהר המידות שבהן היו מעורבים, על פי החשד, בין היתר, ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, מר ניר חפץ, וגורמים נוספים.
28. ביום 18.2.2018 נפתחה חקירה גלויה משותפת של רשות ניירות ערך ומשטרת ישראל (להב 433), שזכתה לכינוי “פרשת 4000”. במסגרת חקירה זו נעצרו מספר חשודים, וביניהם מר ניר חפץ, אשר נחקר בפרשה באזהרה ובהמשך נחתם עמו הסכם עד מדינה.
29. בתמצית, “פרשה 4000” עוסקת בחשד לקיומם של יחסי שוחד בין ראש הממשלה לשאול אלוביץ’ (להלן: “אלוביץ’“) בעל השליטה בבזק ובאתר האינטרנט “וואלה”. על פי החשד, בתקופה שבין חודש דצמבר 2012 לחודש ינואר 2017 (להלן: “התקופה הרלוונטית“) העניק אלוביץ’ לנתניהו מתת בדמות היענות לדרישות התערבות באופן הסיקור באתר “וואלה”, שהיה אז בבעלותו של אלוביץ’. על פי החשד, כנגד מתת זו קיבל נתניהו, במסגרת תפקידיו הציבוריים, החלטות שהיטיבו עם אלוביץ’ ועם קבוצת “בזק”, שהיתה, במועדים הרלוונטיים, בשליטתו.
30. על פי כתב האישום אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 28.1.2020, מר ניר חפץ, ששימש כיועץ התקשורת של ראש הממשלה נתניהו ומשפחתו החל משנת 2014, היווה גורם מרכזי בהעברת דרישות הסיקור מנתניהו וסביבתו לאלוביץ’ ולאילן ישועה, מנכ”ל “וואלה” (להלן: “ישועה“). בנוסף, על פי כתב האישום, תקופות אינטנסיביות בדרישות הסיקור של נתניהו וסביבתו מאלוביץ’ ומ”וואלה” נרשמו סביב סיקורן של פרשות שונות שנקשרו בו וברעייתו, וביניהן פרשת מני נפתלי ופרשת המעונות. העדות שמסר מר חפץ ב”פרשת 4000″ עוסקת, בין היתר, בסוגיות אלו.
31. ממצאי החקירה והמלצות המשטרה הועברו לפרקליטות ביום 3.12.2018 וביום 28.2.2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לראש הממשלה, לאלוביץ’ ולאחרים כי הוא שוקל להעמידם לדין בפרשה זו בחשד לביצוע עבירת שוחד ועבירות נוספות, בכפוף לשימועים. הליך השימוע בעניינו של ראש הממשלה התקיים לפני היועץ המשפטי לממשלה, ד”ר אביחי מנדלבליט. הליכי השימוע של יתר החשודים בתיק התקיימו לפני פרקליטת מחוז ת”א (מיסוי וכלכלה), (כתוארה אז) עורכת הדין ליאת בן ארי.
32. כאמור, ביום 28.1.2020 הוגש כתב האישום בהליך הפלילי, במסגרתו נכללו שלוש הפרשות בתיקים 1000, 2000 ו- 4000. ההקראה בהליך התקיימה ביום 24.5.2020 ונקבעה ישיבת תזכורת לחודש יולי 2020.

• כתב האישום מיום 28.1.2020 מצ”ב כנספח א’ לבקשה.

         ד.         מן הכלל אל הפרט

33. כאמור, הטענות בבסיס התביעה מצריכות שימוש בחומר החקירה, וקבלת מידע ואף עדויות מאת עדי תביעה ועד המדינה בהליך הפלילי. זאת ועוד, כאמור לעיל, לא מן הנמנע שעדים נוספים הרלבנטיים להליך זה יהיו עדי הגנה בהליך הפלילי.
34. כבר ייאמר, כי עיון בכתב התביעה ובכתב האישום מעלה כי חלק ניכר מהתשתית הנטענת בכתב התביעה מבוסס על עדויות של עדים שהם עדי תביעה במסגרת ההליך הפלילי.
35. להלן סקירה (לא ממצה) של עדים אלו:
    • מר ניר חפץ – עיון בכתב התביעה מעלה כי חלק הארי מהתשתית העובדתית הנטענת בו מבוססת על דיווחים של מר ניר חפץ והשתתפותו בפגישות ואירועים שונים הנטענים בתביעה:

כך למשל – נטען בכתב התביעה כי התובעת “שימשה ככלי בידי הנתבעת 2 לצורך תרגיל חקירה, על מנת להיתקל במסדרון במי שהיה באותו זמן אחד העצורים בתיק 4000, ולאחר מכן, בתאריך 5.3.18, חתם על הסכם עד מדינה, מר ניר חפץ”. (סע’ 22 לכתב התביעה).

זאת ועוד, בהתאם לנטען בכתב התביעה, מר ניר חפץ נפגש, לבקשת התובעת, עם גורמים שונים במשטרה לצורך ביצוע בירורים שונים, העלאת דרישות שונות מאת התובעת, קבלת התחייבויות שונות, לרבות ביחס לתמליל עדותה של התובעת, העברת מסרים או דרישות מהמשטרה אל התובעת, ועוד (ר’ למשל הנטען בסעיפים: 26, 27, 28, 29, 30, 31, 32, 34, 36, 37, 42, 43, 44, 49, 50, 53, 54, 56, 59, 60, 61, 64 לכתב התביעה).

מר חפץ הוא עד תביעה מס’ 191 בכתב האישום בהליך הפלילי ומשמש עד מדינה בהליך זה. ברי כי פנייה אל מר חפץ בנושאים הקשורים בעדותו בהליך הפלילי, ומקל וחומר – העדתו של מר חפץ במסגרת ההליך האזרחי טרם שמיעת הראיות בהליך הפלילי עלולה, ברמת ודאות גבוהה, לחבל בטוהר ההליך הפלילי.

יוער עוד כי לא מן הנמנע שטענות התובעת שלפיהן בוצע כביכול “תרגיל חקירה” לצורך גיוס עד המדינה, מר חפץ, ימצאו מקום גם בהליך הפלילי.  

• החוקרת גב’ טליה ריבין – בכתב התביעה נטען כאילו החוקרת טליה ריבין גבתה מהתובעת הודעה באופן רשלני ופוגעני. עוד נטענו טענות שונות ביחס להתנהלותה של החוקרת במהלך החקירה ולאחריה (ר’ למשל סעיפים: 23, 24 ו-25 לכתב התביעה).

  החוקרת גב’ טליה ריבן היא עדת תביעה מס’ 30 בכתב האישום  והעדתה ושמיעת גרסתה במסגרת ההליך האזרחי טרם שמיעת עדותה בתיק הפלילי עלולה, ברמת ודאות גבוהה, לחבל בטוהר ההליך הפלילי.

• תנ”צ אלי אסייג, סנ”צ יורם נעמן ונצ”מ יואב תלם – עוד נטען בכתב התביעה, כי קציני המשטרה הבכירים הנ”ל קיימו פגישות שונות עם מר ניר חפץ הנוגעות לתובעת (למשל, בסעיף 27 לכתב התביעה). בכלל זה נטען בתביעה כאילו תנ”צ אלי אסייג, ראש היאל”כ, ביקש ממר חפץ לפנות אל התובעת ולומר לה כי עליה להתפטר מעבודתה (סע’ 43 לכתב התביעה). התובעת טוענת עוד כי סנ”צ יורם נעמן מונה על ידי תנ”צ אסייג לעמוד בקשר עם מר חפץ בקשר להתפטרותה מהעבודה והודיע לתובעת באמצעות מר חפץ כאילו היא חייבת להתפטר מעבודתה (סע’ 44 לכתב התביעה).

תנ”צ אלי אסייג הוא עד תביעה מס’ 13 בכתב האישום; סנ”צ יורם נעמן הוא עד תביעה מס’ 37 בכתב האישום ונצ”מ יואב תלם הוא עד תביעה מס’ 35 בכתב האישום.

המדינה טוענת כי העדתם בהליך האזרחי טרם שמיעת עדותם בתיק הפלילי עלולה, ברמת ודאות גבוהה, לחבל בטוהר ההליך הפלילי.

36. כ”כ המדינה טוענת כי גורמי החקירה המעורבים בהליך הפלילי אינם יכולים למסור מסמכים לצורך גיבוש העמדה, שכן מסמכים רלוונטיים הינם חלק מחומר חקירה בהליך הפלילי. ראוי שהנושאים בכללותם יעלו במסגרת ההליך הפלילי בטרם ידונו במסגרת הליך זה.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, וכל עוד לא נשמעו כלל הראיות בהליך הפלילי ולמצער כלל הראיות בפרשה 4000, אין באפשרות הפרקליטות המייצגת את המדינה, לערוך את הגנתה כראוי, שכן אין ביכולתה לקבל מידע ו/או התייחסות כלשהי באשר לעובדות העומדות בבסיס הפרשה.

37. בנוסף, שימוש בזכויות התובעת המוקנות לה על פי דין במסגרת ההליך האזרחי, על מנת לבקש מידע, תשובות בתצהיר לשאלון, מסמכים וברור עובדות (לרבות חקירות עדים) – עלול לזהם את ההליך הפלילי. חשש זה מצדיק לדעת המדינה את עיכוב ברור ההליך האזרחי.
38. הפועל היוצא של הממשק בין ההליך הפלילי לתובענה דנן הוא, שהעדתם של עדי תביעה וביניהם עד המדינה בהליך הפלילי וחקירתם הנגדית בבית המשפט, עלולות להוביל, ובהסתברות גבוהה אכן יובילו, לכך שגורמי החקירה ועד המדינה יידרשו להתייחס לסוגיות מההליך הפלילי בחקירתם עוד בטרם ידרשו לנושאים אלה בעדותם בהליך הפלילי, דבר שעלול להביא לזיהום ההליך הפלילי ושיבושו.
39. ניהולו התקין של ההליך הפלילי, מחייב, גם מטבע הדברים, כי גרסת העדים תשמע לראשונה במסגרת ההליך הפלילי בטרם יעידו אותם עדים בפני בית משפט נכבד זה בהליך האזרחי.
40. כאשר יש חשש ממשי לשיבוש ההליך הפלילי, יש לנטות לכיוון עיכוב ההליך האזרחי על מנת שניתן יהיה לנהל את ההליך הפלילי בסביבה “סטרילית” ככל שניתן. זה המקרה בעניינינו – כמפורט בבקשה דנן. .
41. נוכח רגישותו, חשיבותו ואופיו הציבורי של ההליך הפלילי, הן נוכח זהות הגורמים המעורבים, והן נוכח ההשלכה הציבורית של הנושאים הנדונים בו, ישנו אינטרס ציבורי משמעותי, אף ביתר שאת, לנהוג בזהירות יתירה על מנת למנוע כל חשש משיבוש ההליך. כל אלו מהווים משקל נגד משמעותי לרצון הלגיטימי לקידום התובענה דנן, שעניינה תביעה לסעד כספי, ומביאים למסקנה כי לעת הזו, יש לעכב את בירור התובענה עד לסיום שמיעת הראיות בהליך הפלילי ולמצער עד סיום שמיעת הראיות בפרשת 4000.
42. נדמה שאין מחלוקת על כך שהבכורה מבין הליכים, האזרחי והפלילי, הכרוכים זה בזה בקשר בל ינתק, נתונה להליך הפלילי. היררכיה זו מוצדקת הן בשל התכליות הרחבות העומדות בבסיס ההליך הפלילי (ביחס לתכליות המצומצמות של ההליך האזרחי) והן בשל עצמת הסנקציות הצפויות לנאשם במידה ויורשע בפלילים. בכורה זו ראוי שתקבל משקל רב בקבלת החלטה בדבר עיכוב הליכים.
43. יצוין עוד, כי בשורה של הליכים אזרחיים אחרים שבינם לבין ההליכים נשוא פרשת בזק ו”פרשת 4000″ היתה חפיפה, הוגשו מטעם היועץ המשפטי לממשלה בקשות לעיכוב הליכים. בתי המשפט נעתרו לבקשות אלה, והוסיפו והאריכו את המועד לעיכוב ההליך מפעם לפעם, לבקשת המדינה, גם לאחר הגשת כתב האישום נגד הנאשמים בתיק הפלילי. זאת על מנת לאפשר את ניהולם התקין של הליכי האכיפה הפליליים ולמנוע שיבוש שלהם.

ר’ הפירוט המצ”ב, מסומן נספח ב:

• ת”צ 62263-06-17 טלמור נ’ בזק החברה הישראלי לתקשורת בע”מ ואח’ – החלטות מיום 10.12.2017; 2.5.2018; 16.1.2019; 11.4.2019.
• תנ”ג 28843-02-18 לייטקום (ישראל) בע”מ ואח’ נ’ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ – החלטות מיום 3.6.2018; 10.4.2019.
• תנ”ג 25839-07-17 סיני נ’ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ ואח’ – החלטות מיום 10.05.2018; 15.1.2019; 10.4.2019.
• ת”צ 50767-07-17 תורג’מן נ’ חלל תקשורת בע”מ – החלטות מיום 14.5.2018; 16.1.2019; 20.5.2020; 9.6.2020.
• ת”צ 8533-03-18 סוקולובר ואח’ נ’ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ – החלטה מיום 28.1.2019.
• ת.צ. 11858-12-18 יותם כרמון נ’ וואלה! תקשורת בע”מ – החלטות מיום 26.6.19; 20.5.2020.

44. בנוסף, ניהולם של שני ההליכים במקביל, עשוי לגרום למצב בו תינתנה החלטות סותרות על ידי שני בתי משפט הדנים בהליכים השונים, והנוגעים לאותה פרשה.
45. המדינה עמדה לעיל על השיקולים והנסיבות המצדיקים את עיכוב בירור התובענה. לעמדתה, די באמור לעיל, כדי להצדיק קבלת בקשה זו.

בצד האמור, סבורה המדינה כי גם בחינת השלכות העיכוב על התובעת אין בה כדי לשנות את התוצאה המצדיקה עיכוב ההליכים כמבוקש. לעמדת המדינה, לא צפוי להיגרם נזק משמעותי או בלתי הפיך לתובעת כתוצאה מעיכוב ההליך, שהרי עסקינן בתביעה שעל פי הנטען, מתייחסת לאירועים שאירעו בעבר, ושהסעד הנתבע בה הינו סעד כספי לפיצוי בגין המעשים אשר בוצעו לכאורה על ידי גורמים ברשויות המדינה.

46. ודוק: בתקנה 152 לתקנות נקבע כי רק אם החל בית המשפט לשמוע ראיות בהליך האזרחי, כי אז נדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו, על מנת להפסיק את שמיעתו ולעכבו. משמעות הדבר הינה כי כל עוד לא החלה שמיעת הראיות בהליך האזרחי, קל וחומר, במצב דברים בו ההליך מצוי בתחילתו, כבענייננו, הרי, שהנטל הנדרש לשם עיכוב ההליך האזרחי קל הרבה יותר. לעמדת המדינה, הטעמים המפורטים בבקשה זו לעיכוב התובענה, מהווים, כשלעצמם, טעמים מיוחדים, אשר די היה בהם כדי לעכב את הדיון בתובענה, גם לו הוחל בשמיעת ראיות. מקל וחומר שדי בהם לעיכוב בירור התובענה המצויה בראשיתה.
47. בנסיבות אלו מבקשת המדינה לעכב את ההליכים בהליך דנן עד לתום שמיעת הראיות בהליך הפלילי.

        ה.        סיכום

48. עסקינן בתיק בעל חשיבות ורגישות רבה, המתנהל בין היתר נגד ראש ממשלה מכהן, ונדון בימים אלה בפני הרכב בבית המשפט המחוזי בירושלים. די בכך על מנת לעמוד על חשיבותו של ההליך הפלילי, גם מבחינה ציבורית, ועל חשיבות השמירה על טוהר ההליך הפלילי, ללא שיבושו במסגרת הליך אזרחי.
49. לאור האמור לעיל ובאיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי בשמירה על תקינות ההליך הפלילי ומניעת זיהומו אל מול זכותה של התובעת לבירור ההליך המשפטי בו נקטה על אתר, האינטרס הציבורי גובר, בפרט כאשר מדובר בתביעה לסעד כספי וכאשר העיכוב אינו עשוי לגרום לנזק משמעותי או בלתי הפיך לתובעת.
50. בנסיבות אלה, ומשהמסד העובדתי בעניינים הנטענים בתביעה דנן נשען על חומרי חקירה, עדי תביעה ועד המדינה בהליך הפלילי, מבוקש כי בית המשפט הנכבד יעשה שימוש בסמכותו ויורה על עיכוב הדיון בתובענה עד לסיום הליך הבאת הראיות בפרשת 4000, כאשר בתום שלב העדויות יבקש היועץ המשפטי לממשלה לשוב ולעדכן את בית המשפט הנכבד האם קיים צורך בהמשך עיכוב ההליך.

________________________                        __________________________________

             איתן צור, עו”ד                                                         דנית פרייסלר, עו”ד

ממונה (נזיקין)                                       ממונה (בפועל) בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)                       

הערת אורית קוטב:  “לא חושבת שנכון לצאת בהצהרות שלפיהן איננו יכולים לפנות לגורמי החקירה בתיק. מדובר באנשי משטרה ואני לא חוששת שיש חשש משיבוש בעצם השיחה שלנו איתם – הם מחויבים לאמת. על כן, העדפתי למקד את החשש בהעדתם בהליך האזרחי לפני העדתם בהליך הפלילי באופן שעלול לשבש את החקירה, ומכאן תיקוני הנוסח שביצעתי”.

הערת אילה פיילס שרון:  “מתלבטת בהגשרת העיתוי עד מתי אנחנו מבקשים את העיכוב. ראשית, הרלוונטיות לתיק שלנו הינה רק לפרשת 4000. אם למשל יחליטו להקדים ולשמוע את הראיות ביחס לפרשה זו בנפרד – אין סיבה להמשיך לעכב את הדיון כאן ביחס לפרשות 1000 ו-2000”.

הערת אילה פיילס שרון:  “האם לא צריך להזכיר גם את הבדיקה שהיועץ הורה על עריכה בנוגע ללגיטימיות התרגיל – שגם אותו עלולה קבלת גרסאות ומסירת מידע לצורך גיבוש הגנה וניהול ההליך האזרחי לזהם?  אני מבינה את הסיכון שהעלאת טיעון זה כורכת בחובה אך השאלה האם לא נכון לטעון זאת? בפרט בנסיבות בהן כפי שציינו בפתיח הבקשה מוגשת על דעת ובשם היועץ?

הערת אילה פיילס שרון:  “בשונה ממקרים אחרים – בעלי הדין בהליך האזרחי והפלילי אינם אותם בעלי דין – התובעת אינה נמנית על הנאשמים . ולכן אין כאן שני הליכים שנוגעים לאותו אדם ומביניהם יש להעדיף להקדים ולקיים את ההליך הפלילי. יש כאן שני הליכים שכרוכים אחד בשני באופן שלא ניתן לערוך את ההפרדה ביניהם ולאור העדיפות והחשיבות של הבירור הנקי של ההליך הפלילי עולה הצורך לעכב את בירורו של זה האזרחי”.

PDF

עיינו בתגובה של המדינה לתגובת הפילגש

בעניין שבין:

–  נ  ג  ד  –

תשובת המדינה לתגובת התובעת

לבקשה לעיכוב הליכים

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 16.9.2020, מתכבדת המדינה להגיש תשובתה לתגובת הנתבעת לבקשת המדינה לעיכוב הליכים.

המדינה חוזרת על כל נימוקי הבקשה ומבקשת מבית המשפט הנכבד להורות על עיכוב ההליך דנן עד לסיום שלב הבאת הראיות בהליך הפלילי בפרשת “4000” (להלן: “ההליך הפלילי”). בתום שלב הבאת הראיות בהליך הפלילי, תבקש המדינה לשוב ולעדכן את בית המשפט הנכבד בשאלת המשך הצורך בעיכוב ההליך.

בקליפת אגוז טוענת המדינה בתשובתה כי אין בתגובת התובעת לבקשתה לעיכוב ההליך כדי לגרוע מן צורך בעיכוב ההליך דנן, צורך הנובע מחשש ממשי לפגיעה בהליך הפלילי.

כפי שיפורט להלן, אין כל ממש בטענות התובעת לפיהן העובדה כי היא איננה עדת תביעה בהליך הפלילי או כי איננה מכירה או קשורה ב”פרשה 4000″ כדי לשנות מן המסקנה כי התשתית העובדתית הנטענת בתביעה קשורה קשר בל ינתק לתשתית בהליך הפלילי. כמפורט בבקשת המדינה, התשתית הנטענת בתביעת התובעת נסמכת על חומרי חקירה שעומדים ביסוד ההליך הפלילי, על עדי תביעה בהליך הפלילי ובעיקר על עדותו של עד המדינה בהליך הפלילי, מר ניר חפץ שבין היתר על פעולותיו ואמרותיו הנטענות מבוססת תביעת התובעת.

כפי שיפורט להלן, בנסיבות מקרה זה אין צורך בתמיכת הבקשה בתצהיר שיפרט את הקשר בין התשתית העובדתית והמשפטית הנטענת בתביעה זו לבין ההליך הפלילי, באשר הקשר עולה באופן ברור מכתב התביעה ומכתב האישום שצורף לבקשה לעיכוב הליכים

גם הפסיקה שהובאה על ידי התובעת במסגרת התגובה אין בה כדי לתמוך בטענת התובעת כאילו ניתן לברר את תביעתה במקביל לשמיעת ההליך הפלילי, וממילא איננה רלוונטית כלל לנסיבות המקרה דנן זאת ועוד, כפי שיפורט להלן, בחלק מהמקרים אף לא הובאה על ידי התובעת התמונה המלאה העולה מן הפסיקה שצויינה בתגובתה. יש גם בכך כדי להשמיט את הקרקע תחת טענותיה של התובעת בהקשר זה.

להלן תפרט המדינה, בקצרה, את טענותיה בכתב תשובה זה:

        א.        קיומו של קשר הדוק בין התשתית העובדתית שתידון בהליך האזרחי לבין ההליך הפלילי

1. כפי שפורט בבקשת המדינה, עיון בכתב התביעה ובכתב האישום שהוגש בתיק הפלילי מעלה, כי חלק ניכר מהתשתית הנטענת בכתב התביעה מבוסס על עדויות של עדים שהם עדי תביעה במסגרת ההליך הפלילי. גיבוש הגנת המדינה בהליך זה, ובהמשך לכך בירור הטענות בבסיס התביעה, יחייב כניסה למתחם ההליך הפלילי, שימוש בחומר החקירה, קבלת מידע מאת הגורמים האמונים על החקירה ומעדי תביעה ובהם עד המדינה בהליך הפלילי, שמיעת גרסתם ובהמשך אף שמיעת עדותם בבית המשפט.
2. עיון בכתב התביעה מגלה כי חלק הארי מטענותיה של התובעת נסוב סביב הליך החקירה של רשויות החוק הנתבעות, במסגרת “פרשה 4000”.

כך למשל, נטען בסעיפים 22 ו- 25 לכתב התביעה כי רשויות החקירה “השתמשו” בתובעת באופן “פסול ובלתי חוקי” ו”ניצלו אותה ככלי בחקירת תיק 4000″. התובעת טוענת כי הובאה לתחנת המשטרה “על מנת להיתקל במסדרון במי שהיה באותו זמן אחת העצורים בתיק 4000, ולאחר מכן, בתאריך 5.3.18, חתם על הסכם עד מדינה, מר ניר חפץ”.

המדינה טוענת כי אין זה מן הנמנע כי טענות אלה של התובעת, העומדות בבסיס תביעתה, לפיהן בוצע כביכול “תרגיל חקירה” לצורך גיוס עד המדינה, מר חפץ, ימצאו מקום גם בהליך הפלילי.

3. זאת ועוד, חלק ניכר ביותר מטענות התובעת בכתב התביעה מתייחסות למעשים ואמירות שלפי הנטען נעשו ונאמרו על ידי עד המדינה בהליך הפלילי, מר חפץ. כך בתביעה נטען כאילו מר חפץ פעל בשליחות התובעת לביצוע פניות שונות ופגישות עם גורמי החקירה במשטרת ישראל וגורמים בפרקליטות המדינה. לפי הנטען בתביעה, מר חפץ התלונן בשם התובעת על “התוכן המבזה והבלתי חוקי של חקירתה” (סעיף 26 לכתב התביעה), במסגרת התביעה מפורטים פרטים שעלו במפגשים שערך לפי הנטען מר חפץ עם גורמי החקירה והפרקליטות והבטחות שלפי הנטען ניתנו למר חפץ (סעיפים 26 – 43 לכתב התביעה).

כאמור בבקשה, מר חפץ הוא עד תביעה מספר 191 בכתב האישום בהליך הפלילי ומשמש עד מדינה בהליך זה. ברי, כי פנייה אל מר חפץ בנושאים הקשורים בעדותו בהליך הפלילי, ומקל וחומר – העדתו של מר חפץ במסגרת ההליך האזרחי טרם שמיעת הראיות בהליך הפלילי עלולה, ברמת ודאות גבוהה, לפגוע  ההליך הפלילי.

4. כפי שפורט בבקשה, קיימות נקודות השקה משמעותיות נוספות בין טענות התובעת במסגרת ההליך האזרחי לבין נושאים שיעלו ברמת ודאות גבוהה גם בהליך הפלילי. נפנה בעניין זה לאמור בסעיפים 33 (ב) ו-33 (ג) לבקשה בהקשר לטענות שהועלו בכתב התביעה נגד התנהלות עדי התביעה בהליך הפלילי (החוקרת גב’ טליה ריבין שגבתה עדות מהתובעת במסגרת חקירת פרשה “4000”, תנ”צ אלי אסייג, סנ”צ יורם נעמן ונצ”מ יואב תלם).
5. כפועל יוצא מהאמור לעיל, וכל עוד לא נשמעו כלל הראיות בהליך הפלילי “בפרשה 4000”, אין באפשרות הפרקליטות האזרחית המייצגת את המדינה בהליך האזרחי, לערוך את הגנתה כראוי, ובהמשך גם לא ניתן יהיה לברר את הטענות בתביעה מבלי לפגוע בהליך הפלילי. כך למשל, שימוש בזכויות התובעת, המוקנות לה על פי דין במסגרת ההליך האזרחי, על מנת לבקש מידע, תשובות בתצהיר לשאלון, מסמכים וברור עובדות (לרבות חקירות עדים) – עלול לזהם את ההליך הפלילי. חשש זה מצדיק, לדעת המדינה, את עיכוב ברור ההליך האזרחי.
6. זאת ועוד, העדתם של עדי תביעה וביניהם עד המדינה בהליך הפלילי וחקירתם הנגדית בבית המשפט בהליך האזרחי, עלולות להוביל, ובהסתברות גבוהה אכן יובילו, לכך שגורמי החקירה ועד המדינה יידרשו להתייחס לסוגיות מההליך הפלילי בחקירתם עוד בטרם ידרשו לנושאים אלה בעדותם בהליך הפלילי, דבר שעלול להביא לזיהום ההליך הפלילי ושיבושו.
7. ניהולו התקין של ההליך הפלילי, מחייב, גם מטבע הדברים, כי גרסת העדים תשמע לראשונה במסגרת ההליך הפלילי בטרם יעידו אותם עדים לפני בית משפט נכבד זה בהליך האזרחי.
8. לנוכח רגישותו, חשיבותו ואופיו הציבורי של ההליך הפלילי, הן לנוכח זהות הגורמים המעורבים, והן לנוכח ההשלכה הציבורית של הנושאים הנדונים בו, ישנו אינטרס ציבורי משמעותי, אף ביתר שאת, לנהוג בזהירות יתירה על מנת למנוע כל חשש משיבוש ההליך. כל אלה מהווים משקל נגד משמעותי לרצון הלגיטימי לקידום התובענה דנן, שעניינה תביעה לסעד כספי, ומביאים למסקנה כי לעת הזו, יש לעכב את בירור התובענה עד לסיום שמיעת הראיות ב”פרשה 4000″.

         ב.         טענות התובעת בדבר אי צירוף תצהיר לתמיכה בבקשה

9. גם טענתה זו של התובעת אין לה על מה לסמוך והיא הועלתה ללא כל בסיס תוך “תמיכה” בפסיקה בנסיבות שונות בתכלית, שאינן רלוונטיות לענייננו.
10. הנתבעת טוענת כי כתב התביעה, כמו גם כתב האישום, מקימים את המסד העובדתי בבסיס הבקשה לעיכוב הליכים, ומשכך אין צורך בצירוף תצהיר.
11. ראשית, עיון בטענות התובעת בכתב התביעה לבדו מגלה כי קיים קשר הדוק בין חקירת “פרשה 4000” לבין ההליך האזרחי:

התובעת מלינה בתביעתה כי “נוצלה” כביכול במסגרת חקירת “פרשה 4000” לצורך ביצוע “תרגיל חקירה” שלאחריו חתם מר חפץ על הסכם עד מדינה (סעיף 22 וסעיף 25 לכתב התביעה).

התובעת מלינה בתביעתה על כך שהחוקרת טליה ריבין (עדת התביעה מספר 30 בכתב האישום בהליך הפלילי) חקרה אותה במסגרת החקירה ב”פרשה 4000″ באופן לא ראוי ופוגעני.

עוד טוענת התובעת כי הממונים על חקירת “פרשה 4000” השיבו למר חפץ שנשלח על ידי התובעת לשוחח עמם, כאילו חוקרי המשטרה שחקרו את התובעת במסגרת חקירת “פרשה 4000”  חרגו כביכול מסמכותם (סעיפים 22, 26, 27, 28, 29 לכתב התביעה).

בכתב התביעה מעלה התובעת שלל טענות ביחס להעברת עדותה לחשודים במסגרת הליך העברת חומרי חקירה לקראת השימוע שנערך להם במסגרת “פרשה 4000″. התובעת מוסיפה וטוענת בתביעה כאילו הובטח לה על ידי גורמים בנתבעות כי העדות לא תהיה חלק מ”ליבת חומרי החקירה” שיועברו לחשודים ולסנגוריהם ב”פרשה 4000″ לקראת השימוע שייערך לחשודים (למשל סעיפים 30, 31, 32, 34, 35, 36, 37 לכתב התביעה).

התובעת מוסיפה וטוענת כי ההבטחה שכביכול נמסרה לה הופרה ובמסגרת הליך השימוע שנערך לחשודים ב”פרשה 4000″ נמסרה לחשודים ולסנגוריהם עדותה (למשל סעיפים 48  – 65 לכתב התביעה).

כאמור לעיל, בכתב התביעה מבססת התובעת חלק ניכר מטענותיה על דבריו ומעשיו של עד המדינה בהליך הפלילי, מר ניר חפץ. כאמור, פנייה למר חפץ (או לעדי תביעה אחרים מההליך הפלילי) לצורך קבלת עמדתם ביחס לטענות התובעת בהליך זה, יביאו ברמת ודאות גבוהה לפגיעה בהליך הפלילי.

12. במקרה דנן, אין כל מחלוקת כי כתב האישום, שהעתקו צורף לבקשת הנתבעת, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ת”פ 67104-01-20 ואף התובעת צירפה מטעמה את רשימת עדי התביעה המופיעה בכתב האישום לתשובתה לבקשת הנתבעת להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה מטעמה. עיון ברשימת העדים בכתב האישום מאשש את העובדה כי חלק מהעדים הרלוונטיים להליך דנן הנם עדי תביעה בהליך הפלילי.
13. במסגרת תגובתה מביאה התובעת שני פסקי דין שלשיטתה תומכים בטענה כי גם בהליך דנן נפל כביכול פגם בשל אי צירוף תצהיר לבקשת העיכוב. שני פסקי דין אלה אינם רלוונטיים ואינם דומים להליך דנן.
14. בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בת”א 13970-11-08 שמעונוב ואח’ נ’ מגדל קרנות נאמנות בע”מ ואח’ (להלן: “ההחלטה בעניין שמעונוב”), דובר במספר תובעות שהן גופים מוסדיים בשוק ההון, שהגישו תביעה כספית נגד הנתבעים בהליך בטענות לקיומם של פרטים מטעים, שגויים וחסרים, בתשקיף הנפקת ניירות ערך של החברה הציבורית “חפציבה ג’רוזלם גולד בע”מ”. הנתבעים באותו הליך הם בעלי שליטה בקבוצת חפציבה, עורכי דין, רואי חשבון, חברות פרטיות העוסקות בחיתום וגורמים נוספים שנטלו חלק בהנפקת ניירות ערך של הקבוצה.

על פי ההחלטה בעניין שמעונוב, נגד אחד מבעלי השליטה בקבוצת חפציבה, מר בועז יונה, הוגש כתב אישום והוא הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות שונות ביחס לקבוצת חפציבה.

במקביל לכך התנהלו חקירות שונות הנוגעות לקריסת קבוצת חפציבה, לרבות חקירות של המנהל המיוחד שמונה לה.

הנתבעים בהליך זה ביקשו לעכב את ההליך האזרחי עד לאחר סיום הליכי החקירה השונים המתנהלים במקביל להליך האזרחי. התובעים באותו הליך, שהתנגדו לבקשה, טענו כי אין כל קשר בין ההליך בו הורשע בועז יונה לבין התביעה האזרחית שכן מדובר במסכת עובדתית שונה לחלוטין וכי לא הוכחה כל רלוונטיות בין ההליך האזרחי לבין החקירות המתנהלות.

בית המשפט המחוזי שדן בבקשות לעיכוב ההליך סבר שבאותן נסיבות כלל לא ברור כי החקירות המתקיימות במקביל להליך האזרחי קשורות או משיקות להליך האזרחי. בקשת העיכוב נסמכה על “טענות עובדתיות גרידא, הנוגעות בין היתר לפניות שנעשו להשגת חומרי החקירה, חקירות המנהל המיוחד וכו’” (סעיף 5(א) להחלטה בעניין שמעונוב). עוד קובע בית המשפט, כי הנתבעים (המבקשים את עיכוב ההליך) “כלל לא ציינו נגד מי מתנהלים ההליכים הפליליים, הם אינם יודעים מהו אותו חומר המצוי בידי גורמי החקירה והאם הוא בכלל רלוונטי. הנאשם המרכזי, הנתבע, כבר הורשע ולא הובאה כל הוכחה לטענת הנתבעים שלפיה יש רלוונטיות לחקירות המתנהלות כעת נגד גורמים אחרים. טענותיהם של הנתבעים נטענות בעלמא והן מבוססות על השערות בלבד” (סעיף 5(אא) להחלטה בעניין שמעונוב). יתרה מכך, באותו מקרה כלל לא הוגש כתב אישום ואין מתקיים הליך הפלילי, ואף לא ברור אם יהיה קשר או רלוונטיות  להליך האזרחי אם וכאשר יוגשו כתבי אישום.

לא ברור מדוע הביאה התובעת החלטה זו לתמוך בטענתה ביחס לאי צירוף התצהיר לבקשה לעיכוב ההליך דנא. לא קיים כל קשר בין נסיבות המקרים בעניין שמעונוב  לבין ענייננו. במקרה דנא, כבר הוגש כתב אישום נגד החשודים ועיון בכתב התביעה לבדו מלמד על הקשר ההדוק שבין ההליך דנא לבין המסכת שעשויה לעלות במסגרת ההליך הפלילי.

יתרה מכך, טענות הנתבעת בהליך זה אינן דומות לטענות שועלו במסגרת ההחלטה בעניין שמעונוב על ידי הנתבעות. בעוד שעיכוב ההליך בעניין שמעונוב התבסס על טענות הנתבעות כי הגנתן תיפגע אם לא יקבלו לעיונן חומרי חקירה (שלא ידעו כלל נגד מי מתנהלת החקירה והאם נושאיה רלוונטיים לכלל הליך האזרחי), הרי שבמקרה דנא כבר הוגש כתב אישום וברי מקריאת התביעה לבדה כי קיים קשר הדוק בין נושאי ההליך הפלילי לבין טענות התובעת בהליך האזרחי וכי פנייה לגורמי חקירה ולעדי תביעה בהליך הפלילי, ובוודאי חקירת עדי תביעה במסגרת ההליך האזרחי תביא, ברמת ודאות גבוהה, לפגיעה בהליך הפלילי.

15. הנתבעת טוענת כי גם ההחלטה שהובאה בתגובת התובעת, בעניין ת”א 7944-07-14 רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז נ’ פיתוח גני יהודה אגודה שיתופית חקלאית בע”מ (להלן: “ההחלטה בעניין רמ”י”) איננה רלוונטית כלל להליך דנא.

בהחלטה בעניין רמ”י עלתה טענה שונה בתכלית, ולפיה יש לעכב תביעה אזרחית שהוגשה נגדה מפני הליך אזרחי אחר, שהגיש נגד המדינה גורם שלישי שאינו צד בהליך זה, והמתנהל בערכאה אחרת. בבסיס הבקשה לעיכוב ההליך נטען ל”קיומה של אותה סוגיה מהותית המשותפת” לשני ההליכים, על בסיס טענת “הליך תלוי ועומד”. הבקשה באותו הליך נדחתה לאחר שלא צורף כתב התביעה המלא בהליך האזרחי המקביל, אלא שני עמודים ראשונים ממנו בלבד, והטענה לקיומה של סוגיה מהותית משותפת לא נתמכה בתצהיר לשם אימות העובדות ביסוד הבקשה..

הנתבעת טוענת כי להבדיל ממקרה זה שבו הטענה העובדתית שעומדת בבסיס טענת העיכוב לא נתמכה בתיעוד ולא בתצהיר, במקרה דנן בבסיס תביעתה של התובעת טענות אודות פעולות הנתבעת במסגרת “פרשה 4000″, והן מהוות את הבסיס העובדתי לבקשת עיכוב ההליכים מטעם הנתבעת עד לסיום הבאת הראיות ב”פרשה 4000”.

16. לא זו אף זו, אין מקום להשוות בין האינטרסים המוגנים המצדיקים עיכוב הליך אזרחי כאשר קיים הליך פלילי תלוי ועומד לאינטרסים העומדים בבסיס עיכוב הליך אזרחי אחד מפני הליך אחר “תלוי ועומד”. וברי כי האינטרסים בהגנה על טוהר ההליך הפלילי רחבים וכבדי משקל הרבה יותרבסעיף 23 לתגובת התובעת הובאה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין ת”צ 7322-10-18 אקסלרוד נ’ Facebook Inc ואח’ (להלן: “ההחלטה בעניין אקסלרוד”). התובעת מבקשת לסמוך על ההחלטה בעניין אקסלרוד לתמיכה בטענתה הנוגעת לאי צירוף תצהיר לבקשת המדינה ואי הוכחת הזיקה כביכול שבין התביעה האזרחית להליך הפלילי. עיון גם בהחלטה בעניין אקסלוד מגלה כי אין בינה לבין המקרה דנא כל קשר, לא עובדתי ולא משפטי.

באותו הליך דובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעות בגין פריצת אבטחה שהתגלתה בפייסבוק. פייסבוק הודתה בפריצת האבטחה, אך טענה כי ה-FBI ורשויות חקירה אמריקאיות נוספות ביקשו ממנה שלא למסור פרטים ביחס לאירוע האבטחה, לרבות מידע על התוקפים. מטעם זה, של החשש לפגיעה לכאורה בחקירה המתנהלת ברשויות החקירה האמריקאיות, ביקשה פייסבוק לעכב את ההליך האזרחי.

המבקש בבקשת האישור התובענה כייצוגית טען מנגד כי פייסבוק הודתה בפריצת האבטחה וזהות התוקפים ממילא איננה רלוונטית להליך הייצוגי.

לאחר שבית המשפט שמע את חקירתה של נציגת פייסבוק על תצהירה קבע כי לא הובא בדל ראיה או מסמך ביחס למהות חקירת ה-FBI הנטענת. בית המשפט קבע עוד כי “מכיוון שלא נמסר במה עוסקת החקירה, לא ברור מה עלול לסכל את החקירה” (עמ’ 3 להחלטה, שורה שלישית).

עוד הוסיף בית המשפט: “גם לאחר חקירת המצהירה, לא ברור מה נושא החקירה. זאת, לאחר שפייסבוק עצמה פירטה מה בדיוק קרה וכיצד קרה הדבר… על כן, המסקנה היא שהמבקשות לא עמדו בנטל להראות שמתקיימת חקירה בנושאים הנדונים בבקשה לאישור, וכי מתן תשובה מטעם המבקשות לבקשה לאישור, עשוי לפגוע באותה חקירה” (עמ’ 3 להחלטה, פסקה רביעית).

17. כאמור לעיל ההחלטות שהובאו במסגרת תגובת התובעת אינן רלוונטיות ואינן דומות כלל לענייננו. עיון בכתב התביעה כשלעצמו מעלה כי קיים קשר הדוק בין המסכת העובדתית הנטענת והנדרשת לבירור ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי. יתרה מכך, שלא כמו בהליכים שהובאו בתגובת התובעת, במקרה דנא התגבשה החקירה הפלילית לכדי כתב אישום שהוגש לבית המשפט, זהות הנאשמים והעבירות המיוחסות להם עולה מכתב האישום, וההליך הפלילי נגד הנאשמים ב”פרשה 4000″.

כאמור, עיון בכתב האישום, שאין לגבי עצם קיומו מחלוקת, מגלה כי חלק מהעדים הרלוונטיים להליך האזרחי הנם עדי תביעה.

הקשר ההדוק בין שני ההליכים במקרה דנא, עולה על פני הדברים מתוך גרסת התובעת בתביעתה ומתוך כתב האישום שצורף לבקשת המדינה, ומכאן מתייתר הצורך בהבאת תצהיר המפרט אודות קשר זה.

         ג.         התייחסות קצרה לאסמכתאות הנוספות שהובאו במסגרת תגובת התובעת

18. בסעיף 16 לתגובת התובעת הובאו מספר פסקי דין שלשיטת התובעת תומכים בטענתה כי באופן רגיל בתי המשפט פועלים בהתאם להלכת לופטין ואינם נוטים לעכב הליכים אזרחיים בכל מקום שתלוי ועומד הליך פלילי באותו עניין.
19. יובהר בהקשר זה כי הנתבעת איננה טוענת כי הלכת לופטין איננה חלה, ככלל, על מקרים בהם קיים הליך פלילי לצד הליך אזרחי, אלא שהיא סבורה כי במקרה דנן קיימים טעמים כבדי משקל, שפורטו במסגרת הבקשה, ולפיהם אי עיכוב ההליך האזרחי בנסיבות המקרה דנן עשוי להביא, ברמת ודאות גבוהה, לפגיעה בהליך הפלילי המורכב והרגיש ב”פרשה 4000″.
20. עיון גם בשורת פסקי הדין שהובאו מטעם התובעת בהקשר זה מגלה כי גם במקרים אלו אין הנדון דומה לראיה, וגם פסקי הדין שהובאו בסעיף 16 לתגובת התובעת אינן דומים ואינם רלוונטיים לענייננו. רובם ככולם של פסקי הדין וההחלטות שהובאו על ידי התובעת בחלק זה לתגובתה, נוגע לטענות נחקרים בהליך פלילי, המבקשים לעכב את ההליך האזרחי, על מנת שלא לפגוע בהגנתם אם וכאשר יוגש נגדם כתב אישום.

אכן בהקשר זה נקבע בהלכת לופטין כי אין די בעצם ניהול הליך אזרחי ופלילי במקביל על מנת לחייב מינה וביה עיכוב ההליך האזרחי. כאמור, טענות המדינה במסגרת הבקשה לעיכוב ההליך מבוססות על הגנה על אינטרס חשוב אחר של אי פגיעה בהליך פלילי רגיש ומורכב המתנהל כבר ב”פרשה 4000″.

21. פסק הדין שהובא בתגובת התובעת בעניין איתן בר און (רע”א (מחוזי ת”א) 5901-04-14), איננו דומה או רלוונטי בשום אופן לענייננו. באותו מקרה דובר על הליך אזרחי שנוהל שנתיים וחצי קודם להגשת כתב האישום, כאשר ההליך האזרחי היה כבר לקראת סופו, בסיום שלב ההוכחות, ונותר לחקור את התובע, שכבר הגיש תצהיר עדות ראשית, בו פורטה גרסתו העובדתית המלאה. בית המשפט קבע כי בנסיבות אותו מקרה אין מקום לעכב את המשך בירור ההליך האזרחי.
22. כך למשל בפסק שניתן ברע”א 5812/10 גוסב נ’ אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע”מ, דובר בעובד חברת אלקטרה שלפי חקירת החברה גנב מרשותה מזגנים בהיקף גדול. נגד אותו עובד נוהלה חקירת משטרה (שטרם התגבשה כדי כתב אישום) וטענת העובד היתה כי יש לעכב את התביעה האזרחית נגדו על לסיום החקירה הפלילית. בית המשפט העליון שדן בבקשת רשות הערעור, קבע קצרות כי אפילו יראה במבקש כמי שעומד להיות מוגש נגדו בדרגת ודאות גבוהה כתב אישום על אותו עניין, אין הדבר מצדיק כשלעצמו את עיכוב ההליך המבוקש. הנתבעת טוענת כי גם מקרה זה איננו רלוונטי כלל וכלל למקרה דנן, כאשר בפסק הדין בעניין גוסב טען המבקש כי ניהול ההליך האזרחי עלול לפגוע בהגנתו בהליך הפלילי, בעוד שהנימוקים לעיכוב ההליך במקרה דנן מבוססים על אינטרס ציבורי ראשון במעלה של מניעת פגיעה בהליך הפלילי התלוי ועומד ושמירה על טוהר ההליך הפלילי המורכב והרגיש בעניין “פרשה 4000”.
23. גם ההחלטה בעניין רדלר בקרה (בש”א (מחוזי ת”א) 7077/01) איננה רלוונטית לענייננו. באותו מקרה דובר בחברה שביקשה לעכב הליכים אזרחיים במסגרתם הגישה ערעור מס ערך מוסף עד לסיום הליכים פליליים שאולי יוגשו נגדה בעתיד. הגם שבאותו הליך כלל לא היה ברור האם ומתי יוגש כתב אישום נגד המבקשת, בית המשפט הוסיף לשיקולים שלא לאפשר עיכוב ההליך האזרחי גם את הטעמים העומדים בבסיס דיני המס, לרבות העובדה שעצם הגשת ערעור מס פוטרת את המערערת מחובת תשלום המס שאינו שנוי במחלוקת ובעצם עיכוב הדיון בערעור המס פירושו המשך אי תשלום המס, דבר העומד בניגוד לעקרון זרימת המס לקופת המדינה בזמן סביר (פסקה ו’ להחלטה). בנוסף לכך הפנה בית המשפט לחלופה לפיה “עומדת בפני המערערת האפשרות להבטיח את סכום המס המגיע ממנה בערובות מתאימות, למחוק את הערעור ולדחות, בהסכמת המשיב, את מועד הגשת ההשגה והערעור, עד שיסתיים ההליך הפלילי” (פסקה ד’ להחלטה).
24. גם ניסיון התובעת לאבחן את נסיבות המקרה דנן מאלו שעמדו לדיון בפרשת BG (ע”א 2173/05), איננו רלוונטי, שכן פסק הדין בעניין BG הובא במסגרת בקשת המדינה על מנת לקבוע כי עיכוב הליכים מקרים המתאימים ייעשה על בסיס קיומו של קשר הדוק בין המסכת העובדתית העשויה להידון בהליך הפלילי לזו הצפויה להתעורר במסגרת ההליך האזרחי. אין טענת המדינה כי האינטרס המוגן שבגינו עוכב ההליך האזרחי בפרשת BG דומה לאינטרס על בסיסו מבקשת המדינה עיכוב ההליך דנא, והדברים פורטו במסגרת הבקשה ובתשובה זו.
25. המדינה עמדה בבקשתה על השיקולים והנסיבות המצדיקים את עיכוב בירור התובענה. לעמדתה, די באמור בבקשתה ובתשובה זו, כדי להצדיק קבלת הבקשה.

         ד.         סיכום

26. כאמור בבקשת המדינה, עסקינן בהליך בעל חשיבות ורגישות רבה, המתנהל, בין היתר, נגד ראש ממשלה מכהן, ונדון בימים אלה לפני הרכב בבית המשפט המחוזי בירושלים. די בכך על מנת לעמוד על חשיבותו ורגישותו של ההליך הפלילי, גם מבחינה ציבורית, ועל חשיבות השמירה על טוהר ההליך הפלילי.
27. באיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי בשמירה על תקינות ההליך הפלילי ומניעת זיהומו אל מול זכותה של התובעת לבירור ההליך המשפטי בו נקטה על אתר, האינטרס הציבורי גובר, בפרט כאשר מדובר בתביעה לסעד כספי וכאשר העיכוב אינו עשוי לגרום לנזק משמעותי או בלתי הפיך לתובעת.
28. בנסיבות אלו, ומשהמסד העובדתי בעניינים הנטענים בתביעה דנן נשען על חומרי חקירה, עדי תביעה ועד המדינה בהליך הפלילי, מבוקש, על דעת היועץ המשפטי לממשלה, כי בית המשפט הנכבד יעשה שימוש בסמכותו ויורה על עיכוב הדיון בתובענה עד לסיום הליך הבאת הראיות ב”פרשה 4000″, כאשר בתום שלב העדויות, תבקש המדינה לשוב ולעדכן את בית המשפט הנכבד האם קיים צורך בהמשך עיכוב ההליך.

________________________                        __________________________________

             איתן צור, עו”ד                                                         דנית פרייסלר, עו”ד

 ממונה (נזיקין)                                       ממונה (בפועל) בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)                         

PDF